שבחו של אהרן | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום ישראל בן שושנה ואהרן רפואה שלמה ושהניתוח יצליח

ויזכה ליראת שמיים ותשובה שלמה לו ולמשפחתו אמן.

ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציווה אדוני את משה.

ופרש רש״י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה.

כתוב כאשר ציווה אדוני את משה.

אז הפסוק בא להגיד את שבחו של אהרן

שלא שינה.

וכן

בהמשך

כאשר ציווה אדוני את משה על הלוויים כן עשו להם.

הקדוש ברוך הוא אמר שאהרן הכהן יניף

את הלוויים.

22 אלף לוויים הוא היה צריך להניף

ביום אחד.

להגביה אותם פיזית.

להניף אותם ולהוריד אותם.

ופירש רש״י שם

להגיד שבח העושים והנעשה בהם שאחד מהם לא עיכב.

זאת אומרת

אהרן הכהן עושה והלוויים שנעשה בהם כולם הסכימו שיניפו אותם.

והנה, הדבר תמוה מאוד,

שהאהרון, קדוש השם,

יהיה זה שבח לפניו שלא שינה בדבר שאין בו חסרון כיס.

מילא, כשיש חסרון כיס,

אה,

קשה לאנשים,

זה כבר למדנו שאפילו לתת מחצית השקל אחרי שיש לך 80 או 90 חמורים מלאים כסף וזהב, גם להוציא מחצית השקל מבן אדם

זה מסובך.

במיוחד שמשה צריך לפייס אותם,

שזה משתלם, הולכים לבנות לכם משכן בשביל שיהיה לכם כפרה על העגל.

אבל פה מדובר במצווה שהוא נצטווה לעלות את הנרות.

אין בזה חסרון כיס, זה לא על חשבונו.

אז אהרון,

קדוש השם,

האם זה יהיה שבח לפניו שהוא לא שינה בדבר שאין בו חסרון כיס?

ואלמלא שינה,

הראיה זה כמומר להכעיס, חס ושלום.

אם הוא משנה מציווי השם,

במשהו.

זה נקרא מומר להכעיס.

למה? זה בחינת שווק היתרה ואכיל איסורא.

הוא עוזב

את ההיתר, יש לו היתר,

ואוכל דווקא איסור.

זה נקרא מומר להכעיס.

יש לפניך בשר היתר,

כמו קהילות פז,

ויש לך כמו עטרה,

ואתה עוזב את ההיתר

ואוכל איסור.

זה מומר להכעיס.

אז אם הוא היה משנה,

כשיש לו את האפשרות לא לשנות,

אז ודאי שהוא היה נקרא מומר להכעיס.

אז האם זה שבח לאהרון כדוש השם שהוא לא מומר להכעיס?

והוא לא שינה.

והוא לא שינה.

משבחים אותו.

להגיד שבחו של אהרון שלא שינה.

פסוק שלם אומר,

כאשר ציווה אדוני את משה. כך הוא עשה אהרון.

אגיד שבחו. מה שבחו? שהוא לא מומר להכעיס.

זה נקרא שבח.

וכן לכמן,

שלא עיכבו הלוויים, שיניפו אותם.

הרי אם זה שבח לדור המדבר, שהיו המובחרים שבכל הדורות,

שהם לא עיכבו להניח

שיניף אותם אהרון?

האם זה כבוד גדול להם שהם הסכימו

שאהרון יקיים את הציווי האלוקי להניף אותם?

אז מה משבח הכתוב ואומר את כל המילים האלה?

כאשר ציווה השם את משה על הלוויים, כן עשו להם. זאת אומרת, הם הסכימו.

ולא היה אחד מ-22,000 שמנע או נמנע.

אבל העניין כך הוא.

הקדוש ברוך הוא רצה לגלות בפירוש

כמה שכרן של המצוות,

עד שאהרון, קדוש השם,

שכל ימיו עמל בתורה, במצוות

ובמידות.

הרבה אנשים לא יודעים שאהרון הכהן היה מחזר אחרי כל יהודי, נכנס לכל אוהל ושואל. אתה יודע להניח תפילין?

אתה יודע להתעטף בצית צית?

והיה מדריך את כולם. ככה הוא הולך מאוהל לאוהל.

ללמד אותם כל אחד ואחד מה שהוא לא יודע,

חוץ ממה שהיה משכין שלום וחוץ מכל הדברים הטובים.

עד שהוא כבר נעשה בראייה חדשה, אהרון הכהן.

עם כל זה,

לא תעלה בדעתך שלקדוש השם כמוהו אין לו שבח וגדולה

במה שלא שינה בדבר שאין בו חסרון כיס.

שלא תחשוב,

אפילו שהוא בדרגה הגבוהה הזאת ושקול כמו משה רבנו,

שלא תחשוב, לא תעלה בדעתך שקדוש אלוקי כזה

שלא תחשוב שאין לו שבח וגדולה במה שהוא לא משנה בדבר שאין בו חסרון כיס.

לכן הכתיב עליו מקרא מלא,

ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה לפרסם כי זה שבח וגדולה לפני אהרון גם כן,

ומשהו לא שינה בדבר שאין בו חסרון כיס.

כן.

אל תחשוב שפעולה קטנה, מחויבת,

ברורה,

שאם עושים אותה

ואין בה שום הפסד,

לא מקבלים שכר.

אלא הפסוקים באים להגיד מתן שכרן של אלה שעושים

את רצון הבורא.

מזה נבין

כמה יגדל שכרו הרבה מאוד

בדבר שיש בו חסרון כיס.

אז אם הוא היה עושה עוד דבר כפי שהשם רוצה, והיה בו חסרון כיס,

משהו קטן אפילו,

כמה שכר הוא היה מקבל.

ומכל שכן, בדבר שיש בו עמל,

אם אדם עושה מצוות השם שיש בהן עמל,

והרבה עמל,

עד שזה משנה טבעו מכל וכול,

כמו שאהרון קדוש השם השתנה ונהפך לבריה חדשה,

הרי חשבון דבר זה הולך עד אין תכלית.

עד אין תכלית.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

באבות דרבי נתן ג',

טוב דבר אחד בצער

ממאה פעמים

שלא בצער.

אני חוזר להסביר.

מזה נבין כמה יגדל שכרו הרבה מאוד בדבר שיש בו חסרון כיס.

ומכל שכן, בדבר שיש בו עמל.

זאת אומרת, בן אדם שעושה תבלינים,

בודק תבלינים, זה דבר שיש בו עמל.

זה עמל וזה שינוי המידות והטבע לחלוטין,

כי כולם עצלנים ואגואיסטים,

ורוצים שייתנו להם, יכינו להם,

ויקבלו מן המוכן.

וזה אין בו חסרון כיס, נותנים להם את התבלינים. הם לא משלמים על התבלינים,

נותנים להם את התבלינים.

אבל אם הם היו גם משלמים על התבלינים,

וואו, כמה שכר היה מגיע להם.

ואם זה הרבה עמל, שזה קשה,

לא מרגישים טוב כל כך,

עייפים, תשושים, כאבי גב וכל מיני.

עד שזה משנה את הטבע של הבן אדם כמו שהשתנה אהרון לחלוטין.

החשבון הזה הולך עד בלי תכלית,

כי חכמים זיכרונם לברכה אמרו, טוב, דבר אחד בצער.

טוב,

טוב,

אתה צריך לשמוח אם נפל לידך לקיים מצווה בצער.

טוב,

דבר אחד בצער.

ממאה פעמים שלא בצער.

אתמול, אתה יודע, היה לי קשה.

העיניים שלי נעצמות, ולא יכולתי, וזה, ועשיתי.

מה אני אגיד לך? זה קשה, זה קשה.

שבוע האחרון,

בכיף.

ואז זה הלך לי בקלות,

אשתבח הבורא.

אבל אתמול היה קשה, מה אני אגיד לך?

כשהלך לו בקלות, הוא אמר,

אשתבח הבורא.

כי הלך לו בקלות.

כשהיה לו בצער, הוא לא אמר, אשתבח הבורא.

איפה צריך להגיד, אשתבח הבורא?

בצער.

כי קיבלת פי מאה, כאילו מאה ימים עשית.

מאה ימים.

אבל בן אדם לא מבין, למה? כי הוא עצלן,

הוא אגואיסט.

עכשיו, לא כתוב כמה כמות הצער.

כתוב שטוב דבר אחד בצער

ממאה פעמים שלא בצער.

כמה צער? כמה זה נחשב צער בשביל לקבל פי מאה? לא כתוב.

אם כן,

הלא תפסת מועט,

תפסת.

ואם צער כלשהו,

כלשהו,

נחשב צער,

והוא טוב ממאה שלא בצער,

מה היה כבר עוד צער ועוד צער.

הגמרא שואלת, עד היכן תחליט ייסורים?

למה? כדי לחשב לבן אדם

שזה נחשב ייסורים וזה

מוריד ממנו, מזכך אותו, מכפר לו,

תלוי לפי העניין.

כמה זה צער?

אז יש כמה דעות

שלובש את החלוק, הפוך.

אז צריך לפשוט אותו וללבוש אותו עוד פעם מחדש.

נו, זה מסובך,

זה נקרא צער.

כן, זה צער, זה נקרא ייסורים, לא רק צער, ייסורים.

אדם מכניס את היד לכיס,

רוצה להוציא שלוש מטבעות,

יצאו לו שתיים.

עכשיו הוא צריך להכניס את היד עוד פעם לכיס,

ולהוציא עוד מטבע.

זה גם נקרא ייסורים בצער.

זה צער שמקבלים עליו פי מאה.

פי מאה.

פי מאה.

וכן הלאה.

אז זאת אומרת, אם יהיה לו עוד צער,

עוד פי 100

ועוד צער, עוד פי 100. זאת אומרת,

אם צער זה כזה, כמו שאמרנו,

ויהיה לך יותר קשה מזה ויותר קשה מזה, זאת אומרת,

פי עשר מזה,

אז תכפיל פי מאה,

פי מאה,

פי מאה,

ומכל שכן עוד יותר,

ועוד יותר גדול,

עד שישתנה טבעו של האדם,

כי הוא עובד את השם עם איסורים,

ישתנה טבעו של האדם עד שיהיה כארון

קדוש השם.

אי אפשר להיות קדוש אם אתה לא בצער.

יהודים יקרים, היום בבוקר בירכתי פה ילד נחמד

שהוא בן

שש וחצי.

הוא סיים היום תענית ארבעים יום

מילדי כפז.

סיים ארבעים יום תענית.

בירכתי אותו שעד גיל 13 יסיים את השס בהבנה ובזכירה.

זה משנה את הבן אדם לגמרי. הוא מדעתו, אף אחד לא אמר לו. הוא מדעתו.

הבבא סאלי, בהיותו בגיל 13, עוד לפני,

כבר היה מתענית תענית,

הפסקה.

ממוצאי שבת

עד יום שישי אחרי הקידוש. שבוע ימים בלי אכילה ובלי שתייה. בכלל.

אתם מאמינים שאפשר לעשות כזה דבר?

אז פה יש שני יהודים בכפז שכבר עשו את זה. אחד עשה את זה פעמיים ואחד עשה את זה כבר שלוש פעמים.

ממוצאי שבת

עד יום שישי.

ולא שהלך לשכב בבית,

בכולל כרגיל, והשני עובד.

אחד עובד ואחד פה בכולל.

לא פה, הוא לומד בבית.

אבל שניים,

איפה הכוחות האלה?

מישהו בכלל חושב לנסות כזה דבר?

למה? על מה ולמה?

מה הוא יעשה עם כל האוכל במקרר?

סתם? מתעפש?

חבל, בלטה שחית. מה קרה לך?

מאיפה אתם מביאים את זה? תגידו.

היי, אבל יש אנשים פה עם שאיפות.

יש פה אנשים שרוצים לגדול. יש אנשים שרוצים להגיע למשהו. שאיפות. יש לאנשים שאיפות.

למה שהצדיקים רק הם יעשו?

למה רק הם?

מה, אנחנו לא יכולים להיות צדיקים?

אבל זה רק אם יש שאיפות.

אם אין שאיפות,

לא מגיעים לכלום.

לכן אמרתי לכם שקניתי לנכדים ספרים על צדיקים שילמדו את הליכותיהם בקודש,

את הנהגותיהם,

שיראו איך הם הגיעו לשאיפות,

איזה הכרה הייתה להם בשביל להגיע להיות צדיקים.

אתמול הנכד שלי,

הראשון שבהם, נתן דרשה.

שבוע הבא הוא ייתן גם דרשה, הוא בן 12. ועכשיו הוא ייתן קבוע.

ככה גודלים,

ככה צומחים,

עם שאיפות.

לא, רד לשחק.

קח את המחשב, תראה סרטים.

אתה רוצה לסתום לו את המוח, לקלקל אותו?

לעשות אותו נוצרי פרוטסטנטי?

בכבוד.

אבל אם תלמד אותו שאיפות בקודש,

אה,

אז תאכל את הפירות, תהנה.

אתה יכול לצאת מן העולם בטוח.

זה ברע מזכה הבא ירים אותך מהעולמות העליוניים לאין שיעור.

אז האם האבא לא זכה?

לפחות הבן שלו יזכה אותו.

וכן, על זה הדרך.

כל אחד צריך שאיפות.

על ידי זה שמקיימים מצוות בצער,

לא מתחמקים,

בלי תירוצים,

יכולים להיות כאהרון קדוש השם.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה, על האבות בסנהדרין צדיק וו,

שהם רצו לפני השם כסוסים בין בצעי המים.

זאת אומרת, עם כל הקשיים,

זה לא קל לרוץ בתוך המים.

פעם ניסיתם לרוץ בתוך המים לים, ככה,

בריצה.

זה קשה,

אבל ככה הם רצו.

שום דבר לא עיכב את האבות הקדושים בעבודת השם.

והיו להם הרבה מתנגדים,

והרבה שונאים,

והרבה קנאים,

ורצו להרוג אותם גם.

אבל הם התעקשו לעבוד את השם בכל התנאים.

והקדוש ברוך הוא אומר,

שהאבות הקדושים רצו לפניו כסוסים.

סוס רץ, רץ מהר.

ובין בצעי המים, עם הקשיים,

חשבון דבר זה הולך כן הלאה והלאה, עד בלי תכלית.

זה מה שאומר הספרה.

אבל אתם,

חשבון רב יש לי עימכם.

פירוש,

לשלם שכרכם המרובה,

אין אחד יודע.

רק הקדוש ברוך הוא.

וזה דבר נפלא מאוד.

אתם,

חשבון רב

יש לי עימכם.

הקדוש ברוך הוא יודע כל אחד כמה קשיים יש לו,

כשהוא עושה, עד שהוא עושה,

וכו',

שהוא לא מוותר, שהוא נלחם,

שלא מתייאש,

שממשיך.

חשבון רב יש לי לשלם לכם.

והנה נאמר כאן לגבי אהרון.

ויעש כן אהרון

כאשר ציווה אדוני את משה.

וכן,

כאשר ציווה אדוני את משה על הלוויים,

כן עשו להם,

שהניף אותם.

הרי שצריך להקדים

בכל דבר טוב שעושה האדם,

כאשר ציווה השם את משה בתורתו,

כן אעשה.

אני הולך עכשיו לעשות מצוות השם כמו שציווה השם את משה,

כן אעשה, כמו שכתוב

באהרון ובלוויים, שכן עשו,

כאשר ציווה השם את משה.

גם אנחנו.

כאשר ציווה השם את משה,

כן אעשה את מצוותיו.

ואז שכרו מרובה מאוד,

גם אם זה בלי צער,

שכרו מרובה מאוד, כי אתה עושה בדיוק

מה שהשם רוצה.

ומכל שכן,

בצער.

אם אתה עושה עוד בצער,

ואתה לא מתבטל ולא מתרץ ולא מתייאש ולא מפקיר,

ודאי שתקבל על אחת כמה וכמה.

ואם זה בממון עוד, יא ביי והוצאת גרוש וחצי, יא חביבי,

איזה התפעלות יש בשמיים.

מה זה, הפקרת דמים, דמים, נתת דמים.

יש אנשים מוכנים שיפגעו להם בדם ולא בדמים.

איי, איי, איי.

אז שכרו מרובה בלי תכלית,

עד שהקדוש ברוך הוא אמר,

חשבון רב

יש לי עמך.

והחשבון הזה הולך וגדל

עד סוף כל הדורות.

כבר הסברנו אם יהודי אחד

השקיע ביהודי אחר,

ושכנע אותו לחזור בתשובה.

מה הוא עשה?

הוא בסך הכל נתן לו דיסק.

זו ההשקעה.

בחינם, לא עלה לו כסף, לקח משופר וחילק, בחינם.

אבל הוא נצה את הפעולה, נתן לו את הדיסק.

הבן אדם חזר בתשובה.

עד סוף כל הדורות,

כל המצוות של היהודי הזה,

אשתו, ילדיו, נכדיו,

כל אלה שהוא השפיע עליהם, שראו אותו, ששמעו ממנו,

שהתחזקו ממנו, ועוד הוא מוניה מרצה, והתחיל לדבר, וחזיר בתשובה, ועשה,

וזיקה את הרבים, והשקיע כסף, הכל זה שלך.

עד סוף הדורות.

ופעולה קטנה,

מסירה.

ואם זה טרחה, הלכת גם לצומת וחילקת, עמדת בשמש.

גם נתבזית. חלק אמרו, לא.

חלק סגרו לך את החלון.

חלק אפילו השליכו לך לפנים.

ואתה ממשיך, עקשן.

אולי מתוך מאה אחד,

אולי מתוך אלף אחד, לא שווה.

כמה עזרת עד היום?

גורנשט.

מה עכשיו?

מתוך אלף יש לך סיכוי.

כמה לוקח עד שעברו אלף? שעה.

שעה השקעת בחיים, ועשית בעל תשובה בשעה.

אחד, חזר בתשובה, לא שווה.

אם עוד קנית את הדיסק

בשני שקלים,

יא חאביבי, איזה שכר יש לך.

ואם זה בצער, כמו שתיארתי,

וואי, וואי, וואי,

מה אתה הולך לקבל.

זה אם לא הצלחת עוד.

אם לא הצלחת.

ואם הצלחת?

אבל אין מצב שלא הצלחת.

כי למדנו שאין דבר כזה שלא הצלחת.

מדין מסית ומדיח.

אמרנו שמסית ומדיח.

אחד שהסית את חברו

לעבוד עבודה זרה, אמר לו, בואו, בואו נלך לעבוד עבודה זרה.

איזה כיף, שם מחלקים עוגיות.

אתה בא.

והוא אמר לו, מה אתה מג'נון? אני אלך איתך לעבוד עבודה זרה. והוא לא הצליח להסית אותו. לא הצליח.

מה הדין של המסית הזה שלא הצליח?

הדין שלו סקלה.

סקלה, העונש הכי חמור שיש בתורה.

מסית ומדיח.

אז רואים

שעצם זה שהוא רצה להשפיע עליו, להסית,

להסיט אותו לעבוד עבודה זרה,

אף על פי שזה לא פעל מאומה בשני,

הוא מקבל עונש

כמו עובד עבודה זרה ממש.

אז עכשיו,

כשבן אדם מנסה להסיט בטייט,

בן אדם לחזור בתשובה.

לא הצליח.

מידה טובה מרובה פי 500. נחשב

שהוא הצליח.

למה זה שלא רצה לחזור בתשובה, לא לקח את הדיסק,

הוא הפסיד את העולם הבא.

ומי זוכה בעולם הבא שלו? זה שנתן לו את ההזדמנות.

כי לכל אחד כתוב בגמרא, יש

חלק בגן עדן

וחלק בגיהנום, לכל בן אדם.

אם זכה,

נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן.

אם לא זכה,

נוטל חלקו בגיהנום וחלק חברו של הגיהנום.

מי זה שזוכה

בגן עדן שלו וגם בגן עדן של חברו?

זה שרצה לתת לחברו את הגן עדן שלו. תזכה.

מגיע לך גן עדן, לכל אחד יש חלק בגן עדן.

לא רוצה.

לא רוצה.

תודה. תהיה בריא. ביי. סגור את החלון. סע.

זכה.

אז זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת. אין פעולה ולו הקטנה ביותר שהקדוש ברוך הוא לא משלם עליה שכר.

יש לי שכר רב לתת לכם.

וואי וואי וואי. רק תעשו דברים.

תעשו דברים.

וזה עד סוף כל הדורות.

כי ילמדו לקח ממנו עד סוף כל הדורות, מאהרן הכהן, לקדש שם שמיים.

וכמו שמצינו באהרן מקרא מלא,

פסוק מלא,

להגיד שבחו גדולתו,

יען

שעשה כאשר ציווה אדוני את משה,

בא ללמד לכל הדורות

כי התורה לימוד לכל היא.

זה לא סיפורים מה היה פעם עם אישים גדולים בעם ישראל.

זה בא ללמד אותנו שאתה צריך להיות כמותם.

זה לימוד בשבילנו,

שגם אם אתה עושה דבר בלי חסרון כיס,

כמו שצריך, כמו שציווה אשר,

בדיוק מה שפרסם על אהרן, מתפרסם עליך למעלה.

אבל בדור הזה,

זה לא כתוב עכשיו, זה היה כתוב מלפני עשרות שנים, אבל זה מתאים גם לדור הזה, בפרט שיש שסניקים.

והנה, בדור הזה, אשר העיזו פניהם כמצח זונה להפר תורה ויראה,

כי היא, אין לה בושה.

ומפירים תורה ויראה.

ושלא להתבייש בגלוי, למנוע אחרים לעשות.

קורעים מודעות, מבטלים הרצאות, מטעים את הציבור.

מונעים תורה.

שזה מנוי בפרשת בחוקותיי,

במחלקה החמישית.

לא למדו.

בהתחלה זה לא למדו.

אחר כך לא עשו.

אחר כך מואס באחרים העושים.

אחר כך שונאים את החכמים.

ואחר כך מונעים אחרים מלעשות.

ואחר כך הולכים ועובדים עבודה זרה, ויוצאים לתרבות רעה לגמרי.

אוי לדור.

שמי מהם העזו פניהם כל כך.

אבל בדור כזה,

מי שמתחזק להרים קרן התורה והיראה

גם יחד,

גם תורה וגם יראה. יראה קונים על ידי מוסר.

גם תורה וגם יראה.

שכרו מרובה מאוד,

כי קידוש שם שמיים גדול הוא.

אין שכר יותר גדול

ממקדש שם שמיים.

אז בוודאי שבפעולות כאלה, לקרב את הרחוקים, להביא עם

אל היכלי התורה,

אל בתי המדרשות,

להחזיר אותם בתשובה, אין קידוש השם יותר גדול מזה.

וזה התיקון הכי גדול שיכול אדם לזכות.

וזה מה שאמרנו בהרצאה האחרונה.

שזה

על חשבון בעל בית המלון.

אתה מקבל שכר

בעולם הזה ולעולם הבא. ולא נגרע משכרך שום דבר.

כל מה שתקבל בעולם הזה זה לא על חשבון העולם הבא.

כי כל מי שהוא לא שייך למלון,

הוא לא עובד במלון של הקדוש ברוך הוא,

אז כל מה שהוא נהנה בעולם הזה זה על חשבונו.

דהיינו, הוא לא יקבל על זה שכר בעולם הבא, כי הוא נהנה כבר פה.

אבל אם הוא עובד במלון של הקדוש ברוך הוא,

אז הוא יכול להיכנס לחדר אוכל, לאכול, לשתות, להיכנס לבריכה, לספאה,

יכול לישון באיזה חדר שהוא רוצה, אין לו שום בעיה, לא עולה לו כסף.

למה?

הוא אחד מעובדי המלון.

העולם הזה זה מלון של הקדוש ברוך הוא, מלון עם הרבה כוכבים, לא חמש.

תסתכלו למעלה כמה כוכבים, מלא כוכבים.

השאלה אם אתה עובד במלון או שאתה מתארח במלון.

אם אתה רק מתארח במלון,

אתה חייב משלם, מי שבא לתארח במלון משלם.

לפי הכוכבים.

יש פה הרבה כוכבים.

התשלום, העולם הזה, מלון יקר.

אבל אם אתה עובד במלון,

הכל על חשבון הקדוש ברוך הוא.

כל מה שתקבל בעולם הזה, הכל

לא ייגרע ממך מאומה,

מהשכר לעולם הבא.

הפוך.

הבורא ייתן לך עוד, תאכל, תיכנס, תאכל, תהיה חזק, שתוכל לעבוד במלון טוב.

יש לסדר בחדרים, יש זה.

פה להכניס את האורחים,

לטפל בהם,

להסביר להם,

כן? יש הרבה עבודה.

אז רבותיי, אחרי שלמדנו את כל זה,

כל מצווה שהולכים קיים, הרי אני מכוון לקיים את המצווה כמו שציווה השם את משה בתורתו,

כן עשו וכן אעשה,

אמן.

ובי חנניהו ברבי אשי אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא זה כל מישראל,

לפי כוח

ורבו להם תורו מסווה.

שנה אמור אדוננו בסלמאן סדגו יחדיל תורו יאדיר.