הדרכים לקיום מצות האמונה על פי הגאון הרב דסלר זצ"ל

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

לזכות קבוצת שערי תשובה, נציבי יום 96,

לתינוקת רחל רחלי בת דבורה,

הצלחה גדולה בניתוח הלב פתוח שתעבור לשלום,

ותזכה לחיים בריאים ארוכים,

בניתוח יצליח במאה אחוז, אמן.

אמן.

לזכות קבוצת שערי תשובה, נציבי יום 94,

להשבת הילדה החטופה היימנוט קסא ובת

בן צ'יהון,

ותחזור הביתה לחיק משפחתה בריאה ושלמה במהרה בימינו, אמן.

אמן.

שר הבת דנה רחל,

חזרה בתשובה, בריאות הנפש והגוף,

ותחזור לדרך השם, אמן.

דרכים לקיום מצוות האמונה על פי הגאון,

רבי אליהו אליעזר דסלר, זכר צדיק לברכה.

משגיח ישיבת פונוביץ'.

ישראל מאמינים בני מאמינים,

ויודעים

שהשם יתברך, ברא את העולם ומנהיג אותו תמיד.

אבל יש מצווה מיוחדת בתורה לעסוק באמונה תמיד,

וזוהי מצוות

אנוכי אדוני אלוהיך הראשונה בעשרת הדיברות.

וכך כתב הרדב״ז

בעניין האמונה שיקבע אותה בליבו ובנפשו תמיד.

זאת אומרת שלא יסור ממנו עניין האמונה,

לא שייזכר בזה פעם וזה, צריך להאמין, צריך זה.

תמיד.

מי שאינו עוסק בתמידות, לברר,

ללמד את עצמו את האמונה בהשם יתברך, הוא באמת לא ידע אותה.

והוא לא מקיים מצוות אנוכי אדוני אלוהיך, כי הלקתה.

ובשביל לקיים אותה, יש.

יש חמישה דרכים בקיום מצוות האמונה.

הדרך הראשונה

היא דרך של חינוך,

שיחנך אדם את עצמו לעסוק באמונה גם באופן חיצוני.

בזה שהוא מרגיל את עצמו לומר תמיד ברוך השם, אבל לא לפלוט את זה,

ממש, נחשוב מה הוא אומר.

כשהוא מתכוון לעשות משהו, תמיד יגיד, אם ירצה השם, כי זה לא תלוי בו,

שום דבר אתה לא יכול לעשות בלי שירצה השם,

אז לכן אתה תמיד אומר את התנאי הזה, אם ירצה השם.

וגם,

כשאתה עושה משהו,

אז אתה תמיד תגיד שזה יהיה בעזרת השם,

כי אם לא תהיה עזרה מאת השם, לא תצליח.

אז זה פעולות חיצוניות

שגורמות לך להאמין ולהיות תמיד במצב של אמונה,

שאתה יודע שאתה תלוי בשם בכל דבר ודבר.

וגם, במצוות התפילה, לדקדק.

כי אם אדם מתפלל בלי כוונה,

הוא לא מבטא אמונה.

למה?

כי אם אתה אומר, רפאנו השם מנרפא,

ואתה מתכוון,

אז אתה באותו רגע יודע שהרפואה תלויה אך ורק בשם.

אבל אם אתה פולט את זה ככה,

אתה לא מאמין במה שאתה מדבר.

אתה לא מאמין במה שאתה מדבר.

כשאתה אומר ברכנו,

אז אתה צריך לדעת שבלי הברכה של הקדוש ברוך הוא

לא יהיה פרנסה, לא יהיה גשמים, לא יהיה שום דבר.

אבל אם אתה מחדיר לך עם הכוונה שהכל תלוי בידו יתברך, למה אנחנו מפללים?

להחדיר לעצמנו שהכל תלוי ביד השם.

כל מה שאנחנו אומרים זה תלוי ביד השם.

אם לא נגיד את התפילה,

הרי הוא יודע את צרכינו ומה חסר לנו, לא צריך להזכיר לו.

הוא שומר עלינו מגן ודואג והכול בלעדינו.

אז למה הם מתפללים?

שנדע שבאמת הכל מאיתו יתברך ולא מחוץ עם ידי וכוחי וקשקושי.

גם במצוות שאדם מקיים,

אם חסרה בהם כוונה פנימית,

הוא מקיים את ציווי השם,

אבל אם הוא מתכוון, הוא מחזק את האמונה בשם

בדרך חיצונית.

וזה מביא את האדם להיות ירא שלא לעבור עבירה,

כי הוא רגיל לשמור על ציוויי השם יתברך

ולהתרחק ממה שזה נגד רצונו יתברך.

כל זה עדיין רק בדרגה של חינוך והרגל.

זו השיטה הראשונה

שעל ידי מעשים חיצוניים ואמירות חיצוניות,

אדם מחנך ומרגיל את עצמו לאמונה.

אבל זה עדיין רק חיצוני, זו אמונה חיצונית.

הדרך השנייה פנימית יותר,

וזה דרך של התבוננות.

כשמתבונן אדם בפלאי הבריאה

ומברר לעצמו שהם מעשי השם,

ורואים בהם גילוי חוכמתו האינסופית,

כמאמר הכתוב, מרבו, מרבו מעשיך, אדוני.

על ידי התבוננות

מתחזקת האמונה הפנימית.

אף שהיינו במדרגה,

עדיין,

להכיר את הקדוש ברוך הוא מכל דבר שסביבו,

כי כתוב שהקדוש ברוך הוא וקונה הכול,

הכול זה קנייניו,

הכול בכול, מכל כול.

על כל פנים יתפעל האדם מנפלאות הטבע

ומהסדר הנפלא הקיים בבריאה.

וההתאמה בין כל חלקי הבריאה,

כל דבר מתאים עם חברו,

בואו!

הכל הולך לתכלית אחת,

לקיום העולם והאדם.

אז זאת אומרת, אתה לא צריך הרבה, אם יש לך עציץ בבית,

רק להסתכל

על הפרח,

איך הוא צומח,

איזה צבעים, איזה סימטריה,

מה הדברים האלה.

אתה שם זרה באדמה,

פתאום יוצא לך ממנו, מה עשה, מה עשה, איזה דברים.

מיליונים סוגים

של פרחים וצבעים משילובים.

מבהיל על הרעיון.

דגים,

איזה טעם.

כל הפירות, כל הירקות, כל ה...

אז אתה מתבונן בזה, זה מכניס לך, אתה מבין,

תראה איך הקדוש ברוך הוא דאג לך לכל דבר ודבר.

ואלה שמבינים קצת, אומרים שבמלפפון יש ויטמינים כאלה, ובעגבניה יש זה.

וכל זה המרכיבים שבונים את גוף האדם.

אם חסר לך פירות, וחסר לך חלבונים, וחסר לך זה,

אתה נחלש ואתה נהיה,

אם אתה לוקח, אתה מבין, אבוקדו, וזהו,

אתה מחדיר לך ברזל, וזה, ופה ושם.

מי דאג לכל זה?

שכל אלה יהיו בשביל לקיים את עצמך.

אתם יודעים שהקדוש ברוך הוא, כשברא את העולם,

הוא נתן כוח בכל הפירות והירקות

לקיים את האדם

אלף שנה.

ככה היו אז, 930 ו-960 ו-4,

ואיך הם החזקו מעמד.

הפירות, כל מה שאתה מתייגע,

ופורק מהגוף,

ונחלש הגוף,

הנותן ליעף כוח, איך אתה אוכל,

יש בזה בדיוק השלמה של הכול.

וזה מחזיק את הבן אדם.

אבל יש קללה מאז,

כן? השם צמצם את החיים ל-120 שנה,

ויש קללה, אין ברכה בפירות,

ובזה.

זה לא הפירות של פעם, וזה לא כמו שהיה בארץ ישראל פעם.

אז לכן זה לא מביא את המאה אחוז כבר.

אבל אם אדם מתבונן בדברים, זאת אומרת, לא רק לחנך

ברגילות חיצונית, כמו שאמרנו, אלא קצת להתבונן, להכניס את זה פנימית,

אז זה

דרך שנייה, בשביל לקנות אמונה ולקיים אנוכי אדוני אלוהיך,

ממש באופן תמידי.

וגם מתבונן אדם בעולם הפנימי שלו,

אם הוא רואה את יצר הרע ותחבולותיו,

איך הוא רואה?

שהמצפון שלו נלחם עם כוחות הרע וזה, מה זה?

מה זה?

כל היום מלחמות, מחשבות, דוחה, מקבל, מסכים, לא מסכים,

כדאי, לא כדאי, פי,

איזה פעלתנות הראש עובד כל הזמן.

מה זה?

מה התכלית בזה?

אלא, מפה רואים שצריך להגביר את הטוב על הרע.

אם לא, יהיה בעל חי.

צריך להגביר הטוב על הרע.

בזה רואים שזה נועד למטרה אחת.

כך מגלים רוחניות.

אם אתה לא נלחם בזה, אתה ממש בהמה.

אז לומדים אמונה מהתבוננות

באדם עצמו.

לא רק פיזית, מה שאמרנו קודם,

אלא גם ברוחניות שלו פנימה,

שיש מלחמות ותהיות ושאלות וקושיות ותירוצים

ומסקנות וכל מיני דברים כאלה.

אז זאת אומרת, צריך לשים לב לדברים האלה.

כן.

וככה קונים בדרך שנייה,

מבשרי אחזה אלוהו.

עכשיו יש דרך שלישית.

זה דרך של קדושה.

ולדרך של קדושה עולים

על ידי שלושה גדרים.

הגדר הראשון.

זו מ...

דעת האמת.

אדם צריך לחנך את עצמו להיות נאמן בליבו

שיודה תמיד על האמת.

יסרב לקבל שקר כאמת.

זו בחינת האמונה שנאמרה על אברהם אבינו עליו השלום.

בנחמיה אמר בתפילתו

ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

הלב

של אברהם אבינו היה נאמן

לאמת שהוא הכיר.

אם זו האמת,

לא זז ממנה.

היה נאמן לאמת שהוא הכיר.

אז זה גדר ראשון, לקנות את מידת האמת ולא להסכים לשקר שיהיה כאמת.

הגדר השני

זה לעסוק בשבירת היצר.

להרגיל עצמו לפרוש מתאוות העולם במקום

שהוא לא מצווה.

כמו שפרש רשי.

קדושים תהיו,

פרושים תהיו.

קדוש זה פרוש, פורש מן התאוות.

כשמסלקים את הרע מן הלב,

ממילא יכולים לראות את אורו של הקדוש ברוך הוא.

אם אתה לא מסלק,

אתה רואה את האור של הסופגניה,

של השניצל, של הזה, זה האורות שאתה רואה.

אבל אם אתה מסלק את הגשמיות,

אז בוקע האור הרוחני.

אז זה הגדר השני.

הגדר הראשון בקניית הקדושה זה אמת,

והגדר השני, לשבור את היצר והתאוות.

והגדר השלישי,

לעסוק בקדושה לא רק על ידי פרישות,

אלא דבקות בתורה בהתלהבות.

מתי מגיעים ענייני קדושה ללב האדם?

כשהוא עוסק בהם בהתפעלות והתרגשות.

על כן צריך אדם להרגיש תמיד חידוש בלימוד.

אם אין התפעלות והתרגשות,

כשאתה פוגש דבר חדש,

כשהלב

חש בדבר חדש,

זה עושה בו רושם

ולא יסוף ממנו.

אני פעם ראיתי

אב בית דין של סאטמר

בקבלת שבת,

מבוגר היה, בטח 80 בערך.

לא האמנתי למראה עיניי דבר כזה.

כשהוא היה שר לך, דודי, לקראת שבת,

הוא היה קופץ באוויר.

הוא היה אדום, אדום.

משהו, לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי.

כל ה...

לך, דודי.

מדהים.

אדם בהתלהבות אמיתית, לא משחק, כאילו, הוא קופצים.

אדום, הוא נהיה אדום.

כן.

זה נקרא קדושה,

והיא באה מתוך התלהבות, לא רק פרישות

ממאכלים מתאוות, אלא

על ידי שאדם מתחדש

מהלימוד, מהמצוות, מהכל.

וזה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה בקריאת שמע על הפסוק אשר אנוכי מצווכה היום.

מה אני מצווכה היום? איפה מצווכה היום? זה היה במעמד הר סיני.

מה זה שאנחנו אומרים כל יום אשר אנוכי מצווכה היום?

לא יהיו בעיניך

כדיוק תגעמה ישנה שאין האדם סופנה אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה.

זה לשון רש״י בדברים ו״ו.

זאת אומרת

שהמצוות שאני מצווה אותך לא יהיו בעיניך כמו מצוות מלך ישנה,

כאילו איזה

מצווה כזאת שהוא ציווה פעם,

ואתה לא שומר אותה, לא סופן אותה אצלך,

אלא תמיד

מצווכה היום, כאילו אתה עומד במעמד הר סיני ומקבל אותה כחדשה שכל דבר חדש אדם רץ לקראתו.

זה נקרא גדר...

של קדושה

על ידי התלהבות.

אולם אין חידוש הזה מוכרח להיות חדש ממש עבור השכל.

לא תגיד

שאני יכול להרגיש קדושה רק כשיש לי חידוש ממש בתורה,

או שפתאום נגלה לי איזה מצווה מסוימת,

או איזה...

לא.

הוא אומר לא מוכרח.

אפילו אם אתה יודע דבר מסוים, כבר יודע אותו.

ואפילו כבר התרגשת ממנו בעבר.

אלא עכשיו

נהיה לך עוד פעם הרגשה פנימית מאותו עניין. כמו לדוגמה, פסח.

עשינו כבר פסח.

אבל כשאנחנו מגיעים לסדר זה מתחדש אצלנו מחדש,

זה משהו לא יאומן כי יסופר.

כן?

או אתרוג וארבעה מינים וזה.

אז זאת אומרת,

אם יש לך הרגשה עכשיו פנימית יותר,

זה נקרא כבר חידוש ללב.

כל דרגה בפנימיות

היא עולם חדש.

והיא מורגשת בלב, כאילו לא ראית את זה מעולם.

אבל מי שהלב שלו אטום,

והוא לא מתפעל משום דבר, הכל עושה את זה ככה מצוות אנשים מלומדה.

הוא לא מסוגל לעלות בעלייה רוחנית.

מי שמחדש חידושי תורה, מחדש חידושי תורה,

אבל לא מתפעל מהם,

יישאר עם הארץ.

אם החידושים לא עושים עליו רושם,

יש לו חסרון

לשאיפה ודחיפה להתעמק בלימוד.

מה זה משנה, חידוש, לא חידוש, צריך ללמוד.

ועם הארץ יישאר.

לא יכול,

אין לו מנוע שיניע אותו.

אבל אם הוא לומד תורה ומתפעל,

הוא עולה במדרגות האמונה,

כי אור התורה

הוא המפתח הכי גדול לאמונה.

אתה כל פעם מתפעל, רואה איך חוכמת התורה,

חוכמת האלוקים.

הקדוש ברוך הוא מדבר איתך.

מה זה התורה?

זה דיבור של הקדוש ברוך הוא אלינו.

הוא אומר לנו,

אנחנו בשיחה איתו.

הלו, כן,

הוא מודיע לנו את מה שהוא רוצה.

וסודות ודברים וגילויים.

מדהים.

טוב,

אז זה הדרך השלישית בדרך של קדושה.

אמת, ביטול הרע והתלהבות.

זה שלושת הגדרים,

הדרך השלישית.

יש דרך רביעית

לקנות אמונה.

ביטחון בשם יתברך בפועל.

כל דרכיך יהיו על פי הביטחון.

תדע שהקדוש ברוך הוא דואג לכל צרכיך בכל עת.

ולכן אתה יכול לחיות היום בלי דאגת המחר.

מי שדאג לך היום ידאג לך מחר,

מי שדאג לך שלשום ידאג לך מחרתיים,

מי שדאג לך בבטן

כשעוד לא היה לך שכל בכלל.

ומטיפונת עשה אותך ככה בן אדם,

והוציא אותך לאוויר העולם,

וסיפק לך את צרכיך במקום אפל שם,

וסידר לך מזרון מים,

ודאג לך, אתה מבין, שלא יהיו לך אפילו יציאות,

תאמין, שלא תהיה בתוך ה...

ודאג לך כל זה. אתה יצאת ככה, וכולם ברחו אותך, ועטפו אותך,

ונשקו אותך,

מי ידאג לך בכל זה?

אז מה, הוא

הביא אותך בשביל מה?

בשביל לזרוק אותך לפח?

הוא מטפח אותך, הוא דואג לך, אל תדאג.

וצריך לדעת שכל יום יש השפעה חדשה מן השמיים.

וזה כשמתבוננים.

איך עברנו את היום אתמול?

אז זו הזדמנות חדשה להכיר את השם עוד פעם.

כל יום.

זה להכיר אותו עוד פעם. להביט איך הוא טיפל בי היום, איך הוא עשה לי.

אבל ברור שבלי להקדים אמונה,

אי אפשר להגיע לביטחון.

מי שבוטח ודאי הוא מאמין,

אבל מי שמאמין לא תמיד בוטח.

אבל צריך להאמין.

רק מי שמאמין,

הוא יכול לבטוח, אם אתה לא מאמין שיש,

יש מי שמשגיח, על מה תבטח?

צריך להקדים אמונה.

אבל אם אדם מתמיד להתנהג בביטחון בכל מעשיו,

דרגת האמונה שלו מתבהרת כל הזמן,

הנה הוא רואה בפועל שהוא חי על פי האמונה,

בלי טרדה, בלי חשש,

בלי פחד,

הוא מובטח שהקדוש ברוך הוא דואג לו.

כשאדם תולה עיניו בקדוש ברוך הוא משתחרר מהכבלים הטבעיים,

שאם לא תעבוד לא יהיה לך מי לאכול, ואם לא זה, לא יהיה לך את זה.

ואז הוא רואה בחוש

השגחה פרטית על כל צעד ושחק.

כן, יש לנו פה דוגמה, גלעד,

שהוא שמע ממני איזו דרשה, והוא השתכנע,

והחליט שהוא מפסיק לעבוד.

ומה יהיה עם כסף? ומה עם שכירות? ומה יהיה עם זו, זו, זו, זו, זו?

בלי שאלות, החליט.

מאותו יום פתאום כל מי שחייב לו כסף ולא רוצה לשלם, משלם, והחזירו לו ונתנו לו והכול,

ותוך חודש הוא כבר עוד מעט מתחתן,

נמצא השידוך ונהיה הכול,

בלי שום בעיה.

ויום מנקי סופר, הוא יושב לפנינו, זה לא תגידו סיפור מפעם, זה כמו שאומרים היום בבוקר.

מי שבוטח רואה שהקדוש ברוך הוא מנהיג אותו על כל צעד ושעל בלי שום השתדלות.

ממש.

אז ככה משתחררים מהמבט הטבעי,

וחיים אמונה ממש. והדרך החמישית

זה התעסקות בדבקות גמורה ותמידית בשם יתברך.

על ידי זה רואים את הקדוש ברוך הוא ממש בתוך הלב,

ככתוב, שיוויתי אדוני לנגדי תמיד.

כל מקום שאתה מתבונן אתה רואה את השם.

בכל מעשה, בכל התקלות,

בכל פגישה, בכל דיבור, בכל מראה,

בכל שמיעה, בכל...

אתה רואה ש...

שיוויתי השם לביטמים,

זוהי הדרגה היותר נעלה בהתעסקות באמונה.

זה כבר, אתה מגיע לדרגה, מה זה, שיוויתי השם לביטמים.

וזה לא רחוק מאיתנו.

בדיבור כאילו לדבק מהשם, שהוא אומר ש...

לא, שאתה משווה את השם לנגד עיניך בכל דבר ועניין.

נראה שזו דרגה גבוהה מאוד. הוא אומר שהיא דרגה גבוהה מאוד,

אבל אם אנחנו בברכה,

כל ברכה שאנחנו אומרים זה שיוויתי השם.

ברוך אתה.

כשאני אומר אתה, זאת אומרת שאתה, הקדוש ברוך הוא לפניי, הוא פה.

ברוך אתה.

עם מי אני מדבר? לא על ההוא וה...

ברוך אתה.

אז אם אדם מכוון

ומתכוון,

הוא יודע שהשם נמצא לידו. אם הוא לא לידו, הוא לא יוכל להרים את הכוס.

הוא לא יוכל לשתות. הוא לא יוכל לזוז.

הוא לא יוכל כלום.

אז הוא רואה את השם על כל דבר ודבר.

מה שזימן לו, מה שהרחיק ממנו, מה שנתן לו,

מה שלא נתן לו, הכל זה מאת השם.

עם שכל, עם היגיון,

לפי חשבון מה ראוי לך, מה לא, מה כדאי לך, מה לא.

הוא יודע יותר טוב ממך מה טוב לך.

אדם שחי ככה, לא מתלונן. מה יש להתלונן? מה, אני מבין בכלל מה יותר טוב בשבילי, מה לא יותר טוב בשבילי?

אני מונח בידיים שלו.

כגמול עלי אמו, כך אמר דוד מלכנו.

ככה הוא חי.

כמו שתינוק לא דואג,

הוא יודע רק לעשות וואי,

ואז הוא מקבל הכל.

אפילו יותר ממה שהוא התכוון.

כי הם לא יודעים מה הוא התכוון.

וואי.

אז ישר בודקים אם צריך להחליף,

בודקים אם הוא אכל,

בודקים אם חם לו, קר לו, מגרד לו,

וואי, כמה בדיקות עושים בשביל הוואי הזה.

אז זאת אומרת, בן אדם,

אם הוא חי ככה באמונה, אשרה ואשרה חלקו.

הריני מכוון לקיים את צוות החכמים דאורייתא ושמחה דאורייתא,

גומן אשר נשחס ודאורייתא כבד את אביך ואת אימך דאורייתא לאסונה הטרועה לקדוש ברוך הוא לאסונה הטרועה לתנא הקדוש,

שיהיו שפתותיו דוממות בקבר ביחן, אני אומר לך שיאמר עושה דומו.