שכר מצווה, מצווה | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 21.10.2013, שעה: 19:39
http://live.shofar-tv.com/videos/3262
21-10-13
"ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמור, הנה ילדה מילכה גם היא בנים לנחור אחיך". יסוד עבודת האדם הוא סור מרע, היסוד הוא רק סור מרע, לרוץ מפני הרע במהירות הכי גדולה. וכי אין כל מקום שבו יהיה אפשר לעמוד אפילו במצב הנעלה ביותר? אם רק האדם יעצר בו כבר הוא בסכנה. ז"א אין מקום ואין מצב שאדם יכול להיות במצב של עמידה, תמיד צריך להיות במצב של מהירות גדולה לרוץ מפני הרע. "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" כל זמן שאתה עולה אתה סר משאול מטה, אבל ברגע שאתה מפסיק אתה ישר לכיוון השני. לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה. הרי גם בדין תורה אי אפשר להעצר, מה עוד אפשר לבקש? העמידו על דין תורה פירושו של דבר שיודעים את הדין ומעמידים את הדין על פי הדין של התורה. אבל גם בדין תורה אי אפשר להעצר.
בוא וראה עד היכן הדברים מגיעים, שאדם הראשון במצב שלו, במצב של 'ביקשו מלאכי השרת לומר לפני קדוש', שתפוח עקבו של אדם הראשון דהיינו עקב שברגלו היה מכהה גלגל חמה, ז"א זה החומר העפרורי ביותר והגס ביותר בתחתיתו של האדם, היה כל כך מאיר שמכהה גלגל חמה. גם במדרגה הזאת שהמלאכים רוצים לומר לפניו קדוש וחושבים שהוא זה הקב"ה, גם כן היתה עבודתו רק סור מרע. ביטול הרע, לברוח מהרע במהירות הבזק, מהירות הכי גדולה.
מובא בחכמים ז"ל, אחר הדברים האלה, אחרי הרהורי דברים הללו שהיו לו לאברהם אבינו, אחרי העקידה היה מהרהר, כתוב "ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמור הנה ילדה מילכה גם היא בנים לנחור אחיך" אז אחרי העקידה הוא היה מהרהר ואומר, אילו היה בני שחוט היה הולך בלי בנים, אם הייתי צריך לבצע בפועל את העקידה היה הולך בני בלי בנים. היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרה. וכמה מבהיל הדבר, אברהם אבינו ע"ה בנסיון הגדול הזה שבו הגיע לשיא השלמות, ושהוא זוכה עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, במצב שמשה רבינו ע"ה נכשל בו "וארא אל אברהם" ולא הרהר אחר מידותי. ז"א במצב שמשה רבינו בעצמו נכשל בו, אברהם אבינו לא נכשל בו ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה.
הרי שהשאלה של משה רבינו למה הרעות, היא היתה בבחינה דומה לשאלה שהיה יכול לשאול אברהם אבינו את הקב"ה כשציוהו על העקדה "כי ביצחק יקרא לך זרע" מה קורה עם זה? והוא לא שאל ולא הרהר. ואברהם אבינו הוא אשר עמד בנסיון הזה ולא אחר, ובזה הוא צלח את הנסיון יותר ממשה רבינו. והנה במצב זה שהוא בשיא של השיאים פחד, אולי הוא אשם במה שלא דאג לקיום הבטחת כי ביצחק יקרא לך זרע, אולי הוא האשם שהוא לא קיים הוא בעצמו כי ביצחק יקרא לך זרע, יש לך בן בן 37 למה חיכית, היית משיא אותו מביא בנים. הרי בדרגת השלמות של העקידה עוד דאג אברהם אבינו אולי הוא נכשל, עד כדי כך מגיע הסוד של סור מרע, וחשש אברהם אבינו בדרגה הזאת אולי הוא התקרב לרע, אולי הוא התקרב לרע בזה שלא השיא את בנו.
מבהיל לראות מזה שאין איפה להעצר, אין מקום להעצר מלהתרחק לרע. וזה ענין הכתוב, "הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה", סור מרע זה בבינה, אדם שזוכה לסור מרע זה מראה שיש לו בינה, כי הבריחה והריצה מן הרע היא אמנם הרחק הרחק ואין להעצר, כמה שיותר להתרחק מן האיסור ומן הרע. ואמר הכתוב, סור מרע - לרוץ מרע, ולפי זה כך הוא הסוד של עשה טוב, גם כן בבחינה של סור מרע, ללכת הלאה הלאה במהירות הכי גדולה הרחק הרחק מן הרע, כמו שביאר הרמח"ל זיע"א במסילת ישרים. ז"א צריך לרוץ ולברוח מן הרע, אבל צריך גם לרוץ במהירות אל המצוות ולעשיה בעבודת ה'. אז כמו שצריך פקחות גדולה והשקפה להנצל ממוקשי יצר הרע, כן צריך פקחות גדולה והשקפה רבה לאחוז במצוות, כי כמו שמשתדל יצר הרע ומסבב בתחבולותיו להפיל את האדם במכמורות של החטא, כן משתדל למנוע ממנו גם עשיית מצוות. ורואים כי טבע האדם כבד מאד, כי העופריות, החומריות גסה מאד, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה, כל דבר הוא דוחה לא היום מחר, מחר אחה"צ, נראה עד סוף השבוע. הרי כי עשה טוב הוא גם כן בבחינת סור מרע, אדם שהולך לרוץ לעשות טוב ממילא הוא בורח מסור מרע, הוא בורח מהרע, והוא לא נעצר. אז או שאתה רץ מהרע אבל לאן תרוץ, כל הזמן תרוץ מהרע ולאן? תרוץ אל הטוב ותעשה את הטוב. הוא אשר מבאר הרמח"ל, כי מה שאדם נעצר זה מסוד העפר, כי עופריות החומריות גס ואין לאדם עצה כי אם בריצה, הכל בריצה, "ואל הבקר רץ אברהם", הכל בריצה, מהרי, לושי, מהרי, הכל במהירות, הכל בזריזות, וישכם אברהם בבוקר, מהר מהר מהר, הכל בזריזות. רק בכסף, במקנה בכסף ובזהב היה אברהם כבד מאד, שם הוא היה כבד, שמה בקושי זז, שמה עזוב, מה זה משנה, המזונות קצובים, עזוב אותנו לא צריך להשתדל, אבל מצוות - שמה הוא היה רץ כל הזמן, בן 99 וחולה והוא רץ אחרי ברית מילה.
חכמים ז"ל אומרים על הפסוק, "על שדה איש עצל עברתי" זה אדם הראשון, כל הראשונים שואלים איפה מצינו אצל אדם הראשון עצלות? שוב אומרים חכמים ז"ל, "והמה בוכים פתח האהל" מעשה זמרי עם המדינית, כולם עומדים ובוכים, ורפו ידי משה, רפו ידי משה. ולפי שנתעצל קיבל עונש על זה, מה העונש שהתעצל? ולא ידע איש את קבורתו. במצבים רמים כאלה כמו של אדם הראשון ושל משה רבינו ע"ה, איפה היתה שמה עצלות? אבל לפי דברינו הענין מבואר בפשטות, כל עבודת האדם היא רק סור מרע, לרוץ במרוץ הכי גדול, להתרחק מהרע, זו היתה גם עבודתם של אדם הראשון משה רבינו ע"ה, גם במצב שלהם ובדרגה שלהם אסור להעצר, וכאשר היה אצלם כשלון אם נוצר כשלון מסתמא היה אצלם חסרון במהירות הריצה לפי מדרגתם, אם היה כשלון מסתמא היה אצלם חסרון במהירות הריצה לפי מדרגתם, ועל זה הם כבר נתבעים בעצלות, ולפי שנתעצל משה רבינו כתוב, נתעלמה ממנו ההלכה, ולפי שנתעצל משה רבינו, לא ולפי ששכח. הריצה היתה צריכה להיות יותר מהירה, ואם חסרה המהירות העצומה כבר שייך לומר כי טבע האדם כבד מאד ועופריות החומריות גס. כי הסוד של חוסר מהירות הוא מסוד העפר, הכבדות והעצלות הוא מסוד העפר.
יוצא לנו מזה חידוש, כי כמו שזהירות סור מרע זה לרוץ מפני הרע, כך גם סוד הזריזות - עשה טוב שהוא גם כן בבחינת סור מרע אז זה לרוץ מפני הרע ולא להעצר. בקיצור צריך להיות ספידי, לרוץ כל הזמן מענין לענין.
כתוב שאדם עושה מצוה, שכר מצוה - מצוה, נכון? אז אם הוא עשה מצוה ממילא מיד ותיכף תבוא עוד מצוה, וכשהוא סיים את זאת מיד ותיכף תבוא עוד מצוה, וכל מצוה כרוכה במצוה שקודמת לה וכן הלאה, והאדם לא מפסיק לעשות מצוות כל הזמן מצוות, אוהב מצוות לא ישבע מצוות. יש שאלה גדולה, כתוב, כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. איך יודעים אם מחלוקת היא לשם שמים? אם המחלוקת היא לשם שמים אז פירושו שהחולק הוא מקיים מצוה, אם זה לשם שמים אז צריך לחלוק, אם צריך לחלוק זה מצוה, בית שמאי ובית הלל חלקו זה על זה אז זה מצוה היה, זה אומר את דעתו על פי התורה וזה אומר את דעתו על פי התורה, אז זה מצוה. אז אם כן, אם המצוה הזאת תצמיח עוד מצוה, אם המחלוקת תצא מצוה זה אומר שהמחלוקת היתה לשם שמים, למה? כי מצוה גוררת מצוה, אבל אם אחרי המחלוקת לא יצא מצוה, יצא עבירה, אז זה מראה שזה לא היה לשם שמים.
אנחנו אחרי מה שאמרו שחלקנו והיה מחלוקת, זכינו לעשות מצוה שלא כל בן אדם זוכה, ה' זיכה אותנו להקים בית כנסת לכבודו, או, מצוה כזאת לא פיללתי אחרי מחלוקת כזו לשם שמים, לפי מה שאומרים. יוצא שמעולם לא עשיתי שום דבר רע, כי אם לא לא היתה מתגלגלת מצוה אלא עבירה, כי הכלל הוא עבירה גוררת עבירה מצוה גוררת מצוה, אבל הצד השני, תראו כמה עבירות יצאו להם אחרי המחלוקת שנתחלקו הם בעצמם וחולקים על עצמם ועל מרן מהבוקר עד הערב, ואין המקום כאן לפורטן את כל המחלוקות שהם חולקים על מרן.
רבי חנניה בן עקשיא אומר...