13 העיקרים - חלק יא' - העיקר ה-9 התורה לא מוחלפת

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

לזכות קבוצת שערי תשובה, נציב יום, תשעים וחמש,

להשבת הילדה החטופה, היימנוט,

קסאו,

בת

בנצ'יהון,

תחזור לביתה לחיק משפחתה בריאה ושלמה מהרה, אמן.

אמן, אמן.

לעילוי נשמת יהודה צבי ברבי משה יצחק דויטש,

מנוחתו עדן,

לרפואת דודה נעמי בת עווד,

בריאות הנפש והגוף מהרה, אמן.

אמן.

אנחנו בשלוש עשרה עיקרים, חלק יא',

ואנחנו בעיקר התשיעי, התורה הזו לא תהיה מוחלפת.

אני מאמין

באמונה שלמה

שזאת התורה לא תהיה מוחלפת,

ולא תהיה תורה אחרת

מאת הבורא יתברך.

ולא יוסיף השם על התורה,

ולא יגרע מהתורה,

כפי מה שפרשה למשה רבנו בתורה שבעל...

רמב״ם בהקדמה לחלק

ההעתק

והוא כי התורה הזאת מעותקת מאת הבורא השם יתברך לא מזולתו,

בעליה אין להוסיף,

וממנה אין לגרוע,

לא בתורה שבכתב

ולא בתורה שבעל פה,

שנאמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו.

וכבר ביארנו מה שצריך לבאר ביסוד זה,

בפתיחת זה החיבור.

בפרק ט' מיסודי התורה, הלכה ראשונה, אומר הרמב״ם דבר ברור ומפורש בתורה,

שהיא מצווה עומדת לעולם ולעולמי העולמים.

אין לה לא שינוי

ולא גרעון ולא תוספת,

שנאמר את כל הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, אותו תשמרו נעשות, לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו.

ובהקדמה של הרמב״ם לפירוש המשניות, כותב

שמתנבא בשם השם

וקורא להאמין בו

ומזרז לעבודתו

ואומר

שהשם הוסיף על המצוות מצווה

או גרע מהן מצווה.

מכלל המצוות הנכללות בספר תורה

ואין חילוק.

בין שיוסיף

ויגרע בכתובים,

או שיוסיף ויגרע בפירוש המקובל.

והנה הוספתו וגריעתו בכתובים,

כגון שיאמר,

אדוני אמר לי

שהעורלה היא שנתיים,

ולאחר שנתיים מותר לאכול את פירות הנטיעה.

או שיאמר,

שהשם אמר לי

שארבע שנים אסור לאוכלן,

במקום מה שאמר יתעלה,

שלוש שנים יהיה לכם ערלי, וכל כיוצא בזה,

או ישנה בקבלה איזה שינוי שיהיה,

אף

אם היה פשט הכתוב מסייעו,

וכגון שיאמר,

כי מה שאמור בתורה,

וקצותה את כפה,

שהוא קציצת היד ממש,

ואינו קנס המבייש,

כמו שבא בקבלה,

וייחס זאת לנבואה,

ויאמר, השם אמר לי,

כי מה שאמר וקצותה את כפה, הכוונה כפישוטו,

הרי זה יומת בחנק,

כפי שהוא נביא שקר,

ומייחס לשם מה שלא אמר לו.

זאת אומרת,

בא בן אדם,

מתנבא בשם השם,

וקורא להאמין בו,

ומזרז לעבודתו,

ואחר כך הוא מתחיל לחרטט,

להוסיף במצוות או לגרוע מהם,

וכולי, כמו שפירשנו עכשיו,

מקטין ימי עורלה, מוסיף ימי עורלה,

עושה מה שהוא רוצה,

ואומר, השם אמר לי, השם אמר לי, כמו באלעד.

ואדם כזה,

אדם כזה יומת בחנק,

כי הוא נביא שקר.

ואין משגיחים גם בזה על אות או מופת,

אם הוא יעשה אות או מופת,

לא משגיחים בזה.

שהרי הנביא,

אשר הפליא את כל העולם במופתיו,

והחדיר

השם בלבבינו

את הצדקתו והאמונה בו,

כמו שהבטיח, התעלה באומרו, וגם בך יאמינו לעולם,

הוא אמר לנו, משה רבנו,

הוא הגיד לנו בשם השם, שלא תבוא מאת השם תורה זולת זו.

ויזהירו גם כן מלהוסיף עליהם ומלגרוע מהם.

זאת אומרת, אין תוספת ואין גרעון, כלום,

כלום, כלום.

הרמב״ם בעלקות מלכים, פרק יא הלכה א',

המלך המשיח עתיד לעמוד,

ואחר כך הוא אומר, הוא בונה מקדש

ומקבץ נדחי ישראל.

וחוזרים כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם,

מקריבים קורבנות,

ועושים שמיטים ויובלות,

ככל מצוותן האמורה בתורה.

ופירוש המשניות בעדויות,

פרק ח' משנה ז', כתב הרמב״ם,

משה סיפר בביאת המשיח,

ושיקדים אותו האיש,

ניישר לו הארץ,

והוא אליהו,

והודיע להם שהאיש ההוא

לא יוסיף ולא יגרע בתורה.

ורבנו בחייה לתורה בדברים כט כח אומר,

ולימדנו הכתוב הזה כי תורתנו קיימת לעולם,

לא תיבטל בזמן מן הזמנים,

ואפילו בזמן המשיח.

וקיום תורת משה שווה בכל זמן.

ומזה דרשו ריבותינו, זיכרונם רכה,

ימי חייך העולם הזה,

כל ימי חייך להביא לימות המשיח.

התורה לא תשתנה גם בימות המשיח.

וחידושי הרשב״א בקידוש עין עין ב',

עמוד ב',

הוא אומר שממזרי ונתיני טהורים הם לעתיד לבוא.

דברי רבי יוסף.

ואם תאמר וכי מצוות לא יבוא ממזר,

תיבטל לעתיד?

יש לומר דורת שעת אלו, אותן שהיו בדור קודם ביעת אליהו,

שאליהו בא ומטהרן.

אבל אותן שיהיו בימי המשיח, אף הם יהיו פסולים.

למצוות לא יבוא נוהגתי לעולם אף בימיו של משיח.

זאת אומרת, לא יבוא ממזר בקל השם.

זה לא ייבטל.

קשה קצת, לא?

לא יהיה יצר הרע, אז איך יהיה ממזר?

טוב.

הרשב״א מובא בעין יעקב ברכות.

סופר כמה?

לכן ברשות הרשב״א, חלק א', סימן צ״ג.

וכן מפורש בשו״ת דרדבז, חלק א', סימן תרסו, וכן תתקע.

מה שאמרו בנידה ס״א,

מצוות בטלות לעתיד לבוא,

דע כי המילה הזאת רק לעתיד לבוא,

נאמרה על כל זמן הבא, רחוק או קרוב,

ואפילו בזמן סמוך ממש.

ואמרו בו עובר במים ביום הכיפורים להקביל פני ריבו שמותר לחזור

כדי שלא תהיה מכשילן לעתיד לבוא.

ומצוות בטלות לעתיד לבוא, שאמרו באורו לאחר המוות,

ממש.

רוצה לומר שהמתים, בעודם מתים, פטורים מן המצוות.

והוא שהביאו שם ראיה ממה שכתוב במתים חופשי.

כיוון שמת אדם נעשה חופשי מן המצוות.

ומה שיגלה לך שאין המצוות בטלות לאחר התחייה.

כשיקומו מתחיית המתים

לא יהיה ביטול למצוות, המצוות ממשיכות להתקיים.

אז מצוות בטלות לעתיד לבוא,

דע כי המילה הזאת רוצה לומר לעתיד לבוא, נאמרה על כל זמן הבא.

מה שאמרנו.

ואני מאמין, עכשיו אנחנו בעיקר העשירי, אני מאמין באמונה שלמה שבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם

בכל מחשבותם שנאמר היוצר יחד עם דיבם המבין את כל מעשיהם.

בעיני אדוני פקוחות

על מעשה בני אדם לתת להם כגמול מעשיהם.

אומר הרמב״ם בהקדמה לחלק

כי הוא השם יתברך, יודע מעשיהם של בני אדם

ואינו מעלים חנו מהם.

לא כדעת מי שאמר עזב השם את הארץ,

אלא כמו שנאמר בירמיה ל' ב' י' ט'

גדול העצה ורב העליליה אשר עיניו.

הפקוחות

על כל דרכי בני אדם.

וכתוב, ואמר,

וירא אדוני כי רבה רעת האדם בארץ.

אז הוא מסתכל מה קורה פה כל רגע.

ונאמר, זעקת סדום ועמורה כי רבה.

הרי אלו מורים על היסוד העשירי הזה שהקדוש ברוך הוא משגיח על הברואים.

הרמב״ם בפרק ג' מתשובה הלכה ח', שלושה הן הנקראים אפיקורסי.

האומר וכולי, והמכחיש נבואתו של משה רבנו,

והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני אדם.

זה נקרא אפיקורוס.

הוא יודע הכל,

ואין דבר נעלם ממנו.

זה מופיע ביסודי התורה, פרק ב' הלכתנו.

רמב״ן,

שמות יג' טוז.

מעטיות עבודה זרה בעולם מימי אנוש,

החלו הדעות להשתבש באמונה,

מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון,

זאת אומרת תמיד קיים,

כי חשו בשם ואמרו לא הוא,

ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית,

ואמרו איכה ידע אל,

יש דעה בעליון,

בטהילים ע״ג י״א.

ומהם שיודעו בידיעה

ומכחישים בהשגחה.

זאת אומרת, הוא יודע אבל לא משגיע, ככה אומרים

כל הכופרים האלה.

כאשר יצא אלוהים בעדה וביחיד,

ויעשה עמהם מופת

בשינוי מנהגו של עולם וטבעו,

יתברר לכל ביטול הדעות האלה כולה,

כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוהו המחדשו ויודע ומשגיח ויכול.

ומן הניסים הגדולים המפורסמים,

אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה,

שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו,

עד שנאמין בכל דברינו ומקרנו שכולם ניסים,

אין בהם טבע ומנהגו של עולם,

בין ברבים,

בין ביחיד.

אלא אם יעשה המצוות,

יצליחנו שכרו,

ואם יעבור עליהם,

יכריתנו עונשו.

הכל בגזירת עליון.

זאת אומרת,

אין טבע בעולם.

הכל ניסים, רק יש נסתרים ויש גלויים.

הנסתרים נקראים טבע,

והגלויים, כמו עשרת המכות וכולי, זה

ניסים שכולם רואים ומבינים שזה חורג מן הטבע, ויש פה יד.

יד אלוהית שעושה את כל המעשים, היא שולטת בבריאה, לעשות בה כחפצו.

באורחות חיים להרוש, עוד כה, הוא אומר, לבטוח בהשם בכל לבבך,

ולהאמין בהשגחתו הפרטית,

ובזה תקיים בלבבך היחוד השלם.

כי מי שאינו מאמין,

אשר הוצאתיך מארץ מצרים,

אף באנוכי אדוני אלוהיך אינו מאמין.

ואין זה ייחוד שלם,

וזה ייסוד כל התורה כולה.

זאת אומרת,

אם אתה לא מאמין ביציאת מצרים, בכל המופתים שהיו, בהשגחה, שכזאת השגיח,

אין לך השגחה יותר גדולה מאשר מכת בכורות,

שהוא ידע מי הבכור, ובאותה שעה הוא היכה את כולם.

לא בכור אחד, כמה בכורות שהיו בבית,

כידוע.

אז זאת אומרת,

אדם כזה, הוא לא מאמין גם באנוכי אדוני אלוהיך. גם אם הוא יגיד שהוא מאמין בשם, בטח שיש השם, בטח, בטח,

אבל הוא לא מאמין בהשגחתו על כל אדם ואדם,

אז הוא לא מאמין ביחוד השלם,

והוא כויפר.

טוב,

אנחנו בעיקר האחד עשר,

שכר ועונש.

אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו, גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש

לעוברי מצוותיו.

והשכר הגדול ביותר הוא העולם הבא,

והעונש הגדול ביותר הוא הכרת

מעולם הבא.

אומר הרמב״ם, בהקדמה לחלק,

כי הוא, השם יתברך, נותן שכר למי שעושה מצוות התורה.

איזה כיף.

הקדוש ברוך הוא נותן שכר למי שעושה מצוות התורה. איזה כיף.

כן.

שכר מהקדוש ברוך הוא מקבל, זה לא...

עם אחוז הנחה, או אם אתה קונה אחת, תקבל שתיים.

אתה יכול לקבל, אין גבול למה שהוא יכול לתת.

השם יתברך נותן שכר למי שעושה מצוות התורה ויעניש

למי שעובר על אזהרותיה.

אומר הרמב״ם, כי השכר הגדול, העולם הבא,

והעונש החזק

זה הכרת.

כבר אמרנו בזה העניין.

מה שיספיק.

הוא אומר, כבר דיברנו בזה, מה שיספיק.

במקרא, המורה על היסוד הזה, מה שנאמר,

ועתה אם תישא חטאתם ואם אין, מחני נא.

מה ישיב לו השם יתברך?

מי אשר חטא לי,

המחנו מספרי.

ראיה מפה,

שהוא יודע העובר והחוטא.

ולתת שכר לזה, ועונש לזה.

אומר הקדוש במפורש, מה פתאום?

מי אשר חטא לי, המחנו מספרי.

זאת אומרת, אני יודע מי חוטא,

ואני אעניש אותו.

אני אמחה אותו מספרי.

אבל מי שלא, אני לא עושה לו ככה.

והרמב״ם בפרק ה' מתשובה,

הלכה ד',

האדם

רשותו בידו,

וכל מעשיו מסורים לו,

ולא יהיה לו,

לא כופה

ולא מושך,

אלא הוא מעצמו ודעתו, שנתן לו האל,

עושה כל שהאדם יכול לעשות.

זאת אומרת, יש מחירה גמורה.

אין אונס ואין כפייה דתית.

אין שום דבר.

אדם, יש לו שכל ויש לו דעה שקיבל מהשם,

ועם זה הוא מנהל את עצמו.

לפיכך,

דנין אותו לפי מעשיו.

אם עשה טובה, מטבעין לו,

ואם עשה רעה, מרעין לו.

הוא שהנביא אומר,

מי אתכם?

הייתה זאת לכם.

גם הם בחרו בדרכיהם.

בחרת,

שלם.

בחרת,

קבל שכר.

מה שבחרת, הכל זה בידך.

בלי סיפורים.

הרמב״ל, שמות יג טוז,

שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברנו מקרנו שכולם ניסים,

אין בהם טבע ומנהגו של עולם,

בין ברבים בין ביחיד, כל מה שקורה לכלל

או לפרט

זה אותו דבר, אלא אם יעשה המצוות

יצליחנו שכרו, ואוטומט עובד, אתה מפעיל את זה.

אם אתה עושה טוב,

אז אתה תצליח, תקבל שכר,

אוטומט.

ואם יעבור עליהם, יכריתנו עונשו, מה שכתוב בתורה פועל עליך, אתה הפעלת את הכפתור, זה פועל, זהו.

הכל בגזרת עליון.

השם אמר בתורה, מה עם הברכות ומה עם הקללות?

ואתה מחליט.

לחצת על משהו לא טוב, תקבל לא טוב, לחצת משהו טוב,

מה שאתה עושה,

יש לך שכל.

הרמב״ן משער הגמול,

בריש פרק ה',

דבר ידוע הוא,

כי הזוכה שבדברי ריבותינו

הוא המזומן לחיי העולם הבא.

במתברך בהם

אומרים עליו

זכרו לחיי העולם הבא.

מי שמתברך בהם.

בעיקר השכר אצלם,

בכל המצוות,

הוא העולם הבא.

כמו שאמרו, בתשחק

ליום אחרון.

למה, למה שוחק ליום אחרון?

הוא עובר לעולם הבא שמוכן לו, הוא הכין את זה במו ידיו.

כל ימי חייו התכונן והכין.

אז הוא שוחק.

ועכשיו הוא הולך לקבל את השכר.

שכל שכרן של מצוות אינו אלא לעולם הבא, כי בעולם הזה לא מקבלים שכר.

בעולם הזה יש רק פירות.

אבל לא נוגעים לך בקרן.

הקרן קיימת לעולם הבא.

ואמרו בראש השנה צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העולם הבא.

וכן העובדים אצלם הם השנויים במשנתנו,

בסנהדרין צדיק.

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא.

מי?

כגון האומר, אין תחיית המתים מן התורה,

ואין תורה מן השמיים.

אלה,

אין להם חלק לעולם הבא, אלה עובדים.

אז זאת אומרת, אתה קובע בעצמך, מה יהיה איתך?

תחליט.

מה אתה אומר, מה אתה עושה, הכל בא בחשבון.

העיקר השנים עשר, ביד משיח.

אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח,

ואף על פי שיתמהמה עם כל זה, אחכה לו בכל יום שיומו.

ולא יקבע במחשבתו זמן לביאתו,

ובימיו תהיה לישראל גאולה שלמה ורוב טובה.

ויהיה למלך המשיח יתרון ומעלה וכבוד יותר מכל המלכים שהיו.

ואין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלומו בלבד.

אומר הרמב״ם

בהקדמה לחלק.

ימות המשיח.

והוא להאמין

ולאמת שיבוא.

ולא יחשב שיתאחר.

אם יתמהמה,

חכה לו.

ולא ישים לו זמן.

ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא מהם זמן ביאתו.

בחכמים אומרים טיפח רוחן של מחשבי קיצין.

ושיאמין

שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם.

כפי מה שניבאו עליו כל הנביאים,

ממשה רבנו עליו השלום

עד אחרון הנביאים, מלאכי עליו השלום.

ומי שיסתפק בו

או נתמעט אצלו מעלתו,

כפר בתורה, אפילו מי שימעיט במעלתו,

כפר בתורה.

שייעד בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם ופרשת אתם ניצבים.

ומכלל יסוד זה,

שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד,

וכל החולק על המשפחה הזאת

כפר בשם השם יתברך ובדברי נביאיו.

והרמב״ם בפרק י״א ממלכים הלכה א',

המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה,

ובונה מקדש,

ומקבץ נתחי ישראל,

וחוזרים כל המשפטים בימיו שהיו מקודם,

מקריבים קורבנות,

ועושים שמיטים ויובלות,

ככל מצוותה האמורה בתורה.

וכל מי שאינו מאמין בו,

או

מי שאינו מחכה לביאתו,

לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר,

אלא בתורה ומשה רבנו,

שהרי התורה עידה עליו,

שנאמר,

ושב אדוני אלוהיך את שבותך ורחמך ושב בקיבצך,

אם יהיה נדחך בקצה השמיים,

משם יקבצך אדוני אלוהיך ומשם ייקחך ואביאך וכו'.

ואלה הדברים המפורשים בתורה,

הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

זאת אומרת, שיהיה משיח, והוא יבוא ויקבץ את כל הנידחים וכל הארצות,

וכולי וכולי,

והוא יילחם מלחמות,

יהיה בסדר.

הרמב״ן בסוף פרשת האזינו אומר, השירה הזאת,

הכוונה שירת האזינו,

הבטחה מבוארת בגאולה עתידה

על כורחן של המינים.

וכך הזכירו בספרי האזינו מ' גדולה שירה זו,

שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא.

ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא.

הכל שמה נמצא בשירת האזינו.

שיהיה,

כולל את כל העתידות למו.

ואם היא קטנה בדיבור,

ואפילו שהיא קטנה בדיבור, כי ביאר להם ענייניה הרבים.

ואילו הייתה השירה הזאת,

מכתב אחד מן החוזים בכוכבים,

שהגיד מראשית אחרית,

כן,

היה ראוי ל...

תאמין בה,

מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה.

לא נפל דבר אחד.

ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל הלב לדברי האלוהים,

מפי נביאו הנאמן בכל ביתו אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו עליו השלום.

הכל מתקיים, הכל.

מה שנשאר זה

התגלות המשיח,

או שיש לנו שכל ונביא אותו אנחנו,

או שיבוא בעיטה

עם חבית חביתו.

העיקר השלוש עשרה,

תחיית המתים.

אני מאמין באמונה שלמה שתהיה תחיית המתים

בעת שיעלה רצון מאת הבורא התברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחיו.

הוא מבואר במקרא שבתחיית המתים תחזור הנפש לגוף,

והגוף המת

יחזור לחיות.

אומר הרמב״ם באגרות,

מאמר תחיית המתים.

תחיית המתים, וכבר בארנוהא,

תחיית המתים המפורסמת והנודעת באומתנו,

עניינה שוב זאת הנפש לגוף אחרי הפרידה זה מה שלא נשמע באומה מחלוקת עליו.

אפילו באומות העולם אין מחלוקת על זה.

סוף הדבר

בא הסיפור הנבואי אם פעם אחת, אם פעמים רבות,

וזכרו חכמי ישראל הקדומים והחדשים, פעמים אין להם מספר,

והתפרסם באומתנו,

והסכימו עליו שנפש האדם תשוב לגוף,

וזהו העניין הנרצע בתחיית המתים.

ואומר הרמב״ם בפרק ג' מתשובה לחווה,

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, אלא

נכרתים ועובדים ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם

ולעולמי עולמין,

וביניהם הכופרים מתחיית המתים.

וזה מפליא, אני לא מבין מה קשה לאנשים,

תחיית המתים, תחיית המתים, איך הוא מת, איך הוא יקום, איך הוא יקום.

איך ה' עשה את האדם הראשון?

לקח עפר, קיבל אותו, עזוב אליו.

מה, הוא שכח, אנחנו עושים את זה.

אין שכחה לפניו, נכון? אז הוא זוכר איך עושים את זה.

מה הבעיה?

אז ממי שלא היה, הוא עשה שנהיה.

אז ממי שנהיה,

הוא לא יכול להחזיר אותו להיות שהיה?

מה הבעיה?

רואים את תחיית המתים בעצים, בפרחים,

כל יום רואים את תחיית המתים.

העור שלנו מתחלף כל שלושה ימים, זה לא תחיית המתים.

הנה,

חדש, חדש, כל הזמן חדש, חדש.

כל הזמן יש חידושים,

התחדשות, התחדשות.

רשי בסנהדרין צדיק,

האומר על תחיית המתים מן התורה,

שכופר במדרשים לדרשינן בגמרא לקמן,

מניין נתחיית המתים מן התורה?

ואפילו יהיה מודה

ומאמין

שיחיו המתים,

אלא דלא רמיזה באורייתא.

כופר הוא.

אם הוא אומר,

אם הוא אומר,

בטח, אני מאמין שיתחיית המתים,

אבל זה לא רמוז בתורה.

כופר!

כופר.

יש פסוקים רבים.

ברמב״ן משער הגמול,

פרק ה',

ושם הוא אומר, בסנהדרין צדיק אמרו, אמר רבי אלחזר ברבי יוסף, בדבר זה זייפתי ספרי הכותים שהיו אומרים שאין תחיית המתים מן התורה.

אמרתי להם,

זייפתם תורתכם

ולא העליתם בידכם כלום.

כשאתם אומרים,

אין תחיית המתים מן התורה.

הרי הוא אומר,

בספר במדבר ט״ו ל״א,

היכרת

תיכרת

הנפש ההיא עוונה בה.

היכרת תיכרת בעולם הזה.

עוונה בה לעולם הבא.

מכאן נראה להם

תחיית המתים

מן התורה.

כיוון שחייבה תורה לעובדי עבודה זרה, כרת מאותו עולם.

נמצא תחיית המתים למד מן התורה מאליו.

ברבנו יונה בשער התשובה בשער ג', סימן קנד אומר,

באלו שאין להם חלק לעולם הבא,

האומר,

אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמיים והאפיקורוס.

אלה אין להם חלק לעולם הבא.

מי שאומר,

אין תחיית המתים מן התורה, לא.

הוא אומר, כן, בטח, יכול להיות הכל, כן, אני מאמין, תחיית המתים, מה הבעיה? כזה זוכר לעשות זאת.

אבל זה לא בן התורה, זה לא כתוב בתורה.

האדם הזה אין לו חלק לעולם הבא.

ומי שאומר שאין לה תורה מן השמיים זה בדיוק אותו דבר, אין לו חלק לעולם הבא. והאפיקורוס

ויש להם מכביר כאלה,

אין להם חלק לעולם הבא.

והזהירונו זיכרונם רחב במאמר הזה,

להאמין

כי נכתבה אמונת חיית המתים בתורה,

בתורה, וכי הוא אחד מעיקריה ואחד מן

המקורות שנתפרשה בתחיית המתים בתורה, שנאמר,

אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפה.

אני אמית,

ואחרי זה אחיה.

אז כתוב במפורש

שאחרי שאדם מת, אני יכול לחיות אותו.

אני אמית ואחיה מחצתי

ואני ארפה, איך אתה מכחיש את זה?

איך אתה מכחיש דבר כזה?

אז זאת אומרת,

ויש פסוק, למען ירבו ימיכם ימי בניכם על האדמה אשר,

מה?

לאבותיכם.

נשמע לאבותיכם.

מה זה לאבותיכם?

אז הם יקומו.

עוד פעם,

תגידו, למען

לתת להם!

מה זה לתת להם? הם יושטרו.

אז איך הוא אומר למען ירבו ימיכם ולעולם ה...

מה?

אז הם צריכים לקום,

כי הודעה לתת להם.

אה?

זה כתוב בתורה.

יש הרבה פסוקים.

בקיצור,

מי שלא מאמין בתחילת המתים,

ולא סתם,

לא מאמין זה כתוב בתורה, אפילו מאמין שתהיה תחילת המתים, אבל לא אומר שזה כתוב בתורה,

האדם הזה אין לו חלק לעולם הבא.

אז 13 העיקרים האלה חייבים לשנן,

להאמין בהם, לחיות אותם,

בהם נכנסים לעולם הבא.

אם אתה באחד מהם

נתקלקל, אומר הרמב״ם, נתקלקל באחד מהם ואין לך אמונה שלמה,

אתה לא בעל דת,

אתה לא דתי, אתה לא מכלל ישראל,

אין לך חלק לעולם הבא,

ועוד דברים שאני לא חוזר עליהם.

אז הנה,

מסרנו את המסירה,

עכשיו כל אחד יעבוד,

בעזרת השם, נחזור על זה, לשנן, להיות ברור לו,

ומרגע שהילדים

אומרים כבר, אבא, אימא,

כבר להתחיל להחדיר להם את זה,

כן, כמו שאומר רבי חזקאל לוינשטיין, זכר צדיק וברכה,

כבר להתחיל להחדיר לילדים את העיקרים.

אה?

כן,

ולשיר

כל הזמן יגדל אלוהים, חי וישתבח, וזה.

אם יש לך חולשה ורפיון ומשהו, וחולי ומשהו,

תראה לשם שאתה מאמין בשלוש עשרה העיקרים, ותגיד, יגדל אלוהים, חי וישתבח.

זה עושה רושם בשמיים.

אוהבים את אלה שמאמינים באמונה שלמה.

וכתוב, שיקבל שכר. על כל מצווה שאתה עושה, מקבל שכר. על אמונה, אמונה זה מצווה.

מצווה.

אנוכי אדוני אלוהיך זה מצווה.

אז אתה מקבל שכר.

אז אוטומטית אתה מפעיל עכשיו שכר.

ישר, אתה מפעיל שכר.

ישר.

יצליחנו שכרו. ישר.

זהו, זה העצות.

הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשר הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשר הכל ידעוך והכל ישבחוך

והכל, והכל, והכל, והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

הכל ידועך, והכל יישבחך רוחה. והכל, והכל, והכל, והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

הרי אני מחברי כיף שאנחנו מדינתי בשעה דהריית.

תאמבד את אמיתות עימכם.

ולעשות נחת רועה תנא הקדוש יעשו אתנו.