13 העיקרים - חלק ו' - היעב"ץ זצ"ל - פיוט 'יגדל אלהים חי!'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

עדן בת איילה תזכה לחזור בתשובה שלמה, זיווג הגון מהרה,

תבנה בית נאמן בישראל עד עד דורות ישרים מבורכים,

רפואה שלמה בכל האיברים והגידים,

והשם יתברך יציר אותה מכל מבקשי רעתה,

תתבשר בבשורות טובות,

ונחת דקדושה מכל יוצא חלציה לכשיהיו,

ותוך שר ישראל אמן.

אמן.

לעילוי נשמת יהודה צבי ברבי משה יצחק דויטש, מנוחתו עדן,

לרפואת דודה נעמי בת עווד, רפואה שלמה מהרה.

אמן.

ואנחנו בשלוש עשרה עיקרים,

חלק מהו.

הפעם נבאר

אם באור יעבץ רבי יעקב עמדין,

מוזכר צדיק וברכה, עת יגדל אלוהים חי וישתבח,

נמצא

ואין עת אל מציאותו.

יגדל,

יתגדל

אל

כל חי

שחי לעד

וישתבח

על המידות הטובות שבו

נמצא

תמיד

ואין עת

לומר שאז התחיל

או נפסק

או יפסוק מציאותו.

אל מציאותו, ואין עת אל מציאותו.

אף שנמצא תמיד

מכל מקום אין עת להשיג אז תכונת מציאותו.

הוא נמצא תמיד, ואם אתה מחפש לדעת טוב מתי זה התחיל, מתי אין עת אל מציאותו.

הוא מצוי תמיד נצחי.

העיקר השני,

אחד ואין יחיד כי יחודו,

נעלם, וגם אין סוף לאחדותו.

כשאנחנו אומרים אחד, זה אחד אמיתי,

לא מתרבה ומתחלק.

מה שאין כן בנמצאים.

כל דבר שאתה מגדיר אותו, אחד בנמצאים, ניתן לחלק אותו

וניתן לשכפל אותו

ולהרבות אותו.

אבל הוא אחד אמיתי שאינו נחלק.

ואינו מתרבה.

נעלם

אף שכוחו מתאחד בכל הנמצאים לגבול.

לית אתר פנוי מנב, הוא נמצא בכל הנמצאים, בהכל.

כוחו מתאחד בכולם ובלתו לא היו בכלל.

מכל מקום נעלם אחדותו בתכלית ואינו ניכר.

אנחנו, העבודה שלנו, לדעת שהכל זה באחדות גמורה ואין נפרד ממנו כלל.

העיקר השלישי,

אין לו דמות הגוף ואינו גוף,

לא נע ערוך אליו כדושתו.

גוף

זה קתחתונים, כמו בעלי הגופות,

אנחנו בעלי חיים וכולי.

ואין לו דמות,

אינו גוף כעליונים,

שהם ללא גוף ממש.

אין לו דמות הגוף,

ואינו גוף,

לא נערוך אליו קדושתו. מה זה קדושתו?

תואר קדוש,

מורה על העלמום הנמצאים.

הוא באמת נעלם יותר מהשגתנו בלי תכלית,

עד שאין להשגת קדושתו ערך לעצמותו יתברך, עוד יותר.

עצמותו יתברך, עוד יותר נעלם מקדושתו.

ולפי זה צריך לומר,

לא נערך

אליו קדושתו בסגול.

לא נערוך.

זאת אומרת, אי אפשר לערוך.

חשבון,

לבדוק וכולי.

קדמון לכל דבר אשר נברא,

ראשון בין ראשית לראשיתו.

קדמון,

אבל לא כמו אב לבן,

מלשון קדימה.

כן?

אך ראשון,

ואין ראשית לראשיתו.

זאת אומרת, לפניו לא היה כלום,

ואחריו לא יהיה.

כולם נמצאים מעצם מציאותו.

אז לכן הוא ראשון, הוא קדמון,

והוא אחרון.

העיקר החמישי

הינו אדון עולם לכל נושא.

אוצר יורה גדולתו ומלכותו.

הינו גדולתו

להנהיג הטבע.

זאת אומרת,

אתה רואה את הטבע,

אתה רואה את הינו כאילו.

זה הינו, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הטבע הזה מתנהג לפי מה שהוא הטביע בו.

מאיפה הטבע יודע לעשות מה שהוא עושה?

לטבע אין שכל,

אין לו רצון,

אין לו חפץ.

ממילא איך זה קורה שכל הטבע הזה משתכלל ויש הרמוניה בין כל הטבע וכולי וכולי.

הינו זה גדולתו להנהיג הטבע, ומלכותו

זה להנהיג המערכה.

זאת אומרת,

המערכה זה כל הגלגלים והכוכבים.

כל אלה מורים שהם נוצרים ממנו,

כן?

הרי אמרנו, הם לא קדמו להיותם, נכון? שאם הם קדמו אז הם קדמונים,

אבל הם לא קדמונים,

כי יש להם תאריך ויש להם פג תוקף.

אז הם מורים שנוצרו ממנו,

והוא אדון ומושל עליהם.

ואי נמי,

מה שהוא אדון עולם,

ביצוריו,

זה מורה על גדולתו למשול בעליונים ולמלוך בתחתונים.

אז הינו אדון עולם לכל נוצר.

וזה יורה גדולתו ומלכותו.

העיקר השישי,

ששפע נבואתו נתנו אל אנשי סגולתו ותפארתו.

שפע נבואתו נתנו למטה לארץ ליחידים מישראל שהם עם סגולתו והוא תפארתם מהשם יתברך.

העיקר השביעי,

נבואת משה רבנו לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו.

לא קם כמשה שהיה לו עוד מעלה יתרה בנבואה

שעלה למרום וראה תמונת השם,

והוא דמיון הצורה,

לא הצורה עצמה,

שכלול בו ציורי כוח הצורה.

והוא תכלית השגת אנושי.

אבל זה יתבהר לפי הקבלה בקומה מה שנקרא קומה

אבל לא תמונה ממש

כי לא ראיתם כל תמונה.

תורה מן השמיים זה העיקר השמיני תורת אמת נתן עמו אל על יד נביאו נאמן ביתו

לפי שהתורה מיוסדת על אמת ומשפט

נתן

השם לישראל על ידי משה רבנו עליו השלום נביאו

לכן הוכרח להיות נאמן ביתו בתכלית ההשגה

כדי שלא יטעה באמיתתה

חייב להיות נאמן

שלא יהיה שום טעות ויעביר את הדברים כמות שהם

משה הרועה נאמן

אז דווקא תורת אמת ניתנה לעמו

על יד נביאו שהוא נאמן ביתו

ולכן תורה שמיוסדת על אמת ומשפט

ניתנה על ידי משה שהיה נאמן בתכלית ההשגה

ולא יטעה באמיתתה

זאת אומרת הקדוש ברוך הוא לא יכול לבחור שליח שהוא יודע מראש שהוא לא ימלא שליחותו כראוי

זה מוכרח להיות נאמן

העיקר עד שהתורה לא תשתנה לא יחליף האל ולא ימיר

דתו לעולמים לזולתו

לכן ברור שלא יחליף השם פרט אחד מהתורה באחר

ולא ימיר כולה

לדת אחר על ידי נביא אחר

אפילו בעולם הבא לכשיהיה

לפי שאין עוד נביא ראוי לזה כמשה אפילו בעולם הבא

לא יהיה שום שינוי והכול

אבל אני ראיתי משהו נפלא נפלא נפלא נפלא

כתוב אני השם לא חליתי

אני השם לא שניתי ואתם בני ישראל לא חיליתם

אני השם לא שניתי פירושו שאני לא משנה מדיבורי

ואני לא משתנה ואין לי שינוי ואין לי כלום

אבל יש מקום אחד שהקדוש ברוך הוא שינה.

איפה הוא שינה?

בלא.

איזה לא?

בעשרת הדיברות כתוב לא תרצח, לא תגנוב, לא תנעף.

איך קוראים את זה?

לא תרצח,

לא תגנוב,

לא תנעף.

זאת אומרת, הטעם פסי.

למה?

אם היה כתוב לא תרצח,

אז אתה לא יכול להרוג אף אחד,

אפילו חייבי מיתה של בית דין.

זהו, כתוב לא תרצח, אתה לא יכול לגעת באף אחד.

אבל בזה שקוראים לא תרצח, אז יש איסור והיתר.

איסור לא תרצח.

אבל גם תרצח

את מי שהדין מחייהם שתרצח.

אז כשעושים את הפסיק,

יש את שתי המשמעויות,

גם לא תרצח ויש גם לא בית כן תרצח.

אותו דבר לא תגנוב,

אותו דבר לא תנעף. אם היה כתוב לא תנעף,

אז בראשותו של דבר, אדם אפילו לא הוליד לא היה יכול.

כי אם יש לו תאווה או משהו, זהו, זהו. הוא לא יכול, זה, זה, לא, אתה עובר על, לא תנעף, אתה

לא תוכל להוליד ואתה לא אוכל.

בקיצור,

אז הוא אומר, אני אשם,

לא שניתי.

זה כן.

למה?

שהטעם שמה הוא פסיק.

זה לא שינוי, כאילו, הוא לא שינה,

הוא רק הטעים את זה בצורה כזאת,

שיתאפשר שתי האופציות, גם היתר וגם איסור. מדהים.

אז היינו ב...

עכשיו לא יחליף,

האל ולא ימיר דתו לעולמים,

הוא לא ישנה כלום וכו' וכו'. טוב.

העיקר העשירי זה השגחת השם.

צופה ויודע שתרנו מביט לסוף דבר בקדמותו.

צופה,

אפילו עניינים נסתרים.

רואה,

זה מקרוב.

יודע,

זה מרחוק.

ורואה את הנולד.

בקיצור, אין שום דבר נסתר מנגד עיניו מתחילת הבריאה עד סופה,

כל המעשים,

הכול גלוי.

אז צופה ויודע שתארנו ומביט לסוף דבר כבר בקדמותו,

בהתחלה.

האחד עשר זה שכר ועונש, גומל לאיש חסד כמפעלו,

נוטל לרשע רע כרשעתו.

יש כאלה שאומרים גומל לאיש חסיד,

אנחנו אומרים חסד, גם היעבץ מביא.

גומל לאיש חסד כמפעלו, נוטל לרשע רע כרשעתו.

גומל,

אף שבדין

אין מגיע שכר לחסיד.

כי מי הקדימני ואשלם?

מי חייב אותך במזוזה לפני שנתן לך דלת?

מי חייב אותך בברית מילה לפני שנתן לך ילד?

קודם השם הקדים.

יש מישהו שהקדים אותו?

אין.

מי הקדימני ואשלם? מי המקדים? בסדר.

אבל אין בן אדם שיכול להקדים שום דבר.

לכן גומל,

אפילו שבדין אין מגיע השכר לחסיד, כי מי הקדימני ואשלם?

וכל טוב האדם לשם,

אין מספיק לאחד מאלף

ממה שכבר היטיב עימו.

וכל מקום נותן לו בגמילות חסד.

וכערך שפעל בהמצווה

בעולם העליון.

ולרשע כרשעתו למטה,

ולא כערך פגמו בעליון.

נותן לו פה.

גומל איש חסד כמפעלו פה ולעולם הבא,

ולרשע נותן לו

כמפעלו ולא כערך פגמו בעליון, אלא פה למטה.

העיקר השנים עשר ישלח לקץ ימין משיחנו לפדוד בחכה קץ ישועתו.

קץ הימין זה על פי הקבלה,

ופה הוא מסביר היעבץ ימין,

הכוונה ימים.

אבל זה נכתב בכוונה קץ הימים.

ככה כתוב בספר דניאל.

העיקר השלוש עשר זה תחיית המתים.

מתים יחיה אל ברוב חסדו ברוך עדי עד שם תהילתו.

מתים יחיה אפילו הרשועים.

ברוב חסדו,

ולא יחיו לנצח.

ושם תהילתו יהיה מבורך תמיד בפיהם.

אז זאת אומרת, כתוב שהרשעים יקומו גם כן,

אבל הם יראו את תחיית המתים,

ואחר כך מהרשעים שנשארו,

הם חוזרים בחזרה.

כן?

עושים להם סיבוב קטן ומחזירים אותם בחזרה.

אז יש לנו את 13 העיקרים ויגדל.

עכשיו,

אמר המחבר בשבט מוסר,

אליהו הכהן,

כשהיה אדוני אבי, זיכרונו לברכה, הולך לבקר את החולה,

לא היה זז משם,

עד שהיה מכריחו לומר, יגדל

אלוהים חי, כי שם 13 העיקרים.

זאת אומרת,

העניין שהחולה יאמין באמונה שלמה שהכל מאיתו יתברך לטובה, ויגיד את ה-13 העיקרים, יגיד, יגדל אלוהים חי וישתבח.

היה דואג שחולה שהוא מבקר אותו, יגיד את זה.

וזה סגולה להצלה ולרפואה. אדם שמאמין, אוחז ב...

כמו שאומרים במצב קשה, אוחז בקדוש ברוך הוא ומאמין בו ב-13 העיקרים,

זו סיבה להצלה, לישועה ולרפואה.

תאמצו את זה.

אפשר לשיר איתו ישר.

יגידל אלוהים חי וישתבח למסור ואין עת על מסיאותו.

ככה וזה, איך כבר השיר הזה יגיד לו, יאללה, בוא הביתה, בוא, בוא.

הכל יאדוכם והכל ישבחוכם והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו.

אין קדוש כשם,

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם ממך הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם

לא, אסון, נחת רואה לגמרי, לא יכולה לעשות נחת רואה לגמרי.