13 העיקרים - חלק ג' - רבי דון יצחק אברבנאל זצ"ל

 

- - - לא מוגה! - - - 

מציבי יום,

יצחק בן ימנה, חנה בת רחמה,

תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים בתוך שער נפטרי עמו ישראל,

ויזכו שצאצאיהם ישובו בתשובה שלמה,

ויזכו לזווגים הגונים מהרה מתוך בריאות שלמה ואיתנה,

אמן כן יהי רצון.

אמן.

לעילוי נשמת יהודה צבי ברבי משה יצחק דויטש מנוחתו עדן.

אמן.

שלוש עשרה עיקרים,

חלק ג',

והפעם

לרבי דון יצחק אברבנאל, זכר צדיק לברכה.

אמן.

וכך הוא כותב, הנה

הראשון אשר התחיל בהנחת עיקרים ויסודות התורה האלוקית

הלא הוא הרב הגדול הרמב״ם

בפירושו למסכת סנהדרין פרק חלק

על אותה משנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא

וראוי שתדע שפירוש המשנה עשאו הרב בלשון ערב

ונמצאו ממנו בזה הפרק שתי העתקות

ואם היות העניין אחד,

הנה הלשון מתחלף חילוף מה בשתיהן.

אבל להיות האחד מן העתקת הרב רבי שמואל טיבון,

זכר צדיק לברכה,

ראוי שנסמוך עליה לרוב חוכמתו ולגודל מעלתו בהעתקות.

והנה זיכרון היסודות

אשר הביא הרב שמה,

הם אלו אשר אזכור בלשונו

וממה שצריך לזוכרו בכאן

והוא מקום ראוי לבארו בו שעיקרי תורתנו ויסודיה הם שלוש עשרה.

זה מתוך ספרו ראש אמנה.

ובכן היסוד הראשון,

מציאות הבורא יתברך,

והוא שיהיה שם מצוי שלם בכל מיני השלמות.

והוא על המציאות,

דהיינו מעל המציאות,

של המצויים, הכוונה של הנמצאים,

ומאיתו התמדתם.

עצם זה שאנחנו קיימים,

זה שהקב' ברוך הוא מתמיד את קיומנו,

לכן אנחנו הולכים שהחיינו וקיימנו.

ואילו יעלה על הדעת

שהוא אינו נמצא,

יתבטל מציאות כל נמצא.

ואם יעלה על הדעת

שאין כל הנמצאים לבדו מצויים,

הוא לבדו יהיה מצוי.

זאת אומרת, אם יתבטלו כל המצויים,

זה לא נוגע אליו כלל וכלל, הוא יישאר מצוי.

ולא יתבטל מציאותו, יתברך ולא יחסר,

מהיעדרם של המצויים, מסיבה כלשהי,

זה לא יעשה בו שום שינוי והוא לא יחסר.

כי הוא אינו צריך במציאותו לזולתו.

הוא היה קיים לפני הימצא הנמצאים על ידו והוא יהיה אחרי הימצאם.

וכל מה שזולתו מן הדעות

הנבדלות

המלאכים

והגלגלים

ומה שתחתן,

הכל נצרך במציאותו אליו.

ביסוד הראשון הזה אנו לומדים מדיבור אנוכי אדוני אלוהיך

וזו מצווה נעשה.

זאת אומרת,

מה שזולתו מן הדעות הנבדלות,

דעות נבדלות זה נבדלות מגוף.

הנבדלים זה נקראים מלאכים שהם נבדלים מגוף, נבדל זה נבדל מגוף.

יש רק דעות,

המלאכים הם רוחניים, בעלי דעות,

בלי גוף.

וגם הגלגלים,

הגלגלים גם בעלי דעה.

ומה שתחתן הכל נצרך במציאותו אליו,

דהיינו תלויים בו,

ואין הוא תלוי בהם חלילה.

את היסוד הזה של מה שאמרנו,

אם תחזרו על זה כמה פעמים לזכור ולהבין,

אז למדים את זה מדיבור אנוכי אדוני אלוהיך וזה מצוות עשה.

היסוד השני

זה אחדותו יתברך,

שהוא אחד,

ואינו כאחד המין הכללי,

ואינו כאחד המין הפרטי.

יש אחד שהוא מין כללי, נגיד בעלי חיים,

יש בני אדם,

יש כוכבים, זה מין כללי.

ולא כאחד המין הפרטי, שזה פרט בתוך כל המין.

ולא כאחד המורכב,

שהוא נחלק לאחדים רבים.

זאת אומרת, כל מורכב,

נגיד אדם, עכשיו רואים אותו, הוא חתיכה אחת, one piece,

אבל אתה יכול לחלק אותו לחלקים רבים.

והקדוש ברוך הוא אינו נחלק,

הוא לא כאחד המורכב,

שהוא נחלק לאחדים רבים,

ולא כגוף הפשוט

שהוא אחד במספרו.

כן? יש לנו כוס אחד, אבל יש עוד כוס, זה כוס שני.

אז הוא לא כגוף הפשוט שהוא אחד במספרו ויש אחריו עוד כאלה.

וגוף שהוא פשוט,

הוא מקבל חילוק לאין תכלית.

אפשר לחצות אותו ולחצות את החצי ולחצות, לחצות,

לחצות, לחצות.

אבל הוא יתברך אחד באחדות שאין כמוהו.

ביסוד הזה, השני,

אנחנו למדים ממה שנאמר, שמע ישראל, אדוני אלוהינו,

אדוני אחד.

וזה מצוות עשה,

שהקדוש ברוך הוא אחד, אל יחיד ומיוחד.

היסוד השלישי,

ביטול הגשמות.

דהיינו שהוא האחד יתברך, אינו גוף

ולא כוח בגוף.

ולא תשיגהו מה שישיג לגופים.

כמו התנועה,

המנוחה.

זאת אומרת, אין אצלו מצב של תנועה, מצב של מנוחה, כמו שיש בגופים.

לא בעצם ולא במקרה.

לא בעצמותו יתברך ולא במקרה.

וכבר הרחיקו ממנו החיבור והפירוד,

ולזה אמר הנביא, ואל מי תדמיוני ואשווה,

יאמר קדוש.

ישעיה הנביא מם אומר,

בכלל למי אתם מדמים אותי?

למי אני אשווה?

ואילו היה גוף,

היה דומה לגופים.

וכל מה שבספרים,

מתוארי הגופים,

כגון הישיבה והעמידה וכיוצא בזה,

כולם הם כנגד לשון בני אדם.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם רכה, דיברה תורה בלשון בני האדם.

וכבר דיברו בזה העניין חכמי הדורות הרבה.

ביסוד השלישי הזה אנחנו לומדים מהפסוק לא ראיתם כל תמונה,

זאת אומרת לא תשיגהו בעל תמונה כי הוא לא גוף ולא כוח בגוף.

אז מה שאנחנו אומרים שחרא אפו,

אז מה יש לו אף?

אין לו.

ועמדו רגליו על הר הזיתים,

אז מה יש לו רגליים והוא יעמוד על הר הזיתים?

כל הביטויים האלה שמדבר את התורה זה בגלל

שדיברה תורה כלשון בני האדם. איך אפשר להסביר

כלפינו מה הקדוש ברוך הוא חש, עושה,

פועל וכו' וכו'.

אז מתארים במה שאנחנו מבינים, כמו שאם אדם יש כעס אצלו

שמכעיסים אותו ולא שומעים בקולו,

אז אותו דבר בחרא אפיו בהם ביום ההוא וכו' וכו'.

כל זה ביטויים שהם בלשון של בני אדם שנבין

כאילו מה היחס כלפינו בעת אסותינו א', ב', ג', ד'.

היסוד הרביעי

שהאחד הנזכר הוא הקדמון באמת

וכל מה שזולתו אינו קדמון

כשנעריכהו אליו.

והראיות על זה הרבה בספרים

וזה היסוד הרביעי, אנחנו לומדים ממעונה אלוהי קדם

ומתחת זרועות עולם.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא אלוהי קדם.

אין מי שקדם לו,

הוא ראשון והוא אחרון,

ואין מבלעדיו ומתחת זרועות עולם.

היסוד החמישי

שהקדוש ברוך הוא הוא לבדו הראוי להיעבד.

ולגדל,

ולנצח,

לשבח,

ולהרים קול ברוממותו.

כשאנחנו מזכירים אותו,

צריך

לגדל את הקול.

לא בקדיש לאן אמין.

אמן.

ורומם

את הכל לגדל, לנצח, לשבח, להרים קול בראומותו ולא יעשה כן לזולתו.

ומצוי מן המצויים מהמלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות

ומה שיורכב כולם.

כי כולם ממונים על פעולותיהם, אין להם לא שלטון ולא חפץ.

זאת אומרת, אתה לא צריך לשבח שום גורם,

אפילו שמימי כמו מלאכים וגלגלים וכוכבים והכול.

כי כולם אין להם רצון,

הם מוכרחים

בעשייתם ולכן

אין להם שלטון ולא חפץ.

אלא אהבת השם יתבורך.

כלומר,

השם יתברך במידת האהבה שיש לו לברואים,

אז הוא נתן להם כוח לפעול בעולם.

ואין ראוי לשומם אמצעים בין בני האדם לקדוש ברוך הוא,

אלא שיכוונו כל המחשבות לנגדו ויתרחקו מזולתו.

ואת היסוד החמישי הזה למדים מן המצווה שנצטווינו שלא נעבוד עבודה זרה,

ברוב דברי התורה הם בעניין זה.

היסוד השישי,

הנבואה,

והוא שראוי לדעת כי זה המין האנושי,

יימצאו בו מידות הרבה ושלמות גדולה,

בתשוב נפשם זכה,

עד אשר תקבל צורת השכל.

ואחר כך יתחבר אותו השכל האנושי אל השכל הפועל ויאצל עליהם ממנה אצילה נכבדת,

והם הם הנביאים וזוהי הנבואה וזה עניינה.

זאת אומרת,

אדם שמגיע לדרגה שממש הופך להיות שכלי, רוחני,

כמו הנביאים שהיו צריכים לעבוד, להכשיר את עצמם, להגיע לדרגות כאלה שמחוברים אל המאציל,

אז הקדוש ברוך הוא היה מאציל עליהם דברים, ידיעות.

כדי שהם ישמשו צינור להגיל לעם או לעמים

את מה שהשם רוצה בעצם להגיד בזמן הנוכחי או לזמן הבא.

ובאור דבר זה על דרך השלמות ארוך מאוד ואין כוונתנו להביא מופת על כל יסוד ולפרש אמיתתו

כי הוא כולל החוכמות כולם.

אז אתה צריך ללמוד את כל החוכמות כולם, זה יקרה לך שנות דור כאילו כמו שאומרים.

אבל נזכיר אותם על דרך סיפור בלבד ופסוקי התורה יעידו בנביאים הרבה.

היסוד השביעי נבואת משה רבנו עליו השלום

שצריך להאמין שהיה אביהם של כל הנביאים הראשונים שהיו מלפנם והאחרונים

שיהיו אחריו.

כולם היו למטה ממנו במעלה והוא לבדו בחייר השם מכל המין האנושי.

והוא שהשיג ממנו התעלה יותר ממה שהשיג כל אדם שנמצא או יימצא.

והוא עליו השלום נבדל בתכלית ההבדלה מבני אדם

עד שהשיג ובטלו ממנו כוחות הדמיון וההרגש

והשגותיו

אולי בהשגותיו

ונשאר שכל בלבד.

זאת אומרת לא הייתה השפעה של הגוף עליו בכלל.

אחד מהתנאים

שאדם יכול לגעת לדרגת נביא זה שהוא שולט נגד יצרו תמיד.

ולפיכך נאמר כי בהיותו מדבר עם השם

בלא אמצעות מלאך

פה אל פה אדבר בו.

ואומר אברבנאל הייתי מבאר העניין המופלא הזה

ואולי שראיתי העניינים האלה דקים מאוד

וצריכים לפירוש פשוט בהקדמות ומשלים.

ולפרש קודם לכן מציאות המלאכים ושינוי מעלתם מן הבורא.

ולפרש את עניין הנפש וכוחותיה.

ולהרחיב הגלוי בצורות

שתיקנו הנביאים לבורא.

כמו שאומרים, כשראו את הקדוש ברוך הוא על כיסא רם בנישא, או כשראו אותו ככה וככה, כל הצורות האלה שמדמים כביכול.

הנביאים צריך להסביר לכם כאילו את כל הדברים האלה.

ונכלל בעניין זה שיעור קומה בעניינו,

שזה כבר סודות.

ולא יושלם כל העניין הזה, ואפילו יתחבר בתכלית הקיצור,

אם אני אקצר, אקצר, אקצר, מהדפים.

ולפיכך, אני החלו להביאו במקומו בספר הדרשות שייעתי,

או בספר מיוחד שאחבר בו היסודות האלה.

ואשוב ליסוד השביעי,

בא אומר,

שנבואת משה רבנו עליו השלום נבדלה מכל נבואות שאר הנביאים בארבעה דברים.

האחד, שהם נבאו

על ידי אמצעי,

ומשה רבנו עליו השלום בלא אמצעי,

שנאמר פה אל פה אדבר בו.

והשני, שכל הנביאים לא נתנבאו אלא כשהם ישנים בחלום חזיון לילה,

או ביום אחרי תרדמה נופלת על הנביא,

והתבטלו הרגשות

ישנים בחלום חזיון לילה, או ביום אחרי תרדמה נופלת על הנביא,

והתבטלו הרגשות בדומה כי ישן.

בעניין הזה נקרא מראה או מחזה.

אבל משה רבנו עליו השלום,

יבואהו הדיבור ביום, והוא עומד בין שני הקרובים.

כמו שהבטיחהו הקדוש ברוך הוא, ונועדתי לך שם.

ואמר יתברך, אם יהיה נביאכם אדוני,

לא כן עבדי משה, פה אל פה אדבר בו.

זה מה שהוא אמר למרים באהרון.

והשלושי, השלישי, מעלתו השלישית ביחס לאחרים,

שהנביאים כשתבואם הנבואה,

אף על פי שתהיה במראה,

עם כל זה יתקלקלו תוועיו ויזדעזעו בנייני גופו,

וייבעט מאוד.

וכמעט יגיע עד שערי מוות.

כמו שאמר דניאל,

ולא נשאר בי כוח, בהודי נהפך עליי למשחית.

ואני הייתי נרדם.

זאת אומרת,

ביעוטים בכל הגוף בשעה שהם מדברים.

ומשה רבנו עליו השלום לא יהיה חן, כי אם שיבואהו הדיבור ולא יזוע.

הוא מה שאמר ודיבר אדוני אל משה פנים אל פנים.

רוצה לומר, כשם שאין אדם נבחת וחרד מדברי חברו,

כן משה לא היה נבחת וחרד מן הדיבור

בעבור היותו מחובר אל השכל.

כדבר אישר רעהו.

והמעלה הרביעית שהייתה במשה משאר הנביאים,

שכל נביא

לא תבואם הוא הנבואה בעת שירצה,

אלא כשירצה הקדוש ברוך הוא.

וכבר יישאר הנביא שנים רבות ולא יתנבא.

יכול להיות שנים הוא עובד, עובד, עובד, עובד קשה,

שומר על עצמו ברמה של נביא, שזה דבר גדול ועצום,

והשם לא מנבא אותו.

יש אחד שמתנבא רק פעם אחת בחיים שלו.

ופעמים יבקש בתפילה שיתנבא

באחר הימים תבואהו.

אבל לא דיעתו הנבואה ההיא, מה שהיה מבקש.

זאת אומרת, אתה יכול להתפלל שאתה רוצה לדעת ככה וככה וככה. זה לא אומר, יכול להיות שתבוא אליך נבואה בסוף, ולא תגיד לך בדיוק מה שאתה רוצה.

וכבר היה מהם מי שיתכוון

ויפנה מחשבותיו,

כמו שעשה אלישע באומרו, ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן.

אם כן, אין בהם כוח שיתנבאו כל זמן שירצו.

אבל משה רבנו עליו השלום האלה מתנבא בכל עת כרצונו.

ככה הוא אמר לעם ישראל, עמדו

וישמעם היצווה השם.

הוא אומר, דבר אל אהרון אחיך, אבל יבוא בכל עת אל הקודש.

אהרון הוא בבל יבוא ואין משה בבל יבוא.

משה בכל עת יכול לבוא אל הקודש, אהרון לא יכול לבוא.

אז ארבע מעלות.

כשהוא היה מקבל נבואה בלא אמצעי,

הוא היה מקבל את זה בעמידה, בכל מצב,

לא בחלום ולא בחזיון לילה,

הוא לא היה מזדעזע בגופו ולא כלום,

ונשאר על עומדו,

והוא בכל עת היה יכול לקבל נבואה.

הוא היה אומר, אני רוצה עכשיו ככה, ככה עמדו ואשמיעה,

ולא כמו הנביאים שיכולים להמתין שנים ואפילו אחרי תפילה,

אם יבוא אליהם גם כן

מחזה הנבואה, לא אומר שהם יקבלו את שאלתם אשר ביקשו.

היסוד השמיני בתורה מן השמיים.

צריך להאמין כי כל התורה הזאת מצויה בידינו היום הזה, היא התורה שניתנה למשה רבנו, והיא כל-כולה מפי הגבורה, גבורה.

כשכתוב מפי הגבורה זה מפי השם, כשכתוב מפי השמועה זה מפי משה רבנו ששמע מפיו של הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת שהיא השיגה כולה מפי הקדוש ברוך הוא בהשגה שנקראת אמירה

על דרך העברת הדיבור,

ואין מי שיודע השגה היא.

ויכתוב מה שנאמר לו מדברי הימים בענייני התורה ומצוותיה,

ולכן נקרא עליו השלום מחוקק.

משה רבנו נקרא מחוקק.

ואין הפרש בין בני חם, כוש ומצרים שכתוב בפסוקים,

לבין אנוכי אדוני אלוהיך ושמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד.

הכל ניתן לו מפי הגבורה.

והכל תורת השם תמימה, טהורה, קדושה, באמת.

אבל נעשה מחלוקת אצל כל כופר.

לפי שחשבו שיש בתורה פרי וקליפה.

וכי יש בה דברים שאין בהם תועלת.

שיהיו ממשה רבנו.

ועליו השלום.

וזהו עניין, אין תורה מן השמיים.

זה הכופרים.

ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה בסנהדרין צדיק ט', שמאמין שהתורה כולה מפי הגבורה,

חוץ מפסוק אחד,

שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפאת עצמו,

זה בכלל כדבר אדוני בזה.

יכרת, יכרת.

ובזה ישמרנו השם מדברי הכופרים,

אלא כל תיבה ותיבה יש בה פלאות חוכמה.

למי שחנן הקדוש ברוך הוא מדע והשכל.

ואף על פי כן לא תושג תכלית חוכמתה ארוכה מארץ מידה.

ואין לאדם אלא לבקש מלפני הקדוש ברוך הוא

מה שביקש דוד משיח אלוהי יעקב.

מה הוא ביקש?

גל עיניים ואביט הנפלאות מתורתך.

זאת אומרת, אם השם יגול את עיניו של האדם, יסיר את המסווה, הטיח והטית

מהעיניים בגלל הגשמיות והתאוות והדמיונות והכל, נהיה זך,

יוכל להשיג נפלאות מתורתך.

וכן פירוש התורה,

שהוא התלמוד,

גם הוא מפי הגבורה.

וזה שאנו עושים היום תבנית הסוכה

ומעשה הלא-לאו,

מהציצית והתפילין וזולתם,

הוא התבנית עצמו שאמר הקדוש ברוך הוא למשה,

ומה שאמר משה אלינו.

והוא נאמן בהגעת שליחותו.

וזה היסוד השמיני, מה שאמר בזאת תדעון כי אדוני שלחני.

משה רבנו אמר לבני קורח, מקורח ובנם,

לכל העדה.

הוא אמר להם,

ובאם בריאה יברא השם,

פצתה האדמה את פיה וכולי, אני עכשיו משנה את הטבע.

אם זה יהיה דבר רגיל שהקדוש ברוך הוא בעולמו לא שלחני השם.

אבל אם אני אומר דבר עכשיו שלא רגיל בטבע,

והקדוש ברוך הוא ישמע לי, בזאת תדעון כי השם שלחני.

בואו.

זאת אומרת, יש לכם ראייה

שמה שאני עושה זה רק ברשות השם וברצונו.

כי אם אני אומר עכשיו שהתקרה עכשיו תיפתח כאילו,

ותיסגר אחרי זה, זה לא טבעי.

אבל אם אני אבקש מהשם, תשמע, הם לא מאמינים לי, אתה מוכן להראות להם שאתה שלחת אותי? תפתח בבקשה, אתה תקרה ותסגור אותו,

וככה יהיה

השם של החיים.

היסוד התשיעי

זה עיקר הנסיכה,

נסיכה מלשון נוסח.

והוא כי זאת התורה היא תורת משה רבנו עליו השלום, לא תהיה נסוחה

ולא נחלפת.

ולא תברא תורה מאת הבורא זולתה.

ולא תהיה בה תוספת

ולא גרעון,

לא בכתוב ולא בפירוש.

שנאמר לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו.

ויכול להיות שהנסיכה פה זה לא כמו שאמרתי,

שהכוונה נסיכה מלשון היסח,

סילוק.

זאת אומרת, לא תהיה נסוחה ולא נחלפת,

היא לא תשתנה.

כן?

וכמו שאדם מסיח אותו לדבר אחר,

אז אותו דבר אתה לא יכול לשנות אותה.

יכול להיות שזה גם על לשור.

היסוד העשירי,

שהקדוש ברוך הוא יודע כל פעולות בני אדם

ואינו מתרשל עליהם.

כמו שחשבו האומרים עזב ה' את הארץ.

ככה כתוב, אז כן, היי.

וגם הגויים בכלל חושבים שהקדוש ברוך הוא זה כאב.

קטן עליו לטפל בעולם הזה ולהסתכל על כל אחד מה מומי.

רם על כל גויים השם, רם על כל גויים,

הוא למעלה, למעלה, הוא בכלל לא...

אבל המגביהי לשווה את המשפילי לראות.

הקדוש ברוך הוא, למרות שהוא מגביה מאוד מאוד מאוד לשווה את, אבל הוא גם משפילי לראות, הוא גם מוריד את עצמו להסתכל מכל כזה בשביל לתקן דרכיהם של בני אדם ולשלם להם גמולה וכל.

אלא כדברי הנביא שאמר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך

הפקוחות על בני האדם.

וכתוב,

וירא השם כי רבה רעת האדם בארץ,

ואמר זעקת סדום ועמורה כי רם בה.

כל אלה פסוקים שמורים על כך שהשם יודע פעולות אדם ומשגיח עליהם.

אחד-אחד.

היסוד האחד עשר,

שהקדוש ברוך הוא גומל שכר טוב לשומרי מצוותיו,

ויענוש לעובר עליהם מול מי שאינו מקיים אותם.

וגמולו הגדול הוא העולם הבא,

ועונשו הגדול

הוא הכרת,

שאדם נחרט

לחיי העולם הבא.

והפסוק המורה על יסוד זה,

הוא,

ועתה,

אם תשא חטאתם,

ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת בישיבו הקדוש ברוך הוא, מי אשר חטא לי אמחן ומספרי.

וזו ראיה שיש גמול של צדיק ויש עונש לרשע.

היסוד השלם עשר,

ימות משיח.

צריך להאמין שבוא יבוא ולא יאחר.

ואם יתמהמה, חכה לו. מה זה לא יאחר?

מהבעיטה.

ואין ראוי לקבוע לו זמן.

ולא להוציא מהפסוקים דיוקים כדי לדעת בואו.

כך אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

טיפח עצמן של מחשבי קיצין.

וצריך לזכור,

הגאולה,

באהבת השם,

להתפלל אליו

כפי מה שבא לידי כל נביא ונביא, ממשה רבנו עליו השלום עד אחרון הנביאים מלאכי.

עליהם השלום.

ומי שיש לו בזה ספק,

או,

ימעט עינו או ימעט עניינו ומכזב התורה אשר היא יעדה בו

בעניין המשיח בפרשת בלעם ובפרשת ניצבים.

ומכלל זה העיקר הוא שאין מלך בישראל

שצריכים להאמין אלא מדוד ומזרע שלמה בלבד.

וכל החולק על מלכות זאת המשפחה הוא כופר באל ובדברי נביאו.

ולכן נענשו החשמונאים

שהם

תפסו את המלוכה ולא להם היא.

היסוד השלוש עשרה הוא תחיית המתים.

כאשר ישלמו בלב בני האדם אלה העיקרים כולם,

טוב, בשלוש עשרה הוא לא מתעכב כי הוא אומר כבר ביארנו ענייניו וסודותיו.

עכשיו הסיכום.

וכאשר ישלמו בלב בני האדם אלה העיקרים כולם,

כולם,

ישלמו, יהיו שלמים אצלו,

ברורים,

ויאמין בם

אמונת אומן,

הוא הנכנס בכלל ישראל.

רק אז הוא נכנס בכלל ישראל.

ואחד כזה צריך לאהוב אותו ולחמול עליו

ולעשות עמו כל מה שציווה הבורא לעשות איש לאחיו מן האהבה ואחווה.

ואפילו אם יעשה כל העבירות שיש בעולם מצד התאווה והיצר

וגבורת טבעיו החסרי,

מתגברים עליו הטבעים שלו, הוא חסר מאוד.

הנה הוא מפושעי ישראל.

ויענש כפי חטאתו.

אבל!

יש לו חלק לעולם הבא.

אבל אם לא יאמין אדם אלה העיקרים כולם כראוי,

כולם צריך להיות כראוי.

כבר יצא מן הכלל וכפר בעיקר,

ונקרע מין באפיקורוס,

וקוצץ בנטיעות,

וחייב אדם לשנוא אותו,

וראוי למאוס בו ולאבדו.

בעליו נאמר, הלא משנאיך אדוני אסלה.

כך אמר דוד המלך.

מי שפגעו באחד משלוש העיקרים ולא שלם בהם באמונה שלמה,

הוא לא מכת ישראל מכלל ישראל,

הוא כופר באפיקורוס,

מקוצץ בנטיעות ומין,

וחייבים לשנוא אותו, וראוי למאוס בו ולאבדו,

זה מה שנאמר כאן.

וכבר הרביתי לדבר בכאן,

ויצאתי מכוונת חיבורי,

אבל עשיתי זה מפני שיש בו תועלת גדול וחיזוק האמונה.

וכללתי לך בו דברים מועיינים מפוזרים בספרים הרבים והנחמדים,

ועל כן קנה אותם בהצלח.

וקרא דברים אלו פעמים רבות.

כמו שאמרנו, שחזון איש ישב יום שלם שלושה סדרים.

אה?

הרב שך.

הרב שך.

ומה דיברנו על החזון איש?

דיברנו אבל על החזון איש, תכף נסתכל.

והוא אמר שהיום הוא למד 13 איכרים.

לא גמרא ולא כלום, יום שלם.

ויתבונן בהם היטב. ואם תשיאך נפשך ותחשוב

כי הבנת אותה מפעם אחת

או מעשר פעמים,

דע כי היא שיאך לשווא.

לא מפעם אחת

ולא מעשר פעמים.

ועל כן אל תמהר במה שיראה לך.

כי לא חיברתים כאשר יזדמן.

אלא אחרי התיישבות והתבוננות בספרים וחקירה ועיון הדעות האמיתיות והבלתי אמיתיות.

ומה שראוי להתבונן בהם

ולהראות בטענות וראיות ברורות על כל עניין

ומהאל אשאל להורות אותי באורח נכון.

כל זה הוא התאמץ בשביל שאתה תקבל עכשיו את מה שאנחנו דיברנו.

ועוד תמצא להרב הגדול

זיכרון העיקרים האלה בספר המדע,

הרמב״ם,

בהלקות יסודי התורה.

כמו שאמר בפרק הראשון, יסוד היסודות ועמוד החוכמות לדע שיש מצוי,

ממציא לכל הנמצאים וכולי.

ומה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

ואמר ידיעת דבר זה מצוות עשה,

ממציא לכל הנמצאים, שנאמר אנוכי אדוני אלוהיך וכל העולה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה.

שנאמר לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

וכן הביא באותו פרק את עיקר הייחוד ואמר שהיא מצוות עשה.

בהרחקת הגשמות.

ולא אמר שום מצווה.

ובשאר הפרקים הביא קצת העיקרים הנזכרים ולא אמר שהן מצוות.

אז שתיים יש.

להאמינו ולשלול את האחר.

וכן מצינו שהרב עצמו בספר מניין המצוות אשר עשה הביא המצווה הראשונה במציאות האל והמצווה השנייה בייחודו.

מוכיח שהיה

אנוכי אדוני אלוהיך, מצווה.

ממה שאמרו חכמים, זיכרונם לך, תריאג, מצוות נאמרו למשה בסיני,

מעקרא, מאיפה לומדים את הפסוק, תורה ציווה לנו משה.

ביקשו תורה, זה בגימטריית, תריאה.

והשיבו, אנוכי, ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמענו,

אז זה מוסיף ונהיה תריאג.

מסכים למה שכתב בספר המדע.

וזה זיכרון דעות הרב הגדול בעיקרים האלה,

בפירוש המשנה ובספר המדע ובספר המצוות אשר לא.

זה סיכום של אמר בנאל.

מי שמתחרט

על דברים שעשה,

ואומר חבל

שלא עשיתי כך וכך, אם הייתי עושה כך וכך הכל היה נראה אחרת, הרי זה אפיקורסות.

זה אומר בי סטרואל מסטולין.

למה?

כי אם נעשה,

כתוב שהקדוש ברוך הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים, אז אם זה כבר נעשה,

פירושו של דבר

שזה מה שהקדוש ברוך הוא עשה, אז מה זה,

מה זה אם הייתי עושה, כאילו אתה בעל הרצון ואתה עושה ואתה מחליט, ומה שאתה רוצה זה מה שיעשה,

הקדוש ברוך הוא עושה.

אכן, אני התבלבלתי,

מה שאמרנו בחזון אי זה תשוחת השם באה ברגע

שבו האדם כבר אינו רואה בדרך הטבע מקום לבשה.

זה היה.

והרב שך אמר שהוא למד את ה...

כן.

אז אמרנו שני דברים ובלבלנו בהם,

וחזרנו בנו והכול בסדר, ועכשיו ישמחו במלאכותך

שומרי שם בד בקור עונג שם במה במה במה במה. יישמחו במלאכותך במה במה שומרי שם במה.

שומרי שם במה בקור עונג שם בטעם.

מקדשא, מקדשא, מקדשא, מקדשא, מקדשא,

שבת,

מקדשא, מקדשא, מקדשא, מקדשא, עד שיהיה לנו שבת שלום מול כל ישראל.