13 העיקרים - חלק ט' - העיקר ה-2 יחוד השם

 - - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום מיכל חן בתורית הריון תקין תינוק בריא ושלם בגופו ונפשו ורפואה שלמה מהרה אמן לעילוי נשמת יהודה צבי ברבי משה יצחק דויץ' מנוחתו עדן אמן לרפואת דודה נעומי בת עו בנפש ובגוף מהרה אמן אמן

אנחנו בשל 13 עיקרים חלק ט ואנחנו עכשיו בעיקר השני ייחוד השם אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו בשום פנים והוא לבדו אלוהינו היה הובה ויהיה ואין עוד מלבדו הוא יחיד באחדות שאין כמותה ולא כשאר האחדים שאפשר לחלקם לחלקים אז היסוד השני אומר הרמב"ם בהקדמה לחלק ייחוד השם יתברך כלומר שנאמין שזה שהוא סיבת הכל אחד ואינו כאחד הזוג שיש עוד כמוהו ולא כאחד המין כאילו מין מיוחד ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים, אנחנו מורכבים. ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במניין שמקבל החילוק לאינסוף. זאת אומרת כל גוף פשוט אפשר לחלק אותו עד אינסוף. חצי וחצי וחצי. כל חצי חצי חצי חצי חצי חצי. אמנם זה קטן קטן קטן אבל עדיין אפשר אבל הוא השם יתברך אחד באחדות שאין כמו טאה אחדות אין כזאת וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד אחד זאת אומרת אחד ואין דומה לו אחד יחיד ומיוחד ובספר המצוות כותב הרמב"ם, אלוה הזה אחד הוא ואינו שניים ולא יתר על שניים, אלא אחד שאין כי ייחודו, אין כי ייחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם, לא אחד כמין שהוא כולל אחדים רבים ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצבות. דהיינו יש לו גבולות, אלא ייחוד שאין ייחוד אחר כמותו בעולם. זה האחד יחיד ומיוחד שאין עוד כאחלותו זו. ואומר בספר המצוות עשה ב', המצווה השנייה היא הציווי שציוונו באמונת היחוד. והוא שנאמין שפועל המציאות. וסיבתו הראשונה אחד מי שפועל את כל המציאות למי שהוא סיבה לכל הסיבות ועילה לכל העילות זה אחד שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד רמבן ספר המצוות לא תעשה ה אם כן הדבר הוא שדיבור ראשון ראוי למנותו מצווה ראשונה דהיינו בעסרת הדיברות והיה המצווה להאמין בעיקר ו נמנע לא יהיה לך אלוהים אחרים הפסוק כולו מצוות לא תעשה אחת שהיא מניעה מעבודה זרה דהיינו אסור לעבוד עבודה זרה להימנע יזהר שלא נוד יזהיר שלא נודע האלוהות לזולתו הוא אחד ואין זולתו ממילא אין עבודה זרה ואין שום כוח שאנחנו מתפללים אליו עובדים אותו מה ש רמבן בספר דברים פרק ו פסוק ד' שמע ישראל אדוני אלוהינו גם בזה מצווה שיבאר כי בדיבור אנוכי אדוני אלוהיך יהיה היחוד וכמו שאמרו במחילת רבי נתן אומר מכאן תשובה למינים שהם אומרים שתי רשויות הן והזכיר אותה אחר עשרת הדיברות לפי שהוא שורש באמונה וכל מי שאינו ב מודה בה כופר בעיקר כעובד עבודה זרה. אז זה העיקר השני. העיקר השלישי זה שלילת הגשמות. אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו אינו גוף ולא ישיגו משיגי הגוף. ואין לו שום דמיון כלל. זאת אומרת לא ניתן להשגה. אין לנו מושגים בזה. אנחנו יודעים רק להשוות, לדמות מדברים שראינו ושמענו. אין לנו שום יכולת בזה כי אין לזה שום חילוף, שום דבר דומה. אל מי תדמיוני שווה יאמר קדוש. וגם לא יקרהו מקרה הגוף. לא עמידה ולא ישיבה ולא הליכה ולא דיבור. אז אומר הרמב"ם בהקדמה לחלק שלילת הגשמות ממנו וזה שנאמין כי אחד הזה שזכרנו אינו גוף ולא כוח בגוף ולא ישיגו מאורעות הגופים כמו התנועה והמנוחה והמשכן לא מצד עצמות ולא במקרה ולכן שלילו ממנו החכ חכמים זכרונם ברכת החיבור והפירוד ואמרו אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עיפוי כלומר לא פירוד ולא עורף והוא חיבור והוא עיפוי מלשון ועפו בכתף פלשתים כלומר הדחפו אותם בכתף להתחברם בהם ואמר הנביא בעלמי תדמיוני ושביא אומר קדוש אילו היה גוף היה דומה לגופים וכל מה שבא בכתבי הקודש שמתארים אותו בתוארי הגופות כמו ההליכה והעמידה והשיבה והדיבור וכיוצא בזה הכל בדרך השאלה וכן אמרו זכרומכה דיברה תורה כלשון בני אדם וכבר דיברו החכמים וזה העניין הרבה והיסוד השלישי הזה הוא מורה עליו מה שנאמר כי לא ראיתם כל תמונה. אתם רואים הרמב"ם מביא לכל עיקר יסוד מן התורה, פסוק מן התורה כי לא ראיתם כל תמונה, כלומר לא השגתם אותו בעל תמונה לפי שהוא כמו שזכרנו אינו גוף ולא כוח בגוף. הרמב"ם פרק א' מסודי התורה הלכה יא וכיוון שנתברר שאינו גוף וגביה תבאר שלא ירעו ולא אחד ממורעות הגוף לא חיבור ולא פירוד ולא מקום ולא מידה ולא ענייה ולא ירידה ולא ימין ולא שמאל ולא פנים ולא אחורא ישיבה ולא עמידה ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומניין שנים ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי ואין לו מוות ולא חיים כחיי הגוף החי ולא שכלות ולא חוכמה כחוכמת האיש החכם לא שינה ולא הקצה ולא כעס ולא סחוק ולא שמחה ולא עצבות, לא שתיקה ולא דיבור כדיבור האדם. כך אמרו חכמים, אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, לא עורף ולא עיפוי. עוד אומר הרמב"ם מודי התורה פרק א' לכ שאין לו דמות וצורה ואמיתת הדבר, אין דעתו של אדם יכולה לסיגול חוקרות. ועוד הרמב"ם פרק ב' הלכה ח ביסודי התורה שינוי שמות המלאכים על שם מעלותם הוא אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג עמיתת הבורא כמושהיא אלא דעתה קצרה להשיג אפילו המלאכים הכי הכי קרובים הם שואלים היה מקום כבודו לעריצו ובמור נבוכים חלק א' פרק נמה שראוי בהכרע שירוחק ממנו גם כן הדימוי לשום דבר מן האמצאות כבר גילה בספרי הנביאים בהרחקת הדימוי ואמר ואל מי תדמיוני ואשווה ואמר אל מי תדמיון אל זאת אומרת אין לו שום צד של דמיון לשום כלום שאנחנו מכירים יודעים בתשובות הגאונים רבנו שרירה זכר צדיק לברכה ורבנו היה זכר צדיק ברכה השיבו ואמרו שיוצרנו מרומם ומעולה חס ושלום להיות לו איברים ומידות מידה לאורך ורחב ושיעור קטן או גדול אין דמות יערוך לו הערוך בערך ספקלר אומר ויש כבוד למעלה מכבוד והכבוד שהוא ההוד הגדול הקרוב לשכינה לא ראהו אדם עליו נאמר כי לא יראני האדם בחי ומקצת ממנו ביקש משה רבנו שנאמר אין נ את כבודך והשיב לו כי לא יראני האדם בחי אז יש כבוד למעלה מכבוד והכבוד שהוא ההוד הגדול הקרוב לשכינה לא ראהו אדם בספר הרוקח בהקדמה אמת ייחוד השם וסוד הבורא אין כוח לדרוש לדע מה הוא כי לא ראהו כל חי לא מלאך ולא שרף ולא נביא כי הוא נברא והוא ברא קל הוא היוצר הוא הבורא הוא אחד ואין שני לא ומי ראה הוא על כן אין לדמותו לכל דמיון לכל מראה זאת אומרת הנביא הוא נברא אבל הקדוש ברוך הוא ברא הכל אבל הבורא אין לו לוקץ לא למעלה ולא למטה ולא לארבע רוחות לא ראש ולא סוף לא לחוכמתו ולא ליכולתו בלתי מוגבל ואין שייך בו שיעור וקצב ולא אורך ולא רוחב ולא דמות ולא צורת גולם ולא דיבוק ולא איברים ולא צל ולא אור ולא דמות ולא צורה ולא סיבוב או כפי רצונו משמיע הכל לפני כבודו המבורר. המדמה עצמו כפי צורך השעה ומראה דמיונו כחפץ גזרותיו. פעמים דמות אדם פעמים דמות אחר כפי רצונו. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא יכול ליצור מה שנקרא כמו שאומרים מצג שו. המצג הוא מצג אבל הוא שו. כאילו במציאות אין אותו, אבל הוא יכול ליצור כמו שאליהו הנביא יכול לבוא בדמות אדם עני, בדמות חכם, בדמות זה. אז אם הוא יכול לבוא אז הקדוש ברוך הוא לפי הצורך של השעה יכול להשמיע כל בעשרת הדיברות ולא שהוא בעל קול אבל בשביל שאנשים יוכלו לשמוע משהו ולהבין שיש גורם כזה אז הוא משתמש בדברים האלה לצורך בני אדם לא שזה חלק ממנו או שזה הוא רבי רבנו בחיה בחובת הלבבות בשער הייחוד אומר כבר הזהירנו על נביא שנשמר מחשוב שיש לשם צורה ודמיון כמו שאמר בדברים ד' טו ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה רצה לומר באומרו ונשמרתם יזהרו במחשבותיכם ורעיוניכם שלא תמשו לבורא התעלה תבנית ולא תדמו בדמות ולא דמיון. ונאמר על קצת מן החכמים שהיה אומר בתפילתו אלוקיי אנה לא אנה אנה אמצעך אך אנה לא אמצעך זאת אומרת איפה אני מוצא אותך ואיפה יש דבר כזה שאני לא אמצא אותך כי אתה נמצא בכל מקום נסתר טרת ולא תראה והכל ממך מלא דומה למה שאמר יתברך בירמיה כג כד את השמיים ואת הארץ אני מלא נאום אדוני ותכלית דעתך אותו מה התכלית שאתה בדעה שלך שתודע ותאמין שאתה בתכלית השכלות באמיטת עצם כבודו שאתה שכל טיפש לא יכול להשיג שום דבר מעמיטת עצם כבודו אם אתה לא תודה בזה אתה תחפש שטויות ותסתבך ותגיע לכפירה הקדמת הרמבן לפירושו על התורה וכבר אמרו רבותינו בראש השנה כארי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חוץ מאחד. ואפשר שיהיה השער הזה בידיעת הבורא התעלה שלא נמסר לנברא. זה אומר הרמבן. ובכתבי הרמבן באגרות איגרת ב אומר כעילת העילות תברך על כל ברכות ותהילות. אין לטהרו בגשם ותבנית ולא ישיגו גבולות ואח גבול ומקום התארוו בעיני השמיים ושמי השמיים לא יכלו ורבנו ניסים בן דרים לח וכולן נמסרו למשה חוץ מאחת ידיעת השם יתברך עלמיתתו. אז הוא אומר ממש הרן שהשער האחרון זה ידיעת השם ועמיתתו. זה לא נמצא למשה רבנו והוא ביקש הראנד כבודך ואמר לא יראני אדם אחר. ספר החינוך אומר במצווה כה אין בנו כוח ושכל להשיג ולהגיד גודלו וטובו כי לרוב מעלתו והודו לא יושג רק לעצמו רק הוא משיג את עצמו ואין לאף אחד מברואיו יכולת להשיגו עד כאן זה העיקר השני והשלישי ובלי נהדר בהמשך להמשיך רביעי וכולי בינתיים ישמחו במלכותך שומרי שומרי [שירה] שומרי שבת וכל עונק שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת קור שבת מקדשת מקדשת מקדשת מקדשת מקדש שבת [שירה] מקדש מקדש מקדש מקדש מקדש שבת שב שב הרי חברים שמח לעשות נחד רו לעשות נחד רונו הגדול שיוסף רבי חנ на