פרפראות וחדושים להגדה של פסח תשפו - חלק ד'

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

הילדים אחינועם אביה,

מאיר,

טל,

הלל יצחק,

רחל שמחה

ורות נעמי בני קרן,

ישובו לביתם של ההורים בקלות, בלי שום עיכובים,

וינצלו מהמסגרות

חוץ של הרווחה.

יגדלו לתורה, לחופה, למצוות מעשים טובים, בנחת,

באושר

ובשמחה

מתוך כלל עמו ישראל, אמן.

אמן.

לעילוי נשמת,

יהודה צבי ברבי משה יצחק דויטש, מנוחתו עדן.

אמן. לרפואה שלמה, לדודה נעמי בת עווד,

מהרה אמן.

אמן.

אמן.

פרפראות

וחידושים לאגדת פסח,

חלק ד',

פרשה שנת תשבוא,

רוחצה.

יש

את השלב בסדר

של הרחיצה,

שרוחצים את הידיים ונוטלים אותם לקיים את מצוות אכילת המצה.

דרשו חכמים במסכת ברכות נ״ג

על הפסוק, והתקדישתם

והייתם קדושים,

והתקדישתם

אלו מים ראשונים,

והייתם קדושים

אלו מים אחרונים.

שאלה,

למה נוטל ידיים לקראת קדוש?

אין מתוך כל שאר המצוות

מצווה שהוא ייקרא קדוש?

וזה מצוות רבנן.

יש מצוות דאורייתא, ולא נקרא קדוש.

למה?

באור העניין, נמצא בדברי הגאון הקדוש,

רבי יעקב אבחסירא,

בעל אביר יעקב,

בספר גנזי המלך.

הוא מצא רמז בתיבת בראשית.

זו התיבה הראשונה בתורה,

בראשי התיבות.

תיטול ידך בשעת אכילה, ראשונה שנייה.

שתי נטילות, יש ראשונה.

ויש שנייה לפני וחרם.

כפרת עוונות על ידי האכילה

זו מדרגה שזוכים לה כשמתנהגים בקדושה כראוי בשעת האכילה. כידוע שולחנו של האדם מכפר עליו כמו מזבח.

באנטילה

זה כמו שהיו נוטלים הכיור, הכהנים.

קדושה זו באה על האדם בשעה שהוא נוטל ידיו קודם האכילה,

ולכן אמרו חכמים,

הזהיר

בנטילת ידיים נקרא קדוש.

ובכן, נספר לכם

מעשה

על הגאון רבי אהרון וייס ממונקאץ',

זכר צדיק ורכה.

הוא היה אחיו של הרב הקדוש,

רבי יוסף מאיר מספינקה,

זכותו תגן עלינו אמן.

אמן. שהוא נקרא בעל האמרי יוסף.

בצעירותו

הסתופף בצל קודשו של הגאון הקדוש,

רבי יחזקאל שטראגא משינואה,

עושה לך צדיק וברכה.

אז באחת התקופות,

רבי אהרון

היה עסוק בלימוד הלקות נטילת ידיים בעיון לכל הפרטים, בחילוקי הדינים,

בהתמדה ובעמקות.

עד שהיו ההלכות האלה ורזיהן נהירים אצלו כמונחים בקופסה.

כשהגיע רבי אהרון לריבו לשינואה,

התבונן בהנהגה של הרבי הקדוש

בשעת נטילת ידיים,

והבחין

שהוא נוהג בחומרות רבות

מפני שמבקש לצאת ידי חובות כל השיטות והדעות.

ועוד,

הוסיף הנהגות וחומרות שאפילו רבי אהרון לא זכה להבינן.

הרבי הקדוש משינואה הרגיש שהוא מביט עליו

ומתבונן בכל הדקדוקים שנהג בשעת נטילת ידיים.

ופנה אליו במהלך הסעודה.

יש לנו אחת בתוך הקהילה שהוא גם כן מקפיד מאוד, לוקח לו הרבה זמן.

ראיתי, אומר לו, ששמת לבך לכך שאני נוהג בחומרות רבות בלקות נטילת ידיים.

בוודאי אתה חפץ לדעת מה הטעם.

ובכן, אבאר לך.

בכל יום מתקבלים במעוני מכתבים באיגרות רבים,

בהם מכתירים אותי הכותבים בתואר קדוש.

תחמוד הרב הקדוש.

ומעודי תמהתי איך מהינים אנשים לחנות בשר ודם קרוץ מחומר בתואר קדוש.

מה הייתי עצב?

שאני מכשיל את הרבים,

טוענים עליי שאני קדוש,

ואני מכיר בעצמי.

בסוף התיישבתי בדעתי.

אמרו חכמים, והתקדישתם, אלו מים ראשונים.

על כן קיבלתי על עצמי לנהוג בחומרות יתרות, בנטילת ידיים,

כדי לא להכשיל את הרבים בשקר גמור.

כי הזהיר בנטילת ידיים נקרא קדוש.

נו, אז גם אתם יכולים להיות קדושים אם תרצו,

בין אם יכתבו לכם או לא יכתבו,

אבל העיקר להתקדש, והתקדישתם, וייתם קדושים, כי קדוש אני.

אז שיהיה לנו בעזרת השם פסח כשר ושמח.

אמן.

ובעזרת השם, שנזכה לעבור אותו בשמחה.

אמן.

ושמחת בחגיך,

והיית אך שמח, ושמחת בחגיך,

והיית אך שמח, ושמחת בחגיך, והיית אך שמח.

הרי אני מכוון כאמצעות חכמים דאורייתא.

בשמחה דאורייתא גומל השם יש עשו דאורייתא.

כבד את אביך ואת אמך דאורייתא.

לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש,

ושפתותיו דוממות בקבר.

ריבי חנניהו ברגש.