"ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציוה ה' את משה", ויעש כן אהרן, מגיד שבחו של אהרן שלא שינה, מגיד שבחו של אהרן שלא שינה. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציוה ה' את משה, מגיד שבחו של אהרן שלא שינה. 

הארכנו בדברי רבינו יונה בשערי תשובה ג' קפ"א על הפסוק במשלי, "ואיש שומע לנצח ידבר", מי ששומע, שומע לדברי ה' לקיימם ומקיימם, מי שיודע לשמוע לנצח גם ידבר, מי שרוצה זכות לדבר צריך גם זכות לשמוע, ואיש שומע לנצח ידבר, פירוש, איש נותן לב לשמוע ולהאזין עד תכונת הדברים אשר ידברו באזניו. הוא רוצה להבין כל דבר על תכליתו על מנת לקיימו, איש שומע זה לוקח דברים כפשוטם כמו שהם, מאזין ויורד על מתכונת הדברים, מקבל כל כולן בלי תוספת וגרעון, זה נקרא איש שומע לנצח ידבר. 

וזה היה החטא של שאול המלך, לפי דברי הרלב"ג הוא לקח מקצת הדברים שאמר לו שמואל הנביא, מקצת הדברים, ועשאן בנין מעצמו ושכלו, את ההמשך הוא המשיך מעצמו ושכלו כי הוא למד קל וחומר שם, והוא אשר הוכיחו שמואל, הנה שמוע מזבח טוב, לשמוע את מה שאומרים לך משם ה' זה יותר טוב מאם תקריב אח"כ זבח טוב. והמוסיף וכל שכן הגורע הוא מפסיד את כל הדבר. הוא הוסיף מדעתו להניח את הבקר ואת אגג, הפסיד את כל הדבר. כי מציאותו של הדבר הוא דווקא כמו שהוא בשלמותו. ואמרת אלוה צרופה מזוקקת שבעתיים בדקדוק גדול על כל חוט השערה, אמרת אלוה צרופה, כשהקב"ה אומר דבר זה כבר צרוף ומזוקק שבעתיים, זה כבר מנופה בכל נפה, זה בדקדוק גדול על כחוט השערה ואי אפשר לוותר על חלק ופרט. אז צריך לקיים את הדבר על מתכונתו בשלמותו. 

ורבינו יונה בשערי תשובה ג' י' מביא משל מחכמים ז"ל, וזה לשונו, ואמרו רבותינו ז"ל באבות ב', הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של המצוות, והנה בתורה פורש מה יעשה לכל העובר על מצוות לא תעשה, יש פירוש, מה העונש על כל לא תעשה, אבל מתן שכר על כל מצוות עשה לא נתפרש בתורה, למה לא נתפרש בתורה מצוות עשה? כדי שלא יחדלו לקיים המצוות הקלות ויתעסקו בחמורות לבדנה. אם אדם היה יודע מתן שכרן של המצוות היה מחפש את אלה שמרויחות אותו יותר, אלה שלא מרויחות אותו... איך אומרים בעלי האומנות המתנדבים? תקרא לי שיהיה ליום עבודה שלם, אבל פיסקה פיסקה חתיכות פה ושם זה לא, אין פה שכר הרבה, צריך. 

ומשלו על זה בתנחומא, בעקב ב', מלך אשר אמר לעבדו לנטוע בפרדס כל עץ נחמד, ושכר לתת להם אבל לא הודיעם שכר מטע כל אילן, אמר שיהיה שכר, לא אמר כמה, ולא על מה, כי חפץ המלך שלא יחסרו כל בפרדסו, על כן יטעוהו רוב מינים נטעי נאמנים. אז המלך חכם, הוא לא אומר מה הוא נותן שכר, אם הוא יגיד כמה הוא נותן על כל דבר יטעו רק עצים מסוימים והוא רוצה את כלם. כך בענין המצוות, כי הואיל ה' לזכות את ישראל בקיום כל המצוות להנחילם חיי עולם, ולהיות כל המצוות יחדיו לווית חן לראשם, כי בהשלים חוק מלאכתם, אם משלימים את כל חוק מלאכתם, כל מה שמצווים לעשות, תהי משכורתם שלמה ממנו. אם הקב"ה היה מפחית שני כוכבים, היינו מרגישים? היינו יודעים? מיליארדים, מיליארדים, אי שם שאנחנו לא רואים בכלל היו חסרים שניים, נו, העולם לא היה שלם, הוא יודע למה צריך את הסך, המוציא במספר צבאם, כל צבא השמים יש לו מספר, וכל אחד יש לו חשיבות, אפילו שאנחנו לא יודעים כמה יש איפה יש מה יש. אז אם שמע איפה שאנחנו לא יודעים, אז מה שגלוי לנו וכתוב עלי ספר, ומפורט ומדוקדק אז ודאי שזה חייבים בדוקא ככה. 

והלא ידעת כי אמרו חכמים ז"ל בעבודה זרה י"ז, כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, אע"פ שאמרו תלמוד תורה כנגד כולם. אז מי שמבין שתלמוד תורה כנגד כולם זה רק ללמוד אז שידע, מה שכתוב בעבודה זרה י"ז, מה כתוב, כל העוסק בתורה בלבד אע"פ שתלמוד תורה כנגד כולם דומה כמי שאין לו אלוה. כי צריכים לקיים גם את כל התורה, לא רק ללמוד אותה, ולמדתם ושמרתם ועשיתם, אם לא בכלל עשייה אינו בכלל לימוד. כל מצוה ומצוה נטיעה נחמדה היא, מה זה נטיעה? נוטעים וזה מביא פירי פירות, כל מצוה מביאה פירי פירות, ה' לוקח את כל המצוות שאנחנו עושים ונוטע אותם עוד בגן עדן ומוציא מזה פירי פירות. כל מצוה ומצוה נטיעה נחמדה היא, חלק וקטע מהפרדס הגדול אשר נטע ה' אלקים בעדן מקדם, כל מצוה ומצוה נטיעה נחמדה היא, חלק וקטע מהפרדס הגדול אשר נטע ה' אלקים בעדן מקדם, אשר שם שם את האדם אשר יצר, ובעל הגן מחוללו וחוצבו, הוא היודע כל נטע ונטע בכל היקפו ומה כוונותיו. הוא יתברך שמו שיער כל מצוה ומצוה בדקדוק גדול להתאים אותם לאדם, איך הוא ברא את האדם כל כך מושלם, כל דבר במקומו, דבר לא מאומן להכיר את גוף האדם. הכל מותאם, זה בדיוק לפי רמ"ח איברים ושס"ה גידים של המצוות ומצוות לא תעשה. אז כל מצוה ומצוה בדקדוק גדול להתאימן לאדם.

פעם אמרה לי אשה בהרצאה שבעלה מגזים הוא מדקדק יותר מידי במצוות, כל המצוות הוא רוצה לקיים. אמרתי לה אני חושב שהוא גם כן מגזים, אבל את יודעת שבעלך יש לך רמ"ח איברים כנגד רמ"ח מצות עשה ושס"ה גידים כנגד שס"ה לא תעשה, נכון? יש לו כמה איברים באמת מוגזם כפולים, יש לו שתי עיניים, שתי אזניים, ודאי שהיית מוכנה לוותר לו על עין אחת, אוזן אחת, הוא מגזים, כל דבר שתיים שתיים שתיים. 

וזה המוסיף ולוקח הדברים לפי שכלו איך ישכיל והוא רק נברא הוא, הוא לוקח את הדברים ומסדר אותם כמו שמתאים לו, עושה התאמות, איך ישכיל והוא רק נברא, אי אפשר לו לדעת את היקפן של המצוות ואת כוונותיהם, אין ביכולת שום נברא לדעת מעשה ה' לכל הפרטים, התורה ומצוותיה שכל הקב"ה הם, ומי יבוא למחשבותיו, כי לא מחשבותי מחשבותיכם, אז מה אתה לוקח ומנתח את הדברים ועושה מה שאתה רוצה, יש דברים ככתבן - תעשה אותם. לא, אבל אני הבנתי ש, אל תבין, ואל בינתך אל תישען, עשה דברים ככתבן. 

מה נואלו החכמים, נואלו זה נהיו טיפשים, מה נואלו החכמים הבודים מליבם ומשכלם שיטות בהנהגת האדם בחייו, יש כל מיני תורות כאלה ושיטות כאלה מכל מיני מקומות, ואפילו אם יש רוב חכמה וישרות בהן, וגם אם הם צודקים בחלקים מסוימים ובאופנים מסוימים, אבל כבר הוראנו לדעת כי האמת הוא אמת רק אם זה מתאים מראשית ועד סוף, אמת חלקית היא שקר, רובו אמת שקר. כמעט כולו - שקר, אמת זה אמת מתחילה ועד סוף. האמת היא דווקא כשזה שלם בשלמות, וכל כולו, אבל אמת של חלקים וקטעים זה שקר כולו. אם יאמר אדם הכל אני מקיים חוץ מדבר זה, אם יאמר העבד לאדון הכל אני שומע, הכל אני עושה חוץ מדבר זה, כבר פרק עול אדוניו מעליו, הוא כבר לא עבד, הוא אדון, כי מי יכול להגיד על דבר מסויים, לא, אני עושה ככה, לא עושה ככה, אז הוא אדון, עבד - זה מי שעושה כל מה שאומר האדון, אחרת אין לו שם עבד. לכן מי שעובר על שמוע בין אחיכם זה כבר לא עבד, זה אדון. זה כבר שקר. זה יותר משקר, זה מכיר ומורד. זה פושע גדול. 

אי אפשר לו לבשר ודם להקיף את כל פרשת חיי האדם כדי להמציא להם כל אופני הנהגת חייהם, אף אחד בעולם לא יכול להקיף את כל פרשת חיי אדם אחד, כל שכן שניים, כל שכן שלשה, כל שכן קהל, כל שכן עם, כל שכן עמים, כל שכן כל הדורות. אין אדם שיכול להקיף את כל חיי האדם כדי להמציא להם את כל האופנים של הנהגת חייהם בכל מצב ובכל רגע מרגע שהוא מתעורר בבוקר עד שהוא הולך לישון כל ימי חייו. הקב"ה יוצר האדם הוא יודע איך להקיף ולסדר כל אופן חייו של האדם. הקב"ה כיוון במצוות התורה את כל השלמות לחיי האדם, וחכמים מה להם זה, הם יכולים לבדות מליבם מה שהם רוצים להגיד ככה וככה, ככה נראה לי, ככה אני חושב? 

זה מה שאמרו במדרש, בקהלת ב' אומר שלמה המלך ע"ה, "ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות, אז הוא פנה לבדוק בחכמה, לבדוק בהוללות, לבדוק בסכלות, את כל הצדדים, כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי זה האדם, מה זה האדם שיבוא אחרי הקב"ה המלך את מה שכבר עשו, הכל כבר עשוי, הכל מסודר, הכל על מתכונתו, מי אתה האדם שתבוא בכלל אחרי הדברים האלה? ועל מי נאמר הפסוק הזה? על שלמה המלך. הוא אומר את זה על עצמו. 

כשנתן הקב"ה את התורה לישראל עמד שלמה המלך והחכים, החכים על גזרתו של הקב"ה, החכים, אמר למה אמר הקב"ה לא ירבה לו נשים? לא בשביל שלא יסור לבבו? כתוב מפורש, ולא יסור לבבו, אז אני ארבה וליבי לא יסור, ומה כתוב בו, "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו היטו את לבבו" פם פם פם.. אמר לשמה, מה שהייתי מחכים על דברי תורה והייתי מראה לעצמו שאני יודע דעת תורה, אותה הבינה ואותה הדעת של הוללות וסכלות היה. למה? כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשו, מיהו שיהיה רשאי להרהר אחר מידותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, דברים שהם כבר חצובים מלפניו, שכל דבר ודבר טרם שיצא מלפניו הוא נמלך, מתייעץ הקב"ה בפמליא של מעלה עם המלכים ומודיע להם הדברים כדי שידעו ויעידו כולם כי דינו דין אמת וגזרותיו אמת וכל דבריו בהשכל, וכן הוא אומר במשלי ל', שלמה המלך אומר, כל אמרת אלוה צרופה, אין אמרה ואמירה של הקב"ה שהיא לא צרופה, מזוקקת שבעתיים. 

גם שלמה החכם מכל אדם, שהשכל שלו שכל של תורה, גם הוא לא בא עדיין בסוד ה'. למה? כי ה' אלהים אמת. אמת זה מראשית ועד סוף אמת. תמים פעלו וכל דרכיו משפט, ומי כמוהו מקיף, אז מהו האדם שיבוא אחרי המלך, כל האדם הוא רק חפצא של קרן זוית, פינה, מן פינה כזאת קטנה אי שם, כל האדם זה חפצא כזה של קרן זוית. נקודה קטנה ומוגבלת. ומה יערוך ולא ידע מה, רק קצות דרכים לו, אולי על זה קרא המחבר קצות החושן, קצות החושן, לא כל החושן, קצות החושן, רק קצות דרכים לו ואיך יקיף ואין יבין כללות. אייי, הנביא ירמיה מושך מכח גדול להראות את הבל האלהים האחרים, ומציאות האלה יתברך שמו. 

בפרק שלם הוא מסביר ומונה את החילוקים שביניהם, וכמובן שעל פשוטם של עץ ואבן, פסל ומסכה לא היה צריך להאריך כדברים שהוא דיבר, אבל אם הנביא כבר מטריח כל כך להכירם, הנה כי המדובר הוא על עבודה זרה כאלו שאמנם רוב חכמות יש בהן, אלה שעשו אותם עשו אותם ברוב חכמות. אלא מה החילוק הוא מה שאמר בסוף, לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא וה' אלהים אמת. אבל בצד השני, כי דנת הוא מהון להון ולא היה דשמיא ואלקי לא עבדון, איך אתם קוראים להם בכלל אלהים אם שמים וארץ הם לא עשו? שקר נזקו ולא רוח בהם, כל מה שאתם נושאים עליהם וכו' וכו' הכל זה שקר, לא רוח בהם. אז אני אקריא לכם את הפרק זה מדהים מדהים, ירמיה הנביא, לא נתעכב על הבנת כל פסוק ופסוק אבל ניתן להבין גם מלמעלה. 

שִׁמְעוּ אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם--בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר יְהוָה, אֶל-דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל-תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם, אַל-תֵּחָתּוּ: כִּי-יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם, מֵהֵמָּה. כִּי-חֻקּוֹת הָעַמִּים, הֶבֶל הוּא: כִּי-עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ, מַעֲשֵׂה יְדֵי-חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד. בְּכֶסֶף וּבְזָהָב, יְיַפֵּהוּ; בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם, וְלוֹא יָפִיק. כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה וְלֹא יְדַבֵּרוּ, נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא כִּי לֹא יִצְעָדוּ; (צריך לשאת אותם, הם לא הולכים לבד), אַל-תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי-לֹא יָרֵעוּ, וְגַם-הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם. זה מדובר על עובדי עבודה זרה ועל עבודה זרה שלהם שהם עושים אותם במו ידיהם ועץ שהם כורתים ביער וכו'. והוא מזהיר את ישראל, אל דרך הגויים אל תלמדו, ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה. 

מֵאֵין כָּמוֹךָ, יְהוָה: גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ, בִּגְבוּרָה. מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם, כִּי לְךָ יָאָתָה: כִּי בְכָל-חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל-מַלְכוּתָם, מֵאֵין כָּמוֹךָ. וּבְאַחַת, יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ; מוּסַר הֲבָלִים, עֵץ הוּא. כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא, וְזָהָב מֵאוּפָז--מַעֲשֵׂה חָרָשׁ, וִידֵי צוֹרֵף; תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם. וַיהוָה אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא-אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם; מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, וְלֹא-יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ. כִּדְנָה, תֵּאמְרוּן לְהוֹם, אֱלָהַיָּא, דִּי-שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ; יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן-תְּחוֹת שְׁמַיָּא, אֵלֶּה. 

עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ, מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ; וּבִתְבוּנָתוֹ, נָטָה שָׁמָיִם. לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם, בַּשָּׁמַיִם, וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים, (זה עננים) מִקְצֵה ארץ (הָאָרֶץ); בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו. נִבְעַר כָּל-אָדָם מִדַּעַת, הֹבִישׁ כָּל-צוֹרֵף מִפָּסֶל: כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ, וְלֹא-רוּחַ בָּם. הֶבֶל הֵמָּה, מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים; בְּעֵת פְּקֻדָּתָם, יֹאבֵדוּ. לֹא-כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, כִּי-יוֹצֵר הַכֹּל הוּא, וְיִשְׂרָאֵל, שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ, יְהוָה צְבָאוֹת, שְׁמוֹ. נא להכיר, טיפשים אומות העולם, מיליאדים אהבלים מאמינים בשטויות והבלים, אפילו שיש בזה איזה חכמות כאלה ואחרות, ויש קשר עם הסתרא אחרא וכו', אבל אם ירמיה מטריח את עצמו לכתוב, אז נחזור על הדברים, הנביא מושך ויכוח גדול להראות את הבל אלהים אחרים ומציאות האל יתברך לעומתם. ובפרק שלם הוא מסביר ומונה את החילוקים שביניהם, וכמובן שעל פשוטם של עץ ואבן פסל ומסכה הוא לא היה צריך להאריך בדברים, וכשהנביא מטרח כל כך להכירם, הנה כי הוא המדובר על עבודה זרה כאלה שאמנם יש רוב חכמות בהם, אלא החילוק הוא מה שאמר בסוף, לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וה' אלהים אמת. הוא יצר את הכל והוא אלהים אמת, גם העצים שמשתמשים בהם זה הוא יצר. ומצד שני קדמא תאמרון להון, תגידו להם אלהים שלא עשו שמים וארץ, נו, זה אמת? שקר נזקו ולא רוח בם. וזה כדברינו, חלקים וקטעים של אמת כולו שקר, לכן הבעש"ט אמר, הוא מובא בספר דור אחרון, שאיך תדע בדור האחרון מי צדיק אמת? מי שאתה לא תמצא אצלו שקר, חלקים וקטעים של אמת כולו שקר, ואיך יאמתו? והמה שמיא וארקא לא עבדו, לא יצרו כל. 

כענין הזה הרגשתי במגילה, מגילת אסתר ב', ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים, ובזה הנערה באה אל המלך ובהגיע תור אסתר בת אביחיל לבוא אל המלך, לא ביקשה דבר, תראו איזה הכנות בשביל להכנס למלך, ששה חדשים להיות בשמן המור, וששה חדשים בבשמים, אשאדה, ובזה הנערה באה אל המלך, זה כל נערה, אבל בהגיע תור אסתר בת אביחיל לבוא אל המלך לא ביקשה דבר, אנשים ראו את כל הצלחתם בצלוחית של בושם, ובהשקפה כזאת כבר מובן מאליו במה שנשארים, ומה טוב יכולים להשיג, אתם יודעים שהבושם יכול להשיג קצת, לא להרבה זמן, הזיעה גוברת עליו, הבושם הטבעי מנצח, מעלף, אבל אסתר ידעה שאפילו שצלוחית הבושם יש בה משום איזה עזר, אבל לא ממנה תבוא הישועה, ישנם עוד הרבה צרכים, וצריך עוד הרבה עזרים שסועדים את האדם. מראש עד עקב, ליבה בטח במעוז ומבטח, מראש ועד עקב, מתחילה ועד סוף, כל המהלך היה שליבה היה בטוח במעוז ובמבטח, מי יכול להיות מעוזי ומבטיחי רק ה' יתברך. וזה מה שאמר הנביא כלפי אומות העולם, והעבודה זרה שלהם ומה שהם בוטחים בו, הבל המה מעשי תעתועים לעת פקודתם יאבדו. 

אז למדנו, ויעש כן אהרן, עכשיו זה מובן, מגיד שבחו של אהרן שלא שינה. קצת שינוי, קצת תוספת, קצת הבנה כזאת או אחרת, זה קלקול גמור, זה שקר, זה כבר לא אמת. שלמה המלך החכם מכל אדם אמר אני ארבה ולא אסור, הרי ברור לי מה פה הפואנטה, והוא נכשל. שלשה דברים הוא חשב אני ארבה ולא אסור ונכשל. ואם החכם מכל אדם שנאמר טעם למצוה, והוא נפל בטעם, וזה חכם מכל האדם וצדיק ונביא והכל ושבנה את בית המקדש ושישב על כסא ה' וכו' וכו', והשלום היה שלו כל ימיו וכו' וכו', אז מי אנחנו שנבוא אחרי המלך, ואם המלך אומר לעשות בדיוק אותו דבר, איך אתה משנה? לא תוסיף ולא תגרע.

וידוע המעשה באותו אחד, אותו שר שהמלך אמר לו אני שולח אותך למלך פלוני ואני מבקש ממך בבקשה תמסור לו את הכתב הזה, ואם מישהו יפנה אליך להתערב איתך ולהגיד לך כל מיני דברים זה פה ושם, אפילו שתהיה בטוח שאתה הולך להרויח מיליונים אתה לא תתערב בשום אופן, בשום אופן אל תתפתה. והשר שהיה חכם גדול, כמובן יצא לדרכו, והנה כשהוא הגיע לשמה אז אחד מן השרים של המלך אומר לו, איך המלך שלכם שולח שר עם גיבנת? ממש בושה, זה מה שיש לו? הוא אומר לי יש גיבנת? אומר לו כן, גיבנת כזאת גדולה ואתה עוד שואל אם יש לך גיבנת? אומר מה אתה מסטול, אני יש לי גיבנת? אומר לו כן. אני מוכן להתערב איתך שיש לך גיבנת. הוא ישר נזכר לא להתערב, אומר לו על כמה? אומר לו אני שם עשר מיליון על מיליון, יאלה. אתה מוכן? עשה חשבון ואמר ודאי המלך לא התכוון לזה, לא להתערב הכוונה במקום שאתה עלול להפסיד, אבל במקום שזה רווח ודאי, אני יעשיר את קופת המלך, ודאי שישמח בי שידעתי לבחור בין התערבות כזאת להתערבות אחרת, אחרי ודאי על זה הוא לא התכוון. ואז הם חתמו הסכם שככה וככה, אז הוא אמר לו תתפשט, אני רוצה לראות אם יש לך גיבנת או לא, אז הוא אמר בבקשה, אומר לו לא, ליד החלון, אני רוצה באור לראות, אז הוא הלך ליד כל החלון ובאמת התברר שאין לו גיבנת. הוא לקח את הכסף, הלך מאושר, הגיע למלך כולו מלא שמחה, ורק ראה אותו המלך התעצב על ליבו ואמר לו, אתה התערבת, נכון? אל תשאל כבוד המלך תקשיב מה עשיתי להם, אומר לו יטמבל, על כמה התערבת? אמר לו הבאתי לאוצר המלך עכשיו עשר מיליון דולר, אמר לו טיפש, אני הפסדתי עכשיו ארבעים מיליון, כי היתה התערבות אם יצליחו להפשיט אותך או לא יצליחו להפשיט אותך, והפשיטו אותך לעיני כולם בחלון, איזה שר טמבל, מי ביקש ממך? אני אמרתי לך אל תתערב. אז כל המוסיף הרי זה גורע, לא ביקשו ממך, מה שלא ביקשו אל תעשה. אל תעדיף ואל תחסיר, תעשה דברים כהווייתם, ככתבם, כפשוטם, בלי קשקושים. זה לומדים "ויעש כן אהרן כאשר ציוה ה' את משה", מלמד שלא שינה, פששששש, זה הכהן הגדול, זה האדם הכי חשוב בעם ישראל, נו, שינוי פה, סלסול ככה לטובה, לא שינה. וזה לא רק שלא שינה, אלא ביום הראשון וביום השני ביום השלישי ביום השביעי ובעוד חודש ועוד שנה, אותו אהרן, לא שינה, באותה התלהבות באותה כוונה באותו לא שינה, לא שינה. כשמניחים תפילין פעם ראשונה בבר מצוה, פשששששש איזה התרגשות, הבוקר התה לנו כזאת התרגשות? לא, כי שינה שינה שינה, מרוב שינה. שינה. אהרן מלמד שלא שינה. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....