פרפראות וחידושים לפרשת ואתחנן חלק ג' תשפ"ו

- - - לא מוגה! - - - 

ומכאן הוא להבא להרוויח פרנסה ברווח גדול, עם ברכת השם, כסף מבורך.

כן יהי רצון.

מה שנפסד, נפסד, אפשר לקבל חדש.

פרפרות וחידושים לפרשת בית חנן, חלק ג',

שנת תשפוא.

בשנה האחרונה של רבי יעקב גלינסקי, זכר צדיק לברכה,

הוא היה מספר על התקופה של המלחמה.

הם היו קבוצה של נובהר דוכס בתוך המחנות,

ואחד מהם הבריח תפילין לתוך המחנה,

וכולם

עטו על התפילין כמוצאי שלב רב.

הייתה להם חצי שעה שהות במחנה,

שניצלו אותה כולם להניח את התפילין.

יום אחד נאצי, מה שמו בזכרו, ראה אותם, תפס את התפילין ולקח.

אמנם הוא לקח את התפילין,

אבל תנובהר דוכס הוא לא יכול לקחת.

ואז הם החליטו, במקום חצי שעה תפילין,

כל יום בחצי שעה אחד יאמר דברי מוסר.

כשהגיע הטולר ביאנקב

עלה לו בראש דבר מוסר.

אבל לפני כן נקדים לומר שהיו קבוצה של נובהר דוכס שנסעו לאמריקה,

עוד טרם המלחמה,

ומצבם היה טוב מאוד.

והשמועה הגיעה לקבוצות האלה שהיו במלחמה,

והייתה קצת קנאה.

אז אמר רבי יאנקב על זה דברי מוסר.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים

כל המאריך באחד מאריכינו ימיו ושנותיו.

והוא שואל

מה יש

בזה שמאריכים באחד שבשביל זה הם מאריכים במאמר שנותר?

ובכלל מה העניין להגיד אחד ארוך

אלא אומר הכוונה שאותו אחד שהביא אותם לאמריקה

ושם טוב להם

הוא אותו אחד שדאג שהם יהיו במלחמה

וזה הכוונה מאריכים באחד שמאריכים את אותו אחד שנמצא באמריקה

ומבינים שזה גם אותו אחד שנמצא פה והכל במידת הטוב

כשמאריכים באחד אל יחיד ומיוחד שולט בשבעה ריקעים

בארבע רוחות השמיים

אז אתה צריך להאריך בדלת של אחד בשביל

שתספיק להמליחו בארבע רוחות השמיים

אז לפי זה אם אתה מאריך ואתה אומר אחד ואתה מסתובב כאילו מאמריקה לאיפה שזה במלחמה וגרמניה וכל זה

אתה מספיק להסתובב שם ואתה רואה שבעצם כל מה שהשם עושה

אלה ששם הכל זה הכל הכל לטובה

הכל לפי חשבון נכון ומדויק לכל אחד ואחד

אם אתה מאמין בזה ככה מאריכים ימיו ושנותיו

טוב

עכשיו הכלי יקר אומר

הפסוק

רק ישמר לך ושמור נפשך מאוד

פן תשכח את הדברים

המשנה באבות אומרת כל השוכח דבר אחד ממשנתו

מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו

שנאמר רק ישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים

בחכמים במסכת חגיגה ט'

דורשים מהפסוק במלאכי ג' יח'

ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו

אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים

לשונה פרקו מאה פעמים ואחת

ברמז לדבר בפסוק עצמו.

ראשי תיבות של המילים לא עבדו

זה מאה

ולמד ועין מאה

זה נקרא לא עבדו.

והלומד

מאה ואחד

זה מופיע בראשי תיבות של המילים עובד אלוהים לאשר.

זה נקרא עובד אלוהים.

עובד אלוהים לאשר זה מאה ואחת הראשי תיבות.

אז מפה רואים את הדרשה שחכמים אמרו

שאינו דומה שונה פרקו מאה למאה ואחת.

וזה על הפסוק ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוהים

לאשר לא עבדו.

ועוד רמז יקר

אומר הכלי יקר כשאנחנו מסתכלים במילה זכר

ובמילה שכח.

מה ההפרש בגימטריות של שניהם?

מאה ואחת.

מאה ואחת.

תוריד זכר משכח?

מאה ואחת.

ללמד

שהרוצה לבטל את השכחה יחזור על לימודו מאה ואחת פעמים ואז הוא יפחית משכח מאה ואחת ויישאר זכר.

מוסיף הכלי יקר ואומר המלאך הממונה על הזיכרון

זכר שמו

ויש לו רכזן כוחות

כמו השם. בדיוק אותה גימטריה יש לו כוחות.

המלאך הממונה על השכחה

קוראים לו שכח

ויש לו שכח כוחות.

אז למי יש יותר כוחות?

לשכח.

לשר של השכחה.

וכיוון שיש למלאך הממונה על השכחה כמה מאה ואחת כוחות יותר מהמלאך של הזיכרון

לכן הוא מצליח להגביל

את השכחה על בני אדם

אבל אם אדם חוזר על לימודו

בכל פעם ופעם הוא מחליש את הכוח מכוחותיו של המלאך הממונה על השכחה

וכשהוא חוזר מאה ואחת פעמים

הוא מחליש את כל הכוחות היתרים מעל זכר

והוא נכנס תחת יד המלאך הממונה על הזיכרון והוא לא ישכח יותר

בזה נרמז

כל הדרשות האלה

רמוזות בתורה עצמה

בפסוק שאמרנו

שהתורה מזהירה

רק ישמר לך ושמור נפשך מאוד

ישמר האות הראשונה ה'

ושמור ו'

נפשך נ'

מאוד מ' מאה ואחת

רק ישמר לך

לך מה זה האות הראשונה ל'

לומר לך ללמוד תורתך מאה ואחת פעמים פן תשכח את הדברים

אז הנה רמוז פה בתורה ליקא מידי דלא רמיזה בו רייטא שצריך

בשביל לא לשכוח מאה ואחת פעמים לחזור על מה שאתה לומד מדהים

מדהים

והגאון מווילנה אומר

חכמים אמרו בבאבא בת ריוד אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו

אומר הגאון לכאן

מאה ואחת

מי שבא למעלה אחרי מאה ואחת פעמים שהוא למד

וואי וואי וואי וואי

הוא לא ישכח

מדהים

בכלי יקר כותב טעם

למה שוכח דבר אחד ממשנתו כאילו מתחייב בנפשו

אז הוא אומר

הקדוש ברוך הוא אומר, אם אתה שוכח את התורה שלי,

אשכח בעניך גם אני.

זה במי שמעביר מעצמו את מה שלמד.

כאילו, הוא פרש.

אבל שכחה שמצויה אצל בני האדם, כאילו, לא זוכר בדיוק, וזה,

זה לא נקרא מתחייב בנפשו, אבל אם זה מסיר אותו מדעתו,

זה.

ומי שרוצה

שיהיה לו סגולה למניעת השכחה, אומר רבי עקיבא איגר,

שברכת אהבה רבה

זה מועיל.

כי ברכת אהבה רבה,

אומר הגאון מווילנה,

כן, אהבת עולם אהבתנו,

חמלה

רבה חמלת עלינו.

הוא אומר, מה זה אהבה רבה?

זה הלוחות הראשונים.

כשנתן לנו הקדוש ברוך הוא את הלוחות הראשונים,

אז לא היינו שוכחים, לומדים ולא שוכחים. אם לא היו עושים את העגל,

אין שכחה.

זה אהבה רבה.

אחר כך משה שבר את הלוחות,

ואז חמלה חמל עלינו הקדוש ברוך הוא, והביא לוחות שניים.

הביא לוחות שניים,

אבל יש בהם שכחה.

בכל אופן, מי שמתכוון בברכת אהבה רבה,

זה סגולה למנוע שכחה.

ועכשיו, בואו תראו מה זה אדם שלומד

מאה ואחת פעם

את הגמרה ואת הראשונים.

משולח הגיע לקרלין פינסק,

לאחד מגדולי הדור שנקרא בעל בית דוד,

שהוא כתב על ללקוט אישות.

והוא הגיע אליו כשהוא כבר זקן מופיע.

‫מפלג מעל גיל 90. ‫במחלת השכחה גברה עליו מאוד,

‫אבל שס

היה לומד כל יום בעל פה.

‫נכנס אליו המשולח,

‫לקחת תרומה.

‫נתן לו שלום והחזיר לו שלום.

‫שאל אותו הבסדוביד,

‫מה יהודי רוצה?

‫אמר לו, באתי לגבות עבורי ‫שאיבדנו והרדו כמו כל שנה בעת הזאת.

‫שאל אותו, וכמה נתתי שנה שעברה?

‫אז הוא אמר לו כמה.

‫הוציא הבסדוביד את הארנק ונתן לו.

‫וחזר ללמוד

בנעימות ובקול נעים בעל פה.

‫לעיין בספר הוא לא יכול, ‫כי עיניו כבר היו כהות.

‫אז המשולח לא הלך הביתה, כמו שאומרים, ‫הוא כל כך התפעל מזה,

‫שהוא ישב בקצה השולחן השני,

‫והתבונן בפנים המאירות של הבית דוד,

‫והאזין לקול שלו איך הוא חוזר על הגמרא,

רשי,

ותוספות,

‫וגם מצרף בתוך דבריו ‫מה שאומרים בסוגיה, ‫שאר הראשונים ככה בחטף.

‫הוא עובר מדף אל דף באופן מופלא.

‫הוא לא יכול היה לצאת מהבית.

‫בית קדוש כזה?

‫כעבור זמן קורא לו הבית דוד,

‫ואומר לו עוד פעם,

‫שלום עליכם רבי יהודי, ‫מה רוצה יהודי?

‫אז המשולח אמר לו, ‫לא, כבודו כבר נתני מקודם

‫את התרומה לישיבה, ‫נובערדו כמו כל שנה.

‫נו, עבד דוד ממשיך ללמוד,

‫אחרי כמה רגעים, ‫שלום עליכם, יהודי, ‫מה כבודו רוצה?

‫אמרו, לא, לא, אני כבר הייתי פה, ‫קיבלתי תרומה וזהו.

‫אז אמר לו הבית דוד, ‫לא עליכם, לא עליכם, ‫השליחה גוברת עליי באופן נורא.

‫מרגע לרגע אני שוכח מה עשיתי ‫ומה אמרתי.

‫אבל שס,

‫ברוך השם,

אני זוכר את כל הש״ס כמו שזכרתי בהיותי בחור בן 16 שנה.

תראו מה הוספיק.

בגיל 16 שנה כל הש״ס בעל פה עם רש״י טויסטויס וראשוני.

המשולח כל כך התפעל מזה וכשהוא הגיע לחופץ חיים סיפר לו את המעשה.

טוב,

עבר זמן, הבית דוד הסתלק לעולמו זקן ושבע ימים

והמשולח הזה קיבל מברק מביתו של החפץ חיים

שעורכים מספד לבית דוד והחופץ חיים מבקש אותו לבוא לרעדין

לספר ברבים את המעשה שהוא נוכח בו.

נשא המשולח

נכנס לחופץ חיים

מה חופץ חיים אמר לו אני מבקש שעכשיו תגיד ברבים בבית הכנסת

את הדברים

אמר לו וכי אני אבוא להספיד בפני מורן שליטה את הבדוד

ענה לו החפץ חיים אני אספיד

אבל אתה תספר מקודם את המעשה ואחר כך נעשה את ההספיר

איזה התפעלות הייתה לו לחופץ חיים

השם הכל יום דוכה והכל איש אמרו והכל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה אל קדוש כה

הכל יום רובה כל יום רובה הכל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל יום רובה כל

‫אבל נפשו יש עוד דבר, ‫אבל מדד דבר,