"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". 

מחובת כל אחד מאיתנו להיות חלק מן הכלל, כי מצב האדם והצלחתו תלוי באיזה מידה זכה להיות חלק מן הציבור. שבתורת יחיד קשה מאד לזכות להצלחה ברוחניות, ובפרט בזמנינו שהנסיונות קשים ביותר, כמעט שלא יתכן שיזכה ותקוותו מועטת, ורק באופן שכלול בתוך הכלל יש תקוה, והיינו שטיף איניש בהדי ציבורא - שנעשה חלק מן הציבור. 

נחזור, חובת כל אחד מאיתנו להיות חלק מן הכלל כי מצב האדם והצלחתו תלוי באיזה מידה זכה להיות חלק מן הציבור, מה זה חלק מן הציבור? כל אחד הוא חלק מן הכלל, אלא כמה מעורה בציבור וכמה הוא פועל למען הציבור, כמה הוא חלק מתוך הציבור, לא אינדווידואל שדואג לעצמו אלא דואג לכלל. כי בתורת יחיד קשה מאד לזכות להצלחה ברוחניות, כשאדם לבדו יהיה לו קשה לזכות להצלחה ברוחניות, בפרט בזמנינו שהנסיונות קשים ביותר, כמעט שלא יתכן שיזכה, והתקוה מועטת, רק באופן שכלול יהיה בתוך הכלל יש תקוה. זה מה שאומרת הגמרא בברכות דף ל', שאדם צריך לשתף את עצמו בתוך הציבור, כדי שיעשה חלק מן הציבור. ולכן אף הברכות והתפילות נאמרו בלשון רבים, וכן תפילת הדרך שלכאורה היא בקשה פרטית לזה שיוצא לדרך, תקנו חכמים לאמרה בלשון רבים, כי רק כאשר הוא כולל עצמו בתוך הכלל יכול לבקש. 

אז עד פה ראינו כמה חובה שכל אדם יהיה חלק מן הכלל, וכמה שהוא יהיה כלול יותר בציבור ככה תהיה לו הצלחה ברוחניות, בלעדי זה כמעט ואפס סיכויים. 

הסבא מקלם זללה"ה היה מעורר, שאף במצב הבריאה בעולם הזה הוא כך, כי העולם הוא מדיני וכל קיומו הגשמי מתאפשר רק ע"י הכלל, ולו היה יחידי בעולם לא היה יכול לספק לעצמו מזון ומלבוש וכדומה, אלא כל אחד מספק לאחרים קיום וע"י כולם כאחד מתקיים העולם. ז"א אי אפשר שאדם יהיה גם נגר, גם חייט, גם אינסטלטור, גם חשמלאי, גם בנאי, גם גם גם גם גם, הוא לא יספיק, לא יספיק בימי חייו ללמוד את כל המקצועות ולהספיק להכין, גם מבשל, גם אופה, גם חורש, גם חקלאי, אי אפשר, לכן ה' נתן בליבו של זה להיות כך וזה כך וזה כך וזה כך וזה כך, וכל אחד משתמש במה שהשני הכין לצרכי הרבים. המכולת הוא לכאורה פותח בשביל עצמו שירויח אבל הוא משמש את הרבים, החלבן, הדוור, כל אחד ואחד עושה את החלק שלו ומתכוון לכאורה בשביל עצמו, אבל ממילא הוא מאפשר לאחרים להתקיים, כי בלי שכל אחד ישמש משהו בבריאה, הבריאה לא תתכן, לכן העולם נברא מדיני חברתי ציבורי וכולם צריכים לכולם.

אז אותו דבר גם ברוחניות, היחיד לבדו אין לו זכות קיום, ורק בתוך הכלל יש קיום ליחיד, זה שנאמר בגמרא בירושלמי נדרים ט', "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", ואפשר להסביר עכשיו לפי מה שאמרנו, "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", אתה צריך להיות בכלל ואז תהיה גדול בתורה. כי אם אתה לא משתתף בכלל הכלל, אז קשה מאד שאדם יזכה להשיג הישגים ברוחניות. 

הצלחת האדם הוא רק ע"י "ואהבת לרעך כמוך", כל מה שאתה שואף לעצמך כך תהיה שאיפתך להיטיב לאחרים. "טוב עין הוא יבורך" אפשרות הברכה היא רק לטוב עין, אדם שרואה בעין טובה את האחרים ומוכן לתת ולהעניק ולפעול למענם, ממילא הוא גם ראוי לברך אותם, אל תקרי יבורך אלא יברך, ואילו חס ושלום הרע עין הוא בכלל ארור, כמו עפרון שהיה רע עין, ואברהם היה טוב עין, זה שני הפכים, לכן אברהם יהיה ברכה. אז אם כן, כל ההצלחה של היחיד זה בתנאי שהוא מקיים "ואהבת לרעך כמוך", וכמה שהוא שואף להיטיב לאחרים ופועל כך, ככה הוא יתעלה יותר ברוחניות. 

ועכשיו תשמעו פצצה, בעל חובת הלבבות, רבינו בחיי בשער הבטחון פרק ד' אומר דבר מדהים, מי זכאי לחיי העולם הבא? מי זכאי לחיי עולם הבא? מי זכאי לחיי עולם הבא? נו, אתם יודעים מי זכאי לחיי עולם הבא? המזכה את הרבים, הא? תשמעו מה אומר בעל חובת הלבבות. גמול העולם הבא, אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד אך יהיה ראוי מן האלקים בשני דברים, כותרת, גמול לעולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, ז"א אם תקיים את כל התורה כולה, תרי"ג מצוות, מעשהו הטוב בלבד, יש לו רק מעשים טובים, אין לו שום דבר רע, עדיין הוא לא ראוי לזכות לחיי העולם הבא. למה? כי אם אדם יקיים את כל המצוות כולם, ויעשה את כל הטוב שאפשר רק להגיד, עדיין הוא לא מחזיר לקב"ה על אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות ניסים ונפלאות שעשה עמנו ועם אבותינו, מה יש לך לשלם? אם צדקת מה תתן לו, אתה צדיק, מה תתן לו אבל? 

אומר רבינו בחיי, גמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, אך יהיה ראוי מן האלקים בשני דברים, האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה כמו שכתוב "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", אז אם בן אדם מורה בני אדם לעבודת הבורא יתעלה, כמו שכתוב "ומצדיקי הרבים" אלה שגורמים לצדק את הבריות על ידי זה שמקרבים אותם לעבודת הבורא, מצדיקי הרבים הם ככוכבים לעולם ועד, ממילא יש לו חלק לעולם הבא, וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו, יהיה ראוי לגמול עולם הבא. אז מצרפים את גמול הצדקתו את עצמו, שהוא עושה את מה שראוי לעשות על פי התורה, אל גמול צדקתו - מה שהוא עושה עם אחרים, או להיפוך שעושה את הצדקתו את האחרים וצדקתו זה מה שהוא עושה עם עצמו, יהיה ראוי לגמול העולם הבא. ז"א, רק אדם כזה זכאי לחיי העולם הבא, על האדם הזה אין עוררין שהוא בן העולם הבא, כמו שאמרנו מספר פעמים שרבי עקיבא כשהספיד את בנו אמר, שמובטח אני שהוא בן העולם הבא משום שזיכה את הרבים, לא אמר שהיה גאון, לא אמר שהוא היה עילוי, לא אמר שהוא היה מתמיד, לא אמר שהוא היה בן תורה, לא אמר שהוא היה בעל מידות טובות, לא אמר שהוא היה עסקן, לא אמר שהוא איש חסד, לא אמר כלום, אמר רק דבר אחד, בטוח אני ומובטח אני שהוא בן העולם הבא שזיכה את הרבים, למה? מגלגלין זכות ע"י זכאי, אם גלגלו זכות על ידו סימן שהוא זכאי בשמים, אם הוא זיכה את הרבים בשמים קבעו שהוא זכאי, אפילו אם ברדיו קול בערמה יגידו שהוא לא זכאי והפוך, צוחקים עליהם בשמים, כי מה הראיה? שגלגלו זכות על ידו להחזיר כל כך הרבה יהודים בתשובה, משמע שהוא זכאי והם חייבים, כי אם הם שוללים את זכותו של הזכאי שה' זיכה אותו, פירושו שאין חייבים יותר מהם בדין. ולכן מי ששם לב באחרונה כמה נפטרו שחתמו על המכתב כנגדי, יספור שיש שמה כבר קרוב לעשרה אנשים הם ונשותיהם. כי הקב"ה לא מוחל על שעוקרים תורה מישראל, ובפרט בדרום תסתכלו כמה נפטרו כאלה שפתחו את לועם כנגדי על לא עוול בידי ושלא פעלתי מאומה כנגד מישהו, אלא הפוך. והאלקים יבקש את נרדף וכן הלאה, ואמרנו לא ינקה איש. 

אז רבינו בחיי אומר שמי שמזכה את הרבים ומחזיר אותם בתשובה זה בן העולם הבא. כשהבטחתי למי שמארגן הרצאה שהוא יהיה בעולם העולם הבא, לא אמרתי את זה סתם כמי שמבטיח על ידו, השוער של העולם הבא, זה כתוב, אם אתה רוצה לזכות ושיהיה לך הבטחה שתהיה בן העולם הבא, לא יספיק גמול הטוב, אתה יכול להיות צדיק מאה אחוז, למדן מאה אחוז, עדיין אינך בן העולם הבא. מי כן? נחזור עוד פעם, גמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד, אך יהיה ראוי מן האלקים בשני דברים, האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה כמו שכתוב "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו יהיה ראוי לגמול עולם הבא. אז לאף אחד אין הבטחה כזאת רק למי שעושה כן, וכך אומר רבינו בחיי בשער האהבה פרק שישי, שהוא אומר, שמעלת מי שיורה את הרשעים את הדרך הטובה, שזה אפילו עוד לא מחזיר בתשובה, מי שיורה את הרשעים את הדרך הטובה הוא למעלה בזכויותיו מנביא וממלאך, באשר זכויותיו נכפלות בכל הזמנים ובכל העיתים, ובכל הדורות. 

אז ז"א, אם ככה עולם הפוך ראיתי, אלה שאין להם זכויות ואין להם הבטחה לחיי העולם הבא, הם מחליטים למי יש ולמי אין. על סמך מה? משאלות ליבם. אבל מהכתובים יוצא הפוך, שגם אם היה להם רק טוב בלי לשון הרע, בלי הוצאת דיבה, בלי בצדק תשפוט עמיתך, בלי כל העוונות שהם עשו, גם ספק אם יש להם עולם הבא, רק אם הם היו מזכי הרבים, לא מחטיאי, לא תומכים בזמרים פסולים ויוצאים נגד מי שמוקיעים אותם בשם גדולי ישראל, גם אם היה להם רק מצוות טובות לא בטוח שיש להם עולם הבא, עד שהם לא יהיו מורים את בני האדם את עבודת הבורא על פי התורה, לא על פי החניפות שלהם שיהיה להם איזה סטטוס של אהובים אצל האנשים הקלילים, ורק אז אולי בהצטרף הצדקתו וצדקתו שיהיה ראוי לעולם הבא. 

ועיין שם שביאר, שמשום כך לא האריכה התורה בביאור יעודי עולם הבא, למה לא האריכה התורה מה יהיה השכר לחיי העולם הבא? כי אין זה תלוי רק במעשיו, אלא תלוי עוד איך לימד והצדיק את הרבים, ומה הקב"ה אומר? שמי שמוציא יקר מזולל כפי תהיה, לא כמו הפה של הליצנים בקול בערמה, מי שמוציא יקר מזולל הוא כמו הפה שלי, אומר הקב"ה, מה שהוא גוזר אני מקיים, ולא הפוך, אבל עולם הפוך ראינו. 

נורא למתבונן שכל שיסתפק בעבודתו הפרטית ולא יזכה את הרבים לא ישיג גמול בעולם הבא, וכן הנהגת ה' יתברך בכל הענינים, ומשום כך הכרחי עבודת המידות שבהם יתנער האדם מאהבת עצמו וידאג להיטיב לזולתו, תראו לי כמה מכל אלה הברברנים השקיעו 35 שנה במסירות נפש יומם ולילה ללא חיי משפחה בשביל לצאת לזכות את הרבים שלא מכירים את החילונים הכי רחוקים, והם פוערים את פיהם כאילו הם כבר מובטחים בגן עדן ובעולם הבא, הם ממש ליד הקב"ה. בושה וחרפה. עזות פנים שעוד לא נשמעה כדוגמתה. 

ובזה יתבאר מה שכתב הרמב"ם בפרקי הצלחה, שיכול אדם להגיע קרוב למדרגת משה רבינו ע"ה, ולהיפך יכול לרדת עד קרוב לירבעם בן נבט, ונשאלת השאלה, למה נקט דוקא משה רבינו ע"ה ולא אמר קרוב לאבות הקדושים? הרי כתוב בגמרא, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, למה הרמב"ם נתקע כביכול אצל משה רבינו, למה לא המשיך ואמר שכל אדם אם ירצה יכול להגיע קרוב למדרגת משה רבינו, למה לא האבות הקדושים? 

ונראה שיסוד זכותו של משה רבינו היתה משום זיכוי הרבים, משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו, ירבעם בן נבט חטא והחטיא את הרבים לכן חטא הרבים תלוי בו. ז"א משה רבינו נאמר עליו פסוק, זכה וזיכה את הרבים, אז ז"א, משה רבינו כל אדם אם רוצה יכול להטות את עצמו ולהיות כמשה רבינו מזכה הרבים. זה הודעתי בתחילת התשובה שלי, שאני בדרך למשה רבינו. למה? משום שאם הרמב"ם אומר שאדם יכול להגיע עד אליו אז למה להגיע פחות מזה? נתנו לך מטרה, תשתדל להשיג אותה. 

וכן היתה תחילתו של משה רבינו ע"ה, יצא אל אחיו וראה בסבלותם, רש"י אומר נתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם, וזה היה המשך דרכו של משה רבינו, שהיה רועה נאמן לישראל, ולהיפך היה ירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישראל, משה רבינו היה מוכן למסור את נפשו ולמות תחת ישראל, ירבעם דאג רק לעצמו, לכן היה מוכן שכולם יחטאו העיקר שהוא יהיה בראש, עם כל הכבוד הראוי לו לפי דעתו. והיינו כמבואר, עיקר הזכות והעוון תלוי בענין זיכוי הרבים, ומשום כך נקט הרמב"ם קרוב למשה רבינו ע"ה דיסוד זיכוי הרבים נראה במשה רבינו ע"ה, וההבחנה בענינים אלו דקה מאד, וכחוט השערה ההפרש בין כלל מזכי הרבים לבין מחטיאי הרבים, בין להחזיר עטרה ליושנה ובין להחזיר עקירה לישנה, זה בדיוק לקח כמה דקות והכל התהפך, וכל אלה שהיה להם סיסמא להחזיר עטרה ליושנה הפכו שליחי הסתרא אחרא לעקור תורה מישראל, ברגע אחד, מהרצון לזכות את הרבים הפכו להיות מחטיאי הרבים שלא היו כדוגמתם. גם עמלק לא הצליח לעשות כדברים האלה, הוא רק ניסה לקרר, אלה משתדלים לעקור ועד עכשיו, בינתיים הקב"ה עוקר אותם. 

אז רואים מפה, שההבחנה בענינים אלה דקה מאד, וכחוט השערה ההפרש בין להיות מכלל מזכי הרבים לבין מחטיאי הרבים, ועל זה אמרו חכמים אין בין גיהינום לגן עדן אלא כחוט השערה. בחוט השערה אפשר להיות ממזכי הרבים ולהיפך. כך מצב הבריאה, הכל תלוי זה בזה, וזה הענין של כל ישראל ערבים זה לזה, ולכן אף יצא מוציא, מפני שהכל קשורים אחד בחברו. אדם קידש יכול לקדש לאחרים שלא יכולים לקדש, יצא - מוציא, למה? מדין ערבות. ז"א אנחנו קשורים אחד בשני. וכמובן שצריכים להיות קשורים האמיתיים באמיתיים ולהבדל מן הרשעים השקרנים והרחוקים והחנפים וכל הכתות שהן כתות חשמ"ל - חנפים, שקרנים, מספרי לשון הרע וליצנים, וכל אלה נמצאים בעקרו התורה. אף אחד מהם לא יקבל פני שכינה, כי בכל אחד מהם יש את ארבעת החשמלים האלה, חנפים שקרנים מספרי לשון הרע וליצנים. 

לו היתה מעט חיות בלבבנו, המאמר הזה היה צריך לעורר סערה בקרבנו, כיון שכל העולם יתכן תלוי במעשינו. אם העולם חציו זכאי וחציו חייב, יכול אדם להכריע את העולם לכף חובה ולכף זכות, מי הבן אדם שיש לו סיכוי הכי גדול להטות את העולם לכף זכות? מי שמזכה את הרבים. כי הוא מייצר מצוות ללא הרף, ומכוחו אנשים מייצרים מצוות בכל רגע, נמצא שאין רגע בלי זכויות שהוא מעניק לעם ישראל, וממילא אם יגיע מצב של חציו וחציו הוא יכריע לכף זכות. הזוהר הקדוש אומר, ולא מסיבה זאת, אבל יכול להתאים גם לסיבה זאת בפרשת תרומה, שמי שמזכה את הרבים מחזיר בתשובה, כל העולם תלוי בקיומו. תלוי בו. לפי מה שאמרנו כרגע זה גם ברור בלי זה, ז"א כל רגע ורגע נוצרים מצוות, אתם יודעים כמה אנשים רואים סרטים שלנו ביוטיוב? יש 130 אלף סרטונים, אין עוד דבר כזה בעולם. עכשיו עשו בדיקה בגוגל, מקום שביעי אנחנו נמצאים שמה בחיפוש, שמחפשים שמות - מקום שביעי בגוגל בארץ. ז"א, כמעט אין רגע שלא צופים בסרטים מתחזקים וכו', למרות עוקרי התורה, וזה מעניק זכויות לעם ישראל ללא הפוגה. וכל שידור שאנחנו מדברים כמו כרגע, עובר בשידור ישיר לכל העולם. ואח"כ זה שידור חוזר וכן הלאה. וכל הזמן. עכשיו מי האדם החכם? אדם שלא יודע להחזיר בתשובה ולא יכול להחזיר בתשובה, מה יעשה? בשביל לזכות לחיי העולם הבא, גם אם תהיה צדיק זה לא בטוח, כי הסיבה השניה שזוכים לחיי העולם הבא, אתם יודעים מהי? חסד ונדבה של הקב"ה. מי שמחזיר בתשובה זה ודאי שהוא בן העולם הבא, ויש עוד אחד שיכול לזכות אם ה' יעשה עמו חסד ונדבה. אז צריך למצוא חן בעיני ה', אז מי שתורם לארגון שופר והופך להיות שותף או מארגן הרצאה, ודאי שהוא בן העולם הבא, כי הוא בכלל מזכי הרבים והמחזירים בתשובה, הוא חלק מ. ואלה ששמעו לעוקרי התורה להפסיק את ההוראות קבע, הפסידו את כל הזכויות שלהם גם אם היו להם, משום שזה נקרא תוהה על הראשונות, ומי שתוהה על הראשונות הפסיד את הכל. כל הזכויות שהיו לו ושהצטברו לו במשך השנים הלכו פייפן. גורנישט מיט גורנישט, אז אם היה לו סיכוי לחיי העולם הבא כבר אין לו, אלא אם כן הוא יהיה מזכה הרבים בעצמו. אבל ככה יצר הרע עובד טוב, לוקח חמישים אלף רבנים שיצאו נגד אחד, על מה? על כלום, משום שעוד מעט יכולה לבוא הגאולה, אז צריך להפסיק את מה שהוא עושה, אז לכן הם מתגייסים לטובת הסתרא אחרא, כי הפוסל במומו פוסל, פלוני אלמוני. 

ובכן כתוב בחכמים ז"ל, חוטא אחד יאבד טובה הרבה, משל לאחד שהיה בספינה והיה קודח תחתיו, אמר לו חברו, מה אתה עושה? אמר לו מה אכפת לכם? ולא תחתי אני מקדח? זה מצב העולם בזמננו, כל אחד אומר מה אכפת לכם ממעשי, אני בן חורין לעצמי, אמרו לו מפני שהמים עולים ומטביעים את הספינה כולה, שאלו אותי, מה אכפת לך מהזמרים? מה ענינך מהזמרים? תחזיר בתשובה, עזוב את הזמרים, אבל הם קודחים חורים וכולנו טובעים והם מטמאים את כולם והם מקלקלים את הנוער והם מפסידים את העולם, אז הרבנים האחרים לא אכפת להם בכלל, מה אכפת להם, מה אכפת לך שקודחים בספינה, מה אכפת לך? אכפת לי, כולם יטבעו בסוף. מה אתם חושבים שיש גזרות על עולם התורה סתם? מה אתם חושבים שהסופה הזאת שבאה, מה באה לצנן אותנו קצת ככה זה, אולי היא באה להראות לנו שאנחנו קפואים יותר מידי? אתם יודעים שמי שהוא קפוא בעבודת ה', יש לו גיהינום מיוחד, גיהינום של שלג, ומי שהוא חם לעבירה מאד יש לו גיהינום של אש, כל אחד נותנים לו גיהינום לפי המידה שלו, אז אם קיבלנו סופה וקרה כזאת, על מה ולמה? בגלל שאנחנו חמים בעבודת ה'? אז מה, רצו לצנן אותנו, תירגעו, אתם יותר מידי לוהטים אחרי המצוות, או אולי באו להגיד לנו שמע, אתה קפוא, אז ניתן לך מין במינו. מצור עשירי בטבת, מצור על ירושלים, עם שלג, בלי אויבים, מצור, תרגישו מה היה, הרבה כבר לא מתענים, אז תתענו עכשיו מחמישי עד שני אין לחם, אין חלב, אין כלום, לא יום אחד תתענו, שלשה ימים, כמו אצל אסתר. ז"א אנשים לא שמים לב אפילו מה עושים להם, לפיד זה המראה להראות לנו כמה אנחנו רחוקים, אם היתה אש לוהטת בבתי המדרש אז היא היתה מאדה אותו, אבל יש רפיון כנראה בעולם התורה, ובגלל שיש רפיון כמו שהיה בזמן הכהנים, בזמן היוונים היה רפיון בעבודת בית המקדש כמו שאומר הב"ח, אז לכן באו היוונים וגזרו גזרות, ובית חשמונאי הבינו שהגזרות בגלל "נרפים אתם נרפים" והחליטו שבמסירות נפש הם יוצאים נגד, וה' חיכה רק לזה, או, יש אנשים שבוער להם בעצמותם, אפילו משפחה אחת והם מבינים מה קורה פה, אז הקב"ה מסייע להם, דנת את דינם, רבת את ריבם, נקמת את נקמתם, טיפל בכולם, ואז חזרה עבודת בית המקדש יותר ממאתיים שנה, בזכות משפחה אחת שהתחמם ליבם עד כאן. נו, צריך שמישהו ככה יפרוץ החוצה עם חום הלב, יתחיל להרתיח את האנשים לעבודת הבורא, אבל אם לא נמשיך בקפאון הזה כנראה שזו לא תהיה הסופה האחרונה. ההרגשות האלה חייבים אנחנו לחוש, שמעשה של כל יחיד יכול להטביע את כל העולם כולו, כי זה מעלת כלל ישראל שהכל כרוכין יחד, וזה מה שאמרו חכמים, עשיו היו שש נפשות, שש נפשות, וקרוי נפשות, ישראל היו שבעים נפש והכתוב קרא להם נפש, עשיו היו לו אלוהות הרבה, תאוות ורצונות רבים, לכן קראו לו נפשות, מה שאין כן ישראל שעובדין לאלוה אחד קראם נפש. כמה עלינו להזהר להיות ממחטיאי הרבים חס ושלום, הנה הביאו לי פתק היום, יניב מרחיק משיח, בסילבסטר מטעם ש"ס, ביום שלישי באולמי פאר בפרדס חנה יופיע בסילבסטר, יניב מרחיק משיח, מטעם ש"ס, בסילבסטר, שמעתם? ישיר שירי אונקלטום, ושבחי ירושלים בטח גם, לא יאומן כי יסופר, כמה צריך להזהר ממחטיאי הרבים, ולהשתדל לזכות את הרבים ולא לזלזל בשום מעשה, שהרי אפילו במעשה אחד יכול להכלל בכלל המזכים. ועיין בלשון הרמב"ם שם בפרקי הצלחה שנתבאר כן, וכמו כן כאשר נגביר את הדאגה לכלל ישראל זוכים ע"י זה להתקרב לבורא יתברך ומובטחים לחיי העולם הבא, אז כל מי שמשתתף עם שופר שמזכה את הרבים, למרות עוקרי התורה ואעפ"כ, זכותו גדולה מאד בשמים ומובטח שהוא בן העולם הבא. מי שרוצה להפסיד זאת - שילך עם עוקרי התורה ויסמוך עליהם. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....