מי מאיר למי? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

אפשר?

נציב יום

ישראל בן חנה, רפואה שלמה, בשורות טובות, מהרה.

דבר אל אהרן ואמרת אליו,

מה אמרת? בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה,

יאירו שבעת הנרות.

רש״י,

ראשי הפתילות למול האמצעי.

שבעה קנים,

הפתילות כלפי האמצעי.

למה?

שלא להראות שהאור הוא כלפי הבית, להעיר,

שהקדוש ברוך הוא לא צריך לאורה שלנו,

שלא נחשוב שאנחנו מאירים לפניו,

מאירים לו.

אם התאורה,

האור הולך כלפי מעלה כרגיל, זה בא להעיר

את כל הסביבה.

אבל אם זה מופנה כלפי האמצעי,

זה אומר שהוא לא זקוק לאורה.

וזה כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך.

ובמדרש כתוב,

אמר הכתוב בישעיה מ״ב,

אדוני חפץ למען צדקו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה,

לא בשביל שאני צריך לנרות,

היזהרתיך על הנרות,

שנאמר ונהורה עימי שראה.

האור שורץ לקדוש ברוך הוא, הוא מקור האור בעולם.

הוא לא צריך לאורות.

אז למה? בשביל לזכות את ישראל.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא

חפץ למען צדקו.

וכתוב, ולילה כיום יאיר,

כחשיכה כאורה,

ללמדך שאינו צריך לנרות של בשר ודם,

אז אצל הקדוש ברוך הוא לילה

זה כיום יאיר.

אין לפניו חשיכה כלל,

וכחשיכה כאורה.

בדיוק אותו דבר.

תדע לך,

כשאדם בונה בית,

עושה לו חלונות צרות מבחוץ

ורחבות מבפנים,

כדי שיהיה האור נכנס מבחוץ ומעיר מבפנים.

זאת אומרת,

כל אדם שבונה בית

רוצה שהאור ייכנס מבחוץ פנימה,

אז הוא עושה את החלונות הצרים מבחוץ

ויותר רחבים פנימה, וכך נכנס האור ומתפשט יותר.

ושלמה בנה בית המקדש,

לא עשה כך,

אלא עשה חלונות צרות

מבפנים ורחבות מבחוץ.

זאת אומרת, קונוס

כלפי חוץ,

כדי שיהיה האור יוצא מבית המקדש ומאיר לחוץ.

להודיעך שכולו אור,

ואינו צריך לאורם.

אז למה ציווה אותם לעשות מנורה,

בעלותך את הנרות,

יאירו

אל מול פני המנורה? למה צריך את זה?

אלא לזכותכם.

שיהיה לנו זכות.

לכן נאמר, בהעלותך, לא בדליקך את הנרות,

בהעלותך, להעלות אותך, את עם ישראל, לרומם אותם

ולזכות אותם.

עוד מובא במדרש,

בתיאבון

אמר רבי חנינא,

אמר הקדוש ברוך הוא,

עיניים שיש בך,

יש בתוכן לבן ושחור,

ואין אתה רואה מתוך הלבן

אלא מתוך השחור.

מי עושה שאתה תראה מתוך השחור את האור?

בורא עולם.

אצלו כחשכה, כאורה,

הוא יכול, מה, חשוך,

להעיר.

ומה עם עיניך,

שיש בתוכן שחור ולבן?

אין אתה רואה אלא מתוך השחור?

הקדוש ברוך הוא שכולו אורה,

הוא צריך לאורה שלכם, שתדליקו את הנרות.

חסר לו אור קצת? אתה צריך להדליק את הנרות?

דבר אחר,

אל מול פני המנורה.

בשר ואדם מדליק נר, מין נר דלוק.

שמא יוכל להדליק נר מתוך חושך?

קח את הנר,

הולך לחושך שם בפינה,

תדליק מהחושך, תבוא לפה, תראה לי שהדלקת.

אתה יכול לעשות כזה דבר?

אבל מה כתוב אצל הקדוש ברוך הוא?

וחושך על פני תהום.

חושך.

כל העולם חושך.

ומה כתוב אחריו?

ויאמר אלוהים, יהי אור, טוז,

אינדליק אור.

ממה?

מהחושך.

מתוך החושך הוצאתי אורה,

ואני צריך לאורה שלכם?

אלא לא אמרתי לך זאת, אלא כדי להעלות אתכם.

והעניין הזה הוא מקיף את כל יסוד עבודת השם.

הנה, מצד אחד אמרו זיכרונם לברכה

בזוהר

בתחילת פרשת בו

כד ישראל עבדין עובדין דלא חשרן

כביכול מתישין חילה דקודשא בריכו.

כשעם ישראל עושים מעשים לא כשרים, לא ראויים,

הם כאילו מתישים כוח של מעלה.

צור ילדך?

תשי.

מתישין כביכול כוח של מעלה.

וכד עבדין עובדין דלא חשרן

יהבין תוקפה וחילה לקודשא בריכו.

ואם עושים מעשים כשרים ראויים,

אז הם נותנים תוקף ועוז

וכוח לקדוש ברוך הוא.

ועל זה נאמר

תנו עוז לאלוהים.

במה?

בעובדין דלא חשרן, במעשים טובים.

הנה כי הקדוש ברוך הוא כביכול צריך לעבודתנו.

תנו עוז לאלוהים.

אז זה כביכול שאנחנו נותנים לו כוח.

כביכול צריך לעבודתנו.

אבל מצד שני,

אומר הכתוב, אם חטאת, מה תפעל בו?

ורבו פשעיך, מה תעשה לו?

אם צדקת, מה תיתן לו?

או מה מידך ייקח?

זאת אומרת,

אתה חוטא.

מה אתה חושב, שאתה משפיע בקדוש ברוך הוא משהו? אתה גרמת למשהו? פגעת בו? הוא נעלב? מה אתה חושב, עשית לו משהו?

ואם רבו פשעיך,

מה תעשה לו?

זה עושה לו משהו, אתה חושב? זה כאילו משפיע עליו? זה איזה משהו?

ואם צדקת,

אתה צדיק ועושה מצוות וזה, מה תיתן לו?

מה תיתן לו? אתה חושב שאתה נותן לו משהו?

הוספת לו משהו? נתת לו משהו?

או מה מידך ייקח? מה יש לך לתת לו שהוא ייקח ממך, מהיד שלך?

ודאי,

הינך מצווה מנתון תיתן.

נכון, התורה מצווה, נתון תיתן,

אבל מה תיתן לו?

מה תיתן לו?

מה הינך נותן לקדוש ברוך הוא?

אפילו אם ירבץ דקות כחול הים,

אפילו אם תרבה צדקות כחול הים, תעשה כל יום צדקות כחול הים.

אמנם בזה אינך נותן ודאי עוז להשם,

אבל גם העוז הזה, אין לקדוש ברוך הוא צורך בו.

נכון, כתוב, תנו עוז לאלוהים,

אבל כל הרעיון פה,

זה כשאתה נותן כוח

כלפי מעלה, זה בשביל להשפיע עליך.

למה? לסתום את פי המקטרגים.

ואז אתה עושה פעולות טובות,

בזכות זה בדין מגיע לך שהשם ישפיע עליך.

אז כשאתה נותן לו,

אבל אם אתה עושה עוונות,

אתה מתיש כוח של מעלה, הוא רוצה להשפיע עליך, ואתה סותם את ההשפעה

עם העוונות, לך אתה סותם.

בו אתה לא עושה שום פעולה.

אלא ככה העולם מתנהג. אתה עושה מצוות, מגיע לך שפע.

אתה עושה עבירות, פשע.

נסתם.

לכן אתה מתיש את כוחו של השם לתת לך, כי הוא עושה על פי דין.

אתה ראוי-מקבל, לא ראוי-לא מקבל.

איתא במדרש.

למה הדבר דומה?

לפיקח וסומא שהיו מלכים בדרך.

אחד רואה

ואחד שאינו רואה.

והם הולכים בדרך.

אמר לו פיקח לסומא,

כשניכנס לתוך הבית, זאת אומרת, אחרי שאני אוביל אותך ואסמוך אותך עד שתגיע לבית, נגיע לבית, ניכנס לבית.

צא והדליק לי את הנר הזה והעיר לי.

אומר לו, קח את הנר הזה.

הוא אומר, למי? לסומא, זה שלא רואה.

הוא אומר לו, ניכנס לבית.

אתה תדליק לי את הנר הזה ותעיר לי.

אמר לו הסומא,

כשהייתי בדרך אתה היית מסמכני, אתה היית סומך אותי ועוזר לי שאני אלך ולא אכשל.

עד שנכנסנו לתוך הבית, אתה היית מלווה אותי.

ועכשיו אתה אומר, הדלק לי את הנר הזה והעיר לי,

אני שאני לא רואה ואתה רואה.

ואתה אומר לי, תדליק לי שאני אראה.

איך זה?

אמר לו הפיקח

שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווכה בדרך.

לכן אמרתי לך העיר לי.

איי איי איי איזה מתוק מדבש זה.

הוא אומר לו, לא, לא בשביל שאני צריך את האור.

אבל תעשה משהו בשביל שלא תהיה חייב לי.

כאילו אני עשיתי לך טובה, אז אתה תהיה חייב לי טובה.

אני לא רוצה להשאיר אותך חייב לי טובה.

אז תעשה לי משהו קטן.

גם אתה תעשה לי משהו, תעיר לי, ובזה כבר לא תהיה חייב לי.

זאת אומרת שהטובה תהיה מושלמת באופן כזה שגם לא תהיה חייב לי.

פשוט.

אדם צריך לרעוד ממדרש נורא כזה.

הלומה רבה הטובה והחסד מצד הפיקח לסומא.

מנהיגו את הסומא עם רוב הטרחה בדרך,

שלא ייכשל ולא ייפול.

מיטיב עימו מהצעד הראשון כל הדרך עד שהכניס אותו לתוך הבית.

ועד הלום, ועדיין טרם, משביע אותו רצונו.

הוא רוצה גם שהסומן לא יישאר מוכרח להכיר לו טובה.

אם כי איש המקבל טוב,

ודאי מחויב להכיר טובה.

והרי הכופר בטובתו של חברו כאילו כופר בקדוש ברוך הוא ובעיקר.

אבל הוא רוצה שלא ירגיש עצמו הסומא בשפלות

מחמת רוב הטובה שקיבל.

שהמקבל הטובה ירגיש

כי אומנם פרע לו במשהו על רוב טובותיו.

ומשום זה הוא מסבב.

כי כשיבואו לבית הסומא ידליק את הנר בשביל הפיקח.

מה מבהיל?

מבהיל גודל ההטבה של הפיקח.

ויש חיוב לנו, לכל אחד, ללכת בדרכו של פיקח.

גם אם עשית טובות גדולות למישהו,

תשתדל שהוא יחזיר לך משהו קטן.

תעשה לי טובה, תביא לי כוס מים.

מאה, הוא כבר מרגיש. הבאתי לו. גם אני הבאתי לו.

הבאתי לו כוס מים.

זהו, בזה אתה כבר לא חייב לי כלום, תהיה בריא, תודה.

אבל אם תעשה את הכול ואתה יביא לך מים, תגיד, לא, לא, תודה, לא, לא.

אתה רוצה אולי לאכול, לא, לא, תודה, תודה.

אולי אני אתן לך, לא, לא, לא, לא. אז מה אתה עושה? אתה משאיר אותו חייב ב-100%.

לא, תיקח איזה משהו, זה, שירגיש שהוא עשה משהו.

ככה פיקח זה הקדוש ברוך הוא,

עיני אדוני המה משוטטים בכל הארץ.

הוא רואה מסוף העולם ועד סופו,

בסומה זה ישראל,

שנאמר בשעיה נט,

נגששה כעיוורים קיר.

מה זה אומר?

כמו שעיוור

הוא לא רואה והוא מגשש בקיר, איפה הוא הולך, לאן הוא הולך, ככה נקראו ישראל. ישעיין הנביא קורא להם

נגששה כעיוורים קיר.

והקדוש ברוך הוא היה מנהיג אותנו מעיר להם.

איפה? היו הולכים במדבר.

במדבר לאן ללכת?

איזה כיוון?

אין מצפן, אין שום דבר. לאן ללכת?

לילה.

איפה הולכים בלילה?

שנאמר, וה' הולך לפניהם יומם.

ובעמוד אש להעיר להם לילה.

אז מי מעיר למי?

הקדוש ברוך הוא מעיר לעם ישראל.

מכיוון שעמד המשכן,

קרא הקדוש ברוך הוא למשה ואמר לו,

תעירו לי,

תעירו לי.

תעשה טובה, תדליק נר,

משהו.

שנאמר, בעלותך את הנרות.

למה בעלותך? בשביל להעלות אתכם בפני הגויים.

הגויים מסתכלים ואומרים, מה?

בורא עולם צריך שהם, ישראל, ידליקו לו איזה דבר.

וגם זכות שאתם עושים מה שאני אומר,

יהיה לכם זכות.

רצה כזאת לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם.

אז המאיר האמיתי שהוא הבורא עולם,

שעליו נאמר, הוא נהורה עמא,

שראה האור שורה עמו,

הוא שמנחה את ישראל בדרך ומאיר להם יומם ולילה,

והעיוורים האמיתיים זה ישראל,

שהם מגששים כעיוורים בקיר,

והנה הוא אומר להם, העירו לי,

כי בלעדיכם כביכול אני לא יכול לראות.

תנו עוז לאלוהים.

כביכול.

בזמן שישראל עושים רצונו של הקדוש ברוך הוא,

מוסיפין כוח בגבורה של מעלה,

כמו שכתוב, עתה יגדלנה כוח אדוני.

ובזמן שהם עושים רצונו של מקום, כביכול מתישין כוח גדול של מעלה,

ככתוב, צור ילדך, תשי.

ככה ההנהגה של השם יתברך,

וככה הוא העמיד חוק

עבודת השם יתברך.

אמנם,

אם צדקת,

מה תיתן לו?

תן לו משלו שאתה ושלך שלו. מה אתה נותן לו? מה יש לך לתת לו?

אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם.

אז איך הוא אומר שאתה תיתן לו?

תנו עוז לאלוהים.

אלא זה כביכול כמו הפיקח עם הסומת.

מצד שני,

הוא מבקש, תעירו לי, תנו לי עוז,

כאילו אתם כביכול נותנים לי.

למה זה?

זה ממידת טובו של הקדוש ברוך הוא.

כי אם היות העוז בא ממנו אל העם,

רצה לשאול מאת העם,

כדי לפאר אותם,

לרומם אותם,

שיזכו אל הטוב בזכותם, בזכויות האלה שהם עושים.

וזה מה שנאמר, בהעלותך,

להעלות אותך, לזכות אותך.

והדברים נוראים עד כמה העיוורון של אדם,

כי בגודל העיוורון שלו

הוא לא רואה את הפיקח שמנהיג אותו,

והוא גם לא מכיר אותו,

כי עיוור לא רואה מי מנהיג אותו.

ככה אנחנו, רחמנא ניצלן, לא מכירים

את מי שמנהיג אותנו,

מי שמשגיח עלינו, מי שמטיב לנו.

אדם עושה מצוות

ומטעה את עצמו לחשוב שהוא מכבד את הקדוש ברוך הוא בזה.

וכי על כן ציווה

אל מול פני המנורה,

יאירו שבעת הנרות.

נוראים רחמיו של השם יתברך

לשמור אותנו מכל טעות,

שלא יאמרו לו אורה הוא צריך.

לכן הוא ביקש

שהנרות יהיו אל מול פני המנורה.

זאת אומרת שהאור יצטמצם לכיוון האמצע.

אז זה לא בשביל להעיר,

זה רק בשביל לזכות אתכם, שאני ביקשתי,

כמו שהפיקח אמר לסומת, תעשה טובה, נגיע לבית, תקח את הנר הזה,

תאיר לי.

למה? שלא תהיה חייב לי. זה הכול.

אבל הקדוש ברוך הוא עשה את כל זה להעלות אותנו למעלה למעלה.

ועכשיו קבע

רבי חנניהו ברגשי אומר,

עושו הקדוש ברוך הוא זכות, עד ישרוי נביא כוך,

ירבו לו עם תורו ומסמוד שנה אמור.

אדוני חופש למען סלגו, ירדים תורו ויעדים.