עובדות והנהגות מהגאון רבי אליהו לופיאן [שיעור מערב שבת 15.5.26] | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

אביאל בן ציפורה בן השלוש,

יזכה לגדול לתורה, לחופה, למצוות ולמעשים טובים,

ורוב נחת ושלויים כל אחיו, מתוך בריאות, הגו בשמחה ואושר, מתוך כלל עמו ישראל, אמן.

אמן, אמן.

אתם רואים איזה הורים אחראים דואגים לילדים כבר מעכשיו.

זיווג עגון השנה לנעמה, נתנאל, בת אל, אליאור,

והדר בני סעדיה ויהודית מהרה, אמן.

בלחש

שמחה ושפע רפואה שלמה בגוף ובנפש, בפרט ברגליים,

שרקמת הסחוס תחדש עצמה והמניסקוס הקרוע יתאחל לבד,

לעבודתו יתברך עם השיר עבדו.

אמן.

עובדות בהנהגות מהגאון רבי אליהו לופיאן,

זכר צדיק לברכה.

סיפר רבי משה אהרון שטרן, זכר צדיק לברכה,

המשגיח של ישיבת קמיניץ,

שהוא הלך פעם אחת

והקשיב לשיחה של שני שרפי מעלה,

רבי יחזקאל לוינשטיין

עם הרב לופיאן,

והרב לופיאן היה חבוש מתחבושת על העין.

כמובן, זה בלט לעיני חול.

אז שאל אותו רבי בחזקאל,

מה פשר העניין?

אמר לו, נכשלתי בראייה.

והקדוש ברוך הוא העניש אותי בעיניי.

לשמוע שיעור מאלף כזה של מידה כנגד מידה,

חי באמונה שיוצא מפיו של רבנו.

רצתי מהר לראות איך הגיב רבי יחזקאל על התשובה.

שום הבעת התפעלות לא נקרע על פניו.

גם לא היה פשוט שזו הסיבה.

שהוא חבוש בעינו.

מעשה נוסף שממחיש כמה רבנו, הרב לופיאן,

הוא היה חי אמונה.

הגיע יום אחד לישיבת קמיניץ, מעד במדרגות

וישב עליהן.

ניגשו ושאלו

אם הוא חש בטוב.

ברוך השם, מרגיש טוב מאוד.

למה כבודו לא קם?

אני יושב וחושב למה נפלתי.

וסיפר הרב לופיאן שפעם הוא ביקר

הסבא מקלם

אצל רופא בקניסברג,

ואמר לו אני לא רוצה תרופות.

אני לא אקח אותן.

אני רוצה לדעת מה מותר לאכול

ומה אסור,

כמה לאכול ובאיזה זמן.

עם אוכל שהקדוש ברוך הוא ברור בעולמו,

מתרפאים.

הקדוש ברוך הוא לא עשה חיסונים ולא כלום.

החיסונים זה בפירות, בירקות, באוכל.

כשהיה הסבא חולה, הסבא מקלם,

הוא השתמש בחובש,

לא ברופא.

למה?

הוא אמר ככה, לסמוך על הביטחון בלבד, שהשם ירפא בלי עזרה מרופא.

הוא לא רצה כי אולי הוא לא בוטח שלם.

ואם הוא לא בוטח שלם, אז לא ירפאו אותו מן השמיים.

מצד שני, להשתמש ברופא הוא גם לא רוצה.

הוא לא יובטח על הרופא,

ולא יובטח על השם.

אז הוא מצא פתרון,

להשתמש בחובש.

לסמוך רק על ביטחונו בשם, לא שמח.

כי הרי הוא נעזר בחובש.

מנגד, כולם יודעים שחובש זה לא רופא ממש.

ואי אפשר לסמוך עליו.

אז צריכים להתפלל לשם לרפואה אמיתית.

זה היה החשבון.

לא רצה לבקר אצל רופאים, רק אצל חובש.

ולמה?

הוא אמר את העם, כשם שעם הארץ שנפגש עם תלמיד חכם,

נדמה לו שהתלמיד חכם יודע הכל.

ככה בענייני רפואה?

אנחנו עמי ארצות.

וכשאנחנו באים לרופא, נדמה לנו שהוא יודע הכל.

ויש מקום לחשוש שפוגמים במידת הביטחון.

כי אם אתה בטוח שהרופא יודע הכל, אז אתה לא צריך ביטחון בשם.

המשגיח רבי דופי,

רבי דוב יופי, זכר צדיק ברכה,

סיפר שהוא למד

עם קבוצה של בחורים בספר הכוזרי.

ספר חזק של אמונה.

וכאשר הבחין בכך רבנו, הכוונה רבנו שאני אומר תמיד, זה הרב לופיאן,

פנה ואמר, אם אתם מבקשים לעסוק בענייני אמונה,

מדוע שלא תלמדו בספר העיקורים?

שמה לומדים אמונה.

וסיפר רבנו,

שמעתי מתלמיד חכם מופלג שהיה בכלם בשם

רבי בצלאל,

זכר צדיק ברכה.

הוא היה נכד של הגאון בעל מלבושי יום טוב.

והוא סיפר שם זקנו,

שכשישב בליל הסדר לומר אגדה, התחיל ואמר כך,

הנה,

כשם שאני יושב עתה בביתי ועושה הסדר,

כמו כן, כל אנשי העיר היהודים עושים סדר כמונו,

וכן כל אנשי המחוז,

וכן כל אנשי המדינה,

וכל היהודים בכל העולם עושים כמונו.

סדר של ארבע כוסות ומצע באמירת האגדה.

כולם בדורנו עושים הסדר בליל הפסח.

והיכן ראינו זאת כולנו אצל אבותינו?

גם כן כולם בדור שלפנינו.

והיכן ראו אבותינו?

אצל אבותיהם,

מאבותיהם אצל אבותיהם,

עד לדורות הראשונים,

לגאונים,

לסבוראים, לאמוראים, לתנאים, חדשי הכנסת הגדולה, לנביאים,

עד לזקנים בדורו של משה ואהרון, יהושע וכלב.

דור דעה, דור מקבלי התורה, יוצאי מצרים,

שלכולם נאמר, אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים.

ואמרו חכמים, זיכרונם לך במחילתא שם,

ורש״י מביאו,

לא מסורת היא בידכם,

לא בדברים אני משגר לכם,

לא בעדים אני מעיד לכם,

אלא אתם ראיתם

את אשר עשיתי למצרים.

הרי לנו, כשאנחנו יושבים בסדר,

אמונה ברורה ומקובלת מדור-דור.

זה כעין שאמרתי,

כן?

שאם יודעים מה זה פסח,

אז הוא אומר, כן, פסח.

מה קרה בפסח?

יציאת מצרים.

בשנה שעברה עשו פסח, כן, עשו פסח.

מה שנתיים עשו פסח?

מתי התחילו? מיציאת מצרים. זה היה יציאת מצרים, זה היה יציאת מצרים, זה היה יציאת מצרים.

סיפר רבנו

מעשה בתקופת האינקוויזיציה בספרד.

ילדים לא יכלו לעמוד בניסיון ומסרו עצמם לנוצרים.

הטבילום ולימדום נצרות והפכו לכמרים.

מעשה בילד יהודי

מוכשר מאוד,

טיפס ועלה בסולם הכמורה.

בתוך שנים אחדות התמנה לתפקיד שופט

בחצר הכמרים.

כל היהודים האנוסים שהתחבאו ביערות

במקומות סתר נוספים ונתפסו כיהודים,

הובאו אליו למשפט.

בדינו היה מוות

במיתות משונות ואכזריות.

ועל ידו

מתו המוני בני ישראל.

יום אחד

הביאו לפניו יהודי שנתפס בכלכלתו,

עטור טלית ותפילין, הלחם.

חטא כזה חמור ביותר

והעונש מיטה בשרפה.

פתאום הלב של השופט

פועם בחוזקה.

מנסה לחתום על הפסק דין ונרתח.

מנסה שוב,

לא עולה בידו.

התעלומה גברה לו.

מה נשתנה היהודי הזה משאר היהודים?

יצא להפסקה קצרה.

התבודד בחדר וניסה לצלול לנבחי נפשו

לעמוד על פשר העניין.

עד שעלה בדעתו, אולי היהודי הנידון הזה

הוא אביו.

הכניס אותו לחדר

ותחקר אותו.

היה לך ילד קטן שנחטף ממך והוא בא לכנסייה?

כן.

אתה יודע להיכן נעלם?

לא.

אתה זוכר סימן מיוחד שהיה בו?

כן.

היה לו כתם כזה וכזה על הכתף.

משגילה יהודי דבר זה נפלו השניים זה בזרועותיו של זה.

ולא חלף זמן רב, והבן העובד נמלט מהכנסייה ושב אל צור מחצבתו.

ועתה אומר רבנו הרב לופיאנו,

צא וראה.

מי גילה לשופט האכזר

שהנידון לפניו הינו יהודי?

מדוע עם כל רצונו לגזור דין מוות עליו,

נבצר ממנו הדבר?

על כורחך הקשר הטבעי בין אב לבן אינו יכול לטשטש.

יפרידו ימים ונהרות,

יחלפו ימים ושנים,

והקשר ביניהם נשאר.

ואם כך פני הדברים אצל האנשים בשר ודם,

האפשר שלא יטביע הקדוש ברוך הוא בחושי הנפש טבע הרוחני לדעת את אבינו שבשמיים?

וכי לדעת זאת צריך פילוסוף להיות או חוקר?

נכון שיש גם הוכחות פילוסופיות גמורות לאמונה הברורה,

כמו שניתן מבחינה מדעית להוכיח על פלוני שאביו הוא אכן אביו,

אבל כלום יש צורך בזה?

אוי לאותו בן שמטיל ספק בהבאותו של אביו עליו,

הוא מסתמך על הוכחות כלשהן,

או על פי לומדות,

כמו למשל דברי הגמרא דאזלינן בתרובה,

כי אף שחשבון זה הוא נכון,

אבל את החשבון הזה סנהדרין צריכים

להזדקק לו, כי מי אמר שהבן הזה הוא באמת, זה אבא שלו, והאבא הזה זה הבן שלו?

אלא האזלינן בתרובה, שרוב בעילות של האבא,

אדם שנשוי לאישה אפילו אם היא זינתה.

אז כמה פעמים היא יכולה לעשות את זה?

בעילות הן של האבא הזה, בזלינן בתרובה, שהבן הזה הוא לא מההוא אלא מהאבא.

זה צריך סנהדרין, רק בשביל זה, אבל לא.

לכן הבן עצמו, הבן לא צריך שום חשבונות ושום סברות,

בטבע וההרגש הוא קשור לאביו ולבן נפש.

יש מעשה בגמרא

שבעל שמע את אשתו אומר לבת שלה,

תלמדי ממני.

היא צנועה, שלא ירגישו,

אבא שלך לא יודע,

אבל מתוך עשרה ילדים, ילד אחד רק שלו.

עשיתי צנועה, כן, לעשות את זה.

הוא שמע את זה,

הוא לא אמר מילה.

השאיר ירושה

שהוא מוריש את כל הונו לבן היחיד שלו.

וואי וואי וואי.

הוא נפטר,

עכשיו עשרה טוענים ל...

כתר, כמו שאומרים,

מה עושים? מי זה הבן היחיד?

טוב,

הלכו לרב מתנה, נדמה לי שזה היה רב מתנה,

ואמרו לו,

מה הדין?

אז הוא אמר להם,

פשוט,

כל אחד מכם ינך מיום אחר,

לקבר של אבא, ייקח מקל גדול,

יכה בקבר

שלוש פעמים,

ויאמר,

אבא,

אם אני הבן שלך,

תודיע לי.

זהו.

אחרי זמן הם חזרו כולם,

שאל אותם שאלה,

מי לא הלך להכות?

אחד אמר אני, למה?

הוא יחנק את אבא שלי.

כלומר, זה שלא.

אז זאת אומרת,

הקשר שלנו לאבא שבשמיים הוא קשר פנימי ברור,

ומגיעים אליו רק כשאתה מניצולי הנובה,

כשאתה שם במנהרות,

אז פתאום אתה מכיר אותו.

ואחד מהם,

קופרשטיין, נדמה לי,

אמר שהוא היה שם,

הם קידשו על מים,

כאילו, לא לשכוח את השבת, והוא חילוני.

והשיר שירים היו שרים של שבת,

ועושים כל מיני פעולות. הוא אומר, אתה יודע מה זה להיות חופשי ולשמור שבת?

איזה עושר שיש לך קשר עם הקדוש ברוך הוא, עם אבא שבשמיים.

הוא מציע לכולם, הוא אומר, אם טראמפ הודיע אחרי 250 שנה שיש שבת,

שכל הגויים יכירו בשבת של היהודים,

אז כל שכן היהודים שכירו.

זה דברים שצריכים להבין.

אם אין לאדם רגש לקדוש ברוך הוא,

שמחיה אותו, נותן לו הכול וכולי וכולי,

מצבו חמור מאוד.

חמור מאוד.

אפילו הגויים, כל דבר הם אומרים, מייגאד, מייגאד, מייגאד.

סיפר רבנו,

ידוע היה בדורנו, במדינת פולין,

פרופסור לחקלאות,

מה שנקרא בוטניקה,

מלומד גדול בצמיחת הארץ.

כשהתבונן בחוכמה הגדולה הטמונה בארץ, הצמחים, הפרחים, העשבים, האילנות למיניהם,

אלפים ורבבות מינים וסוגים.

הגיעה למסקנה, אחרי כל כך רבבות,

שאי אפשר לבריאה הזו בלא מנהיג בשום עניין באופן כללי.

לא צריך אלפים, תראה פרח אחד, איך הסימטריה, איך הצבעים,

איך יכול להיות מפיצוץ,

סימטריה, וכל הזמן יוצאים פרחים אותו דבר, אותם צבעים, אותו סימטריה, אותם עלים,

בדיוק אותו דבר, איך זה נעשה כל זה, מפיצוץ אחד שהיה פעם, זה ממשיך, הפיצוץ.

פרח אחד מספיק, לא צריך בוטניקה.

והתחיל לתמוע,

איך אפשר שהמנהיג הזה לא יודיע לברואיו את אמיתת מציאותו.

זה מה שאמרנו בהרצאות, אם הוא חכם,

איך הוא לא יודע,

אתה מבין מה הוא רוצה,

אימבר את העולם ולא מודיע מה הוא רוצה.

אבל מה מועיל כל החוכמה?

ברור שהוא יודע.

ובא למסקנה שהתכלית של כל הנבראים לעסוק בתורה שמודיעה לנבראים את גדולתו של הבורא יתברא.

זה פולני גוי

שהגיע למסקנה.

והמלומד העשיר הגדול ובעל הנכסים הרבים הניח צוואר,

וכתב את כל נכסיו לישיבות בפולין.

והממשלה הפולנית לתשע עין על נכסיו הרבים היא ערכה משפט נגד ועד הישיבות בפולין.

למה?

כי הם אמרו, הם לא מכירים את המושג ועד הישיבות.

הוא השאיר את זה לוועד הישיבות. לא מכירים מוסד כזה, לא מכירים דבר כזה,

אז ממילא ירושלים לא שייכת לאף פעם.

הבנת איך החוק עומד שם ופה וזה?

הוא לא מבין זה, כן מבין זה, סבירות העניינים וזה, הוא גם אמר,

לקחו את הכסף.

זה מה שאמר הכתוב, מרמבו מעשיך אדוני,

כלומר מתוך ריבוי המעשים עצמם בכמות ובאיכות,

יוצאת המסקנה כי הם מעשיך.

וכי אתה הוא אדוני אדון כל היה הווה ויהיה,

כולם בחוכמה עשית.

החוכמה צועקת ומכריזה בכל, מכל דבר ודבר בבריאה שאתה עשית.

מלאה הארץ כענייניך, פירוש כל דבר שאין בו מטרה ותכלית, אומרים עליו שהוא נעשה לריק.

לפיכך אנחנו אומרים מלאה הארץ,

אין בכל הארץ דבר אחד לריק,

אלא כל הארץ מלאה בתכלית ומטרה כי הם קנייניך.

כמו שאמרו חכמים בשבת, עין זן,

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטל.

כשהיינו בשוויץ

אמרתי לביתי,

שי, טרי כמה חליפות יש על הרצפה.

אז תסתכל, אין בחליפות.

אמרתי לה, את לא רואה דשא?

איך זה חליפות?

הכבשים אוכלים את הדשא

ונהיה להם צמר,

ומהצמר עושים חליפות.

אז אנחנו דורכים על חליפות.

תראי כמה, תראי כמה משקפיים זרוקים על המצפה.

ממי איפה משקפיים?

הוא אומר, אנחנו דורכים על החול, ממה עושים משקפיים, ממה עושים סכומחית, מהחול?

אנחנו דורכים על זה.

זה לא אני אמרתי, זה אמר הרב ויגדור מילר,

הוא היה מסתכל על כל דבר בבריאה ורואה את התכלית שלו ואת זה,

ודבר ממנו.

מעשה בבחור

שישב ולמד בישיבת כפר חסידים.

זה סיפור לדרייברים ולאנשים שהם עוסקים במלאכה וכו' וכו'.

מעשה בבחור שישב ולמד בישיבת כפר חסידים,

יום אחד הטרידה אותו מחשבה.

אני כבר מבוגר.

צריך להשתדך לשאת אישה.

מניין אמצעים לפרנס אותה?

התאמץ לשבת וללמוד, אבל הדאגות הטרידו אותו.

עד שהחליט שהוא יעזוב את הישיבה, ילמד אומנות,

ויפרנס משפחתו בכבוד.

נכנס אל המשגיאה,

ושטח בפניו את התוכנית שהוא רוצה לצאת ללמוד אומנות.

שאל אותו, מה היום מיומיים שעלה בדעתך מחשבה כזו?

אמר לו, אני כבר בחור מבוגר,

צריך להתחתן

וללמוד אומנות, לפרנס את המשפחה.

ענה לו רבנו,

תשים לב מה שאתה אומר,

כיוון שאתה מבוגר ואתה צריך להתחתן.

מי אמר שתמצא שידור?

מה פירוש? שאל הבחור, מה פירוש?

הלא מקובל

ש-40 יום קודם יצירת הבלעד, מזווגים לאדם זיווגו,

והקדוש ברוך הוא יעזור ואני אמצא את זיווגי.

חזר רבנו וביקשה,

טוב,

הקדוש ברוך הוא ימציא לך את הזיווג,

אבל מי יתקע לידך שיהיה לך ילדים?

למה הרב מקלל אותי?

הקדוש ברוך הוא נותן לבני אדם ילדים, הוא יעזור שגם לי יהיו.

חס ושלום, אני לא מאחל לך,

אני מתפלל מעומק הלב שתזכה לבנים הגונים.

נראה שמיים.

אבל גם אם יהיו לך ילדים,

מי מבטיח שבאמת תמצא עבודה באומנות שאתה חושב ללמוד?

הקדוש ברוך הוא יעזור,

וימצא פרנסה באומנות שאני אלמד.

אמר לו רבנו,

ישמעו אוזניך מה שפיך דובר.

כששאלתי אותך מנין שתמצא זיווגך,

אמרת שהקדוש ברוך הוא עוזר לכולם וגם לך הוא יעזור.

שאלתי אותך מי אומר שיהיה לך ילדים,

אמרת שהשם יעזור והוא ייתן לך ילדים כמו כולם.

שאלתי מי אומר שתמצא

פרנסה באומנות,

שוב ענית לי שהשם יעזור.

למה בכל דבר אתה סומך

ונשען בביטחון בבורא עולם, ורק בפרנסה אתה לא אומר השם יעזור,

אלא סומך על האומנות ומעשי ידיך?

וזאת,

למרות שזה כרוך בלעזוב את הישיבה.

אם אתה מאמין כל כך גדול בקדוש ברוך הוא,

למה אתה לא יכול לשבת בישיבה, לשקוט בתורה,

מתוך אמונה שלמה שהקדוש יעזור לך למצוא מקור מתאים לפרנסה,

כמו כל האברכים בעולם?

היו לו הרבה דרכים למקום.

שמע הבחור סבר וקיבל,

חזר לישיבה ולעמל התורה,

והתעלה ונתעלה עד שהפך לראש ישיבה וברוך השם הפרנסה מצויה וכעבור שנים פגש אותו רבנו, הרם לופיאן, ואמר לו, אתה רואה?

הקדוש ברוך הוא דאג לך לפרנסה.

ולסיום הבוטחים בשם,

תדעו לכם,

ינצלו בחמלי משיח, כך אומר הרמחל,

הבוטחים והמצפים לאדוני ינצלו מחמלי משיח.

במהרה בימינו, אמן.

אמן.

יישמחו במלאכותיך נא שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת,

יישמחו במלאכותיך שומרי שומרי שבת וקורא עונג שבת,

אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, שבת, אה, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי, שבת,

שיוספת אותנו עוד בכלא.