פרפראות וחדושים לפרשת בלק תשפ"ו - חלק ה'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

נציב זה יהיה לתיקון עוון חילול השם

ושתזכה לזכות את הרבים ולקדש שמו בחיים חיותה.

נציב השני התורמים מודים השם יתברך

שבזכות הנציב יום זכו לישועה

ובעזרת השם יתברך יזכו לעוד ישועות, אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת בלק,

חלק ה' שנת תשפוא.

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל?

בספר קהילת יצחק

מביא בשם הגאון.

בלעם רצה לקלל את בני ישראל ולא הצליח.

כי לא ידע מה השם האמיתי שלהם.

כדי להחיל את הקללה הוא צריך לדעת את השם.

כמו שמברכים צריך לדעת את השם.

מי שברך אבותינו יברך את השם הטוב.

בשביל לקלל צריך לדעת את השם.

אז הוא חשב אולי קוראים לעם ישראל יעקב.

אז הוא ניסה ניסה ניסה וראה כי לא נחש ביעקב. זה לא עובד.

לא עובד.

אולי קוראים להם ישראל.

ניסה ניסה ניסה לא עובד.

ולא קסם בישראל.

לא עובד גם קסם.

אז חשב לעצמו אולי קוראים להם יעקב וישראל ביחד

ואז ממה נפשך הוא יצליח

כעת יאמר ליעקב ולישראל

אז מה עשה הקדוש ברוך הוא?

מה פעל?

מה פעל השם בשביל לבטל את כל התוכניות שלו?

הוא קרא לישראל יעקב אל,

אל.

ואי אפשר שתחול קללה על שם השם.

וזה מה שאמר, מה יעקב לא קבו אל?

אי אפשר לקבו, אי אפשר לקלל אל.

זאת אומרת כל זה רמוז בפסוק הזה. כי לא נחש ביעקב הוא רצה לקלל את

בשם יעקב זה לא עבד.

בלא קסם בישראל, ניסה לקלל את ישראל, לא עבד.

אז אולי כעת יאמר לי יעקב וישראל,

גם לא עבד. למה? מה פעל הקדוש ברוך הוא אל? מה פעל אל?

קרא לישראל אין,

ממילא הוא לא יחקוב. והוא הודה בעצמו, מה יקוב?

לא כמוהל, אי אפשר לקלל

את שם האל.

איזה הגאון מבין, זה משהו לא יאמר.

חפץ חיים אומר על הפסוק הזה

כעת יאמר לי יעקב לישראל, מה פעל אל?

אז הוא אומר, מה?

זה מילה שניתן

להשתמש בה בשני אופנים.

אופן אחד זה להקטין משמעויות.

כמו

מה השם שואל מעמך?

כאילו כבר מה הוא שואל? לא הרבה.

מה?

זה להקטין.

ולפעמים מה בא להגדיל?

מה רב טובך אשר צפנת מרעך?

בשעה שהיהודים בגלות מוכים ונרדפים,

שואלים אומות העולם בלעג,

מה פעל אלוקיכם לטובתכם?

אבל בשעה שיבשעו ישראל לסוף,

יכריזו אומות העולם השתוממות.

מה גדול הנס

שהשם ידברך עושה למענכם.

אז זה כעת יאמר ליעקב ולישראל,

מה פעל אל?

אז זה הולך עם שתי משמעויות, אמר הרב יצחק.

כשאנחנו דבויים וסחופים

אצל הגויים,

כמו שרואים מתפשטת האנטישמיות בצורה נוראה לקראת הגוג ומגוג.

איך יהיה גוג ומגוג?

לא רק הדמוקרטים בארצות הברית נגד ישראל וטוענים שיש רצח עם, גם רפובליקנים.

זאת אומרת, אולי עוד בכהונתו של טראמפ

כבר התהפכו עלינו,

אבל ודאי ש...

‫אחריכם,

‫כי קמלה האריס,

‫היא הולכת עכשיו עם עמדני ‫בכל הרעים, שונאי ישראל.

‫עם עמידת עצמה לנשיאות ב-2028. ‫בקיצור, מי שיהיה יותר קיצוני ‫נגד ישראל, הוא יזכה. ‫היו ראשיה, היו צריה לראש.

‫כל מי שמצרים לישראל, הם יהיו בראש.

‫יש בזה טובה, כי הקדוש ברוך הוא ‫שולט עליהם.

‫הבחירה שלהם היא כבר לא בחירה ‫של אדם פשוט. ‫אדם פשוט יכול לבחור להרע, להיטיב, ‫אבל

למלכים ושרים ביד השם, ‫אז השם מגביה אותם, ‫את הצרים ביותר לישראל,

‫מעלה אותם למעלה, ‫ואז הוא מטפל בהם, ‫כמו החיסולים שחוסלו,

‫כל אלה שהיו צרים מאוד לישראל.

‫בדרך זה ארדואן.

‫אמרתי לכם כבר הרבה זמן לפני ‫שטורקיה ומצרים ‫זה בדרך למלחמה עם ישראל,

‫אבל בסדר,

‫עד שיתכוננו ועד שיכינו ועד שזה, ‫לך תדע איך זה יוכרע.

‫אז מה משמש בשתי לשונות?

‫משמעויות גם.

‫הן העם כלביא יקום וכארי יתנשא.

‫פרש רש״י, הן עם כלביא יקום. ‫כשהם עומדים משינתם שחרית,

‫הם מתגברים כלביא וכארי ‫לחטוף את המצוות,

‫ללבוש טלית, לקרוא את שמע ולהניח תפילין.

‫המשך לא ישכב

עד יאכל טרף.

לא ישכב.

‫בלילה על המיטה עד שהוא אוכל ‫ומחבל כל מזיק שבא לטרוף אותו.

‫אדם, לפני שהוא הולך לישון, ‫הוא צריך לטרוף את המזיקים, ‫שלא יזיקוהו.

איך עושים זאת? ‫כשהוא קורא קריאת שמע על המיטה.

‫ואז בידך הפקיד רוחי,

‫פדית אותי, השם.

אל אמת.

‫והנה מה שכתב רשי, ‫כשעומדים משינתם, ‫מתגברים כלביא וכארי ‫לחטוף את המצוות,

‫בשולחן ערוץ סעיף ראשון,

‫מתחיל, יתגבר כארי,

‫לעמוד בבוקר

לעבודת בוראו.

‫זה מה שאמר בלעם, ‫הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.

וזו הלכה לדורות.

צריך לקום בהתגברות כארי וכלבי

בין לקיים חטיפת המצוות.

איך זוכים לדרגה כזו?

לקום בבוקר בזריזות, בהתגברות, זה עבודה קשה.

יצר רע נלחם בזה מאוד, כי איך שאתה מתחיל את היום ככה הוא יסתיים.

המשנה ברורה כבר כותב על זה.

ואף אם ישיענו יצרו בחורף לומר,

איך תעמוד בבוקר,

כי הקור גדול,

או ישיענו בקיץ לומר,

איך תעמוד ממיתתך,

ועדיין לא שבעת מהשינה,

אז יתגבר עליו.

ולא ישמע לו,

ויחשוב בנפשו.

אם היה צריך לקום לשרת מלך בשר ודם,

איך היה זהיר

לעמוד בהשכמה, להיות מוכן לעבודתו.

קל וחומר,

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

ומעתה,

לפני ומעתה,

אם היו נותנים לאדם על כל השכמה בזמן להתפלל בנץ,

אבל לאט לאט כמו שצריך,

אם היו נותנים לו 500 דולר,

הוא לא היה מפספס יום.

וכתוב שמי שמתפלל בנץ קבוע,

מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

זה יותר שווה מ-500 דולר.

אין שכל, אין דאגות.

‫כתוב, מובטח.

‫לא מזיז לאנשים.

‫מתיקות השינה, שינה זה מוות.

‫באותה שעה אתה לא חי.

אתה לא חי.

‫אתה ישן שמונה שעות,

‫24 שנים החיים שלך הלכו.

‫פייבן, לא עשית איתם כלום.

זהו.

‫הגאון מביננה ישן שעתיים.

‫המינימום שאפשר.

‫הרוויח.

אז הוא לא חי 70-80,

‫הוא חי 100 פלוס.

‫תוסיף את השעות האלה לחיים, ‫שהם אבודים כאילו.

‫תוסיף אותם, תראה כמה אתה חי.

אז אפשר להאריך את החיים יותר.

ומעתה, כיוון שהדבר הזה קשה מאוד, בין בחורף ובין בקיץ, כי לייצר הרע יש טענות.

אז איך מקבלים כוחות עצומים

להתעורר

בבוקר מהשינה בזריזות ובחשק עצום לקום ולחטוף את המצוות?

התשובה זה תלוי בלילה.

כשאתה הולך לישון,

אם אתה הולך לישון כמו יהודי,

אז אתה תקום כמו יהודי.

יהודי הולך לישון, אומר קריאת שמע,

אז הוא טורף את המזיקים,

ואז הוא יכול לקום בזריזות.

אבל אם הוא הולך לישון כמו גוי, הוא יקום כמו גוי.

אז מי שהולך לישון בלי קריאת שמע,

המיטה שלה דומה למיטה ארמית.

כך אומרת הגמרא בברכות דף ח'.

רבה ציווה את בניו שלושה דברים,

אחד מהם אל תשבו על מיטת ארמית.

ואחד הפירושים זה שלא תלכו לישון בלא קריאת שמע,

כי אז זה נחשב כאילו מיטה של גויים.

אז צריך לקרוא קריאת שמע.

אז אם הולכים לישון ככה, קמים

בזריזות לעבודת הבורא. על זה נאמר, הנעם

כלביא יקום וכארי יתנשא.

עומדים משינתם שחרית,

מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות.

אז כל זה תלוי איך הוא הולך לשכב. לא ישכב עד יאכל טרף.

זאת אומרת לקרוא קריאת שמע ולטרוף את כל המזיקים שלא יאכלו עליו,

ואז בעזרת השם יוכל לקום מוקדם בזריזות.

הרב שלום שבדרון, זכר צדיק ורכה,

אמר מה הסיבה שהרב מצ'יבין

הפסיק לישון בשבת.

הוא היה רגיל לבחון

בשבת ילדים משכונת שערי חסד על כל מה שלמדו

במשך השבוע.

באחת השבתות

דפק ילד על הדלת של הרב

ועוד פעם,

ועוד פעם,

ולא פותחים.

בסוף הרב מצ'יבין פתח לו.

שאל אותו, מה אתה רוצה?

אמר לו, שכבודו יבחן אותי על מסכת בבא מציע.

אמר לו הרב בנחת, בני,

אם מקישים פעם-פעמיים בדלת ולא פותחים,

צריך לחשוב,

אולי בעל הבית שולחים לנוח.

אז הילד אמר, מה?

הרב ישן בשבת?

מאותה שבת הוא כבר הפסיק לישון.

הערה של ילד,

מה, הרב ישן בשבת?

זהו.

וזה

מציין רבי שולם שבדרון,

שהוא שמע בעצמו מהרמי צ'יבין,

שמאז הוא לא ישן עוד בימי שבת.

מה טובו אוהליך יעקב.

כותב רשי, שהוא ראה את פתחיהם

שאינם מכוונים זה מול זה.

אבל גם אצל אומות העולם

יש כאלה שמקפידים על היזק ראייה.

אם יש חלון מול חלון, פתח מול פתח,

אחד יכול להסתכל אצל השני, זה נקרא היזק ראייה.

אז יש גם אצל הגויים שמקפידים על זה.

אז מה מאפיין כל כך

ההתפעלות של בלעם,

שהוא רואה שפתחיהם אינם מכוונים זה מול זה?

מה קרה?

מה ההתפעלות? הרי גם אצל הגויים נמצא דבר כזה.

אז כתוב שהוא ראה שעם ישראל שוכן לשבטיו,

ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, שלא יציץ

לתוך אוהל חברו.

זה העם ישראל.

אצל אומות העולם הסיבה שמקפידים שהפתחים לא יהיו מכוונים,

כוונים זה לזה זה כדי שהשכן לא יציץ לתוך ביתו.

אצל כלל ישראל הסיבה שהוא-הוא הישראלי לא יציץ לתוך ביתו של השכן.

את הצניעות הזאת הוא ראה בכלל ישראל.

לא שהשכן לא יראה,

אלא שהוא בעצמו לא יראה.

כל אחד שומר על כשרותו שלו

וצניעותו שלו.

שהוא לא יציץ אצל השני.

אצל הגויים עושים את זה כי ברור שהוא יציץ,

אז לכן הם עושים שלא יהיה איזה קריאה.

איי, איי, איי.

אי אפשר לומר דברים, אבל יש כאלה שיודעים את הדברים.

מה טובו אוהליך יעקב.

זה אומר רש״י.

אז שראה את פתחיהם שאינן מכוונים זה מול זה, זה אומר רש״י.

האשכנזים פותחים כל בוקר

את התפילה בפסוק זה, מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל.

ולכאורה לפי הפירוש של רש״י,

שהמשמעות של הברכה זה שראה שאין פתחיהם מכוונים זה מול זה,

אז זה תמוה.

מה שייך זה לתפילה?

למה מתחילים את התפילה בפסוק הזה?

אם זה הפירוש של רש״י, שהוא ראה שלא מכוונים פתחים זה מול זה,

בסדר.

מה זה קשור לתפילה? לפתוח את התפילה עם הפסוק הזה.

אומר בעל השואל ומשיב,

שערי הקדוש

אמר שיש שניים עשר שערים במרום

כנגד שניים עשר שבטיה.

לכל שבט ושבט

שער מיוחד דרכו נכנסת התפילה לפי הנוסע שלו.

כל שבט.

תימנים יש להם נוסע, אשכנזים יש להם נוסע,

ספרדים יש להם כל, לכל אחד יש לו נוסע,

כל שבט ושבט.

על זה אומר הכתוב, הירא את ישראל שוכן נשבטיו,

שכל שבט ושבט יש לו שער משלו,

ולכן פתע בברכה, מה טובו אוהליך יעקב,

שאין פתחיהם רע.

מכוונים.

דהיינו, בכל אוהל ואוהל מתפלל כל שבט ושבט התפילה בנוסח שלו,

ובכל זאת כל התפילות מתקבלות.

אי פעם רצו לעשות הרבנות, כאילו,

נוסח אחיד של התפילה.

נוסח אחיד, כן.

ולפיכך קבעו לומר פסוק זה בפתח התפילה.

מה טוב הוא אוהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד יש לו שביל של תפילה,

והתפילות מתקבלות למרות שזה מתפלל ככה, וזה מתפלל ככה, וזה מתפלל ככה.

אבל המהרשל בשו״ת סימן סמ״ח אומר,

כשאני בא לבית הכנסת בבוקר,

אני מתחיל בפסוק, ואני ברוב חסדך אבוא ביתך וכו',

ומדלג בפסוק הראשון, מה טוב הוא אוהליך שאמרו בלעם,

כי אף את זה הפסוק הוא אמר לקללה,

כמו שמובא בפרק חלק,

וגם אין כאן מקומו.

אז הוא לא רצה להגיד המהרשל את הפסוק הזה.

יש אומרים, למה בחרו האשכנזים להגיד את זה?

כי אם אתה מתחיל עם שבח שאומר השונא והצורר הגדול של היהודים,

אז אין לך דבר שמתחיל את היום יותר טוב, כן?

נגיד, האיראנים יגידו, אנחנו חלשים,

וישראל הם מבורכים, והם מנצחים,

והם חסידי אומות העולם,

אז אין לך יותר גושפנקה ממה שהאויב שלך משבח אותך ואומר, להתחיל את היום עם השבחים,

שאומרים, אם אומרים אנשים שלנו או עלינו,

בטח שכל אחד משבח את עצמו.

אבל אם האויב אומר עליך,

מה טובו עליך יעקב,

איזו פתיחה לבוקר,

משהו טוב, משהו טוב.

טוב,

מה טובו עליך יעקב, מעשה באדם אחד

שנשא דברים ונתקל בלשונו.

אמר, פיתחו לי פתח כחודו של מחץ,

ואני אפתח לכם פתח כפתחו של בלעם.

במקום להגיד,

ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם,

אז הוא אמר, כפתחו של בלעם, כולם צחקו.

והיה שם הרב מצ'יבין,

והוא התפעל מאוד,

ואמר, אוכן, אוכן, זה פתחו של בלעם.

מה הכוונה?

כל השומעים תמהים, הם צוחקים כי הם בנים שזה טעות להגיד דבר כזה.

והוא שמח, הוא אומר, ששש, איזה וורט, איזה וורט.

כל השומעים תמהים.

והגאון מסביר להם,

חכמים אומרים, שבלעם נשא עיניו ראה את ישראל,

שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה.

החליט לא לקלל.

ואמר, מה טוב הוא אהליך יעקב,

שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה.

הוא ראה

שהפתח שישראל פותחים לבורא יתברך,

ולעומת זה הפתח שהבורא יתברך פותח להם

אינם מכוונים זה כנגד זה.

כי ישראל פותחים לקדוש ברוך הוא פתח כחודו של מחט.

והבורא יתברך פותח להם פתח כפתחו של אולם, פי מיליונים.

ושם עוברות עגלות, טעונות,

שפע ברכה והצלחה בלי די.

ואם

החיבה של עם ישראל אצל הקדוש ברוך הוא כל כך גדולה,

שבשביל פתח של חוט של מחט הוא מביא להם כל כך הרבה שפע,

איך הוא יכול לקלל?

אז צודק

הדרשן שאמר,

פיתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של בלעם.

כשבלעם ראה כזה דבר,

כמה יש,

כמה יש שפע שהשם מוריד על דבר כזה, וואי וואי וואי.

זה מה שהוא אמר להם. כמובן,

שהוא אמר את זה בדרך צחות כדי להציל את הדרשן מבושות.

אז הוא סדר את זה.

זה ככה,

שזה מה שהתכוון בלעם.

אבל הלקח מהדברים,

בלי קשר עכשיו לבלבול בין בלעם לאולם,

זה אמת לאמיתה שהקדוש ברוך הוא,

על כל מעשה קטן של יהודי, על כל מצווה, על כל לימוד תורה,

מקבלים שכר עצום לשפע וברכה,

ומרחיקים נזק וקללה מכל פעולה.

הרי למדנו שהקדוש ברוך הוא רצה שמשה ידבר,

ידבר אל הסלע, זה מה שהוא רצה.

אז כתוב, מה הוא רצה שהוא יגיד?

מה יגיד? מה זה ודיברת?

מה יגיד לו? צ'אנג צ'ונג צ'ינג? מה יגיד?

אומר, יגיד משנה אחת או הלכה אחת, והסלע יתן ממה.

זה קידוש השם. למה?

שכל ישראל ידעו מה הכוח של משנה אחת

או הלכה אחת.

אז אם משנה יכולה להשקות את כל היהודים מים,

בלי הפסקה,

זה שפע אדיר.

שפע אדיר.

זה כוחה של משנה או כוח של הלכה.

אז גם פה אתה פותח לקדוש ברוך הוא פתח,

כמו חוד של מחד. מה זה? כלום. אפס אפס.

אתה מקבל שפע כמו אולם,

פתח של אולם שנכנסים בו קרונות ועגלות מלאות כל טוב.

אז צריך להבין, אם אני עכשיו בא, נותן לקדוש ברוך הוא מלוא חופניים,

אני נותן לו מלוא חופניים,

אני אתן לו זהב וכסף יהלומים בשביל לעשות כתר, נגיד.

הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה. אז אם אני נותן לו מלוא חופניים, אז גם הוא ייתן לי מלוא חופניים.

אבל מלוא חופניים של הקדוש ברוך הוא זה העולמות.

זה דבר אדיר, כמה הקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל,

שהוא נותן להם באופן כזה לא סימטרי.

אומר אור החיים הקדוש

מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל.

אוהל הולך עם יעקב

ומשכנות הולך עם ישראל.

אומר אור החיים הקדוש, יש כאלה קובעים עיתים לתורה.

אז זה כמו אוהל, זה ל...

לימוד ארעי,

זה לא דבר קבוע, הוא לא אברך, הוא לא יושב ולומד תדיר.

ולכן הם נקראים יעקב,

יעקב.

יעקב עבד גם אצל לבן,

הוא גם עבד,

אז זה יעקב.

לומדים ועובדים, מה שנקרא.

אבל משכנותיך,

אלה שלומדים בתורה ועוסקים בתורה,

יתד תקועה, אלה נקראים משכנותיך.

ואלה כבר בדרגה שנקראים ישראל, ישראל,

כי שריתה

עם אלוהים בתוכל.

כלומר, מי שחושב שהוא לומד דף היומי,

והוא יוצא ידי חובה,

והוא יודע שהוא יכול יותר,

אז בוודאי שהוא חייב יותר.

למה אתה תקוע עם השם יעקב?

אתה יכול להיות ישראל.

אמרתי, כבד אכבדך,

והנה מנעך אדוני מכבוד.

הגאון מווילנה,

זכר צדיק וברכה, אומר,

כל מקום שכתוב בתורה כבוד בכתיב מלא עם האות ו',

מדובר על התורה.

כמו שאמרו חכמים באבות, אין כבוד אלא תורה.

או כבוד חכמים ינחלו.

אבל יש מקומות

שכתוב בתורה

כבוד, כבוד בלי ו', חסר.

שמה מדובר

על כבוד של כסף וזהב.

כמו בבראשית למד אלף,

וכמו שבנחום ב', פסוקיון.

אז יש כבוד מלא בו' זה על התורה,

ויש כבוד חסר ו' זה על כסף וזהב.

מבאר הגאון,

לשון הכתוב אצל בני לבן,

הם אמרו, ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה,

חסר בב.

זאת אומרת, יעקב, אבינו עשה את כל הכבוד הזה, זה הכסף וזהב,

כל מה שהוא עשה והצאן בב.

בקר,

כל מה שהוא הרוויח במשך שש שנים שעבד אצל לבן. אז הם אמרו, כל זה הוא עשה אצל אבינו את כל הכבוד הזה.

אבל שם כתוב את הכבוד בלי ו', כי זה שייך לכסף וזהב.

בחכמים אמרו בבראשית רבה ע' ג' יב',

שאין כבוד אלא כסף וזהב.

אז רגע,

אין כבוד אלא תורה,

ומצד שני אין כבוד אלא כסף וזהב, אז מה כן?

מקשה הגאון.

אז אומר,

יש לחלק

כל מקום

שכתוב כבוד בכתיב מלא זה תורה, וכל כבוד

בכתיב חסר, כסף וזהב.

זה התירוץ שלו

על ה...

אין כבוד אלא.

פעם אומרים תורה, פעם אומרים כזו וזהב.

אבל יש מי שמקשה,

לכאורה הכלל הזה נשבר פה בפסוק שלנו.

כתוב,

אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך אדוני מכבוד.

ופה כתוב המילה כבוד עם ו״ו.

וזה לכאורה מדבר על הכסף והזהב.

אם היית עושה את הבקשה שלי,

הייתי נותן לך כסף וזהב, מה שטבעת בשבילו, כן? אבל לא עשית כלום.

אז אני חשבתי, אמרתי, כבד אכבדך,

והנה מנעך אדוני מכבוד.

אז יוצא שפה כבוד מלא.

זה כסף וזהב, זה שובר את הכלל שאמר הגאון, איך זה יסתדר?

מה, הגאון לא שם לב?

אבל,

באמת יש לומר,

על פי מה שכותב רשי על הפסוק,

ועתה הנני הולך לעמי.

מעתה ראיני כשאר עמי שנסתלק הקדוש ברוך הוא מעליי,

אומר רשי.

זאת אומרת, כשבלק

משלח אותו לעזאזל,

כמו שאומרים, את הבלעם הזה שלא עשה שום דבר,

בא לכלל ויצא מברך,

אז הוא אמר בעצמו, בלעם אמר,

שעתה, הנני, הולך לעמי. ומה מפרש רשי שהוא אמר בעצם?

הריני כשאר עמי,

כיוון שנסתלק הקדוש ברוך הוא מעניין. זאת אומרת, די, פסקה הנבואה.

כל הנבואה הייתה מיועדת שהוא יהיה בדרגת נביא כביכול,

זה רק לצורך זה שהוא יברך את עם ישראל, וזהו.

מרגע זה,

כבר לא צריך שיהיה נביא, ופסקה נבואה ממנו, והסתלק הקדוש ברוך הוא מעליו.

ובפסוק לפני כן,

אמר בלעם לא אוכל לעבור את פי אדוני,

והפעם הוא לא הזכיר אדוני אלוהי.

פרש רשי לפי שידע שהוא נבאש

בנטרד.

זהו, אבל הוא כבר לא אמר אלוהי.

יש אלוקים, אבל לא אלוהי.

כמו שאמרנו, נשמע ישראל, השם אלוקינו, שלנו.

הוא כבר ידע שהוא או אבוד, אומרים לזה ביידיש, או אבוד.

טוב, אז עכשיו התפרש

שמה שאמר הגאון מבין, העומד למקומו,

איך יהיה הפירוש?

אמר לו ברק, אמר לו בלק,

אמרתי,

כבד אכבדך.

וזה כתוב, כבד חסר.

בליבם.

כן? שזה מדובר בכסף.

אני אמרתי,

כבד אכבדך, אז יהיה לך כבוד מזה שתקבל כסף.

והנה מנעך, אדוני, מכבוד.

פה כתוב עם ו', זה כבר לא מדבר על כסף.

אלא הכבוד של הנבואה שהייתה לך.

זה מנע אותך, הקדוש ברוך הוא.

זהו, זה הסתלק בעליך.

זה כבוד רוחני,

כמו תורה.

אז לכן כבוד פה מלא לא מדבר על כסף.

אכבד, אכבדך, זה דיבר על כסף.

והנה מנעך, השם מנע אותך מכבוד מלא,

שזה הנבואה.

אז זה עומד עדיין הכלל של הגאון מבינא גם פה.

‫כן.

‫ראשית גויים עמלק,

‫ואחריתו עדי עובד.

‫אליפז,

אביו של עמלק,

‫היה מכשף גדול,

‫וראה שיהיה לו בן,

‫שבני ישראל ירצו למחות אותו.

‫קרא לכל שרי המלוכה,

‫ונטל מהם עצה

לזה שהתגבר על בני ישראל,

והחליטו לקרות לו שם

‫בשם הגדולים.

‫עמלק,

עין אמרם,

מ' משה,

למד לוי,

ק' קהת.

על שם הגדולים, שם כזה שמבוסס ‫על כל השמות של הגדולים,

‫זה ייתן לו לנצח.

‫ולזה אמר, ראשית גויים, עמלק.

‫כלומר, השם של עמלק הוא הראשית

‫במובחר של כל הגדולים.

‫אבל מה כתוב בהמשך?

‫באחריתו עדי עובד.

‫אליפז, שעם כל היועצים שלו,

‫ישבו וטיכסו עצה איך לקרוא לבן, ‫כדי שלא ייפול וימחה שמו מן העולם,

‫אלא ינצח את היהודים,

‫אז קראו לו על שמות של הגדולים האלה.

‫אז ראשית גויים, עמלק,

‫אבל כתוב באחריתו עדי עובד.

‫הם לא שמו לב, כל הגדולים

‫של

אסו, של אסו, כל התוכניות של אמריקה,

‫כל הגדולים שלהם, הוואנסים והוויטקופים ‫והג'רדים והג'רד,

‫ג'רד זה הרבה בתימנים,

‫כל הג'רדים.

‫בקיצור,

‫הם לא שמו לב שהח...

פילטור זה עדי עובד, באותו שם

כתוב שהוא יאבד וימחה.

איך כתוב?

איך מסתיים השם עמרם מ?

איך מסתיים משה ה?

איך מסתיים לוי יוד?

איך מסתיים כה תו?

מה זה אומר? מיתה.

זאת אומרת, הוא בעצמו גרם בקריאת שמו שישראל ימחו אותו, באחריתו,

אחרית השם הזה,

עדי עובד.

אתם רואים?

יושבים עצות ומיועצים ומתכננים וזה,

אבל הם רואים רק ראשית דברים,

אבל לא רואים מה יהיה באחריתם,

כי מי שקובע

זה אבינו שבשמיים ששומר עלינו למעלה משלושת אלפים שנה,

ולכן אנחנו יכולים לשיר

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שם בד בקורעי עונש שם במבט ישמחו במלאכותך

שומרי שומרי שומרי שמרי שם בד בקורעי עונש שמה עת אב מקדשה איי מקדשה מקדשה מקדשה שמי שבת

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וכורת עונג שבת

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וכורעי עורך שבת

העם מקדשם, מקדשם, מקדשם, מקדשם, שביעי שבת העם, מקדשם, מקדשם, מקדשם,

מקדשם,

שמעת, הרי אני מכוון,

מקדשם,

דובר את המשמר,

דובר את המשמר,

תכבד את המדינים מהדובר,

ולעשות נעתרו על הקדוש ברוך ולעשות נעתרו על התנא הקדוש, יהיו שבתותיו דוברות בקבע.