"שעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל, להשכיחם, לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". כידוע המדרש בראשית רבא ב' ד', דרשו את הכתוב: "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". המדרש דורש על הפסוק על ארבעה מלכויות שמלכו על ישראל.

"והארץ הייתה תוהו"- זו גולת בבל. "ובוהו" זו גלות מדי. "וחשוך"- זו גלות יוון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה, שהייתה אומרת להם "כתבו על קרן השור שאין לכם באלוהי ישראל".

המשך הפסוק: "על פני תהום"- זו גלות ממלכת הרשעה שאין להם סוף כמו תהום. זו מלכות אדום הנוכחית. "ורוח אלוהים מרחפת"- זו רוחו של מלך המשיח, שנאמר בו "ונחה עליו רוח ה'. "על פני המים,, בזכות התשובה שנמשלה למים. שנאמר: "שפכי כמים ליבך".

ויש להבין: מכל גזרות השמד, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, מכל מה שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה, בחרו בגזרת: "כתבו להם על קרן השור שאין לכם חלק באלוהי ישראל". והרי הייתה זו גזרה שיכלו לה. ועוד נהפכה לעם ישראל לטובה. כמו ששנינו במדרש לחנוכה, נתפס בילקוט שהציפורים 02:46, פרשת מקץ, עמוד קמ"ו. הערימו סוד על ישראל. אמרו בואו ונחדש עליהם גזרות עד שיבעטו באלוקיהם ויאמינו בעבודה זרה שלנו. זה התוכנית.

עמדו וגזרו על כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגר לפתחו שידקר בחרב. אין לעשות סוגרים לבתים. אין מנעולים, אין בריחים, אין מסגר. מי שיעשה לדלת שלו מסגר, ידקר בחרב. למה? כדי שלא יהיה לישראל כבוד ורשות לצניעות. זאת אומרת. אם הדלת פרוצה, לא סגורה, כל אחד יכול להיכנס ולבוא, אין לך את הכבוד הפרטי שלך, אין לך את הרשות שלך, אין לך צניעות.

ועמדו וגזרו גזרה אחרת: שכל אדם שיש לו שור, יחקוק על קרניו שין לו חלק בלוקי ישראל, כדי שלא יוכלו לחרוש. כי אם את החייב לחקוק ואת ההולך כל הדרך עם השור, אתה רואה את הכפירה הזאת. ואמרו יודעים אנו שאינם יכולים לעמוד בגזרה. כיוון ששמעו ישראל כך, נצטערו צער גדול ואמרו: "חס ושלום שנכפור באלוקינו". הלכו ומכרו בהמתם.

והיו צבאים ואיילים וכל מיני עופות טהורים, באים ונכנסים לבתיהם, לפי שלא היו עם מסגר. לא היו נעולים הדלתות. בגלל הגזרה. אז ה' שלח צבאים, ושלח איילים, וכל מיני עופות טהורים, והיו נכנסים לביתם, והיו שוחטים אותם ונותנים שבח להקב"ה שהפר והפך עצת אויבנו לטובה. שאם הדלתות היו נעולות איך הצידה הייתה נכנסת לתוך הבית. אם כן, ככלות הכל, לא הייתה זו גזרה שהחשיכה את עיניהם.

אז למה נקראו "חושך"? אלא שכתב רש"י בביאורו למדרש: שכוונת היוונים הייתה לרמז על חטא העגל. לפי שכיוון שעשיתם תבנית שור, מאותה שעה גיליתים בדעתכם שאין לכם באלוקי ישראל. כמו שכתוב בעבודה זרה נ"ג: אמרו חכמים: "מדפלחו ישראל לעגל, גלו אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים". משעה שעבדו ישראל לעגל, גילו דעתם שנוח להם בעבודת כוכבים.

וביאר המהר"ל מפרג, בנר מצווה עמוד ט"ו: כי הקרן הוא מן השור עצמו. ורצו לומר שעשו העגל והחטא הזה דבר עצמי להם ולא דבר מקרה. לרמוז דווקא שיעשו בקרן השור שהוא עצם מעצמותו של השור, להורות כאילו במעשה הזה שיכתבו עליו שהחטא הזה של עם ישראל כביכול, הוא דבר עצמי להם, ולא דבר מקרה.  ולכך אין להם חלק באלוקי ישראל. ואין לך דבר שהוא קשה מן הקרן. ואמרו: כי דבר זה יש לישראל מצד קושי עורפכם שיש בהם". כמו שאמר ה' יתברך ממעשה העגל: "ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא ועתה הרף ממני ואשמידם". כך אמרו היוונים. אז זאת אומרת, על הקרן שהוא קשה כנגד קושי ערפם של ישראל.

אתם שומעים איזה מתוחכמים הם היו? איזה ניתוח?!

 עכשיו נסביר ויאורו עינינו, אומר הרב יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא: היוונים פשוט ריחמו עלינו. מסכנים היהודים, כל כך הרבה מצוות, תורה כל כך סבוכה, המון דינים ופרטים, ובייחוד התורה שבעל פה, שבאותם ימים לא ניתנה להיכתב. אתם יודעים דברים שבכתב, אי אתה רשאי לאמרם בעל פה. דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבם. אז היו משננים את כל התורה שבעל פה, את כל המשניות היו חייבים לשנן כל הזמן בעל פה. והיה עליהם לזכור הכל בעל פה, והיא קשה ללמוד. ויש בה צער גדול, ונדנודי שינה, ודקדוקי מצוות, קלות וחמורות. והטורח במצוות כה רב, והייסורים כה מגבילים. מי אוהב עול? מי שש לטורח? אבל מעשה אבותינו בידו ויראת העונש בליבנו. והנה היוונים מוכנים להושיענו, לגאול אותנו משבינו, יגזרו עלינו שלא לקיים מצוות, ויאסרו עלינו למוד תורה ואז היהודים יקפצו וישמחו בטח ויאמרו: "אונס רחמנא פטרה". ואז יוכלו לעשות ככל העולה על ליבם. הנה! לא יכול לקיים תורה ומצוות, אונס. אז אני פטור. ואז נשתחרר מהכבלים המעיקים.

מה הראיה שלהם, של היוונים, שזה יצלח? הם ישבו וניתחו את זה, כן? זה לא סתם. הם אמרו שהרי את התורה עם שיראל קיבלו בכפייה של הר כגיגית. שהקב"ה כפה את הר סיני כגיגית על ישראל. אם אתם מקבלים את התורה, מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם.

ובהזמנות הראשונה נעשה העגל. זאת אומרת שהם לא רצו לקבל והנה הם עשו עגל. והוא , העגל, הוא מורה על אמיתות רצונם של ישראל, על הכמיהה שלהם לפרוק עול. ועל קשויות העורך שלא לשמוע את דברי ה'. אז לכן אמרו היוונים כתבו לכם על קרן השור שאין להם חלק באלוקי ישראל. חלילה! זה הטובה הגדולה שהיוונים חשבו לעזור לנו, לעם ישראל, להשתחרר מן הכבלים של הקב"ה.

וזהו שאנו אומרים: "שעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל,. מה זה הלשון: "שעמדה". ראוי לומר: "שגזרה מלכות הרשעה", "שהצערה". מה זה שעמדה? אלא שאמר דוד המלך בתהילים ק"ט: "שטן יעמוד על ימינו". אומר המצודות: להיות נכון אצלנו לקטרג עליו. היוונים קטרגו עלינו בכך שביקשו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. כלומר, טענו שאין רצוננו ללמוד התורה ולדעת אותה. לכן, לא תורתנו היא אלא להשכיחם תורתך! ואנו אנוסים כאילו ללמוד אותה. זהו עמדה מלכות יוון הרשעה על עמך וקטרגה. היא רצתה להשכיח אותנו ממה? מתורתך. כאילו הם אומרים להקב"ה זה תורה שלך, הם לא רוצים אותה, הם לא מרגישים זה תורה שלהם, "תורתנו", זה "תורתך". והם עושים את זה באונס. ועל דרך שאמרו בקידושים ל"ב שבתחילה קרויה "תורת ה'" אח"כ נקראת "תורתו". אבל זאת נשארה תורתך. כי אף אחד לא רוצה לקבל אותה כאילו.

וכן "להעבירם מחוקי רצונך". הם טענו שעברונו כל המצוות הם טורח, כמו החוקים שהיצר הרע מצער בעשייתם. כי חוקים הם לא ברורים, מה הטעם שבהם. יש צער לאדם שהוא לא מבין על מה הוא עושה ומה עושה. אז לכן הם הגדירו את עם ישראל כאילו מקיימים חוקים בלי רצון. ולכן להעבירם מחוקי.. . הם קורים להכל "חוקים,, לא מצוות, "רצונך", זה הרצון שלך שהם ישמרו, הם לא רוצים. אז חכמים תיקנו לנו להגיד את הנוסח הזה בשביל שנבין מה הייתה כוונתם. כוונתם לבטא ולהשפיע על עם ישראל להשתחרר מהמצוות ולהראות להקב"ה שלא רוצים תורתך ולא רצונך.

והנה, להפתעתם ולתדהמתם, קמנו ומרדנו בהם. תודה רבה, אנחנו לא רוצים אונס רחמנא פטרה ולא כלום. הפוך, הם עשו חיזוק גדול מאוד שתכף נראה.  

וכפוי טובה שכמונו לא די שלא הודינו להם שהואילו לשחרר אותנו ולשבור את עולנו מעל צווארנו, עוד בעטנו בתורתם, יצאנו ללחום בהם! מה זה?! בושה! היוונים רוצים לעזור. כמו האמריקאים עכשיו שהם רוצים שאנחנו נהיה כמוהם. תרבות המערב, חוקות הגוים. הם באים לעזור להם שנהיה מתורבתים. איך ישראל תמיד אורמת? שהתרבות שלנו והתרבות של המערב הם זהים ביחס למוסלמים שהם לא. ואנחנו ה"דמוקרטיה" היחידה במזרח התיכון כמו ארה"ב.

אז הם לא הבינו על מה אנחנו מורדים. הם באו ונתנו לנו אור. אור! אנחנו היינו חושך כאילו. אנחנו כאילו החושך, הם האור. הם באו להאיר לנו. אבל הוברר להם שהם טעו טעות מרה. מה כתוב? "ואתה ברחמך רבים עמדת להם בעת צרתם". איך חכמים כתבו את "על הניסים" כל כך מדוקדק! עם כל הכוונות, זה לא יאומן! כנגד שעמדה מלכות יוון הרשעה, אז "אתה ברחמך הרבים", ריבונו של עולם, "עמדת להם". למי? לעם ישראל. "בעת צרתם". כמה מקופל במילה אחת.

הם לא שמחו עם ישראל שנפטרו מעשיית מצוות מחמת אונס. אלא חשו שזו צרה נוראה. צרתם המחמירה את ליבם. לכן כתוב שהקב"ה עמד לעם ישראל בעת צרתם של עם ישראל. זה היה צרה, הם לא חיפשו את הפטור הזה.

זאת אומרת, שהחשיכה עיני ישראל בגזרותיה, על זה דוה לבנו. על אלה חשכו עינינו. כי התורה היא תורתנו. והמצוות זה רצוננו. רש"י אומר: גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך. ומי מעקב? שאור שבעיסה. שאור שבעיסה, אתם יודעים יש שמרים שמתפיחים... "ככל שאור וכל דבש שלא תקטירו ממנו", זה היצר הרע שבלב שמחמיץ. כמו שהשאור הוא מחמיץ את העיסה, ככה היצר הרע מחמיץ אותנו.

אז מי מעקב? שאור שבעיסה ושעבדו מלכויות. אז אנחנו מגלים להקב"ה, ריבנו של עולם, גלוי וידוע לפנייך, הרי אתה אי אפשר לשקר, אתה יודע הכל. גלוי וידוע לפנייך שרצוננו לעשות רצונך. ומי מעקב. שאור שבעיסה, יצר הרע ושיעבוד מלכויות.

"יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם". אומנם חוקי רצונך הם, אך רצוננו לעשותם. אז הוברר שמתן תורה היה האמיתי מעומק רצוננו. והוא היה בלהט של "נעשה ונשמע". חטא העגל לא שייך אלינו בכלל! אלא הערב רב הם החטיאונו.

וכמו שדרשו את הכתוב בברכות ל"ב, "גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך". הנביא ישעיה אומר בשם ה'. שהחט העגל שנאמר בו "אלה אלוהיך ישראל", הוא ישכח. ה' מבטיח! ,גם אלה תשכחנה". איזה אלה? גם "אלה תשכחנה", איזה אלה? מה שנאמר: "אלה אלוהיך ישראל". "האלה" הזה של "אלוהיך ישראל", זה תשחנה, אני אשכח את זה, אומר הקב"ה. למה? כי זה היה חיצוני גרידא. חיצוני בלבד. "ואילו אנכי לא אשכחך", מה זה "ואנכי לא אשכחך"? את ה"אנכי", את מתן תורה! שאמרתי לכם "אנכי ה' אלוהיך", שקיבלתם את זה בשמחה. לא ישכח. כי מהותי ועצמי הוא.

איזה פסוק מדהים! "גם אלה תשכחנה", גם עוון העגל אני אשכח לכם, כי אני יודע שזה היה חיצוני, זה לא אתם, זה ערב רב. אבל "ואנכי לא אשכחך", את "האנכי" שקיבלתם עליכם עול מלכותי, שאמרתי לכם "אנכי ה' אלוקיך", זה אני לא אשכח. איזה הבטחה אלוקית! ע"י ישעיה הנביא.

ובעניין הזה הב"ך, בעל הבית חדש באורח חיים בסימן עת"ר כתב: בחנוכה עיקר הגזרה הייתה על שהתרשלנו בעבודה. עבודת המקדש. הכהנים התרשלנו בעבודה. ועל כן, הייתה גזרה לבטל מהם עבודה. "אה, אתם לא רוצים? אתם מתרשלים, לא בא לכם על זה כמו אומרים, אין בעיה! אני אפסיק לכם את זה". וכשחזרו בתשובה למסור נשפם על העבודה, הושיעם הקב"ה ע"י כהנים עובדי עבודה בבית ה'.  על כן נעשה הנס בנרות בבית ה'. תחת אשר האירו נפשם למות על קיום העבודה. ולפי כך, לא קבעום, אלא להלל ולהודות. כי זוהי העבודה שבלב. הם התרשלנו בעבודת הלב ועכשיו חזרו לעבודת הלב, אז לכן להלל ולהודות ולא למשתה ולשמחה.

כלומר, לכאורה הייתה ליוונים הוכחה שאנו כאנוסים לקיים תורה ומצוות. ונשמח אם יפטרו אותנו מהם. ככה חשבו היוונים. שאנחנו נשוש ונשמח. שראו שאנו מתרשלים בהם ועושים אותם כלאחר יד כבעל כורחנו, הם זיהו את זה. שעם ישראל לא עובדים את ה' כמו שצריך. וחשבו שנכיר להם טובה אם יגזרו עלינו ונתחבר איתם, כמו שהמתייוונים התחברו אליהם. ואז נהיה כאנוסים וניפטר. ולא הבינו שאדרבא, בכך הם עוררו את עומק רצוננו לעושת רצונו יתברך ולהחזיר עטרה ליושנה.

ואני נזכר, מספר סיפור אישי הרב יעקב גלינסקי, למדנו בישיבה בביאליסטוק, מטבע הדברים היו מתמידים יותר ומתמידים פחות בלימוד. כן. כל מקום, כל ישיבה, יש כאלה לומדים בהתמדה, יש כאלה ככה בהפסקות רבות. ויום גדול הגיע בפרוץ המלחמה. מה קרה? ברחנו מביא לביאליסטוק לוילנא. וראה איזה פלא: כל אחד מהם, כמונו כולנו, דהיינו, גם אלה שלא מתמידים וגם אלה שמתמידים, נטל עמו את התפילין ואת הגמרא. הגמרא מה לו ולה? הרי היו מתבטלים, לא היו לומדים, לא היו מתמידים כל כך. אז מה? אם עכשיו מלחמה זה סיבה למסיבה, להשאיר את הגמרא, כי איפה אתה הולך ללמוד? מלחמה עכשיו. ואתה בכלל לא מתמיד אז זה בדיוק מה שאתה צריך לא? וכולם לוקחים גמרא איתם ותפילין. מה פירוש? בן ישיבה הוא. ובוילנא חגיגה. מובן, השקדנים זה חגיגה לא היה להם בעולם עמל לתורה, אבל להם עולם מלא. עכשיו הם יכולים להשתחרר.

טוב, אלו ישיבות הגיעו והיכן התמקמו? אלו גדולי תורה ושמועות קלוטות מפולין הכבושה ומהפך בכיבוש הרוסי, והירידה תחת גזרות הקומוניסטים. ואז נערך המצוד הגדול ומצאנו עצמנו על הרכבת לסביר והסתכלתי וראיתי, כל אחד מהם כמונו כולנו עם התפילין והגמרא. וכי מה? בביאליסטוק לא למד, בוילנא לא למד, בסביר ילמד? אבל בן ישיבה הוא.

הגענו למחנה הכפייה. התבשרנו שנגזרו עלינו 25 שנות עבודת פרך. עקרו מידנו את התפילין. את שלי הספקתי להחביא ועוד זוג תפילין ניצל. תלשו את הגמראות, הבעירו מדורה והשליכו לתוכה. אה, שאלי שרופה באש לשלום אסריך הכואבים המשתוממים עליהם מוקד גלילך". הלב התפלץ, הנפש פרכסה, העיניים חשכו, הברכיים כשלו ולשונות האש ליחחו. העפתי מבט באותם בחורים, את עצמי לא ראיתי, אבל אם הם נראו כמוני, לא נראתי טוב. עיניהם כמות בבעטה, פניהם חיוורות כסיד. מדוע? עליהם לשמוח! עד עתה ביטלו תורה מרצון, ה' ירחם, בישיבה. שהריח כשם שתלמוד תורה כנגד כולן, כנגד כל התרי"ג המצוות, כך עוון ביטולה, כנגד כולן, כנגד כל העבירות. ועכשיו יבטלוה מאונס ולא תהיה עליהם שום תביעה. החופש הגדול. אבל עתה נגלה הסוד.

ביטול התורה בישיבה היה מפעולת השאור שבעיסה, היה חיצוני גרדא. אבל רצוננו לעשות רצונך. ולכשאפנה אשנה ועתה בא שעבוד מלכויות וסגר הדלת וחשכו עיניהם וליבם דבה. 27:45 ולכשתמצא לומר זה היה עומק נס פח השמן. שנכנסו יוונים להיכל, טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו, אלא פח אחד של שמן היה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.

ויש להבין: מצאנו שמן ליום אחד, ידליקוהו. ובשאר הימים אונס רחמנא פטרה. עד שיביאו שמן טהור, יקח שמונה ימים, בינתיים אונס רחמנא פטרה. אבל על זה היה כל המרד. על מה היה המרד? הם לא רצו אונס רחמנא פטרה! הם מרדו נגד הפטנט של היוונים. היוונים רצו לפתור את ישראל מכל המצוות על ידי אונס. שיאנסו אותם לעבור על המצוות. ואז יגידו ישראל שיתרשלו בעבודה, אונס, אונס, רחמנא פטרה, אנחנו יכולים לעשות הכל, גמרנו, אין מה לעשות, זה פיקוח נפש.... אבל ישראל לא רצו זאת. הם לא רצו אונס רחמנא פטרה. והיוונים הציעו להם את זה על מגש של כסף. על כל התורה כולה! אבל קמו ומרדו והתקוממו ואמרו: אנחנו לא רוצים פטורים! לא רוצים היתרים! רצוננו לעשות רצונך.

ואם כך, לא השאירו אותנו ממרום בלי שמן. בהסתפקות בפטור, אונס רחמנא פטרה. לכן ה' שילם לנו מידה כנגד מידה. אתם לא רציתם אונס רחמנא פטרה, אז גם אני. לא אשאיר אותכם במצב של אונס, אני אעשה להם נס! וקיימנו מצוות הדלקה. בכל יום! ותיקנו לנו הדלקת נרות לדורות. שלא די לנו בתורה ובמצוות שמדאורייתא. הדור ההוא גילה לנו ולנו שאין להסתפק רק בתורה ובמצוות מדאורייתא. אלא עוד הוסיפו לנו עליהם עוד מצווה. "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה".

לא הבנתי, מה זה "וציוונו"? לא כתוב בתורה. אז איך "קדשנו וציוונו"? אלא, על פי התורה אשר יורוך לא תסור ימין ושמאל. חכמים יכולים לתקן תקנות ולחייב אותנו במצוות דרבנן. אז הנה, הוסיפו לנו עוד מצווה. לא מסתפקים בתורה ומצות מדאורייתא, הוסיפו עלינו גם "אשר קידשנו במצוותינו וציוונו",. ולא רק זה. הוסיפו על ההוספה עוד דבר: יש עיקר הדין נר איש וביתו. שבבית האבא למשל מדליק בשביל כל בני הבית. אפילו המשפחה 20 נפשות, אחד נר אחד מדליק לכל המשפחה. ביום הראשון. ביום השני מדליק גם כן רק נר אחד לכל המשפחה. וככה שמונה ימים. שמונה נרות בסה"כ בסך הכל בשביל כל הבית. זה העיקר הדין.

הוסיפו לנו גם מהדרין. מה זה מהדרין? שכל אחד מבני הבית מדליק. אחד. אחד, אחד, אחד.. כמה אנחנו? 7 אנשים, 8 אנשים, אז מדליקים 8 נרות, כל אחד בפני עצמו. זה מהדרין. שלא אחד רק מדליק בשביל כל בני ביתו, אלא כל אחד מבני הבית מדליק.

ולא עוד, אלא הוסיפו לנו מהדרין מן המהדרין! זאת אומרת שהולך ומוסיף. ביום הראשון אחד, ביום השני שתיים, ביום השלישי שלוש וכו'. למה? כי אנחנו לא רוצים פטורים! אנחנו לא רוצים בדיעבד!

אנחנו לא רוצים "כח דהיתרא עדיף", אנחנו רוצים להחמיר ולהוסיף. אלא הוספה והוספה על הוספה. כי חוקי רצונך הם חוקי רצוננו.

זה מדהים! מדהים! באו הרשעים הארורים היוונים וחשבו לתת לנו פטנט, לשחרר אותנו, פטור, אונס רחמנא פטרה. אם אתם אנוסים, אפילו הקב"ה פוטר אותכם. הנה עכשיו תהיו אמריקאים. תהיו אירופאים. תעשו מה שבא לכם! ואז עשו את המרד ואמרו תודה רבה! לא מעוניינים! הפוך! תודה רבה על מה שעשיתם, עכשיו אנחנו נעשה דווקא, הפוך על הפוך ונחמיר ונוסיף. זאת אומרת, תמיד שרואים שיצר הרע בא ורוצה ככה להוציא ותנו מן התורה אנחנו צריכים לעשות לו דווקא ולהוסיף ולהוסיף.

כמו שסיפרתי לכם על הנץ, שרציתי לקום ופעם הוא נתן לי לישון, הענשתי אותו ועשיתי שיעור תורה לפני הנץ, ודאגתי שיהיה בבית שלי, כדי שיבואו להעיר אותו בטוח, שאני לא אוכל לישון. וזה נקרא "דווקא". אתה רוצה להיות יווני, הא? מתייוון, לעשות לי אונס רחמנא פטרה? אז תדע לך מהדרין מן המהדרין. זה מה שלומדים ממה שתיקנו לנו חכמים במילותם הקדושות, כמו שביארנו את זה היטב. הדק, הדק היטב, על פי רבי יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא.

חג שמח!