"הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". בשבת הגדול הפטרנו "וערבה לה' מנחת יהודה", מן הטעם שכתב הלבוש, שהפסוק "הנה אנכי שולח לכם" דומה לבשורת משה רבינו על גאולת מצרים, כמו שמשה רבינו בישר את עם ישראל על גאולת מצרים, כך אליהו הנביא נשלח אלינו לבשר על הגאולה הסופית. ומזה רואים שבחודש של גאולה מוטל עלינו לא רק להרגיש ולתאר לעצמנו מחדש גאולת ישראל ממצרים, אלא גם להכין את עצמנו לגאולה העתידה, שורשים של הגאולה האחרונה נעוצים בגאולה הראשונה, כמו שדרשו לנו חז"ל על הפסוק "אז ישיר משה", שר לא נאמר אלא ישיר, השירה על גאולת מצרים נאמרה בלשון עתיד, משום שלא תמה השירה ביציאת מצרים וקריעת ים סוף אלא תמשך כשנגאל משעבוד מלכויות. מאובמבה וחבריו.

שומא עלינו כשעוסקים בזכר גאולת מצרים לזכור גם את המצב הנוכחי, לסקור, מלשון סקירה, לא זכירה, ולהבחין, האמנם מוכנים אנו בעצמנו לגאולה? האם קיימנו בעצמנו כראוי "משכו וקחו לכם" כפי מה שפירשו ז"ל, משכו ידיכם מעבודת אלילים והדבקו במצוות? האם באמת משכנו ידינו מכל תרבות זרה שנכנסה לכל בתי ישראל?

על כן תיקנו לנו קדמוננו בהתקרב חג הגאולה, לקרוא את התוכחת של הנביא מלאכי, כדי שמרוב טרדות ההכנות לחג לא נתעלם מן העיקר, זוהי המידה שנהיה אנחנו בעצמנו ראויים להגאל, אחרת עלולים להיות חלילה כבן הרשע שגם הוא עורך את הסדר אבל אילו היה שם לא היה נגאל. זה לא חכמה רק לעשות את הסדר בסדר, צריך להיות ראוי לגאולה, ויש כאלה שהם בגדר בן רשע ועושים סדר, אבל אילו היה שם לא היה נגאל, אז גם עכשיו הוא לא ייגאל אם עכשיו תבוא הגאולה, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל, אז זה יכול להיות בפתע פתאום, ואם הוא עדיין רשע הוא לא יגאל. אז האם אנחנו מוכנים ממש לגאולה ומשכנו ידינו מכל עבודת אלילים ושעבוד לבני אדם שונים ומשונים?

הדבר הכי בולט בדברי מלאכי, ומה שאינו מוכיח את עם ישראל על עבירות שבידם, על מה כן? על יותר גרוע מן העבירות. הנביא מתמרמר על הגישה השלילית לעבודת ה' באופן כללי, על ח ושבם שאין דין וחשבון, באמרם "שוא עבוד אלהים", ומה בצע כי שמרנו משמרתו, הנה רשעים מצליחים השקר תוסס וכו' ממלא אצטדיונים, אז מה מה בצע כי שמרנו משמרתו שוא עבוד אלקים, אין דין ואין דיין אתה רואה הרשעים מצליחים וכו' וכו', הטענה של הנביא לא על עבירות אלא על גרוע מעבורת, ומתמרמר הנביא על גישתצם השלילית לעבודת ה' באופן כללי, על חשבם שאין דין וחשבון באמרם שוא עבוד אלהים, נרפו ידיהם בראותם ריבוי המכשפים ומנאפים.

נרפו ידיהם בראותם ריבוי המכשפים, הבבות והמנאפים והנשבעים לשקר ועושקי אלמנה ויתום וכדומה, ואת כל השקופים, בלי להיענש על כך, בלי להיענש.

יאוש כללי פקד אותם בראותם הצלחת הרשעים, בשעה שהטובים נמצאים בשפל המדרגה, עד שהנביא מלאכי מוצא לנחוץ לעודד את רוחם שעדיין חיבתם קיימת לפני המקום, הוא מבטיח להם שיגיע הזמן שעוד תערב מנחתם לפני הקב"ה, כימי עולם שירדה אש מן השמים בימי שלמה, וכשתגיע אותה השעה יבשרו כל עושי עוולה. כשתגיע אותה שעה יבשרו כל עושי עוולה.

ועל שיפור מצבם החומרי, מבטיח אותם הנביא, אם תקפידו על המעשרות תשרה ברכה במעשי ידיכם. אז כמו שישראל לא רק נגאלו אלא יצאו ברכוש גדול, כך בגאולה האחרונה אז גם כן יהיה רכוש גדול, יהיה שפע גדול. הוא אומר אבל אם תקפידו על המעשרות תשרה ברכה במעשי ידיכם.

הנבואה הזו של אחרון הנביאים נאמרה לחזק את ידיהם של הגלויות שלא יפול רוחם מהמצב הירוד, ולא יתיאשו מן הגאולה ומן הפורענות לרשעים, איך הרשעים לא באה עליהם פורענות? ובעיקר נאמרה לדור שלפני ביאת המשיח, הנביא חזה מראש את הטשטוש הגדול שיחוש אז בבחינת "שוא עבוד אלהים", עד שאין מקום להוכיחם על פרטי המצוות, הוא לא נכנס אפילו לפרט איזה עבירות עושים, אלא על שנטשו את המערכה כליל, בשעה טרופה כזו של "בחנו אלהים וימלטו, שכדי לשמוע איזה מילה של אמונה מוכרחים יראי אלהים להמתיק סוד איש אל רעהו, פוחדים להגיד בגלוי שמחזיקים באמת. מסתודדים, מסתירים את עצמם מהפחד של השקרנים. אז מעודד אותם הנביא שגבוה מעל גבוה שומר ולא תאבד פעולתם, אלא הכל רשום לפניו. הרי על זה נאמר "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו", לא יהיו רבים כאלה, גם כתוב שלא ינצלו רבים אחד מעיר ושניים ממשפחה, והסברנו את זה כבר בדרשות קודמות.

אייי, אם היו היום בדור הזה, בדור הזה אם היו, הרי כל חכמי המוסר בדורות האחרונים אמרו על כל המפלגות ועל כל הבחירות שזה ממש הבחינה שאמר מלאכי, "בחנו אלהים וימלטו", הנה הם עושים מה שהם רוצים, מבטלים תורה, עוקרים תורה, עושים הכל, עושים מה שהם רוצים, מגייסים בחורי ישיבות, בחנו אלהים וימלטו, מי נוגע בהם, מה קורה להם, לא קורה להם שום דבר, ויש עוד כאלה המתחברים אליהם. אם היה החפץ חיים בדור הזה והיה אומר לא לבחור בבחירות, היו שומעים לו או לא שומעים לו? לא היו שומעים לו, לא היו שומעים לו. היו שומעים לו? לא היו שומעים לו, לא היו שומעים לו, למה כי הוא אמר לא לבחור, הוא אמר לא לבחור. הוא אמר שכשהקב"ה תכנן להטביע את המצרים על מה שהם עשו, אז הוא נתן בליבו של פרעה שיגיד שתבן לא יינתן להם, יותר הם לא מקבלים תבן, הם צריכים ללכת לקושש את התבן לבד, ואז יבואו כל היהודים אצל המצרים, איפה יביאו תבן? הולכים בשדות של המצרים. ואז הם נכנסים לשטח של המצרי והמצרי רואה שהיהודי הבן ישראל הזה נכנס, אז הוא שובר לו את הרגליים והכל מה אתה נכנס לפה, יגנב מה אתה נכנס לפה בלי רשות וכו', אז מאיפה יביאו תבן, הרי אם לא יביאו תבן ולא יספיק להם ללבן לבנים יקחו את התינוק שלו וישימו אותו בתוך הלבנים, אז הישראלי חייב למצוא את זה, ואז מה, מה קורה, שאם לא נותן המצרי יהרגו ילדים של יהודים, אם היה הקב"ה בלי הגזרה של פרעה, היה מביא את המצרים לים להטבע אותם על גזרת "הבה נתחכמה לו" על כל מה ששיקעו את הילדים בתבן ומה שהטביעו אותם בים וכו', היו המצרים אומרים סליחה, סליחה זה צדק? זה משפט ?מה אנחנו עשינו? יש פרעה אהבל, אנחנו אשמים שהוא אהבל? שהוא כזה פושע ועריץ ורוצח המונים, אנחנו אשמים בכלל? מה אנחנו אשמים? תן לו בראש, מה אנחנו, אנחנו העם חייבים להשמע לו, מה עשינו? אומר הקב"ה לא, אז עכשיו תהיה גזרה, ונראה אם אתם תסייעו ליהודים לתת להם את התבן. אם לא תתנו את התבן אתם גרמתם בעצמכם שיקחו את התינוקות שלהם וישימו אותם בטיט, כי בלי שהם ישלימו את המלאכה ישימו אותם שמה, אז אתם בדיוק כמו פרעה. וככה הקב"ה יכול להעניש את כל המצרים בלי שיהיה להם פתחון פה. יבוא הקב"ה להעניש, כמו שכתוב פה בסוף, הפורענות תבוא על הרשעים שכרגע בחנו אלקים וימלטו, יבואו אנשים ויגידו סליחה, אני לא מבין מה רוצים ממני, מה אני גזרתי גזרה שבני הישיבות יגויסו לצבא, מה אני נתתי את ידי לביטול הקצבאות, אני עשיתי את כל זה? מה פתאום מה פאתום, אני הבטיחו לי רק שיבנו בתי מדרש וכוללים והכל, מה פתאום. אומר החפץ חיים חביבי, בשביל זה הקב"ה נתן בעולם קונסטיטוציה, נתן דמוקריה, רפובליקה, נתן את כל זה בשביל מה? שאתה תצביע וכשאתה מצביע אתה נותן כח לרשעים האלה שיגזרו גזרות, ואז לא תוכל להתחמק כמו המצרים.

אז שתדע לך את הדבר הזה, לכן אומר החפץ חיים לא להיות שותף עם הציונים, ככה הוא פסק החפץ חיים בעל המשנה ברורה, כל דבר שומעים לו ומדקדקים, אבל בענין הבחירות מתעלמים ממנו, כאילו הוא לא קיים, כאילו הוא לא חייב כלום, והוא מחייב את כל ישראל בזה, הוא אומר מפורש, מי שנותן יד לרשעים האלה ברור מה המהלך שלהם, אל תגיד לי שאתה בתוך זה מצליח לעשות משהו ואולי להציל פה לתת שם וזה, אבל כנגד כל מה שהם מחריבים את הדת במשך עשרות שנים, מה עם זה? הרי התחברו אליהם גם כן בקואליציה, בגועליציה, התחברו איתם ביחד, הרי היו שותפים עמהם, פה התעלמו, פה נמנעו, פה כן שמו יד, פה זה, מה עם זה? אז לכן זה לא פשוט, הכל רשום אבל למעלה.

אז בשעה כזאת ש נוטשים את המערכה בשעה טרפו של "בחנו אלהים וימלטו, שכדי לשמוע איזה מילה של אמונה מוכרחים יראי אלהים להמתיק סוד איש אל רעהו, מעודד אותם הנביא שגבוה מעל גבוה שומר, ולא תאבד פעולתם של האמיתיים שמתחברים יחדיו, אלא הכל רשום לפניו.

מדובר בתקופה שיסודי הדת עומדים בסכנת טביעה תחת הכפירה בשכר ועונש, עד שהנביא מדגיש שכל מילה של אמונה יקרה מאד בעיני הקב"ה ונרשמת לפניו בספר מיוחד. אתם שומעים? כל דיבור של אמונה וחיזוק בין יחידי הסגולה בדור הזה שאכפת להם מכבוד שמים ולא מכבוד המפלגה ולא מקשקשתה, אלה נרשמים בספר מיוחד אצל הקב"ה. בשעת חירום כזאת אשר האמונה שומרים רק בהתאמצות רבה, היה אפשר לחשוב שכמה שיעשו למען כבוד שמים מוטב, ולא ידקדקו משמים על הפרטים, אולם באותה נשימה אומר הנביא שהסוף יהיה שישובו לראות בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. היינו חושבים, שמע בדור כזה שהכל מופקר, כבר אין אמונה בכלל, אנשים לא בוטחים בכלום, בוטחים רק במפלגות, באנשים רשעים, שמים אותם בראש ואומרים אלה המנהיגים האמיתיים ולהם מוחאים כפיים ואותם משבחים ומקלסים ואת הזמרים הפסולים שהם מביאים וכו' וכו', זה השמחה בעבודת האלקים? זה עבודת האלקים? אז היינו אומרים טוב, אז בכל אופן, בשעת חירום כזאת שהכל התדרדר וכל הדור הזה נראה על הפנים, בשעת חירום כזו שהאמונה צריך לשמור אותה בהתאמצות רבה בכלל, אפשר היה לחשוב, נו, כמה שיעשו למען כבוד שמים מוטב, אבל בשמים לא ידקדקו בדור כזה על פרטי פרטים, מודיע לנו הנביא לא לא, אל תטעו, אל תטעו תקשיבו טוב מה אומר הנביא, הוא אומר "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, ובין עובד אלהים לאשר לא עבדו", שואלת הגמרא, זה לא היינו הך? מה זה צדיק ורשע עובד אלהים ואשר לא עבדו, זה אותו דבר, מה אתה אומר לי בשתי וריאציות שונות? מה זה עובד אלקים לאשר לא עבדו, עובד אלקים זה צדיק ואשר לא עבדו זה רשע, אז כבר אמרת קודם ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, אז למה אתה חוזר עוד פעם? אומרת הגמרא לא, פה מדובר בשני צדיקים, אחד קוראים לו עובד אלקים ואחד קוראים לו לא עבדו, יהיה דין בין צדיק לרשע, אח"כ יהיה דין בין הצדיקים, מי נקרא עבדו ומי נקרא לא עבדו.

והגמרא מסבירה, עובד אלהים השונה פרקו מאה פעמים ואחת, ואשר לא עבדו שונה מאה פעמים רק. שמעתם? זה לא אחד למד פעמיים את המשנה ואחד למד פעם אחת, זה מאה ומאה ואחד, מה זה, אחוזון קטן, פחות מאחוזון הפרש ביניהם, זה נקרא כבר לא עבדו? זה נקרא לא עבדו? אלא מי שהיה יכול לחזור פעם  נוספת ולא עשה נקרא לא עבדו, אתה שומע עד איפה, רוצים מאיתנו את ניצול הזמן והכוחות.

מכאן רואים גודל השכר של כל פעולה ואפילו דיבור אחד טוב, אבל מצד שני גם עומק הדין על התרשלות קלה בעבודת ה', אם יבוא אחד ישאלו אותו נו היום יום שני של חוה"מ מה הספקת? אומר שמע, אני בלי עין הרע למדתי עכשיו משנה שלשים פעם, שלשים פעם למדתי משנה עם כל הביאורים, מה אתה אומר, איזה כוחות. אחד אומר אני מאה פעמים, ממש מאה פעמים חזרתי על זה, שתים עשרה שעות רצוף אני יושב חזרתי מאה פעמים. ואחד אומר מאה ואחד פעם, מסתכלים על זה של מאה ואומרים לו אה, אתה חרטה אתה, אתה נקרא לא עבדו, הנביא אומר לא עבדו, יכלת עוד פעם אחת, למה לא למדת עוד פעם? זה נקרא לא עבדו, מה כל המאה זה כלום? לא עבדו. אתה עובד אצל עצמך, אתה מחליט מתי אתה מפסיק, אתה מחליט כמה מתאים לך כמה לא מתאים לך, אתה בעצם קובע הכל. אתה לא משועבד לה', אתה לא עבד ה', אתה לא עבדו.

אפילו במצב של חושך ואפילה רוחנית כמו הדור הזה צריכים מאמץ רב לשמור על שיווי משקל לא ליפול לתוך יאוש, כי אפילו אז בתוך היאוש מדקדקים כחוט השערה על זריזות ושקידה בתורה. אז יבוא אחד ויגיד שמע, מה את הרוצה ממני, אני הייתי  מחובר לאמת א ני, אני לא הלכתי עם כל השקרנים, אני הבנתי ישר איפה השקרנים ואיפה האמת, אומרים לו יופי, והיית באמת מה עשית, חגגת באמת שאתה אמת? ומה עשית פעולות מעשיות, נו איפה עבודת ה'? מה אתה עושה?

חכמים ז"ל אמרו, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, גמרא בפסחים קט"ז, איזה תועלת תצא מכל הסדר וסיפור יציאת מצרים? אם הלב בל עמו ועושה הכל כמצות אנשים מלומדה, הרי כתוב שחייב אדם, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, הרגשה ממשית שהוא יצא ממצרים, נו איך נראה בן אדם שיצא ממצרים? אחרי שעבוד של 210 שנה, שקוראים לו עבד והוא נרדף ומוכה מושפל, ופתאום הוא יוצא לחירות, אחרי שהוא ראה מכת בכורות מה קיבלו המצרים, איך נראה בן אדם כזה?

אבל אם הלב לא איתו, והוא עושה הכל מצות אנשים מלומדה, או אפילו אם הוא מצליח לתאר במחשבתו מצב של אבותינו במצרים וגם את כל התהליך של הגאולה משם, אם הוא בעצמו עדיין לא משך את עצמו כראוי מהעבודה זרה שיש בידו בדור הזה, איך יוכל זכרון הגאולה לפעול עליו כראוי בשעה שהוא עדיין במצב כזה ולא משך ידו מעבודה זרה, מכל התרבות של הגוים והתרבות החילונית שנכנסה לתוך בתי ישראל. שאם היתה עכשיו מתרחשת הגאולה מה היה דינו? הוא לא היה נגאל. והוא בבחינת הבן רשע שמודע לכל מצוות הפסח ובכל זאת שואל, מה העבודה הזאת לכם? מה העבודה הזאת לכם? אם האדם ע"י אורח חייו האישיים מוציא את עצמו מן הכלל, איזה ערך יש במה שהוא זוכר את גאולת מצרים שהתרחשה לפני אלפי שנים? כדי שזכרון מצריים ישמש חוליה נוספת בשרשת הגאולה שהתחילה מיציאת אבותינו ממצרים ושתסתיים עוד מעט בגאולה האחרונה, מוכרחים אנו בראש ובראשונה לבדוק היטב במכמני ליבנו אם אמנם האמונה היא בריאה אצלנו ושלמה, ללא סייג וללא ספקות. אז אם אדם מאמין באמונה שלמה בבורא יתברך ושתבוא הגאולה, אבל בחלק העיקרי הוא לא מאמין, מה שכתוב פה אצל הנביא, הנביא אומר "ושבתם וראיתם בין עובד אלהים לאשר לא עבדו", יבדקו אותך מה יכלת עוד ולא עשית, מה תענה? יגידו לך לא עבדו.

אז עלינו להפוך בה ולנפוח בה באמונה רוח חיים, לנקות אותה מהאבק של השפעות שליליות שנדבק בם משך כל השנה, ומהסביבה הרעה שצווחת שוא עבוד אלקים, היום קוראים את זה עזוב אותך בחיאת עזוב אותך נו, תהיה רציני מה אתה חושב כולם ילכו לגיהינום, רק אתה צדיק? רק אתה מבין? שוא עבוד אלקים צועקים לך כולם, רק אחרי שהתחזקה האמונה ונתבאר השאור שבעיסה המושך אותנו בעל כרחנו להבלי העולם ושקריו, רק אחרי שהתעוררה כראוי מהתרדמה שנופלת בה במשך השנה מעומס הכפירה הסובבת אותה, רק אז יכולים אנו לגשת אל מצוות הפסח ברגש של התרוממות קדושה.

אתם יודעים, היום זה יום שני, כן, יום שני, איפה היינו אז, אתם זוכרים איפה היינו אז, ביום שני? איפה היינו? בדרך לים סוף, דנדיגידן בדרך לים סוף, ואתם יושבים פה פנאן בבית המדרש, אשריכם שאתם לא בפארקים ובכל מיני מקומות, יושבים ושומעים דברי תורה, אבל איפה היו אבותינו אז? בדרך לים סוף. יש להם עוד כמה ימים עד שנגיע לשביעי של פסח שרק אז יטבעו המצרים, נו, תחשבו מה עבר להם בראש בשעה שהם יוצאים משם גאולה, תחשבו מה עובר להם בראש, ואנחנו היינו צריכים במצב הזה להיות. היו גאולים ועדיין לא היו שלמים באמונה עד שראו את מצרים טובעים בים, נו ואנחנו יש לנו את הזמן, אם היו אומרים לנו שמעו, בדרך יש מקום להכנס לבית מדרש קהילות פז, אתם רוצים לשבת ללמוד עם כסאות על ריפוד והכל, אתם רוצים? כולם היו נכנסים, אה, לשבת לשמוע דברי תורה, לנוח מהדרך, קדימה, לרוץ לרוץ לכיוון הים, ואנחנו מה, יש לנו את כל הזמן בעולם לשבת ללמוד להבין להשכיל, להכין צידה לדרך, הרי יום אחד נוסעים מפה. הרב וואזנר מנוחתו עדן עבד 102 שנה להכין צידה לדרך, ומה איתנו? מספרים על החפץ חיים זצ"ל שהאיישישוק שהיה אחד מהפוסקים של הדור, ומורה הלכות בדורו, לפני שהוא נפטר והרגיש שהוא כבר הולך למות ימים ספורים קרא לו לחפץ חיים וביקש ממנו שהוא פוחד מאד, הוא צריך לעמוד בדין והוא צריך לעמוד בדין והוא פוחד שישאלו אותו שאלות והוא לא יעמוד בהם, אז הוא מבקש אותו שיבחן אותו על כל חושן משפט. נו, אז החפץ חיים ממלא את בקשתו לוקח את החושן משפט ומתחיל לשאול אותו ב חושן משפט שאלות מכאן לכאן והוא עונה על כולם, ואחרי כמה שעות הוא נרגע והחפץ חיים הניח את הספר, נפרד ממנו והלך לדרכו בוכה. למה הוא בכה? הוא אומר הוא עמדב מבחן, השאלה אם אני יעמוד במבחן. החפץ חיים זצ"ל.

אנחנו לא מוטרדים בכלל, אנחנו מה זה מבסוטים, יש לנו מצות מכונה מצות זה, קנינו קצת בשר אכלנו טוב שתינו, יש לנו כל מיני צבעים במשקאות, איזה יופי, תגיד מה אתה צריך יותר?

אנו אה, חיים בתקופה של עקבתא דמשיחא, שבה נתקיימו דברי הנביא מלאכי במילואם, העולם כולו מתעלם מכל שמץ של קדושה והתעלות, העולם מתעלם, ומטיפים יום יום, מה בצע כי שמרנו משמרתו, מה יצא לנו מזה שאנחנו שומרים את משמרת הקודש ומקיימים תורה ומצוות, כל מה שמפתחים בכל יום  מכשירים מתוחכמים בכל שטחי המדע יותר משתכרים מההישגים ויותר כופרים בערכים יותר מעולים. כולם טרודים במכשירים וכולם משתמשים בהם נהנים מהם וזהו, זה שיחם וזה שיגם וזה עיסוקם וכו', ונתקיים בנו תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, ז"א החומר שהוא העבד, הוא שולט על הרוח, במקום שהרוחניות תשלוט בעולם שזה המטרה של העולם, להשיג פה רוחניות לעלות למעלה, לא עולים עם גשם, עולים עם רוח. משיב הרוח ומוריד הגשם, אבל לא כך, רואים שתחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גבירתה, בזמן כזה מאד קשה להשתחרר לגמרי מדעות כוזבות, המונים נופלים חללים אחרי דעות כוזבות, ובעיקר מהטענה המסוכנת של מאי אהני לן רבנן, מה מועילים לנו החכמים, חכמים אמרו לנו וחכמים אמרו לנו וחכמים, מה מה מה מה התועלת? מה התועלת? שזה אפיקורוס מי שאומר כך, כל הנתפס לכך הכריתו אותו חכמים ז"ל מחלקו לעולם הבא.

כשאומרים "והיא שעמדה לאבותינו ולנו מגביהים את הכוס, ומחזיקים אותו כל הזמן שאומרים זאת, וכשמגיעים מה ביקש צא ולמד מה ביקש לבן הארמי, מורידים את הכוס, מה הענין של הגבהת הכוס והורדת הכוס?

"והיא שעמדה לאבותינו ולנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, צא ולמד מה ביקש לבן הארמי, ביקש לעקור את הכל, אז יש ביאור בזה, אחת הטענות שטוענים, שאנחנו מתבדלים מהגויים, ועל ידי שאנחנו מתבדלים מהם אז הם משיתים עלינו גזרות וכל מיני, כאילו מה אתם מחזיקים בכם אתה בחרתנו ואתם כאילו מיוחדים וכו' וכו', ולכן בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. ויש כאלה שאומרים שכל הסייגים והגדרים שחכמים תיקנו לנו, כן, לא לשתות יינם שלא תקח בתם ולא לאכול פיתם וכו', שלא תתחתן בם, כל הגזרות האלה שהרחיקו אותנו מהגויים, שאתה לא יכול אם גוי נגע לך במשקה וטלטל אותו קצת אז אתה כבר בבעיה, אסור לך לשתות יין וכו', אז זה דברים שגרמו לנו את הצרות, וגם אצל החילונים הם רואים שאנחנו יותר מדי וזה וזה, אז אנחנו לוקחים דוקא בזמן קריאת המגילה ואומרים, הנה הכוס, זה כוס היין שגזרו חכמים, ואמרו שאסור יין נסך, ואומרים על זה "והיא שעמדה, והיא שעמדה, זה מה שעמד והחזיק אותנו במשך כל הגלויות, זה מה שהחזיק אותנו כאומה, אם לא היינו מתבוללים ולא היה ניכר ישראל בעולם אם לא היינו שומרים את הגדרים והסייגים של חז"ל. ואח"כ כשגומרים את כל זה מניחים את הכוס ואומרים צא ולמד, אתה רוצה לראות שאני אלמד אותך שזה מה שהעמיד אותנו ולא הפוך? מה ביקש לבן הארמי? לעקור את הכל, רגע, ואז לא היה גזרה של היין, ואז הפוך, יעקב היה אצלו והתחתן אפילו עם שתי בנותיו שזה אסור אחיות ולא היה שום גזרה, ולמרות זאת הוא ביקש לעקור את הכל, אז אומות העולם רוצים לעקור אותנו לא בגלל גזרות של רבנן, בגלל שהם תמיד עומדים עלינו לכלותינו, והפוך, היא שעמדה, זה שהבדילנו, "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" זה מה שמעמיד אותנו.

אז לכן אלה שאומרים מאי יהנון לן רבנן אפיקורסים אלה, מה הועילו לנו חכמים? חכמים הצילו אותנו בעצתם, בגזרותיהם, בסייגיהם, הם הצילו אותנו במשך כל הדורות, הם גדרו את הגדר כדי שנוכל להשמר בין כל האומות.

על כן קבעו לנו קדמוננו גם לקרוא את נבואת מלאכי בשבת הגדול, כדי שנתחזק באמונה ונטהר את עצמנו מהשפעות זרות, וכבר אמרו לנו חכמים ז"ל, שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות האמונה, ואין הגלויות עתה מתכנסות אלא בשכר האמונה, אז צריך להיות חזקים באמונה, לא להתפעל ממה שרואים את אלה שצועקים שוא עבוד אלקים, ומה בצע כי שמרנו את משמרתו, צריך להתבונן נכוחה מה כתוב בתורה, מה אמרו לנו הנביאים, מה הודיעו אותנו שיהיה בדור האחרון וללכת עם עיניים פקוחות אפילו אם זה מספר אנשים בלבד, שהרי אליהו בדורו נשאר לבד. לבד. לבד. מן הסתם היו גם כאלה שהאמינו למה שהוא אומר, אבל הם נסתרו, הם פחדו מנביאים הבעל, הם שתקו פשוט, נעלמו התאדו. הראיה כשהתברר להם האמת שירדה אש מן השמים הם בעצמם שחטו את נביאי הבעל. אבל לא היה להם את האומץ לעמוד אפילו לימינו של אליהו הנביא. זה הכח של הציבור, שהוא מושך את ההמונים אחריו והם כמו עדר. אבל יש בודדים ויחידי סגולה בכל דור ודור, שהם מתלכדים סביב האמת ולא עוזבים אותה במסירות נפש, אלה היחידים שמוסרים את נפשם בשביל ה', לא חייב בפועל ממש אבל זה עד כדי מסירת נפש, שהרי רדיפת הילדים בזוים, איומים על פיטורים וכל הדברים האלה זה בחינה של מסירת נפש, ואשריהם של אלה שזוכים ועליהם נכתב ספר מיוחד ליראי ה' ולחושבי שמו. וכתוב שאחרי כן הקב"ה בעמק יהושפט יוציא את הספר ויקרא לכל אחד בשמו למי שכתוב בספר, אוה, כמה יהיו אנשים שימתינו שיקראו להם ולא יופיעו ברשימה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.