עובדות והנהגות מהגאון רבי ברוך בער ליבוביץ' זצ"ל ראש ישיבת קמניץ

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, מרים בת נגו,

תזכה להיריון תקין, לידה קלה, כתורנגולת, בעיטו ובזמנו,

ואושר שמחה,

וכל המשפחה יזכו לשלום בית אמיתי ובריאות שלמה במהרה, אמן.

אביי אמן.

עובדות בהנהגות מהגאון רבי ברוך ברליבוביץ', זכר צדיק ברכה, ראש ישיבת קמיניץ.

הוא סיפר,

כאשר החפץ חיים, זכר צדיק ברכה, אמר אני מאמין באמונה שלמה,

היה מדגיש בקול את המילה שלמה.

אני מאמין באמונה שלמה.

זאת אומרת, אמונה צריכה להיות בגדר שלמה.

מה זה השלמות באמונה?

מה זה שלמות באמונה?

זה אמונה בחוש.

שאתה ממש

כאילו רואה את הדברים בחוש.

וכך היה אומר בהדרכה לבן תורה,

הרב ברוך ברליבוביץ'.

התורה אמרה שכל בן ישראל יאמין בבורא,

והחפץ חיים אמר

אל איש זקן

הם אמנם מאמינים,

אבל לא די בזה.

צריכים גם להאמין באמונה שלמה וגמורה.

זה נקרא אמונה.

אמונה שלמה.

פעם הוא נכנס,

רבי ברוך ביר,

לריבו הגאון רבי חיים מבריסק, זכר צדיק וברכה.

בדיבורים

שאל אותו הרב חיים,

מה אתה חושב שאני מכוון בחונן הדעת?

אז הוא ענה לו מסתם הרב מכוון שידע לתרץ את הרמב״ם טוב.

אמר לו רבי חיים, אני מכוון

שהקדוש ברוך הוא ייתן לי דעת

לדעת

שאני לא יודע.

תכלית הידיעה לדעת שאני לא יודע.

שאל הגאון רבי דון סגל,

מה פשט?

רבי חיים הרי לא רימה את עצמו,

שהיו לו הרבה הרבה ידיעות,

ובכל זאת

הוא אמר לא רק שאני עדיין לא הגעתי לתכלית,

כיוון שיש עדיין עולמות שלמים שאני לא יודע, אלא גם מה שאני יודע,

אני לא יודע.

התשובה היא שגם זה מתנת שמיים.

צריכים לדעת שעל כל רגע ורגע צריכים סייעתא דשמיא.

כתוב כי ה' ייתן חוכמה מפיו דעת ותבושה.

ולכן אומרים, חונן הדעת

בלשון הווה,

כי שום דבר לא מובטח לאדם.

רגע אחד לא מחייב את המשנה.

זאת אומרת,

אפילו אם אתה מבין עכשיו, זה לא אומר שאחר כך אתה מבין.

אין רגע אחד מבטיח על השני.

אז לכן אומרים, אתה חונן כל רגע,

כל רגע,

השם חונן. זה חנינה, זו מתנה משמיים שאתה מבין בכלל משהו.

זה הכל חנינה מאת השם.

המשגיח הצדיק, רבי מתתיהו סלומון, זכר צדיק וברכה,

אמר בשם רבנו רבי ברוך באר,

מה שאמרה התורה ואמרתם,

זה בחפש אחול ה' זה לא תשובה לבן רשע על שאלתו,

שהרי לא כתוב ואמרתם אליו,

זה לא מענה ותשובה לרשע.

כמו שכתוב בתשובה לשאר הבנים, כתוב והגעת לבנך,

או ואמרתם אליו,

אלא פה לא כתוב ואמרתם לא אליו או משהו כזה, אלא ואמרתם סתם.

מה הכוונה של התורה?

למה עונים ככה?

אם אתה שומע כפירה מפי רשע,

אתה...

צריך לחזק את עצמך באמונה שהשאלה שלו לא תשפיע עליך.

ויאמר לעצמו, זה בחפשח הוא לשם.

מה העבודה הזאת לכם?

זה בחפשח הוא לשם.

לא ואמרתם אליו, אליך,

שאתה לא תתכהב.

בעל ההתייחסות לרשע אומרים,

צריך להכות את שיניו

ולהשיב לו בעבור זה עשה לי,

עשה לי ולא לו.

אז אתה צריך לשמוע משהו חס ושלום לא טוב,

אתה צריך מיד.

זה כעין זה שאדם עובר ליד נבלה, אז הוא יורק.

יורק.

כאילו, את המיאוס, את הטומאה, את הכול, פססט,

מוציא החוצה.

עושה פעולה כלשהי

שתראה

את המאיסות בדבר.

ואחת הסיבות שצועקים שבס,

לא רק בשביל להגיד לו, הוא לא, הוא ימשיך לנסוע, אף אחד לא עוצר ויורד מהאוטו.

הוא שומע שבס, אז הוא עוצר ויורד מהאוטו, הוא לא עוצר.

אז למה אומרים שבס?

בשבילם שהם לא יתקהו ברגשות מרוב שרואים חילול שבת בשבת.

פעם, כששהה רבי ברוך ביר

בוורשה

אז הוא התאכסן אצל הגאון

רבי משה סולובייצ'יק,

זכר צדיק וברכה שהוא היה בן של הגרח, רבי חיים מבריסק.

בבוקר אחד

הוא שב מהתפילה

והרבנית הבחינה שהוא לא אוכל.

הגישה לו, לא אוכל.

והיא הבינה שמשהו מעיק עליו.

אז היא פנתה לרב,

בעלה,

ואמרה לו,

הוא לא אוכל.

אז הוא ניגש, שאל אותו, מה קרה?

אמר לו, נפלה לי שאלה.

ואין לי מענה.

השאלה היא כך,

כל ההיתר לכתוב את התורה שבעל פה זה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך.

דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה.

לכן כשאתה קורא בספר תורה זה תורה שבכתב, אסור לך לקרוא בעל פה. אתה צריך ללכת עם האצבע

ולקרוא את מה שכתוב.

ולא לעבור במהירות לצד השני, כי אתה יודע מה כתוב.

צריך לקרוא מן הכתוב

דברים שבכתב

אי אתה רשאי לאומרם בעל פה.

דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם.

תורה שבעל פה אסור לכתוב.

צריך בעל פה ושיננתם כל הזמן.

פעם ידעו את כל התורה שבעל פה, בעל פה.

נהיה גזרות, גלויות והכול,

כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה,

עמד רבנו הקדוש

ואמר עת לעשות להשם,

הפרו תורתך.

זאת אומרת,

עת לעשות להשם.

זאת אומרת, אין ברירה אחרת תשתכח התורה ואסור לשכוח, פן תשכח את הדברים.

אז מפירים את התורה, כאילו.

התורה אמרה שאסור,

אבל כעת זה עת לעשות להשם,

אז כותבים.

כותבים את התורה שבעל פה.

אבל זה מאיזה טעם?

בגלל עת להשם.

אז עלתה לו השאלה,

אם כן, כשיבוא מלך המשיח,

יתבטל הטעם,

כי כבר לא יהיה בעיה, גם לא יהיה שכחה.

לא ישכחו כבר.

אין יצר רע, אין דמיונות, אין אינטרנט, אין שטויות, אין.

אז

חס ושלום, נצטרך לשרוף את התורה הכתובה.

כי זה היה לזמן של עת לעשות להשם.

אבל עכשיו

אין בעיה, זמן משיח,

אין מוות,

אין שכחה,

יש שכירה.

כולם יודעים את התורה, אני מקטנה ועד גדולה.

אז יצטרכו לשרוף את התורה שבעל פה.

זו השאלה שעלתה לו.

הוא אומר, ואף שוודאי זה לא יהיה כך,

חס ושולם, חס ושולם.

אבל הקושייה חזקה,

וזה מטריד אותי.

אז הרגיע אותו הגאון רבי משה ואמר לו, נו, נו, אפשר לברר את השאלה, אפשר לברר את השאלה.

אפשר לאכול עכשיו ולברר את השאלה.

הוא אומר לו, אני לא נרגע, אני לא יכול להירגע.

הוא אומר, עד שתגיע התשובה,

יכול להיות שהמשיח יבוא בינתיים.

אז מה נעשה?

אני לא יודע מה לעשות.

אתם שומעים?

כשבוער לבן אדם קושייה,

חזון איש ידוע שהיה לפעמים,

מתעכב שבועיים על תוספות אחד.

זה לא חושב רגע, זה כל היום וכל הלילה עד שהוא הולך לישון,

ומחר הוא קם,

לא מוותר.

סיפר

נכד

של הרב

רבי חיים שלמה לייבוביץ', ראש ישיבות פולוביץ' וקמיניץ,

שלפעמים היו נכנסים לרבי בורוק באר,

חולה נפש.

כן.

והיה שואל אותם, מתי יבוא המשיח?

אז שאלו אותו, מה זה?

מה אתה שואל אותם?

אז הוא אמר, כתוב, הלוא נפנן בוא על השוטים.

מישהו יכול לדעת זה רק את?

אז הוא היה שואל אותם.

אולי מישהו ידיע לו, תבין מתי הוא יבוא.

וסיפר הגאון רבי שטרגא, משה קלמנוביץ',

זכר צדיק וברכה.

עברי רגע.

פעם רבנו אמר שהשיר שהנשים היו שרות בימים עברו

לילדים לפני השינה,

זה היה צי גלה מיגלה קטינקה,

צי גלה מיגלה קטינקה,

וככה היו מרדימים אותם.

ומה הפירוש? מה זה המילים האלה?

אז הוא אומר, צאי גאולה, מיגאולה,

קטנאי,

צאי גולה, מיגולה, קטנאי.

זאת אומרת,

יש שאלה כיצד...

תהיה הגאולה?

האם זה יהיה כשכבר יהיה יישוב בארץ ישראל והמשיח הוא שיביא את כלל ישראל לארץ ישראל?

אז הם היו שרות האימה, הוציא גלה, מיגלה וככה בכל הדורות.

הם ידעו והבינו את הסוד שאסור להזניח ולהמתין

עם ההשרשה של האמונה אצל ילדים קטנים

וצריך להחזיר, להחדיר להם לילדים

כבר כשהם קטנים ענייני אמונה ציפייה לגאולה לביאת המשיח.

ולא כמו אלה שסוברים שצריך ללמד אותם רק שיגדלו.

כי מה יש לילדים ולעניינים אלה?

האמת היא ככל שהילדים קטנים ורקים יותר משרישים בליבותיהם עניין האמונה.

ואז זה נקלט יותר,

ככתוב, פתי יאמין

לכל דבר.

זאת אומרת,

להאמין,

הכי טוב להכניס את האמונה על מישהו עדיין פתי.

מישהו עדיין לא פיקח ונבון וחכם,

והוא פתי, אז הוא מאמין.

אז

ילד הוא עדיין פתי, מה שאתה אומר לא מקבל, הוא לא יודע משהו אחר. רק מה שאתה מוכר לו, כמו שאומרים, זה מה שהוא יודע, הוא לא יודע משהו אחר.

אז זה הזמן, נכניס להם שהם קטנים.

אז תלמדו, צי גלי, מי גלי, קטינקי.

הישמחו במלאכותך שומרי, שומרי, שומרי, שומרי, שבת וקורן,

עונג שמה.

הישמחו במלאכותך שומרי, שומרי,

שומרי, שבת וקורן, עונג שבת,

ענג מקדשי, מקדשי, מקדשי, מקדשי,

מקדשי, שבת, ענג מקדשי, מקדשי, מקדשי,

שביהי שבת, הרי אני מחמור לקיימת זאת החכמים באורייתא,

בשמחה דאורייתא גומל.

נחת רוח לקדוש ברוך הוא לעשות, נחת רוח לתנא הקדוש,

שיהיו שבתותיו דובבות בקבר.