הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ | הרב אמנון יצחק שליט"א

"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול", לפי מושכל ראשון ייפלא מאד לייחס לקב"ה תואר של שלילת חסרון, כי העוולה הוא חסרון, מי שעושה עוולה זה חסרון. והתואר של שלילת עוולה, כששוללים עוולה זה תפארת לבשר ודם, כמו שכתוב "שארית ישראל לא יעשו עוולה", אולם ה' יתברך שהוא מקור השלמות, איך נייחס אליו תואר של שלילת עוולה, השופט כל הארץ יעשה עוולה? אז מה זה שכתוב "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול", אנחנו שוללים מהקב"ה את עשיית העוולה ואומרים שהוא לא עושה, אצל הקב"ה צריך להגיד כזה דבר? אצל בשר ודם אפשר...
עמק - זה שמעמיקים להם גיהינום, הבכא - זה שבוכים ומורידים דמעות כמעיין של שיתים, גם ברכות יעטה מורה - שמצדיקים עליהם את הדין ואומרים לפניו רבונו של עולם, יפה דנת, יפה זיכית, יפה חייבת, יפה תקנת גיהינום לרשעים וגן עדן לצדיקים.
ולכאורה ייפלא מאד, מה העריבותא אם הרשעים בעולם האמת באין יצר הרע שולט מצדיקים עליהם את הדין ויתנו צדקות לה' ויספרו את צדקותיו, מה היתרון שיש בזה? הם אומרים או לא אומרים בגיהינום, מה זה מועיל? 
ובכן השאלה במקומה ונתרץ אותה. הנה מנוי וגמור בסוד כל יושבי תבל להעניש כל מי שעושה עוול כרשעתו, לכל הממשלות יש חוקים ומשפטים, ועונשים נגד פורעי חוק וסדר. אמנם יש סוד המשפט מוסכם בכל המדינות, אבל האיכות והכמות של העונש לכל חטא הוא דבר הסכמי והשארת הדעת, זה לא דבר שמחוקק בכל המקומות בשווה. לדוגמא רשע שרצח 77 קיבל רק 21 שנים, 22. באשר אין משקל לשקול את איכות העונש נגד העוון, ולזאת איכות העונש הוא רק ענין הסכמי. על כן אין משפטי העונשים שווים אצל כל הממשלות, וכל אחת עושה כטוב והישר בעיניה לפי השארת דעתם, ולפעמים מענישים קשה ולפעמים רך. 
כיון שאין ביד האדם כח לשקול עוון מהו, ואת היקפי הנזק של העוון כלפי מי שהוא פשע והסביבה בכלל, נמנע גם בחוק השכל האנושי לכוון בצמצום את איכות העונש שיהיה מול ערך העוון. ולכן בדרכי המשפט יכול להיות עוול באיכות העונש, כיון שאין בכח שכל אנושי לערוך איכות העונש מול העוון שיהיו מכוונים יחד. וודאי שאי אפשר לשער את העונש בימים, בשעות ובדקות, בד"כ נותנים עונש שנה, שנתיים, עשר, 15, אבל אתה לא שומע שנותנים עונש שנה, שמונה חדשים וארבעה ימים ושבע שעות, אין דבר כזה, אין מי שיכול לכוון על פי עוון כמה העונש בדיוק מגיע, אין בשכל אנושי לתפוס כזה דבר, לכן יכול להיות עוול. לא רק בגלל הדקדוק הזה, בכלל בעצם ההסתכלות על כל דבר ודבר. 
אבל אם אנחנו מסתכלים במשפטי ה', הקב"ה נותן לרשע רע כרשעתו, בדיוק, נותן לרשע רע כרשעתו. ומה גם בעולם הגמול שנכונו שם שפטים רבים רעים ונוראים לפועלי העוון, נשאל איה פלס ומשקל לשקול איכות העונש עם העוון, האם נאמר חס ושלום שגם שמה השיקול זה שיקול הסכמי כזה בערך? ואז חלילה יכול להיות עוול במשפט, חלילה לשופט הארץ שיעשה עוול במשפט. וכי ייפלא מה' דבר לעשות משקל לרוח העוון והעונש? וודאי שיש על זה פלס ומאזני משפט ביד ה' לתת את העוון בכף אחת, וכנגדה את העונש בכף השניה ובמאזניים ישאו יחד. איכות העונש מכוון נגד איכות העוון עד חוט השערה. 
וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק שלישי מהלכות תשובה וזה לשונו: כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות, מי שזכויותיו יתרות על עוונותיו - צדיק, מי שעוונותיו יתרות על זכויות - רשע, ושיקול זה אינו לפי מנין הזכויות, עשר מצוות מול חמש עבירות, אלא לפי גודלם, מה גודל כל זכות או עוון. יש זכות שהוא כנגד כמה עוונות, ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות, ואין שוקלים אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע איך עורכים את הזכויות כנגד העוונות. עד כאן לשון הרמב"ם. 
נו, עתה אם יש כח בשכל אנושי להיות לו ציור ממהות המשקל של איכות הזכויות והעוונות עד שיש זכות אחת עולה במשקל נגד סכום כמה עוונות, ומישהו יכול לשער כמה זה עוון אחד נגד כמה זכויות? אכן הקב"ה הוא כל יכול וממנו לא ייפלא כל דבר, כך הוא השיקול של איכות העונש כנגד העוון ובדעתו של אל דעות. הוא היודע איך עורכים במשקל העונש נגד העוון ושיהיה כף המשקל שווה זה כנגד זה. 
זה מה שכתוב בתורה, "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא", הצור - צור זה סלע גדול, נגיד שצריך להעניש נמלה וצריך להעניש נמלה וללחוץ אותה מיליגרם, אבל מי שצריך ללחוץ על הנמלה זה סלע גדול, אפשר עם סלע גדול לדייק מיליגרם לחץ על נמלה? אין דבר כזה, זה אפילו לא יחס בין הקב"ה וגודלו במושגים, כן בגודלו מול האדם שהוא אפילו לא נמלה בגלקסיה, והוא צריך להפעיל עליו לחץ ויסורים בדיוק בשיעור עד כחוט השערה. לכן מוגדר פה הצור תמים פעלו, תמים זה בשלמות, כל פעולותיו - בשלמות גמורה, אין עוול, מיליגרם יותר זה עוול, אין עוול, צדיק וישר הוא, זה לא רק שהקב"ה מפעיל את העונש כלפי החוטא, לא, הוא גם מסתכל מי ייפגע מהעונש, ז"א יש אנשים שמלווים את האיש הזה או האישה הזאת, ובמידה והם יחלו נגיד יצטרכו לטפל בהם בני הבית, זה יגביל אותם, הן בעבודה, הן במאמץ, הן בטרחה וכל מיני דברים, בהוצאות, עכשיו מישהו חולה אז כל הסביבה סובלת, אז זה לא פייר, הוא חטא ואחרים גם סובלים, הם לא אשמים, אז הקב"ה לא נותן עונש גם אם מגיע עד שהוא רואה שכל הסובבים שעלולים להיות מושפעים מהעונש שיבוא על האיש או על האשה יהיו ראויים לקבל את רמת העונש שתושפע עליהם, רק אז הוא יחיל את העונש. ואם לדוגמא אדם נגזר עליו מיתה בגלל מעשיו, אבל אם הוא ימות עכשיו אשתו תתאלמן, בניו יהיו יתומים ויהיה מזה סיפור גדול שיהיה להם מזה צער וכו', מה יהיה עכשיו? הקב"ה ימתין עם הגזרה כלפיו עד שכולם יהיו במשפחה ראויים לרמת העונש שיושלך עליהם. לכן, אם יש צדיקים במשפחה ולא ראויים לעונש, הם מגוננים על המשפחה.
אליהו הנביא לא נתראה שלשה ימים לרבי יהושע בן לוי שהיה רגיל לבוא אצלו כל יום. שאל אותו למה לא באת? הוא אמר לפני שלשה ימים הכה אריה אדם והרגו במרחק ארבע פרסאות ממך, ואם זכותך לא הגנה עד שם על אדם זר אתה לא ראוי שאני אבוא אליך כל יום. ז"א בכח אדם להגן על סביבתו אם הוא צדיק. אז לכן מרבים זכויות כשיש חולה צריך להרבות זכויות, לעשות הרצאה, שיחזרו אנשים בתשובה, שזה הריבוי של הזכויות המקסימלי שאפשר לעשות בין רגע. שיעורי תורה, צדקה, שינוי המעשים, תשובה, בשביל להרבות זכויות שלא יהיו ראויים להפגע הסובבים, אז אם הם מתגברים את עצמם ממילא הם מגוננים גם על החייב. אבל אם אין להם מספיק זכויות אז הדין יחול. אבל הקב"ה הוא מסתכל סביבות האדם, על זה נאמר "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", מסתכל על הכל, המשפטים זה יחדיו, על כולם. אין דבר כזה אצל אדם בשר ודם, הוא שולח את הרוצח לכלא והוא גם גזר על אשתו שתהיה אלמנה ובניו יתומים ולא מעניין אותו בכלל. אבל מה הם אשמים? תינוק בעריסה אשם? מה זה מעניין אותו בכלל, הוא יכול לדון רק את מי שאשם, וגם זה בשיעור הסכמי ולא במדויק, וודאי שהוא עושה עוול. אבל הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול, לא שאנחנו שוללים את החסרון מה' חלילה, אלא אנחנו אומרים שאין מצב כזה אצל שום אנוש בעולם שיכול להביא שלא יהיה עוול ודקדוק הדין בדיוק רב. 
אז עכשיו נשכיל להבין מה שאמרו חכמים ז"ל, שאלנו שאלה, אמרנו שהרשעים בגיהינום גם ברכות יעטה מורה - הם משבחים את הקב"ה יפה דנת יפה חייבת יפה תיקנת גיהינום לרשעים וגן עדן לצדיקים, מה הקב"ה צריך את הצדקות שלהם שהם מצדיקים אותו, מה מה, ואם כן אומרים לא אומרים מה נפקא מינא, למה צריך לציין את זה בפסוק? 
אז עכשיו אנחנו נשכיל להבין למה אומרים חכמים ז"ל גם ברכות יעטה מורה שהם מצדיקים עליהם את הדין ואומרים רבונו של עולם יפה דנת? כי בזה העולם אין אדם מכיר ערך גודל האשמה של חטא ועוון, ועל כן אם היה רואה בעיניו את המשפטים הנוראים בעמק הבכא, בעמק זה גיהינום, הבכא - ששמה הם בוכים ומורידים דמעות כמו מעיין, אם היה יודע מפה בעולם הזה והיה יכול לראות את האש הגדולה והנוראה נגד אשמת החטא, יכול להיות שהיה חושב שהעונש הוא דבר הסכמי, כי זה הכל מדורה אחת של אש, גיהינום, הכל אותו דבר, ככה היה יכול לחשוב, הוא היה חושב כי ככה רצון ה' יתברך, להעניש בעד כל חטא ועוון עונש גדול ונורא, ואולי העונש גם שבע על חטאתו, אולי הקב"ה כבר אם כבר הוא נכנס נותן לו על הדרך כבר בשביל כולם. ככה אפשר היה לחשוב, אבל האמת היא שבעולם האמת הרשעים יודעים ומכירים את ערך האשמה של החטא והעוון להמרות את רצון מלך מלכי המלכים הקב"ה כמה רבה ונוראה היא שם, שם בעולם האמת יודעים ומבינים שהעונש המר הוא לא דבר הסכמי מרצון ה' יתברך להעניש אותם קשה שבע על חטאותם, אך יש פלס ומאזני משפט ביד ה' יתברך, ובמאזניים ישאו יחד העוון והעונש, והעונש הגדול והנורא מכוון במשקל נגד אשמת החטא עד כחוט השערה, ולכן הם אומרים רבונו של עולם, יפה דנת, יפה חייבת, ז"א בדקדוק אין פה גרם אחד יותר, יפה תקנת גיהינום לרשעים כדי למרק להם את העוונות, וגן עדן לצדיקים. 
ממוצא דבר נשכיל, כי ממשפטי העונשים עלי עוון בעולם הרוחני נוכל להבין ולהכיר ערך האשמה של חטא ועוון, כי כאשר הצור הוא אל אמונה ואין עוול, והעונש נערך בצמצום מדוייק על העוון, וכאשר אנחנו מאמינים באמונה שלמה בקבלת חכמים ז"ל, כי העונש בעולם הרוחני על עוון הוא נורא מד, נורא מאד, אין ערוך אליו בכל יסורי תבל, כל היסורים הכי גרועים שאנחנו שמענו מעולם בעולם, תאסוף את כולם - אפס ואין ליד היסורים בגיהינום. 
וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בשער הגמול, מזה נוכל להבין ערך אשמת חטא ועוון כמה היא רבה, עד שהרמב"ם אומר שאם אדם יראה מה העונש בגיהינום על לאו אחד דאורייתא הכי קל, היה מסכים מרצון לקבל יסורי איוב שבעים שנה ברציפות, על לאו אחד. 
איוב מתו לו עשרה ילדים בבת אחת ביום אחד, הוא היה עשיר אדיר שהעני בין רגע ולא היה לו פרוטה לפורטה, והוכה כל גופו בשחין רע ומר שהיה צריך להתגדר בחרס כל היום להרגיע את עצמו. שבעים שנה כאלה עם הבשורה הרעה שמתו עשרה ילדים, עם בן אדם שנהיה עני מרוד שהיה מחלק כסף וצדקות בלי סוף, וכל העולם יודע שהוא הכי עשיר, ושחין בכל גופו. זה על לאו אחד אדם קונה את זה אחרי שהוא רואה מה יש בגיהינום, קונה את זה על בלאין, על כל לאו קל. והגאון מוילנא אמר שמה שאמר הרמב"ם זה הרבה יותר גרוע. הרמב"ם נקט בלשון נקיה מה שנקרא. 
אתם יודעים מה זה הכרת החטא, כשבן אדם עומד ומגלים לו את מעשיו לעיני כולם, אתם יודעים איזה עונש זה? למה אנשים מתאבדים לפעמים, מהבושה, היום כל שבוע מתאבדים כמה אנשים רק בגלל עוני, מהבושה שאין להם מה לאכול, מהבושה, לא שאין להם מה לאכול שהם לא יכולים להשיג, מהבושה שהם צריכים לבקש, מתאבדים כל שבוע. הם לא עשו עוון, לא חטא כביכול, אין להם מה לאכול. בן אדם שיחשפו בדיוק את מה שהוא עשה, איזה בושה, זה עוון אחד, שתיים, שלש, ואם הוא התחזה לצדיק וחשבו שהוא צדיק, אין גבול אתם לא מבינים יסורי גיהינום זה משהו מפחיד מפחיד, עוד בלי העונש בלי רק מהבושה הבושה בושה בושה, ואין איפה לברוח, אין איפה להתחבא, אין, אין. 
מזה נוכל להבין ערך אשמת חטא ועוון כמה היא רבה, כאשר מגיע לו לאדם בעד חטא עונש גדול ונורא מאוד, אז מזה יבין האדם מה זה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא. ויש טיפשים שפוערים את פיהם כלפי שמיא, שבא עליהם צרות, יסורים, מחלות והכל, הם כאילו לא מבינים מה הקב"ה רוצה מאיתם, והעונש בעולם הזה הכי גרוע שיכול להיות הוא אפס אפסים לעומת אם יידחה העונש לעולם הבא. לכן הקב"ה שאוהב את הצדיקים אז בסוף ימיהם הוא ממרק אותם, ממרק אותם ובדרך כלל הם מתים ביסורים כדי שיגיעו למעלה ללא שום עוון. וזה נקרא יסורים של אהבה, שהקב"ה אוהב אותם שלא יגיעו לשם ויתברר להם שהם עדיין נושאים בעוונות שהם לא הבחינו בהם, לא הרגישו בהם וגם לא ידעו לחזור עליהם בתשובה, אז הקב"ה באהבתו אותם דואג לנקות אותם כדי שיגיעו לשם נקיים לגמרי. ז"א כל מה שאדם עובר כאן - הוא צריך לשמוח בשמחה גדולה שאין שיעור כי הקב"ה מתייחס אליו. לעומת זאת הרשעים, כשטוב להם ואנשים מתפלאים שטוב להם, הם צריכים להיות מודאגים מאד ואנחנו צריכים לרחם עליהם שטוב להם. למה? כי פרה שמאכילים אותה הרבה זה לא בגלל שאוהבים אותה אלא מכינים אותה לשחיטה, אז נותנים לה לאכולה רבה שיהיה מה לאכול ממנה. כשהקב"ה נותן לרשע הרבה והרבה והרבה אז הוא משלם לו עד הפרוטה האחרונה את הזכויות שלו בעולם הזה כדי שיקבל כל מה שמגיע לו ויישאר לו רק החובות לעולם העליון. ולמה הוא משאיר לו את החובות לעולם העליון, למה לא מנקה אותו פה כמו הצדיקים? כי הוא לא מאמין בעולם העליון והוא מאמין בשכר בעולם הזה, ואם תגיד לו מקבלים שכר בעולם הבא הוא אומר לא רוצה, עזוב אותי, מה אני יודע מה יש שמה, תן לי פה מה מגיע לי. ה' נותן לו פה מה מגיע לו. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו מחיי העולם הבא. ושומר חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור, אז זה ההבדל, וזה הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, אין מי שנמלט מהמשפט, לא צדיק ולא רשע, וכולם מתחשב איתם הקב"ה על המיליגרם, על המיליגרם, על המיליגרם. ואפילו על הרשעים הקב"ה מרחם, מי שגונב שה כמה חייב? ארבע, גונב שור כמה חייב? חמש. למה? כי הגונב שה נושא אותו על כתפו, אז היה לו קצת בזיון מזה, קצת טרחה מזה וזה, מתחשבים איתו, אז אתה תשלם תחזיר רק פי ארבע, אבל אם זה שור ושור הלך ככה והוא לא מתבייש, גונב והולך עם השור ככה, תשלם חמש, אז מתחשבים אפילו עם הגנב. 
ז"א הקב"ה מדקדק מאד מאד, האתון של בלעם מתה מיד אחרי שהיא דיברה, למה היא מתה? כי הקב"ה לא רצה לבזות את בלעם שכל מקום שתלך האתון יגידו זאת האתון של בלעם שהוא עשה מה שעשה, זאת שהוכיחה את בלעם הנביא של הגויים, הנה זאת, זאת האתון, יהיה לו פדיחות, אז הקב"ה אחרי שהיא דיברה הרג אותה. שמעתם? משום כבודו של הרשע המרושע בלעם שקילל את ישראל, וה' הפך את קללותיו לברכות. אז גם עם הרשעים הקב"ה מתחשב ומתחשבן. והכל לפי הדין בצדק גמור, כך שאין שום טענה, אם יש טענה - על עצמנו, אם היינו טובים היינו מקבלים את הטוב, כשאנחנו טובים, ואם היינו רעים נקבל את הרע, אם אנחנו טובים, אבל אם אנחנו לא טובים אנחנו נקבל רק את הטוב ולא את הרע, כי הכל יהיה שמור לשם. לכן מי שרואה שמן השמים נותנים לו הרבה שיפשפש במעשיו, צריך לפחד, מה פתאום מגיע לך, מה פתאום? 
רבי עקיבא כשראה את רבי אליעזר חולה צחק, היה מבסוט, אז רבי אליעזר אמר לו למה אתה צוחק, אתה שמח שאני במצב כזה? אמר לו רבי, כל זמן שראיתי כשאין פשתנך לוקה, אין לך שום נזק, אתה בריא ושלם, שום מחלות, שום הפסדי ממון, שום דבר, פחדתי שמא אכלת עולמך בחייך, אולי קיבלת את כל השכר של העולם הבא בעולם הזה, אבל כשראיתי אותך חולה נרגעתי, ז"א הקב"ה אם נתן לך זה על מה שמגיע, אז אם הוא נתן את זה זה רק מה שמגיע, אבל אם לא יכול להיות שאכלת את הכל, זה רבי אליעזר הגדול חשש, אתם שומעים, רבי עקיבא, לא יכול להיות שבן אדם רק טוב יש לו, לא יכול להיות דבר כזה. הרי כתוב שמי שלא חולם אחת לשבוע חלום רע הוא רשע, למה? שמחלימים אדם חלום רע רוצים לעורר אותו בתשובה שיתבונן למה הוא חלם חלום רע, ומה המסר, אבל אם הוא לא חולם חלומות רעים, אז הוא רשע כי לא רוצים להקיץ אותו ולעורר אותו, כי הבא להטמא פותחין לו. רק הבא להטהר מסייעין לו. 
אז ז"א אדם צריך להיות מודאג אם המצב שלו הוא כזה שאין לו שום יסורים, שום בעיות, ורק שפע והצלחה וכו' וכו', אבל אם אדם מקבל מידי פעם נגיעות מהקב"ה, אז הפסוק אומר "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה", אבא בד"כ שאוהב את בנו מעיר לו על כל דבר, דואג לו, אבל אבא שכבר ויתר על הבן שלו, לא מעניין אותו, הוא בא לא בא, הלך שתה נמצא לא נמצא, לא מעניין אותו בכלל. אם זה ילד מקולקל לגמרי וכבר מזיק ופוגע וגם לא יכול לשהות בבית, אז כבר נגמר הסיפור. 
אז לכן הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא, מתי אומרים את צידוק הדין הזה? כשנפטר בן אדם, כי אז לכאורה בני המשפחה יש להם תרעומת למה לקחו להם את היקיר שלהם, ואז צריך להגיד את צידוק הדין - הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא. 
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....