מי יזכה לגאולה ולעולם הבא? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נטה ידך על השמיים

ויהי חושך

על ארץ מצרים.

המדרש,

בשמות רביו דלת.

מדוע הביא הקדוש ברוך הוא חושך במצרים?

כי היו מישראל

שהיו להם שררות במצרים,

שררה, תפקידים, ג'ובים,

ולא רוצים לצאת.

ולכן הביא חושך.

ואותם שלא רצו לצאת

מתו בימי החושך.

לא רוצים לצאת, אין בעיה, תישארו פה.

כמה היו?

לפחות 12 מיליון שמתו.

למאנדה אמר שיצאו 3 מיליון,

זה היה חמישית,

ארבע חמישיות מתו,

80% 12 מיליון לפחות.

יש להתבונן.

הלוא ראינו את גדלות כלל ישראל

ואת כפיפותם

לדעת משה ואהרון,

שהיו גדולי הדור.

כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה,

מאמינים בני מאמינים הם,

הלוא אמר לו זאת על הכלל כולו,

גם על אלה שמתו בימי החושך.

ובוודאי לאחר שאמר משה את דבר ה',

והם ראו את כל המכות שעשה ה' במצרים,

בוודאי התחזקה האמונה שלהם,

ואף רצו לצאת.

אז מדוע נענשו בעונש חמור כל כך כשמתו במצרים

ולא זכו לצאת ממנה?

אלא כן מגלים לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

לפי שהקדוש ברוך הוא בוחן לב וחוקר כליות,

הבין וראה במעמקי נפשם

שחסר להם הרצון העז לצאת ממצרים מפני השררות שהיו להם שם.

ובאמת הקדוש ברוך הוא משבח את ישראל על זה.

כמו שכתוב, זכרתי לך, חסד נעורייך,

אהבת כלולותייך,

לכתך אחרי במדבר, בארץ

לא זרועה.

הקדוש ברוך הוא אומר, כביכול ישראל עשו אתו חסד, שהאמינו לו שיצאו למדבר

בלי שאלות, בלי תהיות,

עם כל הסיכונים,

מדבר צחיח,

ללא עץ וחרם ומשקה.

כן. היה חסר לאלה שמתו במכת חושך הרצון העז

לצאת ממצרים.

למה?

בגלל ג'ובים.

ואלה שכן יצאו,

השם אומר, אני זוכר לכם את זה, את החסד הזה שהלכתם אחרי במדבר,

בארץ לא זרועה.

לא מקום זרע.

ובעינינו ראינו

בעת מלחמת העולם השנייה

רבים מאחינו בני ישראל

לא רצו לצאת ממקומם

למרות כל הגזירות הרעות.

בגרמניה הנאצית,

יכלו עוד אנשים להספיק ולצאת ולא יצאו,

למרות הגזירות הרעות,

כי עצם היציאה והנדודים קשים מאוד.

בסיבוב האחרון שעשיתי בחוץ-לארץ, בצרפת, בשווייץ,

בארצות-הברית,

בארגנטינה,

דיברתי שם שיעלו לארץ-ישראל לפני שיהיו יחס ושלום דברים קשים. הנה היום הצרפתים מבינים את זה יותר ועולים בכמויות גדולות, כי האנטישמיות שם

גדולה מאוד.

קשה להסתובב ברחובות בלא פחד.

ואמרתי, כשתתחיל מלחמה פה במזרח התיכון,

אז כמובן את הריקושטים הם ירגישו שם יותר מכולם.

ולסהות אותם זה לא בעיה, לפי המזוזות.

זאת אומרת,

אנשים יושבים באמריקה,

וכתוב בישעיה כ'

ש-90% אפשר שלא יגיעו לפה וימותו במדבר ההרים.

נו?

ועוד בעשירייה, והיתה לבער.

צריך לחשוש, כי ברגע שיסתתמו הדרכים ויטילו גזירות הגויים,

כמו שרואים באירופה עכשיו נגד השחיטה ונגד ברית-מילה

ונגד ההתנחלויות ונגד כל דבר, וחרם אקדמי, ואז רואים,

אנטישמיות

באה בכלים חוקיים כאילו,

רציונליים.

אבל זה בעצם שנאת העמים שמבעבעת.

אם אנשים לא מבינים את זה כמו שלא הבינו בהתחלה, כשזה התחיל להתרקם בגרמניה,

אז התוצאות יהיו כמו שכתוב בישעיה רחמנא לצלן.

אותו דבר היה כבר במצרים.

אותות ומופתים, מובן, יש מנהיג גדול, משה רבנו, נשלח על-ידי ה',

כולם רואים שהוא שליח ה', הוא בא לגאול,

הם ידעו שצריכים לצאת, ושתהיה גאולה,

ושהם יצאו ברכוש גדול והכול,

אבל היה ג'ובים.

ג'ובים, ג'ובים. בגלל הג'ובים

הם לא רוצים לעזוב, הם לא אומרים.

הם רוצים, כמו שאלה באמריקה, רוצים, אבל לא עכשיו.

לא עכשיו.

עד שנגמור את הקדנציה.

השם ראה שהם לא רוצים באמת,

המיט אותם שם.

12 מיליון.

הוא מובא בשם הגאון, זיכרונו לברכה.

זה שאנחנו אומרים בתפילת 18,

משען ומבטח לצדיקים,

רצון השם יתברך שהצדיקים יבטחו בו,

אז מה הוא עושה? נותן להם קודם כול משען,

מראה שאפשר להישען עליו.

ועל ידי זה נותן כוח בצדיקים להגיע למידת ביטחון.

משען ומבטח לצדיקים.

כך היתה ההנהגה במצרים.

כיוון שקשה לבטוח בשם יתברך ולצאת אל ארץ לא זרועה,

לכן נתן הקדוש ברוך הוא 12 חודש מכות במצרים,

והראה את ידו הגדולה כדי שיבטחו בו.

ואלו האנשים שהיה להם שררות במצרים,

הוגשה להם לצאת לנות במדבר. למה אני צריך לצאת למדבר? יש לי ג'וב פה, הכול מסודר. למה אני צריך לצאת?

ומכיוון שמצא הקדוש ברוך הוא במעמקי לבם חסרון שאיפה לצאת,

לכן נענשו

שלא יצאו ממצרים.

דבר זה חייב להיות יסוד גדול בכל מהלך חיינו ועבודתנו.

כי ברצות האדם לזכות מאת השם יתברך

חייב להיות נתון בשאיפה עמוקה ועזה בכל לבו ונפשו.

הוא חייב להיות נתון במצב של שאיפה עמוקה ועזה בכל לבו ונפשו.

רק באופן כזה יזכה מאת הקדוש ברוך הוא.

אבל אם נחסרת מאתו השאיפה והרצון, לא יזכה.

לכן התנאי הראשון לצאת ממצרים

היה שאיפה לצאת.

כיוון שחסרה להם השאיפה, לא זכו לכך.

הקדוש ברוך הוא לא גואל אף אחד בכוח.

לא רוצה,

לא צריך.

גודל התשוקה הנצרכת כדי לזכות,

מה, כמה צריך, כמה צריך, מתי אני אדע

שאכן

כבר אני מוכן

לגאולה?

יש לראות מחובת אכילת קורבן פסח במצרים.

מותניכם חגורים,

נעליכם ברגליכם,

ומקלכם בידיכם,

ואכלתם אותו בחיפזון.

דרוך ומוכן, חגור,

נעול,

המקל ביד,

הכול מוכן, ואכלתם אותו בחיפזון.

כך צריכה להיות התאווה והחפץ.

אדם חייב להכין את עצמו לגאולה עד שלא יחסר לו במאומה.

עומד וממתין ומצפה לרגע האות,

וכשתגיע השעה הזו

לא יעכב אותו אפילו הכנת רגע נוסף כלל,

כמו שהחפץ-חיים הכין לו

חליפה מוכנה להקבלת פני משיח ועוד צדיקים שהיו מוכנים,

רק יודיעו, הם מוכנים להקביל את פניו.

יש כאלה שיכולים להכין חליפות, אבל הוא לא יסכים לקבל אותן.

אבל יש כאלה שכן.

וכל שחסר לו במידת ההכנה הזאת

לא יזכה.

שמעתם?

מי שלא מוכן, כביכול, עם המקל בחגור, והנעליים מוכנות,

וכו',

ויצטרך עוד הכנה כלשהי, לא יזכה.

כי דרכי שמים הם מידה כנגד מידה, עד דקדוק כחוט השערה ממש.

וכל שחסר לו השאיפה והרצון

לזכות לעולם הבא, לא יזכה כלל לזה.

לא זוכים מן ההפקר. רק מי שמשתוקק באמת,

עושה הכול אשר לאל ידו לזכות לחיי העולם הבא, יזכה.

מי שאין לו רצון עז

לזכות לעולם הבא ועושה כל מה שרק אפשר,

לא יזכה

כלל לזה.

כתוב שמי שקם להתפלל

בנצח המה,

מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

אז מי שלא נמצא בנצח המה,

לא רואים שהוא כל כך רוצה לזכות.

כי אם יש הבטחה מובטח לו שהוא בן העולם הבא והוא לא קם,

סימן שאין לו בעיה

אם הוא יהיה בעולם הבא או לא יהיה בעולם הבא. כרגע זה לא מטריד אותו, יש לו ג'ובים.

יש לו עבודה,

הוא צריך להיות מוכן לעבודה,

יש לו כוחות לעבודה,

והוא יקום מוקדם ויהיה אחר כך עייף בעבודה.

הוא עלול להיות מטושטש ולאבד כמה סחורות, או לאבד כמה קליינטים,

או לא לדבר לעניין. ככה הוא מאמין.

שאוי ואבוי, אם הוא יקום מוקדם, מה יקרה?

הרי העסק עלול לקרוס.

ומה עם העולם הבא שלך, זה מסודר?

יהיה בסדר, יהיה בסדר. למה לא תגיד על העבודה, יהיה בסדר, ששם כל המזונות קצובים גם אם לא תלך לעבודה?

למה זה לא יהיה בסדר?

למה?

אז על העולם הזה אתה לא סומך על הקדוש ברוך הוא, על העולם הבא אתה סומך עליו. לא, לא מותק, אל תסמוך עליו.

אם לא תהיה משתוקק באמת ומאבטח בכל מיני ביטחון,

שיהיה לך עולם הבא, לא תזכה לזה כלל.

כלל, לא תזכה.

אז דבר ראשון, קודם כול, לקום בנץ.

כתוב, מובטח לו שהוא בן העולם. קודם כול, תשריין על הבוקר את המובטח לו.

קודם כול.

ואיך אתה זורק הבטחה כזאת ככה?

מי יכול להבטיח לך את העולם הבא?

הוא אומר,

דרכי שמים הם מידה כנגד מידה,

עד דקדוק איכות הסערה ממש.

כל שחסר לו השאיפה והרצון לזכות בעולם הבא,

לא יזכה כלל לזה.

תשמעו עכשיו דבר מבהיל.

במדרש, בשמות רבה, טוז.

כתוב פלס,

מאזני משפט לאדוני.

פלס,

מאזני משפט לאדוני.

בואו ראה

מה בין משה לשמואן.

מי יותר גדול, משה או שמואן?

מי?

למה?

זה בבחינה מסוימת.

אבל מי יותר גדול?

מי רבן של כל הנביאים?

משה רבן.

בואו ראה מה בין משה לשמואל.

משה

היה נכנס אצל הקדוש-ברוך-הוא לשמוע דיבור.

צריך להיכנס לאוהל מועד לשמוע דיבור.

ואצל שמואל

היה הקדוש-ברוך-הוא בא אליו.

אז מי יותר גדול?

משה, צריך לקום ממקומו, ללכת לאוהל מועד, לשמוע את הקול מתדבר אליו.

ואילו שמואל לא צריך לבוא לקראת השם,

לא צריך ללכת למשכן.

השם בא אליו.

למה?

אמר הקדוש-ברוך-הוא, בדין ובצדקה אני בא עם האדם.

אני בא על פי דין

ובצדק

פלס

מאזני משפט לאדוני.

בדין ובצדקה אני בא עם האדם.

משה היה יושב,

ומי שיש לו דין היה בא ונידון.

אבל שמואל היה טורח בכל המדינה לשפוט.

הולך ממקום למקום וסובב

בכל שנה ושנה בכל ערי ישראל.

אמר הקדוש-ברוך-הוא,

משה שהיה יושב,

יבוא אצלי לשמוע דיבור.

אבל שמואל, שהלך אצל ישראל,

אני בא אצלו

לקיים מה שנאמר,

מאזני משפט לאדוני.

מי שמטריח עצמו ללכת,

ללמד דין ומשפט

את עם ישראל ולמדם אורחות חיים,

תורה ומוסר,

הקדוש-ברוך-הוא בא אצלו.

ומי שיושב במקומו, אפילו משה רבנו,

שמשה רבנו לא היה לו מציאות להסתובב במדינה, כי כולם לידו.

הוא במדבר, כולם סביבו.

איפה הוא הסתובב?

אין לו את המציאות שהוא יכול להסתובב.

הוא לא יכול להסתובב בעיירות ולידיו בישראל,

כולם סמוכים לאוהל מועד.

אבל במציאות היה חסר לו הליכה לשפוט את העם.

במציאות היה חסר.

לכן לא זכה שהדיבור יבוא אליו.

כך מידת הקדוש-ברוך-הוא, מידה כנגד מידה ללא ויתור.

עכשיו ברור למה לא זכו חלק מבני ישראל לצאת ממצרים.

כיוון שחסרה להם התשוקה לצאת,

לא ייתכן שיצאו ללא השאיפה הזו.

עכשיו מובן גם אור החיים הקדוש שאומר,

שיש ארבע כיתות של צדיקים שהזכרנו כבר,

שהגדול שבהן

זה כת הצדיקים שדומים לשמואל הנביא,

שהיה הולך ומחזר על כל ישראל, פעם בבית אל, פעם בירושלים, פעם בחברון, פעם בלוד.

כל פעם ממקום למקום הולך ללמד תורה לישראל.

זו המדרגה

הגבוהה ביותר.

דרגה שנייה של צדיקים זה הסנהדרין

שהיו יושבים בירושלים וכולם היו נצטרכים לבוא אליהם.

זו דרגה שנייה של צדיקים.

אפילו שגם הם לימדו תורה את ישראל ועל פיהם יישק דבר,

אבל הם לא זזו ממקומם, הם ישבו במקומם.

כן, אבל חייבה אותם התורה שהם ישבו בירושלים.

כן, אבל המציאות שהם לא הסתובבו.

אז זה פחות מה לעשות.

דרגה שלישית זה אלה שלומדים תורה,

כגון האברכים האמיתיים שיושבים ללמוד תורה. זו דרגה שלישית.

ודרגה רביעית זה אלה שמחזיקים תורה באמת.

אלה הן ארבע דרגות.

ועל זה הוא לומד, את זה הוא לומד מהפסוק,

כנחלים נטעיו כגנות עלי נהר.

כי נחלים נטעיו, שהנחל הוא נוטה והולך ממקום למקום, הוא משקה בכל מקום שהוא נוטה.

כגנות עלי נהר,

זו הגינה נמצאת במקום קבוע,

והנהר עובר אצלה.

וכן שאר הפסוק.

זאת אומרת,

מעלה גדולה למי שמחזר אחר ישראל לקרבם לעמיהם שבשמיים ולמדם תורה.

עד כדי שמשה רבנו,

שהנחיל תורה לישראל,

ושמואל הולך להסתובב להגיד את התורה של משה,

זכרו תורת משה עבדי,

הקדוש ברוך הוא בא לשמואל ולא בא אל משה.

אז לשמואל הייתה השתוקקות גדולה ללמד את כל עם ישראל עד שהיה הולך ממקום למקום כדי ללמדם.

הוא היה נביא גדול בדורו, היה יכול לשבת במקומו,

מי שרוצה את הרב יבוא אליו, כמו שאומרים, לא?

לא.

הוא הלך ממקום למקום.

וזו עלינו לדעת,

שכדי לזכות ליום שכולו טוב

וליום שכולו ארוך לעולם הבא,

האדם עומד על זה במשפט תמידי כי האדם נידון בכל יום,

ומשפטים רבים צפויים לו.

וכדי לזכות

תלוי רק במידת גודל השאיפה של האדם לזכות לזה.

כל שאינו משתוקק לכך

ואינו מוכן להפקיר את תאוותיו הפרטיות,

כדי לזכות לא יזכה במשפטו.

כדי לזכות תלוי במידת גודל שאיפת האדם לזכות.

כל שאינו משתוקק לכך

ואינו מוכן להפקיר את תאוותיו הפרטיות כדי לזכות, לא יזכה במשפטו,

כמו שראינו ביציאת מצרים.

למרות האמונה שהיו מאמינים בני מאמינים,

אבל כיוון שחסר בעומק ליבם השאיפה לכך,

הם לא יצאו ממצרים.

אם ישאלו את האנשים בדור הזה אם הם רוצים שיבוא משיח,

סטנדרטית יגידו כן,

מעשית לא,

כי בדיוק הוא פתח עסק חדש עכשיו,

בדיוק עכשיו הולך לו,

בדיוק הוא עבר דירה,

בדיוק ככה, בדיוק ככה, לא עכשיו.

אם זה יתאחר עוד קצת, זה מתאים.

אבל עוד לא.

זאת אומרת,

בתוך-תוכם של האנשים, אפילו כשהם מדברים, ותאחזינה עינינו בשולחן לציון ואומרים פסוקים וודאי משיח, צריך משיח, דעוף אוי ואבוי ומשיח, פאפאפאם, פאפאפאם.

רובי דרובי דאנשים

לא מעוניינים במציאות כמו בדור ההוא שיבוא עכשיו.

יש להם ג'ובים, תפקידים, עניינים,

כל מיני עניינים שכרגע הם עסוקים בהם.

אבל אנחנו עומדים ומצפים כל יום לגאולה עתידה לביאת משיח.

אבל לא נזכה לראות בביאתו אם לא נשאף ונרצה בזה בכל כוחות נפשנו.

איך נדע אם אדם רוצה באמת שיבוא מלך המשיח? איך נדע?

נראה אם הוא רוצה שהוא יבוא.

איך נראה? נראה אם הוא עושה משהו להביא אותו.

אם הוא עושה עבירות הוא ודאי לא רוצה שהוא יבוא.

אם הוא לא לומד תורה ומתכונן לקראת הפגישה אז הוא לא מתכוון ברצינות.

אם הוא לא פועל אצל אחרים בשביל שיתחזקו בתורה ויראת שמיים, הוא לא רוצה שהוא יבוא,

כי הרי זה תלוי בתשובה.

ובא לציון גואל ולשבפ אש עבי יעקב נאום השם.

אין ישראל נגדלים בתשובה.

אם אתה לא דואג שיהיה תשובה בישראל אז אתה לא רוצה שיבוא מלך המשיח.

יש מפלגה שלמה שלא רוצה שהוא יבוא. בפירוש לא רוצה שהוא יבוא,

כי היא עוקרת תורה.

היא לא רוצה שיחזרו בתשובה.

העיקר שישמעו להם.

לא יאומן כי יסופר.

אז מי שלא משתוקק

ולא עובד

להביא לימות המשיח,

להביא לימות המשיח, לדאוג להביא

לימות המשיח,

אדם כזה ספק אם יזכה לראות בביאתו.

בוודאי שלא להקביל את פניו.

כמו שלמדנו את זה באחד מעיר ושניים ממשפחה,

גמרא בסנהדרין קי״א.

הסמ״ק כותב במצווה ראשונה

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים

כי מיציאת מצרים עלינו ללמוד בינה אף לגאולה עתידה

שהיא תהא במתכונת

ובמידת יציאת מצרים.

וכשם שאלו שלא ציפו באמת ליציאת מצרים לא זכו לראותה,

כן, חס ושלום,

כל שלא יחכה באמת לימות המשיח, באמת ששם הוא יודע זה אמת,

לא שהוא אומר.

לא יזכה לראותה, לא יזכה לראותה.

הדרך להגביר את תאוות העולם הבא בקרבו, אם אדם רוצה להגביר את התאווה לעולם הבא בקרבו, כי אחרת הוא לא יזכה לשם,

זה עקירת תאוות העולם הזה מנפשו.

כי לא תיתכן בלב האדם

שיהיו לו שתי תאוות אלה, כי הן מנוגדות.

כל אחת סותרת את חברתה.

כל שרצונו ותאוותו לעולם הזה

לא תימצא בקרבו השאיפה האמיתית והנכונה לעולם הבא.

רק לאחר עקירת רצון העולם הזה ייתכן

להשריש בקרבו את השאיפה לעולם הבא.

מובא במדרש,

ויקרא רבה ל'ה'

בזכות ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים,

שלא שינו את שמם,

ולא שינו את לשונם, ולא שינו את בגדיהם וכו'.

ואף על גם

שהיו מאמינים בני מאמינים,

ובזכות אמונתם לבד הוצרכו לגאל,

אבל מלמדים אותנו חכמים זיכרונם לברכה שבזכות המעלות הללו יצאו ממצרים.

מהם הן הדברים.

כי הזכות לצאת ממצרים ניתנה רק למי ששואפים ומתאווים לצאת באמת ובתמים.

זה שהם לא הסכימו להתערב במצרים זו הוכחה לגודל השאיפה לצאת.

הם לא חשקו לדמות למצרים, לא בשמות ולא בבגדים ולא בלשון,

כי הם הבינו שהם גרים והם לא מתכוונים להשתקע כאן והם רוצים לצאת, ו-210 שנה

הם בהיכון לצאת, בלי לשנות שם ובגדים ולשון וכו'.

והשתדלו בכל כוחם להיות עם נבדל והמתינו לביאת המושיע.

אז זאת אומרת,

בזכות ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים

שלא שינו

את שמם ולשונם בגדיהם מחוץ.

אז רואים שיש פה השתוקקות גמורה ביותר.

גמורה ביותר.

אלה שרצו באמת ופעלו באופן מעשי גם בשביל לא להשתנות, לא להיטמע, להישאר כמה שיותר,

כבני ישראל,

אלה זכו לגאולה.

20%. 20% זה הרבה,

הרבה מאוד.

אבל הרבה יותר לא רצו.

80%. 80%. בפה ודאי שרוצים.

השם בחן בפנים

שהם לא רוצים.

וגם אחרי מכת בכורות,

אם היתה והם היו בחיים, גם לא היו רוצים.

כי אם השם היה יודע שאחרי מכת בכורות, היה מניח אותם שיעשו תשובה.

אבל הוא ראה שגם זה לא יועיל,

אז במכת חושך.

וזה אחרי מכת הרבה,

שכבר ראו שהקדוש ברוך הוא הביא מכה,

ואחרי המכה

הקדוש ברוך הוא אסף את כל ההרבה, לא נשאר אחד בכל ארץ מצרים.

גם מהמחבטות.

כבודו יגיד מזמור תהילים, בבקשה.

זאת אומרת,

גם מהמחבטות, גם מהתנורים, גם מהקדרות, גם מהפחים,

גם כל המסתורים שהם שמו שם וצברו להם,

הכל עף.

זאת אומרת, לא נשאר בהם עד אחת. לא תוכלו ליהנות.

ממכה, ממכות לא נהנים.

ואם חשבתם ליהנות, לא תוכלו ליהנות.

זאת אומרת, רבותיי, צריך לדעת

שזה איום ונורא.

אם אדם חושב שזוכים לעולם הבא בקלות,

טעיתם.

אם אדם חושב שזוכים להיוושע ולהיגאל בקלות, כשזה יבוא, טעיתם.

מי זוכה רק בעל ההשתוקקות הגמורה וביטול העולם הזה בשביל העולם הבא.

אבל אם זה בא על חשבון זה, ודאי שהוא לא יזכה.

מידה כנגד מידה.

אתם רואים שאפילו מאמץ

של שמואל הנביא יותר ממשה כבר גרם שמשה רבנו צריך לקום וללכת אל השם לשמוע את דברו.

בעוד ששמואל הקדוש ברוך הוא בא אליו.

רבי חנניהו בן אגשיהו אומר עושה הקדוש ברוך הוא לכל ישראל לפי כהן ואותו רשואה שנה.