עצה גדולה מקטנה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי.

להיכן הלך?

הלך בעצת ביתו.

וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי? מה זה וילך איש מבית לוי? לאן הלך?

הלך בעצת ביתו.

תנא, עמרם גדול הדור היה.

כיוון שגזר פרעה רשע,

כל הבן הילוד, היורא תשליכוהו,

אמר,

לשווא אנו עמלין,

עמד וגירש את אשתו.

עמדו כולן וגירשו את נשותיהן.

אמרה לו בתו,

אבא,

קשה גזירתך יותר משל פרעה,

שפרעה לא גזר אלא על הזכרים.

ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות.

פרעה, ספק מתקיימת גזירתו,

ספק אינה מתקיימת,

אבל אתה,

גזירתך מתקיימת.

עמד והחזיר את אשתו,

עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.

מאמר חכמים, זיכרונם לברכה,

זה מהווה בניין אב.

ללמד לנו איך להגיב מתוך מצבים קשים ואיך לכלכל את גזירת ההשגחה.

עמרם היה גדול הדור,

ודבריו היו בהשכל.

למה להוליד בנים אם קלטה עליהם הרעב והשליכו אותם ליאור?

נחכה שתעבור הגזירה,

ואז נוכל לגדל את בנינו בלי מפריע.

אולם הוא הכיר בצדקת טענתה של ביתו,

ותכף הודה לה שאין לנו רשות להתחכם ולהיפטר מעול המצווה.

וואי וואי וואי.

היום נשים מצאו פטנט למנוע הריונות מסיבות כאלה ואחרות, כל מיני פטנטים כאלה בשביל לא להביא. ואני לא יודע עוד מה גודל המצווה להביא.

שהרי יש אוצר של נשמות למעלה שצריך שיכלה עד שיבוא משיח בן דוד, לפני כן לא יכלה,

שכל הנשמות האלה צריכות לרדת.

בכל אישה שמולידה היא מושכת נשמה מהאוצר.

מלך שיסתיים בזים קרבת את הגאולה של עם ישראל שתלויה בזה.

וזו זכות להוריד נשמה לעולם להיות שותפה עם הקדוש-ברוך-הוא בבריאת האדם.

אבל היום מסתכלים על המצב הכלכלי ומה אומרים בחברה, ואם זה מתאים או לא מתאים וכו'.

השם ירחם.

פה רואים שיש גזירה שכל ילד שיוולד זכר,

יזרקו אותו ליאור.

באה מרים, הבת הקטנטונת,

ואומרת לאביה גדול הדור,

והוא מסכים אתה,

למרות שהוא פסק אחרת קודם,

חוזר בו מגזירתו,

מקבלת דעתה שאין לנו רשות להתחכם ולהיפטר מעולם מצווה.

יש מצווה להביא ילדים, פרו ורבו,

ומילאו את הארץ.

אז אם יש מצווה מול גזירה להרוג,

כל שכן כל הפטנטים שמוצאים על נשים כאילו סיבה לבטל את המצווה,

למעט פיקוח נפש של עצמה.

אבל אם זה לא פיקוח נפש של עצמה,

מצב כלכלי זה לא סיבה,

כי פה הסיבה הרבה יותר גרועה,

הולכים להרוג את הילד.

ברגע שהוא ייוולד יהרגו אותו.

וכל ילד שנולד בא עם הסל שלו.

אז למה לא להביא ילדים?

הודה לה שאין לנו רשות להתחכם ולהיפטר מעולם מצווה.

ראשית,

שעל-ידי זה תוכפל הגזירה לכלול גם את הבנות.

אז אם הם בגזירה ממעטים את הבנים,

אתה אמרם, בגזירה שלך ממעט גם את הבנות.

לא יהיו בנים ולא יהיו בנות, לא יהיה המשך.

שנית, שמצד הגזירה עצמה אין כל כך פחד.

למה? דגזירה עבידא דבטלה.

גזירות לפעמים יש, ואחר כך מתבטלות.

זאת אומרת, היא אמרה לו,

פרעו רשע,

והגזירה שלו ספק מתקיימת, ספק אינה מתקיימת, זה לא דבר ודאי.

אבל הצדיקים,

אם הצדיקים התפעלו מהגזירה כמציאות אמיתית,

אם הם יתפעלו מהגזירה כמציאות אמיתית ויחששו מהגזירה של פרעה,

היא תיהפך לעובדה קיימת.

זאת אומרת, אם הם פוחדים מהגזירה,

הם גורמים שהגזירה אכן תתקיים.

אם פוחדים מגזירת הגיוס, היא עלולה להתקיים.

לא צריך לפחד משום גזירה.

יש בורא לעולם ותמיד יש מה לעשות.

גזירת המן היתה גזירה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים.

אבל מרדכי ואסתר לא התייאשו ועשו עצות רוחניות מה לעשות,

וזה הועיל.

הקדוש ברוך הוא עדיין בשמים.

הרי הוא שלח את הגזירה שנתעורר אם נבין מה הוא רוצה, מה רוצה הקדוש ברוך הוא.

נעשה מה שהוא רוצה, ואז הוא יבטל את הגזירה כמו תמיד.

גם פה התבטלה הגזירה בגלל שהוא שמע על הבת שלו.

תיכף תשמעו.

אמר שלמה המלך, עליו השלום,

אם רוח המושל תעלה עליך,

מקומך אל תנח כי מרפה יניח חטאים גדולים.

קהלת יד.

רשי מפרש שאם רוחו של הקדוש ברוך הוא תעלה עליך לדקדק אחריך במידת הדין,

רוח של כעס וחברה עם רוח המושל אבינו שבשמים,

תעלה עליך לדקדק אחריך במידת הדין,

אל תנח מידתך הטובה לומר מה תועיל לצדקתי.

אז הוא אומר, בלאו הכי אני מקבל מכות, בלאו הכי זה, אז לא מעניין אותי.

לא.

אל תנח מידתך הטובה לומר מה תועיל לצדקתי,

משום שדקדוקי הדין ירפאו לעוונותיך,

כי מרפא יניח חטאים גדולים. זאת אומרת, זה מרפא.

מה שרוח המושל עלתה עליך לדקדק עליך בייסורים, זה המרפא כדי להניח ממך את החטאים הגדולים.

ככה תתנקה.

ובא אבן עזרא פרש,

שבמצב כזה החכם יעזוב כל דבר שהביאנו לידי חטא,

שבעבורו יכעס המושל.

אדרבה, מזה שאתה רואה שעלתה רוח המושל עליך והוא מדקדק עליך בייסורים,

זה בא ללמד אותך שתניח כל דבר שעלול להביא אותך לחטא,

שלא יכעס המושל.

כמו שהרופא אומר לך להישמר ממאכלים הקשים והלא-טובים.

אז הרופא נותן לך ייסורים,

כמו מחלה שבעל-אדם זה ייסורים,

כדי להגיד לך להישמר מהדברים האסורים, מהדברים הלא-טובים, הגרועים.

הרי לפנינו שני טעמים.

למה לא להניח ממעשינו הטובים,

אפילו בעידן ריתחה?

משום שעל ידי הגזירה התכפרו עוונותינו,

כמו הפירוש של רשי.

ולכן אין לנו להתייאש, משום שהכול לטובה.

יש אנשים, קצת בא להם בעיה או משהו,

מייד בורחים למיטה, נכנסים דכאון, הולכים לישון יום-יומיים,

לא מעניין אותו מהעולם,

לא רוצה לדבר עם אף אחד וכו' וכו'.

להמשיך כרגיל.

עם כל זה,

להבין שהקדוש ברוך הוא ממרק את האדם לטובתו.

שנית, אין לנו להיבהל.

אלא לחפש את סיבת הדבר.

אדם,

חלילה נודע לו שיש לו מחלה או צרה או איסורים באים ומשמישים.

צריך לבדוק את סיבת הדבר כלפי שמיא ולהיטיב את דרכנו כדי שהגזירה תתבטל מעליה כפירוש האבן עזרא.

שתי העצות בנויות על ההנחה שאין לפחד מהמקל,

אלא מהמניפו.

כמו שאמר חובת הלבבות,

פרק ג' משער הביטחון,

במשל של גלגל המים,

שלא החבל ולא הדלי מרימים את המים מן הבור,

אלא האדם שקשר את הבהמה לגלגל,

הוא בעצם מרים את המים מן הבור.

כי אנו רואים בעיני בשר רק את הסיבות הקרובות,

מי הרים את המים מהדלי,

אחריו מהחבל,

אחריו מהבהמה,

כאילו מי הרים מי שקרוב למים.

לא.

הסיבה זה האדם שקשר את הבהמה ואת החבל ואת הדלי.

אז האדם הוא שהרים את המים.

אנחנו נוהגים להסתכל בסיבה הקרובה, אוי, מי פגע?

האבן.

לא האבן, המשליך.

זאת אומרת,

אדם צריך לראות ולהבין בעין שכלו שהסיבה הראשונה היא גדול העצה ורב העלילייה על בני אדם.

ועלינו להרים אליו את עינינו לביטול הגזירה.

השלטונות רודפים אחריך, המשטרה רודפת אחריך, אנשים רודפים אחריך, השכנים מפריעים לך.

תסתכל למעלה ותנסה להבין למה הוא שלח את המקלות האלה.

מצאנו בגמרא, בברכות ס',

שעצם הפחד של האדם הוא שגורם להביא על עצמו איסורים.

זה שאתה מפחד, זה עצמו מביא איסורים.

כמו שאמר איוב,

כי פחד פחדתי ויעטהייני,

ואשר יגורתי יבוא לי.

אם אני פוחד פחד זה בא עליי.

והסיבה לזה,

משום שמחשיב את המקל,

ואינו אלא גולם עץ.

במקום זה היה לו לפחד מן הקדוש ברוך הוא, שמא גרם החטא,

מלחפש היטב בדרכיו.

כמדומני שכאן מסמיך הגאון הצדיק רבי שמחה זיסל, זיכרונו לברכה, בכתביו,

את מאמר הגמרא,

למה נמשלה תפילתן של צדיקים כעתר,

כעתר,

לומר לך מה אתר זה מהפכת התבואה בגורן ממקום למקום,

זה כלשון.

אף תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא,

ממידת אכזריות למידת רחמנות.

והוא כמו שביארנו, שהאדם בעצמו הוא שמכביד עליו את הגזירה.

אבל אם יבין שאין זה מקרה של טבע,

רק ניסיון וגזירה מן השמים,

אז יחפש תחבולות ועצות איך לבטל את הגזירה על ידי שיפור מעשיו.

לכן מסמיך הגאון רבי שמחה זיסל את הדברים לומר שתפילתם של צדיקים מהפכת ממידת הדין למידת רחמים.

הם מבינים שהכול מן השמים והם פועלים להפוך את הדין לרחמים.

גזירת הקדוש ברוך הוא היא בבחינת אני אלוהיך,

אני אדוני אלוהיך,

מלמדך להועיל,

מדריכך בדרך תלך.

הקדוש ברוך הוא מתווה לנו את הדרך על ידי הייסורים שהוא מביא,

נותן לנו להבין פחות או יותר את הכיוון.

ואז ייתכן שעל ידי תיקון מעשיו יסור ממנו הגזירה.

כן מצינו אצל רחל אמנו,

שכתובה, תקנא רחל באחותה.

אמרו חכמים שקנאה במעשיה הטובים.

זאת אומרת, היא הבינה שמעשיה פחות טובים משלהה,

לכן להה זכתה לבנים, והיא לא זכתה.

אז ותקנא רחל באחותה קנאה במעשיה הטובים.

רחל קיבלה את הגזירה לא בתור מקרה שהיא יולדת והיא עקרה,

אלא בתור ניסיון למה נמנע ממנה פרי בטן כדי שתתקן את מעשיה ותתעלה עוד יותר.

לכן ותקנא במעשים הטובים שלה.

זאת אומרת, צריך עוד להשתפר.

ומדברים ברחל הצדקת שהיא כדוגמתה שוויתרה ויתור שאי אפשר להבין אותו בשכל אנושי.

יש מקום עדיין להשתפר.

אדם סתם ככה קורא לו, מה, מה, מה השם רוצה ממני? אני לא מבין, מה אני לא עושה?

אני לא מתפלל, אני לא זה, אני לא זה. ככה הוא מתחיל למנות ולפרוט כאילו כמה הוא צדיק וכמה הוא זה.

מה, מה, מה אני לא עושה?

נו, מה, מה, מה לא עשתה רחל?

אתה יכול להגיע למדרגות של האבות והאימהות? אז מה אתה מקשקש?

והיא עוד מצאה שיש לה להשתפר.

הרי כתוב שאם היה יודע ראובן ואהרון ובועז מה תורה תכתוב עליהם, היו משתפרים עוד יותר.

אז תמיד יש מקום להשתפר.

אבל אם האדם מסתכל על מקרה העולם ממבט שטחי,

אז הוא בעצמו אשם ברע אשר ימצאנו.

הנה,

אם הוא רואה למשל איך אחרים מצליחים יותר ממנו בעושר ובמעמד,

ויחשוב שאך מקרה הוא ללא סיבות עמוקות של תימים דעים,

זאת אומרת, זה מקרה. מה זה מקרה?

הם פשוט עובדים יותר,

הם משקיעים יותר, לכן הם עשירים יותר, לכן המעמד שלהם יותר, הם דוחפים במרפקים והם פועלים להיות פלוני-אלמוני.

והוא לא מבין שזו עצה מאת הקדוש-ברוך-הוא,

שהוא יודע למה לזה לתת,

כי אולי הוא משלם לו שכרו בעולם הזה ונותן לו עשירות כדי לשלם לו עונש בעולם הבא,

ונותן לזה שררה כי זה שכרו ובזהו נגמר הסיפור שלו וכו',

נותן לו כבר את הכבוד בעולם הזה וכו'.

אז ידריך את מנוחתו האיש הזה שלא מבין זאת,

בדרכי החריצות להתאמץ גם הוא להתעשר,

ולא ינוח ולא ישקוט במה שיש לו.

בזה הוא גורם לעצמו רעה,

כי אם לא נגזר העולם הזה הוא לא ישיג,

והוא בזבז שנותיו ימיו ולא יהיה לו שכר רוחני כי הוא פסיד את הזמן.

ולא רק זה, אלא גם בקבר עצמותיו תירקבנה,

שנאמר ורכב עצמות קנאה,

כי הקנאי לא רק בשרו נאכל, גם עצמותיו נרקבות בקבר,

כי הקנאה היא בעצמות בוערת.

ואמרו באבות שהקנאה היא מהדברים שמוציאים את האדם מן העולם,

אז איך אתה רץ אחרי זה? אתה רוצה כל כך לצאת מן העולם?

מה אתה רץ כל כך לצאת מן העולם? מן כמה אתה שאתה כבר רוצה לצאת?

העצה יעוצה בשעת צרה היא כעצת מרים.

לעשות את המוטל עלינו לפי מיטב יכולתנו ולא לדאוג דאגת המחר,

להשליך על השם יהבנו ולהתאזר בביטחון,

ובזכות הביטחון נהיה ראויים לנצל מכל רע.

עמרם, שהיה גדול הדור,

שהחליט שהצדק עם ביתו,

החזיר את אשתו.

למאן דאמר, הייתה בת שלוש שנים.

אתם שומעים?

זה גדול דור.

קבל את האמת ממי שאמרה,

אומר הרמב״ם, אפילו קטן, אפילו גוי.

קבל את האמת ממי שאמרה.

אמרה דברי טעם,

מקבל.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שאמרה מחזיר את אשתו, הושיב אותה באפיריון,

והיו אהרן ומרים.

מרקדים לפניה חתונה מחדש.

ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה.

וכל ישראל החזירו את נשותיהם כמוהו.

שמחה מה זו עושה?

איזה שמחה זו?

הרי הבנים הזכרים שייוולדו עכשיו מיועדים למיתה,

למיתה משונה.

בעודם מאמם תינוקות.

אז איך אפשר לשמוח בשעה זו?

אלא כיוון שהבין עמרם,

בכל ישראל שרצון השם היה לא להתפעל מהגזירה.

כבר שוחררו מהדאגה ועשו את מצוות השם בשמחה ראויה,

ובטחו בקדוש-ברוך-הוא שלא יאונה לצדיק כל רע.

באה אמת שהביטחון הזה היה בעזרה,

כי על-ידי זה שהחזיר עמרם את אשתו בפומבי,

מנוע מצרי מימי הריונה של יוכבד,

ממתי שהחזיר אותה.

ולא ידעו שהייתה מעוברת שלושה חודשים לפני כן.

על-ידי זה הצליח היוכבד להטמין את משה רבנו שלושה חודשים אחרי שנולד, ולשים אותו בטבע, בנהר.

ואז נתבטלה הגזירה כבר,

כדאית בגמרא, בסוטה יב.

משום שהאצטגנינים של פרעה חשבו שכבר לקה במים,

שמשה לקה במים.

הם אמרו שמשה, יאון של ישראל,

עתיד לנקוט במים.

וכיוון שהוא היה בטבע,

ביאור,

והם ראו שהוא כבר כאילו במים לקה,

אז נתבטלה הגזירה, כי כל הגזירה הייתה בשביל שלא ייוולד, מושיען של ישראל.

נמצא שהביטחון עצמו גרם לביטול הגזירה.

בוודאי כל אחד היה רוצה לחיות בלי שום צרה ומחסור.

באופן כזה הכול הולך כשורה.

קל מאוד להאמין בקדוש ברוך הוא במצב כזה.

אבל כשמגיע אדם לידי ניסיון, אז צריך להתחזק בהתבוננות,

בלהראות אמונתו בפועל.

כמו שנכתב אצל אברהם,

ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

בכל מצב נאמן, בכל מצב.

דווקא במצב כזה נבחן האדם.

כמה הוא מאמין בקדוש ברוך הוא.

אם מאמין בו לוותר על רווחים במקום חשש איסור.

אני לא יודע אם יש הרבה אנשים שהיו מסוגלים לעמוד בניסיון שהשם זיכה אותי,

שבא אליי אדם ורצה לתת לי תשע מיליון דולר כל שנה.

אבל מגוי,

לא הסכמתי.

פה הניסיון.

אם מאמין

שמוכן לוותר על רווחים במקום חשש איסור,

תשע מיליון דולר כל שנה,

או להיות משאו ומתנו באמונה ופיו ולבו שווים,

איי איי איי.

כמה יש אנשים שהפה והלב שלהם שווים, יא ביי ביי. איזה סרטים יהיו למעלה.

כשיראו כל אחד מה הוא אומר בפה ומה הוא חשב בלב. איזה סרט זה, יא ביי ביי.

אין לאדם להתחרט על המצבים הקשים משום ששכר גדול אוגר אז בזכות הביטחון.

הביטחון שיש לאדם בשעה שבאים עליו יסורים וניסיונות,

הביטחון הזה הוא אוגר זכויות לאין שיעור.

וכתב רבנו יונה על הפסוק במשלי ג' שהבוטח באדוני יסוגב מן הצרה בשכר הביטחון.

אדרבה,

יהיה השם משגבו ומבטחו ומשענו ויסעדו וינקהו מכל אשמה.

זאת אומרת,

קבל את האמת ממי שאמר אפילו ילדה קטנה ואפילו שאתה גדול הדור.

תפתח באלוקים ולמרות הגזירה אל תשנה את מצבך.

לעולם ישתדל האדם לקיים את רצון הבורא וכמו שאמר שלמה, אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח.

כי מרפא יניח חטאים גדולים.

אז לעולם צריך להמשיך במלוא המרץ ולא להתחשב בשום דבר.

הלאה,

עם ביטחון משיגים את הכול.

רבי חנניהו בן ראשי אומר.