ספר חוכמת המצפון ימים נוראים

- - - לא מוגה! - - - 

הגאון

רבי יצחק בלאזר

זיכרונו לחיי העולם הבא שואל

לכאורה היה יותר מועיל ליום הדין

שיום הכיפורים יהיה לפניו

כדי שייכנסו לדין לראש השנה אחרי מחילת עוונות של יום הכיפורים

יותר טוב לבוא לדין לראש השנה אחרי מחילת עוונות

ולמה קבע השם יתברך

את ראש השנה דווקא לפני יום הכיפורים

ואמר

שאם אמנם שלראש השנה היה מועיל שיהיה יום הכיפורים לפניו

אולם ליום הכיפורים נדרשת הכנה שנוצרת על ידי ראש השנה

ובאמת בעצם השאלה

זה נכון

היה עדיף להיכנס במחילת עוונות ליום הדין

אבל יום הכיפורים

דרוש

להגיע עם הכנה של

ראש השנה, ההכנה שנוצרת על ידי ראש השנה

אם כיפור יקדים לראש השנה לא תהיה את ההכנה הנדרשת והנצרכת ליום הכיפורים

בשביל לעשות תשובה כמו שצריך

ויתכפר העוונות, ואז לבוא לדין

עם מה תבוא ליום הכיפורים בשביל להיות מחופר?

אתה צריך לבוא עם אימת הדין

של ראש השנה ליום הכיפורים

של לעשות תשובה אמיתית

בשביל שתכופר.

ראש השנה צריך ליצור באדם מצב

שהוא מוכן לתשובה.

בראש השנה חשים מלכות שמיים בחוש.

עכשיו אנחנו מדברים על אנשים אמיתיים.

לא אלה שבאים בראש השנה צריכים לעבור אותו.

בראש השנה חשים מלכות השם בחוש.

פחד הדין.

משפט.

כל אלה מורגשים ביום הזה

אצל אלה שמרגישים.

וכשעוברים את היום הזה קרובים אחר כך לתשובה

ומסוגלים למחילת עוונות של יום הכיפורים.

אבל יש להבין,

מפני מה אצלנו?

הלוואי

שיחזיק

רושם

של ראש השנה עד יום הכיפורים. הלוואי

שיחזיק

הרושם

עד יום הכיפורים.

היינו צריכים להיראות היום אחרת לגמרי.

אחרי יום הדין,

מאחרי הקבלות,

וידע כל פעול כי אתה פעלתו,

ויבין כל יצור כי אתה יצרתו,

ויאמר

קול אשר הנשמה באפו,

אדוני אלוהי ישראל מלאך

ומלכותו בקול משלה.

פשש, איזה דברים גבוהים. זה מה שאנחנו רוצים.

מבקשים שמלכות השם תהיה

על כל העולם כולו

וגם עלינו.

נו, ואנחנו מרגישים שהשתננו משהו מלפני ראש השנה לעכשיו?

יומיים אחרי.

אם כן, מה קיבלנו על עצמנו עכשיו בשביל להעמיד מלכותו יתברך בעולם?

מה התחייבנו לעצמנו

כלפי שמיא?

איך אנחנו נמליך את השם יתברך מעכשיו, מראש השנה שקיבלנו, כאילו מלכות שמיים עלינו?

ועל כל העולם כולו?

איפה התחייבנו, קיבלנו והתחלנו לעשות ולהמליך את השם בעולם? נו, איפה?

אני קיבלתי לכם שעתיים ומתורה כל השנה, כל השנה ותיים.

קודם כל זה נפלא מאוד.

נפלא מאוד.

בנוסף, נפלא מאוד.

אבל,

עדיין.

מה עם ה-22 שעון?

זה יפה,

אבל הלאה.

מה עם ה-22 שעון?

נמליךך מלך.

אפשר להגיד למלך, שעתיים, אני שלך, מה שתבקש, הכל בסדר.

לא מדבר, אני רק איתך.

מה הלאה?

נראה.

נשתדל לעשות משהו, עוד כמה דברים וזה, פה ושם.

בעזרת השם, בעזרת השם.

בואו תשמעו.

יש להבין, מפני מה אצלנו הלוואי?

הלוואי

ויחזיק הרושם של ראש השנה עד יום הכיפורים.

מי יודע מה נשאר אפילו לשחרית של מחר?

התפילה של שחרית של יום שני,

זה כמו התפילה של שחרית של יום ראשון?

שאז מדקדקים על כל מילה ועל כל זה?

כן. כל רפיונות התפילה שהם מלפני ראש השנה

עלולים להימצא כבר ביום שני של ראש השנה.

כמו שהתפללנו כל השנה,

מתפללים כבר את התפילה השנייה בראש השנה.

מעריב

ערבית של מוצאי

ראש השנה כבר אחר לגמרי,

כבר פג הראש,

חזרנו לשגרה,

השתחררנו.

זהו, היה יפה.

מספיק, פחדנו כאילו יומיים,

עכשיו אנחנו משוחררים, עד שנה הבאה יש שקט.

ואילו על פי דרכי התורה ראש השנה צריך ליצור את יום הכיפורים,

את ההכנה לתשובה.

הפחד של היום,

המלכות, המשפט, הדין,

כל זה זה הכנה לתשובה עכשיו לעשות.

אז מה סיבת השינוי של המצב? מה קרה? מה השתנה עכשיו?

העניין יהיה פשוט להבין עכשיו,

אבל אם נקדים קודם, יסוד נורא,

נורא, יסוד נורא,

נורא, שאמר הסבא, זיכרונו לחיי עולם אמרו.

והדברים ראויים למי שאמרם.

אנחנו בעצמנו לא היינו חושבים לעולם שהדברים מגיעים עד כדי כך.

אחרי מעמד הר סיני,

נאמר כך,

בהשמיעם את דבריי

למען ילמדו לראה אותי כל הימים

אשר הם חיים על האדמה.

בהשמיעם את דבריי

למען ילמדו לראה אותי

כל הימים

אשר על פני האדמה.

בהשמיעם את דבריי

למען ילמדו לראה אותי

כל הימים

על פני האדמה.

מה זה?

בהשמיעם את דבריי

למען ילמדו לראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה.

מה זה? מה אומר הפסוק?

בוקר טוב.

מה אומר הפסוק?

שהשם לימד את עם ישראל תורה בשביל שיהיה להם מלחמת שמיים.

מה זה הוא לימד אותם תורה בשביל שיהיה להם מלחמת שמיים?

הוא הלכה עם תורה כמו לשיר במצוות הגנוע.

לא.

התורה כזאת של מעמד הר סיני.

ואז מה?

אבל לא היה את ה...

לא היה מה?

איך זה נעשה?

ואז מה?

אה, מעצם ההשמעה היא שירת שמיים?

ישפיע על האנשים שיראו אותו, הוא מדובר על יראה

שואל הסבא

וכי יראה

מצוות עשה שזמן גרמה שצריך להשמיענו שתהיה כל הימים?

מה, יראה זה זמן

תלוי בזמן?

צריך להיות כל הימים. אז למה צריך להגיד לי פסוק?

למה צריך להגיד לי פסוק? ואשמיעים את דברי למען,

למען ילמדו ליראה אותי כל הימים.

בלי זה לא הייתי יודע שיראה צריכה להיות כל הזמן?

מה זה, מצווה שהזמן גרמה?

שימן זה היה נשאר ברגל.

אנחנו נראים עדין.

אז הוא אומר, פירש כל הימים,

מדבר על למעלה.

לא מכאן ולבא.

הוא אומר ככה,

יראה צריכים תמיד, משמיעים את דבריי.

השמעת הדברים היה למען ילמדו ליראה אותי כל הימים.

מעצם זה שהשמעתי את דבריי,

מעצם זה הם ילמדו ליראה אותי כל הימים.

בלי זה,

כשאשמיעים את דבריי,

הם לא היו לומדים ליראה אותי כל הימים, כי זה היה פג להם בן רגע.

אלא אני עשיתי להם מעמד שיוכלו תמיד להתבונן עליו ולחשוב ולראות ולהיזכר,

בשביל שזה יחזיק את היראה.

מעמד הר סיני נעשה כדי שכל הימים ילמדו ליראת ה'.

זאת אומרת, אם זה לא היה בשביל שילמדו,

לא היה מקום למעמד הר סיני, כאילו.

מעמד הר סיני מיועד למען ילמדו ליראה אותי כל הימים. בלי זה אין מה שיחזיק.

זאת אומרת,

גם דור

שחיו את המעמד הנורא הזה,

לא תישאר להם היראה אחרי מעמד הר סיני מאליה.

ואם רצונם שתתמיד בהם היראה הזאת,

עליהם לשוב,

להתבונן במעמד הזה וללמוד ליראה.

אחרי שראית את כל זה צריך לעזור,

להתבונן כל הזמן וללמוד ליראה את השם,

כי רושם מה שראית ילך וידעך.

למען ילמדו ליראה אותי כל הימים. איך לומדים?

שחוזרים ומתבוננים במעמד הזה.

אחת מעשר זכירות

זה לזכור את מעמד הר סיני,

לחזור על החוויה של מעמד הר סיני.

הרושם הטבעי של המעמד,

כוחו יפה רק לשעתו.

כדי שעניין המעמד

יהיה קניין בנפש,

ויפעל הרושם גם להבא,

נחוץ לשבת,

ללמוד,

להתבונן בדבר,

שיהיה קניין בקרב האדם.

זאת אומרת שהמעמד יהיה חוויה

חדשה בכל יום. לכן כתוב, אשר אנוכי מצוויך היום.

כל יום זה יהיה כאילו אתה מקבל את התורה במעמד הר סיני מחדש.

וכל זה נכלל במה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

לא יגעת ומצאת אל תאמין.

בלי גאה,

אל תאמין שיישאר בידך שום דבר. שום דבר. אחי מעמד הר סיני,

אם לא תיגע להשאיר את הרושם אצלך,

אל תאמין. כל מה שבא לאדם מבחוץ,

באופן של מצאת?

מצאת?

נגיד באת, נכנסת לאיזה דרשה?

יואו, אתה יודע מה שמעתי היום? איזה דרשה.

בוא, צ'פפפה, צ'פפה, צ'פפה, צ'פפה, צ'פפה, יגעת על זה או לא יגעת? לא. קיבלת את זה מוכן?

אל תאמין שיישאר בידך.

אתה תזכור את זה וורט.

אתה תגיד, כן, הרב האופס, פיצוץ, אני אומר לך איך הוא מדבר, מה הוא אומר?

כן.

שום דבר, אם הוא לא יחזור, וישנן, ויפנים, ויכניס, ויקבל, ויעשה, ויחיה,

לא מתקיים שום דבר.

רגע, ובלי תוספת יגיעה עצמית,

בלי תוספת יגיעה עצמית

בדבר,

אל תאמין שקנית אותו.

יעבור זמן מה, ואתה תאבד הכול.

כבר איבדנו את ראש השנה.

כבר אנחנו לא בדרגה, או ברמה, או בהרגשה של יום הדין. זה ברור לנו, נכון? אנחנו מרגישים שזה נכון ביום חול רגיל?

זהו.

איפה ראש השנה?

זה רק היה שלשום.

אין כבר ראש השנה.

איפה הוא נעלם?

איפה הוא נעלם?

אם לא יגעת,

אין מצאת.

אין.

זה כבר לא מצוי.

נגמר.

וכל מטרת ראש השנה,

שתהיה הכנה ליום הכיפורים, שאימת הדין, המלכות,

הקבלות,

כל מה שעברנו, המשפט, הפחד,

כל זה הכנה בשביל שנעשה תשובה כמו שצריך לעשות תשובה,

שיום הכיפורים יכפר.

נו. היא דבר, דבר, גזירה שווה.

השביעים את דבריי,

אבל כתוב ולא כל דברי כאילו שהם משהו.

ויש, צריך כל הזמן לעשות לה פול, לעשות לה הרוח, כדי שתמשיך לבעור.

וכתוב להגיד היום יומם ולילה.

אז זה התירוץ, למה, איך תירא כל הימים?

על ידי זה שכל הזמן תלמד, תלמד תורה, והגידה פה יומם ולילה,

אבל לא כל מיני שיש לנו השם, ולכן השביעים את דבריי.

אם זה ככה,

אז כל מה שלמדו כל השנה,

הם היו צריכים להיות בדרגת ראש השנה.

ואנחנו בראש השנה מרגישים אחרת ממה שלמדנו קודם.

ואחרי שאנחנו, איך קוראים לו, עוברים את ראש השנה, חוזרים להיות כמו שהיינו קודם.

אז איפה זה מכין אותנו? זה לא מכין אותנו.

והשאלות האלה לא יכולות להפנים את זה לפנימיות,

זו עבודה מאוד קשה. נכון, זה מה שמקשים ממך.

זה מה שאמרת בהרצאה. נכון.

אם יש לך חמורים את זה, לזכור את החומר,

זה מבצע. מבצע, נכון. מבצע אנוש.

אם לא, אתה לא אנוש, אתה חמור.

מה לעשות?

אתה הבנת טוב את השיעור.

הדברים האלה נאמרו

על מעמד הר סיני

ועל דור המדבר.

עליהם נאמר ואשמיעם את דבריי, למען ילמדו ליראה אותי כל הימים.

לאחר כל מה שהם עברו,

עד שהם הגיעו למעמד הר סיני.

עוד לפני קריעת ים סוף

היו שלמים באמונתם.

והבחינה לדבר,

שאפילו המצרים הגיעו להכרה

מכוח המכות

עד ששלחו את ישראל מעובדם.

כל שקר עם ישראל,

שהם היו הנגאלים.

ועוד לפני היציאה

נאמר ויאמן העם.

מאמינים בני מאמינים הם.

ומכוח האמונה הם יצאו למדבר שממה.

זכרתי לך חסד נעורייך,

אהבת כלולותייך.

לך תכף אחרי במדבר בארץ לזרועה,

והשם משבח אותם במעשה הזה.

מיליונים אנשים, זקנים, צעירים, טף ונשים, בכל מיני מצבי בריאות יצאו למדבר שממה.

לא שאלו מהיכן נחיה,

אלא סמכו על השם באמונתם.

ואחרי כל זה קריעת ים סוף,

ויראו ויאמינו.

ומה שראו על הים, 50 ניסים,

ואחר כך המדבר,

וניזונו מהמן,

וסלב,

ובאר,

ואחרי כל ההכנה למעמד הר סיני.

וראו מראות נשגבים כאלה, ונפתחו השמיים,

והתחתונים.

אחרי כל זאת

אומרת התורה, למען ילמדו ליראה.

בלי תוספת התבוננות, לימוד והגיעה עצמית

יעבור זמן מה, והרושם יעבור.

אין מעמד אר סיני.

זה היה איזה מאורע היסטורי.

אם אדם לא ידאג לשמר את זה,

ולעבוד על זה,

וללמוד את זה,

ולהמציא את זה כל הזמן מחדש.

נורא דבר.

נורא דבר.

נורא דבר,

אז מה נדבר אצלנו?

מה השאלה למה פג רושם ראש השנה? מה השאלה אצלנו?

אמנם עברנו יום כזה,

אבל מעמד הר סיני לא ראינו.

הכנה מוקדמת ביציאת מצרים לא עברנו.

לא הגענו ראש השנה הזה אחרי יציאת מצרים.

ומה הפלא שאם לא נשים עצמנו להתבונן,

ללמוד

לעצמנו את אשר ראינו ביום הדין, מה שאנחנו עושים כרגע.

כרגע אנחנו עושים את זה, להתבונן מה היה פה.

נשנן בקרבנו מלכויות, זיכרונות,

שופרות ופחד הדין.

יעבור זמן מועט, כל שהרגשנו כלא היה.

העצה זה מה אדם עשה, מה קיבל על עצמו. אם אדם לא הכניס את עצמו לעול בהתחייבות,

אז הכל הלך.

אל תדחה. אם אתה דוחה,

כן, אני יש לי כוונות, אני לא רוצה להתחייב, אתה יודע, לך תדע, בלי נדר, חס ושלום, וכל הדברים האלה.

אז מה, מה, מה? מה יישאר?

מה יישאר?

ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת השם, ככה אומר רבנו יונה בלשונו הקדוש והטהור.

ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד, תמיד,

ביראת השם,

ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

כל מי שלא לומד כל יום יראת השם, ולומד מוסר כל יום, כל יום, כל יום, כל יום,

להפיק מזה את הדברים הנאמרים,

עליו נאמר, ותהי רעתם אותי מצוות אנשים מלומדה,

על כן הנני אוסיף להפליא את העם הזה, הפלא ופלא,

כך פסק רבנו יונה.

ועכשיו אפשר להגיד, אפילו שיש לו מקור,

משמיעים את דבריי,

למען ילמדו

ליראה אותי כל הימים

אשר הם חיים

על פני אדמה.

כל הימים.

צריך ללמוד ליראה.

אם לא, זה מצוות אנשים מלומדה.

בלי לערוך מערכות שלמות,

מחשבות,

והתבוננות ביראת השם,

לא תיתכן העירה.

היא לא נקנית בשום פנים בלי לימוד התבוננות והגיעה. זה לא רק לומדים,

צריך לחשבן,

להתבונן. איפה אני בתמונה לפי מה שקראתי עכשיו ולמדתי? איפה אני? איפה אני?

איפה?

להתבונן

ולהגיע למסקנה,

ולהתייגע איך לממש את העירה.

ומה שיש בלי התבוננות מתמדת,

אין זו אלא יראה מלומדה.

זאת אומרת, אם בן אדם, דוגמה,

החליט שהוא לא רוצה יותר להסתכל בעריות,

הוא מבין שזה אסור ופסול וגמרנו.

אז אם הוא לא ילמד עכשיו

ספרים שמדברים על זה, כגון טהרת הקודש וכו',

ויתבונן ויבצע את זה בפועל,

אז איפה היראה שלו מפני החטא הזה?

רק החטא הזה.

איפה העבודה שלך? איפה הגעת עכשיו להכרה, התבוננות

ופעולה בשטח?

שהיראה הזאת מתבצעת.

איפה זה?

ולא תטורו אחרי אוכלם ואחרי עיניכם, ולא תטורו אחרי אוכלם ואחרי עיניכם.

להגיד זה לא בעיה, ומה הלאה?

הרב מדבר על תרגול

זה לא רק תרגול

קודם כל צריך לראות את הגיהנום בעיניים

אמרו אחורי ארי ולא אחורי אישה

בא לך ללכת אחרי אריה?

לא, אז שלא יבוא לך גם אחרי אישה

מאותה סיבה שאתה מפחד מאריה אתה צריך לפחד לפחות מהאישה

אז יש לנו ציור כזה

אמרו לנו חכמים מהציור ואנחנו לא מציירים ככה

זאת אומרת שאנחנו לא מפחדים לא מאריה ולא מאשה

כלום לא מפחדים

אז איפה איראן?

זה דבר אחד, נכון?

לשון הרע

אדם מפסיד את כל רכושו הרוחני בלשון הרע

לא הפסיד בית,

הפסיד את המשכורת

שעל זה הוא יהרוג אנשים אם מישהו ייגע לו ברכוש

ואם הוא יראה מישהו נכנס לו לאוטו הוא מתחיל לנהוג

הוא יקפוץ על החלונות בלי שכל אפילו שהוא יכול לגרור אותו

כמו שהיו מקרים כאלה באנשים

שמר החם היה בסופם

נו, אז חוטפים לך את הרכוש

חוטפים לך את הרכוש, אתה תשתוק?

חוטפים לאשתך את הארנק, אתה תשתוק?

ואתה זורק את כל העולם הבא, קח

אומר לשון הרע,

קח את העולם הבא שלי, קח, קח את כל המצוות

עבדת, עבדת, עבדת, קח

ואפילו לא דואג להחזיר

למה רק אם תעשה תשובה ותפייס אותו

תוכל להחזיר ממנו את מה שהפסדת אצלו, את כל הרכוש שלך

אם לא, אתה משחק אותה, אני...

אבל די!

דווקא לאותו אחד שהוא דיבר עליו. נו, מה זה, אז מי? לך לשני? זה לבעל לשון הרע הזה בעל לשון הרע הזה אין לו חלק לעולם הבא

אבל לשון הרע מפסידים

בלי להיות בעל

נו?

מי עשה תרגילי ירעה כאלה?

זה מצוות אנשים מלומדם

לכן צריך כל בן אדם

ללמוד מוסר, לקום עם מוסר ולקיים מה שכתוב

אם אתה אמרת על בן אדם כך וכך

ורצית לפגוע בו על ידי לשון הרע

אתה מפסיד אצלו את הכול

אבל אם תעשה תשובה

ותפייס אותו בהכל

היה אחד, ניגש אליי לפני כמה זמן ואמר לי שהוא מבקש מחילה

אמרתי לו, תשמע, זה לא פשוט למחון לך כי אני צריך להחזיר לך עכשיו הכול

הוא לא הבין מה אני מדבר

אז אמרתי לו, עד שקיבלתי אוצרות כאלה בחינם, תשמע, אני אשחרר אותם

פגעת בי, אמרת ככה והכל

קניתי את זה בזכות

עכשיו אתה רוצה שאני אשחרר לך את זה?

גם למה וגם לא? אז ויתרתי לו

ויתרתי לו

אז צריך לדעת

מה זה יראה?

ביקשה סבא, זיכרונו לחיי עולם הבא, אמרו לו, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות

שלא לשמה,

שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.

אם כן,

מפני מה חמור כל כך עונש

יראה מלומדה?

למה העונש של יראה מלומדה הוא חמור כל כך?

ואמר הוא, זיכרונו לברכה,

משלא לשמה,

באים לידי לשמה.

אבל מיראה מלומדה לא מגיעים אף פעם ללשמה.

לא כל שלא לשמה מביא ללשמה.

שלא לשמה,

שכולו רצון ותאווה,

אין לו תקווה.

עבודה שלא לשמה, אם אתה עובד את השם אבל לא לשמה,

אתה עובד אותו שלא לשמה, אבל אתה עובד אותו,

סופה לבוא לידי לשמה. כי העבודה היא להגיע ללשמה רק בדרך של הלא לשמה.

אבל בן אדם שכולו רצון ותאווה, איזה תקווה יש לו?

וכאשר בארזון מסילת ישערי בפרק הטהרה,

יראה מלומדה אינה בגדר עבודה שלא לשמה.

לכן חמור העונש שלה,

על כן היני אוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, בגלל בתהי רעתם אותי מצוות הנשים מלומדה.

אבל למדנו שלא לשמה מבין לשמה,

אז למה פה מקבלים עונש, יוסיף להפליא, הפלא ופלא?

כי מלומדה של יראה לא מביא לכלום.

כי צריך ללמוד!

ללמוד את זה למען ילמדו, ליראה אותי כל הימים, צריך ללמוד את זה

זה לא סתם הלא לשמה הרגיל שבעבודת השם

בלי התבוננות ביראה,

כמו שאומר רבינו יונה, ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת השם, ותהיי יתמותים מצוות אנשים ללמודיו, ועל זה בא העונש

בשונה משלא לשמה בא לשמה

כי בשלא לשמה לשמה אתה עובד את השם,

אבל אתה לא יכול להתחיל ישר בלשמה, כי אתה לא במדרגה הזאת.

אז אתה מתחיל, אם אני לא לשמה, ואתה תגיע לשמה, אבל ביראה לא שייך.

ביראה חייב להיות תמיד התבוננות ביראת השם.

מאיפה למדנו? מהפסוק שאמר הסבא.

אז כל אחד בדרגה של נשמע?

מה זה כל אחד?

כל אחד מה?

לגבי תורה ומצוות ערב, מה שלא כל אחד בדרגה של ביראה ונשמע, וכן, מתחיל שלא לשמוע, ולגבי יראה...

חייב להיות תמיד ביראת השם, בהתבוננות, כל הזמן תמיד, תמיד. אתה אומר שזה לא דבר קטן, בחייניות הזאת אתה יראה... בשביל זה אומרים לך שאתה צריך לערוך מחשבות תמיד, ביראת השם, תמיד, אחרת. אבל להתחיל עם נשמע, אי אפשר להתחיל ביראת השם?

יראה, מה, אם לא... כל יום אתה צריך ללמוד ולהתבונן מחדש ביראת השם.

אם לא, זה לא מחזיק.

אפילו מעמד הר סיני לא מחזיק.

וזה נקרא ליראה.

זה נקרא ליראה.

ויום יש בעיות.

בעיה, כן.

יש הרבה בעיות.

רוב האנשים,

המחשבה שלהם היא לעשות חשבון ולעשות עצירה. נכון.

איך מגיעים לריכוז הזה? זה צריך ריכוז, זה לא פשוט.

לקבוע שעה לפחות מוסר כל יום, אמרתי.

אלפי פעמים אמרתי.

לקבוע כל יום מוסר, שעה לפחות.

אז אנחנו משתדלים, אתה רואה, בבוקר כבר

נתחיל עם מוסר,

וגם אחרי התפילה משהו בשביל שיהיה לנו צידה ליום.

אבל זה בקושי מחזיק עד סוף היום.

רק אם בן אדם אמיתי ורציני ולוקח את הדברים, קחו עמכם דברים ושובו אל השם,

שהוא לוקח את הדברים איתו,

לא משאיר אותם בבית המדרש,

לוקח אותם איתו ושב להשם על פי מה שהוא למד.

וכל יום אתה מגבר ומתגבר את עצמו,

אז יש לו סיכוי שהבן אדם ישתנה, יהפוך להיות בן אדם שונה מיום ליום.

אבל אם לא,

אצלו הלימוד זה כאילו מין זכות כזאת. צריך ללמוד תורה, צריך למלא את הפונקציה של שעה, חצי שעה, לא משנה מה.

עשיתי את זה, יש לי את זה, שלום, יש לי.

למדתי תורה היום.

מה זה למדתי תורה?

מה זה, מעבירים שעון?

אתה צריך ללמוד ולקיים.

לא מעבירים שעון.

צריך להשתנות.

תשמעו את הדרשה שאמרתי אתמול על רבי עקיבא.

רבי עקיבא,

למה אצלו הייתה

החזרה בתשובה

רק אחרי הקל וחומר,

כשהוא ראה את המים ששחקו את האבנים.

למה לא לפני כן? מה קל וחומר עזר לו?

מה קל וחומר עזר לו?

עד גיל 40?

הוא לא התבונן בכלל.

מה?

אולי לפני גיל 40 לא התבונן. פתאום החליט להתבונן.

קודם כל אתה אומר נקודה שאתה נוגע ונקודה שאתה לא נוגע.

נכון שהוא התבונן

ברגע שזה,

אבל הוא גם התבונן לפני כן.

ובגלל ההתבוננות שלפני כן הוא הגיע למסקנה שהוא לא יכול.

רק ההתבוננות של אותם מים היא שגרמה לו להשתנות.

השאלה מה היה לפני הקל וחומר ומה התחדש לו אחרי הקל וחומר.

אבל אני אגיד לכם את זה אחרי התפילה בלי נדל.

בינתיים

בזמן מלחמת ששת הימים

הרבה אנשים התחילו להניח תפילין, התחילו זה, התחילו זה, התחילו זה, התחילו זה.

אבל אחרי שנגמר כל הזה

יורדים אנשים, ההתפעלות יורדת, וזה פה ושם.

למה?

כי אם אין יגיעה,

אם לא יגעת,

יראת שמיים לא קונים התפעלות.

יראת שמיים לא קונים את זה ככה בדרך אגב.

יראת שמיים זו עבודה אצל הגדולים, כל שכן אצל הקטנים.

יראת שמיים צריך לעבוד.

עוד כתב רבנו יונה בעיקרי התשובה,

האדם המתייצב על דרך לא טוב תמיד,

וגבר על חטאיו דורך כל יום,

ושונה ביבלתו,

וכל עת אוהב הריע,

ומכשול עוונו ישים נוכח פניו התאווה והייצר.

מה עם אדם כזה?

ראשית תשובת האיש הזה,

לעזוב דרכו ומחשבתו הרעה.

אז לעזוב את המעשים בפועל זה דרכו,

וגם מחשבתו הרעה.

לקיים ולקבר עליו לבל יוסיף לחטוא.

משל בזה,

מישהו אוחז שרץ ובא לטבול ולהיטהר.

אפשר?

אי אפשר.

צריך להניח קודם כל את השרץ בצד,

אחר כך יטבול וייטהר.

מה זה השרץ?

זו המחשבה.

אם אתה נכנס עם מחשבות לא טהורות, אז השרץ בראש.

צריך להסיר את השרץ קודם כל, לעזוב את החטא,

להשליך את השרץ.

והחרטה והווידוי,

זה המקווה,

זה הטבילה.

החרטה והווידוי.

אבל בלי שרץ.

צריך להוציא את המחשבה.

יעזוב רשע דרכו, אומר הרמב״ם, באיש אבן מחשבותיו.

צריך להוציא גם את המחשבות.

חידוש של הסבא, מה שלמדנו,

זה היה בדור המדבר.

כשהשם עשה את כל המעמד,

למען ילמד ליראה אותי כל הימים, שיהיה לו כל הימים, על מה להסתכל בשביל שיחזיק יראה.

אבל במצב שלנו,

שהתאווה והיצר הם המנהיגים שלנו,

והלב מלא בתאוות העולם הזה,

מה יועיל לנו לרמות את עצמנו?

פשוט שאין בכוח התעוררות

להפוך את ליבנו בלי שנתייגע ונעמול בדבר בעצמנו.

גם כאשר הלב מתוקן,

וגם כשהוא מוכשר לקבל חוכמה.

בלי התבוננות לא תיוולד היראה.

לא כל שכן,

אם מלא מושחת ומקולקל ומלא חטא,

והעבירה גוררת עבירה,

בוודאי ובוודאי שהדבר פשוט,

שלא תיווצר יראה בלי שנשים את עצמנו להתבונן יום-יום, שעה, מוסר לפחות בלקיים.

התורה קבעה את ראש השנה כהכנה ליום כיפור.

אולם כדי שאצלנו יפעל ראש השנה לקרב אותנו לתשובה,

נחוץ עכשיו עמל ויגיעה.

בראש השנה עומדים וזועקים מלכות, מלכות!

נמליחך מלך!

אבל זה לא נגמר בזה שצועקים את זה.

צריך לראות שבחיים אנחנו נחיה עם המלכות הזאת.

רבי ישראל מסלנט אמר,

והיה חוזר על זה, החפץ חיים הרבה,

היה אומר שרבי ישראל היה אומר,

כשאומרים שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד,

אז מכוונים אחד, אל יחיד ומיוחד,

מולך בשבעה ריקעים וארץ בארבע רוחות השמיים,

ושוכחים להמליך אותו גם על עצמנו.

אז אומרים שהוא אחד,

ממליכים אותו על כל העולם, ולא עלינו.

וממשיכים.

לא.

צריך לכוון גם עלינו.

שום הולך, משבעה ריקעים, ארץ, ארבע רוחות, ועלינו גם.

זה הבעיה.

וסיפרנו פה את המעשה מבעל התניא,

שהיה בבית האסורים והבריחו לו תפילין,

ונכנס יום אחד השר, וראה אותו ולא אמר כלום,

התחיל השר הגוי לרעוד ככה ככה,

אז החסיד שהיה איתו בתא, אמר לו, למה הוא רעד?

אז הוא אמר לו, הוא ראה את התפילין.

אז הוא רעד.

אז הוא אמר לו, אבל אני גם כן עם תפילין, אני לא ראיתי שהגויים מפחדים ממני.

למה הוא רעד?

הוא אמר לו, רבי אליעזר אומר,

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך,

אלו תפילין שבראש.

אז הוא אומר, אם התפילין שלך הן בראש,

אז ירעו ממך, אבל אם זה מעל הראש,

אז הם לא מפחדים ממך.

צריך שהתפילין יהיו בתוך הראש,

כשאתה מבין מה אתה נושא על ראשך.

אז אם אתה מבין, ואתה מצייר את האלוקים, את יציאת מצרים, וארבע פרשיות שמתוארות,

וכו' וכו', ואתה יודע על מה מדברים.

אז אנשים וכו'.

אבל אם לא, מי יפחד ממך?

אז לכן רבוייסייד,

ראש השנה זה הכנה לתשובה ליום הכיפורים.

ועם הרשמים של יום הדין והפחד והמלכויות והכול,

כל זה עכשיו צריך להפוך ולתרגם את זה לשפת המעשה שאנחנו נתבונן ביראה ונמשיך אותה עד ראש השנה בתשובה גמורה עם קבלות אמיתיות,

איך אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא עלינו ועל כל העולם כולו ממש, שידע כל פעוק יטף ועלתו.

אז אחרי התפילה אני אגיד לכם מה היה עם רבי עקיבא ואיך הוא קיבל,

ומי שיבוא למודיעין עילית היום ב-11 וחצי, כשנותן הרצאה,

אז אני אסביר לו, 11? 11. אז אני אסביר לו שמה מה היה ביום הדין, מה היה דינו.

אני יכול להגיד לכל אחד פה מה היה דינו ביום הדין ומה נגזר עליו.

אם אתם רוצים לדעת מה נגזר עליכם,

אז תבואו למודיעין עילית.

אל תבואו.

רבי חנניה ברכה שאומר, רצה הקדוש ברוך הוא...