חומרות במאכלות אסורות וכדומה אם רצוי. רב אחד כאן, אומר הרב ברנדסדורפר בתשובות והנהגות בחלק יורה דעה סימן שע"ח, רב אחד כאן דרש בפומבי בגנו המחמירים חומרות. ולדבריו ראוי הדבר רק לגדולים וקדושים ולא לכל ישראל. כדמצינו בנזיר שפורש ממה שמותר נקרא חוטא, אף שפורש רק מהיין. והביא דברי הרמב"ם בפרק שלישי דדעות שלא ימנע אדם עצמו אלא ממה שאסרה תורה, דדייך מה שאסרה תורה ואל תהי צדיק הרבה.

ולדבריו כל זה אינו אלא יוהרה, מי שמחמיר חומרות הוא שויצר, זה רק יוהרה, כדי להחמיר הוא אומר צריך דוקא שיהיה לשמה, לקדושה. והיות שרמז בדבריו לקהילה הקדושה שלנו על סדרי כשרותיה המופלגים, מצאתי לנכון להשיב על דבריו ולרשום תוכן הדברים שדרשתי.

וכך מחל את התשובה הרב ברנדסדורפר, דברי המשיג הם הבל ממש, ומי שמעיין בשו"ע ימצא שרוב ההלכות הם מחומרות האחרונים בלי יסוד בש"ס. ורק בזכות חומרות אלו נשארנו עם התורה שלנו. תצרפו את הדברים שהוא אומר כאן למה שהבאתי שיעור בנושא של רבינו יונה, על דברי חכמים שכל העובר על דברי חכמים בגדרים ותקנות ומנהגים חייב מיתה, תצרפו לכם פה ותראו כמה הוא צודק.

והרמב"ן ריש פרשת קדושים מביא שאדם יכול להיות נבל ברשות התורה, כמו להשתכר שאין בזה איסור. אדם יכול לשתות יין ואם הוא השתכר הוא לא עבר על איסור. הוא איבד את הדעת, הוא לא יכול להיות ד יין בשעה שהוא שיכור הוא לא יכול להיות שליח ציבור, אבל אין איסור אם הוא שתה מעבר למה שצריך להשתכר, אבל זה נקרא נבל ברשות התורה, שהתורה אומרת לך שמותר, או בכל אוות נפשך תאכל בשר, היא לא מתכוונת שתהיה כמו בן סורר ומורה. היא מתכוונת שיהיה לך מגבלות, קדושים תהיו פרושים תהיו, שאדם יגדור את עצמו גם בלי שיגדרו אותו חכמים. אבל התורה ציוותה קדושים תהיו. ולמדו שמצוה זו להתקדש כוללת להוסיף על התורה גדרים וסייגים, ועל כן הוסיפו רבותינו האחרונים חומרות הרבה, רבותינו, לא אנשים בימינו, רבותינו מזמן התלמוד. ועל כן הוסיפו רבותינו גם האחרונים חומרות הרבה, וכבר כתב בחובת הלבבות שראוי למנוע ממאה שערי היתר ולא להכנס לשער אחד של איסור. ושיבח מנהגם של אלה שמתרחקים ממאה שערי היתר ולא להגיע לשער אחד של איסור. שיבח מנהגיו, זה רבינו בחיי הקדוש, החסיד הפרוש לפני כאלף שנה.

והמסילת ישרים בפרק י"א אחר שביאר מה שגורם מאכל איסור שמטמטם ומסיר הרוח והשכל, ונעשה כבהמה, כתב וזה לשונו: והנה מי שיש לו מח בקדקדו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים, או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי, כי הנה אם דבר זה יארע היקל אדם עצמו לאכול ממנו? אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש ואפילו חששא קטנה, ודאי שלא יקל, ואם יקל לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור. אף איסור המאכל כבר ביארנו שהוא ארס ממש ללב ולנפש. דברי הרמח"ל הקדוש במסילת ישרים, פרק י"א - אמנון יצחק.

ויפה הגדיר גדול אחד זצ"ל, אם אבותינו היו שומרים רק את השו"ע, היינו ה יום ערומים גם ממצוות הרבה, אבל ברוך ה' הוסיפו הרבה ואנחנו נשארנו עם השו"ע.

ויש לדעת שהזהירות והפרישות מחשש מאכלות אסורות יש בזה קדושה וחינוך עד כמה להתרחק מאיסורים, ובדרך זה אנו מחנכים גם את בנינו ליראת שמים, והיינו יראה כפשוטו, פחד לעבור על רצון אלקינו יתברך שמו, ובדרך הזה אנו זוכים לבנים יראים ושלמים. ואלו שאין רצונם בחומרות אלא ממהרים למצוא בכל דבר היתר עפ"י שו"ע, מגיעים לכך שנותנים יד לנשים, נותנים יד, מוסרים יד, לחיצות יד לנשים, שותים חלב גויים, מדברים הרבה שהעיקר הוא מצוות שבין אדם לחברו ולבסוף כשמגיעים לכבודם רואים בעליל שגם זה אין להם, רק דיבורים, אבל מישהו יפגע בכבודו - הוא דורס אותו. ועוד רואים אצלם שכל המצוות של בין אדם לחברו קיים רק כלפי החופשיים, אבל כלפי החרדים הם סבורים שמצוה לגנותם. ומתחברים עם קלי דעת ודעות כוזבות, ומה עוד שלדבריהם אסור לדבר נגדם, ולבסוף מקומם במתפשרים, ובניהם עוזבים דרכם או שזכות אבות גורם להם שבניהם מתחברים לחרדים, או רח"ל מתקלקלים לגמרי. אז הוא אומר יש לדעת שהזהירות והפרישות מחשש מאכלות אסורות יש בזה קדושה וחינוך עד כמה להתרחק מאיסורים בדרך זה מחנכים אנו את בנינו ליראת שמים פחד לעבור על רצון אלקינו יתברך שמו, כך זוכים לבנים יראים ושלמים. אבל אלה שלא רוצים חומרות וממהרים למצוא היתרים עפ"י שולחן ערוך, מגיעים לכך שנותנים יד לנשים, שותים חלב גויים, מדברים הרבה על מצוות בין אדם לחברו והכל חרית ברית, והילדים שלהם בסוף ברובם יוצאים לתרבות רעה. זה כבר ראינו שזה כתוב מפורש בספרים הקדושים, שמי שאוכל מאכלות נבלות וטרפות וכו' שקצים ורמשים מאכיל אפילו את ילדיו התמימים שהם לא יודעים כלום, הם יצאו לתרבות רעה. מביא את זה גם החפץ חיים.

ועכשיו הוא טוען, ומה שהביא ראיה מנזיר, שהנזיר נקרא חוטא, הוא רק לא הביא שנזיר גם נקרא קדוש, שאם הוא עושה את זה לפרישות, אדרבא הוא נקרא קדוש. אז מבואר שנזירות מצוה גדולה היא, שמתכוון לשם שמים לפרוש מתאוות עולם הזה שלא יכשל, זה מצוה גדולה אדם שפורש, אדרבא, החומרה הזאת שאדם מזיר עצמו מן היין זה קדושה גדולה, נקרא קדוש. כתוב ששכינה עליו, יש לו דרגה של כהן גדול, יש מאן דאמר של נביא, דברים גדולים. ואומר אפילו מהיום הראשון, לא בתום השלשים יום, מהיום הראשון, רק קיבל על עצמו נזירות - זה הדין שלו. והמניעה מחשש איסור גם במקום שמותר מדינא מכריח את האדם לפרוש תמיד מדברים שנפש הבהמי חושק בהם. אז יש לך עוד רווח גדול, אם אתה מונע את עצמך מחשש איסור, גם במקום שמותר מדינא, כן, גם במקום שמותר מדינא, כמו שנגיד אומרים לפעמים שבמיעוט המצוי או לא מצוי אז זה תלוי, אז נגיד אפילו שמותר מדינא, אבל אם אתה יכול לברר ואתה יכול לבדוק, וזה גמרא מפורשת שבמקום שאפשר לברר צריך לברר, ולא רק זה אלא מה שאמר יצחק יוסף זה דבר מדהים, הוא סומך על הריב"ש שאומר קרוב למחצה, שטויות והבלים. אנחנו עוד נבאר את הדברים. אבל בואו תשמעו מה כותב האבא, הרב עובדיה יוסף. זה מובא בשולחן יוסף, בהלכות תולעים, בי"ב, בדיקת עלי חסה הגדלים בחממות, כתוב כך: אך אף עלי חסה הבדוקים וגדלים בחממות של גוש קטיף או חסלט, אין לסמוך לאוכלם בלי בדיקתם תחילה מתולעים. כתוב אין חשש תולעים, רק לשטוף וכו', על השקית, והם אומרים שאין שמה זה ואם כן יש רק זה משהו שריחף ולא יודע מה, מה כתוב, אף עלי החסה הבדוקים, הבדוקים, כבר בדקו אותם, וגדלים בחממות שהחדירות של חרקים אפסיות, אף הגדלים בחממות של גוש קטיף או חסלט אין לסמוך לאוכלם בלי בדיקתם, אבל הם בדוקים, וזה מיעוט שאינו מצוי, צריך לבדוק אותם גם מתולעים. מי אומר את זה? הוראת מרן זצ"ל. הרב עובדיה יוסף. מה הוא לא ידע את זה יצחק יוסף שאבא שלו הורה לבדוק גם חסלט וגם גוש קטיף בדוקים, ואין לסמוך, ואין לאכול בלי בדיקה תחילה מתולעים, ומה עם המיעוט המצוי והלא מצוי? למה צריך לבדוק? אם זה לפי הריב"ש קרוב למחצה, הרי לא יימצא כזה דבר. מה הוא לא ידע מזה?

אז אתם יודעים מה כתוב פה, לא תאמינו, שאלות ותשובות מצות אברך סימן פ' עמוד רנ"ה, עדות הרש"ל יצחק יוסף. הוא מעיד שאבא שלו אמר שאסור לאכול בלי בדיקה, מה? מה? יש קרוב לחמישים אחוז תולעים בכל החסלט וגוש קטיף? איפה הריב"ש? נעלם הריב"ש. פששששש. והרב עובדיה בעצמו ביביע אומר ביורה דעה סימן ג' מציין פה בענין מביא את התוס' ביבמות ל"ו. שמביאים שמיעוט נפלים זה נקרא מיעוט מצוי, תוס', מיעוט נפלים זה מיעוט מצוי, שמעתם? כמה יש, כמה יש נפלים, כמה יש נפלים? כמה אחוזים, חמישים אחוז? קרוב לחמישים אחוז נפלים? ילד אחד נולד ילד אחד מת ילד אחד נולד ילד אחד מת, ככה זה האחוזים? איפה הריב"ש? תוס' מפורשים, איפה הריב"ש? והרשב"א אמרנו שמביא שאפילו בזיתים מיעוט המצוי, מה זה מיעוט המצוי, יש שמה או לא, יש בזיתים תולעים? כמה אחוזים? אז הוא אומר אפילו שזה מיעוט המצוי, אבל הוא אומר כל מצוי טעון בדיקה, כל מצוי טעון בדיקה, כל מצוי טעון בדיקה, מצוי, כמה מצוי, מאלף זיתים כמה תמצא זיתים עם תולעים, בקושי  מוצאים, בודדים, בודדים, זה גם כן אם זה כבר שהה אני לא יודע כמה וכו' וכו', אז איך זה צריך בדיקה? איך הרשב"א אומר שצריך בדיקה? הריב"ש היה בזמנו פחות או יותר לפני 700 שנה. זה אומר אפילו במיעוט כזה מצוי צריך בדיקה וזה אומר קרוב לחמישים?

אלא צריך להבין מה חשב הריב"ש. אף אחד לא מביא אותו, כולם מדברים שלש אחוז ארבע אחוז מקסימום חוץ מהמשכנות יעקב שלא נמקבלים אותו אז כולם הולכים על מיעוט של מיעוט, ולבדוק בדאפשר ובדאי אפ]שר, אז אומר פה והמניעה מחשש איסור גם במקום שמותר מדינא, מכריח את האדם לפרוש תמיד מדברים שנפש הבהמי חושק בהם, כמו כל אוכלי הנבלות והטרפות. איפה הכף החיים? יש לך את הכף החיים? תפתח לי שמה בבקשה. אומר הכף החיים גם כן עוד ענין לענין זה, איסור מוחזק והוי איסור מוחזק יותר מן ההיתר, כהיה גוונא לא עבדינן ספק ספיקא כמו שכתב הש"ך סימן ק"י בדיני ספק ספיקא אות ל"ג. ז"א מתי לא עושים ספק ספיקא? אם האיסור מוחזק יותר מן ההיתר. אז לא בכל מצב גם עושים ספק ספיקא.

ממשיכים ברב שטרנבוך, והרמב"ם בהלכות דעות שהביא, לא מיירי כלל בפרישות מאיסורים, דייך מה שאסרה עליך תורה, לא מדבר שמה בפרישות מאיסורים, ואם פורש כדי לא להכשל באיסורים ודאי כן הוא רצון התורה, ולא שייך בזה אל תצדק הרבה או דייך מה שאסרה תורה.

והרמב"ם כתב רק שפרישות מצד עצמה אינה מצוה, ועל כן אם מוסיף כדרך הנזירים הגויים שרצונם סתם לחיות בפרישות, הוי מוסיף על התורה ולא זהו דרך התורה. התורה לא ביקשה ממך לחיות כ מו הנזירים הגויים הנוצרים, אבל כשפורש מנדנוד חשש של איסור אשריו ואשרי חלקו בעולם הזה ובעולם הבא. ועל פרישות כזאת הקב"ה ממהר לשלם שכרו בעולם הזה, כמובא בבבא קמא דף ט' ששכר מצוה בעיא עלמא ליכא לא מקבלים שכר על מצוות בעולם הזה, אבל מה שמוסיף מדעתו לכבוד שמים, שכרו הרבה מאד, וזוכה לבנים צדיקים ובנות צדקניות, אשריו ואשרי חלקו.

והנני מוסיף, אומר הרב שטרנבוך, שבדרשות כאלה שדרש אותו רב בפומבי לשלול את המחמירים חומרות, אותו רב ובפרט שהוא דיבר בפני בעלי בתים ופרסם את דבריו, והוא מחליש את הקדושה בעם ישראל ועתיד ליתן את הדין, שבדור כמו שלנו שאפיקורסים ובעלי תאוה פועלים בדברים ומאמרים, ומתירים היתרים בפה ובכתב בכל מיני אמצעים בלתי רגילים הרסו והורסים את הקדושה. לכן אנו חייבים היום כנגדם להוסיף קדושה על קדושה.

שאלו בגמרא בברכות, למה אתה מגדל זקנך כנגד המשחיתים? שאתה רואה אנשים מקלים במצוות עמוד והתגבר, הפוך, תגדיל את הצד הנגדי, צד הקדושה. והרב שדרש במחילת כבודו פרץ את גדרי הקדושה, ואנו נלך בדרך אבותינו הקדושים מדור דור, והזמן יוכיח שבשיטה הזו והדברים אלה כשלו זה רק הורס, ואנו בדברים האלה הצלנו נפשנו ונפש בנינו, ונמשיך בדרכינו עד שהקב"ה יאיר עינינו בביאת משיח צדקנו בקרוב אמן. כן, אז כמו שאמרנו זה לגבי אלה שטוענים טענות על אלה שמחמירים חומרות ומזלזלים, זה דינם.

עכשיו אני חוזר שוב פעם לתשובה של הרב עובדיה יוסף ביביע אומר סעיף ג', ששמה הוא מדבר על הנושא שצריך לאכול חלק בית יוסף לשיטת מרן ולא לשיטת הרמ"א. ומביא פה את הרשב"א, אני מקצר רק מביא את העיקר כאן, והוא אומר, וכן כתב הרשב"ץ בספר יבין שמועה בשם הרשב"א, ושכל העושה כן כאילו מאכיל טריפות לישראל, וכן כתב, אז פה למעלה הוא מביא את זה ואומר ככה, בתשובת הרשב"א בסימן ש"ד נשאל, האם מותר למשמש באצבעותיו בסרחה שנמצאת במקום שאסרו חכמים לראות אם תהיה נימוחה ואז נכשיר אותה או לא, זה השאלה, והשיב, דבר זה צריכים להתרחק ממנו הרבה ואנו גערנו מאד במי שעושה כן, ואם יעשה אחד בינינו כדבר הזה אנו מסלקים אתו מן השחיטה לאחר התראה לפי שאין עיקר ויסוד לזה בתלמוד, וכי אין סרחה אלא אם היא כעבות העגלה? או איזה שיעור נקבע לדבר? ויש משמוש אצבעות שאפילו הריאה והקנוקנות יימחו בכך, סוף דבר אין להקל בזה בשום צד כלל. זה דברי הרשב"א.

וכן כתב הרשב"ץ בספר יבין שמועה בשם הרשב"א, ושכל העושה כן כאילו מאכיל טריפות לישראל, וכן כתב בארחות חיים ובכלבו, וכן פסק הטור שו"ע סימן ל"ט סעיף י', שכל מקום שאסרו סרוחת הריאה אין הפרש בין אם שתהא הסרחה דקה כחוט השערה, בין שתהא עבה וחזקה, ולא כאותם שממעכים ביד ואם נתמעכה תולין להקל, וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל. דברי השו"ע.

אך הרמ"א, רבי משה איסרלש, פוסק שהולכים לפי אחיו האשכנזים, כותב שם בסעיף י"ג, ויש מתירין למשמש בסרחות ולמעך בהם, ויש מתירין, שימו לב, יש מתירים למשמש בסרחות ולמשמש בהם שאומרים שסרחות אם ימעך באדם כל היום לא תנתק, יש אומרים כאן. ולכן כל מה שתתמעך תולין להקל, כל מקום שהיא תתמעך תולין להקל שאין זו סרחה אלא ריר בעלמא, ואומר הרמ"א, ואע"פ שקולא הגדולה הזו, זה קולא גדולה מאד היא, כבר נהגו כן במדינות הללו ואין למחות בידם. בביאורי הגר"ש שם מביא על זה מתשובת הרשב"א הזאת ומוכח שהוא סובר להחמיר, וכן כתוב בשאילות בספר מעשה רב שיש להחמיר בזה בביתו אף בכלים. וחס ושלום למעך סרחות במקום שלא נהגו כך.

והנה גם הרמ"א הזהיר שלא למעך בכח כי אם בנחת, זה לשיטתם, שלא ינתק הסרחות, היום ה' ירחם כולם, אין בית יוסף, כולם מפרקים סרחות ורירים מעבירים בלי שום בעיה וגם מקלפים עם הציפורן, במו עיני ראיתי בכמה משחטות, מפרקים עם הציפורן.

וכתב השל"ה וכן הוא במאירי וכתב השל"ה בשער האותיות בענין עיון ומשמוש בסרחה, שנתפשט הנגע בהרבה מדינות בחו"ל להקל בזה, כבר כתב הרשב"א שעושים כן כאילו מאכילים טריפות לישראל, וכן כתב רבינו ירוחם בשם רבינו תם וגדולי האחרונים, ואף שמובן מדברי הרמ"א שימו לב ביורה דעה סימן ל"ט שאין הדבר כשר, מכל מקום הוא לא מיחה, כי כן דרכו שלא לסתור מנהג שנהגו בו. זהו. זה הטעם שלו. אמנם קנאת ה' צבקות תעשה זאת, הרב עובדיה פה עומד ואומר קנאת ה' צבקות תעשה זאת, לבלתי שמוע אל המנהג הרע הזה, כי אפילו בנענוע הריאה שאמר הורה הרב יעקב רבו החולקים עליו, ותשמעו מה אומר, ואתם הבנים בני, הנני מצוה אתכם שלא תאכלו בשר הנכשר מכח מיעוך, מה שהיום מוכרים, כולל בית יוסף, ולא תקנו בשר מהטבח עד שתדרשו ותחקרו אחר זה, כמו שאני הלכתי וחקרתי את הכל, לא כמו אלה שמדברים מהכולל. וכן מנהג יושבי ארץ ישראל וכל תושבי תפוצות ישראל להטריף, והחכמת אדם בספר שערי צדק בדין מיעוך הסרחות שבארץ ישראל הולכים אחרי פסק השו"ע שאסור למעך, ובני האשכנזים נהגו אחר הרמ"א, בכגון זה כייפינן לגבי האשכנזים שינהגו כמו ספרדים משום בל תתגודדו, לא תעשו אגודות אגודות. והסביר בבינת אדם, משום שארץ ישראל התרי דהרמב"ם והשו"ע, והרי אף בחו"ל צווחין ככרוכיה על מיעוך הסרחות, ומי יתן שיוכלו לבטל המנהג הרע הזה, ואם כן איך יעלה על הדעת לנהוג קולא הזאת בארץ ישראל. והיום כל הספרדים מקלים בזה חוץ מהאשכנזים, ז"א זה להאכיל נבלות לישראל.

עכשיו מה אומר הרב עובדיה, שימו לב, ומן הראוי שכל החכמים יתקבצו לגדור גדר, לבל יישמע עוד כזאת, ולהתרות בשוחטים על זה, ואם לא ישמעו יצוו לרדפם ולהבדילם מקהל ה' עד שיקבלו. ותבוא עליהם ברכה של אלה שרודפים להבדילם מקהל ה' אם הם לא ישמעו. זה מביא הרב עובדיה יוסף בשם החכמת אדם.

אתה הוראית לדעת כמה החמירו גדולי ישראל בזה, שימו לב, והגדילו המדורה לרדוף את השוחטים ה מקילים בזה שמאכילים טרפות לישראל. אתם שומעים?

והן עתה מה נדבר ומה נצטדק כי אין פוצה פה ומצפצף נגד המקילים בזה, ואני שמצפצף אומרים מה הוא צועק, מה הוא מדבר, אף אחד לא מדבר, אף אחד לא מדבר, למה הוא מדבר? למה הוא מדבר? ומה הוא אומר? הוא אומר מה נדבר ומה נצטדק כי אין פוצה פה ומצפצף נגד המקילים בזה, עד שמרעה אל רעה יצאו להתיר מיעוך ומשמוש בכח גדול ביד חזקה בציפורן.

וכבר כתב הגאון תורת יקותיאל, כי עתה רבתה המספחת להסיר הסרחות שלא כדת של תורה, וכל אחד מהשוחטים תולה קלקלתו ברבותיו, ותמה אני מאד על חכמי הדור מדוע שרים עצרו במילים, ובפרט באיסורא דאורייתא, ולפי עניות דעתי הם מאכילים טרפות לישראל, וצריך להתרחק אף מהכלים שלהם, שמעתם? שואלים, אז למה הרבנים לא יוצאים? אז למה הם לא אומרים? למה רק הוא? זה בדיוק מה ששואל פה, תורת יקותיאל, ואומר למה אין פה מצפצף, אז יש היום אחד שמצפצף, יש, ומצפצף על אלה שמצפצפים על ההלכה, אבל השאלה ששואלים איך דגולי הדור לא יוצאים ולא אומרים זה מה ששואל, בדיוק מה ששואל, הוא אומר תמה אני על חכמי הדור מדוע שרים עצרו במילים ובפרט באיסורא דאורייתא. והיום שמונים תשעים אחוז מהבהמות הם עם סרחות, ורירים ודאי, זה המצב. אין בית יוסף, אמר את זה הרב עמאר, אמר את זה הרב יצחק מלכה, אין בית יוסף, לא מוכרים בית יוסף, אתם אוכלים נבלות וטרפות. זה עוד בלי סוגיית הסכינים שעמדנו עליה שבזה גם כן מזלזלים ומעבירים גם סכינים שהן לא חלקות.

אז הנה דוגמא, אז האבא צועק והבן אומר שזה ביטול תורה לעשות בדיקות של תולעים שזה איסורי דאורייתא. והאבא אומר שאפילו גוש קטיף, אפילו גוש קטיף שהם בדוקים לא אוכלים ואין לסמוך בלי בדיקה תחילה מתולעים, ומי אמר את זה? יצחק בעצמו. הפלא ופלא.

כבר שאלנו, אולי יש שניים יצחק, אחד שצוחק על כולם ואחד שצוחקים עליו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.