פרפראות וחדושים להגדה של פסח תשפו - חלק ח'

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת מרים מריון, בת אייזה בתיה

ולכל אלה שאין מי שיאמר עליהם קדיש,

תהיינה נשמותיהם צרונות וצרונות החיים בתוך שאר נפטרי עמו ישראל, אמן.

אמן.

לעילוי נשמת יהודה צבי ברבי משה יצחק דויטש,

מנוחתו עדן.

אמן.

רפואת הדודה נעמי,

בת עווד, רפואה שלמה.

אמן.

פרפרות וחידושים בהגדה של פסח ח'

תשפו

בשמחת שבע ברכות

נפלה זכות גדולה שהצדיק,

הגאון הקדוש רבי חיים מצאנז,

טרח לבוא ולהשתתף.

הוא היה מקפיד מאוד על כל תג וקוץ בדברי ריבותינו זכרנו לך.

ולכן,

כשאומרת הגמרא בברכות וו,

כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר

בחמש קולות.

לשמח את החתן,

סיפר לו מעשה.

ידוע ומפורסם, מנהג הצדיקים, נלך בלילות הסדר ברחובות העיירה להאזין לקולות

הבוקחים מבתי ישראל,

ולהטות אוזן

לבתי הכפריים ולשמוע כיצד הם עורכים את הסדר.

אף אני נהגתי באחת השנים כך.

יצאתי לרחובה של עיר,

והנה חלפתי ליד אחד הבתים,

שמעתי מתוכו בעל הבית מכריז בקול.

מה קדם בשבילי?

מה קדם בשביל שרה לשלי?

מכת צפרדע בשבילי.

מכת צפרדע בשביל שרה לשלי.

הבאלתי.

איך ייתכן שאדם כזה אומר דבר כזה?

התקרבתי לחלון וראיתי שהוא יושב מול ההגדה וקורא את עשר המכות

ונוהגים לשפוך

יין מהגביע בעת האמירה וביתו הקטנה נרדמה.

אז האבא הידר

לקיים בעבורה את מצוות שפיכת היין מהגביע

שהוא חשב שזה המצוות

החשובות ביותר בלילה.

אז כדי לא להתבלבל הוא קרא בהטעמה מכת כנים בשבילי,

מכת כנים בשביל שרלה שלי,

מכת ערוב בשבילי

וכן הלאה.

המעשה הזה משעשע

ועל ידו רצה לשמח את החתן

אבל ברור שזה לא שיחת חולין והוא לא מספר מעשיות בעלמא.

בכל דיבור יש רמזים נפלויים.

אז אם נתבונן בדבר נבין

שבאמת

כל מכה ומכה מיועדת הייתה גם בעבור ישראל.

וכך אמרו בזוהר הקדוש

על הפסוק, בנגף אדוני את מצרים נגוף ורפוא.

טניא, אמר רבי יוסף

בהוא ממש דה אשתכך דינה למצרים בהוא ממש דה אשתכך רחמני ישראל

נגוף למצרים ורפוא לישראל.

כל מכה שנגף השם את המצרים

היה בה רפואה לישראל.

באותה פעולה ממש מביא הקדוש ברוך הוא דבר והיפוכו,

מכה למצרים ורפואה לישראל.

רפואה זו הייתה רפואה גשמית ורוחנית.

בשעה שלקו המצרים במכה

כדי להחליש את כוח הרעש שבהם,

באותו זמן הזדקקו ישראל מהפגם הזה שכנגדו

כוונה מכה וכך היה גם בחולי הגשמי

כיוון שחוליי הגוף

באים כתוצאה מחטאי אדם

שהם מולידים מחלות ופגעים.

ככתוב

תייסרך רעתך

כאשר הביא הבורא מכה על המצרים בבחינת נגוף

והחלשת כוח הרע, ממילא נעשה רפו לישראל גם ברוחניות וגם בגשימה.

ורמז נפלא נתן לעניין זה במכת דם,

הרב הקדוש רבי משה חיים אפרים דיליקו

בדגל מחנה אפרים כותב,

חכמים זכרונו לך אמרו שממכת דם

העשירו ישראל.

כי המצרים הוכרחו לקנות מים בכסף מלא,

והדבר הזה רמוס בשם של המכה,

דם.

דם זה גם כסף.

כאן רואים

דם למצרים ודם ליהודים.

בנבואה קטנה נזרקה מפיו של אותו כפרי והוא לא ידע מה ניבא.

דם בשבילי, דם בשביל סרלה.

בכל מכה זכו אף ישראל להרווחה, לבריאות ולישועה.

מעשה נוסף

שלא הרבה מכירים,

כולם שמעו את השם של הצדיק רבי יצחק לוי

מברדיצ'ו.

לוי יצחק

מברדיצ'ו.

נכנסה אליו משלחת נכבדה,

ואלה היו פרנסי קהילת ברדיצ'ו במעתירה,

שהם חיפשו רב מורם לקהילתם.

מברדיצ'ו הייתה עיר ואם בישראל.

לא כל תלמיד חכם הגון היה ראוי לשבת על כס רבנותה.

אז הם חיפשו גדול גדול משכמו ומעלה מוכתר במידות טובות ובירת חטא.

ושידע להנהיג את העיר בדרך תורה המסורה ולהלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד.

בין השמות היה

רבי לוי יצחק אב בית דין דה פינסק.

אמרו להם שהוא נמנה על החסידים.

אך ל...

הפרנסים האלה לא הפריעה דבר.

אבל כולם מילאו פיהם בתהילתו, גאון, מופלג, צדיק, נשגב, עניו,

והכל, והכל, והכל, ועבודתו, עבודת השם,

לא נראתה כמוה מאות בשנים.

טוב,

אז נכבדי הקהילה

הגיעו לתהות על קנקנו של הרב המדובר.

זה היה בחודש ניסן.

היו הרבה עיכובים,

הפשרת שלגים,

והדרכים נחסמו לעיתים. בקיצור,

רק בערב פסח הגיעה המשלחת לביתו,

ולא הייתה להם ברירה, ונאלצו לעשות את החג בביתו של הרב,

שאגב כך נקרתה לפניהם הזדמנות פז לעקוב

בקרוב אחר הליכותיו של הרב המיועד.

את ליל הסדר אצל הרב הקדוש לא ניתן היה לתאר.

התלהבות עצומה, דבקות עילאית,

כולו, כולו בקודש של הרב חוצב להבות.

ניסה בחלל האוויר, פניו בערו כלפידים,

וזרחו באור שלא מעל מהדין.

בדברי התורה והחסידות,

כספירים,

בנוקבים עד השיטין,

משהו.

תענוג, תענוג רוחני צרוב כמותו.

לא יכלו לאחל לעצמם אפילו בגן עדן.

אבל

במהלך הסדר היו להם כמה דברים מוזרים.

איך קוראים לו אתם יודעים?

סנגורן של ישראל, נכון?

במהלך עשרת המכות,

פני הצדיק פתאום הרצינו.

הוא הולך לקרוא את עשר המכות.

דום!

הפריץ.

לובומילסקי, שונא ישראל הוא,

וגירש יהודים מאחוזותיו, לכן ילכה בדום.

צפרדע.

הגרף ינוביץ',

שגזר עונש מלכות על חוכר הפונדק היהודי על לא עוול בכפו, ילכה בצפרדע.

כינים!

השופט פופוב,

המחייב בדין כל יהודי שבא לפניו ילכה בכינים.

ערוב!

הכומר מהעיר הסמוכה שמסית נגד היהודים ילכה בערוב.

וככה הוא מונה את עשר המכות ומחלק אותם לשונאי ישראל שבסביבה.

כל המסובים

משתאים

נבוכים לנוכח המחזה המוזר.

עם זאת,

מאחר שקודם לכן כבר זכו לראות כשאיש אלוהים קדוש הוא,

אז נצרות התמיהה בלב.

אחרי החג

הם נפרדו לשלום רבי לוי יצחוק ונסעו לביתם ברגשות מעורבים.

מאחד הם זכו לראות דמותו ונכחו כי גדול בישראל הוא.

אבל בעשר המכות הוא נראה להם מתלוצץ.

אז הם החליטו שיספרו לבני העיר דברים כהווייתם,

שיכריעו בדבר אם לקחת אותו או לא.

יצאה המשלחת לדרכה ברדיצ'ובה,

והנה,

מחלונות הכרכרה נשקפה אחוזתו של הגרף ינוביץ',

אותו אציל שרבי לוי יצחוק הזכיר את שמו וקילל אותו במכת צפרדע.

ככל שהתקרבו לשטח האחוזה גילו משהו מוזר מתרחש בה.

ככל שהכרכרה התקרבה,

הסרחון היה עז והיכה באפם.

למרבה התדהמה, האחוזה כולה שוממה ואין בה איש.

כשהתקרבו לבארות המים נפטרה החידה.

הבארות הבאישו ורחם נדף למרחו.

אחת שלא נותרה לדריך אחוזה ברירה מלבד לנטוש אותה.

מהתברר שלפני זמן קצר פשטה להקת צפרדעים

עצומה על ארמונות של הגרף ומלאט האחוזה כולה.

הגרף ניסה להדביר אותם במיטב האמצעים העומדים לרשותו,

דבר לא הועיל והוא נאלץ לברוח.

המשיכו חברי המשלחת בדרכם ועצרו לחניית ביניים בעיר הסמוכה,

והנה הגיע לאוזני השמועה שלו.

שופט המקומי,

גוי רשע, שונא ישראל, מובהק בשם פופוב,

נתקף לפתע בכנים שגרמו לו לגרד את קשה במאום להועיל להיפטר מהם.

תדהמה תקפה אותם,

ונגד עיניהם ראו איך כל דברי הצדיק מתקיימים בשלמותם.

בעוד, בטרם הגיעו לברדיצ'וב, התפרסם שהכומר המפורסם שנהג להסית נגד היהודים נטרף על ידי דוב

שזינק עליו היער הגדול.

מיותר לציין

שכתב הרבנות הוגש לרבי לוי יצחק במהירות אפשרית,

חתום בידי תושבי העיר,

וזכתה ברדיצ'וב שישב בה איש האלוהים עד סוף ימיו,

ובעפרה הוא נטמן,

ועל שמה נקרא רבי לוי יצחק מברדיצ'וב.

זה סנגורן של ישראל.

הסנגור צריך גם לדאוג שלא יהיו מזיקים, כן.

ושמחת בחגיך, והיית אך שמח ושמחת בחגיך,

והיית אך שמח ושמחת בחגיך,

והיית אך שמח ושמח ושמחת בחגיך,

מטח שמח ושמח ושמח ושמח.

ואללה אסונא אדרואן, תנוגו ואושר סוטרו.