פרפראות וחדושים לפרשת במדבר [שיעור מתאריך 14.05.2026]

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

מתנאל יוסף חיים בן נינה יצליח במשפט השם יקם בסנוורים וילכו לכל הרוחות.

לעילוי נשמת מרדכי בן תמר תהא נשמתו צרורה וצרור החיים

בתוך שאר הנפטרים מעמו ישראל, אמן.

אמן.

פרשת במדבר, פרפראות וחידושים.

בעל הטורים אומר,

כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר,

אינו יכול לקנות את החוכמה והתורה.

לכן,

סמך במדבר סיני לאלה המצוות. אלה המצוות מסתיימת,

פסוק אחרון בפרשה הקודמת,

מתחיל במדבר סיני,

לומר לך שאם אין אדם משים עצמו כמדבר,

אינו יכול לדעת תורה ומצוות.

וזה דבר שלא ברור להרבה אנשים,

משום שחושבים לומדים קצת והכול בסדר.

אבל בשביל התורה צריך ממש לשים את כל העולם הזה הפקר.

כל העולם הזה זה רק

אמצעים לקיים את התורה.

וכל מה שיש בעולם זה רק בשביל שיהיה לנו קל לקיים את התורה.

אבל לא להחשיב את העולם הזה כעולם בפני עצמו,

שצריך כאילו להשביחו ולרכוש ולקנות ולהשיג.

זה חורבן הנפש.

אז מי שרוצה באמת שיהיה לו תורה ומצוות,

שיוכל לזכות בהן חיי העולם הבא,

צריך לשים את העולם הזה כהבקר.

כתוב במדבר סיני,

החידה הקדוש אומר שזה גימטריה בשלום.

במדבר סיני, בגימטריה בשלום.

מיום שיצאו ממצרים, הוא אומר, היו בקטטם.

עד שבאו למדבר סיני ושררה ביניהם אחדות.

כמו שכותב רשי על הפסוק, וייחנשם ישראל כאיש אחד בלב אחד.

הרב שטיינמן היה מאוד מאוד מתפעל מהמציאות הזאת ואומר שזה נס ופלא שאין כדוגמתו.

שמיליונים,

היו בדעה אחת בלב אחד ולא היה מישהו חריג שחשב אחרת או לא הסכים בדיוק או פקפק או משהו.

שני יהודים שלוש דעות.

אז איך מיליונים בלב אחד?

בלי זה לא הייתה ניתנת התורה.

וכתוב שבני ישראל 600,000 כנגד 600,000 אותיות שבתורה,

אז כמו שבתורה אם אות אחת

היא לא במקומה חסרה או יתרה,

אז ספר תורה פסול.

אז אותו דבר עם ישראל היו צריכים להיות ממש ממש באחדות גמורה.

אז לכן הוא אומר, במדבר סיני,

שם הם קיבלו את התורה,

אז הם היו בשלום, זה הגימטרי.

אם היינו מבינים זאת,

היינו נגאלים.

אבל הבעיה

שלא מבינים,

שנאת חינם.

היום רואים איזה שנאת חינם.

איזה שנאה יש לחרדים,

איזה שנאה לכל הדתיים, איזה שנאה, זה לא יאומן כי סיפור.

טוב, בכל אופן,

בשום גזרה לא נגמרה מלחמה ואין ניצחון מוחלט ואין טראמפ

שיודע מה להחליט, הוא בעצמו לא יודע, והקדוש ברוך הוא מבלבל אותו ונותן לו להגיד יום אחד ככה ויום אחד אחרת ויום אחד ככה ויום אחד אחרת.

וכבר הבאנו איזה וורט שטראמפ לא יושיענו, רק השם יושיענו.

אבל צריך לדעת, המלחמות לא ייפסקו, לא אם יחליפו ממשלה, לא יחליפו ממשלה, לא הממשלה קובעת,

הקדוש ברוך הוא קובע.

ואיך הוא קובע? לפי מה שאנחנו קובעים.

אם אנחנו החלטנו לא להתחבר ולא החלטנו לשמור תורה ומצוות, אם בחוקות היית לכו...

שכבתם ואין מחריד.

אתם לא רוצים, אין בעיה, מלחמות, תמשיכו כל הזמן. יאללה, עזה, חיזבאללה זה.

טוב,

הורדתם כמה ראשים, נו, חסר להם ראשים. יש להם מלא ראשים, מלא, מלא, מלא.

לא יעזור שום דבר.

רק אחדות סביב התורה הקדושה,

זה הדבר היחידי. לא תבינו, אין צורך.

יהיה בסדר, תמשיכו ככה.

תמשיכו.

אז כתוב, שאו את ראש כל עדד בני ישראל.

מתוך חיבתם

מונה אותם בכל שעה.

כשיצאו ממצרים,

מנאן.

כשנפלו בעגל,

מנאן לדע

את מניין הנותרים.

כשבא להשרות שכינתו עליהם, מנאן.

באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם.

צריך לבאר.

למה העריך רשי בסוף דבריו וכתב,

באחד בניסן הוקם המשכן,

ובאחד באייר מנאם.

אם אתה רוצה להגיד, איפה הוא מנה אותם תמיד?

אז בסוף לא היה צריך להגיד, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם. תגיד, באחד באייר מנאם, וזה הכול.

אלא יש לפרש על פי המדרש שאין השכינה שורה,

אלא מתוך שישים ריבו מישראל.

לפי זה יש לי השם,

שאין ראיה שמתוך חיבתן מנאם,

כי אפשר שהוא צריך למנותם

כדי לדעת שיש שישים ריבו כדי להשרות עליהם שכינה.

אז המנייה פה לא הייתה מחיבתן,

אלא צורך לדעת שיש את המספר שניתן להשרות שכינה.

וצריך שש מאות אלף.

על זה סיים רש״י.

המשכן הוקם בניסן,

ואישרה כבר את השכינה עליהם.

המניין היה באחד באייר,

כלומר לא מנה אותם אלא מתוך חיבתם לפניו באותה שעה.

אז לכן הוא מסביר לנו שהמנייה הייתה משום חיבה

ולא משום המשכנת.

בחידושי הרים אומר,

חכמים זיכרונם רב קבעו דבר שבמניין אפילו באלף לא בטל.

לכן הציווי שציווה הקדוש ברוך הוא את ישראל למנות,

זה כדי שלא יהיו בטלים ברובן של אומות העולם.

כי הכלל הוא שאחד מ-60 בטל,

ויש כל מיני ביטולים,

אבל דבר שבמניין

זה יש לו חשיבות, הוא לא בטל.

לכן כשמונים את ישראל כל הזמן זה מראה על החשיבות והם לא בטלים.

אפילו שיש תשע מיליארד בני אדם

ורק ה-15 מיליון יהודים מפורסמים

לא בטלים,

אין ביטול ברוב,

לא מתבטלים.

חשיבות.

עכשיו יש עניין גדול להיות תמיד שייך לכלל.

כותב הרמב״ן על הפסוק תפקדו אותם לצבאותם.

כתב הרמב״ן עניין המניין

היה כדי שייכנס בסוד העם.

המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זכר צדיק וברכה אמר

כלל ישראל הובטחו והייתם לסגולה מכל העמים.

עם סגולה שדבק לנצח בקדוש ברוך הוא.

ההבטחה הזאת ניתנה לכלל.

לכן כל אחד צריך להיות

שייך לכלל.

אז צריך לעשות פעולות ומעשים כדי להיות מנוי בכלל.

זו התכלית והמטרה שמונים את ישראל כדי לכליל אותם בכלל, כלל ישראל, כלל ישראל.

ורק כשאדם מחובר לכלל

הוא מובטח בהבטחות שניתנו לכלל.

אל תפרוש מן הציבור,

צריך להיות שייך לכלל,

בשם כל ישראל.

המשגיאה מפונוביץ'

קיבל מברק

על חולה

ונתבקש להתפלל בעבורו.

הוא שאל

אם יש לו קשר משהו לרבים.

אפילו גבאי בית הכנסת,

או אפילו פרט קטן שקשור לרבים.

זה חשוב,

כי אז יותר קל לבקש מהשם לרפואתו.

אדם שהציבור צריכים לו,

יש לו מעמד אחר בשמיים.

הוא מקושר לכלל, יש לו זכות של הכלל.

אבל אם זה בן אדם רק עובד כל היום והוא הולך וזה מבוא שם ולא, אין לו שום חיבור לכלל ושום דבר, כלום.

קשה מאוד.

אין לו זכות הרבים, אין לו זכות של הכלל.

אז לכן כל מי שעושה הרצאות,

ובוודאי

הציבור צריכים לו.

הוא מזכה את הרבים, הוא חלק מהכלל, הוא דואג לכלל.

אז כשמתפללים על אחד כזה,

יותר קל שיענו.

אז לכן הוא שאל,

אם יש לו איזה חיבור משהו לכלל, הוא עושה איזה משהו ששייך לכלל.

איש למטה,

ראש לבית אבותיו.

גודל מעלת הצדיקים זה בענווה והשפלות שיש להם.

זו המעלה הגדולה של צדיקים.

מצינו באברהם אבינו, ואנוכי עפר באפר.

ולפי גודל

מעלת השפלות

מתרוממים

ביתר שאת למעלה-למעלה.

וזה רמז, איש-איש למטה,

איש-איש למטה.

הוא הופך להיות איש-ראש לבית אבותיו.

אז דווקא ככל שאתה יורד למטה,

אתה עולה למעלה.

וגם הדרכי תשובה אומר,

שאם אדם מתנהג בענווה ושפלות,

ואפילו הוא זכה להיות איש-ראש,

צריך לזכור תמיד שזו הזכות של בית אבותיו הוא.

לבית אבותיו.

אל תשכח

מאיפה באת וכולי.

לבני יוסף, לאפרים.

למה

בפקודי בני ישראל מקדים

את אפרים למנשה?

מנשה הוא הבכור.

ואילו בפרשת מסעי,

בנחלת הארץ,

להקדים מנשה לאפרים.

לבני יוסף,

למטה בני מנשה, כתוב.

כי במצרים אפרים ישב בבית מדרש של יעקב והגה בתורה.

ומנשה היה המליץ הממונה לשבור אוכל לבאים

מצרימה.

אז זה התעסק בתורה וזה התעסק בממון.

אז לגבי החניה סביב המשכן ואוהל מועד,

הקדים את אפרים כי הוא התלמיד חכם.

לא יאה בראוי.

בנחלת הארץ, שזה עניין של ממון, הקדים את מנשה,

שהוא בחינת זבולון,

ככה אומר החתם סופר.

‫כל יוצא צבא,

לא תאמינו מה שכתוב פה,

אומר אור החיים הקדוש,

מדוע כל פעם שכתבה התורה את מספר הנמנים

כפלה את המילים

כל יוצא צבא.

כל יוצא צבא.

כל יוצא צבא.

מה זה?

למה?

אומר אור החיים הקדוש,

התורה מלמד את גודל הנס בישראל.

כל אחד שנמנה,

בכלל מספר בני ישראל,

היה ראוי לצבא כי כולם היו גיבורי כוח.

לכן מדגישה התורה,

כל יוצא צבא.

כל אחד מהם יוצא צבא.

וזה נס שלא קיים באומות,

שהרי לא ייתכן שלא יימצא מבין כולם מישהו שאינו ראוי, שיש לו פרופיל נמוך.

נמוך.

אין דבר כזה.

שאלו את השמאלנים, מאה אלף משתמטים,

מוגבלים בשכלם, בכוחם וכו'.

אבל החרדים,

כל יוצא צבא.

רק השאלה איזה צבא, צבא שהולך על פי השם, או צבא שהולך

לפי הקפלניסטים?

לא תאמינו מה שרמוז בתורה, איזה דברים.

כתוב לבני שמעון, תולדותם, למשפחותם, לבית אבותם,

פקודיו

במספר שמות.

כותב הרמ״ע מפאנו,

זכר צדיק וקדוש לברכה.

יש לדקדק.

בכל השבטים נאמר תולדותם, למשפחותם,

לבית אבותם, במספר שמות.

אבל בשמעון כתוב תולדותיו למשפחותיו לבית אבותיו פקודיו במספר שמות מוסיף מילה פקודיו

מה זה אומר?

פה הלשון פקודיו לשון חיסרון

כמו לא נפקד ממנו איש לא נחסר

זה בא לרמוז ששבט שמעון יתמעטו

ובפרשת פינכס

כתוב אלה משפחות השמעונים

שניים ועשרים אלף ומאתיים

וואי

וואי

כמעט שליש

מהמניין שמונים פה שפה הם נמנו תשעה וחמישים אלף ושלוש מאות

רשי אומר כל הנספים במגפה אחר חטא בעל פעור היו משבט שמעון

אז מחמישים אלף

חמישים אלף

חמישים ותשעה אלף ושלוש מאות

נשארו שניים ועשרים אלף ומתי

מוסיף וכותב הרמ״ם מפנו שזה רמזי התורה בפקודיו

שכל אלה שמתו

היו מהערב רב שהתערבו בשבט שמעון

ולכן נאמר ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי את מי כן את הערב רב

אבל זה נרמס כיוון שהם היו מעורבים בשבט שמעון אז הם נמנו איתם

והם נחסרו אחרי הפעור

אז כל זה רמוז במילה פקודיו שהם יחסרו

וואי

וואי

כותב רבנו בחייה

המספר של שבט שמעון

תשעה וחמישים אלף ושלוש מאות

זה במרבי

הוא אומר זה מניין שטן

עוז ששלט השטן.

איך?

שלוש מאות

זה שין.

תשעה

זה טט.

וחמישים זה נון.

שטן.

וואי וואי וואי.

לכן,

כשחטא הנשיא שלהם,

נגמר דינם ונתחסר מניינם,

עד שנפחתו לכשליש.

רבנו בחי.

מדהים.

אז רואים מפה דברים נפלאים.

עוד שתי דוגמאות.

נבנה יוסף,

נבנה אפרים.

למה צריך להגיד?

נבנה יוסף,

נבנה אפרים. נבנה יוסף, אפרים.

למה פעמיים נבנה?

בעל התורים אומר,

השבטים שדיבר אליהם יעקב אבינו לנוכח,

כמו ראובן, בכורי אתה, הוא מדבר אליו בנוכח.

יהודה, אתה יודוך אחיך.

יוסף, מאל אביך ויעזריך.

דן, אני ישועתך קיוויתי וכו'.

כל השבטים האלה זכו להיות ראשי דגלים.

ראש הדגל של יוסף,

אפרים,

אבל איתו הוא לא דיבר

לנוכח,

רק בנסתר.

ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו.

הוא לא מדבר אליו ישירות.

הוא אומר ליוסף,

בנסתר,

אז אפרים זכר

בזכות יוסף.

על כן נאמר, לבני יוסף, לבני אפרים.

הזכות

של בני אפרים, זה בשביל שיש, שהם בני יוסף.

אבל בלי שיהיו בני יוסף לא יהיו זוכים.

לכן נאמר, לבני יוסף,

לבני אפרים.

ועוד שאלה.

כתוב, בני נפתלי,

בני נפתלי,

תולדותם למשפחותם.

כל השבטים כתוב לבנה.

רק אצל נפתלי,

בנה.

בעל התורים אומר,

כי בשבט נפתלי היו בנות יותר מבנים.

ולכן רמז בברכת נפתלי איילה שלוחה הנותן, ראשי תיבות אישה.

ולפיכך, בפרשת פניחס כתוב בכולן ביני,

לפי שמתו האנשים במגפה, ואז נתרבו אנשים.

אז בקיצור, בני נפתלי בא לומר שבנפתלי היו בנות יותר מבנים.

אחידה,

כותב בפני דוד,

המניין הראשון היה לפני המשכן,

שם היה מספר בני ישראל אותו מספר בדיוק כמו המספר כאן.

רשי בפרשת כי תיסע אומר,

אלא שאז נמנו ישראל בכללות,

ועתה נמנה כל שבט בפני עצמו.

ואיך נמנעו? על ידי שקלים.

נמצא כשמנו את כל השבטים,

והגיעו לשבט נפתלי, הוא אחרון,

לא צריך למנות אותו, כי ההפרש

ממה שמנו בהתחלה תחסיר את כל משמנית עד עכשיו, אז תדע מה יש לך בשבט נפתלי.

כי המניין היה אותו דבר.

לפיכך, אצל כל השבטים נאמר לבנה,

לומדים שידעו את המניין על ידי מניין השקלים,

ואצל נפתלי ידעו את המניין גם קודם שמנו את השקלים,

לכן נאמר בני נפתלי.

והעידה התורה שבכל אופן מנו גם את השקלים של נפתלי,

כדי לא לשנות מהמנהג

של כולם.

בעל התורים ישב, מדוע בנפתלי נאמר בני ולא למד?

לפי שבשבט נפתלי היו בנות יותר.

יותר מבנים,

ולכך רמז בברכת נפתלי אישה, איילה שלוחה נותן.

אבל לא באר למה הוסרה הלמד.

תשמעו באור יפה.

נראה לבאר,

על פי מה שכתב

הגאון מווילנה,

עת לבכות

ועת לשחוק.

עת צפוד ועת רקוד.

אתם רואים הבדל בפסוק?

כן.

עת לבכות ועת לשחוק בלמד.

עת צפוד ועת רקוד בלי למד.

למה?

מסביר.

הגאון מווילנה.

למה החסיר את הלמד?

ההלכה אומרת,

מבטלים תלמוד תורה להכנסת כלה ולהוצאת המת.

בשני המקרים האלה מבטלים תורה.

יש בזה כללים, אם יש מספיק אנשים שילוו,

אם אתה חייב או לא חייב.

האות למד מורה על לימוד.

אז עת צפוד

זה הלוויית המת.

ועת רקוד זה הכנסת כלה.

אז בשניהם מבטלים את הלמד, את הלימוד.

אז לכן אין למד.

לרמוז

ליקא מידי דלא רמיזה.

לרמוז שבשני המקרים האלה, ספוד וריקוד,

שזה הלוויית המת

והכנסת כלה,

אין לימוד.

לכן אין למד.

אז לפי זה מובן

שבשבט הנפתלי הרוב היו בנות.

ובנות

פטורות מתלמוד תורה, לכן הוריד את הלמד.

יפה.

אה, אמרתי לכם.

רגע.

ונראה שלכן גם נתברך

נפתלי בברכת הנותן עם רע שפר יותר מכל.

שבט אחר.

כי השבטים האחרים היו מרובים שעוסקים בתורה והיו משופעים באימרי שפר.

אבל נפתלי שרובו נשים פטורות מתורה לכן צריך ברכה מיוחדת

של אימרי שפר

שהמעט בנים שמה שיש

שיהיה להם הרבה אימרי שפר.

בדרך צחות,

מה אתה אומר?

בדרך צחות,

בפרשת בזאת הברכה כתוב

ולאשר אמר

ברוך מבנים אשר.

כותב רשי,

ראיתי בספרי,

אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כמו אשר.

ברוך מבנים אשר.

הכי הרבה בנים היה לו בשבט אשר.

ועל נפתלי כתוב, נפתלי שבע רצון.

יש לך בנות, יהיה שבע רצון.

ולכן יש סמיכות

נפתלי לאשר.

נפתלי נתברך בבנות,

באשר בבנים.

ממילא נפתלי היה שבע רצון כי יש שידוכים.

הם קרובים אחד לשני,

אז יהיה בזה הרבה שידוכים.

יפה או לא יפה?

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונש הבא. שבא, בבא, בבא, בבא, במתי ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונש הבא.

עמי קדושה, קדושה, קדושה שווה, סבא.

עמי קדושה, קדושה, קדושה שווה, הרי נגמר.

לעשות נעד רוע לגדוש ברוך הוא,

‫כל אסון מאדרון, תנאו גודל, ‫שיוסיף אותו, הוא לא בגבה.