החשש של יעקב אבינו
תאריך פרסום: 29.12.2015, שעה: 08:42
http://live.shofar-tv.com/videos/5737 29-12-15
"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר, האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים". ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. אמר שמא חס ושלום יש במיתתי פסול? אמרו לו בניו שמע ישראל השם אלהינו השם אחד, אמרו כשם שאין בליבך אלא אחד, כך אין בליבנו אלא אחד.
לפי הכתוב כאן, בשעה שרצה לגלות להם את הקץ, שיעקב אבינו ידע את קץ הימים, הסתלקה שכינה, וכיון שיעקב ידע שלא מחמתו היתה ההסתלקות, חשש אולי אחד מבניו, אולי יש פסול, מה צד הפסול? שיש להם איזה פגם באמונה אולי, אז מיד הבינו בניו ואמרו לו: "שמע ישראל אבינו, השם אלהינו השם אחד", כשם שאין בליבך אלא אחד כך אין בליבנו אלא אחד", אין אצלנו שום פקפוק חס ושלום שיכול לגרום לסילוק שכינה.
אלמלא הכתוב אי אפשר לאמרו, זה גמרא בפסחים נ"ו, ואם לא היה כתוב את הדבר הזה אי אפשר לומר אותו. וגם אחרי שכבר כתוב, קשה להולמו, איך אפשר להסביר דבר כזה שהוא יחשוש שאחד מבניו שבטי יה, שבטי יה הם נקראים, יש בהם פגם באמונה? הרי אמונה זה דבר שהוא ראש וראשון, אברהם אבינו ראש המאמינים, יצחק בנו, יעקב בנו, השבטים הקדושים כולם גדלו באותו בית, אבל אחרי העיון בדברי קדמונינו פשר הדבר עלה בידינו.
הנה כתב הרמב"ם שבמעמד הר סיני זה לא היה בבחינת אות והוכחה שנותן נביא, נביא פעמים אומר נבואה ונותן אות והוכחה לקיומה של הנבואה, ואנחנו מחוייבים להאמין לנביא אמת, אבל אנחנו מחכים לראות שאכן האות וההוכחה יתקיימו, ובקיומם אז יבואו דברי הנביא על נכון.
אבל במעמד הר סיני זה לא היה כך, אלא זה היה ידיעה ברורה בחוש, שהרי עינינו ראו ולא זר, אזנינו שמעו ולא אחר, כך אומר הרמב"ם, האש והקולות והלפידים, ואיך משה ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו, ואנחנו שומעים שאומר הקב"ה למשה, לך אמור להם כך וכך, וכן הפסוק אומר "פנים בפנים דיבר השם עמכם" ומקבלי התורה רואים שכתוב "פנים בפנים דיבר השם עמכם", אז זה היה או לא היה? הרי אם כתוב הם מחזיקים את ספר התורה ורואים שהשם דיבר איתם פנים מול פנים, אם לא דיבר איך הם יקבלו את התורה? ואם כתוב וזה היה אז ודאי שמוסכם על הכל שכך היו הדברים. אז זאת אומרת זה היה בחוש. הנביא בעצמו רואה במראה הנבואה, הוא לא רואה בחוש, ואנחנו מחוייבים להאמין לו, בנביא אמת, אבל בחוש פנים בפנים דיבר עמכם השם, זאת אומרת פה אין שום פקפוק, לכן, אפילו אם יביא אחד אות להכחיש את דברי התורה אין אנו שומעים לו.
אם יבוא אחד ויביא אות, איזה אות? הוא אומר: "תשמעו, אני אומר לכם שהתורה בטלה ומצוה אחת בטלה, אתם רוצים ראיה? הנה אני מעביר את הים התיכון מהמעבר למזרח",
ומעביר את ירושלים למערב, והופ מתחלפים, והעולם עומד משתומם, כולם רואים שנעשה פה אות ומופת, נאמין לו או לא נאמין לו? אפילו אם יביא אחד אות להכחיש את דברי התורה, אין אנו שומעים לו, ויודעים אנו בבירור שאותו אות בלט וכישוף הוא, זה מעשה להטים וכישוף, מפני שזה דומה לאדם שראה במו עיניו ובאו עדים והעידו ההיפך, הרי ללא כל ספק עדי שקר הם, לפיכך אמרה תורה שאפילו יבוא האות והמופת לא לשמוע לקול הנביא ההוא משום שהוא נביא שקר.
זאת אומרת כל מי שיבוא ויכחיש אפילו דבר אחד מן התורה, אנחנו לא מקבלים את זה ממנו, אפילו אם יבוא משה רבינו, וירד מהשמים בסערה, יהיה ברור לכולם שזה משה רבינו ויגיד שבטלה מצוה אחת הוא חייב מיתה. התורה הזו לא תשתנה לעולם, ואנחנו ראינו וקיבלנו אותה בחוש, וכל מי שעושה אות ומופת להפך דבר אחד מן התורה, מות ימות, מכשף הוא,
כל שכן כל חולמי החלומות מכנופית הסוחרים שאחד רואה חלומות וההוא בא לו מלאכים וזבובים וכל אחד יש לו כל מיני קשקושים וההוא מסר לרבי שמעון מסר לו את הזוהר והזוהר העבירו אותו לכומר מהאלמין, וההוא מעביר לפה וההוא מעביר לשם, כל הליצנים של הדור הזה.
אז אפילו אם יבוא אדם שהוא נקרא נביא, לא כמו מגלגל העיניים ניר בן ארצי שאומר שיש לו רוח הקודש והוא נביא שקר וכל יום יש סערה וכל יום יש רעידת אדמה וככר השבב מביאים אותו קבוע כל שבוע, מביאים את נביאי השקר.
אז זאת אומרת, נביא, בא נביא ועושה אות, אות, משנה את הטבע, לא שומעים לו, משום שנביא שקר הוא.
בכל זאת נצטוינו בתורה, אחרי כל מה שלמדנו עכשיו, "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", איך אפשר? איך אפשר לתור אחרי לבבכם, אחרי עיניכם זו מינות, איך אפשר? הרי ראינו, שמענו באזנינו, בעינינו, איך?
פירש בחינוך וזה לשונו: "ענין לאו זה של לא תתורו, שנמנענו שלא נייחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהם היפך הדעת שהתורה בנויה עליו. אנחנו מנועים מהלאו הזה של לא תתורו אחרי לבבכם, לא נייחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהם היפך הדעת שהתורה בנויה עליו". כל דעה שתשמע, לא משנה מפי מי, שהיא היפך מדעת התורה, ומה שהתורה בנויה עליו אסור לנו לחשוב בדעות האלה, למה? "לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות". לכן לא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, לא תתורו זה כמו לרגל את הארץ, לתור את הארץ, לתור זה לחפש לבדוק, לא תתורו, כי ברגע שאתה מתחיל לשמוע את הדעות, לפשפש בהם, לבדוק אותם, בא נראה מה מו מה יש פה, אדם יכול להגיע לידי מינות.
אז התורה אוסרת לנו לתור אחרי הדעות האלה שהם היפך התורה. זה כולל עיתונים, זה כולל רדיו, זה כולל את כל הטמבלויזיה, פייסבוק, כל הדברים המקולקלים הללו. וכמו כן, לא של החילונים, של החרדים אני מדבר, של החילונים פשיטא.
כמו כן שלא ירדוף האדם אחרי מראה עיניו, אדם מתפעל לפעמים אומר: "מה אבל אני ראיתי, מה אבל זה, הנה שמעתי אותו והיה בחלום וזבובים עפו וכל מיני דברים, מה, ראיתי, אני ראיתי הוא דיבר הוא אמר" יויויו.... אז מה אם אמר? מי אמר? מה אמר? אז מה זה עם התורה הולך או בלי התורה הולך? כל החילונים המופקרים והכל, כל אלה פתאום קיבלו להם את הרוח קודש ושכינה נחה עליהם דוקא?
הנער בן החמש עשרה אמא שלו אמרה ליוסי מסרחי שהוא חולה נפש, שיוריד את הסרט שלו,
ומסרחי אומר אחרי שהוא החזיר תוך 48 שעות מאות אלפים בתשובה, מאות אלפים חזרו בצ'יק צ'ק,
והכומר מהאלמין אמר שכל מה שהוא עשה בפעם אחת הילד הזה הוא לא עשה אפילו אחוז אחד כל ימי חייו שהוא כבר ככה הציל את כל עם ישראל שבע פעמים.
ובסוף הכל בלוף, הבאנו עכשיו את הדוקטור האלמר שמביא שהכל בלוף, שקר שקר שקר שקר מוכיח במשך שעה שכל מה שדיבר הוא ורמי לוי הכל שקר, שני שקרנים שתכננו את הכל מראש. והצגנו טבלאות של שיחות שכל אחד סותר אחד את השני בהקלטות שנעשו איתם, ועוד מעט יצא סרטון מלא על כל הדבר הזה.
ואז כל הליצנים כמו הכומר מהאלמין, כמו ערן בן עזרא, כמו יוסי מסרחי, כמו הזמיר, כמו כולם, יתברר שהם שקרנים משתפי פעולה בשקר גמור.
"אבל אני ראיתי בעיניים, הם אמרו, כולם אמרו", אז מה כולם משקרים?
כן, כולם משקרים. שאפילו אם יבוא נביא, נביא, ויעשה אות ומופת, עבר הזמן כבר שאמר הילד הזה הנער בן 15 שהעולם יחרב והכל הכל, כבר עבר הזמן התאריך שהוא נתן, זהו, גמרנו. הילד הזה היה לוקח סמים, אתם יודעים? מי אמר לנו? הוא בעצמו מוקלט, והוא אמר שכשיש סמים יש רעידות ברגליים וכל הדברים האלה, אז מה שהוא חש שמה בסוכה מה שהוא מספר וכו' וכו', זה היה כנראה מזה. איי כמה פתאים.
אומרת התורה, אפילו אם יבוא נביא ויעשה אות ומופת, מכשף הוא, מעשה להטים, שקרן, נביא שקר הוא.
אז מי שהוחזק כנביא ממש יבוא ויגיד דבר כזה, אפילו משה רבינו שקרן. אם זה לא מעוגן על פי התורה הקדושה, דמיונות סיפורים יבוא בעל החלום. הספרדים חולמים חלומות כי לשכנע הם לא יודעים לשכנע, לא יכולים לבוא עם תורה ולשכנע, הם צריכים לחלום חלומות. ספרדים אוהבים את זה, יו, אתה יודע מה הוא חלם, פששששש...
בכל זאת נצטוינו בתורה, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,
ופירש בחינוך וזה לשונו: "ענין לאו זה שנמענו שלא נייחד מחשבותינו שהם היפך בדעת שהתורה בנויה עליו, לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות, וכמו כן שלא ירדוף האדם אחרי מראה עיניו, ובכלל זה שלא ירדוף אחרי תאוות העולם הזה, כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף, כן הדבר הזה כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהם יתחזק עליו יצרו הרע יום יום". אז בכלל כל זה במה שנאמר אחרי לבבכם ואחרי עיניכם זה גם לא לרדוף אחרי תאוות העולם. כי אחריתם רעה, וכדי בזיון וקצף, תאוות העולם ברור לכם שזה כמו בשר ועופות, שהם נבלות וטרפות ואנשים לא מעניין אותם, מעניין אתם רק תאוות.
יש תאות הכבוד, בושה וחרפה, בחתונת הזוועה של דורעי, שרקד עם נשים אצל אנשים, כמו הגי סריס הנשים, נכנס לבפנים ורוקד עם נשים, ובמעגל לפני אנשים מוקף בנשים, איפה נשמע כדבר הזה?
ואחר כך בשבע ברכות תערובת אנשים ונשים יושבים שרים וחברי כנסת על שולחנות מעורבים כולל הוא ואשתו והכל, ומשבח את אשת ראש הממשלה ומחניף ומחניפים לו, ובאים כל הרבנים האשכנזים המפורסמים והספרדים והכל ושום דבר,
ואפילו רשעבי הגיע לשמה, זה ששומר על העיניים ולא מסתכל על נשים וכלום, נכנס לתוך עם שילו יגאלו, נכנס שמה המשב"ק הבשמק נכנס לבפנים, והם לוחצים לו את היד באיזה זה ואיזה חיוך, כאילו קיבל כבר את השטח. אייי, לא יאומן כי יסופר, כת חנפים. רשעים, משתפי פעולה, הולכים למקום של פשע ורשע נגד רצון הבורא. כתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם",
איך הולכים לאדם כזה? מאמינים שהכסף בידו הכח והשררה, לא ביד השם, לא ביד השם, בידו. המן הרשע, לא יאומן כי יסופר, לא יאומן כי יסופר.
בעינינו ראינו, עינינו ראו ולא זר אזנינו שמעו ולא אחר, לא יאומן כי יסופר, זה דורעי ששולט בכל הרבנים, מגדול ועד קטן.
איפה הרב שלום כהן, איפה מועצת החכמים שיגידו לו: "תתבייש לך, ביישת אותנו, ביזית אותנו בזמן מרן, בזמן מרן אתה עשית כזה דבר? בזמן מרן עשית חתונות כאלה, ואיך בתך אתה נותן לה שתלך עם פאה מיד אחרי זה בשבע ברכות, איך אתה עושה כזה דבר? הרי מרן אמר שהיא תירש גיהינום, אתה לא מאמין לו? אתה רוצה הבת שלך תכנס לגיהינום בגלל הפאה הארוכה, גם לא קצרה אפילו, לשיטת אלה שהם אשכנזים ומתירים קצרות, מרן מרן מרן, "על פי התורה אשר יורוך", אשר ימרוך, איפה אתה מקיים בכלל הלכה, מעניין אותך הלכה?!"
ואחריו הלכו לחפש אותו את הגנב, את הרשע, מועצת, הלכו לחפש אותו "תחזור תחזור תעזוב אותנו", אתה גנב חשוב, אתה בונה בתי כנסת מהגניבות, תחזור, לא יאומן כי יסופר, בושה וחרפה, בושה וחרפה.
וכן אמרה התורה "אל תפנו אל האלילים"
ופירש החינוך וזה לשונו: "שלא לפנות אחרי עבודה זרה במחשבה או בדיבור ולא אפילו בריה בלבד, כדי שלא יבוא מתוך כך לעבוד אות"ה, אם אתה מתעסק בעניניה, כלומר להרהר אחר השגעונות אשר יאמרו המאמינים בה, או תביט בצורות שעושים עובדיה כדי לדעת איכות עבודתה, מכל זה יהיה סיבה שתהיה נפתה אחריה ותעבדה. עד כאן מצוה רכ"ה, בספר החינוך.
אז אל תפנו אל האלילים, אם אפילו במחשבה או אפילו בדיבור ולא אפילו בראיה בלבד, אדם יכול לבוא לעבוד עבודה זרה מתוך זה, אפילו שבהתחלה זה נראה לו שגעונות של המאמינים בה, אבל אם הוא מביט בצורות, כמו אלה שנכנסים לכנסיות ורואים "יו, תראה כמה זהב, תראה על התקרה כמה ציורים" כמה זה כמה פה כמה שם, ומעיין בכל דבר ואיזה יופי ואיזה מלאכים שמה וזה וזה.... הוא כבר לא יזלזל בה ואחר כך יתחיל להאמין בה ואחר כך יגיד שיש בה קצת ממש ואי אפשר להגיד שזה לגמרי לא ואחר כך ככה וככה וככה ויהיה נפתה אחריה.
זה אותו דבר אל תפנו אל האלילים זה לאנשים כמו דורעי. מהרהר אולי אבל הוא עשה כמה דברים טובים והוא עשה גם כמה זה ועשה זה זה זה,
כן אז מה? גם השטן לפעמים עומד על צד ימינו, מה פירוש, הוא בא גם מכח המצוה, לפעמים הוא לא יכול לבוא מצד השמאל, לבוא ולהגיד לך לעשות עבירה ממש אז הוא בא מצד עצמו, או שהוא נותן לך להתגאות בה, או שנותן לך לעשות אותה שלא לשמה, או שאומר לך תעשה אותה ככה וככה, או בשביל כבוד, תרויח מזה, או כל מיני דברים.
הרי למה הולכים אליו? אומרים שמע, אני לא מעריך אותו בכלום, אני יודע שהוא כלום אפס, אבל הכסף אצלו, אני צריך את הכסף, צריך שיתן לי למוסדות צריך פה צריך שם, עכשיו הוא יהיה שר הפנים אז בכלל הכל חוזר אליו, הוא יכול לשחק בכסף איך שהוא רוצה, אז מה,
במושכל ראשון הדברים סותרים זה את זה, אבל אם נתבונן במושכל ראשון דברים סותרים זה את זה, למה? אם ידיעתנו במתן תורה וממילא באחדות השם היתה ידיעה חושית שאין למעלה ממנה, אם כן למה פחדה כל כך התורה שמא נמשך אחרי דעות נפסדות שמרחיקות מעבודת השם? התורה קיבלנו אותה ופנים בפנים דיבר השם עמכם, ונגד מה שרואים בחוש אי אפשר להכחיש, אם אני מחזיק פה מפתח של רכב ביד ובאים עדים ומעידים שלא היה לי אף פעם מפתח ביד, ואני יודע שהיה לי מפתח ביד, מישהו יכול להכחיש אותי בעולם? מישהו יכול לשנות את דעתי שאני החזקתי בזה? אז איך אפשר לבוא ולהכחיש? למה חוששת התורה ואומרת "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם?"
שאתם עלולים להיות נפתים על ידי זה שתתורו להיות נפתים לעבודה זרה למינות לכפירה לזנות לדברים כאלה, איך יכול להיות, הרי ראינו בחוש, למה התורה בכל אופן מרחיקה אותנו? ולמה להתרחק מהנאות העולם הזה כדי שלא נמשך אחרי התאוות ונתרחק מעבודת השם? הרי חיוב התורה ברור כל כך כראיה ושמיעה חושית, אז איך יוכל אדם להכחיש את המציאות?
אבל זה לא קושיה בכלל, משום שכל זה נאמר מבחינה שכלית, שמבחינה שכלית אתה מבין שאם אתה יודע דבר באופן ברור גם אם יכחישו אותו זה לא יעזור, זה שכלית, אבל אדם הוא לא שכל מופשט, אלא צירוף של שכל וגוף נפסד, והגוף מלא תאוות ורצונות, ותמיד הגוף מנסה לשבש את השכל, ולהטות את השכל למלא את רצונותיו, רק אחר שיכבוש אדם את תאוותיו וירסן את גופו, אז הוא מסוגל להבין את קבלת התורה כדבר מוחשי.
זאת אומרת בלי ריסון התאוות לעולם אדם יהיה נפתה, ללא ריסון המחשבות להתבונן במה שאסור, לעולם אדם יהיה נפתה.
וכבר אמרו במשנה, "האומר: "איני עובר לפני תיבה בצבועין" אף בלבנים לא יעבור. "בסנדל איני עובר", אף יחף לא יעבור". זאת אומרת אחד פתאום מזמינים אותו להיות שליח ציבור,
ואומר: "לא עולה עם בגדים צבועים, אני עם בגדים צבועים עכשיו אז אני לא רוצה לעלות",
אומרים לו: "אתה גם בלבנים לא תעלה", אם הוא יגיד: "בסנדל איני עובר" אז גם יחף לא יעלה, למה?
פירשו בגמרא שחוששים שמא נזרקה בו מינות, משום שהמינים היו מקפידים על הדברים האלה, לא להתפלל בצבועים ולא להתפלל בסנדל, אז כיון שהוא אומר כך, שמא נזרקה בו מינות, שמא נזרקה בו מינות אז לא נותנים לו לעלות.
והר"ן פירש, "שכיון שאין דרכם של ישראל להקפיד בכך, חוששים שמא הרהורים של שטות עלו בליבו ונזרקה בו מינות", גמרא במגילה כ"ד. וכן נפסק בשלחן ערוך אורח חיים נ"ג, דיני שליח ציבור שם בסעיף י"ח. שלתפילה זו אסור לו לרדת לפני התיבה. אבל אחר כך מותר, אה, למה לא נגיד שנזרקה בו מינות ונגמר, והוא מין ואפיקורס, למה רק לתפילה זו? כתוב שמא נזרקה בו מינות, שמא נזרקה בו מינות לכמה זמן? השלחן ערוך פוסק לפני התיבה אסור לו לרדת בתפילה זו, אבל אחר כך מותר. מה רואים מפה? איך שהאדם עלול להמשך אחר מחשבות נפסדות, ולפעמים רק לפי שעה. לפרק זמן קצר. אף על פי שהוא מאמין ושומר תורה ומצוות, יכול שלפי שעה תזרק בו מחשבה נפסדת או מינות. וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה, אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, כמו שכתוב בגמרא סוטה ג'. והרמב"ם ביאר לנו את השפעת הסביבה על האדם, כמו שהמשנה אומרת "הרבה שכנים עושים", וכמה מותר להתרחק מסביבה רעה, כמו שכותב בפרק ו' בהלכות דעות, שאם אדם דר במדינה שאין בה יראת שמים ילך למדינה שיש בה ואם לא - בסוף יגיע למדבר, "מי יתנני מלון אורחים במדבר", כמה צריך להתרחק מהשפעה של חברה מקולקלת, מסביבה רעה, כי היא משפיעה על ארחותיו של האדם,
אז כל שכן להתחבר לרשעים, ללכת ללחוץ לו יד בתוך שבע ברכות, שבע קללות, לא שבע ברכות.
החפץ חיים אומר במקום שיש תערובת ספק שאפשר להגיד שבע ברכות, "שהשמחה במעונו", איזה שמחה יש לקב"ה? איזה מעון זה? מערת פריצים.
ומכיון שאדם מחויב לשמור על האמונה בקרבו, לבל תשחת מהשפעות זרות, ולהמנע מתאוות עולם הזה לבלתי יתרחק מהשכל והאמונה, כי התאוות מרחיקות מאיתנו את השכל הטהור ואת האמונה, ויתכן שאפילו אצל מאמינים גדולים שנתאמתה אצלם האמת, בכל זאת לפי שעה עלולים להמשך אחרי הרהורי שטות שנתעוררו אצלם מאיזה סיבה. שוב לא יפלא בעינינו עכשיו דברי הגמרא, איך חשד יעקב אבינו שיש חוסר אמונה באחד מבניו? עכשיו זה ברור. אפשר שאפילו המאמין הגדול לשעה קלה תזרק בו מחשבה פסולה.
וכיון שהוא הרגיש שנסתלקה ממנו שכינה, ולא בסיבתו, אז הוא תלה את זה באחד מבניו שאפשר שלרגע קט אם יש בו מחשבה שהיא לא טהורה, אז שכינה מסתלקת, וזאת בהיותם שוכנים בארץ טמאה, מלאה זימה ועבודה זרה, חשש יעקב שאולי לפי שעה הושפע אחד מהם מתועבות מצרים ונחלשה רגע קט אמונתו, כמו שאמרו זכרונם לברכה בגמרא, שלא ירד לפני התיבה לאותה תפילה, ואולי זה גרם שבאותו מעמד נסתלקה ממנו כשינה. שבטי יה ודאי שאמונתם היתה חושית, הרי הם ראו מלאכים נכנסים אצל אברהם יצחק ויעקב חופשי, אפילו הגר זכתה לחמישה מלאכים. ובכל זאת הם ילודי אשה, ולא מלאכים, אז היו צריכים להזהר כשאר אדם שכל עוד רוחו בו לא להתפתות להבלי יצרו, וזוהי דרכם של הצדיקים, לחשוד את עצמם תמיד אולי גרם החטא. הרי יעקב בעצמו אחרי שנתברך הובטח לו על ידי השם יתברך שישמור אותו בכל אשר ילך, מכל מקום פחד וחשש שמא יגרום החטא, שאם יהיה לו חטא החטא יגרום שהברכות לא יתפסו וההבטחות לא יתקיימו כי הכל זה על תנאי. זה דרכם של הצדיקים, לחשוד את עצמם.
לא כמו הצדיקים האלה שהלכו לדורעי שהם לא חושדים את עצמם שהם בעצם עוברים עבירה וחילול השם בתמונות, בגלוי בהסרטה לעיני כולם שהם היו שם. מקום של תערובת וטינופת, מחר הם יתנו דרשות שאסור ללכת לחתונה מעורבת, או שהוא פרץ גדר ועכשיו כולם יעשו כמוהו, ואז יגידו "מרן של כל המרנים, המרן של כל המרנים, הוא בעצמו עשה מעורב אז גם אנחנו יכולים לעשות מעורב, כי הוא עבר את מרן, הוא כבר מרן של המרנים", זה מרמרה, מרמרה.
ואם בגדולי עולם שבטי יה שהיתה אמונתם אמונה חושית, בכל זאת ראה יעקב לחושדם בחסרון דק מן הדק באמונה, מה נגיד אנחנו שכל אמונתנו אינה אפילו אמונה שכלית, אלא אמונה דמיונית.
כל אלה שהלכו לשם הם מדומינים שהם בעלי אמונה, איפה האמונה שלכם? אם בורא עולם זן ומזין ומפרנס לכל, אתם הולכים להחניף לרשע, הרשע הכי גדול שיש בדור, עוקר התורה מספר אחד, איך אתם יכולים ללכת? זה אמונה דמיונית. הנה, לא עמדתם במבחן המציאות.
לא עולה על דעתנו ספק הכי קטן שחסר לנו משהו באמונה, אנחנו כל כך רדודים שחושבים שאנחנו כאלו מאמינים, שלא עולה בדעתנו, אפילו ספק הכי קטן הוא גם נעלב אם אתה אומר לו שהוא לא מאמין, שחסר לנו משהו באמונה, למה כי אנחנו מסובבים במצוות ציצית תפילין מזוזה קריאת שמע תלמוד תורה, אז בעינינו אנחנו מאמינים בני מאמינים. אבל כל המצוות הם בחינת מצות אנשים מלומדה ללא מחשבה והתעמקות, ובאמת רחוקים מאד מן האמונה.
הבה נבדוק את עומק האמונה, כמו שאני אומר הרבה פעמים. האמונה שלנו בואו נבדוק אותה ומידת הבטחון, האם יש לנו בטחון? כותב הרמב"ם, אף שאפשר למאמין לא להיות בוטח, מכל מקום בלתי אפשרי לבוטח לא להיות מאמינים, כך הוא כותב בספר האמונה והבטחון. בוטח בהשם הוא ודאי מאמין, מאמין לא בטוח שהוא בוטח.
ומהדוגמא, האם מפקירים אנו מעט מהעסק שלנו כדי להלחם נגד מים הזידונים של כפירה בימינו? האם אנחנו מפקירים מעט מהעסק שלנו כדי להלחם נגד מים הזידונים של כפירה בימינו, יש עוד מישהו שנלחם כנגד הכפירה? אצל החרדים, לא אצל החילונים. יש כופרים עם כל הבגדים, כופרים באלקי השמים, יש להם תורה משלהם, תורת האגו. או אנו עומדים מנגד בחוסר מעש וחוסר התרגשות, נו מה לעשות, מה לעשות, אתה יכול להלחם עם כל העולם? מה לעשות מה לעשות. ועומדים בחוסר מעש, וגם חוסר התרגשות, נו, זה חדש לך? בא נספר לך עוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור, מבסוטים שיש סיפורים כאלה, מישהו נלחם נגד זה? ומשלימים עם מה שנראה לנו דרך כבושה, זה כבר ככה, מה לעשות, אתה לא יכול לשנות, אתה לא יכול להחזיר את הגלגל, אבל לא מתבוננים שליסטים כבשוה, הדרך הזאת הכבושה ליסטים כבשוה.
משך כל ההיסטוריה הסוערת שלנו, אחרי כל גזרה וגירוש היה תמיד מאיר פני המזרח במקום אחר, ושם מתפתחים מבצרי הדת להקים מחדש את עולה של התורה. רק בימינו אחרי שעלה הכורת עלינו, נלאינו להקים שוב חורבות עולם. אחרי השואה הנוראה, עכשיו התברר שצרפת היתה שותפה בהריגתם של 74-6 אלף יהודים בשואה, הם נידבו אותם לנאצים ימח שמם וזכרם. היום יושבים שמה יהודי צרפת שאננים כאילו הכל, שלטונו של וישי, כולם הסתירו את האמת הזאת, עכשיו אחרי שבעים שנה פתחו את כל הארכיונים, מאתיים אלף מסמכים, שבהם מגוללים בדיוק את כל הפשע של הצרפתים, מה שעשו. אות קלון. ואנשים יושבים אצל מקומות כאלה שאנטישמים מסרו אותם למוות, מי אמר שזה לא יחזור. תמיד היו היהודים השעיר לעזאזל, ובפרט שהם נמצאים אצל הגויים, והזהרתי אותם, וטסתי אליהם,
ואמרתי לכמה מדינות: "תעלו - לפני שיהיה מאוחר!", והיום רואים את הניצנים הראשונים של האנטישמיות שם, אבל זה יגבר, ויגבר וכמו שאמרנו על פי הנביא, רק עשרה אחוז (10%) יגיעו לפה. תשעים אחוז (90%) ימותו במדבר העמים.
רק בימינו אחרי שעלה הכורת עלינו נלאינו להקים שוב חורבות עולם, ורק קומץ קטן נשאר ממשיכי המסורת. אף שכיום אפשר לראות דברים נוראים, איך ששה פזורה ישראל מתקיימת דרך נס מתוך השבעים זאבים, אין זה אלא משום שנחלשה האמונה בדורנו, ואילו אצל הראשונים וכל מצבם, נשארה אמונתם שלמה.
יש רק עצה אחת, ללמוד תורת אמת באמת, ולהדבק בצדיקי האמת באמת. אחרת לא יהיה מפלט ומשען לאף אחד בשעת המבחן, והמבחן הוא קרוב מאד. מבחן האמונה האחרון.
"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".