13 העיקרים - חלק ב' - רבי אשתורי הפרחי זצ"ל

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת אמביה בן סמיין

תהא נשמתו צרורה וצרור החיים בתוך שאר נפטרי עמו ישראל

ונזכה לראותו מהר בתחילת המתים, אמן.

לעילוי נשמת יהודה צבי ברבי משה יצחק

דויטש מנוחתו עדן

ורפואה שלמה לדודה נעמי בת עוואד,

מהרה אמן.

אמן.

אנחנו בחלק ב'

של שלוש עשרה העיקרים,

והפעם אנחנו מביאים את רבי אשתורי הפרחי,

זכר צדיק ברכה, שהוא חי לפני כשבע מאות שנה

והוא מביא קיצור שלוש עשרה עיקרי אמונה

והוא יהודי שתר בכל ארץ ישראל וכתב ספר

על המסעות שלו בארץ ישראל,

שבע שנים הוא תר את הארץ בגבולותיה וכתב הלכות

מצוות התלויות בארץ וגם מצא מאה שמונים מקומות

שהוא תיאר אותם לפי הכתובים שכתובים בתנ״ך.

באיש אשכולות

והוא כתב את הספר כפתור ופרח,

כולל דיני תרומות ומעשרות,

חלה וענייני זרעים הנוהגים בארץ.

הספר עוסק גם בבניין ירושלים, המקדש, העיירות שבארץ ישראל.

היה ממגורשי גלות ספרד בשו״ת הרדב״ז,

סימן ל״ב שהיה תלמיד של הרמב״ם,

יש אומרים של הראש,

והיה מבני הגירוש בשנת כ״ו לאלף השישי.

בקיצור זה שהוא כתב לשלוש עשרה עיקרים שכתב הרמב״ם.

הוא קיצר את זה וכתב את זה בחרוזים,

בסגנון מיוחד.

וזה מתוך ספרו הנודע כפתור ופרח.

זה קטע מתוך הספר.

אז אני אגיד ככה, עם החרוזים אני אבאר את זה קצת,

לא הרבה, כי כבר דיברנו יותר,

אבל

שיהיה לעילוי

ולזכר נשמתו הגדולה.

אז תחילת כל דבר וראשיתו,

למי אשר יחפוץ יהיה טובה אחריתו.

לתת כחותם על ליבו,

לילוב יומו בשוכבו וקומו.

על שהבורא ברחו ומבורך מחויב המציאות,

ומציאות זולתו הכל מאמיתת מציאותו,

נמצאים הם,

ובהיפקדם לא יגיע חיסרון בעדו.

טוב, אני עכשיו,

הוא אומר כל דבר, בראשית כל דבר,

למי שחפץ

שהחריתו תהיה טובה,

אז לתת כחותם על ליבו,

ללא ביומו

בשוכבו ובקומו.

אם אתה רוצה שיהיה לך חרית טובה לעולם העליון,

דבר ראשון,

תשים את זה על הלב שלך

כל הזמן,

בלילה, ביום

בשוכבך ובקומיך,

את שלוש עשרה העיקרים,

שהעיקר הראשון,

שהבורא ברחו ומבורך,

מחויב המציאות.

זאת אומרת,

ההגדרה שאנחנו יכולים להגדיר את הקדוש ברוך הוא, זה נקרא מחויב המציאות.

במציאות זולתו הכל

מאמיתת מציאותו נמצאים הם.

זאת אומרת, אין מצוי בעולם שלא נמצא מעצם מציאותו.

ובייפקדם

לא יגיע חיסרון בעדו.

זאת אומרת, אם הם ייפקדו, יחסרו

ולא יתקיימו, זה לא גורע ממנו שום דבר

ולא מהווה שום חיסרון בו.

בעיקר השני, ולהאמין,

היות הבורא יתעלה אחד בשמיים ממעל, מעל הארץ, מתחת.

לית אתר פנוי מיניה.

לא יקבל שינוי וחילוק.

כי כל דבר שחל בו שינוי,

אז יש כוח חיצוני שגורם לו לשינוי.

אז פירושו של דבר שהוא לא הראשון והוא לא מחויב במציאות, אז אנחנו מדברים באותו אחד.

וגם לא יהיה בו חילוק,

כי חילוק יש בדבר גשמי,

אתה יכול לחלק אותו.

ואין אחד כאחדותו, כבר אמרנו אתמול,

והשתבח שניצחנו שלמותו.

ניצחנו שלמותו,

המשמעות שניצחנו מלשון נצח,

ששלמותו היא לנצח.

העיקר השלישי הוא לדעת שהבורא יתנשא שמו אינו גוף

ולא כוח בגוף,

הוא משיג ומשיג,

הוא משיג ממשיגי הגוף ומקרב ומקרב, מלשון מקרה,

אליו לא יקרב.

זאת אומרת,

לא גוף

ולא כוח בגוף.

וכל דבר שאנחנו מכירים בגוף,

אליו לא יקרב.

זאת אומרת, אין לייחס אליו שום דבר שדומה למה שאנחנו מכירים בענייני הגוף.

העיקר הרביעי,

שהבורא יתעלה הוא קדמון ראשון לכל ראשון.

האומר, אהיה אשר אהיה.

לפניו לא נוצר אל, באחריו לא יהיה.

הלא הוא ישתבח שמו,

וכל המציאות חידש לא מדבר.

הכוונה יש מאין.

באין התחלה זמנית ברעו עולם ומלואו.

את כל הבריאה הוא ברא, יש מאין.

העיקר החמישי, ולעבוד הבורא יתרומם ואליו יישא כפיו, ונפשו ישפוך לפניו, לזולתו לא ייתן חיניו.

זאת אומרת,

אין ראוי להתפלל אלא רק לקדוש ברוך הוא, ולא לשום גורם אחר בעולם.

העיקר השישי הוא להאמין בנבואה למי שירצה האל להשלימו,

הוא ביקש לעולמו.

אז אנחנו צריכים להאמין שהקדוש ברוך הוא מנבא את הנביאים,

למי הוא מנבא?

למי שהוא רוצה להשלימו, שישלם.

כי השלמות הכי גדולה זה שאדם מגיע לדרגת נביא,

וביקש לעולמו,

דהיינו, שיהיה בעל מעלות כאלה גדולות.

העיקר השביעי, ולהאמין בנבואת אדוננו משה,

בהיותו מחסד יוצרו,

אב וגדול לכל הנביאים,

לפניו ואחריו אין נבואה כנבואתו,

ואין שלמות במין האנושי כשלמותו.

זאת אומרת,

חסד השם,

שהקדוש ברוך הוא ניבא,

את אדוננו משה, והוא היה גדול הנביאים,

לפניו ואחריו לא היה ולא יהיה נבואה כנבואתו,

וגם אין אדם שלם במין האנושי כשלמותו.

העיקר השמיני, להאמין שתורתנו מן השמיים ניתנה על ידי משה, עבד השם, מפי הגבורה,

וסיפוריה הם כמצוותיה וכן פירושיה.

אתה צריך לדעת

שבתורה יש מעשים, סיפורים, מה קרה, מה היה, מה עם לבן,

מה עם פה, מה עם יעקב,

מה עם זה.

אז שתדע שחשיבות הסיפורים הם כמו המצוות, וגם הפירושים

הם בדיוק אותו דבר תורה שלמה.

הסיפורים והפירושים הם כתורה עצמה שניתנה מפי משה רבנו.

העיקר התשיעי, ולהאמין,

נצחיות התורה הזאת האמיתית

לא תהיה נצוחה,

ולא יהיה לה חילוף בזולתה,

ולא תוספת,

ואל גרעון,

מום אין בה ולא חיסרון.

זאת אומרת, התורה הזאת, קודם כל, היא נצחית, לא תשתנה,

לא יוסיפו עליה ולא יגרעו ממנה,

ואין בה שום מומי שלמה מושלמת, לא חסר בה דבר, שתגיד, איי, איי, זה היה צריך להיות כתוב,

זה חבל שלא כתוב,

ואין בה גם חיסרון, הכל מושלם,

והיא מדברת על העולם מתחילתו ועד סופו מראש,

וכוללת את כל האירוחים,

ואת כל מה שיהיה,

ואת כל העתידות,

מראש.

אין בה חיסרון,

הכל

שלם,

אין בה מום.

העיקר העשירי,

שהבורא יתברך יודע מעשה בני אדם, סטריהם וסודם.

זאת אומרת, אין נסתר מנגד עיניו.

ואדם, הקדוש ברוך הוא,

רואה במעשיו,

יודע מחשבותיו,

בוחן כליות ולב,

הקדוש ברוך הוא צריך לדעת שהוא משגיח והשגיחה גמורה על כל ברור וברור,

לא נעלם ממנו דבר,

ויצטרך לעמוד לפניו במציאות הזאת ולא יוכל להסתיר דבר.

העיקר האחד עשר,

שהבורא יתברך גומל חסד

לעושה מצוות תורתו ויעניש עוברי וריתו, שיש סחר ועונש.

אדם צריך להאמין באמונה שלמה שעל כל מעשי טוב, ולו הקטן ביותר, השם משלם.

הקדוש ברוך הוא משלם אפילו על דברים קטנים.

ידוע המעשה באותו אחד, כנעני,

שבני ישראל נצטוו לכבוש את הארץ,

והם רצו לכבוש מקום,

והיה סגור המקום, לא יודעים, מבואות העיר, להיכנס.

בשביל להיכנס היה צריך להיכנס דרך עץ,

היה עץ, בעץ הוא היה כזה גדול ועבה,

שהיה צריך להיכנס דרכו,

ואף אחד לא היה יודע מאיפה נכנסים.

אז הם ראו אחד שיצא מהעיר.

אז הם אמרו לו,

הם לא ראו את היציאה שלו, אבל הוא יצא מהעיר, והם לא ראו מאיפה הוא יצא.

אז שאלו אותו, מה מבוא העיר?

כי הוא הבין שזהו, הם באו לכבוש,

וחיתתם של היהודים על כל יושבי כנען הייתה גדולה.

אז,

יש אומרים שהוא עשה,

הוא פחד שלא יראו אותו מהעיר או משהו,

או זה שזה, אז הוא עשה ככה,

כאילו, משמה.

ויש אומרים שהוא הצביע עם אצבע.

במה הוא זכה?

הוא זכה שהעיר לוז,

הוא בנה אותה,

לא נכנס שמה מלאך המוות,

נבוכדנצר,

לא כבש אותה ולא סנחריב, לא הרס אותה,

וכל ה...

היא נשארת, וכל מי שנמצא בפנים נשאר חי ולא מת.

רק אם הוא יוצא מהעיר,

הוא מת, אבל כל מי...

נמצא בעיר.

זכה האיש הזה בגלל עקימת האף

או עם האצבע ככה.

אז אתם רואים שהקדוש ברוך הוא אפילו על תנועה משלם,

וכמה משלם,

כמה משלם.

זה לא יאומן כי יסופר.

אז לכן אדם צריך להיזהר.

גם אם יש לו, הוא הולך לישון ויש לו מחשבות טובות.

זה נחשב כמו מעשים.

מחר אני רוצה לעשות ככה וככה וככה וככה.

נפטר בלילה.

נחשב שכאילו הוא עשה את המעשים.

הוא רצה לעשות וקם בבוקר,

ולא הצליח לעשות.

נחשב שהוא עשה.

הקדוש ברוך הוא כל דבר.

ואם הוא חושב מחשבות רעות, יש לנו מזל

שמחשבה רעה הוא לא מצרף למעשה. אבל אם הוא מתכוון שלוש פעמים,

אז זה כבר נחשב למעשה.

הוא צריך להיזהר, להיות חכם,

לא רק במחשבות, בדיבורים, במעשים.

נשים לב.

העיקר השלם עשר.

להאמין

בביאת המשיח ולחכות אליו, והיא מתמהמהה אדמה.

לא נורא.

בוא יבוא.

כבר שרנו אתמול, יפה.

בעזרת השם הוא שומע, הוא בטח מחכה.

הוא מחכה לנו, לא אנחנו מחכים לו.

בעיה שאנחנו לא קולטים מה צריך לעשות.

העיקר השלוש עשרה,

ויאמין בחי העולם

להחיות מתים

ולהעלותם מקברותם ותחיינה עצמותם.

חזון העצמות היבשות, יחזקאל ל״ז,

שם מובא הכל,

אז אתה צריך להאמין באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא יחיה את המתים, יעלה אותם מקברותם ותחיינה עצמותם.

וראינו דברים כאלה בחיינו, שאנשים מתו וחזרו.

היו אפילו אנשים ששלושה ימים היו נחשבים מתים

והתעוררו לחיים, היו אנשים שהיו בתוך

ארונות

ודפקו בארון.

היו כאלה שהיו במקרר,

והתפתחו את המקרר.

והוא חי,

וכל מיני,

ואין בעיה לקדוש ברוך הוא לחיות מתים. אנחנו רואים כל שנה,

ואני מראה כל פעם לכם את זה בדרכים,

אתה רואה העץ הזה מת כביכול,

אין פה עלה אחד שום דבר עלה, והנה עכשיו הגיע אביו

מתחיל מחדש, עלים ופירות והכל,

תחיית המתים כל הזמן, כל הזמן רואים תחיית המתים, כל הזמן.

מסביבנו תחיית המתים.

אז זאת אומרת, צריך להאמין בשלוש עשרה העיקרים האלה, והנה שימעו.

מרן החזון איש, זכר צדיק וקדוש ברכה,

היה רגיל לומר,

תשועת השם באה ברגע שבו האדם כבר אינו רואה בדרך הטבע מקום לבשה.

זאת אומרת,

כל בן אדם

יצפה לישועה במקום שהטבע כבר לא יכול לפעול שום דבר.

לא להתייאש.

לא להתייאש, הקדוש ברוך הוא נמצא, משגיח, רואה.

מה שהטבע לא יכול לספק,

הקדוש ברוך הוא מעל הטבע יכול לספק הכול.

אז הישועה תבוא, בוא תבוא, רק אתה תפתח בשם, תאמין בשלוש עיקרים,

מה קורה בסדר.

וראש ישיבת פוניבז' הגאון, הרב שך,

זכר צדיק וברכה,

הגיע הפעם לסדר בבוקר

בישיבה.

מי ישב כל הסדר שקוע במחשבות ולא פתח את הגמרא.

בסדר השני,

אחר הצהריים,

אותו דבר.

בסדר השלישי, בערב,

אותו מחזה.

הרב שך יושב יום שלם, לא פותח גמרא.

בשישיבה.

גדול הדור.

לפני שהוא הלך הביתה,

הגש אליו אחד מהמקורובים.

אמר לו רבנו, מה יום מיומיים?

בוסיס דוס,

בוסיס דוס.

אז אשיב לו ראשי שיבה,

היום למדתי שלוש עשרה עיקרי האמונה.

שמעתם?

כמה למדנו עכשיו?

למשל.

יום שלם.

שלושה.

אין גמרא,

הוא לומד 13 העיקרים, מתחמק בהם,

מפתח אותם,

כל המצבים, כל הסיטואציות, הכל הכל הכל, ולהאמין באמונה שלמה וכו'

בדיקה וחיפוש ופשפוש,

שאין חס ושלום איזה חריגה משהו.

אז מה שאנחנו עוסקים בו כרגע זה עניין חשוב, ונמשיך בו

עד שזה יהיה מונח אצלנו היטב בראש,

ונאמין, ולא חלילה נפסיד את העולם הבא.

כי מי שלא מאמין הוא אפיקוירס,

לפי דברי הרמב״ם, ועוד.

היום יום שישי, אתם יודעים,

ישמחו במלאכותך לשומרי שמרי שבת,

ביקור עונג שם במה במה במה במה, ישמחו

למלאכותך שומרי שמרי שבת, ביקור עונג שם במה במה במה...

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

עונג שבת במבט ישנאו למלכותך שומרי שבת מקורת עונג שבת במבט עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שבת במבט עם מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שבת במבט עם מקדשי מקדשי

קדש שמי, קדש שמי,

שבת, חזקו באמצעו שבת שלום.

הרי אני מכוון גם עם שפת חכמים דורי זום,

ושמחה דורי תורי תורי תורי שעשה דורי.

בית הדומים לא אמר דורי לעשות נחת רוח.

לגדוש ברוך הוא לעשות נחת רוח, תנוע גדוש יחספצו אותו הוא דורי גדוש.