ספר חוכמת המצפון על סוכות - חלק ה | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

יעקב נשא סוכות,

באים אין לו בית

ולמקנה הוא עשה סוכות.

בסידור של הארי, זיכרונו לחיי העולם הבא,

סידור בי שבתאי,

בסדר כוונת הסוכה מבואר,

כי דווקא בחג הסוכות משפיע הקדוש ברוך הוא לישראל בחסדו הגדול שפע רב טוב של שובע.

צריכים להבין,

הרי שנינו במשנה בפסח נידונים על התבואה,

ככה בראש השנה טזן,

והתבואה זה הפרנסה.

אז בפסח נידונים.

אז מה עניין חג סוכות לפרנסה?

ומדוע משפיע הקדוש ברוך הוא דווקא בסוכות שפע של שובע בעולם?

נקדים להביא את דברי הטור אורחיים סימן

ת׳י״ז בשם אחיו הרב יהודה,

האומר שהמועדים ניתקנו כנגד האבות.

פסח זה כנגד אברהם.

דכתיב לושים וחסי עוגות.

בעיה זה פסח.

שבועות כנגד יצחק,

שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מעילו של יצחק.

סוכות כנגד יעקב.

דכתיב יעקב נשא סוכות.

והנה כאשר נתבונן בתורה נראה כי יעקב אבינו היה הראשון שהתפלל על הפרנסה.

יעקב אבינו היה הראשון שהתפלל על הפרנסה.

ככתוב,

וידר יעקב נדר לאמור אם יהיה אלוהים חמדי

ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך

ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.

על כן בכל חג הסוכות

שהוא כנגד יעקב אבינו,

בבחינת ויעקב נשא סוכותה,

משפיע הקדוש ברוך הוא בזכות תפילתו של יעקב

שפע של שובע לישראל.

בזכות תפילתו של יעקב, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש,

משפיע הקדוש ברוך הוא שפע של שובע לישראל.

ככה אומר ריבי סוכר דום מבלז, זכותו הגנה על אלומה.

ייתכן להרחיב את ביאור הדברים על פי המשנה.

המשנה באבות, פרק ג' יז' אומרת

אם אין תורה,

אין קמח.

והנה דוד המלך עליו השלום אומר טוב השם לכל ורחמה על כל מעשיו.

על כן נמצא כי מצד הקדוש ברוך הוא בוודאי שרצונו להיטיב עם הנבראים ולהשפיע עליהם שפע של רוב טוב,

שכן כאמור רחמה על כל מעשיו.

אולם כאשר אדם חוטא,

הרי מתברר שהשפע אינו לטובתו.

בבחינת, וישמן אישורון ויבעט

וייטוש אלוה עשהו.

מרוב הטוב והתענוגים שהשם משפיע עליו, הוא יבעט חלילה בתורה ובמצוות.

לכן למקטרגים יש פתחון פה למנוע כביכול מהשם יתברך להשפיע שפע טוב

בטענה שזה מקלקל את ישראל.

ויש לעצור את השפע מלרדת לארץ.

על פי זה יובן,

אחד הדברים התמוהים שנתייגעו עליו מפרשים,

מדוע עלה ברצונו של יצחק אבינו למסור את הברכות לעשיו הרשע ולא ליעקב אשתם?

יעקב אשר בועלה של תורה, לא מגיעה לו ברכה? למה לברך את עשיו?

ואכן הדבר, אמת הדבר, בתחילת הפרשה כתוב היה, ויצחק את עשיו כציד בפיו.

ורש״י אומר, יודע, ציד לצוד רמות תמים בפיו. שואל אותו אבא, איך מעשרים את המלח או את התבן?

סבור אביו שהוא מדקדק במצוות.

אולם הרי ברור שיצחק ידע גם את ערכו

של יעקב,

שהוא אשתם,

יושב אוהלים לישיבה של שם ושל חבר,

מועסק בתורה.

אז למה רצה יצחק למסור את כל הברכות רק לעשיו ולא ליעקב?

אומר על כך התפארת שלמה,

דווקא משום שיעקב אבינו עסק בתורה ובעבודת השם,

חשש יצחק אבינו ואיירא שלא תזוח דעתו של יעקב על ידי ברכות העולם הזה,

וחלילה יגרמו הם לו להתקלקל,

בבחינת וישמן ישורון ויבעט.

נגיד עכשיו אם אתה תשפיע,

לאברכים מסוימים, שפע, נגיד תיתן להם עכשיו מיליארד דולר,

כמה יישארו עכשיו בכולל באותה מסגרת בדיוק,

ולא יצאו להתפרע קצת, ככה להתאוורר, מה שנקרא,

עם הכסף.

אז יכול להיות שזה סכנה.

רק מי שעמד בניסיון העוני,

קודם כול מקיים את התורה מעוני,

והעוני לא העביר אותו על דעתו,

אז הקדוש ברוך הוא נותן לו עושר.

סופו לקיימא מעושר, כי העושר לא ישפיע עליו.

אבל זה מי שעמד לאורך זמן

בעוני ושהתורה אצלו היא העיקר.

אבל יש עצה נגד המקטרגים בשמיים, שהם לא רוצים שירד שפע על העולם,

לעסוק בתורה.

אם עוסקים בתורה שהיא שמירה כנגד יצר הרע,

כמאמר חכמים זכרונו לך בגמרא,

בקידוש של ל', כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בניי, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורת תבלין.

ואם אתם עוסקים בתורה,

אין אתם נמסרים בידו.

נמצא כאשר ישראל עוסקים בתורה, אין נחוש שמה יבוא לבחינת וישבנת שום ומעט, ועל כן אומרת המשנה, אם אין תורה אין קמא.

אם אין תורה שהיא התבלין כנגד היצר הרע,

הרי נמנע מהאדם הקמח, השפע,

כדי שלא יבוא לידי בחינת וישבנת שום ויבעט ואיתו שלא עשו.

אם אתה לא לומד תורה, אין לך את ההגנה מפני היצר,

ממילא לא כדאי לתת לך קמח.

כי אם יתנו לך קמח, אז אתה תפשע.

ונשאלת השאלה,

אם זה העצה,

אז זה מה שעשה בעצם מה?

יעקב אבינו. אז למה לברך אותו יצחק?

והנה מר בזוהר הקדוש כי יעקב אבינו הוא עמוד התורה.

כתוב על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ולגמילות חסדים.

בתורה זה יעקב.

ידוע שיעקב השתמש בבואלים ורשי פרש יושב בו עלים של שם ועבר,

ושברח יעקב לאחר הרמת באמצע הדרך ללמוד בית המדרש של עבר 14 שנה רצוף.

לפי זה התבארתם מדוע דווקא יעקב אבינו היה הראשון שהתפלל על הפרנסה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.

כי מאחר והיה הוא, יעקב, עמוד התורה ועסק בתורת השם יומם ולילה,

ובפרט לאחר שעבר 14 שנה ואת מדרשו של שם,

ששם לא ישן,

התפלל השם שיקיים את הבטחתו לישראל,

בראתי יצר הרע ובראתי לו תורת תבנים.

אז אין חשש שמא מרוב שבע יתקיים בהם חס וחלילה וישבן שונו ויבעד,

ועל כן תן שפע ערב טוב לישראל בניך.

אז למה יצחק פחד?

יעקב זה היה הראשון

שישב והגה בתורה בלי הפסקה, ולך תדע מה יהיה, מאיפה אני יודע?

יעקב, שכבר הרגיש בעצמו שזה לא ישפיע עליו,

ביקש

שהקדוש ברוך הוא ייתן,

אמרת שבראת תורת ואני נא יצר הרע.

אז היצר לא יכול לפתות את האדם,

לפשוח אם אתה לומד תורה.

אני, שאני לומד תורה בשיעור כזה, עמוד התורה,

אז תן לי את הברכה עכשיו.

ונתן לי לחם לאכול ובגל ללבוש.

והנה אמרו חכמים זכרונם בצד ט' זן, כל מזונותיו של האדם קצווים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים.

על כן כל שנה לפני ראש השנה,

כשקוצבים קצבה חדשה של פרנסה לשנה החדשה,

בא השטן לקטרג על ישראל שהם לא רואים לשפע רב טוב מכיוון שחטאו,

ונתקיים בהם וישבן לשונו ויבעט.

לכן לפני ראש השנה הוא יום הדין,

כדי לסתום את פיו של השטן.

הקדים הקדוש ברוך הוא ברוב רחמם וחסותיו לתת לנו את חודש אלול,

חודש רחמים והסליחות.

שאז הקדוש ברוך הוא מתרצן לישראל בניו,

כדי שיקדימו לתקן את מה שפגמו במשך כל השנה.

ועל ידי כך, כאשר מגיע ראש השנה, אין לשטן פרק אטרק על ישראל.

והקדוש ברוך הוא קוצב שוב את מזונותיו של האדם מראש השנה ועד יום הכיפורים.

אולם, נכון באמת שכבר נתקפרו עוונותיהם של ישראל לאחר יום הכיפורים.

אבל הלא עדיין יש חשש

שמא על ידי התחדשות שפע הפרנסה יבואו ישראל לידי חטא, בבחינת וישבני שונו ויבעט.

ובפרט שזה חג האסיף.

לכן, כאשר מגיע חג הסוכות, שהוא כנגד יעקב עמוד התורה,

אז בזכות התורה שהיא תבלין כנגד יצר הרע,

מובטח לנו שלא נכשל יעקב תרשן.

מתעוררת זכותו של יעקב אבינו שהתפלל השם על הפרנסה

ונתני לחם לאכול ובגד ללבוש

ועל ידי כך בזכות יעקב אבינו עמוד התורה משפיע כזה על שפע וסוף על ישראל

אז כדאי לשבת וללמוד הרבה תורה בסוכה

לסתום את פי המקטרג

שלא יגיד שאנחנו לא ראויים לקבל שפע כי אם נקבל אנחנו נפשע

אנחנו נראה

שאנחנו לומדים תורה והתורה היא תבלין נגד יצר הרע ואז לסתום את פי המקטרג בזכות יעקב אבינו שביקש ונתני לחם ובגד ללבוש

שהוא למד תורה והקדוש ברוך הוא שמע

לקולו ונתן לו את הברכה

שמה בשמחת תורה זה הקדוש ברוך הוא אומר קשה עליי פרידתכם

כן

אבל זה שמחת המצווה

אז כשאתה שמח במצוות אתה מקיים תורה לומד תורה ומקיים תורה

זה תורה

אם לומדים רק תורה ולא מקיימים תורה זה לא תורה

אז ממילא אם אתה מוציא לפועל את התורה

אז אתה מקיים את זה ואתה מבטל את היצר

למה? כי אם לא היית פנוי לשטויות אחרות ולא היית שמח בשמחת המצווה

אז זו עדות יותר טובה, תורה אזעקה

הושענא רבה

יעקב תרשת, או שנה רבה, אתה עכשיו בסרט,

ביוטיוב, כולם יראו,

לא לישון, בסוכות לא ישנים.

אומרים חכמים, זיכרונם לברכה,

ראש השנה

הוא יום הדין,

יום שבו כל בעיה עולם המדינה משפעת ועוברים בפני הקדוש ברוך הוא כיווני מרון.

לתת דין וחשבון כל מה שעשו במשך השנה שעברה.

ורק ביום הכיפורים,

לאחר אורכה של חסרת ימי תשובה,

ניתנת לנו כדי לחזור מדרכינו רעות,

אז נחתם גזר דין

שניתן בראש השנה.

כמו שהפייטן האלוקי רבי אמנון ממגנצא,

זכותו יגן עלינו אמן, אמר

בראש השנה ייכת אמון

וביום צום כיפור ייכת אמון,

כמה יעברון וכמה יבראון וכולי.

אולם צריכים לדעת,

גם לאחר שהקדוש ברוך הוא חתם על גזר הדין,

עדיין לא מאוחר.

ניתן לשנות רוע הגזירה.

שכן רק ביום הושענה רבה,

ביום השביעי של חג הסוכות נמסרים הפתקים,

הגזר דין להוצאה לפועל.

לכן ביום הושענה רבה מרבים ישראל בתפילות ובתחנונים ולומדים כל אותו הלילה,

ומתעוררים בתשובה לעורר רחמים חדשים.

על ידי כך ניתן לשנות את הגורל,

ואפילו אם נגזר על האדם חס ושלום דברים קשים,

קורעים את הפתקים וכותבים פתקים חדשים טובים.

תראה כמה אורך רוח לפניו לתת עוד צ'אנס ועוד צ'אנס ועוד צ'אנס.

צריכים לדעת

שביום הושענה רבה מבקשים חיים על עצמנו רק בזכות התפילה בלבד.

כי ביום זה שביעי האושפיזין הוא דוד המלך,

שכוחו היה בתפילה.

כפי שאומר דוד בתהילים, ואני תפילה.

מהותו של דוד המלך תפילה.

צריך לומר, ריבון העולמים,

הנה אנו באים לפניך דלים וריקים,

ואין בידינו כלום, לא תורה,

ולא מצוות,

ולא מעשים טובים,

ולא זכות אבות,

ואין לנו אל הפה להתפלל לפניך בלבד.

אף אתה עננו,

רק בזכות התפילה,

שאנו מתפללים לפניך בלב נשבר ונדקה.

וזהו שקוראים ליום זה, הושענה רבה,

הושענה,

תושיע אותנו ביום ה-51 מראש חודש אלול ועד הושענה רבה.

לכן הושענה ביום גמר החתימה ומסירת הפתקים לטובה, לרחמים, לחיים טוב ושלום, לגאולה שלמה, אמן.

אומר הזוהר הקדוש, ביום השביעי של חג הושענה רבה,

סיום הדין בעולם,

ופתקים יוצאים מבית המלך,

ונמסרים ביד בעלי הדין לפעול את הדין והמשפט לחייבים.

אבל אין להם רשות לפעול מייד,

אלא עד שמיני עצרת, כדי לתת לנו עוד יום,

שהוא הושענה רבה לשום בתשובה.

אמר רבי יוסי,

הרי למדנו, שים לב,

לעקוב תרשן,

הערבה דומה לשפתיים.

וביום זה,

מה היא מרמזת?

בהושענה רבה, מה היא מרמזת?

אמר רבי יחיא,

שהיום הזה תלוי בשפתיים.

דהיינו, בדיבור שיוצא מן השפתיים, כי עיקר התיקון ביום ההושענה רבה הוא על ידי התשובה והתפילה שמתפללים ישראל.

כי ביום הזה מצוות המלך לתת את הפתקים לשוטר,

ומסתיימים הדינים.

ונסתם לשון הרע והקטרוק של הסמ״ך מהם,

שמקטרג על העולם.

בעניין הערבה כותב רבנו חיים הכהן בטור ברקת, על אורח חיים סימן תרסן,

כמוהו חכמים, זיכרונם לברכה, ביום זה לחבוט ערבה יעקב תרשן הדומה לשפתיים.

למה חובטים את הערבה שהיא דומה לשפתיים?

כדי לרמוז כי ייסחר פי דוברי שקר.

כיוון שהם מקטרגים עלינו למעלה,

ייסחר פי דוברי שקר.

לכן חובטים את הערבה בקרקע דווקא,

ככתוב בתהילים יעקב תרשן,

ואויביו עפר ילחכו.

ואויביו עפר ילחכו.

והנה כתוב באיוב א' ו'

ויבואו בני האלוהים.

מי אלה המקטרגים?

דין.

להתייצב על אדוני.

המקטרגים מתייצבים על שם אדוני,

שהוא מידת הרחמים,

וכביכול מכריחים אותו לפעול בדין.

ולכן אנחנו לוקחים חמישה בדי ערבה,

רמז לשם אלוהים, שהוא חמש אותיות.

ועל כך שבני האלוהים קטרגו,

אדוני יפקוד עליהם ממרום וישליך אותם לארץ.

לכן צריך לחבות אותם בקרקע דווקא,

ולא צריך לברך על החבטה, כמו שאומרים, חבית חבית ולא בריך.

למה?

כדי שלא תחול עליהם ברכה ולא אזכרה של שם ה'.

רק חבית חבית.

יש עוד לומר,

שידוע שלערבה אין טעם ואין ריח.

והיא מרמזת על אנשים שאין בהם לא תורה ולא מצוות.

ומצוות חביתת הערבה ביום זה באה לרמוז לאותם אנשים שהתיקון שלהם הוא החבטה על הקרקע.

שמעת יעקב?

הערבה מרמזת על אנשים בלי תורה ובלי מצוות.

ומצוות חביתת הערבה ביום זה באה לרמוז לאותם אנשים שהם בלי תורה

ובלי מצוות.

שמה התיקון שלהם?

חבטה על הקרקע.

דהיינו שישפיל אדם את עצמו עד עפר ויחבוט עצמו על ידי ייסורין

כדי לזכות לתורה ולמצוות.

בעניין זה שערבה דומה לשפתיים

וכדי לרמוז לבעל לשון הרע ונבלו את הפה שעונשו כרת,

כמו שנאמר, יכרה את אדוני כל שפתי החלקות

לשון מדברת גדולות.

לכן חובטים את הערבה שהיא רמז לשפתיים בקרקע.

וצריך לדעת שאם אין הוא משפיל עצמו עד עפר,

אין לו תקנה,

אלא על ידי קבורה בעפר.

וזה חיבוט הקבר,

כמו שכתוב בחסד לאברהם.

בעין המשפט נהר ב', שאלו את רבי עניע עזר

כיצד דין הקבר,

אמר להם,

בזמן שאדם נפטר מן העולם,

בא מלאך המוות ויושב על קברו

ומכה אותו בידו.

הוא אומר לו, קום,

אגיד אני שםיך.

אומר לו, הנפטר,

גלוי וידוע לפני מי שאמר מהעולם שאיני יודע את שמי.

מיד מכניס המלאך המוות את רוחו ונשמתו בגופו ומעמידו ומחייו בדין.

אמר רבי יהושע בן לוי,

חיצים בשלשלאות של ברזל בידו של המלאך.

פעם אחת מכה בו,

עבריו מתפרקים.

פעם שני מכה בו,

עצמותיו מתפרקות.

ובאים מלאכי השרת ומלקטים אותו ומעמידים אותו ומכה אותו פעם שלישית.

יש עוד המשך אבל לא עכשיו.

הנה רואים אנו,

הנה אומרים אנו,

שעיקר הדין על האדם הוא על מה שהוציא משפתיו.

ולכן ברור שמוטב לאדם שנכשל בלשימה.

ונבלו את הפה להשפיל את עצמו בעולם הזה ויתקן את אשר פגם

מאשר לעבור

חיבוט הקבר שהוא איום ונורא,

השם יצילנו וישמרנו, אמן. אמן. מה זה? זה לא פשוט.

זה לא פשוט.

כשאדם לא זוכר את השם שלו, בגלל שהוא רשע, אז הוא לא זוכר את השם שלו.

לכל אדם יש שם של הקליפה שלו.

אם הוא תיקן את עצמו, אז הוא יודע את השם של הקליפה.

כששואלים אותו מה השם, הוא אומר.

אם הוא לא יודע להגיד, חובטים אותו עד שיגיד.

כן, שלא ישכח.

כן, זה סגולה לסחירה.

אם הוא לא יעבור את השם שלו בקבר?

יעבור, תלוי כמה הוא מדובק.

תלוי כמה החבית עושה כזה. תלוי כמה הוא מדובק.

לכן כדאי עכשיו לעשות חבית חבית ולא בריך.

זה מה שאגע עשו לו, חבית חבית ולא בריך.

אז אם הוא יבין את הרמז

של הערבה, שזה השפתיים, שהוא מדבר, ראשון הרע, ונבלו את הפה והקול,

והוא ידע לעשות ככה וככה כלפי השפתיים שלו,

אז הוא לא יצטרך לעשות חבית חבית שם בקבר.

צריך לחבל וחבית חבית חנאו יש כאלו נגד מיוחד.

כן.

עכשיו תשמעו משהו שלא שמעה אוזן.

מוכנים?

תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב.

על הכתוב נעשה ונשמע שנינו בגמרא,

דרש רבי סימאי

בשעה שהקדימו ישראל נעשה נשמע,

באו שישים ריבו של מלאכי השרת,

וכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים,

אחד כנגד נעשה

לאחד כנגד נשמע.

מכיוון שחטו ישראל בעגל, ירדו מאה ועשרים ריבו מלאכי חבלה ופרקום,

שנאמר והתנצלו בני ישראל את עדיה מהר חורב.

אמר רבי יוחנן, וכולן זכה משה ונטלן.

אמר אשלקיש,

עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו,

שנאמר,

ופדויה אדוני ישובון ובאו ציון ברנה בשמחת עולם על ראשם.

מבאר שם התוספות ואומר, שני כתרים של הוד היו,

לפיכך, כשנטלם משה, קרן עור פניו. ממה קרן עור פניו?

מקרני ההוד.

יעקב תרשן, נמצאנו למדים מדברי הגמרא,

שלאחר חטא העגל

איבדו בני ישראל את שני הכתרים שניתנו להם,

כאשר אמרו נעשה ונשמע.

הם זכו להם ואיבדו אותם.

אולם, משה רבנו, עליו השלום, זכה לכתרים האלו,

שהיו כדיבורי התוספות, שני כתרים של הוד.

ומהם קרן עור פני משה.

ככתוב, וירא אהרון וכל בני ישראל את משה,

והנה קרן עור פניו, ויראו מגשת אליו.

הנה, אין ספק ששני הכתרים האלה של הוד, שנטלו מישראל, נטלו למשה רבנו,

הם אור גדול ומזהיר של סודות התורה.

זה לא אור פרויקטורים סתם.

זה אור מזהיר של סודות התורה שנטלו מישראל לאחר שחטו בעגל.

אולם,

בגאולה הקרובה

יחזירם הקב'ה לישראל.

לכן כתוב, חוכמת אדם תאיר פניו.

זה שאמר אשלקיש, עתיד הקב'ה לחזירן לנו,

שנאמר, ופדויה אדוני ישובון ובאו ציון מרינה ושמחת עולם על ראשם,

אלו שני הכתרים של הוד שקשרו מלכה של יצחק על ראשם, כשאמרו נעשה ונשמע.

זה השמחת עולם על ראשם.

על זה התנבא נביא ישעיה נאא,

נא ד,

כי תורה מאיתי תצא.

דרשו חכמים במדרש,

אמר הקב'ה, תורה חדשה מאיתי תצא.

דהיינו, אותם הכתרים של הוד,

של סודות התורה שאיבדו ישראל בחטא העגל, עתיד הקב'ה לחזיר לישראל, עתיד לבוא. זה נקרא תורה מאיתי תצא.

והנה מבואר בליקוטי ש״ס,

לרבנו הארי, זיכרונו לחיילון, באשר הביא שמעון בר יוחאי,

הוא ניצוץ מנשמתו של משה רבנו,

עליו השלום.

וכפי דברי הארי, זיכרונו לחיילון מבא,

הוא אומר ככה, דע

כי רבי שמעון בר יוחאי רב השלום היה ניצוץ במשה רבינו על השלום,

וכמו שמשה ברח

מפני חרב פרעה

והשיג שלמותו שם במדבר,

פססט,

יעקב תרשד,

כך רבי שמעון בר יוחאי ברח מפני הקיסר

והשיג שלמותו במערה,

איפה הייתה מערה, אתם יודעים?

במדבר לוד.

במדבר לוד פה.

במדבר לוד.

גם רבי יהושע בן נביא, כשבא עינוקה והביא לו את אבני קדחות, לקח אותו למערה במדבר לוד, שם הוא ראה לו אותם.

וצריכים אנו לדעת,

כי התנא...

ככה דמיינת, וצריכים אנו לדעת.

וצריכים אנו לדעת,

כי התנא הדגול

התנא הדגול, רבי שמעון בר יוחאי,

שגילה בעולם את תורת הסוד,

זכה להשיג את שני הכתרים של הוד

שניטלו מישראל בזמן משה רבנו,

ומאחר בזמן משה רבנו

לא ניתנה לו הרשות לגלות בעולם את תורת הסוד.

הנה בזכותו של רבי שמעון בר יוחאי, שהיה ניצוץ משה, ניתנה לו הרשות בתקופתו לגלות את הסודות האלה.

כאן בואר בתיקוני הזוהר,

שאליהו הנביא זכור לתואר רבי שמעון בר יוחאי, ככה הקדמה יוזן, תקשיבו מה כתוב.

קום רבי שמעון

ויתחדשון מלין על ידך.

דהא רשותאית לך

לגלעה רזין תמירין על ידך.

מה דלא התיירשו לגלעה לשום ברנש עד כען.

קום רבי שמעון ויתחדשו דברי תורה על ידך.

שערי רשות ניתנה לך לגלות על ידך סודות גנוזים מה שלא ניתנה רשות לגלות שום אדם עד עתה.

לכן מובא בסוהר הקדוש מוטט.

אמר רבי שמעון בר יוחאי, השתה

איתלי לגלעה מה דלא התיירשו לברנש אחרא לגלות.

עתה יש לי רשות לגלות

מה שלא ניתנה רשות לאדם אחר לגלות.

הנה כי כן יאיר לנו עכשיו להבין מה שאמר רבי שמעון בר יוחאי עצמו בזוהר

מעיד אני עלי שמיים וארץ שבעליונים.

שהנני רואה כעת

מה שלא ראה אדם מיום שעלה משה שנית להר סיני.

ועוד,

שאני יודע שפניים מאירים

ומשה לא ידע ולא הסתכל.

וזהו שאמר הכתוב, ומשה לא ידע כי קוראן עור פניו.

בכוונתו של רבי שמעון בר יוחאי שהוא ניצוץ משה,

שהוא זכה להשיג את האורות הגדולים של שני הכתרים שלו,

שקיבל משה רבנו מהמלאכים כשעלה להר סיני.

וכאמור, מהכתרים האלה קרנו פניו של משה רבנו, אולם משה לא ידע כי קראן עור פניו.

דהיינו,

לא הייתה לו רשות לגלות את הסודות האלה.

לכן הוא לא ידע שיש לו אפשרות להשתמש בהם,

כי לא ניתנה רשות.

ואילו רבי שמעון בר יוחאי שידע שקראן עור פניו,

דהיינו שזכה לגלות מה של משה רבנו, לא הייתה רשות לגלות.

זאת אומרת,

אם עם ישראל היו נשארים ולא חוטאים בעגל, כולם היו מקובלים בדרגה הכי גבוהה.

יודעים את כל סודות התורה.

עניין זה פותח להבין מאמר נפלא בעניין מתן תורה, מסכת שבת, פח.

בשעה שאלה משה רבנו למרום,

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, מה ליילוד אישה בינינו?

אמר להם לקבל תורה בה.

אמרו לו מלאכי השרת, חמדה שגנוזה תתקעת דורות לפני בריאת העולם, אתה מבקש לתנעל בשר ואדם.

מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו?

תנא אותך על השמיים.

תנא הודך על השמיים.

הודך.

ההוד.

השאר את הוד התורה בשמיים.

אמר לו הקב' ברוך הוא משה, אחזינה עם תשובה.

אמר לפניו משה, ריבונו של עולם, מתיירה אני,

שמא ישרפוני בהבל פיהם?

אמר לו הקב' ברוך הוא, אחוז בכיסא כבודי ואחזה להם תשובה.

אמר לפניו ריבונו של עולם,

תורה שאתה נותן לי,

מה כתוב בה?

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים

אמר משה למלכי השרת

למצרים ירדתם?

לפרעה השתעבדתם?

תורה למה תהיה לכם?

ועוד מה כתוב בה?

לא תרצח, לא תנעף, לא תגנוב

וכי יצר הרע יש בכם וכי קנאה יש ביניכם

מיד הודו המלאכים בצדקת משה

וכל אחד נעשה לאוהב ומסר לו מתנה.

ככתוב בתהילים, עלית למרום

שבית שבי לקחת מתנות באדם.

יש להוסיף כאן מה שאמר הגאון הקדוש החידה

זכר צדיק ברוך בשם הארי הקדוש זכר צדיק ברוך כי בפסוק עלית למרום שבית שבי

נרמז שמו של התנה הקדוש רבי שמעון בר יוחאי

שבי ראשי תיבות שמעון בר יוחאי

וצריכים להבין מה הקשר בין המילה שבי שהיא רומזת לנשמת רבי שמעון בר יוחאי

לניצחונו של משה רבנו על המלאכים

כשעלה למרום לקבל תורה

המלאכים טענו

חמדה שגנוזה תת-תקעת דורות לפני בריאת העולם אתה מבקש ניתנה בשר ודעם

מה אנוש כי תזכרנו ואין אדם כי תפקדנו

הרי הבן אדם בחטאיו יאבד את החמדה הזו כמו שבאמת קרה בחטא העגל

לכן אמרו המלאכים תנא אותך על השמיים

הם יבזבזו את כל החמדה

ולכן זה היה נכון כי הם חטאו בעגל והם הפסידו את קרני ההוד

אז לכן אמרו לו תנא אותך על השמיים תשאיר את ההוד פה

את שני הכתרים של סודות התורה בשמיים

כדי לסתום את הטענה של המלאכים

לקח משה עימו את נשמת רבי שמעון בר יוחאי

שהעיד על עצמו בגמרא בסוכה מימי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין

וזאת כדי להראות למלאכים שיש בכוח של בן אנוש

רבי שמעון בר יוחאי להגן בכוחו על כל בני דורו מן החטא

ועל כן ראוי הוא לזכות בהוד התורה בשני כתרי ההוד

ויש עוד לומר

שמשה רבנו ידע ברוח קודשו שבזמנו הוא לא יוכל לגלות את עוד סודות התורה עד שיבוא רבי שמעון בר יוחאי

שהוא הניצוץ שלו והוא יגלה את תורת הסוד

על כן לקח משה רבנו עמוד נשמת רבי שמעון בר יוחאי

כדי שגם רבי שמעון בר יוחאי יקבל יחד עמו את האורות

ובזמנו יאיר את עיני ישראל בסוד תורת הזוהר

לכן שביט השמי

לקח איתו את נשמת רבי שמעון בר יוחאי, כדי שביחד הם יקבלו את קרני האוד.

וזה מה שכתוב, עלית למרום שבית שבי, לקחת מתנות באדם.

כלומר, כשעלה משה למרום, שבה את התורה הקדושה

מהמלאכים על ידי שבי.

זה התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי. הוא מפרש,

מדוע הוא לקח את נשמתו לקח את המתנות באדם?

דהיינו, כדי לקחת מהמלאכים מתנות?

איזה מתנות?

שני כתרים של הוד,

בזכות רבי שמעון, שיכול לפתור את כל העם מן הדין. החכה נעבור לכתרים.

אפשר להגיד גם לקחת מתנות באדם?

הרי הוא נקרא אדם.

נעשה אדם נאמר בעבורך.

אז רבי שמעון בר יוחאי נקרא אדם.

כל הנעשה אדם נקרא נאמר בעבורך.

אם אתה לא מוריד את סודות התורה, התורה חסרה.

ואתה הורדת את התורה ונעשה אדם נאמר בעבורך.

זה שכתוב בשבת פט, מיד כל אחד מהמלאכים נעשה לאוהב ומסר לו דבר, שנאמר, ארית אל המרום שבית השבת לקחת מתנות באדם,

בשכר שקראוך אדם לקח את המתנות.

את הכתרים שלו עוד שהיו ביד המלאכים ונתלו מישראל בחטא העגל.

אתה.

יעיר לנו גם להבין את העניין של ל״ג בעומר.

יומי לולאד רבי שמעון בר יוחאי

שאוכל דווקא בספירת

בספירת

הוד שבאוד

שני קרני הוד.

הספירה שלו בל״ג בעומר זה הוד שבאוד.

שכן רבי יששכר כותב שעיקר השמחה בל״ג בעומר היא על כך שביום פטירתו ציווה רבי שמעון בר יוחאי לתלמידו ריביעה באה להעלות על הכתב את כל סודות וגנזי נסיירות התורה שנתגלו לו.

כדי להשאיר ברכה מאור הגנוז זה כתרי ההוד לכל ישראל עד ביד מישהו צדקנו.

ולכן בל״ג בעומר יש שמחה גדולה מאוד שכן ביום הזה התחילה ההתגלות הגדולה של חלק הסוד שבתורה לכל ישראל.

כי רביעה באה נצטווה לכתוב את כל הסודות.

והנה מגלה לנו הארי הקדוש בשאר הכוונות בעניין מזמור שיר ליום השבת.

שבכל שבת קודש מחזיר משה רבנו את שני הכתרים לישראל.

שמעת? כל שבת מחזיר לנו.

וכפי לשון קודשו של הארי זה אל תכוון.

תכוון.

כי ראשי תיבות של מזמור שיר ליום השבת.

טוב להודות לאדוני. מה זה ראשי תיבות? למשה.

מזמור שיר ליום השבת זה למשה.

וגם תכוון משבענו בעניין נשמח משה במתנת חלקו. כי כשעלה משה רבנו עליו שלום מנהר סיני לקבל את התורה, ניתנו לו אלף חלקי אורה.

אז זה מתנת חלקו.

כשחטאו ישראל בעגל תצטלקו ממנו בכמון ישראל.

ולא נשטייר בו רק חלק אחד מן האלף.

ולפי שמשה לא איבדם על ידי חטא עצמו,

אלא בעוון ישראל,

לכן הקבוצים משלים לו אליו את האלף חלקים מחלקם של ישראל,

שהם מבחינת אותם האורות והעטרות והעדיים שקיבלו ישראל בהר סיני.

בעל כן התנצלו ונתפרקו מהם, כמו שנאמר, והתנצלו בני ישראל את ימר חורב ומשה נטלם.

ובערב שבת,

בבוא ליל שבת חוזר משה רבנו עליו השלום

לקחת את אותם האורות

ולוקח אותם, איך?

בתוספת קדושת שבת.

כיוון שלוקחם משלו,

הוא מחזיר לישראל את אותם הערות.

ואלה האורות נתונים לישראל בכל ערב שבת בסוד תוספת קדושת שבת.

וזה סוד ישמח משה במתנת חלקו, כי משה שמח עתה ביום שבת במתנת חלקו.

מה זה מתנת חלקו המעלה של משה רבנו?

אף על פי שניתנו לו בתחילה האורות והכתרים מחלקם של ישראל,

הוא שמח בחלקו,

ודי לו בזה,

ותכף מחזיר את האורות וההערות של ישראל להם,

ואינו נוטלם לעצמו,

כי חפץ הוא לזכות את הרבים.

משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלויום.

מה אתה יכול להשיג בשבת?

כל זה להגיד מעלת משה רבנו,

כי עבד נאמן קראת לו,

כי אף על פי שהפקיד השם את ברכו ואתו פיקדון של חלקם של ישראל,

עתה ביום שבת עבד נאמן מחזיר הפיקדון לבעליו.

מזמור של יום שבת למשה.

לכן בכל ערב שבת מקבלים ישראל תוספת נשמה בקדושת שבת

מאותם אורות שלקח משה מישראל כנזכר.

זה שדוד אומר,

מזמור של יום שבת, כלומר ראוי לשורר ולזמר על יום שבת,

לפי שאז לוקחים אנחנו חלקנו של תוספת שבת כנזכר,

כי מה שיש לנו תוספת קדושת שבת

הוא מהאורות שיש למשה.

נמצאנו לבדים בדברי הארי, זיכרונו לברכה,

כי בכל שבת מחזיר משה רבנו ישראל את הכתרים שנטלו מהם בחטא העגל,

ומאחר ושורש

תורת הסוד, הקבלה,

שגילה רבי שמעון בר יוחאי בעולם,

זה מאורות שני הכתרים שניתנו לישראל,

כשהם אמרו נעשה ונשמע,

כאמור ניתנו למשה רבנו לאחר חטא העגל,

משה רבנו, עבד נאמר, מחזיר את הכתרים בכל ערב שבת.

על כן, מסקנה

בערב שבת ושבת קודש,

כשיש לישראל את אותם כתרים אלה,

זה הזמן ללמוד ולעסוק בסוד הקבלה,

בתורת הקבלה והסוד.

וכפי דבריו הקדושים של הגאון הקדוש החידה,

שכתב במדבר קדימות,

קבלה יש ללמוד בשבת,

במערכת קאות יא,

והרמז בתהילים.

הוד והדר לפניו השתחוו לאדוני בהדרת קודש,

מה זה השתחוו לאדוני בהדרת קודש,

ראשי תיבות קבלה,

הוד והדר לפניו.

כשההוד וההדר לפניך,

האורות מאירים בשבת,

אז השתחוו לאדוני בהדרת קודש, תלמדו קבלה.

בשבת.

כאשר יש הערה משני הכתרים של הוד.

זה הזמן הראוי ללמוד את תורת הקבלה לכן.

גורסים זוהר בשבת.

התימנים תמיד היו אומרים

זוהר בשבת.

וגם מאמר היו אומרים, את המאמר על השולחן.

ונאוהר נושא מעדן, לאשגוד עד ג'ון ומשלומי פורד ואוהיו לארבעה ראשים.

כן.

זה נתקע בראשית תימן.

כן.

רבי חנניה ברקשה אומר.

רצה הקב' ברוך הוא זכות לציין.

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

שנאמר...