פרפראות וחדושים להגדה של פסח תשפו - חלק א'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

ברצ'יקו, בטטלה,

תזכה לבריאות איתנה, אריכות שנים מפלגת, עלייה ברוחניות, לזכות את הרבים, דורות ישרים, מבורכים, למכור את הדירה ולעבור דירה מרווחת ונהלה, עבודתו יתברך בכל משעות דיבה, יתגשמון טובה.

ותודה רבה לכל מה שעושים פה,

וכולם יזכו לעלייה רוחנית, אמן.

אמן.

מעילוי נשמת,

יהודה צבי, ברבי משה יצחק דויטש,

מנוחתו עדן.

אמן.

פרפאות וחידושים בהגדה של פסח, שנת תשפו.

מעשה ברבי אליעזר, ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא, ורבי תרסון,

שהיו מסבין בבני ורק,

והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה.

עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם,

ריבותינו הגיע הזמן קריאת שמע של שחרית.

המעשה הזה התפרש בהרבה אופנים אצל מפרשי ההגדה, כי יד השם הטובה עליהם.

ואחד הפירושים

מפרש את המעשה ברמז לגאולה.

ידוע,

הגלות המרה בה אנו מצויים

מקבלת

את התואר לילה,

לפי חכמים זיכרונם רחם.

הלילה חשוך ואפל,

והגלות גם חשוכה ואפלה.

הלילה

הוא גם הקדמה ליום שיבוא בעקבותיו,

וגם הגלות

היא הקדמה והכנה לגאולה העתידה לבוא.

שחרית

רומז לעידן תחילת הגאולה והחירות,

כשקרני פדות הנפש

מתחילות להתנוצץ

על נשי עם ישראל.

על ידי עוצם ייחוד וקיום המצוות של התנאים האלו,

חיברו גאולה ראשונה לגאולה האחרונה והתנוצץ אור הגאולה.

ובאו תלמידיהם ואמרו להם,

ריבותינו,

הגיע הזמן קריאת שמה של שחרית.

הדברים האלה טעונים, לא הגאולה.

טרם הגיעה.

ומדוע אמרו התלמידים שכבר הגיע הזמן קריאת שמע

של שחרית?

יש פה כוונה נסתרת.

התנאים הקדושים הללו באו לבחינת גאולה בעבודתם הקדושה בלילה ההוא.

ישבו ועסקו בתורה כל הלילה

עד שבאו התלמידים ואמרו להם כי הגיע הזמן קריאת שמע של השחרית.

הווה אומר,

שהתנאים הללו מצויים היו כמו כל בני ישראל בתוך הגלות המרה והקשה,

בתוך הלילה.

אלא שעל ידי העיסוק במצוות סיפור יציאת מצרים

הצליחו

להגיע לשחרית,

להתעלות

מעל מגבלות הזמן והמקום,

ולהגיע למצב של גאולה.

עכשיו נבין,

לא בכדי נסמך המאמר של התנא הקדוש רבי אלעזר בן עזריה שאמר,

הרי אני כבן 70 שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות.

בחכמים אומרים,

ימי חייך העולם הזה,

כל ימי חייך להביא לימות המשיח.

במאמר הזה יש רמז ברור לגאולה.

בזה גילו לנו חכמים.

על ידי סיפור יציאת מצרים אפשר להיגאל מאפלה לאורה.

בזה טמון סוד הגאולה.

כשם שביציאת מצרים נעשו ישראל בנים למקום

ונגאלו מהיצר הרע,

כך בסיפור יציאת מצרים תמונה יכולת להיגאל מבחינת גלות מצרים שקיימת בכל דור.

וזאת,

מפני שגלות מצרים היא השורש לכל הגלויות.

היא גם השורש לכל הגאולות.

לכן העיסוק בסיפור יציאת מצרים

בכוחו לא עורר את הכוח של יציאת מצרים.

וכשעשו זאת התנאים באותו הלילה, בכל כוחם הצליחו להגיע לבחינה של יציאת מצרים עד שהתלמידים הבחינו שהגיע הזמן של השחרית,

זמן של הגאולה.

לכן אנחנו מצווים פעמיים ביום.

צפת עשה להזכיר יציאת מצרים, אז זה לא רק להזכיר ולהגיד פסוק שיש בו עניין יציאת מצרים,

אלא להאמין באמונה שלמה שבכל רגע יכול הקדוש ברוך הוא להוציא אותנו ממצרים,

כמו שהוציא אותנו מחיפזון ממצרים,

במצב שהיינו במ״ט שערי טומאה,

או בדור שכולו חייב,

אז זאת אומרת יכולה לבוא הגאולה ואנחנו צריכים להאמין באמונה שלמה שכל רגע

יכול הקדוש ברוך הוא לפקוד אותנו בפקידת עולם לצאת לגאולה שלמה.

זה מה שנעשה בזמן שישבו התנאים הקדושים

ודיברו ביציאת הנישואים.

כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח,

הרי זה, הוא עצמו נהיה משובח.

קריאת שמע של שחרית.

במילה שחרית

אומר הרב הקדוש רבי נחמן מברסלב,

זכותו תגן עלינו אמן,

כלולים ראשי התיבות

של ארבעת הבנים המוזכרים

בהגדה בקטע הבא.

חכם,

רשע,

תם,

שאינו יודע לשאל,

ראשי תיבות שחרית,

בפשטות,

נראה שהם ארבעה סוגי אנשים מצויים.

אחד זה חכם שעושה את רצון ברואו,

רשע זה כפישוטו,

תם,

זה אדם פשוט, תמים, לא חכם,

ושאינו יודע לשאל, טיפש, ממש,

אוילת קטן.

פנים רבות לתורה, פירושים רבים להגדה,

ובספר לקוטי מוהרן נמצא באור עמוק בעניין זה.

הארבעה בנים האלה

הם ארבעה צאצאים בולטים של אברהם אבינו, עולם השלום,

יצחק

וישמעאל יעקב ועשו,

כנגדם

דיברה תורה,

יצחק

הוא הבן החכם,

משום שיצחק נקרא על שם...

צחוק בשמחה

בן חכם ישמח אב

עשו הבן הרשע

יעקב הבן התם יעקב אשתם

וישמעאל

שאינו יודע לשאל ישמעאל

שב בתשובה

ועיקר התשובה להתכפר

על חטאים שאינם ידועים

ולשאול מחילה מהקדוש ברוך הוא עליהם.

לדבר הזה רומז מאמר חכמים בברכות כ״ו

אברהם תיקן תפילת שחרית.

אברהם אבינו תיקן את הבחינה של ארבעת הבנים בנכדים האלה.

לאור הרעיון הזה

שנכתב בליקוטי מוהראן

יש לנו אור חדש

במחסה התנאים.

ישבו התנאים הקדושים,

עסקו בסיפור יציאת מצרים

עד שפעלו בליבם של ארבעת סוגי הבנים,

החכם הרשע עתם משאינו יודע לשאל,

שיהיו מבחינת קריאת שמע של השחרית

שיכירו את הבורא ויקבלו עליהם אוהל מלכות שלום.

מהרעיון הזה

נרחיק מעט

ונלמד דבר נוסף, נחוץ.

בעיצומה של המצווה הגדולה של סיפור יציאת מצרים,

בעת

שעוסקים שרי התורה שבעל פה בהגדה,

נוכל לתאר איזה אש של תורה ושל קדושה להטה סביבם.

בעיצומו של המעמד באו התלמידים ואמרו ריבותינו הגיע הזמן קריאת שמע של שחרית.

אני הייתי אומר פה מה זה קריאת שמע של שחרית,

קריאת שמע זה קבלת עול מלכות שמיים.

והגיע הזמן שכל השחרית,

החכם והרשע והטעם משאינו יודע לשאל,

אבל הגיע הזמן שיקבלו עליהם עול מלכות שמיים.

הגיע הזמן כרגיעת שמע של ארבעת הבנים האלה של שחרית.

עד שאתם מספרים ביציאת מ...

מצרים למדו את הבנים ייחוד השם וקבלת עול מלכותו הלילה בגלות זה הזמן להחדיר בבנים ללמד אותם אמונה בשם ובתורתו

כי הלילה

בשעה שכולם שקועים בכל הצרות ובכל ההבלים של כל ה...

זה הזמן המיוחד להחדיר בלב הבנים מציאת מצרים את קיום הבורא והאמונה השלמה בו

זה המצווה של הלילה והגעת לבינך ביום ההוא לאמור

וזה מתאים למה שיהיה בהמשך

אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן 70 שנה

לפשוטם של דברים

כוונת רבי אלעזר בן עזריה כשאמר שהוא בן 70 שנה להדגיש

ששנים רבות מנסה לקבוע את אזכרת יציאת מצרים בלילות

ואף על פי כן הוא לא זכה לכך

עד שדרשה בן זומא

אולם אחרי שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בברכות כ.ח.

באותה שעה היה רבי אלעזר בן עזריה בן 18 בלבד

ונעשה לו נס והלבינו שערותיו

בעת שמינוהו לנשיא

על כן אמר כבן 70 שנה

שוב אינו מובן מה עניין הגיל הצעיר לכאן

האם בא לומר שהיה כבן 18 ועדיין לא זכה שתי עמי יציאת מצרים בלילות?

הדברים מתבהרים על פי מאמר אחר שלו

במסכת סנדרין צ״ט נחלק רבי אלעזר בן עזריה על רבי אליעזר

במשך הזמן של ימות המשיח.

רבי אליעזר אמר שהם יארכו 40 שנה

ואילו רבי אלעזר בן עזריה סבר 70 שנה

ובמאמר הזה בהגדה נחלקו חכמים על רבי אלעזר בן עזריה בדרשה היוצאת מן המילים כל ימי חייך.

מה זה כל ימי חייך?

הלילות או להביא לימות המשיח?

ועוד רבי אליעזר בן עזריה למד מהם

שמזכירים יציאת מצרים בלילות

דרשו חכמים את הפסוק להביא לימות המשיח.

והלא ראינו שלדעת רבי אליעזר בן עזריה

ימות המשיח 70 שנה ולכך הוא רמז רבי אליעזר בן עזריה.

שאמר הרי אני כבן 70 שנה ירדתי לחומקם של ימות המשיח שהם 70 שנה

וביררתי את כל הדרשות של חכמים העוסקים בימות המשיח

ולא זכיתי לשמוע מפי ריבותי דרשה זו של כל ימי חייך שאותה דרשו החכמים על ימות המשיח

שכן לשיטת רבי אלעזר ואלעזריה הדרשה הזו באה

רבות את אזכרת יציאת מצרים גם בלילות

אבל לא להביא לימות המשיח.

ודאי שדבריהם של התנאים לא נאמרו ברובד פשוט בלבד

ובכל דבריהם טמונים רמזים נפלאים סודות עליונים.

ברמז נוסף ניתן למצוא בלשונו של רבי אלעזר בן עזריה לגלות של בבל שהייתה 70 שנה.

היינו,

שלא זכר רבי אלעזר בן עזריה לבחינה של יציאת מצרים בלילות,

התנוצצות הגאולה בגלל החשכות של בחינת גלות בבל שעתידה לבוא.

וזה מה שאמרנו קודם,

שהלילה זה הזמן כאילו לעורר את הציבור

לאמונה בשם ולקבל על מלאכות שמיים.

אז זה גם מה שאומרים חכמים,

שכל ימי חייך צריך שיהיה להביא לימות המשיח.

כל אחד מאיתנו צריך לפעול בחשיכה הזו של הגלות עד הגאולה,

להביא לימות המשיח.

לדאוג לפעול ולעשות כל דבר שיכול להביא לימות המשיח.

ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומה.

זכר רבי אלעזר בן עזריה,

אחר שדרשה בן זומה נקבעה הלכה כמותו לדורות

שיש להזכיר את יציאת מצרים ביום ובלילה. אז מצוות עשה היא להזכיר גם ביום וגם בלילה.

וזה אומרים בפרשת ציצית,

אני אדוני אלוהיכם אשר הוצאתי איתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוהים,

אני אדוני אלוהיכם.

למה נקבע להזכיר יציאת מצרים דווקא בפרשת ציצית?

על מעלת מצוות הציצית נכתב בתנא דווה אליהו רבה כד.

הציצית ניתנה בכדי שיהיה לבני ישראל אות

גם בזמן שאינם מניחים תפילין. אדם צריך שיהיו לו שתי אותות בכל יום, עדים.

אחרי חטא המקושש,

נצטוו ישראל במצוות ציצית.

משום שאילו היה המקושש נתקל ביהודים

המניחים טפלים כבימות השבוע,

מיד היה חוזר בו מכוונתו הרעה.

ועל כן,

ניתנה לנו מצוות ציצית,

שבכוחה למנוע את האדם מלאכתו.

כאשר רואה את הציצית באה עליו יראת השם וראיתם אותו,

וזכרתם את כל מצוות השם.

אז זאת אומרת,

מספיק היה לו לראות למקושש מצווה כזאת כמו תפילין,

שמונחת על ראשו וידו של אדם בשביל לחזור בו מהיראת שמיים של התפילין.

ולכן ניתנה מצוות ציצית,

וראיתם אותו בכל זמן, וזכרתם את מצוות השם.

לא זו בלבד,

אלא ששקולה מצוות ציצית כנגד כל מצוות שבתורה,

שנאמר ועשיתם את כל מצוותיי.

ולכן כתב רשי שהציצית,

יחד עם שמונת החוטים וחמשת הקשרים,

זה עולה בגימטריית תרייג כנגד תרייג מצוות.

ציצית זה מאה, מאה ותו,

ציצית

זה שש מאות,

שמונה חוטים וחמישה קשרים זה שלוש עשרה, שש מאות ושנוש עשרה זה תרייג מצוות.

וראיתם אותו וזכרתם את כל המצוות.

כשרואים את הציצים נזכרים את המצוות.

ומכיוון שהמטרה של יציאת מצרים הייתה

לקבל התורה ולקיים מצוותיה,

בהוציאכת העם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

לפיכך נקבעה אזכרת יציאת מצרים בפרשת ציצית,

שהיא מרמזת על סור מרע ועל עשה טוב,

כדי שנדע שזו המטרה שהייתה ביציאת מצרים,

לעבוד את האלוהים.

לזכור את האלוהים ולא לשכוח,

לכן צריך לראות את זה כנגדנו תמיד.

למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך,

מה זה כל ימי חייך?

ההבדל בין עבודת השם

בגבולות הרגילות

לבין התמסרות מוחלטת לעבודת השם זה הבדל עצום.

אי אפשר להשוות ולדמות.

אדם שעובד את קונו בשעות הפנויות ובתנאים הנוחים לו,

לבן אדם שמתמסר כל כולו מתחילה ועד סוף לעבודת השם,

וכולו קודש לשם מלי נגיעה עצמית.

אומנם לא יכולים להפחיד בחשיבות

של כל מעשה טוב ומאמץ שעושה אדם

בבואו לעשות את רצון קונו,

אבל זה שני דברים ושתי עבודות שרחוקים ממזרח למערב.

כשאדם מקריב את עצמו כולו לעבודת השם,

נוטש עצמיותו,

בודל מכל העניינים הגשמיים,

באופן כזה,

גם הגוף שלו הופך להיות מציאות רוחנית,

ישות מאירה

המשולל לאור היום הזורח והמבהיק.

זכירת יציאת מצרים במובן הרוחני,

אין היא כי אם הכרה בכך שמטרת יציאת מצרים להביא את כלל ישראל, לקבל את התורה ולעבוד את הבורא.

ויאמר כי אהיה עמך וזה לך עוד, כי אנוכי שלחתיך והוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

כל היציאה זה לקבל את התורה ולעבוד את האלוהים, יוצאים מעבדות מצרים לעבדות השם.

אלא שיש אנשים שזוכרים את יציאת מצרים רק ביום.

כלומר, עבודת השם שלהם

היא בהתאם לכללים שהם קבעו לעצמם.

ביום לומדים, והם מתפללים, בלילה ישנים.

יש אנשי מעלה ששכירת יציאת מצרים אצלם היא גם בלילה,

שעיבוד מוחלט וגמור לעבודת השם מיומם בלילה לא ישבותו.

אלא ששכירתם היא ביום,

בדרגה חשובה,

אבל עדיין זה מבחינת עולם הזה,

נמצאים בתוך גשמיות בהוויות העולם.

הלילה עדיין לא הפך אצלם למדרגת יום.

אבל המשימים לילות קיימים,

אלה שעבודת השם לא מוגבלת לשעות ולזמנים,

הם בדרגת עולם הבא.

המעלה הנפלאה הזו של להביא לימוד את המשיח.

הלילות

צריכים להביא אותך

לימות המשיח, שאתה כאילו חי עכשיו כבר בימות המשיח, בגאולה.

מה יהיה בגאולה, רק עמודת השם.

וכולם ישמחו בזה, וכולם יהיו מאושרים בזה.

הרב קניבסקי חי בחינת העולם הבא.

מה עושים שמה? יושבים בישיבה של מעלה ולומדים תורה, מה הוא עשה פה? מליאה פסקה.

הוא כבר היה בעולם הבא פה.

זאת אומרת,

זה אלה שמתמסרים לגמרי.

דבריהם של בן זומא וחכמים משלימים אלו תלו.

מי שזכירת מצרים אצלו היא רק ימי חייך,

רק הימים, רק בימים,

הוא בבחינת עולם הזה עדיין.

אך מי שזכירת יציאת מצרים היא כל ימי חייך,

גם הלילות.

הוא כבר מתרומם למדרגה של להביא

לימות המשיח.

לא רק לגרום, הוא חי ככה.

ממש הוא הביא את ימות המשיח אליו,

והוא כבר חי במצב הזה.

מי יש לו שאיפות כאלה? צריך שאיפות. אם אין שאיפות, הם לא יכולים להגיע.

וחכמים אומרים, ימי חייך, העולם הזה כל ימי חייך להבינים את המשיח.

על הרעיון הזה,

שעל ידי סיפור יציאת מצרים יכולים להתעלות

מעל למקום ולזמן,

ממש להגיע למצב של גאולה.

אדם הפרטי יכול להגיע למצב של גאולה.

הוסיפו חכמים עוד נדבך.

הדרך

למעלה רמה ונשגבה זו

של גאולה פרטית,

ארוכה בקשה.

זה לא,

לא, לא, לא לאנשים פשוטים.

לא.

וכי יש מי שיכול להעמיד עצמו במדרגת התנאים הקדושים הללו,

למעוט חני, למעט חני.

והלוא הם היו בדרגה רוחנית גבוהה ומרוממת,

ובזכות כך הגיעו לתכלית הנרצית.

אז זאת אומרים לנו חכמים.

זכירת יציאת מצרים היא להביא,

להביא,

להביא לימות המשיח, להתקדם, להתקדם, להתקדם בדרך המליכה לימות המשיח.

כל רגע שזוכרים,

כל מילה בסיפור יציאת מצרים,

לפני כל שמונה עשרה אנחנו מזכירים כל פעם יציאת מצרים.

להביא אותנו, זה מסייע להביא אותנו להכרה לימות המשיח.

הדרך ארוכה,

אבל כל פסיעה מקרבת ליעד.

לכל יהודי

יש חלק ביציאת מצרים.

חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

אז כל יהודי יש לו חלק ביציאת מצרים.

וכל אחד יכול לדבוק במצוות הסיפור של יציאת מצרים ולזרז את הגאולה.

אני הייתי במצרים.

יש סדרה שלמה.

כי גם מי שאינו בעל דרגה רוחנית

גבוהה

עדיין

הוא הבן של הקדוש ברוך הוא.

ויציאת מצרים הכשירה את עם ישראל להיות הבנים של הבורא.

לפיכך אין אדם יכול

שלא להשתמש במתנה טובה זו

של סיפור יציאת מצרים כדי לגאול את עצמו מן המצרים שהוא נמצא בהם.

וסיפרנו שמסופר על

הרב הגאון הרב יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק ברכה.

שהוא בשבילו יציאת מצרים זה כל חייו היה. כל הזמן הוא חי יציאת מצרים.

במשברים, בחוליים, בחולשות, בכל מצב.

ואמרנו דוגמה ידועה ומפורסמת.

בעלייה לפונוביץ' יש הרבה מדרגות.

ובהיותו כבר זקן מופלג היה קשה לו לעלות.

אז הוא היה עומד,

היו רואים אותו עומד,

ושקוע ככה בסרעפיו,

ואחרי זמן פתאום הוא עולה כמו בחור צעיר.

שאלו אותו מה זה.

אז הוא אמר כשאני מגיע לחולשה או למצבים כאלה וכאלה,

אני פשוט מאוד מתבונן.

ביציאת מצרים באיזה שפל היו ישראל באיזה שאלות ורואה את כל התמונה ואיך פתאום אתה מבין בחיפזון מרעמסס הם הגיעו תוך שעה וזה וטסו והגיעו לארץ ישראל ועשו קורבן פסח על כנפי נשרים וחזרו וואי וואי וואי זה נותן לו כוחות ותעצומות וזה משפיע על כל האיברים שלו

עד שהוא יכול לעלות כמו בחור צעיר את המנהל, קודם רגע לפני כמו שאומרים לא יכול לעלות אין, זקן, אין מה, ברכיים,

ג'אם כושל הוא ברכיים,

זה בעיה.

זה הכוח של יציאת מצרים.

אם אדם מתבונן בזה אין מצב יותר גרוע שהיינו בו כמו יציאת מצרים.

אין, אין סיכוי לצאת, שעבוד,

נמטאת שערי טומאה, עובדי עבודה זרה, מה לא, מה לא, ערבת הארץ.

ממצב כזה אפשר לצאת לקבל את התורה ולהיות העם הנבחר?

הלו,

הלו, מי שיבוא ויספר לך סיפורים כאלה, אתה אומר לו, הלו, איפה אתה חי?

במצב, על מה אתה מדבר?

זה כאילו שהאיראנים עכשיו יבואו ויפרסו שטיח פרסי אדום,

ויגידו ליהודים, בואו תיכנסו אלינו, Welcome,

בואו נעשה, אתה מבין,

כן, נעשה ג'עלה ונשב וזה,

ונגיד דברי תורה,

כן,

בחלמת.

ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שומרי שמרי שבת וקורא,

אה, נגשבה מבט, ישמחו במהלכותך שומרי שומרי שמרי שבת וקורא,

עונש שבא רבבבת, אה, מקדשא מקדשא, מקדשא,

מקדשא שמרי שבת, אה, מקדשא,

מקדשא, מקדשא, מקדשא, מקדשא שמרי שבת, הריני מכוון,

‫אמן, נקיים את זה רעיון במצומתו,

‫תגומן אשר אחד, ותקבל את זה בישר.

‫בלעשות נחת רוח לתנא הקדוש, ‫שיוסיף את אותנו, ומקבלו,