כיבוד אב ואם | הרב אמנון יצחק שליט"א

הגמרא בפאה, "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך" פסוק בדברים ה'. אלו דברים שאדם עושה אותם, אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן כיבוד אב ואם. בזכות כיבוד אב ואם אוכלים פירות בעולם הזה ולא מפסידים קרן, הקרן לעולם הבא.

בכיבוד אב ואם כתוב, הגמרא בקידושין מ'. "למען יאריכון ימיך" רש"י אומר לעולם הבא, "ולמען ייטב לך" רש"י אומר בחייך, אז יאריכון ימיך לעולם הבא ולמען ייטב לך בחייך. אז זה כעין מה שאמרנו בפאה.

אמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את רבי אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה נכרי אחד באשקלון לאביו, ודמא בן נתינא שמו. פעם אחת ביקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בשישים ריבוא שכר, רש"י אומר דינרי זהב, שישים ריבוא! שש מאות אלף אבנים זהב, אתם שומעים, בשביל אבנים לאפוד, ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא, והיה המפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו, לשנה האחרת נתן לו הקב"ה שכרו, ז"א הוא לא העיר את אבא שלו מהשינה ולא ציער אותו כי המפתח מתחת למראשותיו ונתן לאביו לישון ולא הסכים לצער את האבא להעיר אותו בשביל הממון הזה, לשנה אחרת נתן לו הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו, נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם יודע אני בכך שאם אבקש אני מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי, אלא שאיני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא, את אותם שישים ריבוא של דינרי זהב, ואמר רבי חנינא, ומה מי שאינו מצווה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה. אז אם מי שלא מצווה על זה קיבל כך שילם לו הקב"ה שכרו כך, מי שמצווה על כיבוד אב ואם על אחת כמה וכמה. אצלנו זה ציווי, אצלם זה שכלי. ואמר רבי חנינא, גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, קידושין ל"א. אז אם כן רואים, מי שמכבד את אביו ואמו מה מקבל, אבל אם הוא יודע שאביו  יצטער שלא אז מצוה להעירו, או למצוה - מצוה להעירו.

בא וראה מתן שכרם, המכילתא בעשרת הדברות, בא וראה מתן שכרם, נאמר "כבד את ה' מהונך" וכנגדו כתוב "וימלאו אסמיך שובע". ואומר כבד את אביך ואת אמך וכנגדו "למען ירבו ימיך". את ה' אלהיך תירא וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה", "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו" מה אמור בשבת, "אם תשיב משבת רגלך... אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ". אז רואים מה השכר שמקבלים כנגד הציוויים הללו.

תנא דבי אליהו רבה פרק כ"ג, כל המבקש ימים ושנים ועושר וכבוד וחיים ארוכים בעולם הזה, ולעולם הבא חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית, יעשה את רצון אביו שבשמים ואת רצון אביו ואמו, לכך נאמר "זכור את יום השבת לקדשו, כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" אז מי שמקיים כיבוד ה' וכיבוד אביו ואמו, מה זוכה? ימים ושנים ועושר וכבוד וחיים ארוכים בעולם הזה ולעולם הבא חיים שאין להם סוף וקץ ותכלית, אז כדאי להשקיע בזה או לא כדאי להשקיע בזה? כן.

וכאשר המצוה הזאת בתחתונים כן ניתן שכרה באריכות ימים בארץ אש יתן לנו, ז"א אם המצוה הזאת היא נמצאת פה בבני העולם הזה בין אדם לחברו, אז ניתן שכרה באריכות ימים בארץ אשר יתן לנו, ועל דעת רבותינו בקידושין ל"ט יבטיח כי במצוה הזאת יהיו כל ימינו ארוכים, כי ימלא ה' ימינו בעולם הזה ויהיו ארוכים לעולם הבא שכולו ארוך. ובמשנה תורה בדברים ה' פירש למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה, והנה הן שתי הבטחות.

מה זה יאריכון ימיך? אתם יודעים, יום יכול להיות קצר ויכול להיות ארוך, אם יש לך הרבה טרדות אז היום שלך קצר, כי מה שנשאר לך זה מעט והיום הלך על סידורים מה שנקרא, לא התחלת את היום אתה כבר עסוק פה קופץ שם, מתעכב פה מתעכב שם אז הימים שלך קצרים. אבל אם אתה מכבד אב ואם, אתה משקיע מבזבז מהזמן שלך בימים בשביל להשקיע בהם כיבוד אב ואם, ה' יאריך ימיך, שהימים שלך יהיו פנויים, שאתה תוכל להתעסק במה שה' ציוה אותך.

גדול כח מצות כיבוד אב ואם והיא מצוה בחונה כזהב, והבריות רואים לעין כי יש בשכרה פירות בעולם הזה, או בשלוה והצלחה שיוסיף לו ה' יתברך בכל מעשיו, או באריכות ימים והוא השכר הקבוע במצוה זאת. עכשיו כל אחד חושב שהוא מכבד את ההורים שלו, הוא חושב, אבל כמו שהוא מצפה שיכבדו אותו הילדים שלו אם הוא כבר נשוי, אז הוא צריך לפחות כמו שהוא מצפה שיכבדו אותו ולא יזלזלו בו וישמעו בקולו וכו' וכו', אותו דבר תעשה אחורה רוורס להסתכל אם זה מה שאתה עושה כלפי ההורים שלך.

בכיבוד אב ואם אומר החתם סופר על התורה בפרשת תצא, כתוב "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך" כתב רש"י סוף פרק האורג בשבת ק"ה ד"ה ימים, דאריכות ימים היינו לבלות שנותיו בטוב ובנחת, ורוב האנשים האלה שממלאים שנותיהם בטוב מפסידים עולם הבא, ככתוב וישמן ישורון ויבעט, על כן הבטיח הקב"ה בכיבוד אב ואם למען יאריכון ימיך, בעושר, בנכסים, בכבוד ואפילו הכי למען ייטב לך לעולם שכולו טוב. זה לא מסוג ההטבה שבגינה אתה תבעט, אלא זה מסוג ההטבה שיש בה הבטחה שתזכה גם בימים האלה לחיי העולם הבא.

ומעשה ששמעתי מבן אשה  צדקנית שזכתה לאריכות ימים ושנים, ונסתלקה לבית עולמה בשנת תשנ"ז בגיל מאה, ועשרות שנים לפני כן היתה חולה מאד ונטתה כבר להסתלק מן העולם, וכבר חשבו שפרחה נשמתה, עשרות שנים לפני מותה, פתאום התעוררה וסיפרה שאכן כבר היתה בעולם העליון, וסבא שלה שלא הכירה אותו בחייו, אלא שבאותה שעה לפי התיאור מה שהיא ראתה אותו הובן לה שזה הסבא שלה, קיבל את פניה ואמר לה, יש כאן בית דין, הכנסי ובקשתי בקשתך. נכנסה ואמרה, בשבילי עצמי לא הייתי מבקשת עוד לחיות, אבל אמא זקנה יש לי בת תשעים, ורצוני להמשיך לטפל בה, הסכימו הבית דין לדבריה והרשוה לרדת חזרה לעולמנו זה והאריכה עד יום הולדת מאה. יפה או לא יפה? אז לפני שמגיעים לפני בית דין ומבקשים ולא בטוח שהבקשה תתקבל, אפשר להתחיל מעכשיו כאילו כבר היינו בית דין והסכימו והורידו לפה ואמרו יאלה תתחיל. אז אם נעשה ככה אפשר שנזכה להאריך ימים ככתוב.

בא וראה מצות כיבוד אב ואם כמה חביבה לפני הקב"ה, שאין הקב"ה מקפח שכרו, בין צדיק בין רשע, מנלן? מעשיו הרשע, על שכיבד את אביו נתן לו הקב"ה את כל הכבוד הזה, ומה אם רשע זה על שכיבד את אביו מה פרע לו הקב"ה, המכבד את אבותיו ועושה מצוות אחרות, ז"א בתוספת, על אחת כמה וכמה. אייייי.

ומזקנים אתבונן, באבותינו סיפרו לנו, וגם ראינו בעינינו הרבה בני אדם אשר הכרנו והבחנו בהם שהיו מכבדים לאב ואם שלהם כראוי, וזכו לכבוד גדול, ועושר ובנים ואריכות ימים ושנים, וכל מי שלא היה נוהג כשורה לכבד את אביו ואת אמו כראוי הפך עליו בלהות, צרות רבות סבבוהו, ולא יצאו מן העולם עד שירדו מנכסיהם בעניות גדול, ולא היה להם הצלחה בכל מעשי ידיהם, ומהם פגעו בהם חולאים רבים, ומהם לא זכו להבנות, ויצאו מן העולם הזה בפחי נפש בר מינן, ועוד מצאנו וראינו ברוב מהם בשני אחים, שאחד מהם קיים מצות כיבוד אב ואם כראוי כהוגן וכתקנת חכמים ז"ל, ועוד לו אח אחר שלא קיים באביו ואמו מצות כיבד אב ואם ככל הצורך, אותו שקיים המצוה של כיבוד אב ואם כדת של תורה האריך ימים ושנות חיים בטוב ובנעימים, בבנים ובבני בנים, גם עושר גם כבוד, ואותו אח אחר שלא קיים מצות כיבוד אב ואם כראוי, ירד פלאים ונצרך לבריות בעניות גדול ונצרך גם לאח העשיר, וגם צרות רבות סבבוהו.

וכתוב בספר המידות, במעלות המידות במעלת יראת שמים, והביא את זה בספר החרדים, וזה לשונו: ואם אין אדם מכבד את אביו ואת אמו גזרות קשות באות עליו, כענין שנאמר "ויאמר ה' יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה, לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא" שהרי השווה הקב"ה כבודו לכבודם, למה? פסוק כתוב בכבוד הבורא, "כבד את ה' מהונך" וכתוב "כבד את אביך ואת אמך", השווה הקב"ה את הכבוד שלו לכבוד ההורים וכבוד ההורים לכבודו. אז מה הוא אומר, אם אין אדם מכבד את אביו ואת אמו גזרות קשות באות עליו, כמו שכתוב "יען נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבו רחק ממני ותהי יראתם...." והכל היה מצות אנשים מלומדה, אז רק בפיו ובשפתיו כיבדוני מה העונש, אני אפליא אותם מכות הפלא ופלא. אז אם הוא השווה את כבוד ההורים לכבודו, אז כמו שבאות גזרות על מי שלא מכבד את ה', מכבד, רק בפיו ובשפתיו, אבל לא באמת ככה בפנימיות, ליבו רחק ממני, אז אותו דבר הוא יקבל ענשים קשים אם הוא לא מכבד את ההורים שלו. וכמה מהם בנים הגונים שקיימו מצות כיבוד אב ואם כראוי זכו לאריכות ימים ועושר גדול וכבוד, והלא מצוה זו היא מצוה שכלית ומתן שכרה בצידה, כמו שכתוב בסדר ואתחנן, כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלהיך, למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' נותן לך, שזה מקרא כפשוטו, שאם מקיים מצות כיבוד אב ואם זוכה לאריכות ימים ושנים ושיהיה לו טובה וברכה על האדמה אשר ה' נותן לך, וזה יהיה זוכה גם לאריכות ימים, ואם לא חס ושלום להיפך, קיצור ימים, שאינו מקיים מצוה זו כיבוד אב ואם, אז לכן צריך לשים לב על הדברים, כך מוכיח בתוכחת חיים הגאון רבי חיים פלאג'י בפרשת תולדות.

ה' נטע בלב הבנים זיקה ואהבה להוריהם, סיפור בנושא זה מפורסם מספרי הקורות של עם ישראל בספרד, ומשתמע מהסיפור הזה גם הזכות הגדולה של מצות כיבוד אב ואם שבזכותה חזר יהודי לכור מחצבתו.

בזמן גזרות השמד בספרד ע"י האינקויזיציה, היו מענים בעינויים מחרידים כל מי שנחשד על קיום המצוות. מעשה בילד יהודי שנלקח ע"י הנוצרים, הוא הבין וזכר כל מה שלימדוהו הגויים ועלה מדרגה לדרגה עד שנעשה ראש הכמרים. דרך אגב אחד מהארכיבישופים בארה"ב עכשיו התברר לאחר שהוא נפטר שהוא היה בעצם יהודי. אחד מהגדולים שלהם התברר שהוא היה יהודי, אחותו עמדה על זה גילתה את זה ופה ושם ושם ושם ובדקו באמת בכל המסמכים ושם ושם ולא הבינו למה היה לו אהבה לישראל והוא עזר לישראל וכל הזמן, והוא לא ידע גם כן שהוא יהודי. מדהים. אני שלחתי לך שגרי צדק כתוב, ראית? שגרי צדק גם כן, אני לא יודע אם זה כולם אבל זה מה שכתוב, שהם היו בגלגול קודם יהודי רשע והם חזרו בגלגול לתקן כגר צדק.

ושכח לגמרי, שכח הילד הזה שנלקח ע"י הנוצרים, שכח לגמרי ממוצאו היהודי ונעשה רשע מרושע. הוא היה שופט את היהודים האנוסים שנתפסו מתחבאים במערות מנהרות וכל מיני מסתור ועובדים שם את ה', והיה מצווה לענות אותם להרוג אותם בעינויים שונים ומשונים שתצילנה אוזניים משמוע העינויים האכזרים שנהרגו בהם על קידוש שמו הגדול יתברך ויתעלה. פעם הובא לפניו יהודי שנתפס כאשר עסק בקיום מצוות, ואחר שחקר את העדים וברר את הכל היה צריך לפי הכללים המקובלים לדון את היהודי למות בשריפה. כשרצה להכריז על פסק הדין נקף ליבו, ולשונו כאילו נאלמה, ולא היה יכול להוציא הגה נפיו, ולא הבין מה ארע לו. ביקש את סליחת הנוכחים ויצא מאולם המשפט, התבודד בחדרו, חשב על הענין שהחליט שזה רק מקרה ויצא חזרה לאולם לפסוק את הדין, אבל שוב היו לו דפיקות לב לא יכול להקריא את הפסק דין האכזרי. כאשר ארע הדבר בשלישית הבין שהלא דבר הוא ולא מקרה. קרא לאסיר שהיה אמור לצאת להורג לחדרו, ביקש לספר לו את קורות חייו. האסיר סיפר שלפני שנים תפסו את ילדו ומסרו אותו לאינקויזיציה, נתרגש הכומר מאד ושאל, האם יש לך סימנים על הבן? האסיר האומלל ענה כן, היה לו כתם חום על הכתף הימנית. הכומר לא הוציא הגה מפיו, פשט חולצתו ואכן היה כתם חום על כתפו וכבר היו חבוקים האב והבן האובד כשדמעות זולגות מעיניהם. מצא עילה לשחרר את אביו, בתוך זמן קצר ברחו אל ארץ אשר יד האינקויזיציה הארורה לא תשיגם ושם שב הבן בתשובה שלמה, אתם שומעים מה זה, זה הזיקה והאהבה כשיש להורים באופן טבעי.

כיבוד אב ואם מהחמורה שבחמורות, כמו שאמרו בגמרא בירושלמי פאה, מצוה חמורה שבחמורות זה כיבוד אב ואם וענשה מפורש מן התורה למען יאריכון ימיך, מכלל הן אתה שומע לאו, לכך פירש מתן שכרה, לומר אם לא תקיימנה זהו ענשו, שלא תיטול את השכר הזה. מלבד הענשים הנוראים לעתיד לבוא, עד שרבי יוחנן אמר בקידושין ל"א, אשרי מי שלא חמאן, אשריו של מי שלא ראה אותם את ההורים שלו, ואמרו בגמרא, הוקש כבודם לכבוד המקום, וכל המצער אביו ואמו כאילו ציער את השכינה, ואפילו לבזות אב ואם ברמיזה ושלא בפניהם הוא בכלל ארור מקלה אביו ואמו, כמו שכתב הרמב"ם סוף פרק ה' ממרים וארור בו קללה בו נידוי, כמבואר בגמרא בשבועות ל"ו.

וכתוב במשלי, עין תלעג לאב ותבוז לי קאת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר". ובספר חרדים כתב מעשה נורא שהיה בימיו באחד שפרנס את אמו, אבל היתה בזויה בעיניו, לימים מצאוהו הרוג מחוץ לעיר והאורבים ניקרו את עיניו, כמו שכתוב בפסוק "עין תלעג לאב ותבוז לי קאת אם יקרוה עורבי נחל" וכל שכן לענות להם שלא בדרך ארץ, שכתבו הפוסקים דלא מהני אפילו מחילה בזה, שעל בזיון לא מהני מחילה. אתם שומעים, אפילו מחילה לא תועיל.

ואמרו בתוספתא דשבועות, שאלו את רבי ראובן איזהו שנוא שבעולם, אמר להם זה הכופר בהוריו, וכאילו כופר בעיקר. ובתנא דבי אליהו רבה פרק כ"ו אמרו, כל שאינו מכבד את אביו ואת אמו כאילו רוצח ונואף וגונב נפשות ומעיד עדות שקר כל ימיו. וכיבוד אב ואם הוא מהדברים שנפרעים בעולם הזה, עיין ירושלמי סוף פרק קמא דקידושין, וכמו שאדם מתנהג עם הוריו כך יתנהגו בניו עמו, וזה מהדברים שרואים גם בזמננו.

ובזמן החזון איש זצ"ל היה בבני ברק אחד שאמרו עליו שאין מתנהג עם אביו כראוי, וכשאביו נפטר אחרי כמה שבועות מת פתאום, והוא הי הצעיר ובריא, ואמרו שאביו תבע אותו לדין. גם היום יש אחד שלא התנהג עם אביו כשורה בחייו, ואח"כ יצאו בניו לתרבות רעה רח"ל אפילו שהוא תלמיד חכם. וכן יש כאלו לרוב, והרוצה לראות רואה. וה' יתברך יצילנו מכל זה. זה מובא בארחות יושר לגאון הקדוש הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א.

אסור לציית להורים בדברים אסורים. היה בן ישיבה אחד שהוריו התנגדו בתוקף שיגדל זקנו, וכשנסע לביתו שבחו"ל לפסח ולסוכות היה מגלח זקנו, כשחזר לישיבה גידל זקנו. בחורף תשי"ב נתיישב שעליו להחליט, או לגלח או לגדל, ושאל את רבינו והשיבו גידול זקן מנהג ישראל הוא ואין מה להורים להביע דעה בזה.

נודע לנו על יהודי ירא שמים איש ירושלים, שבנו התעורר ביראת ה' ולא רצה לשאת אשה אם לא בתנאי שלא תצא בפאה נכרית, והיה נראה לאביו שבגלל כך מתמהמה מלבנות ביתו, והיטב חרה לו על כך, נסע לבני ברק לפני ולפנים אצל ראש קהילות ישראל קדוש ישראל ותפארתו זיע"א, ושפך לפניו את ליבו וצרתו כביכול. ויגער בו הסטייפלר, זכותו יגן עלינו, בקול רם. אתה רוצה להוציא ממני היתר על פאה נכרית? אתה לא תוציא ממני היתר על פאה נכרית. לך, לך בבריאות לך לך בבריאות. נרתע היהודי לאחוריו ובעמדו בפתח היציאה קרא אחריו הסטייפלר, שיהיה בהצלחה. לאחר כשבועיים בא בנו בברית האירוסין ובנה בית נאמן בישראל כאוות נפשו הטהורה.

מעשה היה באברך מדרי ירושלים ובית הוריו ומקום גידולו בעיר אחרת, שעבר רוח טהרה על ביתו לחדול מללבוש נכרית ולכסות ראשה בצניעות לכולי עלמא בלא שום פקפוק, והדבר היה לרועץ בעיני הוריו ולא יכלו לעכל הדבר בשום אופן, ונכנס אל פאר וגאון הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל והציע שאלתו, וידועה ומפורסמת דעתו לאסור פאה נכרית, שמכיון שרוב הפוסקים אוסרים הרי זה גרע מלאכול לא גלאט שמחמירים בכך, והשיב לו הגרי"ש שליט"א זצ"ל, שאין לו להתחשב בדעתם כלל, שבעניני הלכה אין להם להורים רשות להתערב. והאברך, פי מלך שמור, ומצותו לא הפר, ואף שהתביישו בהם הוריהם ותקופת מה לא יכלו לקבל בביתם בלבוש כזה של האמהות הקדושות, ושל דור קבלת התורה, אמנם אחר תקופה נרגעו וקיבלו לביתם שלום על ישראל ששון ושמחה השיגו ונס יגון ואנחה.

ואם תראה בני אדם שהקלו במצות כיבוד אב ואם והשחיתו והתעיבו עד הכאה ועד קללה לאביו ולאמו, והם שקטים ושאננים, ולא עבר עליהם כוס התרעלה, ולא נקלו ביסורים ובעניות, כמשפט כתוב למי שאינו מכבד לאביו ולאמו, דע לך בנאמנות גמורה כי לסוף ימיו לא יצא נקי מהעונשין והיסורים הבאים עליו, ואם באלה לא נוסרו כלל בעולם הזה, ה' אל רחום מאריך אפי ויהיה ענשם יותר גדול כפלי כפליים לעולם הבא.

כבר כתב בספר חסידים סימן שמ"ב וז"ל: אם תראה בני אדם מקילים בכבוד אב ואם ומצליחים, וכן רשעים שעושים עוולה ומרויחים ומצליחים, וכשעושים ביושר לא יצליח, דע, כדי שיהיה ענשו גדול וכדי להפרע להם בגיהינום ולכך השעה משחקת להם, וזהו שאמר דוד המלך ע"ה, נתת שמחה בליבי מעת דגנם ותירושם רבו, למה? לפי שאם למאכל רשעים כל כך השקט ושלוה, לצדיקים לעתיד לבוא על אחת כמה וכמה.

מצווים אנו לקיים מצות כיבוד אב ואם מפני ציווי ה' יתברך שציוונו לכבד אב ואם, ולא נעשית המצוה מפני ששכלנו מסכים לזה, וכמו שמבואר היטב בעזהי"ת בעבד המלך, "ואתחנן" ו' ה' בביאור מצות בכל לבבך, ואילו לא ניתנה  תורה גם כן היינו מקיימים מצות כיבוד מתוך שכלנו שנותן לנו ה' יתברך, ולא היינו כפויי טובה ורשעים בעלי רוע לב, אבל עכשיו שניתנה לנו תורה אנו מקיימים את זה מפני שכך ציוה לנו ה' יתברך.

וכתב רבי אפרים זלמן מרגליות בספרו זרע אפרים, שבספר אמרי שפר למענך, כתב ביאור הפסוק בפרשת ואתחנן ה' ט"ז, כבד את אביך ואת אמך כאשר ציוך ה' אלהיך, פירוש לא מצד היקשה טבעי של אהבת בן לאב, כי בן יכבד אב מצד הטבע, אלא יעשה את זה מצד שהוא מצווה ועושה, ובצפנת פענח למהרי"ט כתב שזהו שיסדו רבותינו, "ותודיעונו ה' אלהינו את משפטי צדקך" שהם דברים שהשכל גוזר אותם, ותלמדנו לעשות חוקי רצונך, ולמדתנו לעשות בהם כאילו הם חוקי רצונך, שהם חוקים וגזרת מלך, ובזה אמרתי כוונת הפייטן ביוצר ליום שני דשבועות בחרוז כבד אומן ומינקת, שאחר שחשב כמה טובות שעושים לו אביו ואמו, ימצא מקום לקיים  מצוה מצד השכל, סיים בה כבודם ומוראם כחוקים שהם גזרת מלך, כך מופיע בעבד המלך פרשת יתרו.

ומעשה לסיום שכבר אמרנו אותו לפני שבועיים, בוא ונחזור עליו שוב, לאלה שלא שמעו. הובא בסדר הדורות בחלק ב' עמוד 196, רבי יהושע בן אלם הגידו לו בחלום, שמח בלבבך שאתה וננס הקצב מושבו ומושבך בגן עדן וחלקו וחלקך שווים כאחד, כשניעור רבי יהושע חשב בליבו ואמר, אוי לי שמיום שנולדתי הייתי תמיד ביראת קוני ולא עמלתי אלא בתורה, לא הלכתי ארבע אמות בלא ציצית ותפילין, והיו לי שמונים תלמידים, ועכשיו שקולים מעשי ותורתי עם הקצב? שלח לתלמידיו, תדעו שלא אכנס לבית המדרש עד שלא אראה מיהו האיש ומה מעשיו שהוא חברי לגן עדן. מיד הלך עם תלמידיו מעיר לעיר, ושאל בשם האיש ושם אביו, עד שבא אל עירו, כשנכנס שאל מיד, היכן ננס הקצב? אמרו לו למה אתה מבקש אותו? אתה צדיק וחסיד, ותשאל לאיש כמוהו? אמר להם מה מעשיו? אמרו לו אדוננו, אל תשאל ממנו כלום עד שתראה אותו מיד, שלחו בשבילו ואמרו לו, רבי יהושע בן אלם שואל אותך, קורא לך, אמר להם ננס, מי אנכי ומי אבותי בישראל שרבי יהושע שואל אותי, אמרו לו עמוד ולך עמנו, חשב בליבו שכל מה שאמרו לו שקר הוא, אמר לא אלך עמכם שאתם משחקים בי, מיד חזרו אל רבי יהושע ואמרו לו, אתה אור לישראל, אור פננו ועטרת ראשנו, איך תשלחנו בשבילו, הלא הוא לא רצה לילך עמנו, אמר להם תדעו שלא אשב עד שאראה אותו. הלך רבי יהושע בעצמו אצל ננס הקצב, ונפל ננס על פני רבי יהושע ואמר, מה יום מיומיים שעטרת ישראל בא לפני עבדו? אמר לו דבר יש לי לדבר עמך, אמר לו דבר, אמר לו מה מעשיך ומה מלאכתך? אמר לו אדוני, קצב אני ויש לי אב ואם זקנים, ואינם יכולים לעמוד על רגליהם, ובכל יום ויום אני מלבישם ומאכילם ומרחיצם בידיי. מיד עמד רבי יהושע ונשקו על ראשו ואמר לו, בני, אשריך ואשרי גורלך, מה טוב ומה נעים, ואשרי חלקי שזכיתי להיות חברך בגן עדן.

עד כאן כיבוד אב ואם אפשר להתחיל  מהיום.

רבי חנניה בן קשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.