עובדות והנהגות מדהימות על הגרש"ז אוירבך זצ"ל חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

מציב יום.

לעילוי נשמת אושר יצחק בן סיגלית סגולה,

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים,

והקדוש ברוך הוא יעלה נשמתו מעלה-מעלה,

וירחם על עמו ישראל,

ויגאלנו במהרה ברחמים. אמן.

עובדות והנהגות מדהימות.

על הגאון רבי שלמה זלמן, אוירבך, זכר צדיק וברכה, חלק ב'.

פעם הסביר מה ערך פעולה שנעשית מתוך קושי.

הוא שאל מדוע העריכה תורה בפרטי פרטים

על הכנסת האורחים של אברהם אבינו למלאכים.

ולא הרחיבה על מפעל חייו של אברהם אבינו.

כשהכניס אורחים בכל עיר ועיר,

והקריא את שמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל עובר ושב.

התורה מביאה את זה רק בראשי תיבות.

ואיתה אשל בבאר שבע,

אשל אכילה שתייה לינה.

ברמז כזה, את כל המפעל הגדול, שנים רבות.

ופה

היא ביארה באריכות.

אז הוא מסביר,

היות והכנסת אורחים למלאכים הוא עשה מתוך קושי בייסורים

בין מאה

חרי ברית

ביום השלישי,

כשהוא כואב,

הכול בריצה, בקושי, אבל מסירות נפש.

זה מרומם מאוד מאוד בעיני התורה,

יותר מפעולות גדולות ואדירות,

הן פחות קושי.

אז צריך להעריך כל דבר שדורש מאיתנו מאמץ.

בהקשר זה,

וסיפר אחד לרב שאישה איש אישה עלתה מרוסיה לאחר הקומוניזם וסיפרה להם סיפורים מדהימים

שהתרחשו עימה בגלות רוסיה.

וסיעתה דשמיא גלויה ומופתית

שהם ראו שמה פעמים רבות.

ונראה לה מספר שהגזימה קצת,

זה לא דברים כאלה, לא קוראים רק לאנשים צדיקים צדיקים.

אז רבנו אמר לבן אדם צריך להאמין לסיפורים אלה,

וצריך לדעת שליהודים ברוסיה עשה הקדוש ברוך הוא דברים שהם למעלה מן הטבע,

כדי להחזיק אותם בתלאות שהם עברו

באמונת אומן,

ולכן הם זכו לגילויים מיוחדים והגנה מיוחדת.

ועוד מסופר שהוא הריץ בערצה מיוחדת את המחותן שלו,

הגאון רבי אברהם גולדברג,

שהיה אישיות מיוחדת,

תלמיד חכם

שבצעירותו פעל בהתמסרות למען היהדות ברוסיה הסובייטית,

וגזרו עליו עשר שנים סיביר בכלא במחנה כפייה.

בסעודת הבר מצווה

של הבן שלו הוא סיפר בהתרגשות

על אחת החקירות הקשות שהוא עבר.

החוקר הרוסי אמר לו ביובש ציני,

מה אתה מתעקש?

לא יעזור לך כלום, אתה תמות בסיביר.

הבנים שלך יגדלו קומוניסטים.

אך רבי אברהם מתעקש והצליח.

מעליו הוא אמר

שבעולם הזה אנחנו עומדים במחיצתו,

אבל בעולם הבא ברור שלא נזכה לעמוד במחיצת אנשים בדרגות גבוהות כאלו,

דרגות של עובדי השם במסירות נפש.

ממי הוא רצה לקבל ברכות?

ממי שעומדים בניסיון.

הוא היה קונה בקביעות ינות,

מחנות היינות של האלמנה מרקז לוטניק

ובערבי שבתות של...

מי מבני הבית לקנות, ובערב פסח ירד בעצמו

כדי לחזק אותה ולעודד אותה.

כשהיא הסתלקה

לבית עולמה,

הגיעה לנחם,

והוא הוסיף

שלמה הוא ירד

בערב פסח לקנות אצלה?

לא רק בשביל לחזק אותה,

אלא הוא רצה לקבל ממנה ברכה.

וכולם מתפלאים,

רבנו צריך ברכה ממוכרת יין?

אז הוא סיפר להם

מעשה שהיה בימי המנדט הבריטי.

נפוץ השמועה שמתחת לחנות היין שלה

יש סליק

מחסן נשק

של אחת המחתרות.

יום אחד הגיעו חיילים בריטים

והחלו לחפש את מסתור הנשק.

בחנות היו שלושה מכלי יין בגובה אדם.

ובעוד שהם מחפשים,

הסתובבו בחנות לכאן ולכאן,

וכשיצאוי רצה אליי

לשאול מה דין היין, האם הוא נסך.

ביקשתי שתשב תירגע ותשחזר מה היה.

האם הם נגעו במכלי היין?

והתברר

שבאחד מהשלושה הם נגעו

וממילא דינו כי אין נסך.

לא מספיק לגעת, צריך גם לטלטל,

אבל כנראה הם הזיזו או חשבו אולי אש בפנים.

אז ברגע אחד היא איבדה שליש מנכסיה.

בהמשך הערב ראיתי

איך היא מרוקנת בטרחה רבה את כל היין שבמכל למרזב

שזורם לביוב.

ועשרות פעמים

היא הביאה ליטרים של יין ועוד ליטרים

בכלי ושפכה אותם.

וכשסיימה שפכה הרבה מים

כדי שלא יבואו זבובים.

מאותו יום הרגשתי

אישה שוויתרה על שליש מנכסיה בלי להתווכח,

כי זוהי ההלכה,

ממנה צריך להתברך.

לעמוד בניסיון ובניסיון של ממון, לא כל אחד עומד.

מפחד אויב תצור חיי.

הוא שמע מהגאון

רבי דוד בהרן שלפעמים בעיתות מלחמה עיקר הסכנה היא לא המלחמה אלא הדאגה.

ולכן צריך לשמור

על רוגע ומנוחת הנפש.

ורבנו אמר

לגאון, רבי אליעזר טורק,

בשנת תינשא,

מלחמת המפרץ,

ואמר, תראה כמה אנשים מתו עכשיו רק מהדאגה.

אנשים חטפו התקפות לב מהפחד.

אז מפחד אויב תצור חיי.

צריך לא לפחד להיות בוטח בשם שהקדוש ברוך הוא עושה הכל במידה, במסורה.

אנשים פוחדים כשיש מלחמה,

והם לא פוחדים כל יום שהם ימותו.

למה? הם לא שמעו אזעקה.

אבל יש אנשים מתים בלי אזעקה.

יש כאלה לא קמים בבוקר, יש כאלה נופלים, יש כאלה נדרסים,

יש כאלה, כל מיני.

אף אחד לא מפחד, הוא לא שמע אזעקה.

אם הוא שומע אזעקה, הוא מפחד.

פעם הוא שאל,

איך אומרים הלל בליל הסדר?

הרי מצינו בגמרא שלא אומרים הלל בפורים. למה?

כי עבדי אחשוורוש ענן.

זאת אומרת, עדיין לא יצאנו מהגלות.

אז איך אומרים בבוקר סדר?

בעוד מכריזים בתפילה,

ויוצאת עמו ישראל לחירות עולם.

אם לחירות עולם, אז למה בפורים לא אומרים?

כי אנחנו עדיין עבדים של אחשוורוש.

אז היינו יכולים להגיד גם עד עכשיו אנחנו עבדים של פרעה.

ואנחנו יודעים את האמת המרה שעם ישראל בכל מקום שנמצא

הוא לא עם חופשי לעשות כרצונו.

ועדיין אנחנו משועבדים לאומות העולם

ואין לנו יכולת לעשות נגד דעתם.

תראו את ביבי.

לא יכול לזוז בלי טראמפ.

וטראמפ לא יכול לזוז בלי המפלגה.

ובלי הבחירות.

ובלי הכסף והדלק.

כל אחד חושב שהוא מנהל את העולם ויכול את זה, בסוף הקדוש ברוך הוא מערים לחצים על זה ועל זה ועל זה,

ומראה שכל אחד בעצם לא יכול

להחליט

מה שהוא רוצה ומה שברור לו.

והקדוש ברוך הוא עושה מראה לו, אתה לא יכול, אתה נותן להם 60 יום, נותן להם זה, אתה מחרד כל היום.

גיהנום, יפתחו שערי הגיהנום, זה

נהיה מלאך דומא, אחראי על הגיהנום ועל הזה, זה מכניס, מוציא.

חרית כולם, חרית כולם, כולם חרית.

אז הוא ביאר,

עד יציאת מצרים היינו עבדים אמיתיים,

ומרוב שהתרגלנו לעבדות לא היינו מסוגלים למציאות אחרת.

אמנם יציאת מצרים המטרה הייתה תעבדון את האלוהים

על ההר הזה.

דהיינו, קבלת התורה.

וזה עשה אותנו עבדי השם.

שגם אם אנחנו נאלצים עדיין להיות עבדים של אומות העולם,

זה כבר לא עבדות ממש כמו במצרים,

כי המהות של יהודי שהוא עבד השם.

אז בפנימיות שלו, הבן חורין

מאבלי העולם,

אבל לצערנו הרב,

עד היום לא ראינו מי שבחר לקיים את הפסוק

הנעם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.

אין מנהיג עדיין יהודי

שיכול לקיים את זה, רק מלך המשיח יבוא

ולא יתחשב בגויים, אף הוא, הם יצטרכו להתחשב בו.

יבואו וינשקו את סוליות

נעלו.

ועכשיו סיפור

ממש מזעזע, אבל

מסביר את המצב.

אחד,

נפטרה בתו התינוקת,

רחמנה, לצילן.

לפני הלוויה,

הוא בא אל רבנו לשאול אותו שאלות בהלכה בעניין.

תפס רבנו את ידו ואמר לו, אתה מרגיש את היד שלי?

האברך ענה, כן.

שאל אותו, ולמה אתה לא מרגיש את השעון שאתה עונד על היד?

כי לשעון התרגלת.

זה חלק ממך, מהיד, זה חלק מהיד, אתה לא מרגיש.

אבל אני תפסתי אותך פתאום, לכן אתה מרגיש אותי.

אז אתה יודע, הקדוש ברוך הוא תפס אותך עכשיו פתאום,

כי הוא רוצה שתרגיש אותו.

ומה שקרה נועד, שלא תשכח שיש בורא לעולם.

וואי, וואי, וואי.

כששוכחים את השם, לפעמים הוא נותן להרגיש.

אז צריך לשמור על קשר כדי שלא יהיה פתאום.

לשמור על קשר כל הזמן.

פעם אמר על הפסוק, כל דודי דופק, פתחי לי.

ומפרש רשי,

אל תגרמו לי שאסתלק מעליך.

פתחי לי.

לא תפתח.

אם תעזבני יום, יום יום עזבקה, אני אסתלק ממכם.

ועל הפסוק הזה הוא ביאר.

כשיש לאדם בן יחיד והוא צריך תרופות מרות,

לפעמים הבן מתייאש מהטיפולים והכול שהוא כבר מוותר על החיים.

האבא עומד ואומר לו, בני, גם אם אתה לא רוצה לחיות, תחוס עליי.

גם הקדוש ברוך הוא מצטער בצער ישראל ומתחנן,

תשוב בתשובה שאני לא אצטרך להסתלק מעליך.

ולכן, אני רוצה לראות את זה.

אחרי טיפול קשה שהוא עבר, שאל אותו רופא, איך אתה מרגיש?

אמר לו, יש לי איסורים.

אמר לו, אל תגיד איסורים, תגיד כאבים.

אמר לו, לא, אני רוצה להגיד דווקא איסורים.

כי איסורים זה משורש יסור ועשור.

איסרו חג בעבותים, זה גם לאסור, לקשור.

אני בוחר להגיד שיש לי איסורים,

כי כאשר ייסר איש את בנו,

השם אלוקיך מייסריך. זה אבא שהוא קושר אותי אליו על ידי האיסורים.

זה לא כאבים.

הוא רוצה לקשור אותי אליו, שאני אהיה מחובר אליו.

אז לכן אני קורא איסורים לזכור שהקדוש ברוך הוא מייסר אותי,

אבל כמו אבא אוהב.

זה לא מכות אכזר.

זה הכול.

במידה שיהיה קשר, שיהיה קשר.

בערוב ימיו של הגאון רבי יעקב עדס,

זכר צדיק וברכה,

מראשי ישיבת פורת יוסף,

הוא לקה בשיתוק

ורבנו הגיע לבקר.

כשיצא אמר לבן הגאון רבי יהודה,

מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאביך במצב הזה?

והוא השיב לו, השיב בעצמו ל...

אדם שנמצא במצב כזה זוכה להגיע במחשבותיו הנקיות

לדבקות מוחלטת.

וברגעים האלה הוא מרומם את כל חייו.

גם אם הוא היה אדם גדול קודם,

אבל זה מדרגה של דבקות.

וזו המדרגה שברגעים כאלה יכול אדם להידבק בקדוש ברוך הוא.

אז כדי להביא או לידי כך,

הוא עושה כך.

פעם הייתה טרגדיה.

יהודי נפטר ביום הלידה של הבן מהתקף לב.

הוא הגיע לנחם את האלמנה השבורה והרצוצה.

בעודד את רוחה אמר לה עכשיו תדעי לך שהקדוש ברוך הוא אבי יתומים.

מסיום השיחה היא ביקשה פסק הלכה.

היא אמרה שבני המשפחה רוצים שאני אקרא לתינוק על שם אבא,

ששמו היה שמחה.

אבל אני חוששת.

למה?

שלא ידבק בו חלילה רוע מזל של אביו שנפטר בדמי ימיו.

חוץ מזה, שמחה,

שם של שמחה.

ואם אני אקרא לו ככה,

אני כאילו מתעלמת מהטרגדיה שפקדה אותנו בשעת הלידה,

יותר מתאים לקרוא לו איוב

או ירמיהו שהיה חוזה החורבן.

הוא לא קיבל את הדברים

ואמר לה למרות כל מה שאת אומרת תקראי לו שמחה.

לא יאונה לכם כל רע.

והמשיך במילות נחמיו

אמר לה, את לא האם הראשונה שמרגישה כך.

התורה מספרת

בפרשת וישלח

על הלידה של בנימין.

כאשר אמו רחל נפטרה עליו בשעת הלידה.

לא האבא נפטר בלידה, האמא רחל נפטרה בלידה.

ולפני שהיא נפטרה,

היא ביקשה לקרוא לו בן-אוני.

ויעקב בחר לקרוא לו בנימין.

החזיר את כל הציבור

שלושת אלפים שנה אחורה.

והחייה את המעמד המרטיט בלידת בנימין,

שהיה צעיר הבנים ליעקב אבינו ברחל אמנו.

אמר להם, שבו בנפשכם.

כמה בעל יכול להיות אכזרי כשהוא לא ממלא את המשאלה האחרונה של אשתו?

בעל אחת כמה וכמה אדם גדול, אציל נפש בחיר שבאבות, יעקב אבינו.

היעלה על הדעת

שהוא יפר

המשאלה האחרונה של רעייתו ביקרה לבן בניגוד לדעתה.

והסביר במתק לשון,

ודאי שקשה היה ליעקב לשנות מדעתה של רחל,

אבל ברוב תבונתו,

בחוכמת הנפש,

הוא ידע שאחריותו כאב לבן

מחייבת לא לכרותו

על שם טראגי כזה, בן אוני שמשמעו בן צערי.

אז הוא יגדל וכל הזמן הוא יזכור שהוא גרם שאימא שלו תמות בלידה.

וכל ימיו ירדפו אותו רגשי האשר,

ויכאב לו.

וזה יפריע לו לעלות בדרך העולם היתה.

התאזר יעקב בגבורה וקרא לו בנימין.

הוא לקח את השם בן אוני,

והפך אותו לשם חיובי,

בן ימין,

שזה היד החזקה.

ימין אדוני עושה חיל.

מצד אחד הוא שמר על הנפש של הבן,

ודאג לעתידו.

מצד שני, הצליח לקיים את צוואת האם

הנערצת

לא כפישוטה,

אבל כמשמעה.

בעניין זה גם

הוא נכנס פעם לנחם אלמנה צעירה,

ואמר לה, אני בטוח

שיש כאלה שאומרים לך שעם הזמן הצער יישכח.

וככה הם רוצים לנחם אותך.

אך האמת,

שאי אפשר לשכוח קרובים.

ולכן זה טעות.

את לעולם לא תשכחי.

אלא שהמשימה שלך היא לחיות

במצב הזה,

ויחד עם זה להתחזק באמונה וביטחון,

שהשם יעזור לך.

סיפר הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן,

יהודי שלא זכה לפרי בטן במשך שנים רבות,

ורופאים לא נתנו לו תקווה,

נכנס עם רעייתו.

לרבינו ובכו בכו בכו על מר גורלם.

המתין עד שהפסיקו לבכות,

השתתף בצערם,

ואמר להם בשפתם ביידיש,

כי אומר,

הקדוש ברוך הוא לא חייב לנו כלום.

כל מה שהוא נותן זה חסדים.

אז אין מה להתלונן ולדרוש יותר ממה שמקבלים.

גם הדברים שאנחנו מקבלים לא ראויים ולא כדאיים.

ואז הוסיף,

אבל יש עצה

לעורר רחמי שמיים

על ידי שתעשו לפנים משורת הדין,

ואז תזכו שגם יעשו עמכם לפנים משורת הדין.

ואז אולי יחוס השם ויפקוד אתכם בדבר ישועה ורחמים.

קיבלו את העצה,

וקיבלו להתנדב לסייע לחולים

ולמשפחותיהם.

לאחר שנה חבקו בן בכור בשמחה,

וזכו לעוד שני ילדים.

לעשות לפנים משורת הדין, לא חייבים לנו כלום.

אבל אם אנחנו עושים גם מה שאנחנו לא חייבים,

ומוסיפים על מה שחייבים,

מידה כנגד מידה תחזיר לנו גם כן,

ואפשר שיעשו איתנו גם לפנים ממידת הדין.

בעל זה.

החול יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

החול יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

החול יאמרו והכל יאמרו והכל ישמחוך, והכל מהכל מהכל מהכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

הרי אני מכוון,

נקיים מצוות חכמים דאורייתא, בשמחה דאורייתא.

כבן את עמיך ותמיכה דאורייתא לעשו נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

לעשו נחת רוח לתנא הקדוש.

שיהיו שפתותיו דוממות בקדוש.