מספר המכות שלקו מצרים | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אגדה של פסח

מרה נחידה.

רבי אליעזר אומר, מנין שכל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים

הייתה של ארבע מכות,

שנאמר ישלח בם חרון אפו

אברה בזעם וצרה משלחת מלאכי רעים

אברה אחת

וזעם שתיים

וצרה שלוש

משלחת מלאכי רעים ארבע אמור מעתה במצרים לקו ארבעים מכות

ועל הים לקו מאתיים מכות.

רבי עקיבא אומר,

מנין שכל מכה

ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים הייתה של חמש מכות,

שנאמר ישלח בם חרון אפו

אברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים

חרון אפו אחת

אברה שתיים

וזעם שלוש

וצרה ארבע משלחת מלאכי רעים חמש

אמור מעתה במצרים לקו חמישים מכות

ועל הים לקו מאתיים וחמישים מכות.

דילגתי על רבי יוסי הגלילי.

רבי יוסי הגלילי אומר,

מניין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות

ועל הים לקו חמישים מכות?

במצרים מה הוא אומר?

ויאמרו החרטומים אל פרעה

אצבע אלוהים היא

ועל הים, מה הוא אומר?

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה אדוני במצרים.

ויראו העם את אדוני ויאמינו באדוני ובמשה עבדו.

כמה לקו באצבע?

עשר מכות.

אמור מעתה, במצרים לקו עשר מכות,

ועל הים לקו חמישים מכות, כי היד הגדולה

כפול חמש.

טוב,

עכשיו אנחנו נראה

מה הביאור.

בעל הים לקו חמישים מכות. בפלוגתת התנאים

יש לפרש. מחלוקת התנאים צריכה פירוש,

אבל נקדים מה שכתב הרב מהרש פרימו,

זיכרונו לברכה, בפרשת שמות,

בטעם ארבע לשונות של גאולה,

שישראל היה להם דין עבד עברי,

והמצרים חבלו בהם.

למה?

המדרש רבה והפסיקתא דרב כהנא אומרים שהיו בהם חרשים,

סומין,

חיגרין,

כל זה מעבודתם. גרמו להם המצרים, חבלו בהם עד שנהיו חרשים,

סומין וחיגרין.

והקדוש ברוך הוא רפעם לפני מתן תורה.

החובל בעבד עברי חייב בארבעה דברים בושת,

צער,

ריפוי ונזק,

ופטור מן השבט.

ולכן הן ארבע גאולות

ולכן יש ארבע גאולות.

אז זה טורף דבריו.

והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי,

ארבע הלשונות האלה

הן כנגד בושת, צער, ריפוי ונזק.

לכן ארבע גאולות זה טורף דבריו.

זה עיקר דבריו של המהרש פרימו.

אז הוא אומר, מה הטעם של ארבע לשונות של גאולה?

כיוון שישראל שלהם דין עבד עברי, ומי שחובל בהם

חייב בארבעה דברים בושת, צער, ריפוי ונזק,

ולכן זה ארבע גאולות שנגאלו

מכל הדברים האלה.

על פי זה יש לפרש.

מדוע מצווה ראשונה שנצטוו ישראל הייתה קידוש החודש?

משום שכדי לקנוס את המצרים בעינן

שמשה ואהרון יהיו סמוכים.

צריך שמשה ואהרון יהיו סמוכים.

למה?

כדי לחייב בושת, צער, ריפוי ונזק צריך להיות סמוכים.

דהיינו,

קיימה לנד אין סומכין אלא בארץ ישראל.

זה עוד דבר, זה דין שלא סומכין אלא בארץ ישראל.

שמיכת החכמים

נעשית דווקא בארץ ישראל.

אבל הרי אמרו בבגילה י׳ד שעד שלא נבחרה ארץ ישראל הוכשרו כל הארצות.

אז כל הארצות מוכשרות עד שלא ניתנה תורה לישראל, עד שלא נכנסו לארץ.

אז עד אז הוכשרו כל הארצות.

והראיה מהנבואה

שזכו לה משה ואהרון, והרי כתוב שאין נבואה

חלה בחוץ לארץ, כמו שכתוב, מועד קטן כה.

והנה, גם לקידוש החודש בעינן סמוכין,

כמו שכתוב בברכות סג' והרמב״ם.

וזו כוונת הכתוב.

ויאמר אדוני אל משה ואל אהרון בארץ מצרים,

והם זכו שם לנבואה.

על כורחך הטעם, משום שעד שלא נבחרה ארץ ישראל,

הוכשרו כל הארצות.

ומטעם זה עצמו הוסמכו בחוץ לארץ על ידי מי?

מפי עליון.

זהו שאמר החודש הזה לכם

ראש חודשים.

מה זה החודש הזה לכם?

לכם, שאתם סמוכים.

אז תקדשו את החודש.

כשם שזכיתם לנבואה,

זכיתם לשמיכה.

ואם כן יוכלו לדון את המצרים בדין הקנסות, לשלם

ארבעתיים

מה לשלם, בושת, צער, ריפוי ונזק.

אבל התבאר אצלנו טעם נוסף.

מדוע הייתה מצוות קידוש החודש,

המצווה הראשונה?

כי ישראל ומצרים היו גוי מקרב גוי,

עובדי עבודה זרה.

והיה צורך להפרישה ממנה.

כמו שאמרו, מי השיחו ידכם

מעבודת כוכבים,

וקחו לכם צאן,

ושחטו אלוהיהם של מצרים,

ועשו הפסח,

ושימולו את עצמם לקבל אלוהותו יתברך.

אז סתם נוסף אנחנו שומעים למה הייתה מצוות קידוש החודש,

מצווה ראשונה.

ישראל היו עובדי עבודה זרה, ולהוציא גוי מקרב גוי, כשבעצם גם הם עובדי עבודה זרה, כמו המצרים,

צריך היה קודם כל להפריש אותם.

להוציא גוי מקרב גוי,

העובר

הוא מחובר אל האימא.

עכשיו לך תוציא אותו, בשביל להוציא אותו צריך להפריש.

כדי להפריש את ישראל, שהיו דומים למצרים בעבודה זרה,

היו חייבים

להפרישם על ידי זה שימשכו את ידיהם

מעבודה זרה ויעשו קורבן פסח, ישחטו את אלוהיהם של מצרים,

וגם היו צריכים לקבל עול מלכותו יתברך על ידי מילה.

והגויים מה אומרים?

אם אלוהיהם

אינו רוצה בעבודת כוכבים,

מפני מה אינה מבטלה?

אתם אומרים שהקב' לא רוצה עבודה זרה, אז למה הוא לא מבטל אותה?

כך גם שאלו את רבי עקיבא, בדומה,

אם אלוקיכם או אם עניים, מפני מה הוא אינה מפרנסה?

קושיות של הגויים.

והוא ענה כדי שניצול לנו בהם מדינה של גיהנום.

כשאמרו ששאלו את רבי עקיבא,

שאלו, התנחום המביא בתזריע ה', שאלו את רבי עקיבא,

אין לו מעשים נעים יותר?

ככה שואלים הגויים.

איזה מעשים טובים יותר?

איזה נעים יותר?

של הקדוש ברוך הוא

או של בשר ודם?

מה ענה רבי עקיבא?

אמר לו של בשר ודם נעים,

והביא לו שיבולים,

בגלוסקאות,

כראייה.

אמר לו, אתה רואה איזה שיבולת?

זה של הקדוש ברוך הוא.

אתה רואה עכשיו את הלחמנייה הזאת?

זה מעשה ידי אדם.

מה עדיף?

מה נעים יותר?

הגרחינים של החיטה

או הלחמנייה?

זה מה שהוא אמר לו. מעשה אדם נעים יותר.

ככה אמר

רבי עקיבא.

אז שאל אותו הגוי,

למה אתם מלאים את עצמכם?

אמר לו, הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני.

אני ידעתי שהשאלה המקדימה שלך,

איזה מעשים נעים יותר,

הייתה בשביל השאלה הבאה

שתשאל אותי עכשיו,

למה אתם מלאים את עצמכם? למה הבורא לא מלא אתכם?

לא ברא אתכם מהולים.

אמר לו, הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני. לכן הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים.

אמר לו,

אם הוא חפץ במילה,

למה אין הולד יוצא מהול ממחימו? הגוי הסתום.

כבר ענה לו.

והוא ממשיך לשאול את השאלה.

אם הוא חפץ במילה,

למה אין הולד יוצא מהול ממחימו?

אמר לו, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות,

אלא לצרף אותם בהם.

זאת אומרת, המצוות זה כדי שאנחנו נצטרף בהן.

אנחנו עושים את הפעולה

ומצרפים את עצמנו,

משבחים את עצמנו, אנחנו נהיים צרופים.

כמו שיש מתכת שהיא מלאה סיגים,

וכשאתה בורר ממנה, צורף אותה,

מסיר את הסיגים,

אתה מקבל זהב טהור או כסף טהור וכו'.

ולכן הצטוו ישראל בראשונה במצוות החודש הזה לכם,

ראש חודשים,

שהקדוש ברוך הוא נתן לבית הדין רשות לקדש חודשים.

ואפילו הם אנוסים,

טועים,

מזידים.

מה שעשוי, עשוי.

הקדוש ברוך הוא מסר ביד בית דין

לקדש

את ראש החודש.

ועל פי הראש חודש הם קבעו

ככה יפלו החגים.

מתי עושים פסח

בית טו בניסן?

ממתי זה טו?

מראש חודש.

מתי קבעו שיהיה ראש חודש בית דין?

אחרי זה בית טו יהיה החג.

אז מי קובע עכשיו מתי יהיו החגים?

בית דין.

מסר הקדוש ברוך הוא ביד ישראל,

ביד בית דין,

שהם יקדשו את החודשים.

והדינו,

אפילו אנוסים,

אפילו טועים,

אפילו מזידים,

וקובעים את החודש במזיד ביום פלוני ולא זה.

מה שעשוי, עשוי.

שנאמר אשר תקראו אותם במועדם.

מה זה תקראו אותם? תקראו אתם.

ראשי תיבות

אנוסין טועין מזידין.

אתם.

אותם.

אנוסין טועין בתיו.

ומזידין.

וכבר אמרו בירושלמי

שמלאכי עליון שאול ישאלו למלך הכבוד.

ממתי ראש השנה?

ומרוב עין ואיתנותו משיב, אני ואתם נלך לבית דין.

באופן דה הכל תלוי ביד בית דין.

זאת אומרת, אני לא יכול להגיד לכם מתי ראש השנה. תלוי מתי בית דין יקבעו.

מתי שהם יקבעו יהיה ראש השנה.

אתם שומעים עד איפה זה מונח?

כל הבריאה מסתובבת לפי מה שמחליטים פה למטה בבית דין.

וזה מופת חותך

שמעשה אדם עדיף.

השמיים, שמיים לשם, והארץ נתן לבני אדם. למדנו אתמול שהמפתחות

גם של השמיים מסורים ביד האדם,

ביד ישראל.

על פי התורה אנחנו מחזיקים את המפתחות של העולם, וכל העולם זז לפי מה שאנחנו מחליטים.

וכך רצונו יתברך לזכות את ברואב.

ובעתה תינתק ותמיש סברת הגויים

שהם סוברים מעשה שמיים עדיף, כי אין זו אמת,

אלא מעשה אדם עדיף.

ואם כן,

כיוון שמעשה אדם עדיף,

אם כן צריך לשרש אחר עבודה זרה ולמול את עצמו.

אז לשאלה של הגוי,

אם הקדוש ברוך הוא לא רוצה שהיא עבודה זרה, למה הוא לא מבטלה?

נו, למה?

בגלל שמעשה אדם עדיף, שהאדם ישרש

אחרי עבודה זרה.

הניח הקדוש ברוך הוא מיד האדם לצרף את עצמו על ידי המצוות.

ולמה הוא לא ברא את האדם מהול?

כדי שאדם יצרף את עצמו, כי מעשה אדם עדיף.

אדם משלים את עצמו, הוא מתקן את עצמו.

צריך שהאדם יעשה זאת.

זו העדיפות, ככה רוצה השם.

אז מעשה אדם עדיף, אם כן צריך לשרש אחר עבודה זרה ולמול את עצמו, זה מעשה אדם עדיף.

וזה טעם נכון למצוות קידוש החודש,

אשר היא תחילה וראש לקיום וציווי המצוות, כי ממנה יתד,

ממנה פינה לעיקרי הדת,

לשרש אחר עבודה זרה ולמול.

כי פה הקדוש ברוך הוא נתן לישראל את הכוח לקבוע

בית דין קובע מתי יהיו המועדים,

וקובע גם בשמיים איך יתנהל הכול לאחר שקבעו פה למטה.

והנה,

אם ננקוט את הטעם הראשון שמשה ואהרון הם נסמכו מפי הקדוש ברוך הוא

במצווה של החודש הזה לכם, כי בשביל לקדש את החודש צריך להיות סמוכים,

וכיוון שהקדוש ברוך הוא נתן להם לקדש את החודש, משמע שהוא סמך אותם,

ואם נסמכו מפי עליון,

אם אנחנו ננקוט כטעם הראשון

שמשה ואהרון נסמכו מפי הקדוש ברוך הוא במצוות החודש הזה לכם,

כדי שיוכלו להכות את המצרים בארבעה דברים,

כי בית דין סמוכים רק יכולים לדון בארבעה דברים אלה של נזק, צער, ריפוי ובושת.

אם כן, הרי מצווה זו נאמרה בסוף

עשר המכות.

המצווה הזאת הייתה אחרי עשר מכות.

ואם כן, חודש מצרים בארבעה דברים היה במכות

שהם הוכו על הים.

לא היה במצרים, כי הציווי הזה נאמר,

החודש הזה לכם אחרי עשר המכות.

אז לכן על הארבע שחייבים בהם

צער וכו' זר דווקא יוכו על הים.

זו דעת רבי יוסי הגלילי,

שבמצרים הם לקו עשר מכות,

כי אז עוד לא היה את הדין הזה שהוסמכו משה ואהרון ויכלו לדון אותם

על ארבעת הדברים, נזק, צער, ריפוי ובושת.

ולכן,

ועל הים חמישים מכות, ועל הים.

מה זה ועל הים?

עשר מכות שורשיות שהם קיבלו במצרים,

ועליהן ארבעתיים כנגד בושת, צער, ריפוי ונזק, שדנו אותם משה ואהרון הסמוכים,

מפי הקדוש ברוך הוא,

הווי אומר חמישים מכות,

עשר ועוד ארבעים,

חמישים.

רבי נחזר אומר,

שכל מכה במצרים,

כל מכה במצרים הייתה של ארבע מכות,

שהוא סובר כביאור השני.

מה הביאור השני? שמצוות החודש הזה לכם

היא באה להורות שמעשה האדם עדיף,

שיינזרו מעבודה זרה ושימאלו את עצמם.

ואילו משה ואהרון,

מתי הוסמכו?

הוסמכו כבר מקדמת דנא,

מאז שחלה עליהם הנבואה.

אז כל מכות מצרים היו כלולות מארבע,

כנגד בושת, צער, ריפוי ונזק כבר מלפני.

ועל הים לקו פי חמש.

למה פי חמש? כי ידוע מה שדרשו.

הים ראה וינוס.

מה ראה?

ראה ארונו של יוסף,

שבזכותו נקרא הים.

ויוסף

הציל את מצרים מרעב.

כשהוא הציל את מצרים מרעב

הוא התקין חוק.

מה היה החוק?

שייתנו חומש את היבול לפרעה.

אדם עובד,

מאחר שעובד יצא לו יבול,

והיבול נותן חומש חמישית לפרעה.

כמה נשאר לו?

ארבע ידות.

זה יהיה לכל צורכיהם.

אבל המצרים שעבדו בישראל בכל חמשת החלקים.

הם לא נתנו להם שום דבר.

רק שעבדו אותם.

ובכל חמשת החלקים שקבע יוסף,

שחמישית ילך לפרעה וארבע ילך למצרים,

את ישראל שעבדו בחמשת החלקים.

לפיכך נתעוררו ארבעים מכות,

שהוכו במצרים עשר,

והם היו כנגד

צער ריפוי וכו',

אז זה ארבעים.

ממילא, כיוון שהם שעיבדו ישראל מחמשת החלקים,

ולא עשו בהם רושם ארבעים מכות שהם קיבלו, לא למדו לקח,

וחזרו לרדוף אחרי ישראל,

אז נתעוררה הזכות של יוסף

להכות אותם עוד ארבע ידות

כנגד ארבע חומשין,

ולהכו מאתיים מכות.

יואו,

ארבעים כפול חמש ידות שהם לא נתנו להם,

חבית חבית,

יוצא מאתיים מכות.

באף רביע עקיבא סבר כריבי לעזר,

אלא הוא סובר שהמצרים חייבים

בחמישה דברים.

לא רק בארבעה שאמרנו,

אלא הם חייבים גם בשבט,

שאילו הייתה כוונתם לשמיים

לשעבד את ישראל כדי לקיים את הגזירה של השם יתברך.

נאיחא,

דעה לשבט, הם פטורים.

אבל הן ראינו שהמחשבה שלהם הייתה נגד השם,

שאמרו, אבה נתחכמה למושיעון של ישראל.

מכיוון שכן,

אז הם לקו במצרים חמישים מכות.

למה? כי נגד חמישה דברים שחייבים בהם.

כי נגד בושת, צער, ריפוי, שבט ונזק.

ועל הים לקו 250 מלכות

על חמישה חומשים שנשתעבדו בישראל. זאת אומרת, חמש ידות

שהם לא שילמו להם כלום.

ועוד החמישים שהוקו במצרים ולא חזרו למוטב,

הרי 250. אז על הים הם קיבלו 250 מלכות.

בטעמו של רבי עקיבא, יש לומר,

על פי מה שראיתי אומר החידה בספר גימטריות של רבנו יהודה חסיד,

זכר צדיק ברכה,

כתיבת יד,

שכתב בפסוק, תכבד העבודה על האנשים

ויעשו בה,

ואל ישעו בדברי שקר.

הלשון הזה, תכבד העבודה על האנשים

ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר,

עשר תיבות בפסוק.

כל אחד מישראל היה עליו מסוי עשרה אנשים.

ככה העמיסו על האנשים, מסוי,

לא של בן אדם, של עשרה אנשים,

שהיו מכבידים על כל אחד מישראל כנגד עשרה בני אדם.

כל זה הוא אומר מפי רבי יעקב הכהן, חסיד, זיכרונו לברכה.

עד כל נשונו של רבי יהודה החסיד שמביא החידה שראה את הכתיבת יד שלו.

לפי דבריו יש לומר,

קודם לכן היו מכבידים כנגד חמישה אנשים,

וכשאמר תכבד

זה היה כפול.

כשאמר תכבד

זה עשר תיבות.

תכבד זה היה עשר. לפני התכבד מה היה? חצי מזה.

חמש.

כנגד חמישה אנשים.

והנה, בני ישראל, כמה היו אמורים להשתעבד?

430 שנה.

כנגד חמש פעמים שהם אלוקים.

ובפועל, מה היה השעבוד?

86 שנה. כנגד מידת הדין, אלוקים אחד.

איפה ירדו עכשיו ארבע פעמים אלוקים?

עכשיו, למה הם עבדו 86 שנים? מלידת מרים

זה חמישית הזמן.

למה הקדוש ברוך הוא קיצר מ-430 ל-86?

משום שהם העבידו כל אחד מישראל כנגד חמישה.

אז אם כל אחד עשה כנגד חמישה,

אז ב-86 הם יצאו ידי חובת כל הזמן.

אם כל אחד עושה

ב-86 שנים

מה שחמישה אנשים עושים,

אז חסכו מ-430 בעשו רק 86. אחד חלקי חמש.

חמישית.

אז זה הביאור שהוא מביא בטעם רבי עקיבא.

250 מכות,

אפשר לרמוז מספר המכות לפי דעת השלמים האלה כך.

רמז, אומר החידה.

לדעת רבי יוסי הגלילי לקו במצרים עשר מכות.

למה עשר?

כנגד עשר זני מסהבותה.

יש עשרה סוגים,

מינים של טומאה.

אז כנגד זה הם לקו בעשר מכות.

כאשר פרשו גורי הארי,

זכר צדיקים לברכה,

ועל הים חמישים,

כמספר ים.

ים זה חמישים.

ולהקותם

בחמישים שערי טומאה.

לדעת רבי אליעזר,

במצרים לקו ארבעים.

למה ארבעים? כי נגד מלקות. כמה זה מלקות מן התורה? ארבעים.

נכתיב במספר ארבעים יקנו.

ומאתיים על הים,

למה מאתיים? במספר אלוהים בריבוע.

מה זה שם אלוהים בריבוע?

א',

אחר כך א' ול',

אחר כך א' ול', ו-ה',

ואחר כך א' ול', ו-ה', ו-י',

ואחר כך השם המלא יוצא מאתיים,

וזה שם מידת הדין.

לכן רבי אליעזר אומר לקו ארבעים כנגד מלקות,

ומאתיים על הים,

כמספר אלוקים בריבוע.

לדעת רבי עקיבא,

במצרים לקו חמישים,

להקות אותם בחמישים שערי טומאה,

ומאתיים החמישים על הים,

להחשיך נר נפשם הבהמית,

כמו שנאמר,

נר רשעים ידעך.

עד כאן הביאור בקצרה,

ותחזרו על זה.

דרך אגב, השידור חוזר להבין את זה יותר מרוכז.

זה הביאור של מרן החידה במספר המכות לשיטת התנאים בשונה.

ויש עוד פירושים נפלאים על פי היסוד, כי זה לפי שורש נשמתם של התנאים האלה.

זה משהו מדהים,

אבל לא הפעם, אולי, בתוך החג, בלי נדר, בעזרת השם, משהו מדהים ביותר.

רבי יחנן יאמר הגשיו אומר,

פרוסרו גדול שמרוז הכל ישראלי לביקור נתרסמו על שנאמר ה' בסלמאן סגו ירדיל תלוי.