כבד את ה' מהונך | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

בכבוד.

ויראו אותך שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותוקח האישה בית פרעה.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה שפרעה כתב לשרה ארץ גושן בכתובתה.

ולפיכך נתיישבו ישראל אחר כך בארץ גושן.

כי הקדוש ברוך הוא הכין מקודם מקום לישראל,

שישבו במקום שנתקדש על ידי זה שהיה שייך לשרה אימנו,

שכבר ניתן לה על ידי פרעה.

לכן בחר יוסף הצדיק את ארץ גושן,

ומה שאמר לפרעה ארץ מקנה היא,

זה היה רק לפנים.

אבל הטעם האמיתי היה שארץ גושן התקדשה בזה ששרה קיבלה הבעלות על ארץ זו,

ולכן נבחר המקום הזה,

מפני שאין שולט בו טומאת מצרים כאמור.

פרעה נתן בכתובה לשרה את ארץ גושן, והיא נתקדשה בזכות הצדקת.

שרה אימנו הצדקת.

וכל זה כדי שהקדוש ברוך הוא הכין מקודם מקום לישראל, שישבו במקום המקודש הזה.

לכן בחר יוסף את ארץ גושן

לשבת שם,

כי אינה מקבלת טומאת מצרים.

למדים מכאן שאפילו הדומם מקבל השפעה של קדושה

על ידי זה שנכנס לבעלות של נשמה גבוהה כשרה אימנו.

זאת אומרת, כל מקום שיש בו צדיק,

המקום, ואפילו הדומה, מתקדש.

הוא מוכח מכל הפרשה שפרעה לא לקח את ארץ גושן משרה,

כשם שלא לקח את המתנות שנתן לאברהם.

זהו גם הסוד של שבט לוי,

שלא נשתעבדו כלל במצרים,

ולא נשקעו בטומאת מצרים כשאר השבטים.

והנה כבר אמרו חכמים זיכרונם בברכה

בגמרא סוטה יא על הפסוק, ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך.

אמרו חכמים בפה רך.

פיתו אותם בפה רך,

שמתחילה לא הכריחו אותם לעבוד,

אלא פיתו אותם בכל מיני פיתויים,

וגם נתנו שכר לכל בונה פיתום ורעמסס וכדומה.

ואף המלך בעצמו תלה לבנה של זהב על ליבו

והראה חיבת העבודה.

ולכן לא התחשבו ההמון,

ובאו כולם למצרים לעבוד עבודתם של המצרים.

זאת אומרת, המלך

היה פיקח, איך הוא יגרור אותם?

אם הוא בעצמו עובד,

זאת אומרת שהעבודה היא חשובה,

והיא מכבדת, כי אם המלך עובד,

וגם אם נותנים כל מיני מתנות,

אז למה לא לעבוד?

אז יצאו.

בני ישראל לעבוד עבודת מצרים.

ונשאלת השאלה, איך עזבו את ארץ גושן

שנבחרה על פי יוסף הצדיק,

אבל נתפתו

מפני שכר עבודתם שנתנו להם בתהילה.

נתפתו

מפני שכר עבודתם שנתנו להם בתהילה.

מה שאין כן שבט לוי.

שבט לוי לא עזבו את הישיבה

ולא עזבו את ארץ גושן,

ונשארו שם יושבים ועוסקים בתורה.

החכמים לא משנים את עורם

ואינם מתפתים מהבלי העולם,

ומאמינים בצור עולמים שהוא הזן והמפרנס,

ואין בלתו,

ולא ניתן לגרור אותם

לכל מיני משרות,

לכל מיני עבודות,

לכל מיני תפקידים,

לכל מיני קשקושים.

הם רוצים להיות מחוברים לקדוש ברוך הוא,

ולא לאנשי השררה.

זו החוכמה הייתה של שבט לוי.

ונשארו שם יושבים ועוסקים בתורה,

כי מתחילה לא הכריחו אף אחד שיעבוד,

אבל ביקשו לכל אחד שילך ברצונו,

וגם נתנו שכר על זה.

לפיכך שבט לוי, שלא נתפתו ושלא יצאו מארץ גושן,

נשארו בלא שעבוד כלל.

גם המצרים לא יכלו לשנות דיבורם

ולהכריח אותם שיבואו לעבוד, כי גזירת מלך היא.

וכך נשארו בכל גלות מצרים משוחררים,

שבט לוי מכל עול, ועוסקים בתורה.

זאת אומרת,

מי שנדבק בשם,

השם מצילו.

מי שעוזב את השם

ותולה בעצמו, בכוחו,

או בבעל הבית שהוא סומך עליו,

נפל בעבודת פרך.

אתם יודעים, כשאני התחלתי בסיעתא דשמיא

להחזיר בתשובה יהודים,

אז היו אלפים, עשרות אלפים.

הפכתי את כולם למתנדבים.

היו עושים הרצאות על חשבונם בכל הארץ, כל יום.

כל יום, כל יום, כל יום הרצאות אלפים, אלפים, אלפים.

עד שקמה שס.

ואז לקחו את כל המתנדבים האלה שהיו עובדים בהתנדבות ופיתו אותם בשכר מועט.

לא הרבה,

בשכר מועט.

וככה הפכו אותם לשסניקים.

ומאז

כבר לא רצו לעשות בהתנדבות.

אין תקציב, יש תקציב. אין תקציב, יש תקציב. אין תקציב, יש תקציב. וככה הם יעטו את התורה.

למה? כי הרגילו אותם. על כל דבר יש כסף.

ממילא נתמעתה התורה

במקום להרבות.

ושס עצמה לא עשתה מעולם כנסים לחזרה בתשובה.

ולא תמכה בתשובה.

כי היה ברור לה שיש אנשים שיעשו את זה, וממנה הם יקבלו את התוצאות.

עכשיו הם גם הפכו להיות עוקרי תורה.

דהיינו גם לומר שלא לשמוע דרשות ולא הרצאות ולא כולי וכולי וכולי. ומי שלא הולך בדרך שהם מתווים

אז הוא מוקצה מחמת מיאוס וכולי וכולי. ומלהיטים את הציבור

כאילו פשע ורשע וכולי וכולי וכולי.

וזה איום ונורא.

כשפרעה ראה ששבט לוי לא הלך

ולהכריח אינו יכול,

כי כך הכריז מתחילה.

והמלוכה הרי ניתנה לכל עובד במדינתם לאכול ודאי.

זאת אומרת, המלכות,

מלכותו של פרעה נתנה אוכל לכל העובדים.

וגם כל המשפחה של העובד קיבלו פרס

מבית המלך למזון אותם.

הוציא פרעה כרוז, מי שאינו עובד לא יקבל מזון.

כמו לפיד.

אדוני, אין ללמוד, תצא לעבוד.

לא עובדים, אין אוכל.

זו הגרסה המודרנית.

וממילא יבואו גם שבט לוי לעבוד כי אחרת ימותו ברעב.

באמת, אם אין פרנסה,

פרנסה, אין מזון, ימותו ברעב.

נו, אז מה אתם אומרים? שבט לוי רץ?

עזבו את הכוללים?

כמו שלצערנו, שמענו שקרוב לארבעת אלפים איש כבר עזבו.

הם בקדושתם לא נפלו ברוחם.

גם מגזרה זו לא נפלו מרוחם ונשארו בישיבה לעסוק בתורה. מי שזן את כל הבריות בעולם,

הוא יזון אותם. איך? לא מעניין אותם.

יש בורא לעולם, הוא רוצה שימותו ברעב, הם ימותו. הוא לא רוצה שימותו ברעב, הם יחיו.

איך יחיו?

אשלך על השם יהבך והוא יכלכל לך. זה התפקיד של הבורא עולם, לזון ולפרנס ולכלכל.

טוב, אבל בפועל, מאיפה ניזונו?

בפועל, מאיפה ניזונו?

חכמים מספרים לנו דבר פלא.

כל משפחה ומשפחה מישראל,

ממה שהיו מקבלים מזון ופרס מבית המלכות,

היו מפרישים חלק מזה ומביאים לארץ גושן ונותנים לשבט לוי.

וזה נמשך כל ימי גלותנו במצרים, 210 שנים.

ואף אחד לא פצה פה ולא אמר, מה זה?

תצאו לעבוד, מה אני צריך לעבוד? אני עובד משועבד, מקבל מכות והכול, מקבל פת לחם חריבה, מה אני צריך לחלוק איתך את זה?

לכו לעבוד.

אף אחד, אף אחד, אף אחד.

טוב, אתם הזקנים, אני מבין, לומדים תורה, אבל הצעירים, שילכו, שעבדו.

אף אחד,

אף אחד.

כמה גיבורי רוח היו בני ישראל.

לא רק שלא התעוננו על שבט לוי שאינם זזים ממקומם,

והם משועבדים לפרעה במצרים בכל מיני שעבודים,

אלא פרסו מלחמם הדל ולחם בני ביתם וטפם שנתן להם פרעה בצמצום גדול,

והוליכו לשבט לוי בכבוד גדול ודרך ארץ נפלאה.

ולא שבעו מאף אחד.

שיתאונן ויאמר,

למה אני צריך לתת להם?

ילכו ויעבדו גם הם.

ואם לא,

אז לפחות הצעירים,

והזקנים ישלחו אותם לעבוד.

לא ככה היה שם.

לא דיברו,

לא הרהרו על קדושי אנשי שבט לוי שעוסקים בתורה.

כי כולם הכירו והבינו כי צריך שיישאר חלק הגון בכלל ישראל, שתהיה תורתם אומנותם.

וכל מעיינם בעסק התורה לבד.

לכן פרסו כל אחד מלחמו,

וזנו ופרנסו את כל שבט לוי, הם ובניהם, וכל השלם.

ודאגו שלא יחסר להם מאומן.

כתוב כבד את אדוני מהונך.

ואמרו החכמים, זיכרונם לברכה,

אל תקרה מהונך, אלא ממה שחננך,

כדי שימלא אסמיך לעתיד לבוא.

לאו דווקא אם קיבצת הון ואתה עשיר, אתה צריך לתת צדקה,

אלא אפילו אם זונותיך מצומצמים,

יש לך להפריש חלק ולתת לאחיך,

לענייך,

ובזה תכבד את השם יתברך, שציווה אותך על כך.

מכל זה אנחנו למדים מה היה גדול דור יוצאי מצרים.

לא היה להם תורה שבכתב,

ובוודאי שלא תורה שבעל פה.

לא ראו עדיין ניסים ונפלאות,

לא היה להם מקדש ראשון, לא מקדש שני,

לא נס חנוכה, לא נס פורים,

לא נקרע להם הים ולא ירד להם המן,

ואף על פי כן.

כל גדולת הנפש וגבורת הרוח

לחסוך מעמל כפיהם

ולא לחוס על רעבון בניהם,

ונתנו כל משפחה חלקם לשבט לוי העוסקים בתורה,

אכן לא לחינם זכו להיות דור דעה, דור מקבלי התורה.

מצינו לרבי שמעון בר יוחאי שאמר,

כי דור נפלא כזה של דור המדבר לא היה ולא יהיה עד ביאת גואל צדק.

צא וראה

במצבנו אנו,

ששמענו וראינו כל כך הרבה ניסים,

ירידת אמן 40 שנה,

שלקטו כולם,

בביתם מצאו כל אחד בדיוק,

המרבה לא העדיף.

הממעיט לא החסיר.

ולמדנו מידת הביטחון לא להניח למחר.

ואם הניחו למחר, ירום תולעים ויבש.

להפך, בערב שבת היה מונח עד למחר ולא נתלה.

וכן, בערב שבת מצאו כל אחד ואחד שני עומרים,

באותה תלמידה של הלקיטה שלקטו בכל יום.

וכתב רבנו סעדיה גאון

שהנס הגדול ביותר היה ירידת אמן,

כי כל הניסים היו לשעה,

כגון קריעת ים סוף וכדומה.

אבל נס ירידת אמן נשתה ארבעים שנה יום אחר יום.

אין נס יותר גדול

מנס המתמיד, כי נס לא יתמיד.

נס זה חד פעמי.

אם זה כבר חוזר מספר פעמים, זה טבע.

ושם הנס היה ארבעים שנה יום-יום.

ארבעים כפול שלוש מאות שישים וחמש.

אתם יודעים מה זה.

אז זאת אומרת

שזה נס גדול שהתמיד אחר כך.

היה מלחמת שלושים ואחד מלכים שניצח יהושע בחומת יריחו שנפלה בשבע עקפות.

תראו כמה ניסים עבר עם ישראל שלא ניתן להכחישם.

אחר כך בית מקדש ראשון שהיו בו עשרה ניסים.

מקדש הראשון, עשרה ניסים בו במקדש.

וכן מקדש שני,

בנס פורים,

בנס חנוכה.

ועל הכל, ועל כולם, תורה שבכתב, תורה שבעל פה.

ואף על פי כן, עם כל מה שאנחנו כבר עברנו ויודעים ומכירים,

אנחנו עדיין לא מגיעים לעדינות הנפש

בטוב ליבם של יוצאי מצרים שחלקו לחמם אחרי מכות שקיבלו,

ועינויים

ולחם מצומצם, חלקו בשמחה גדולה.

חזיק שבט שלם,

שבט לוי שנמנו עשרים ושתיים אלף,

שאינם עובדים לזונם ולפרנסם.

אה, ודאי לא לחינם זכו לקבל את התורה.

חובה עלינו להסתכל סביבנו

ולראות כל מי שהוא אברך אמיתי,

שלומד באמת,

לעזור לו ולתמוך בו בסתר.

מתן בסתר יכפה אף

ולהחזיק אותם כי התורה מתמעטת בגזרות הלפידים,

וחובה עלינו להאיר את אש התורה. הלפיד הזה רוצה לכבות את התורה,

ואנחנו, החובה שלנו שיהיה

כה דברי כאש,

לתת חומר בעירה

לתת דלק

כדי שיוכלו להבעיר את התורה בכל מקום.

וזו חובה מוטלת עלינו.

וכבד את השם מהונך, ממה שחננך. כמה שיש לך, תן כמה שאתה יכול.

אבל אל תתעלם.

מה שאתה יכול.

וזו חובה,

ובפרט בעת הזאת,

שחס ושלום רוצים לעקור תורה מישראל.

והשם הקדוש

ייתן בלבנו

באמת לעשות למען כלל ישראל,

ולעזור לאלה שלומדים באמת.

ונזכה לראות בעזרת השם בתפארת ישראל,

שכולם ממלאים בתי מדרשות ומוכיחים לשם, למרות

שיש גזרות,

אנחנו לא בורחים ממך, אלא בורחים אליך.

רבי חנניהו ברח ראשי אומר, עושה גודל ועושה כל סביב.

לפי כוח אמרת עושה.

שנאמר אלה נחבץ למען צבדו, יחדים תורו ויעביר.

נדל, נדל, נדל, שבו.

אמן.

לא, למה עוד נברך מרותק?

תן לנו רבות את זכותו בונה קוראים,

אשר יחד.