פרפראות וחידושים לפרשת כי תצא תשפ"ו - חלק א'

- - - לא מוגה! - - -

נציבי יום הודאה לקדוש ברוך הוא על כל הטוב ברוחניות ובגשמיות בראי רפואה שלמה בכל האיברים והגידים להמשיך בזיכוי הרבים ובשימוש תלמידי החכמים בבריאות הגוף והנפש וכתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל אמן רפואה שלמה נירה לוי בת ימימה לוי בתוך שאר עמו ישראל אמן אמן אמן נוסרת שושנה בתאוס עוד היה להשם יתברך על כל החסדים הגדולים רפואות ורחמים בתשובה שלמה והחלמה מהירה בתוך חולי עמו ישראל והתקיים בפסוק אל נא רפא נא לה אמן

פרפראות וחידושים פרשת כי תצא שנת תשפ"ו 

"וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים" (דברים כא, יג)

הזוהר אומר זה חודש אלוד כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו אדוני אלוהיך בידיך ושבית שביו הצדיק רבי שלמה בלוך בשם ריבו החפץ חיים הקדוש זכותם תגן עלינו אמן אמן המלחמה הזו מרמזת למלחמת היצר ולשון המקרא יבואר כך כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו אדוני אלוהיך בידיך כלומר אם רק תצא עליו למלחמה אתה יוזם זאת מיד ונתנו אדוני אלוהיך בידיך שכן כל העיקר הוא זה לצאת למלחמה נגד יצר הרע לעולם ירגיז אדם יצר רטום על יצר הרע ולא עוד אלא ושבית שביו אתה תשבה את כל מה שהוא שווה ממך קודם שאתה יוצא למלחמה כי אם אתה שואל בתשובה הזדונות נהפכו לזכויות זאת אומרת השווה ממלך כל השבי שהוא לקח זה בשם החפץ חיים ועוד ריבי בוני מפשיסחא אומר כשנכנסו ישראל לארץ וניהלו מלחמות ממש בפועל אז הפסוק הוא כי תצא למלחמה על אויביך בכיבוש הארץ ואז היה ברמז שמדובר על מלחמת היצר אבל עכשיו שאין מלחמת מצווה אומר ריבי בוני מוכרחים לומר שהפשט הוא על מלחמת היצר כי התורה היא נצחית לכל הזמנים והיא מודיעה לנו שאם יוצאים למלחמה ונתנה אדוני אלוהיך בידיך סתם ככה להזכיר כשיצאו למלחמה בששת הימים תקפו ראשונים אז היא נגמרה תוך שישה ימים זה בחסד השם כמובן אבל השם אומר אם אתה יוצא אני אתן לך בידיך עכשיו זה הכלה והבלגה כל מיני מילים כאלה מוזרות שלא נמצאות בלקסיקון של מלחמות ובשביל זה זה מתארך ומתארך ולא נגמר העיקר להגיד עד הניצחון המוחלט של מי השאלה? של האויב או שלך? בינתיים זה של האויב כי הוא שורד עם כל מה שאתה נלחם ומכה ומכה הוא בינתיים שורד ולא רק מתעצם ומתכונן לסיבוב הבא הרבי מקוץ למד מהפסוקים האלה את דרכי המלחמה נגד היצר ואמר כאשר אתה מתקיף את השונא בארצו כי תצא למלחמה על אויביך כל האפשרויות שתצליח אבל בפרשת בעלותך כתוב כי תבואו מלחמה בארצכם, תקפו אתכם והשונא מתקיף אותך ואתה צריך להדוף אותו מארצך, צריך כבר רחמי שמיים גדולים ככתוב הרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני השם אלוקיכם ורק אז ונושעתם צריך הרבה זכויות בשביל להדוף אותם לגמרי וככה גם במלחמת היצר אם אתה נותן לו דריסת רגל שהוא ייכנס ראשון עכשיו זה לא ניצחון קהל צריך להדוף אותו והוא כבר התברג ונכנס בכל מיני מקומות מחשבות ודמיונות קשה להדוף אותו אבל אם לפני אתה יוצא נגדו אתה דוחק אותו החוצה ואתה מנצח והשם אומר אני עוזר לך אני אומר לך ונתנו השם בידיך על שייך הקדוש למה כתוב כי תצא למלחמה בלשון יחיד הלא כל ישראל יוצאים למלחמה אז הוא אומר שימו לב בזמן שיש אחדות בישראל מנצחים במלחמה לכן זה בלשון יחיד כשיש אחדות בלבבות בישראל ונתנו אדוני אלוהיך בידיך הקדוש ברוך הוא מסייע לנצח במלחמה וגם יעשה עמכם מידה כנגד מידה כשם שאתם מאוחדים כאיש אחד אז כל האויבים הרבים ייפלו לפניכם כאיש אחד בשביט השביו בלשון יחיד אתם תנצחו את האויב כאילו הוא אחד וכן אמרו ריבותינו במדרש דורו של אחאב היו עובדי עבודה זרה ויצאו למלחמה ונצחו כי לא היו ביניהם דלתורים מספרי לשון רע שזה יוצר הפרדה ומחלוקת אבל דורו של שאול היו מספרי לשון רע ונופלים במלחמה אז כשיש שלום ואחדות מנצחים כשיש פילוג ומחלוקת לא מנצחים בזה יש לי ישב קושייה אחרת כאן נאמר כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו אדוני אלוהיך בידיך הבטחה של התורה מיד היא הניצחון. בפרשת בעלותך שהזכרנו קודם, וכי תבוא מלחמה בארציכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם בפני אדוני אלוהיכם ונושעתם מאויביכם. צריך קודם להריע בחצוצרות, צריך לעשות תשובה, צריך לזעוק בתפילה ורק אז ונושעתם מאויביכם. ולמה נאמר כאן כי תצא למלחמה בלשון יחיד? למה שמה נאמר כי תבואו מלחמה בלשון רבים? אלא קושייה מתורצת בחברתם. כשנאמר כי תצא זה כשיש אחדות בישראל בלב אחד. אז הוא נתנו אדוני אלוהיך בידיך, אבל כי תבואו בלשון רבים מפולגים, מפורדים, צריך הרבה רחמים. ותקעתם בחצוצרות ונזכרתם לפני אדוני אלוהיכם, וצריך תשובה ותפילה שתבוא ישוע. זה מה שהיה בשביעי באוקטובר. כי תבואו למלחמה בארצכם. אז היה צריך הרבה תפילות, תשובה, ישועות והכול, והנה עד עכשיו זה מתארך. אור החיים הקדוש אומר. כי תצא למלחמה על אויבך, וראית בשביעי האש, התפעת תואר וכו'. למה הוא צריך לומר את כל זה, שלא היה צריך לומר, אלא כי תראה בשביעי האשת, ועוד אחר שאמר כי תצא למלחמה, לא היה צריך לומר על אויבך. אז למי? לאיפה יוצאים מלחמה? נגד האוהבים? ברור שיוצאים נגד, לא צריך להגיד על אויבך. אולי אומר אור החיים הקדוש, כי לפי שבא כתוב להתיר יפת תואר, שהיא אסורה על כל ישראל, לא בשעת מלחמה, וגם להתיר קודלי דחזירי ושאר איסורים. בזמן מלחמה, אם אין מה לאכול והחיילים צריכים כוחות להילחם, מותר לאכול קודלי חזיר. יש כל מיני איסורים שמותרים במלחמה. אז הכתוב חושש יציאת ישראל למלחמה רגליהם לרע ירוצו כדי לענות מדברי איסור יש הזדמנות עכשיו לקחת שייפת תואר אפשר לאכול חזיר אפשר זה אפשר אולי אה איזה יופי שיש מלחמה עכשיו יאללה אז זה בא כתוב ואמר כי תצא היציאה צריכה להיות להינקם מהאויבים אויבי השם מעל דרך שאמר דוד מלכנו הלא משנאיך אדוני ישנא לאויבים היו לי זה טעם לצאת למלחמה אם אתה יוצא ככה למלחמה להשמיד את האויבים אז אדוני אלוהיך ייתן אותם בידיך ושבית שביו אבל אם אתה יוצא לטעם אחר בשביל האיסורים שהם כבר מותרים אין הבטחה שהקדוש ברוך הוא ייתן אותם בידיך לכן אומר אור החיים הקדוש הפסוק מדייק כי לא היה צריך לכתוב על אויביך מה צריך להגיד יוצא למלחמה בטח זה אויבים צריך שהיציאה תהיה נגד האויבים לא לקבל את כל האיסורים בהיתר רק על זה יש הבטחה ומתנוע השם בידיך רק על זה אבל אם לא לא איזה דיוקים ולקחת לך לאישה את היפת תואר רבי יחזקאל אברמסקי היה אומר מהפרשה הזו אנחנו לומדים שאין לך ניסיון שהקדוש ברוך הוא מטיל על האדם שאינו יכול לעמוד בו אף אחד לא יכול להגיד אני לא יכול לעמוד בניסיון אין דבר כזה כי ביפת תואר התירה תורה לשאתה משום שאם לא כן הוא יישאנה באיסור הווי אומר מקרה אחד ירדה תורה לסוף דעתו של אדם שהוא לא יוכל לעמוד בניסיון ואם לא יותר לו הוא יישא אותה באיסור מכאן מה אנחנו שומעים? שכל שאר המצוות בתורה, כל האיסורים, כל הלווים שמוטלים עלינו אין לנו שום דרך להיפטר מהם ולומר איני יכול, ודאי שאתה יכול, כי מקום שהתורה ראתה שאתה לא יכול היא לבד אמרה לך, שאתה יכול לשאת אותה בהיתר. אז מפה לומדים שכל השאר אתה יכול. עכשיו תשמעו מופת, מופת. רבי דוד בריש מייזליש, זכר צדיק לברכה, הרב של ורשה, היה גביר גדול והיו לו ספינות מסחר. פעם השתתף בחתונה, ניגש אליו אדם ובישר לו שהספינה הגדולה שרוב נכסיו עליה טבעה בים. התעלף על המקום. במקום היה אדמו״ר מקוץ, זכר צדיק לברכה. לא אמר אליה. אחרי שהתעורר מבריש, אמר לו, המעשה הזה הוא שקר! לא טבעה לך הספינה. שאלו השומעים את האדמו״ר, מאיפה אתה יודע? אמר להם, אין ייסורים לאדם אלא כפי שהוא יכול לסבול ולא יותר. היות שרבי בריש לא יכול היה לסבול את הבשורה והתעלף, זו ראייה שלא היה כזה דבר. וככה היה. לא היה כזה דבר. גאונות, מה שהתורה אומרת, זהו, שרית וקיים. ולקחת לך לאישה. רש״י אומר, תקשיבו, זה לא יאומן כי יסופר. איזה דיוקי? רש״י אומר, לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע. מגשים העולם. התיבה לא מיותרת. והתיבה אלא גם מיותרת. אפשר היה להגיד דיברה תורה כנגד יצר הרע. למה להגיד לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע? למה צריך תוספת של שתי תיבות מיותרות? אם היא הייתה אומרת דיברה תורה כנגד יצר הרע, לא הבנו? הבנו. למה צריך להגיד לנו לא דיברה תורה אלא למה? יש לפרש, הגמרא מספרת לנו שריי הייתה מצערת אותו אשתו. אמרו לו התלמידים, היא מצערת אותך יותר מדי. אמר להם, לא די שמגדלת את בנינו אלא גם מצלת לנו מן החטא. שני דברים מרוויחים מהאישה. לא די שמגדלת את בנינו אלא גם מצלת לנו מן החטא. נמצא שהאישה מועילה לשני דברים, לגדל את הבנים ולהציל מן החטא. ביפת תואר, סופה שתולד בין סורר ומורה. אז היא לא מועילה רק לדבר אחד, להציל מן החטא. אבל בגידול הילדים לא, זה בין סורר ומורה, זה חינוך, זה מה שעשית. זה שפרש רשי לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע. זאת אומרת, יפעת תואר היא לא מועילה אלא רק כנגד יצר הרע. אבל לא על גידול הילדים. לכן נאמר, לא דיברה תורה על שני הדברים שאישה מצילה, אלא רק כנגד יצר הרע שמצילה אותנו מן החטא. אתם רואים איזה דיוקים, איך רשי הכניס את כל, וואי וואי וואי איזה דברים, מה זה? פרשנדאטה קוראים לו, פרשן של התורה, אין כמוהו בפירוש התורה. פששט, תרייק תעניות ותענה. לפני שהוא כתב ושלוש שנים הוא הסתובב או שבע בכל העולם לשאול את כל החכמים מה הם אומרים בפסוק זה ומה הם אומרים בפסוק זה ורק אחרי זה הוא יושב לכתוב ורבנו תם אמר לכתוב פירוש כמו סבא אני יכול לכתוב על הגמרא אין בעיה אבל על התורה לכתוב מה שהוא כתב הניח עשרות מפרשים מסבירים מה היה קשה לרש״י שדייק לכתוב ככה ולא ככה מבהיל על הרעיון כן עוד פירוש לא דיברה תורה אלא כנגד יד שררה שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה נישא הנה באיסור ויש פה כמה אריכות ימים מחילה מכל כל אלה שכתובים פה אז לכאורה קשה להבין את ההיתר של יפה תואר אנשי המלחמה שיצאו זה היו האנשים הכי קדושים כי מה? כי היו חוזרים מהמלחמה אפילו מי שיש בידם עבירה קלה, קלה ומה זה שכתוב לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע? אפשר היה להגיד דיברה תורה כנגד יצר הרע מסופר שרבי מנה הלך לבקר ביום הכיפורים את רבי חגי שהיה תשוש והוא התאנן, רבי חגי שהוא צמא התיר לו רבי מנה לשתות ביום הכיפורים כעמור שעה חזר רבי מנה ושאל מה קורה, מה צמא? אמר לו רבי חגי ברגע שהתרת לי לשתות הלך הצמאון מובא בירושלמי ביום הפרק ו' הלכה ד' בקשר לעשר סוכות שהיו עושים לשליח האיטי היו שמים לו עשר סוכות בדרך עם מזון ושתייה כשהוא הולך עם השעיר המשתלח בכל סוכה הציעו לו לאכול ולשתות מעולם לא נצרך אף אחד לשתות אז למה הציעו לו? אומר הירושלמי שאין יצר הרעת האב אלא דבר שהוא אסור אם אסור אז הוא אומר תיקח, תשתה, תאכל אבל אם מותר הוא כבר לא מתערב מה הוא יכול להגיד לו? להגיד לו אסור? לפי זה בערבי מרדכי זאב גם ההיתר של יפעת תואר לא בא אלא לעקור כל אפשרות של יצר הרע בשעת מלחמה וזהו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע זאת אומרת זה שהתורה מתירה יפעת תואר זה לבטל את היצר הרע שלא אגיד לך קח אותה כשזה אסור ככה הוא לא יפתע אותך תיקח אותה, היא מותרת, מי צריך אותך? מה אתה? אז זאת אומרת עצם ההיתר ממילא יתבטל היצר הרע ופשוט שאנשי המלחמה לא נצטרכו להיתר זה וגם מובן הדגשת המילים לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע שהוא מחפש איסורים אבל פה יש יותר אז לכן הוא לא יפתה מיפת תואר וניתן להוסיף לכך שלכן אמרו שבן סורר ומורה לא היה ולא נורא למה? שבן סורר ומורה הוא בן של יפת תואר ומכיוון שלא היה יפת תואר גם לא היה בן סורר ומורה אבל יהיה קשה עליו שלום, צריך לתרץ את זה, בסדר, אין בעיה, אתם ודאי תתרצו את זה, כן? ויש פה עוד משהו מעניין שאנחנו עובדים עליו להבינו. בסנהדרין כתוב שאמר חושי הערכי לדוד המלך מה הטעם שאתה נשאת יפת תואר? אמר לו יפת תואר רחמנה שרעי הקדוש ברוך הוא התיר. אמר לו לא דרשת סמוכים? הרי סמוך ליפת תואר באה הפרשה של בן סורר ומורה וזה סמוכים זה מלמד על זה כמו ששילוח הקן ועשית מעקל גנגך מי שמשלח את הקן זוכה לדירה וכן הלאה כל מיני סמוכים. לא דרשת סמוכים? ככה אומר לו חושי הערכי. לפי זה מובן למה במעשה דבת שבע אצל דוד לא באה ציצית וטפחה על פניו כמו בסיפור במנחות מ״ד שהיה אדם שזהיר בציצית אבל הוא נסע לעבור עבירה בארבע מאות זהובים ובאה ציצית וטפחה על פניו שיפרוש ובאמת הוא פרש ואותה אישה בסוף התחתנה איתו וקיבל אותה בהיתר. מה הוא יותר גדול מדוד המלך שבא הוא הולך לעשות עבירה ממש בידיעה ובאו וטפחו לו בפניו מה מה אז כתוב שהוא היה זהיר בציצית וזה הציל אותו. יש לי כמה קושיות על זה ולא נפתח אותן עכשיו. ויש לומר כיוון שדוד נשא יפה תואר שמע אמינה שהוא לא דרש סמוכין כמו שאמרנו ואם כן אם הוא לא דורש סמוכין אז אסור לו ללבוש ציצית בסדין של פשתן משום שזה כלאיים כמו שמבואר במנחות דף מ״ם כי כל הדרש של פשתן בציצית זה בגלל שדורשים סמוכין כמו שמבואר בפסוקים של המשך הפרשה בפרק כ״ב פסוק י״א וי״ב וטעינו ברש״י ולכן הציציות לא טפחו על פניו כי לא הייתה לו ציצית זה אומר החתם סופר אז שאלנו לא היה לו ציצית? מה כל ישראל לכם ציצית והוא לא? לכם ציצית כי הוא לא דורס סמוכים, מה, מה, מה, מה, מה, מה הביאור בזה? אבל הוא אומר ככה, הוא אומר ככה, לא היה לו ציצית. מה זה? אז מעודד הלך לחפש ומצא איזה תירוץ, למה טפחו בכלל הציציות אצל אותו אדם שהלך אצל ההיא? כי הוא הלך אצל גויה. וכתוב שקנאים פוגעים בו. אז באו הציציות והוכיחו אותו על פניו, כאילו. בסדר, אבל זה לא מסתדר עם הזהיר בציצית. אבל מה זה עונה לנו עכשיו לגבי דוד המלך שלא היה לו ציצית שתגן עליו? אז מה נגיד שהוא לבש ציצית בלי שעטנז? נגיד. ואז מה? למה לא באו הציציות וטפחו לו? אז זה הסתדר עם מה שאמר מעודד. ששם זה לא בגלל הזהיר בציצית, זה בגלל שקנאים פוגעים בו. פה אין פה גויה ואין פה כזה, אז הוא לא צריך בכלל לטמי לטמי שהציציות יתערבו. בכל אופן, כל מי ששומע אותנו ימשיך לחפש ונשמח לשמוע מה הוא אומר. בינתיים, היות והספר צריך ללכת למשמרת, אז אנחנו נשמח ונאמר הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יודוך, והכל יאמרו והכל יאמרו והכל יאמרו. אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו. אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו. אין קדוש כשם. הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים דאורייתא ושמחה דאורייתא. גומל נפשו יש חסד דאורייתא כבד את אביך ואת אימך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא. בלעשות נחת רוח לתנא הקדוש יוסף תותיו דובות בקבר.