http://live.shofar-tv.com/videos/2752
10-2-13
"ויקרא באזני העם ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" אמרו חכמים ז"ל, משל למלך שאמר לעבדו, שמור לי שתי כוסות הללו והיו כלי זכוכית חשוב מאד, עד שהוא נכנס לפלטין היה עגל אחד שרוי על פתח הפלטין, נגח העגל להעבד ונשבר אחד מהם, והיה העבד עומד ומרטט לפני המלך, אמר לו למה מרתת? אמר לו שנגחני עגל ושבר אחד משני הכוסות, אמר לו המלך אם כן דע והזהר בשני. כך אמר הקב"ה, שני כוסות מזגתם מסיני, שני כוסות מזגתם בסיני נעשה ונשמע, שברתם נעשה - עשיתם לפני עגל, הזהרו בנשמע, הוה שמעו דבר ה' בית יעקב. אז המדרש אומר, משל למלך, אמר לעבד, תשמור לי שני כוסות זכוכית יקרים מאד שזה כנגד הנעשה ושנמע, תשמור לי את שניהם, עד שהוא נכנס לפלטין, עד שנכנס משה לפלטין דהיינו לקב"ה, היה העגל, עשו עגל למטה שרוי על פתח הפלטין, נגח העגל להעבד ונשבר אחד מהם, אלה שהיו למטה בבחינת עבד - העגל נגח שבר את הנעשה, הם אמרו נעשה ונשמע, אז הם עברו על "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" נשברה כוס אחת. והיה העבד עומד ומרתת לפני המלך, רועד מה יהיה עכשיו, מה הדין שלו, אמר לו למה אתה מרתת, למה אתה רועד? אמר לו שנגחני עגל ושבר אחד משני הכוסות, דהיינו נעשה נשבר, אמר לו המלך אם כן דע והזהר בשני, ומכאן ולהבא תזהר לשני.
כך אמר הקב"ה, שני כוסות מזגתם בסיני - נעשה ונשמע, שברתם נעשה בזה שעשיתם לפני עגל, הזהרו בנשמע. על זה נאמר "שמעו דבר ה' בית יעקב", אז לפחות שהשמיעה תשאר. מה זה אומר? יש לשאול איך יתכן שנשבר הנעשה והנשמע יהיה קיים ולא ייפגע? הרי גם כשאתה עושה מעשה של העגל, אתה עובר על הנשמע של לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, אז איך נשאר הנשמע? איך אומר "הזהרו בנשמע"? והרי גרסינן בקידושין, עכשיו נראה ההיפך מזה, והרי גרסינן בקידושין כ"ב, רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא כהחומר מה נשתנה אוזן מכל איברים שבגוף, אמר הקב"ה אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם", ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע, אז רוצעים אותו באוזן, רואים שרבן יוחנן בן זכאי אומר, מה נשתנתה האוזן מכל האיברים שבגוף שדוקא בה רוצעים את האדם? אז הקב"ה אומר, האוזן הזאת שמעה את קולי על הר סיני, שאני אמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" ולא עבדים לעבדים, זה הולך קונה לו אדון, אז הוא לא רוצה להיות עבד שלי, רוצה להיות עבד של אדון בשר ודם, אז אם הוא שמע את זה ולמרות זאת הוא הולך והוא עובר על השמיעה, במעשה שהוא עושה הוא עובר על השמיעה, אז ירצע, אז רואים שהוא עשה מעשה והשמיעה לקתה, אז לכן הוא מקבל באוזן.
ובמכילתא אמרו, מה ראתה אוזן שתרצע מכל איברים? היה רבי יוחנן אומר כמין חומר אוזן ששמעה לא תגנוב והלך וגנב, היא תרצע מכל איבריו. אז רואים שיש עוד בחינה, אחד ששמע לא תגנוב והוא הלך וגנב, אז הוא עבר על לא תגנוב שהוא שמע, אז שוב פעם האוזן תרצע, מעבר למעשה הגניבה מה שהוא חייב בדין, האוזן תרצה, רואים שיש קשר, יש שיר בין הנעשה לנשמע, ולכן הוא לוקה באזנו.
נמצאנו למדים, שבין המוכר עצמו ובין מי שמכרוהו בית דין, נתבעים על שמיעת האוזן. יש ציור שאדם הולך ובוחר את עצמו לעבד ויש ציור שבן אדם נתפס בגניבתו ואין לו לשלם אז מוכרים אותו בגניבתו, אז בין כך ובין כך נתבעים על שמיעת האוזן. ומי הוא זה שמוכר את עצמו? מי זה שמגיע למצב כזה לשפלות כזאת שהולך למכור את עצמו?
תניא רבי יוסי ברבי חנינא אומר, בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית, אדם נושא ונותן בפירות שביעית, מפה הוא מתחיל להתדרדר, בסוף מוכר את מטלטליו, לא באת לידו עד שמוכר את ביתו, לא באת לידו עד שמוכר את בתו, לא באת לידו עד שלווה בריבית, לא באת לידו עד שמוכר את עצמו, שנאמר "וכי ימוך אחיך ונמכר לך" בגלל שהוא מך - נהיה עני, לא לך אלא לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תושב, משפחת גר זה עובד כוכבים, וכשהוא אומר לעקר משפחת גר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה, איזה דרדור יכול להגיע אדם שמתחיל להתעסק עם השביעית.
תנא דבי רבי ישמעאל אומר הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודת כוכבים, אימא לדחיא ומחר הוא נופל, אז אם ככה כבר אפשר, כמו שאומרים, לדחות אותו אחרי שהוא נופל כבר להפיל עליו גם אבנים מה שנקרא, תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו, גם אחד שהגיע לדרדור כזה והגיע עד לשפל המדרגה והגיע לעקר משפחת גר והגיע לעבודת כוכבים ממש, אין לדחות אבן אחר הנופל, מאיפה לומדים? אחרי נמכר גאולה תהיה לו. קידושין כ'.
הרי שהמוכר עצמו הוא אדם כזה שכבר איבד את הרגשתו כל כך שלא אך שאינו מרגיש את כל הבא עליו אלא שלא באת להתעורר כלל, עדיין לא בא לידי התעוררות מכל הדרדור ממצב למצב וממצב למצב לא התעורר אפילו בשום שלב שלו, והוא הולך ויורד מירידה לירידה עד שמוכר את עצמו לעבודת כוכבים עצמה, ואעפ"כ אם האדון שלו הוא ישראל, והוא אומר "אהבתי את אדוני", ירצע באזנו על זה ששמעה אזנו על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" ולא עבדים לעבדים. אז רואים שגם כן הירצע, מה זה ירצע? למה צריך את ה'ירצע'? תיכף נראה.
וכן מי שמכרוהו בית דין שבא למדרגת עניות כזו שגנב למלא נפשו כי ירעב, ולא היה לו במה לשלם גניבתו, ומכרוהו בית דין, גם הוא אם אומר אחרי שכבר עבד את אדונו שש שנים, הוא אומר "אהבתי את אדוני", רוצה להשאר איתו, להשאר עבד, ירצע על ששמעה אזנו על הר סיני "לא תגנוב" והוא הולך וגונב, שאפילו שנמכר בעל כרחו על ידי בית דין הוא נתבע מפני שגרם לזה ע"י גניבתו.
הרי שגם פחותים כאלה שירדו עד למדרגה התחתונה, אינם מופקעים בסגולת ישראל היותר עליונה שגילה הקב"ה לישראל בהר סיני "כי לי בני ישראל עבדים", ואם אזנם חרשה משמוע שמיעה זו ירצעו על זה. למה? שיהיה להם כמו שאומרים, התימנים אומרים באזנא תו, באזניים שלו. איך היו התימנים עונשים ילד שלא שומע - תופסים אותו בתנוך, מסובבים לו את זה כך אה אה כאילו לא שמעת? זה על אותו משקל של ירצע, ככה זה עובד.
הרי שאפילו פחותים כאלה שירדו עד למדרגה התחתונה אינם מופקעים מסגולת ישראל היותר עליונה שגילה הקב"ה לישראל בסיני "כי לי בני ישראל עבדים" ואם אזנם חרשה משמוע שמיעה זו ירצעו על זה.
נו, עכשיו אחרי שהקשינו את זה, ואם באלה צריך לרצוע את אזנם כיון שנפגמה האוזן, כי האוזן היתה חרשת מלשמוע את דבר ה' בהר סיני, איך אנחנו נסתדר עם זה שאמר הקב"ה לעם ישראל אחרי העגל, טוב, אם איבדתם כוס אחת - את הנעשה, תשמרו לי את השניה על הנשמע, איך אפשר שישאר הנשמע, הרי זה הולך הא בהא, ואם באלה כך בדור מקבלי התורה על אחת כמה וכמה היה צריך להיות, ואיך אפשר שע"י עשיית העגל שעליו נאמר סרו מהר מן הדרך, לא ייפגם הנשמע, ועליהם אומרים, שברתם נעשה הזהרו בנשמע, שרק הנעשה נשבר, בעשיית העגל אבל נשמע בשלמותו, איך יכול להיות דבר כזה? הרי הם עברו על השמיעה שלא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כיצד? ואנחנו למדים מזה שאין כל המעשים שווים. ז"א המעשים שהבאנו מעבד שנמכר בגנבתו או שמוכר את עצמו למקרה הזה שלנו עם מעשה העגל, אינם שווים.
וכבר אמרו בגמרא בעבודה זרה דף ד', על מעשה העגל, אמר רבי יהושע בן לוי, לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, דהיינו דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה, אלא למה עשו? לומר לך שאם חטאו ציבור אומרים להם לכו אצל ציבור. שאם יקרה מקרה בעתיד שציבור שלם יחטא, ועלול להתייאש מן התשובה יגיד אין לנו תשובה, יאמרו לו אותו ציבור שחטא לכו אצל ציבור, איזה ציבור? דור המדבר שחטאו בעגל והיתה להם תשובה. אז מכאן ילמדו, כבר כתב הרמב"ן ז"ל בפרשת כי תשא וזה לשונו:
הכתוב הזה הוא מפתח לדעת ענין העגל ומחשבת עושיו, כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים, ושהוא בכוחו עשה להם האותות והמופתים, עם ישראל היו חכמים גדולים והם לא האליהו את משה רבינו כמו שבימינו לצערנו יש כל מיני כאלה שמביאים רבנים גדולים למצב כזה שהם מאליהים אותם, וידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלהים ושהוא בכוחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה ממנו נעשה אלהים, הרי הם אמרו נעשה אלהים, בעוד הלא בפירוש אמרו אלהים אשר ילכו בפנינו, אז מה הטעם שהם אמרו דבר כזה? הרי אתם ידעתם שמה? שמשה עצמו הוא לא אלהים, והוא לא עושה את האותות והמופתים, אז למה אמרתם בלשון נעשה אלהים ואלהים שילכו לפנינו? לא הכוונה שיהיו נותנים להם חיים בעולם הזה ובעולם הבא, הם לא התכוונו אלהים שנותן חיים בעולם הזה ובעולם הבא, אבל היו מתכוונים משה אחר, מה זה משה אחר? אמצעי שדרכו הרי הקב"ה מדבר דרך משה אל העם, אז שיהיה אמצעי אחר שהוא יהיה משה אחר, הבחינה של משה יהיה אחר. אבל משה הוא בשר ודם והוא בן תמותה, והנה הם אמרו - זה משה האיש לא ידענו מה היה לו, כי ראו את מיטתו באויר, שהיצר הרע השטן הראה להם את מיטותו של משה פורחת באויר, מלאכים מלוים אותו כאילו הוא מת, והם אמרו זה האיש, הצביעו ביד, ז"א כולם רואים אומרים זה האיש משה לא ידענו מה היה לו. אז הם רצו משה אחר, אמרו משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים על פי ה', ז"א כל המסעות היו על פי ה', ויסעו ויחנו על פי ה', וזה היה ביד משה, והנה הוא אבד ממנו, נאבד מאיתנו משה עכשיו, נעשה לנו משה אחר, שיורה הדרך לפנינו על פי ה' בידו, אז מה לי משה זה שלכאורה נפטר ומשה חדש. אז כשהם אמרו אלהים אשר ילכו לפנינו, פירושו שהם יוליכו אותנו כמו שמשה הוליך אותנו למסעותינו. ולהלן בקרא כתוב "ויאמר אלה אלהיך ישראל אשר העלוך", הם הצביעו על העגל ואמרו "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך", גם זה הכתוב אומר הרמב"ן, יורה אותך כי אין טיפש בעולם שיחשוב כי הזהב הזה אשר היה באזניהם עכשיו והם עשו ממנו יציקה שעשתה את העגל, הוא שהוציאם ממצרים, אז איך הם אומרים לשון כזה "אלה אלהיך אשר העלוך"? אבל אמרו כי בכח הצורה הזאת העלם משה. הרי כשהם עברו את ים הם ראו כביכול את כסא הכבוד שיש בו דמות אדם, דמות שור, דמות נשר ודמות אריה, כל המלכים, אז הם אמרו שזו הדמות, בכח הצורה הזאת העלם משה.
והנה לא תמצא שיאמר בעגל בשום מקום "אשר הוציאנו ממצרים", כי הם מודים למי שאמר "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" כי שמו הגדול הוא המוציא אותם משם, אבל יאמרו במקומות רבים "אשר העלוך", ז"א שיש את הכח לצורה הזאת להעלות, כי יקחו זה במקום היד הגדולה המחרבת ים השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים. ז"א בעזרת הצורה הזאת הם הבינו, משה העביר אותם את הים.
למדים אנחנו מדבריו העמוקים כי מעשה העגל לא היתה עבירה כלל לפי המובן הפשוט, ולפיכך כל האומר ישראל חטא חטא פשוט אינו אלא טועה, כיון שעיקרה של עבירה זו היה רק טעות עמוקה מאד בעניני המרכבה, מקום שאין שכלו של אדם שאינו עומד במדרגתם יכול להגיע לשם. לכן כל החושב בענין עמוק זה לבוא עד תכליתו לא יהיה לה כטועה, אם ידמה לו שהגיע לכך, ולפיכך לא נשבר הנשמע על ידי מעשה עבירה זו. הם לא עברו על הנשמע, הם לא הבינו שהם עושים אלהים אחרים במקום הקב"ה, לכן הם לא השתמשו "אשר הוציאך מארץ מצרים" כי הם האמינו ב"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", הם רק התבטאו בהעלוך, באיזה אופן העלה משה אותם? בעזרת הצורה הזאת, ככה הם הבינו, זה היה שגיון, טעות, אבל הם לא ביטלו את הנשמע, שלא יהיה לך אלהים אחרים על פני הם נשארו בזה שלא יהיה, אז מה זה שהם עשו? הם עשו בטעות, אז את הנעשה הם עברו, כי זה לא נכון היה לעשות. אבל בנשמע הם פגמו? לא. אז לכן אמר להם הקב"ה שמרו לי על הנשמע. כי לפי דעתם לא עברו עבירה כלל אלא קיימו מצות ה', ושמעו בקולו, והנשמע אצלם היה חזק כל כך שאי אפשר שייפגע, אך כיון שבאמת לא היתה זו אלא טעות, ולא זו הדרך שנצטוו בה, והכל היה בכלל האזהרה שלא יהיה לך אלהים אחרים על פני, אז יש כאן שבירה בנעשה כי הנעשה נפגם ע"י מעשה העגל פגימה חמורה מאד עד כדי ביטוי של שבירה, זה מה שאמרו חכמים ז"ל, שברתם נעשה - הזהרו בנשמע. מה שאין כך זה שמכר עצמו או שמכרוהו בית דין, אפילו שנדמע לנו שכבר איבד את הרגשתו ואינו בר תביעה על מעלה עליונה כזו של עבדי הם ולא עבדים לעבדים, ואנחנו חושבים שהוא כבר לא יוכל לעלות מהמצב שבו הוא מוכר את עצמו לצמיתות, דהיינו לחמישים שנה לאדון, אם אנחנו חושבים ככה אין הדבר כן, כי התורה אינה מוציאה מן הכלל שום אדם מישראל, אפילו הפחות והשפל ביותר, שכיון שעמדו רגליו על הר סיני אין בכוחו לפרוק מעליו מה ששמעה אזנו על הר סיני. אתם שומעים? גם מי שמכר את עצמו לעבד עולם לאחר, גם כן התורה אומרת, אינה מוציאה אותו מן הכלל אפילו הפחות והשפל ביותר, כיון שעמדו רגליו על הר סיני אין בכוחו לפרוק מעליו מה ששמעו אוזנו על הר סיני. אבל בימינו ש"ס יכולה למכור גם בן אדם חשוב שמקיים את כל מצוות התורה, למכור אותו לעולם ולומר שאין לו שום סיכוי לכלום.
והוא נתבע תביעה חמורה, אוזן ששמעה על הר סיני עבדי הם ולא עבדים לעבדים, תובעים אותו תביעה חמורה, אוזן ששמעה על הר סיני עבדי הם ולא עבדים לעבדים, ע"י שמכר את עצמו או שקנה אדון לעצמו, ע"י שעבר על לא תגנוב וגרם לעצמו שימכרוהו בית דין בגנבתו, תרצע אזנו, למה היא תרצע? כדי להשיבה לשמיעה ששמע על הר סיני, וזאת תשיב אותו אל המעשה, הרציעה הזאת תשיב אותו אל המעשה לחזור להיות עבד ה' ולא עבד לאדם בשר ודם, ויחזור שוב אל הנעשה ונשמע שזכה לזה בתוך כלל ישראל במעמד הר סיני. כל פעם שהוא יגע באוזן הופ, הוא יזכר למה הוא נרצע, ויהיה לו שוב פעם מה שאמרנו קודם, אם לא באת לזו, עוד לא הגיע להתעוררות אז החור הזה יעשה לו התעוררות גדולה. היום יש אנשים עושים חור לבד בשביל להכנס שמה איזה משהו.
אולם כל זה היה בדור מקבלי התורה, שאף שכשחטאו לא נפגם הנשמע, אלא הנעשה, אבל בדורות שלאחריהם נהפכו הדברים, שהנשמע נפגם ואפשר שהנעשה לא ייפגם כלל, בדורות האלה זה בדיוק הפוך, הנשמע איננו, אבל הנעשה בסדר. הצגה, אתה רואה אנשים דתיים כאילו חרדים, בנעשה הם עושים פעולות של שומרי תורה, אבל הנשמע הרוס לגמרי, כי יש שני פגימות בנשמע, יש שנפגמה המשמעות של הנשמע, שחדלה מלהיות קבלה, שזוהי המהות האמיתית של הנשמע שכל שמיעה תהיה קבלה, כמו בקריאת שמע שענינה שהוא מקבל עליו מלכות שמים, ואז כשחדל הנשמע להיות כקבלה יש בזה שבירה בין בנשמע ובין בנעשה כי הרי הוא כפורק עול שמים מעליו וחוטא בנשמע ובנעשה יחד.
שמיעה פירושו קבלה, שמע ישראל, כשאדם אומר שמע ישראל, אז הוא מקבל עליו עול מלכות שמים, השמיעה הזאת זה קבלה. שמעתי, כשאני אומר שמעתי זה לא האזנה לצלילים, שמעתי פירושו קיבלתי, אז נשמע פירושו קבלה. אז אמרנו יש שתי פגימות בנשמע, אחת - זה אם נפגמה המשמעות של הנשמע וחדלה להיות קבלה, אם נפגם הענין של הקבלה שזה הנשמע, והוא לא מקבל, לא מקבל, כשחדל הנשמע שזה קבלה לא מקבל, הוא שובר גם את הנשמע וגם את הנעשה, גם את הנעשה, ז"א בן אדם שלא מקבל הוא לא שומע, לא שומע פירושו של דבר לא מקבל, לא מקבל אז די, אז הוא לא עושה גם. תשמע, צריך לעשות כך וכך, לא מקבל, מה קרה עכשיו? הוא פגם בנשמע, איזה פגימה? שהוא לא מקבל, אם הוא לא מקבל אז הוא לא יעשה, זה פגימה גם בנשמע וגם בנעשה, זה ציור אחד של פגימה בנשמע. אז זה פגימה טוטאלית, אבל יש מין פגימה אחרת, יש מין פגימה אחרת בנשמע, שהשמיעה אינה כנתינתה מסיני, כי הוא מפרש לעצמו את דבר ה' של הנביא, או דברי תורה שבכתב, או שבעל פה על דרך אחרת, אצלו הנשמע מה שנשמע לו, ומתוך טעותו הוא משתבש גם בקיום המצוה, והוא מקיים אותה לא כאשר ציוה ה' אלא כפי שעלה על דעתו בתוספת או בגרעון, באופן זה השבירה היא בנשמע אבל הנעשה הוא בשלמות, כי לפי דעתו המוטעית אין כאן חטא בכלל, והוא קיים את מצות ה', אך באמת לא עשה כאשר ציוה ה' אלא כפי שעלה על רוחו.
ועל דרך זה הוא רוב החטאים של גדולי עולם, לא בשופטני עסקינן, בגדולי עולם, זה לא כמו אשה שבערב שבת התאחרה קצת וכבר נהיה שקיעה, יו, עוד לא הדלקתי את הנרות והיא רצה להדליק את הנרות, איפה יש נשמע כזה להדליק בשבת? אבל היא מבינה שהיא עשתה את ההדלקת נרות, ברוך ה' נזכרתי בסוף והדלקתי נרות, והיא מאושרת שהיא רצה לקיים את המצוה. אבל זה המצוה שאמר ה'? זה הנשמע? הנשמע זה להדליק לפני שבת, לא בשבת. אז מעשה היה פה, בעיניה זה מצוה ברגע האחרון, אז יש כל מיני אנשים שמבינים מצוות איך שהם רוצים להבין אותם. ראינו בתקופה האחרונה איך הש"סניקים מקיימים מצוות, הוצאה להורג, מצות הוצאה להורג. והם מבינים שהם עושים מצוות כמובן. אז מה קורה, את הנשמע אין להם, כי לפי דעתם הם עושים מה שהם רוצים, לא כפי שציוה ה' ולא כפי שהתורה אומרת.
אבל בואו תראו יותר גרוע, שרוב החטאים של גדולי עולם היו באופן זה, כמו נדב ואביהו, הם הקריבו אש זרה אשר לא ציוה ה', בעצם המעשה הם עשו מעשה שכן צריכים לעשות, אבל איך שציוה ה' הם לא עשו, אז הנשמע היה, מעשה לא היה, שאול המלך שהוא אמר שהוא קיים את דבר ה', ושמואל מה אומר לו "כשמוע בקול ה'"? אתה לא שמעת, אתה שמעת מה שאמר ה', אז איך אני שומע את הצאן? כי הגדולים אינם עוברים עבירות, הגדולים מקיימי מצוות, אבל רק אח"כ מתגלה להם שלא קיימו את מצוות ה', אלא שהיה בזה כהטיה מדבר ה' או מדברי התורה, מפני שלא קלעו אל האמת בנשמע, ועל פי זה מתבארת הסוגיה בשבת נ"ו, באמת שאול אמר שמע העם אז הוא הלך אחרי שמיעת העם ולא אחרי השמיעה שהיתה צריכה להיות לו מה שהנביא ציווהו, הוא חמל העם, חמל העם, שמע את קול הצאן, אלא יש בזה הטיה על דבר ה' ודברי תורה, מפני שלא קלעו אל האמת בנשמע.
על פי זה מתבארת הסוגיה בשבת נ"ו, שאמרו שם כל האומר חטא אינו אלא טועה, כי כל חטא שחטאו גדולי הדורות היה כרוך בטעות, והטעות היתה כל כך עמוקה שאי אפשר לעמוד עליה, אלא רק הקב"ה לבדו, ולכן כל המדמה בנפשו שעמד על שורש החטא אינו אלא טועה. כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, כל האומר ישראל חטאו אינו אלא טועה. כל האומר כל האומר כל האומר טועה, למה טועה? חטא או לא חטא? כמו שאתה חושב הוא לא חטא אתה טועה, מה שהיה שם החטא זה בדקות דדקות שהוא בעצמו לא הרגיש, אז רואים שגדולי עולם י כולים גם כן ליפול בחטא, באיזה סוג חטא? שהם עוברים על הנשמע מבלי הרגש ואת המעשה הם עושים, אז הנעשה נעשה והפגימה היא בנשמע, בדור המדבר זה היה הפוך, הפגימה היתה בנעשה והשמיעה נשארה שמיעה אמיתית.
אולם עדיין יש לשאול על מאמרם ז"ל שאחרי חטא העגל נשבר רק הנעשה, והרי מקרא מלא הוא שאין הדבר כן שהרי נאמר שם "לך רד כי שיחת עמך סרו מהר, ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא", ופירש רש"י ז"ל, מחזירים קושי ערפם לנגד מוכיחיהם וממאנים לשמוע, רש"י מדגיש ממאנים לשמוע, אז מפורש שהתביעה עליהם היתה שהם ממאנים לשמוע, אז איך נאמר פה שהנשמע נשאר? ורש"י אומר ממאנים לשמוע.
אולם נראה שהתביעה שנתבעו על קשיות עורף שהם ממאנים לשמוע, לא באה על עיקר מעשה העגל, שמה לא נפגם הנשמע, כמו שלמדנו, כי כך קיבלו חכמים ז"ל שמעשה העגל לא היה הגורם מפני שקלקלו בנשמע, הגורם זה לא היה שקלקלו בנשמע, כי את הנשמע לא נפגם ולא זה גרם להם לחטוא, התביעה הזו של קשיות עורף שראה בהם המקום אחרי חטא העגל, היינו שהיה להם לעמוד אחר המעשה על כך שנכשלו במכשול חמור שהרי ראו שהיו כאלה שנשתבשו מאד, ולא ראו בעגל רק מורה דרך בלבד במקום משה, אלא שעשאוהו גם לאליל והשתחוו לו, וגם היו כאלה שקמו לצחק, ובאו לידי כל ענות, ומכל זה הי הלהם לעמוד על טעותם ולשוב ממנה, ממה שזה התדרדר אצל כמה אנשים ליותר יותר גרוע מזה היו צריכים לעמוד על כך שהם חוטאים.
גם בחטאו של שאול דקדק אחד מהראשונים ז"ל שעיקר העונש היה על ששהה מלהודות על חטאו, בשונה מדוד המלך שאמר מיד חטאתי, הוא החזיק בדעתו כי קיים את דבר ה', הוא מתווכח עם שמואל שהוא שמע לה', וזה נקרא חטא קשיות העורף כמו שאמור בעגל. ומצאתי סימוכין לדברים האלה של הראשון בתנא דבי אליהו פרק ל"א וזה לשונו, וכן שאול המלך גסות הרוח היתה בו, לפיכך נהרג ונעקרה ממנו המלכות. הרי שהעונש לא היה על המעשה בלבד, אלא על גסות הרוח, מה פירוש שהחזיק בדעתו נגד שמואל, הרי שעיקר העונש היה על סירובו לשוב, רק אחרי מספר פעמים הוא ניאות להכיר, כמו שאומרים, נפל האסימון והוא הבין שהוא חטא.
בזה מתבאר מה שהעבד אינו נרצע סמוך למכירתו אלא רק אחרי שש שנים, אם הוא אומר אהבתי את אדוני. כי גם אצלו עיקר החומר הוא על ששהה מלשוב על חטא המכירה, ברגע שהוא נמכר לעבד וגרם לעצמו להמכר, או בעצמו ע"י גניבה למה לא רוצעים אותו מיד? למה הבאת את עצמך להיות עבד לבשר ודם? למה ממתינים עד שש שנים עד שיגמר הזמן? אז הוא אומר, עיקר החומר הוא על ששהה מלשוב על חטא המכירה, ולפיכך עד שלא עברו שש שנים אין לענשו, כיון שיש לו אפשרות לצאת, אבל משעברו שש שנים ויש לו יציאה בשש, והוא שב על קאו ואומר אהבתי את אדוני לא אצא חופשי - ירצע, עכשו זה הזמן לרצוע אותו כיון שהוא מחזיק עדיין במצבו זה שהוא רוצה להיות עבד.
עלינו ללמוד מזה לשום מליבנו בכל דרכנו ומעשינו שאנו עושים שלא כראוי, שיש לירוא ולפחוד מהסירוב וההפצרה מלשוב, כי גם בחטא העגל החמור ביותר שעליו נאמר "וביום פקדי ופקדתי" שכדי להציל את ישראל מכליון חלילה נתחלק העונש לכל הדורות ואין לך פורענות ופורענות שאין בה אחד מעשרים וארבע מהכרע ליטרה של עגל הראשון, היה עיקר החומר מה ששהו לשוב והוא הנקרא קשיות עורף. וכן בשאול שאיבד את מלכותו עיקר החומר היה שהיה מלשוב, וזה נקרא בפי חכמים ז"ל גסות הרוח, והרי באמת מידה מהלכת בכל היא, בין בדור הנבחר דור דעה ובין באדם שהיה בחיר ה' שאול המלך, ובין באדם השפל והפחות ביותר, כולם נתבעים ונענשים על כך שהם שוהים מלשוב, שכמו שהתשובה היא חסד עולם ותרופה לכל נגע ומחלה, כן סכנתם מרובה מתעצלים בה, כי השהיה מלשוב דינה כאוון וטרפים והמקום ברחמיו יעזרהו עליו וישיבנו בתשובה שלמה לפניו.
למה גרים נענשים בעולם הזה? משום שנתאחרו מלשוב ולהתגייר, ז"א גר היה מיועד לגירות כבר ממעמד הר סיני, למה הם נענשים בעולם הזה? בגלל שנתאחרו מלשוב להתגייר, אז אם גר שלא מחוייב והוא מתאחר נענש, כל שכן יהודי שמחויב בתשובה.

ש. למה דוקא בעולם הזה?

הרב: פה בשביל לעורר אותו. אז ז"א כיון שהוא עושה בסוף גירות, אז מנקים אותו, אבל יהודי חייב בתשובה במהירות האפשרית, וזה הפתיחה של שערי תשובה של רבינו יונה, שלא להתאחר שאפילו אם הוא חוזר בתשובה פעם אחת נקרא ככלב השב על קיאו, כסיל שונה באיוולתו, והחומר שלו יותר קשה והמרד וכו' וכו', והתיאורים שמביא שמה רבינו יונה.
מכל מקום מה שלמדנו פה, דור המדבר לא חטאו בנשמע אלא בנעשה בדורותינו עושים מעשים אבל חוטאים בנשמע כי לא עושים כרצון ה', עושים מעשים, חושבים שמקיימים מצוות ובעצם עבירות עושים, כי זה לא מה שציווה ה'. ומזה צריך להזהר מאד מאד, ואפילו בגדולי עולם הדברים האלה קורים, כיג דולי עולם מתכוונים לעשות מצוות ולא לעשות עבירות, אבל כיון שהנשמע לא נשמע או שה' לא רצה, ובפרט שיש נגיעות והטיות וחשבונות אישיים כאלה ואחרים אז הם המציאו סימוכין, ק"נ טעמים לכאן וק"נ טעמים לכאן, ואפשר להפך את הכל, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, ואנחנו צריכים להזהר מאד לראות ולהבחין בין מי שיש לו את השמיעה, כמו שכתוב בשו"ע או מי שיש לו את השמיעה של עצמו ולא של השו"ע.
יום טוב חודש טוב.