---

21-9-12
"כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא". תמה הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל, וכי מה השבח הוא למשפטי הקב"ה בזה שאין בהם עוול? עד שהכתוב משבח כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול, וכי משפטי בני אדם אינם צריכים להיות במידה של ואין עוול? וכי מותר לבני אדם לעשות עוול במשפט? אז מה השבח הזה ואין עוול אצל הקב"ה?
ביאר שבמשפטי בני אדם הגם שהם נעשים על פי הדין לא יימלט מהם עיוות ועוול, לא יימלט, כי אין בכח האדם לכוון בדקדוק את גודל החטא, וגם אין בכח אנוש לאמוד את מידת העונש המדויקת המגעת לחוטא, וגם אין בכח אנוש לאמוד את מידת העונש המדויקת המגעת לחוטא, אלא שבשר ודם אומד כפי יכלתו את החטא וענשו ועל פי האמדן הזה קובע את הדין. וזוהי הכוונה במה שכתוב ואין עוול, כי משפטי הקב"ה הינם נעשים בדקדוק נמרץ בשונה מבני אדם, ומידת העונש ממש כפי חטאו אשר חטא. ז"א כשהקב"ה נותן לאדם עונש הוא נותן אותו על המיליגרם. הצור תמים פעלו, צור זה סלע, למרות שזה סלע, הצור נמשל לסלע, אם צריך לדון עכשיו נמלה היה צריך לתת לה איזה לחיצה קלה, אפשר עם סלע לשים עליה וללחוץ בדיוק? אין דבר כזה, סלע זה סלע, זה מועך, אי אפשר לדקדק עם זה על המיליגרם, מדמה את הקב"ה הצור, כמה הוא גדול, כמה הוא חזק, אבל כשהוא עושה את המשפט על המליגרם, לא מפעיל את כל הכח ככה שם עליך צ'פחה ככה טרח, מילי. לכן אצל הקב"ה כתוב אין עוול, אצל שופט בשר ודם יש עוול ויש עיוות.
והנה כשנתבונן נראה כי שונים משפטי ה' למשפטי בני אדם, לא רק ברוב הדקדוק כמה הקב"ה מדקדק לשקול כל דבר ודבר, אלא במשפטי ה' נאמרו הנהגות מיוחדות שלא נאמרו במשפטי בשר ודם. נאמר בפסוק בצפניה, "אשר משפטו פעלו", איפה שיש את המשפט שהקב"ה שופט הוא גם מזכיר את פעולותיו וצדקותיו של האדם. פירשו חכמים ז"ל באשר משפטו שם פעלו, יבמות ע"ח. פירש רש"י, במקום שדנים את האדם שם מזכירים פועל צדקותיו, לפני שמוציאים פסק דין מזכירים את כל הצדקות שלו, כל המעשים הטובים.
ושם איתא עוד, אל שאול ואל בית הדמים, במשפט אחד בפסוק אחד כתוב "אל שאול ואל בית הדמים", מה זה אל שאול ואל בית הדמים? אל שאול שלא נספד כהלכה, עם ישראל ודוד לא ספדו את שאול כהלכה, לא מספיק, לכן היו צריכים לחזור עוד פעם ולהספיד אותו, בינתיים היו מתים הרבה אנשים בגלל שלא ספדו אותו כראוי, ואל בית הדמים, באותה נשימה אומרים גם ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים, ששאול המית את הגבעונים. ומקשה הגמרא, כד תבא על שאול שלא נספד כהלכה וכד תבע על הגבעונים? איך אתה מצד אחד מזכיר מעלתו וגדולתו של שאול שנענשו ישראל שלא ספדו אותו כהלכה, ובאותה נשימה אתה תובע גם את מה שהוא הרג את הגבעונים? אמר ריש לקיש, באשר משפטו שם פעלו. ככה דרכו של הקב"ה, כשהוא דן - הוא מחשב ומחשיב ומזכיר ונזכר בכל מעשיו הטובים של האדם.
ונראה שאין הכוונה בכלל זה האמור באשר משפטו שם פעלו לאמר כי אין הקב"ה שוכח את פועל צדקות האדם בשעה שהינו נידון, לא זו הכוונה, אלא נראה בזה כי מידה היא מלפניו להזכיר בעת משפטו של האדם ששופטים אותו על רוע מעלליו, להזכיר את רוב צדקותיו וזכויותיו, ובאשר משפטו שם פעלו, דוקא בעת המשפט יוזכרו מעשיו הטובים של האדם.
מעשה הגרי"ס יוכיח שהיה צריך לומר תוכחה לאדם אחד, בלכתו אליו לקח סכום כסף שהיה צריך לתת לאדם הזה, שאלו אותו תלמידיו, למה כבודו טורח לתת לו את הכסף בעצמו ולא ע"י שליח? אמר להם שהוא מקיים בזה אין דין הגמרא. מה דין הגמרא? באשר משפטו שם פעלו, בעת משפט האדם חובה לקרב אותו ביותר. ולכך בו בזמן שעוסקים במעשיו הרעים חייבים להזכיר גם את זכויותיו. ועל דרך זה נהג הגרי"ס, ובה בשעה שדן עם האדם על מעשיו הרעים והוכיחו עליהם אז נהג בו מידת קרבה מרובה ממנהגו הרגיל ולקח סכום כסף שהיה צריך לתת לאדם הזה. ומה שהסמיך הכתוב יחד צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, ללמדנו בה כי באותו דין ומשפט עצמו מתקיימים שניהם כאחת, במקום שידונו משפטי ה' שהם תהום רבה, חודרים עד התהום רבה, שם תתנשא צדקת ה' כהררי אל, כך היה במעשה מרים, שנענשה בעונש מר, לקתה בצרעת לעיני כל ישראל ומצורע חשוב כמת, והעיד בה הכתוב, "ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים" ובאותה שעה עצמה שנענשה בעונש כה מר נאמר "ותסגר מרים שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים". באותו עונש גופו שנתקיים בה מידת משפטיך תהום רבה, האחות הגדולה שהתכוונה לטובת אחיה ואמרה רק לאחיה וככה בצנעה, ככה נענשה בחומרת הדין, תהום רבה, נתקיימה בה מידת צדקתך כהררי אל, שכל כלל ישראל ומשה ואהרן וארון ברית ה' המתינו שבעת ימים למרים עד שהיא תתרפא בצרעתה, וזאת בשכר שהמתינה למשה רבע שעה. "ותתצב אחותו", היא ניצבה לראות מה יעשה לו. וכרוכים היו במעשי מרים צדקתך כהררי אל ומשפטיך תהום רבה, בעת המשפט מידה היא להזכיר את צדקות האדם, במקום מידת המשפט שם תהא גם מידת צדקתך כהררי אל.
ולא זו בלבד, שבמקום המשפט מוזכרים מעשי האדם וזכויותיו, ובאים יחדיו המשפט והצדקה, אלא משפטי ה' עצמם הינם סיבה לעליית הבאים בדין ולהיותם קרובים לה', כי בשעה שהקב"ה בא בדין עם בריותיו ומשליט מידת הדין בעולמו, באותה שעה יש לפניו אהבה גדולה וחיבה יתרה לבאים במשפט.
וכן מצינו בפרקי דרבי אליעזר שטעם האיסור שנאסרה אשת לוט להביט לאחוריה בעת הפיכת סדום ועמורה, לפי שירדה שכינתו של הקב"ה ואשת לוט בהביטה לאחריה ראתה שכינה, מה עושה שם שכינה? הרי שבשעה שהעניש הקב"ה את סדום היתה התגלות שכינה, וירידת הקב"ה לסדום היתה כירידתו על הר סיני, כי כן הנהגתו יתברך בשעה שעושה דין בברואיו הקב"ה אמרנו זוכר צדקותיהם וכו'.
נתבאר לנו בזאת כי הנהגת ה' להזכיר בעת בואו במשפט על דרכי איש הרעים גם את ג ודל פעליו הגדולים והטובים, וכי בעת המשפט באים בדין צדקתך בדין גם צדקתך כהררי אל בצד משפטיך תהום רבה ובשניהם נידון האדם. שלא יגיד אדם שזה חמת מלך, כאילו הקב"ה כועס עליו ויצא עליו בחרון אף, לא, זה על המילי מילי מילי גרם, מילי מילי מילי.
ונראה להוסיף כי הדקדוק שבמשפטי ה' אינו אך בזאת שהינם מדוייקים ממש כפי גודל החטא, כמו שאמר הגר"י בלאזר זצ"ל, אלא יש עוד דקדוק נוסף בהם, כי במשפט מלכותא דרקיעא משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, כבר ביארו הכוונה בזה, במשפט מלכותא דארעא לא מתחשבים אלא בחוטא עצמו, והגם שכתוצאה מעונש זה סובלים בעקיפין גם אחרים, כגון משפחתו וכדומה, ונמצא כי העונש בא עליהם בנקיון כפיים ובטוהר לבב ללא עוון, אולם השופט בשר ודם שם ליבו כי אם לחוטא שיקבל העונש המגיע לו לפי חטאו, דהיינו אם עכשיו נתפס אדם שהוא רוצח, אז השופט לא מתחשב באשתו ובילדים, הוא דן אותו עשרים וחמש שנה בפנים. אבל הוא גם גזר בחדא מחטא שאשתו תהיה אלמנה 25 שנה, הוא גזר גם על הילדים שהוא יהיו היתומים 25 שנה, הוא לא יכול להביא בחשבון את כל החשבונות האלה, בשר ודם לא יכול, אבל הקב"ה כן, הקב"ה כן. כי משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, כי הכל נכלל בחשבון, וגם התוצאות הנגרמות עקב המשפט, והנושא בצער בעטיו של המשפט חייב לשאת בצער הזה. ז"א גם מי שבעקבות המשפט שלא נוגע אליו ישירות, והוא נושא בצער, הוא חייב לשאת את העונש כי זה משוקלל גם איתו.
והנלמד מזה, כי אם אין אשתו ובני ביתו של הנידון חייבים בצער זה, לא יקבל הנידון ענשו אף על פי שחייב הוא, והדברים מבוארים בכמה מקומות.
הנה אמרו בסנהדרין כ"ב, אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשים ממנו ממון ואין לו, באים לבעל, מבקשים ממנו ממון, ואין לו, אז אשתו מתה. לא פיר הא? למה? אדם לווה כסף, והוא לא מחזיר, באים אליו מה עם הכסף? אין לו, אין לי. אין לי, אין לי, לוקחים את אשתו. מה אשמה אשתו? תיכף נשמע.
וכן אמרו, בעוון נדרים אשתו של אדם מתה, מה זה? מה זה אתה כן מבין? מכיר הא, בגלל שאתה מכיר. אז למה היא אשמה בעוון נדרים שאשתו מתה? ובכן, זה גמרא בסנהדרין כ"ב ובשבת ל"ב, והנה אי אפשר לומר שהחטא של הבעל סיבה שתמות אשתו כי זה לא משפט אמת, אלא צריך לומר, הדברים אמורים באישה שהיא בת מוות מחמת חטאיה, ז"א יש עליה דין מיתה, אבל הדין שלה למוות נפסק שיצא לפועל רק אם בעלה גם כן נתחייב בעונש צער מיתת אשתו, אז ממתינים עד שהוא יעשה מעשים שבגללם הוא יהיה ראוי לצער של מיתת אשתו, ואז יקחו אותה. אבל היא קדמה בדינה, הוא לא ראוי למיתה, הוא ראוי רק לצער של המיתה שלה, וההסבר בזה לדוגמא, בענין האישה הזאת שמתה בגלל שביקשו ממנו ממון ולא, כי הוא מלווה ולא משלם, לווה רשע ולא ישלם, אז אם אתה לא מכיר טובה למי שהלווה לך כסף ואתה לא דואג להחזיר לו, אז אתה רשע, כי אין דבר כזה שאדם אין לו כסף להחזיר, אין דבר כזה. אין דבר כזה. כי אם בן אדם היה צריך לפדות את הבן שלו ממיתה בניתוח או משהו, הוא היה משיג כל סכום שצריך בשביל להציל אותו. הא, למה הו אלא טורח עד כדי כך, הוא אומר יש לי תירוץ אין לי, אין לי, מה אני ארוץ עכשיו אחרי אנשים השתגע להתבזות זה, אין לי, כשיהיה לי אני אתן לך. לווה רשע ולא ישלם. מה עושים לו מידה כנגד מידה, מי המלווה הכי גדול לאדם? אשתו, שהיא עושה לו הכי הרבה טובות, מכינה דואגת טורחת היא המלווה הכי גדולה בשבילו. אה, אתה לא מכיר טובה, מידה כנגד מידה יקחו לך את האישה ותרגיש.

ש. זה אני מבין שזה נאמר רק אם לא הגיע זמנו, אבל

הרב: זמנו של מה?

ש. של אדם למות, אם אדם הגיע זמנו למות אפילו אם אחרים לא חייבים בצער הוא ימות, כמו שלדוגמא

הרב: ברור ברור ברור, ברור, אבל למרות כל זאת גם החשבון של המשך הזמן והצער והיסורים עד המיתה שהיא לא יכולה להתבטל שאם נגזרה בדם היא צריכה להתקיים, בכל אופן כל החשבונות הסביבתיים הם גם כן נשקלים ונכללים כלפי כל אלה שסביבם.

ש. לפעמים יש גם צער בלא עוון, כמו שאצל הבל הוא לא חטא

הרב: מי לא חטא? מה לא חטא בטח שחטא,

ש. ככה אור החיים הקדוש אומר

הרב: אור החיים הקדוש לא אמר, הבל חטא כיון שהוא הציץ בשכינה וכיון שהוא הציץ בשכינה התחייב מיתה, לכן היה צריך משה רבינו בגלגולו לתקן את זה ולהסתיר את פניו בסנה. מכל מקום זה מה שהארי אומר ויש עוד סיבות.
אז הנקודה היא אין חטא בלא עוון ואין צער בלא מיתה ואין יסורים בלא עוון ואין צער בלא, אין מיתה בלא... בקיצור הכל הולך בחשבון משוקלל על הרגע, על השניה, על המשקל, על כל דבר ודבר. לכן משפטי ה' אמת צדקו יחדיו כלפי כולם, והוא יעכב דינו של אדם למיתה אפילו עד שיהיו ראויים כל הסובבים להתחייב ברמת הצער המתחייב מזה, ואם לא הוא יעכב, לכן משתדלים להרבות זכויות עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד בשביל למנוע. כל זה יועיל מתי? שזה לא בדם. אבל אם זה בדם אין מה לעשות, יומו של אדם מגיע יום אחד, אי אפשר לעכב את זה בלי סוף, אפילו משה רבינוה גיע זמנו, כל עם ישראל עמדו ואמרו אנחנו לא ניתן, והקב"ה אמר בסדר, בעצם היום הזה בעיצומו של יום לא בסתר ולא זה, בבקשה בא נראה שתצליחו. כשמגיע הזמן אין מה לעשות. אבל מפה רואים שישראל ניסו למנוע כי הם ידעו שיש כח למנוע.
הנה הרב אלישיב מנוחתו עדן, הצליחו לעכב את פטירתו במשך איזה שנה פלוס, קרוב לשנתיים, הוא כבר מת, וחזר שוב, והחזיק עוד. ז"א יש כח, כמו שרבי היה במצבק שה כל ישראל עד שנצחו הראלים את המצוקים, ז"א ניסו וניסו וניסו אבל זהו, כשמגיע הזמן שכבר אי אפשר לעצור אי אפשר לעצור, מה לעשות, יש גזרה מעפר באת ואל עפר תשוב. אנחנו לא יודעים, הרי אם היינו יודעים זה משהו אחר, רבי ישמעאל עלה למעלה בשביל לדעת אם זה גזרה אם לקבל עליו דין שמים או לא לקבל, האם להתנגד או לא להתנגד, שאול המלך אותו דבר, שמואל הנביא אמר לו שאם הוא ירד למלחמה הוא ימות, והוא הסכים למות, וכן הלאה.

ש. לא הבנתי...

הרב: אמרנו שהקב"ה יורד גם כן כשהוא הולך לדון אז הוא בודק גם כן את כל הזכויות של כל הסובבים, אז כמו שמעמד הר סיני זה ענין של זכות שהקב"ה ירד והתגלה לפני עם ישראל, גם בזמן שהוא עושה דין ברשעים אז זה לא כי אלו אתה יודע מה, בא בא נמחק אותו יאלה שלום, זה כביכול הוא יורד מביט, מבתונן, משתתף, נוכח וכו'

ש. בגלל זה יש שכינה בראשו של חולה שיש בו סכנה?

הרב: כל חולה שכינה לראשו, כן. אותו בחינה, אין דבר כזה באשר משפטו פעלו. שלא יחשוב אדם שדברים הם בחמה, בחמת זעם, בחרון אף, כאילו אין. גם כשאנחנו שומעים ביטויים כאלה זה אחרי כל ההתחשבות וההמתנה וההמתנה שאין לה גבול. וגדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות.

ש. לא שומעים

הרב: לא ידוע לנו מדבר כזה. לא, ומה זה משנה אם הוא ידע? מה זה קשור? לקבל כל גזירה צריך לקבל בשמחה, מה הקשר? מה הקשר, זה לא הקשר. ומה, ואם יודעים שבן אדם עומד להפטר וזה זמנו, אז מה לא צריך להרבות לו הזכויות? אז תוסיף לו זכויות לדרך, מה הבעיה? מכל מקום לא מפסידים. בין אם זה בטיט בין אם זה בדם, כל מה שנעשה ישולם ברשותו וישולם למשתדלים בעבורו. בן אדם מנסה להציל יהודי ואפילו הוא לא הצליח, אז מה זה לא נקרא שהוא ניסה להציל יהודי? אז כל בן אדם שמשתדל בעבור אחרים, מעבר של המתפלל על חברו נענה תחילה, לך תדע איזה גזירה יש עליו, אולי בזה שהוא מתפלל על פלוני הוא בעצם מציל את עצמו.
מכל מקום אמרנו שהאישה תמות מתי, כשהיא בת חיוב מיתה שקדם, והיתה המתנה עד שבא מעשה שראוי הבעל להצטער מפטירתה של אשתו. אז לכן מזהירים אותו, אחד הדברים שבגללם אשתך תמות זה אם אתה תלווה כסף ולא תחזיר זה סיבה שאשתך תמות אם היא תהיה בת חיוב, אז תדע לך תזהר מזה, כבר מודיעים לך סוג של עבירה שבגינה מתים. למה? כי אתה כפוי טובה כלפי המלווה יקחו לך מידה כנגד מידה, את המידה הטובה שיש לך. אז לכן בדומה אדם צריך להזהר מאד מאד מאד. אז לכן רואים שהכל בא בחשבון אצל הקב"ה ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו.
בזה יבואר מה שפירש רש"י על הכתוב, "קרעו לבבכם ואל בגדיכם" ככה אומר יואל בפרק ב' יואל הנביא. קרעו לבבכם ואל בגדיכם, פירש רש"י, קרעו לבבכם ולא תצטרכו לקרוע את בגדיכם מחמת אבל, אם אתם רוצים לא לקרוע את הבגדים אז תקרעו את הלב. שעל ידי שעושים תשובה בזה מונעים את מיתת הקרובים, הרי מבואר כאן שלולא תשובתו יומתו קרוביו בעבור עוונו, ואינו מובן. והא, איש בחטאו יומת, איך יתכן שיחוייב במיתה בעוון קרוביו אם קרוביו לא יעשו תשובה אז מה, אז הם יצטרכו להתאבל על הבן משפחה? אלא כוונת הנביא לומר, כי על ידי שיעשו תשובה נמצא שהם לא יהיו מחוייבים בצער הנגרם להם עקב מיתה זו, ושוב לא יומתו קרוביהם, כי משפטי ה' אמת, וכיון שצער זה כבר לא בדין למי שעשה תשובה, כל זה בטיט, אי אפשר לתת לקרובים מיתה, ז"א אדם יכול לבלום את המיתה טרם זמנה, טרם זמנה של מי שנתחייב מיתה טרם זמנו, זה נקרא בטיט, שעדיין אפשר למחות את זה. אבל זה יכולים המשפחה לפעול ולהציל אותו, כמו שריאנו הרבה מקרים כאלה ב"ה בהרצאות, ולכן אני אומר לאנשים ש יקבלו על עצמם תשובה כל הסובבים לחולה כדי שיבלמו, שאם זה לא בדם וזה בטיט הם מסוגלים. אתמול סיפרה אישה שלפני שבוע הייתי בהרצאה בגדר, בגדרה זה היה? ברחובות, והיא שוכבת עם חשש למחלה ה' ירחם סרטן בריאה, ומצב קשה בת 23, ואמרתי שהיא תשים כיסוי ראש וגם גרביים, והתברר שאמרתי נכון, גרביים היא לא היתה מוכנה, אבל לא היה לה ברירה ומהחששות הגדולים ברגע שהודיעו לה שברכתי אותה, ככה היא מתארת אתמול בהרצאה, היא הרגישה שמתוך החזה יצא לה כל הרע, והיא הגיעה מהבית חולים אתמול בשביל לספר לי את זה, ושהיא קיבלה עליה צניעות כולל גרבים שאלתי, אמרה לי כן כולל גרביים, והיא צחקה, אמרה שידעת איפה לקלוע, והיא מבקשת היא צריכה לקבל היום תשובות, הוציאו לה מים מן הראיות לראות מה יש מה אין והיא ביקשה רכה שזה יועיל, ברכנו, אני מקווה שבעזרת ה' זה יועיל. אבל יש מקרים כאלה שאנשים ניצלו ויש כאלה שלצערנו הרב אין מה לעשות. יש כאלו שהאריכו יותר ימים, היה אחד שהיה צריך להפטר, אמרו לו תוך שבוע שבועיים, לא אמרו לו, אמרו למשפחה והם אמרו לי, ואז ביקשתי שהוא ילמד כל יום ארבע שעות רצוף, כל יום ארבע שעות רצוף, ואם הוא לא יוכל ללמוד שישמע דברי תורה ארבע שעות רצוף, והוא האריך ימים עוד שנתיים והספיק לקרוא ארבע שעות כל יום רצוף, תעשו שנתיים עכשיו כפול ארבע שעות רצוף. אז גם האריך, גם ניקה את עצמו, גם למד תורה, גם המשיכו להתפלל עליו דהיינו הוסיפו לו זכויות. טוב או לא טוב? ויש כאלה שאי אפשר להם כאילו לעשות, לא שייך או משהו, אנחנו אומרים שיעשו הרצאה, למה? כי בהרצאה אתה מחזיר בתשובה אנשים, ממילא לחולה נתוספו זכויות כאלה שהוא בעצמו לא ראוי שימות אם זה לא בדם. ואם זה היה בדם ועשו לו הרצאה והוא נפטר, אז כל הזכויות מלוות אותו, כל הזכויות שלו, ולנצח, ולא רק זה הוא בן העולם הבא. שמעתם? הוא גם בן העולם הבא. למה? כי אם החזרת יהודי בתשובה אתה בן העולם הבא.

ש. ואם בזכות מישהו אחר?

הרב: מה זה קשור, אז ההוא אוכל ועוד הרבה יאכלו. ולא רק זה, אלא שכל המצוות שנעשות ע"י אלו שהוא גרם שהם יחזרו בתשובה הם מאה אחוז, גם אם הוא לא עשה אותם מאה אחוז.

ש. ואם הוא פקר

הרב: יקבל עונש ובזיון בגיהינום ובגיהיני גיהינום וינקו אותו, וכל הזכויות שהוא ייצר הוא יעלה. הרי כתוב בזוהר, שאפילו אם אדם הרהר פעם אחת בחייו ולא עשה תשובה מימיו, ולא עשה שום מצוה רק עבירות, כופר עם שום מצוה, שום, רק מהרהר, סופו שנשמתו מצפצפת ועולה ויוצאת משמה לגן עדן, אז אם הוא הכין צידה לדרך ע"י זה שהחזיר יהודי בתשובה, בין אם זה בחלוקת דיסקים בין אם זה בהרצאה בין אם זה בכל דרך שהיא, האדם הזה מסודרת .אז אפשר להציל גם מתאבדים. אפילו שמתאבדים נידונים בכף הקלע לנצח נצחים, אפשר להוציא אותם ע"י זכויות כאלה.
רבי עקיבא הלך והציל את ההוא שהיה נידון כל פעם להביא עצים ולהשרף, להביא עצים ולהשרף, להביא עצים ולהשרף, בזה שלימד את בנו להגיד קדיש וברכו את ה' המבורך הוציא אותו, אז תאר לך מה זה אם יש לך עדרים עדרים של בעלי תשובה. לכן כתוב כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, למה אין חטא בא על ידו? שומרים עליו מן השמים, למה שומרים? הוא מזכה את הרבים, אז אם הוא מזכה את הרבים מה יש לו? תלמידים שהולכים לאן? לגן עדן, אז איך יכול להיות שהתלמידים יהיו בגן עדן והרב יהיה בגיהינום? אז שומרים עליו. הפוך, כל המחטיא את הרבים כמו זמרים פסולים, כל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה, למה? אתה הכנסת את כולם לגיהינום ואתה בסוף תברח לגן עדן? לא לא לא מותק, אתה תהיה איתם. אז זה כשאני אומר לאנשים אתה תהיה איתו ביחד, זה המכוון, המשנה הזאת. ז"א אדם צריך להבין, אפשר לזכות בגדול בעולם הזה, הקב"ה נותן אפשרויות לאין ש יעור, אבל אנשים עצלים, מי שישמע את ההרצאה שדיברתי אתמול יראה מה זה, באתי אמרתי לציבור, אני רואה שלא חזרת בתשובה, והסברתי להם למה הם לא חזרו ולמה צריך לחזור ואיך צריך לחזור ומה צריך לעשות, ויש להם עוד זמן עד כיפור, ולא כולם חזרו בתשובה אבל חלק כן. עשר קיבלו עליהם ש"ס ואיזה שלשים נשים לפחות קיבלו עליהן תנ"ך לסיים, ועוד כמה באימילים שלחו, ואנשים התחזקו, לקחו ציציות וכיסויי ראש והכל, אבל לא כולם, ואחרי שאתה מסביר ואתה אומר ומה יש לך להפסיד וזה טוב וכולה שש מצוות ביום, טלית ותפילין וברכת המזון ותפילה וקריאת שמע ועוד איזה שיעור תורה ואתה מסודר. ובשבת תאכל ותשתה ותנוח ותשיר, ואח"כ יהיה לך חנוכה סביבון סוב סוב סוב, ובפורים יהיה לך רעשן וזה וזה, וסופגניות ודברים טובים ובפסח וסוכות וזה תענוג, חגים נפלאים, מה הקושי? אז למה לא לקבל גם עולם הזה וגם עולם הבא? כי יצר הרע עדיין רוכב עליהם דיו דיו דיו דיו דיו, לא נותן, לא נותן, ומסביר להם, הקב"ה ירד עד לפה ואומר בא בני בא, מושיט לך יד זה רוצה, לא לא לא לא, מטר שבעים עפר עומד ככה, אומר לו לא, אני קובע. מהירח לא רואים את כדור הארץ, בקושי ככה איזה כדור קטן כמו כדור של הילדים, ואת הבן אדם בפנים בכלל לא רואים, והוא עומד העזאר הזה ועושה ככה, לא עכשיו לא, עוד כמה שנים, תן לי בינתיים. הצור תמים פעלו, היה יכול לפייס אותו ככה טוז, להדביק אותו בקרקע למטה. הקב"ה עדיין עדיין כמה כמה כמה כמה.
יש דבר מדהים, כתוב בשעת הנעילה אם אדם מהרהר בתשובה, יש אפשרות אפילו בחינה, יש בחינה גם חילול ה' שהקב"ה יוותר, ולא יצטרך לחכות עד תמותון, יש בחינה כזאת. בשעת הנעילה זה מובא במשך חכמה.

ש. מאי נפקא מינא אם זה יכופר או לא יכופר, הרי גם ככה כולם מתים, מה זה משנה אם הוא נושא את העוון הזה כל חייו או לא נושא?

הרב: שעד אז הוא צריך לסבול יסורים, היסורים תולים ואם תחיה נגיד תשעים שנה תסבול יסורים תשעים שנה, אם היה מכופר היית מפסיק להתייסר.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה...