"רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל".

והנה הפלא ופלא, בתורה נאמר בספר שמות י"ב פסוקים כ"ו כ"ז, "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה', ויקוד העם וישתחוו, ורש"י מפרש ויקוד העם על בשורת הבנים. והתמיהה מתבקשת איזו בשורה טובה היא זו? והרי שאלת מה העבודה הזאת לכם היא שאלת הבן הרשע, כמבואר בהגדה לפנינו, זאת ועוד מדוע לא נאמרה בתורה התשובה המיועדת לבן הרשע כמו בהגדה, לי ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל. ועוד עלינו לעיין בין לשון הפסוק בפסוק הנ"ל, שהוא בלשון רבים, "והיה כי יאמרו אליכם בניכם" לבין הלשון של הפסוק בשאלת הבן התם, וכן בשאלת הבן החכם שמה נאמרו בלשון יחיד.

נחזור להבין מה שאלנו, יש לנו פסוק "והיה כי יאמרו אליכם בניכם" לשון יחיד, "מה העבודה הזאת לכם" זאת בעצם השאלה בהגדה של הרשע, שמה נשאל הרשע מה הוא אומר מלשון יחיד, בפסוק בתורה כתוב שבנים באים ושואלים מה העבוד ההזאת לכם. מה עונים להם בתורה? מה שלא עונים להם בהגדה, ואמרתם זבח פסח לה'", וע לזה "ויקוד העם וישתחוו", על מה הם השתחוו? רש"י אומר על בשורת הבנים. מה זה, מה הוא אמר? מה זה בשורת הבנים? אה, שיהיה להם בנים? שיאמרו בניכם, מישהו העלה בדעת שלא יהיו להם בנים? למה שיעלו על הדעת? איזה בשורה יש בבנים? על איזה בנים, שיהיו להם בנים רשעים? על זה הם השתחוו ויקדו והכל, מה זה בשורה, בשורת הבנים.

ואחרי זה למה התורה לא עונה את מה שעונה ההגדה, לי ולא לא, אילו היה שם לא היה נגאל, ולמה בשאר השאלות של הבנים האחרים זה בלשון יחיד ואילו פה זה בלשון רבים, יאמרו בניכם, טוב.

באחת מדרשותיו יישב החתם סופר את שלשת הקושיות בישוב אחד נפלא. המפרשים עמדו על כך שגם הבן החכם מוציא לכאורה את עצמו מן הכלל, גם הבן החכם, שהרי הוא אומר "אשר ציוה ה' אלהינו אתכם", מה אומר הרשע? "מה העבודה הזאת לכם", מה אומר הבן החכם? "אתכם" אז גם הוא הוציא את עצמו מן הכלל, מן הדין היה שאף לגביו נדייק ונאמר לכם ולא לו, אולם החכם מקדים וכולל את עצמו עם הכלל ובקבלת עול מלכות שמים, שהוא אומר אשר ציוה ה' אלהינו, אני בכלל של המאמינים, אז למה הו אאומר אתכם? משום שהוא עדיין קטן, זה שאלה של הילד הקטן שעוד טרם הגיע למצוות, אז הוא לא נצטווה אז הוא אומר "אשר ציוה ה' אלקינו אתכם" אני עוד לא מצווה, הלואי והייתי מצווה, אתכם, אז אני רוצה לברר תסבירו לי הגדולים.

אז בעצם יכולנו לומר כך גם לגבי הבן הרשע ולדון אותו לכף זכות, כשהוא אומר מה העבודה הזאת לכם זה בגלל שהוא קטן, וגם הוא לא הצטווה. אלא עומדת לחובתו העובדה שהוא לא הקדים לומר את הנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל, והוא לא אמר אלהינו כמו שאמר החכם. כמו שאמר הבן החכם הזכיר את ה' אלקינו, זה לא הזכיר הרשע, ועל ידי זה הביא את עצמו לידי חשד, וזהו דבר שאסור לעשותו כי כתוב "והייתם נקיים".

ואולם קיימא לן בראש השנה כ"ד, שחשד אינו אלא ביחיד ולא ברבים, לא נחשדו רוב ישראל לעבור על איסור, ומכל שכן  לכפור בעיקר, ואמנם ימצא לזמן רחוק ידין הבועט, זה בזמנם כבר, הא, אבל ברבים אין לנו לחשוד, להטיל דופי ברבים ישר, הגמרא בראש השנה אומרת חשד אינו אלא ביחיד ולא ברבים שלא יחשדו רוב ישראל לעבור על איסור ומכל שכן לכפור בעיקר ואמנם ימצא לזמן רחוק יחיד הבועט אבל ברבים אין לנו לחשוש. משום כך אמר החתם סופר, התחכמה התורה וכתבה לשון רבים, כי יאמרו אליכם בניכם הרבים, מה העבודה הזאת לכם, כי אז אל תחשדו בהם כי הם רשעים שכן רבים אינם נחשדים, ועל כן תשיבו להם, זבח פסח הוא לה', ואל תקהו את שיניהם מכיון שהם רבים, אז הרי הם בחזקת כשרות כי רבים אינם נחשדים. על הבשורה הטובה הזו נאמר "ויקוד העם וישתחוו", על בשורת הבנים, ראינו על זה שהם לא היו חשודים בכלל של הבנים אפילו שהם נשאלו בלשון זו. זה לימוד זכות כמובן, שהתורה מלמדת ללמד זכות.

כאן בהגדה של פסח לעומת זה מדובר בבן יחיד השואל, ארבעה בנים דיברה התורה, בן אחד מדברת עכשיו, מה העבודה הזאת לכם עליו נאמר, לפי שהוציא עצמו מן הכלל של חבריו, והוא לא שאל עם הרבים, להסיר מעליו את החשד, אלא הוא שאל בעצמו, יש כלפיו חשד כפירה בעיקר, ועל כן התשובה היחידה - הקהה את שיניו, זהו אחד כזה זה פרסם את עצמו אין לו את האפשרות שנלמד עליו זכות, הוא הוציא עצמו מן הכלל ולכן הקהה את שיניו. תיכף נראה פירוש נפלא מה זה הוציא את עצמו מן הכלל.

מעניין לגלות בחידושים שנרשמו מפי הגאון בעל החתם סופר ע"י אחד מגדולי תלמידיו, הגאון רבי משה שיפמן ביאור אחר, שאף הוא מיישב את הקושיות הללו. המתבונן בפסוקים מפרשת בא יבחין בשינוי לשון, בין ציווי לשון הקב"ה למשה על מתן הדם על שתי המזוזות ועל המשקוף. לבין הסדר, כאשר מצווה זאת לישראל משה, שם הוא אומר אל המשקוף ואל שתי המזוזות, מדוע הפך משה את הסדר? ה' ציוה אותו לשים על שתי המזוזות את הדם ועל המשקוף, קודם המזוזות ואח"כ משקוף, מה מצווה משה לישראל? קודם אל המשקוף ואח"כ אל שתי המזוזות. מה קרה?

בספרו גבעת שאול עמד על כך הגאון רבי שאול הלוי מאמסטרדם ותירץ, שתי המזוזות הם כנגד משה ואהרן, ואילו המשקוף הוא כנגד הקב"ה שהוא משקיף ומשגיח על הכל, ועל כן הקב"ה הקדים את כבוד הצדיק לכבודו, ולכן אמר קודם את המזוזות ואח"כ את המשקוף, ואילו משה רבינו ואהרן שהיו ענווים הרבה, לא רצו להראות לעם ישראל שהם צדיקים כל כך עד שהקב"ה מקדים את כבודם לכבודו, לכן שינו את הסדר.

כאשר יבוא מלך המשיח ונהיה כולנו חכמים וקדושי עליון כמאמר הנביא ירמיה ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, אז באמת יהיה ראוי לתת קודם כל על המזוזות, שכן רק בעת יציאת מצרים כאשר בני ישראל עוד לא רחצו מטומאתם, אז לא רצו משה ואהרן לייחס את הגדולה לעצמם, או אז זו תהיה שאלת הבנים, מה תהיה שאלת הבנים אז? מה העבודה הזאת לכם, צדיקים שכמותכם מן הראוי שיתנו קודם על המזוזות ואח"כ על המשקוף, ועל כך השיבו לו זבח פסח הוא, כלומר אז ביציאת מצרים לא היינו רואים לכך, ואנו עושים זאת לזכר הימים האלה, ועל כך על שאלה זו של הבנים נאמר "ויקוד העם וישתחוו", אלא שכל זה הוא כאשר נזכה לדור טהור, עד אז בטרם רחצנו מטומאותנו אין מקום לשאלה זו, ועל כרחנו במצבנו הנוכחי הכוונה של הבן השואל היא "לכם ולא לו", לא מה העבודה הזאת לכם שאתם עושים את זה לא כסדר הנכון, לא, לא על זה הוא שואל, והוא רוצה להוציא את עצמו מן הכלל לכם ולא לו, משום כך יפה אומר בעל ההגדה, כי כל עוד לא נגאלנו מי ששואל כך יש רק תשובה אחת - הקהה את שיניו. נו.

למה ההורים שמחים כשיש שאלה כזאת של בן רשע? איך יודעים שההורים שמחים שהרשע שואל את השאלה?

פירוש נפלא אודות בשורת הבנים לנוכח האמירה שלכאורה מעידה שאומר הוא רשע, אמר רבי צבי אלימלך מדינוב, בעל הבני יששכר, אחר שהקדים להקשות, מהי הבשורה הטובה שעליה קדו העם והשתחוו, וכי העלו בני ישראל שלא יהיו להם חס וחלילה בנים לדורות עולם על בשורת הבנים הם השתחוו? מה לא ידעו שיהיו להם בנים?

אלא מה שהוקשה לבני ישראל זה לשון הפסוק, כתוב "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם", והיה זה לשון שמחה, איזה שמחה יש אם יאמרו הבנים שאלה כזו מה העבודה הזאת לכם, ולשמחה זאת מה עושה, הלא זו שאלת הבן הרשע, אז איך הפסוק מציין והיה לשון שמחה?

ביאור הענין אומר הבני יששכר הוא על פי מה שאמר שמואל לרב יהודה, בכתובות נ"ג, שייננא, לא תבא בעבור האכסנתא אפילו מברא בישה לברא טבא, דלא ידיעה  מאי זרעא נפיק מיני, הגמרא אומרת ששמואל אמר לרב יהודה תשמע, אל תעיד על העברת נחלה מבן אחד לבן שני, ואפילו מבן רע לבן טוב, אפילו שיעבור נחלה מבן רע לבן טוב אל תעיד, אל תכנס לזה, למה? שהרי אינך יודע אילו בנים ייוולדו לאותם בנים, ואפשר שבני הבן הרע יהיו צדיקים! ולהיפך שבני הצדיק יהיו הרעים.

והנה במקום תשובה מקהים את שיניו של הבן הרשע ואומרים לו אילו היה שם לא היה נגאל, אולם לכאורה הנה עובדה היא שהוא בתוכנו, והוא רשע הרי שאף הוא נגאל, מה הוא עושה פה בסדר? הוא שואל את השאל, איפה הוא נמצא ברחוב? בדיסקוטק? הוא בסדר, הוא שואל את השאלה, הרשע נמצא בסדר. אלא על כרחך יש בו איזה ניצוץ קדוש, ועל ידי זה עתידים לצאת ממנו צאצאים טובים, לכן אמרה התורה "והיה" לשון שמחה, שמחה גדולה תהיה אפילו לנוכח שאלת מה העבודה הזאת לכם שהיא שאלתו של בן רשע, כי מכל מקום כיון שהוא עדיין ישנו בינינו, על כרחך שיש בו ניצץ קדוש ויצא ממנו זרע טוב. זאת הבשורה שהתבשרו ישראל כאן לכן ויקדו וישתחוו על בשורת הבנים, שאפילו אם יהיו בנים רשעים גם כן הניצוץ הקדוש הזה, לכן התורה אומרת את זה בלשון שמחה "והיה", היה שווה, הא?

הבשורה הטובה זה שהבנים הרשעים ירשיעו מרוב טובה ולא מעוני, זה עוד בחינה עכשיו.

אף הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בעל האור שמח, עמד על פשר הגדרת השאלה של הבן הרשע כבשורת הבנים, וכך הוא ביאר: מי שהוא רשע מתוך עוני אין לו תקנה, כי אם מ חמת עוני יכפור בהשגחה אז יעשה את ה' יתברך לאלהי כסף, כדרך הנוכרים שעושים לאליליהם, כאשר באה להם טוב המכבדים את האלהים, באה להם פורענות מקללים את האלהים, אדם שכופר מתוך עוני גם כאשר יוטב לו לא יסור מכפירתו, אלא יעבוד את אותו אליל שאליו התפלל ובו תלה את תקוותיו, אבל כאשר כופר משום שטוב לו, יש לו תקנה, למה? כאשר ייסר אותו ה' ישוב מאיוולתו ויצעק אל ה', כפי שמוצאים בספר שופטים כולו, שהיה דרך הדורות כך, ויזעקו אל ה' שבו אל ה' הכל היה בסדר.

עתה נשוב לענייננו, כששמעו בני ישראל כי לא יהיו בניהם רשעים מחמת עוני אלא בעת שיהיה להם טוב, איפה הם שמעו את זה? שהרי הפסוק אומר, "והיה כי תבואו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דיבר ארץ זבת חלב ודבש ואז ילכו הבנים בשרירות ליבם, ויאמר מה העבודה הזאת לכם? הרי יש לכם תקוה, כי כאשר יקום עליהם צער יצעקו אל ה' ואפילו ישובו אליו. על כך השתחוו בני ישראל והודו, עוד תקוה יש לרשעים, שאם הם כופרים מן הטובה הם עוד יחזרו אל ה' אבל אם זה מעוני, אוי ואבוי, אז הם יישארו כופרים.

עוד דבר, הגאון רבי שלמה היימן ראש ישיבת רמייאלס בוילנא, אח"כ היה ראש ישיבת תורה ודעת בניו  יורק, ביאר בדרך זו את פשר הבשורה הטובה הטמונה בשאלה "מה העבודה הזאת לכם", יש בשורה טובה פה. כל עוד התורה חיה וקיימת, כל עוד מתעסקים בה, אפילו אם יש בנים שיצאו לתרבות רעה, אולם כל עוד הם שואלים עליה שאלות אפילו אפיקורסיות - בשורה טובה, אוי לה לתוה שכבר לא תעניין אותם, ואפילו להקשות עליה לא ימצאו פנאי וענין, מפה אתה יכול לדוג אותם, על זה נאמר ודע מה שתשיב לאפיקורס, למה? אם הוא כבר שואל דע מה שתשיב אתה יכול למשוך אותו, אבל אם הוא עוד מתעניין.

זאת הבשורה הטובה, שאפילו בזמנים רעים של התדרדרות הדור הצעיר, לא תשתכח התורה מישראל, אלא גם פורקי עול יעסקו בה ויטרחו להתקיף אותה, ודוקא מתוך כך ישובו בסופו של דבר לכור מחצבתם. זה תרגיל הכניסו אותי לכמה קבוצות בווצפ, כאלה שהם לא מהחבר'ה שלנו מה שנקרא, ואני יושב בשקט בצד, זה שהכניס אותי יודע שאני בפנים, הם לא יודעים, ואני כל פעם מכניס להם את השיעורים שלי, ויש כמה מתלוננים ובינתיים אני מסתכל כמה הסתכלו, רובא דרובא הסתכלו בסרטים. אייי, למרות שהם ככה וככה, אלה שמדברים אני רואה בדיוק שהם הסתכלו את הסרט במלואו.

עוד בשורה טובה טמונה בכך, שיהיה לאותם בנים את מי לשאול, יש עוד בשורה, כי אם האבות לא יעסקו בתורה לא יהיה לבנים את מי לשאול, ומכיון שיתבשרו שהבנים ישאלו הרי יתבשרו בכך שהאבות של אותם בנים יעסקו בתורה, כי מאיפה יענו להם? אז זה גם בשורה טובה, והיה כי יאמרו אליכם בניכם.

יש הבדל בין בן רשע לכנופיה של רשעים מאורגנת, הגאון רבי מאיר אבוביץ, אב"ד נובהרדוק, עמד על ההבדלים שבין פסוקי התורה ללשון ההגדה בשאלת הבנים והתשובה להם, ושתי הארות נכללו בדבריו. בתורה תשובה בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. למי נאמרה התשובה הזאת? היא נאמרה לשאינו יודע לשאול, וכדברי המכילתא שהובאו ברש"י בשמות י"ג ח', בעוד לבן הרשע לא נאמרה בתורה תשובה כלל, שהרי לא נאמר ואמרתם לו זבח פסח הוא, אלא רק ואמרתם זבח פסח הוא, למי ענו? לא כתוב שענו לו, על זה שאינו יודע לשאול אומרים לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים אבל לו לא נאמר שום שום תשובה כלל, בלי המילה לו, בעוד שבשאר הבנים נאמרה תשובה "והגדת לבנך", כמו בשמות י"ג ח', ואמרת אליו - כמו בשמות י"ג י"ד, ואמרת לבנך בדברים ו' כ', לכל הבנים האחרים נאמר שעונים להם תשובה, לרשע לא מתייחסים אליו בתורה בכלל, אומרים ואמרתם זבח פסח הוא, למי דיברו למי ענו - לא כתוב שום דבר.

אם כן מאחר והתורה לא ציוותה להשיב לבן הרשע, מהטעם הפשוט, למה לא משיבים לו? כי הוא לא שואל בכלל, הוא מלגלג, הוא מלגלג, כפי שמפרש הירושלמי, מה העבודה הזאת לכם, מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה, אחד שמלגלג, מה אתה צריך לענות לו? מה תענה לו? הוא לא מתכוון לקבל תשובה, גם כתוב אצלו רשע מה הוא אומר, לא מה הוא שואל, הוא בכלל לא שואל, הוא רק אומר מטיח דברים והולך, אז מה תענה לו? אין מה לענות לו. אז נשאלת השאלה למה ציוה בעל ההגדה כן להשיב לו? התורה לא ענתה לו תשובה, ובעל ההגדה אומר לנו מה להשיב לו, מה זה? דבר שני למה רמזה התורה בתשובה לבן הרשע אצל הבן שאינו יודע לשאול בעבור זה עשה לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו, למה הביאה את התשובה של הבן שלא יודע לשאול לרשע, בעוד שבתורה מה כתוב "ואמרתם זבח פסח לה'".

אבל הוא מיישב רבי מאיר אבוביץ, אב"ד נובהרדוק, הוא מיישב את הדברים והטעם לכך פשוט. בתורה כתוב בשמות י"ב כ"ו "והיה כי יאמרו אליכם בניכם" בלשון רבים, ולשון זה היא הנאמרת בשאלת הבן הרשע, ואם רבים הם הרשעים, וגם מתארגנים יחד עד שכולם אומרים פה אחד מה העבודה הזאת לכם, שוב לא תועיל להם תשובה, שום הסברה שום בירורי דברים, מוטב לא להתווכח עמם כלל, כי הם באו בכנופיה, זה לא באים בשביל לקבל, זה סטלבט כמו שקוראים, אז מה העצה היחידה נגד ארס הכפירה שלהם? שלא ירעיל את הסביבה אז לחנך את הבנים מקטנות, לחנך את הבנים  מקטנות עוד כשאינם יודעים לשאול על מבועי התורה, קח את הילד עוד שהוא קטן עוד לא יודע לשאול ותלמד אותו תורה ודעת, עד שכל בניך יהיו לימודי ה', בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, כאשר אלופינו מסובלים בתורה אז אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה, כמו שדרשו חכמים ז"ל, שלא יהיה לו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים, ובעל ההגדה לעומת זאת מדבר בבן אחד רשע, אם הרשע הוא רק יחיד אין להניחו בלא תשובה, כי יש עדיין תקוה להחזירו למוטב, אז כשהם רבים התורה אמרה ואמרתם זבח פסח הוא, לא עונים, מדברים כללית, זהו, שלום. כמו לץ תכה ופתי יערים, זהו, אתה זורק תשובה לחלל מי שתפס תפס ביי, לא מתייחס. זה יותר בשביל אחרים מאשר בשבילו, אבל אם הוא בא ביחיד אז בעל ההגדה אומר טפל בו, כמו שאני אומר לך ,תגיד לו שמע אתה וזה וזה. אמרתי פעם שלפעמים אני נוהג כלפי כאלה בהרצאות שאחד אני רואה אותו רק מתריס ולא מתכוון לקבל, אז אני אומר לו אתה יוד עמה, תשאר ככה, כן תשאר ככה, רגע מה איתי וזה זה... לא, צריכים מישהו כמוך שישאר במוזיאון, אנחנו צריכים שיראו מה היה פעם, אתה מבין, אז הוא נדלק עוד יותר, מה זה עזבו אותו, כאילו הוא לא יהודי, מה נגמר, מה מה, ככה אתה מוציא ממנו את המיץ, אתה מבין שהוא לא עד כדי כך, בכל אופן יש לו איזה נקודה שכואב לו אם לא מתייחסים אליו.

מאבי מורי שליט"א שמעתי טעם נוסף על הבשורה הטובה וכו', אני לא הסמכתי כל כך עם הפירוש הזה אבל אני אגיד לכם אותו. זאת על פי מה שביאר המלבי"ם, הוא אומר שבשורה טובה בשאלת הבנים אכן התממשה בדורנו, והוא מבסס את זה על ביאור של מלבי"ם שכתב שמאחר וטעם מצות הפסח הוא להורות על ביטול העבודה זרה של מזל טלה, שהיו עובדים אותו בדורות הקדמונים, ובדורותינו כבר לא יודעים כלל שהיתה עבודה זרה כזו ששקעה בתהום הנשיה, ואין דורש ואין מבקש לה, וכאשר הבנים תמהים מה העבודה הזאת לכם, הרי כוונתם וכי יתכן שהיו פעם בני אנוש עבדו לטלה עד אשר נדרשנו לעשות זכר לנצחון עליהם? זו כשלעצמה בשורה טובה שכבר אין מי שזוכר את אותה עבודה זרה, שכבר לא זוכרים את הדבר הזה.

ואכן בימינו אנו עדים לניפוץ אלילים רבים, לא רק אלילי מצרים אלא אף אלילים שאך לפני דור או שניים סחפו המונים ועתה הפכו ללעג ושנינה, וזכינו לראות בעינינו את אותה בשורה טובה. אז לפי זה כאילו אין רשעים יותר, זה ...

טוב, הרשע אינו שואל אלא אומר, רשע מה הוא אומר, את לשון שאלת הרשע המובאת כאן אנו מוצאים בפרשת בוא בשמות י"ב כ"ו יהיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, אולם בפסוק לא מצאנו רמז לכך שזוהי שאלת הרשע, מנין אם כן למדו חכמים ז"ל שהבן הרשע הוא ששואל שאלה זו?

ביאר הגאון רבי מרדכי יהודה לייב זקס, רבה של שכונת זכרון משה בירושלים, לשים לב לשינוי בלשונות הפסוקים, בפסוק "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת" הבן שואל, שומעים כי ישאלך בנך, וכך גם בפסוק בדברים ו' כ' כי ישאלך בנך מחר לאמור, שאומרים ישאלך, מה העדות והחוקים, גם זה בלשון שאלה, רק בפסוק שבו הלשון הוא מה העבודה הזאת לכם, הבן אינו שואל ומבקש תשובה, הוא לא מבקש תשובה אלא אומר, אה מי שאומר ולא מבקש תשובה זה בן רשע. מפה יודעים שזה הבן הרשע.

ביאור מענין זה כבר הובא בשמו של האדמו"ר רבי יישכר דב רוקח מבעלז והוסיף על כך בנו הגאון רבי אהרן מבעלז, שלפי זה נוכל לפרש את מה שנאמר בתשובה לבן החכם, ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, מה זה שאומרים לו ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח? תגיד אף אתה אמור לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, אם זה מה שרצית להגיד תגיד, בשביל מה אתה אומר לו אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, מה הצורך במילים האלה?

אלא מצינו בגמרא בהוריות י'. אמר רבא בר בר חנא אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהם, אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו לשם אכילה גסה, אחד בא לקיים את מצות החג והשני בא למלא את הבטן, זה שאכלו לשם מצוה עליו נאמר "צדיקים ילכו בם", זה שאכלו לשם אכילה גסה - ופושעים יכשלו בם. שניהם אכלו את פסחיהם, זה בהווה אמינא של הגמרא, אח"כ יש דחיה.

נמצא לפי זה ששייך לקיים את מצות הפסח כחכם או כרשע, את אותה מצוה, זו כוונת בעל ההגדה, ואף אתה אמור לו, אמור לו זה אמירה רכה, ואף אתה אמור לו, כהלכות הפסח, אתה יודע מה, כהלכות הפסח, כלומר - כשם שבעשיית קרבן פסח שייך להיות צדיק או רשע, כך גם כאשר שואלים שאלות, ניתן לשאול כמו צדיק או לשאול כמו רשע, ורק מאחר ששאל כצדיק אז משיבים לו כהוגן, אבל הרשע שאין בדעתו לקיים את מצוות ה', מקהין את שיניו, למרות שלכאורה גם הוא שואל אותה שאלה, יבוא צדיק ויבוא רשע וישאלו אותה שאלה - לזה נענה לזה לא נענה, אומר למה? אני שאלתי אותה שאלה? איך שואלים, האם אתה מתריס, מלגלג, אתה אומר או אתה שואל, אותה שאלה כן, אותה שאלה, אבל השאלה מי שואל ואיך שואל, ולפי איך שואל מבינים מי שואל, אז לכן אומרים לו כהלכות הפסח, אמור לו ברכות כהלכות הפסח, תדע לך אני עונה לך בדיוק מה שאתה שאלת וזהו. איייי.

אף בספר שמן המור הובא דיוק דומה, למה שאלת הרשע נאמרת בתורה בלשון רבים? והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, ושאלת החכם נאמרת בלשון יחיד, כי ישאלך בנך, למה? הוא מביא ישוב לכך בשם הגאון בעל משרת משה, החכם שואל רק בינו לבין עצמו, למה? מחשש פן לא ידע הנשאל להשיב לו וילבין את פניו. אבל הרשע שכוונתו אינה אלא לקנתר שואל דוקא בפרהסיא, כי יאמרו לכם בניכם פפפפם, מרעישים שישמעו כולם את השאלה, אבל הם לא מתכוונים לקבל תשובה, הם מתכוונים להלבין פנים. חכם בשושו, כי ישאלך בנך לבד, למה אולי הוא לא ידע לענות אז לא יתלבנו פניו. איייי.

הגאון רבי אברהם אדלר מחכמי ירושלים בעל פרחי שושנה אומר, החכם דורש רק את האמת, ואמת יש רק אחת, הרשע לעומת זאת בשקר יסודו ושקרים יש לרוב.

ועכשיו נגיע להוציא את עצמו, רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, מה אנחנו תמיד לומדים? לפי שהוציא את עצמו מן הכלל, כי הוא אמר לכם ולא לו, אז הוא כפר בעיקר. אז מקשים, מה ההבדל בין חכם לרשע? הלא גם החכם אומר אתכם והוא מוציא את עצמו מן הכלל בלי התירוץ של קטנים, זאת ועוד, מדוע רשע האומר לכם ולא לו ומוציא את עצמו מן הכלל נחשב בזה גם לכופר בעיקר? תגיד דרשה אבל למה כופר בעיקר?

משמו של הגאון רבי יוסף דב הלוי סולאוויצ'יק מבריסק בעל בית הלוי נאמר לבאר, כשהוא אומר הוציא את עצמו הכוונה לקב"ה. מאיפה אנחנו לומדים שהוציא את עצמו זה את הקב"ה?

מצינו בסיפור של טיטוס הרשע שגירד את הפרוכת ובצבץ ממנה דם, כתוב שם וכסבור הרג את עצמו. הוא חשב שהוא הרג כביכול את מציאותו יתברך כביכול את עצמו, אז רואים שיש מושג עצמו כלפי הקב"ה, גיטין נ"ו. ושהוציא את עצמו מן הכלל, הא, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, הוא לא הזכיר בשאלה בדוקא את שמו של הקב"ה, בניגוד לחכם שאמר ה' אלקינו אתכם.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.