שבראנו לכבודו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה היה?

בכבוד.

אפשר?

אנוכי אדוני אלוהיך שרוצתיך מארץ מצרים מבית עבדים

אומר הרמב״ן

וטעם מבית עבדים שהיו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה

ואמר להם זה שהם חייבים שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא זה להם לאלוהים

שיעבדוהו

כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים

כטעם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים

וזו המצווה תיקרא בדברי ריבותינו כבלת מלכות שמיים.

מה אמר הרמב״ן?

הוא אומר מה הטעם שכתוב

אנוכי אדוני אלוהיך שרוצתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

למה מציין שהוציא אותנו מבית עבדים?

הטעם הזה

שהיו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה

ואמר להם

זה שאתם חייבים

שהשם הגדול והנכבד והנורא הזה יהיה לכם לאלוהים

שתעבדו אותו

זה בגלל שהוא פדה אתכם מעבדות מצרים

כטעם שכתוב עבדי הם

אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.

למה עבדי הם?

אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.

הוצאתי אתכם מעבדות לחירות.

עכשיו אתם כנועים לי

אז אתם עבדי כי אני הוצאתי אתכם מארץ מצרים.

המצווה הזו תיקרא בדברי ריבותינו קבלת מלכות שמיים.

דהיינו שאנחנו חייבים

שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה לנו לאלוהים

ונעבוד אותו.

זה קבלת עול מלכות שמיים בגלל שפדה אותנו מעבדות מצרים.

ורבנו אבן עזרא אומר

ואמר אלוהיך כי אתה חייב

בעבור שהוצאתיך מבית עבדים

להיות לי לעבד שתעבדני.

אז גם אומר אבן עזרא

מה שאמר אנוכי אדוני אלוהיך,

אלוהיך זה פרטי,

זה כי אתה חייב,

מאיפה אתה חייב?

בעבור שהוצאתיך מבית עבדים להיות לי

לעבד שתעבדני.

נמצא שהסיבה המחייבת אותנו לחוות את השם בעשיית רצונו

ולקבל עול מלכותו עלינו היא

מפני שהוציא אותנו מעבדות לחירות.

לעומת זאת מצאנו בנוסח התפילה

שבני ישראל קיבלו עליהם מלכות שמיים אחרי הניסים של קריעת ים סוף.

״המעביר בניו בין גזרי ים סוף״

וראו בניו גבורתו שבחוב הועדו לשמו ומלכותו ברצון קיבלו עליהם״.

מתי זה היה?

אחרי

ניסי ים סוף.

בקבלת המלכות התבטאה בכך משה ובני ישראל,

לך ענו שירה מלכותך ראו בניך על הים״

כלומר, בנישאי קריעת ים סוף

ראו בניך את שלטונך בבריאה,

ולכן קיבלו עליהם את מלכותך בשירת הים״ ואמרו״

אדוני ימלוך לעולם בעין״.

אז אמרנו שדווקא אחרי נישאי קריעת ים סוף

קיבלו עול מלכותו יתברך.

וכן, מצאנו בחכמים זיכרונם לך שהעריכו לבאר זרות, כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים, ונחזור שוב

בשמות רבה בכך גא׳.

נכון, כסאך מאז

לא נתיישב כסאך ולא נדעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה,

למשל למלך שעשה מלחמה ונצח,

ועשו אותו הגוסטוס.

אמרו לו, עד שלא עשית מלחמה היית מלך.

עכשיו, עשינוך אגוסטוס.

מה יש בין המלך לאגוסטוס?

אין הבדל ביניהם בהיקף ובגודל השלטון, כי בזה שניהם שווים,

אלא שלאגוסטוס נותנים יותר כבוד מאשר למלך,

וההבדל בכבוד מתבטא בכך

מלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב.

כאשר מציירים, לכבודו של המלך, את דמות דיוקנו,

מציירים אותו עומד כמוכן לקרב ולמלחמה,

להוכיח את כוחו וגבורתו,

ואילו אגוסטוס, מציירים אותו יושב,

כלומר שהוא כבר ניצח במלחמה והוכיח את יכולתו,

ועתה הוא יושב על כיסא מלכותו בביטחון וברוב כבוד.

כך אמרו ישראל. באמת,

עד שלא בראת עולמך, היית אתה.

משבראת אותו, אתה הוא,

אלא כביכול עומד.

אבל משעמדת בים ועשית לנו את הנסים הגדולים,

והפלת את השר של מצרים מלמעלה,

והטבעת את המצרים בים,

ואמרנו שירה לפניך, אז נתיישבה מלכותך וכיסאך נכון.

כלומר,

על-ידי השבחים הגדולים ששיבחו ישראל את השם יתברך בשירה,

וכך הם ביטאו את הכרתם במלכות השם יתברך,

וקיבלו אותו עליהם למלך

בשלמות

ובכבוד גדול.

נמצאנו למדים

שבראיית הנסים בקריעת ים סוף התגלתה לבני ישראל גדלות השם ויכולתו במלואה.

וזה הביא אותם להמליך את הקדוש ברוך הוא באמצעות אמירת השירה,

ובכך נתבססה מלכותו.

אגוסטוס יושב,

נמצא ששירת הים היא קבלת עול מלכות שמים שלמה.

ועוד דבר למדנו, שהמלאכת השם יתברך על עולמו בצורה ראויה,

היא תלויה בהכרתנו,

ובכך אנו ממליכים אותו.

לא כולם ממליכים עליהם את הקדוש ברוך הוא באותה דרגה,

כי זה תלוי בהכרה של הבן-אדם.

והנה רואים שכל נישאי מצרים לא הספיקו בשביל להמליך את הקדוש ברוך הוא

בהכרה של נישאי ים סוף.

כי עד

ים סוף הם ראו שהוא הכה את המצרים,

אבל הם עדיין חיים,

האויבים קיימים,

הסכנה עדיין קיימת.

אבל כשהם ראו שהוא טבע ושיקע את כולם,

ולא נשאר מהם אחד, אחד מהם לא נותר,

אז הם כבר יובעים, ראו שהם יכולים,

שהקדוש ברוך הוא יכול לשלוט בכול ולפרק את הכול

ולהשאיר את עם ישראל לבד, בטוח ומוגן,

אז נתיישבה מלכותך,

ואז כביכול אגוסטוס יושב על הכיסא.

אז רואים שהכרה היא משתנה ממצב למצב,

מעניין לעניין, מנס ומופת לעניין אחר וכו'.

על-פי היסוד האמור,

עכשיו יהיו מבוארים דברי המדרש בשמות רבות כג' ד'.

ביום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

בעד שעמדו ישראל על הים, לא מצינו אדם שאמר שירה לקדוש ברוך הוא, אלא ישראל.

הציל אברהם מכבשן האש ומן המלאכים ולא אמר שירה.

וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה.

וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ולא אמר שירה.

כיוון שבאו ישראל לים ונקרא להם,

מייד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא.

ויש להבין מדוע לא היה מי שאמר שירה עד קריעת ים-סוף.

אמרנו ששירה זו הכרה מלאה,

כן?

של קבלת עול מלכות שמים,

שזה כבר בוקע מהלב.

הביאור הוא

ששירה נובעת ממצב של שלמות

בבחינה מסוימת, הן בגשמיות והן ברוחניות.

כאשר אדם מגיע להרגשה של שלמות

הוא מוצא בכך סיפוק

על ידי כן שורה שמחה מלבו,

ושמחה זו באה לידי ביטוי בשירה.

בוודאי שיש מדרגות רבות בהרגשת שלמות ושמחה

שהיא מביאה לשירה.

וכן בשירה יש מספר שלבים, עד לשלב העליון של שירה במדרגות של רוח הקודש ושל נבואה,

נטה שור דבורה.

מדרגה לה זכו ישראל בעקבות נישאי קריעת ים סוף.

בהם התגלתה המלכות של השם יתברך בבריאה באופן מושלם,

במדרגה רמה כזו שלא הייתה כמוה מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם,

שכתוצאה ממנה הגיעו בני ישראל להכרה ולהמלכה שלמה של השם יתברך בשירת הים.

על אף שהאבות בוודאי ראו את מלכות השם,

בוודאי שראו את יכולתו בניסים שעשה להם,

ואף קיבלו את עול מלכותו עליהם והודו לו באופנים שונים כמו עשיית מזבחות.

הקרבת קורבנות,

אבל לא ראו שלמות כזו של מלכות השם כפי שראו ישראל בקריעת ים סוף.

ולכן לא הגיעו למדרגה נישאה כזו של המלכת השם והתברך עליהם בשלמות של שירה במדרגת נבואה.

יש להבין מדוע אמרו שירה והמליכו את הקדוש ברוך הוא רק על נישא קריעת ים סוף ולא על נישא עשר המכות.

למה לא על עצם מציאת מצרים זה לא מספיק?

במה עדיפים הניסים שנעשו על הים מהניסים הנפלאות שנעשו במצרים?

לעומת זאת אמרו חכמים זכרונו למלכה בילקוט שמעון עיר, רמז רט,

קומו צאו,

מלמד שהיה פרעות דופק על פתחן של משה ואהרון. קומו צאו.

מה זה קומו צאו? הם היו ישנים.

הלך אליהם הביתה

להעיר אותם, וצועק קומו צאו.

מלמד שהיה פרעות דופק על פתחן של משה ואהרון.

אמר לו משה לפרעו,

מבקש אתה לכלות את המכה הזו ממכה?

אתה רוצה שהיא תפסיק מכת בכורות?

כן, כן,

כן, טוב.

אז עכשיו תתחיל להגיד מה שאני אומר לך.

אמור,

הרי אתם בני חורין,

הרי אתם ברשותכם,

הרי אתם עבדיו של מקום.

זהו, זה הטקסט שאתה צריך להגיד בקור רם.

התחיל פרעה וצובע,

והוסיף

לשעבר הייתם עבדי,

אבל עכשיו הרי אתם בני חורין,

הרי אתם ברשותכם,

צריכים אתם להלל לקדוש ברוך הוא שאתם עבדיו,

שנאמר הללויה,

הללו עבדי ה'.

ומצינו שאכן אמרו באותה שעה פרק זה שבהלל,

וזה הלשון,

ניתן כוח בקולו של פרעה,

והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום.

מה הוא אומר?

קומו צאו מתוך עמי,

כל מצרים שומעים מה שהוא אומר.

לשעבר הייתם עבדי פרעה,

מכאן ואילכתם עבדי ה'.

באותה שעה היו אומרים הללויה, הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה.

כך מובא בירושלמי פסחים ה'.

נמצא שכבר בזמן צאתם ממצרים הכירו בני ישראל בכך שהם עבדי ה'.

ואף אמרו הללו עבדי ה'.

אך לא מצאנו שכבר אז הם המליכו את ה',

אלא רק לאחר קריעת הים אמרו ה' ימלוך

לעולם בעד.

ואם כן, מדוע לא אמרו שאירעם יציאתם ממצרים?

מכל האמור למדנו

שיציאת מצרים וקריעת ים-סוף

היו שני שלבים בהתקרבות אל השם יתברך ועבודתו.

שלב ראשון היה,

לאחר שה' יתברך שחרר אותם מעבדות,

ופרעה עצמו הודה בכך שאמר, הרי אתם בני חורין,

מייד קיבלו בני ישראל עליהם עבדות ה' ואמרו, הללו עבדי ה'.

אז הם ידעו מאותו רגע שהם עבדים לה'

זה היה השלב הראשון.

השלב השני היה, אחרי שה' ידברך הראה להם נסים רבים בקריעת ים-סוף,

הגיעו להכרה שלמה ולהמלכת ה'

על-ידי שירה במדרגה של נבואה.

ושוב,

יש להבין מה נשתנו הנסים של קריעת ים-סוף משאר הנסים

שמהם נתרבה יותר כבוד שמים, עד למדרגה כזו של המלכת ה' יתברך

בשירה ובנבואה.

התשובה היא

עשר המכות

ושאר הנסים

היו כדי להציל את ישראל ולהוציא אותם ממצרים.

כמו שכתוב, ולא ישמע עליכם פרעה,

ונתתי את ידי במצרים והוצאתי צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים משפטים גדולים,

וכדי ללמד ולבסס את יסודות האמונה במציאות ה' ובהשגחתו לבני ישראל.

כל זה נעשה.

ולפרעה ולמצרים בפרט,

ולכל העמים בכלל,

כמו שכתוב,

ידעו מצרים כי אני ה' בנתותי את ידי על מצרים.

הנסים של המכות לא באו רק כדי לחזק את האמונה בעצם המציאות של ה'

אלא גם בשאר יסודות האמונה, כמו שביאר הרמב״ן.

יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ

להורות על ההשגחה כי לא עזב אותה למקרים כדעתם.

הם היו סוברים, אלוקים הוא גדול מאוד, הוא לא מתעסק באנשים פשוטים.

מה יש לו להתעסק באנשים פשוטים?

מה הם פשפשים?

מי רואה אותם בכלל?

הוא אומר, לא, לא, לא, למען תדע, כי אני ה' בקרב הארץ,

בתוך הקרביים של הארץ.

אני רואה ומשגיח, לא כמו שאתם חושבים.

נמצא שכל הנסים שנעשו במצרים היו להצלת כלל ישראל

וללמד את יסודות האמונה,

אבל לא נאמר, למען הראות מלכותו יתברך.

לא נאמר.

כי הרי אחרי נישאי המכות ונישאי יציאת מצרים עדיין היתה מלכות פרעה הרשעה קיימת.

ולכן עדיין היה חסרון בהכרה שלמה במלכות ה'.

זה שהוא מסוגל להכות את הרשעים, ראינו.

זה שהוא יכול ללמד אמונה, ראינו.

אבל זה שהוא מולך בכל ויכול להשמיד אותם כולם,

זה עוד לא ראינו.

מלכות ה' וכבודו התגלתה והתבררה רק אחרי הנס של הטבעת פרעה וחילו בים סוף,

שעל ידי כך התבטלה מלכות הרשעה.

דבר נוסף,

את הנסים של קריעת ים סוף לא עשה ה' להציל את בני ישראל מיד פרעה,

אלא את זה הוא עשה כדי להטביע את המצרים,

להראות את גדולתו ומלכותו.

כמו שכתוב, וחיזקתי את לב פרעה

ורדף אחריהם

וכבדה בפרעה

ובכל חילו וידעו מצרים כי אני אדוני.

זה לא היה מכות בים סוף בשביל להציל את ישראל. אם כן,

זה היה מונע ממצרים לרדוף אחריהם.

אם להציל, אז שלא ירדפו,

מה' הציל.

זה לא היה בשביל זה,

אלא אדרבה, הפוך.

וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם.

לא דאגתי להצלה, דאגתי שהם ימותו בים,

נשלם להם מידה כנגד מידה על מה שזרקו את ילדי ישראל ליאור.

אדרבה, ויכבדה בפרעה ובכל חילו. זו היתה המטרה.

ידעו מצרים כי אני אדוני, וידעו מצרים

שידעו לפני שהם מתים.

שידעו, כי אני אדוני.

אילולא שאמר ה' יתברך לישראל לחזור,

לא היה עולה כלל בדתו של פרעה לרדוף אחרי בני ישראל.

ממילא לא היה צורך להציל את בני ישראל מידם.

נמצא שה' יתברך סיבב הכול

כדי לעשות נס לשם נס,

כדי להראות את מלכותו.

למה?

הם היו כאילו נבוכים בארץ.

סגר עליהם המדבר.

עוד נאמר,

בייבקעו המים.

פירש רש״י,

בייבקעו המים?

איזה מים?

אומר רש״י, כל מים שבעולם נבקע,

אפילו שבכוס ובצלוחית,

ובנס גדול זה ודאי,

לא היה צורך כדי להציל את ישראל. בשביל מה צריך לעשות נס כזה בכל העולם כולו,

שייבקעו כל המים בכל מקום.

אם צריך להציל את ישראל, לא צריך את זה.

אלא זה היה לפרסם את מלכות ה' בבריאה,

שהוא שולט בכל הבריאה כולה.

לכן רק לאחר קריעת ים סוף

המליכו את ה' יתברך באמירת השירה.

אז מי שרצה לחשוב שרוח קדים עזה היא שגרמה לקריעת ים סוף,

ומה עם הכוסרות והצלוחיות בכל העולם שנבקעו?

גם זה היה מרוח קדים שהייתה שם בים סוף.

איזה לראות את מלכותו יתברך על הכול.

על-פי האמור, נוסיף להעמיק ולבאר את דברי המדרש שהבאנו למעלה.

משל למלך שעשה מלחמה ונצח,

ועשו אותו אגוסטוס.

מה יש כבוד בין המלך לאגוסטוס?

אלא המלך עומד ואגוסטוס יושב.

כוונת חכמים בשאלתם היא

האם כל ההבדל בכבוד ובתואר בלבד?

מכנים אותו מלך והשני אגוסטוס,

או שמא יש הבדל יותר משמעותי ביניהם.

ועל כך השיבו שיש הבדל, כי אגוסטוס יושב.

כאשר מלכות המלך וכבודו התבססו,

נקרא שמו אגוסטוס,

והם ציירים אותו יושב,

כי ישיבה משמעותה שלמות ויציבות שאינה משתנה.

נמצא שהתואר אגוסטוס מבטא ומסמן שיא

של רוממות המלך וכבודו המושלם.

למדנו מכאן

שמהותו של המלך ותכליתו היא לשם כבוד המלכות.

מהות המלך ותכליתו היא לשם כבוד המלכות.

והנהגת העם

אינה המטרה,

אלא האמצעי

שעל ידו יכירו את גדלות המלך

ויכבדו אותו.

וכמלכותא דהרעא,

כך גם במלכות השם יתברך.

עיקר המלכות היא כדי להרבות כבוד שמים.

זאת אומרת, התפקיד שלנו להרבות כבוד שמים.

כמו המלך, תראו את המלכה הזקנה מבריטניה.

כמה כבוד מלכות עושים שם?

איזה שומרים?

איזה מצעד הולך לפניה? איזה דברים?

איזה ארמון?

איזה כסף היא מקבלת?

מסכנה נשאלה.

ניגשה עכשיו תוספת, נשאלה רק מיליארד לירות סטרלינג.

היה לה חמש, היא הספיקה לבזבז מהר,

נשאר לה רק מיליארד לירות סטרלינג,

אז היא מבקשת ממש עזרה וסיוע שיהיה לה ביגלה לארוחת הצהריים.

כן, כנראה שיפתחו לה קופת העיר שם.

מכל מקום,

אז כל התכלית זה המלכות,

וכל העם

צריך להרבות כבוד מלכות.

הנהגת העם

אינה מטרה אלא אמצעי שעל-ידו יכירו את גדלות המלך ויכבדו אותו.

אז כאמור, מקריעת ים סוף

למדנו שמלאכת ה' יתברך בעולם

בשלמות

תלויה בעם ישראל

בלבד

והם עשו זאת באמירת השירה.

מקריעת ים סוף למדנו

שהמלכתו של ה' יתברך בעולם בשלמות

תלויה בעם ישראל בלבד,

והם עשו זאת באמירת השירה.

נמצא שאנחנו,

עם ישראל, נושאי

מלכות ה' בעולם,

כי ריבוי כבוד מלכותו תלוי במעשינו.

אם כן, בכל פעולה שבה אנחנו מרבים

כבוד מלכותו יתברך,

זה לכבוד בשבילנו, עם ישראל. כל מה שאנחנו מרבים כבודו זה כבוד בשבילנו, עם ישראל.

כי בה מתגלית ומתבטאת

חשיבותנו וערכנו כעם שנבחר להמליך את ה' יתברך ולכבדו.

מה שמתגלה ומתבטא חשיבותנו וערכנו

זה על ידי שאנחנו מרבים כבוד שמים,

כעם שנבחר להמליך את ה' יתברך ולכבד אותו.

אף על-פי שבאמירת השירה הגיעו למדרגה אל יונה עילאית בהמלכת השם מדבריו,

בכל זאת עדיין היה חסרון בשלמות ההכרה במלכות השם וייחודו.

עדיין היה.

כמו שאמרו החכמים זכרונם במחילתא שם,

רבי יוסי הגלילי אומר,

אילו אמרו ישראל על הים,

אדוני מלך לעולם בעד,

לא אדוני ימלוך לעתיד,

אלא בפועל, בהווה.

אם היו אומרים, אדוני מלך לעולם בעד,

לא היתה אומה ולשון שולטת בהם לעולם.

למה? מפני שכל סיבובי ומאורעות הבריאה,

כל ייסורי הגלויות והניסיונות,

מטרתם ותכליתם

וגילוי ייחודו יתברך ומלכותו בבריאה.

הכול, מה שקורה בעולם, זה לסובב ולהראות שיש רק אחד

ששולט בבריאה ומנהל אותה,

ומתחכם עליה ועושה.

רב עלילי על בני אדם, הכול למטרה אחת ותכלית אחת,

זה עם ישראל וכבודן,

ושהם ירימו כבוד שמים בעולם.

ואם היו ישראל,

לאחר קריעת הים, הטבעת פרעו וחילום, מגיעים להכרה שלמה,

שהשם יתברך הוא המלך בפועל והשליט היחידי בבריאה כולה, כבר עתה בהווה,

שהרי הראה יכולתו ואיבד מן העולם את כוח המלכות הגדולה ביותר וחזקה בעולם,

את מצרים,

וכתוצאה מהכרה זו היו אומרים, אדוני מלך לעולם ועד,

וכך היו מגיעים כבר לתכלית של הבריאה,

היא האמונה השלמה במלכות השם,

ושוב, לא היה צורך בניסיונות,

והייתה גאולתם נצחית.

מלה אחת,

ימלוך מלך,

אבל זו לא מלה, זו הכרה.

אלא אמרו, ה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא.

הם אמנם הגיעו למדרגה גבוהה מאוד בהכרת מלכות השם,

אלא אם כל זאת היה להם החסרון בהכרה הגמורה במלכות השם לבדו בעובד,

ושלטון האומות מסייע לגילוי כבוד השם,

ולכן לא אמרו ה' מלך,

רק לעתיד לבוא נזכה לגילוי השלם של מלכות השם לייחודו, כמו שכתוב,

והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים במלחמת גוג ומגוג,

וזה יהיה בביאת המשיח,

יתברר ויתבהר לכל שהשם יתברך לבדו

הוא המלך

על כל הבריאה. ביום ההוא יהיה שם אחד ושמו אחד בפי כול.

אז מפה אנחנו רואים יהודים יקרים,

שבעצם כל הטעם של יציאת מצרים

זה שאנחנו נהיה עבדים להשם יתברך. ומה תפקידנו בעולם?

להרבות כבוד שמים.

זאת אומרת שבראנו לכבודו,

כי כל המטרה זה המלכות.

להגדיל את המלכות.

אתם רואים מה שנעשה פה בבית-כנסת?

זה להגדיל מלכותו יתברך.

לחלוק כבוד לשכינה,

כמה שיותר וכמה שאפשר.

זה התפקיד של עם ישראל, שבראנו לכבודו.

רבי חנניה ברגע שהוא אומר.

פרסוק ובפחות הכל ישראל אחי כל כך שנעמור עלינו וסמן סידור ומתקרב עלינו.