פרפראות וחדושים להגדה של פסח תשפו חלק ז' לעקוף את הגזרה: כך ידידות ותפילה משנות גורל

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת מרים מריון בת אייזה בתיה

ולכל אלו שאין מי שיאמר עליהם קדיש

תהיינה נשמותיהם צרורות בצרור החיים

בתוך שאר נפטרי עמו ישראל.

אמן.

לעילוי נשמת יהודה צבי בריבי משה יצחק דויטש מנוחתו עדן

ולרפואת דודה נעמי בת עווד

רפואה שלמה מהרה.

אמן.

פרפרות וחידושים באגדה של פסח חלק זן שנת תשפוא.

שני אברכים

ידידים בלב ונפש.

חלה אחד מהם

ומצבו הוא רע.

ביקש

מחברו שייסע לברדיצ'ו

ויזכיר אותו לטובה בפני הרב הקדוש ריבי לוי יצחק מברדיצ'ו.

סחוסו ידוגן עולייני.

אמן.

היו אלה ימות הקור והשלגים.

החבר יצא למסע המפרך.

הזכיר את החולה בפני הצדיק

והרב הגדול

אמר רפואה שלמה.

שב לעירוב, סיפר לחולה את ברכת הרבי.

הפנים שלו התחרקמו.

לא לכך כוונתי.

סע אליו בשנית.

בקש ממנו הבטחה לישועה.

נסע שוב.

נסע ארוך.

רבה,

יבטיח כבודו רפואה שלמה לחולה.

הבטחה אתה רוצה?

אני מבטיח ומאמין באמונה שלמה שבורא עולם יכול להושיעם לחיות גם אם

יאמרו כל הרופאים שאין עוד תקווה חלילה.

חזר לעירו,

המצב של חברו הוא רע עוד יותר.

אני יודע שהמורא יתברך כול יכול,

אבל אני מתחנן שיגזור הצדיק שאני אחיה.

נסע פעם שלישית למרדיצ'ו בקור מצמית.

שמע הצדיק תף צרה,

שקע בשרעפיו במשך שעה ארוכה.

בסוף הוא ערו פניו וקרב בשמחה,

מבטיח אני שיזכה לעושר גדול ויזכה לבנים ובני בנים בבריאות טובה ואיתנה.

שב לחברו עם הבשורה,

ואכן תכף ומיד חלה הטבה ניכרת במצבו של החולה האנוש,

וכעבור זמן קצר

החלים לחלוטין.

ובאותו זמן גם הצליחו עסקיו מעל המשוער והתעשר בעושר רב,

וגם

החלק הנוסף של הברכה, זוגיתו נפקדה.

נסע

לברדיצ'ו להודות לרבה על הישועה,

וביקש לשטוח תמיהה.

מה ראה הרבה לברכני בעושר ובבנים

בשעה שהייתי מוטל על ערש דווי?

ולא זו בלבד,

אלא גם שהקדים אותם לברכת הרפואה.

הסביל לו הצדיק,

כשרעך בא לפניי,

התבוננתי בדבר וראיתי שנגזרה גזירה,

על כן הוצאתי את הברכה בשפה רפה.

ושוב הוא בא עוד פעם,

ועניתי תשובה בלתי ברורה.

אבל כשהוא הגיע פעם שלישית את כל המרחקים האלה בקור הזה,

ראיתי את המסירות נפש.

מחמת הידידות האמיצה

עלה בליבי למען ידידים נאמנים כל כך עליי לקרוע שמיים בתפילה.

ואז הוא ממשיך ומספר

פעלתי לפי עצתו

של האמורה רבי שמואל בר נחמני בגמרא,

בתענית ח'.

הוא אמר, נבעי רחמיה כפנה,

דכי יהיב רחמנה שבעה,

לך יהודי יהיב,

דכתי פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

מה הוא אמר?

נבקש רחמים שייפסק הרעב

וממילא תיבטל המגפה.

כי כאשר הקדוש ברוך הוא מביא סובה לעולם, למי הוא נותן?

לחיים או למתים?

נותן לחיים, לא למתים.

אז ככה עוקפים

את הגזרה.

אז עליתי למרום.

פניתי לשר הממונה על הפרנסה והשגתי בעבורך עושר רב.

ואחר כך פניתי לשר הממונה על מפתח של חיה,

לידה.

וכעת יש לי טענה ניצחת.

הבטיחו לחולה פרנסה וזרע של קיימא.

למי? למת?

לחי.

ואכן, שמעו בבית דין את הטענה ופסקו לך חיים ארוכים ובריאים.

זאת אומרת, רעיון נפלא כתב הרב הקדוש

רבי מאיר מג'ידיקוב,

דיג'יקוב,

דזונגדן.

עצה בדוקה לאדם הזקוק לישועה

בעניינים רבים להתפלל על הפרנסה.

למה?

כך דרשו בזוהר הקדוש.

תפילה לעני חייה עטוף.

תפילת העני היא התפילה החזקה מכל. היא עוטפת

את כל התפילות

ומקדימה לעלות לפני כיסא הכבוד.

תפילה לעני חייה עטוף, ככה עובר, עובר, עובר, עובר, עובר, ולפני השם הוא מגיע ישר לפני השם.

זו תפילה על פרנסה.

אז זה לא רק בדברים...

שהם רק פרנסה בגשמיות,

זה כולל רפואה וחיים.

נכון, אבל גם ברוחניות

אדם מתפלל לא להיות עני בדעת

ועל ידי זה יכול להיוושע בכל העניינים.

אז זאת אומרת, צריך לעקוף.

אם רואים שאדם החולי מתגבר וכל התפילות והתהילים וכל מה שעושים לא עוזר,

צריך להתפלל עליו,

שיהיה עשיר, שיזכה לילדים, תלוי באיזה גיל,

ולחפש מכיוונים אחרים.

ואז אם יצא ששם קיבלו את התפילה

ומובטח אז למי יצא? למת או לחי?

לחי, אז יהיו מוכרחים להחיות אותו.

זה הרעיון והוא נפלא.

עכשיו,

דבר מדהים,

לא יאומן כי יסופר.

מעשה פלא,

סיפר הגאון הקדוש,

רבי אברהם יהושע פריינג,

נאסויד,

זכר צדיק וברכה.

כמה סוחרים מברדיצ'ו

הוצלחו לנסוע להונגריה למסחר היין.

בפרוס הפסח, לפני הנסיעה,

באו להיפרד מרב העיר הגאון,

רבי לוי יצחק ברדיצ'ו,

זכותו תגן עלינו.

אמן.

והוא אמר להם, צדיק אחד יש בקאליב,

רבי יצחק אייזיק שמו.

זכות גדולה תיפול בחלקכם אם תסבו על שולחנו בחג.

והוא התכוון כמובן לרב הצדיק הקדוש, רבי יצחק אייזיק מקאלי.

הגיעו בערב פסח,

והצדיק

קיבל אותם

מאחר ושמע שרבי לוי יצחק שלח

והושיב אותם בראש השולחן בכבוד מופלג.

עונג רוחני, שאבו הסוחרים מליל הסדר,

שהיה מרומם בנעלה

בבית הרבי הקדוש,

אבל דבר אחד הטריד את מנוחתם.

בעיצומו של הסדר,

כשהגיעו לאמירת, מה נשתנה?

קם לפתע רבי יצחק אייזג מיקלים ופתח את החלון.

ונגד העיניים המשתוממות של הסוחרים ראו מבעד

לחלון הפתוח חבורת אנשים נבושים בפאר רב,

אנשים בנשים,

נראים כשרי מלוכה ואנשי שלטון.

עומד הצדיק בחלון ומשוחח עם הגויים במשך זמן רב בהונגרית,

באמצע אמירת ההגדה,

וכולם ממתינים לו בשולחן של הסדר, שישוב.

לאחר זמן הוא סיים את השיחה,

וכששב

שוב לשולחן,

שאל שאלה מוזרה.

העורכים האלו באו לשאול אותי על שידוך

שהוצע להם.

האם אתם מסכימים להצעה?

העורכים שתקו במבוכה.

מה לצדיק ולעניינים כאלו?

הוא ממתין לתשובה,

והם לא מגיבים.

בלית ברירה,

המשיך בעריכת הסדר,

ועל פניו אכזבה.

המעמד היה מוזר מאוד,

משום שהם היו רגילים לעבודת

השם היוקדת של רבי

יצחק לוי,

לוי יצחוק,

מברדיצ'וב, איך הוא עורך סדר, והכול, אין הפסקות, וזה הכול בהתלהבות, בקדושה, באש.

אבל זה לא הספיק.

המחזה חזר בליל יום טוב שני בגלות עושים יומיים.

שוב פעם, במה נשתנה?

הוא ניגש לחלון,

ומשוחח עם הנוכרים והנוכריות שצצו לפתע.

סיים את השיחה,

חוזר לשולחן ושואל, אמרו נא לי יהודים יקרים.

האם

דעתכם מסכמת לשידוך הזה שהוצע

בעבור האדונים הללו?

הם מביטים עליו מסומקים.

מה רוצה הצדיק מהם?

מה מצא בדיוק בליל הסדר זמן מתאים לעסוק בשידוכים עבור פריצי הסביבה?

שוב הוא ממתין לתשובה בדריכות,

הם לא אומרים כלום.

מה יכולים לענות על שאלה כזאת?

הם לא שמעו מה מדברים שם, מה השידוך, מה הוצע, מה הולך, מה זה, והם צריכים להחליט,

הוא הרב הגדול, והם צריכים להחליט

מה דעתכם על השידוך.

השתיקה מתארכת, הוא לא זוכה לתשובה, בפניו קדרו.

הוא שב לסיים את ההגדה.

כשנגמרו שמונת ימי הפסח,

האורחים באו להיפרד ממנו,

להודות לו על החג הנפלא שהיה בצל קורתו.

ואז הוא אמר להם,

ברצוני לומר לכם דבר אחד.

אתם זוכרים שבליל הסדר שאלתי אם אתם מסכימים לשידוך שהציעו בפניי הפריצים?

כן, כן, הנהנו.

אז תדעו לכם, בגללכם התעכבה הגאולה.

ומול הפנים ההמומות הוא הסביר להם.

כוונתי הייתה לשאול,

האם אתם מסכימים לשידוך של כנסת ישראל עם דודה?

וכיוון שלא עניתם לשאלתי, נדחתה שעת רצון.

עוד רגע כמעט פרחה נשמתם מגופם.

במו ידיהם גרמו להרחקת הקץ.

היש צער גדול יותר מזה?

כמו שהיה עם החבורה הקדושה של הארי הקדוש,

שאמר להם, רצונכם שנעלה לירושלים,

זה סמוך לכניסת שבת מצפת.

נשאל את נשותינו.

אמר להם, הפסדנו את הגאולה.

זמן רב עמל הצדיק להשיב את רוחם של האורחים,

להרגיע אותם, לדבר על ליבם,

כי הכל מאת הבורא.

בכלל זה גם דחיית הקץ.

וכך אמרו בגמרא בגיטין נו שמעשים שכאלה אירעו אף לגדולי חכמינו, זיכרון לברכה,

בגזירת שמיימי.

אחרי ששבה רוחם של האורחים

הרהיבו עוז וביקשו מהצדיק שיברך אותם לזכות לגילוי אליהו הנביא.

כי הרב

מלוי,

מלוי יצחוק לוי, לוי יצחוק.

הוא אמר שזו זכות גדולה להיות אצלו.

אז הם העיזו לבקש ממנו שיסתדר להם גילוי אליהו.

וסיפר הרב מנאסויד

בשובם לביתם

הזדמנה להם בדרכם ברית מילה

ובשעת הברית זכו לרגע אחד לראות על כיסא הסנדק שני אנשים יושבים.

מבין,

איפה יש היום כאלה שאתה בא שם?

מה זה?

מה זה? איזה צדיקים? איזה עבודה זה שם? איזה

הישגים?

לא יאומן כי יסופר.

ושמחת בחגיך והיית אך שמח ושמח.

וחגיך להיית אך שמח ושמחת בחגיך והיית אך שמח ושמח. דג אדום בא ושמחת בחגיך והיית אך שמח ושמח.

ושמחת בחגיך והיית אך שמח ושמח ושמחת בחגיך והיית אך שמח.

אההה.

הרי אני מכוון כי אני אוהב צורך.

שעונסה דורן תכבד תביך את זה.

לעשות נחת לו על הקדוש ברוך הוא.

שיהיו שפתותיו דוממות בכאב.