קמחא דפסחא - חובה! | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

קמחא דפסחא חובה

שנינו בשולחן ערוך בפתיחת הלקות הפסח

שועלין בלקות הפסח קודם לפסח שלושים יום

והרמום מוסיף

הוא מנהג לקנות חיתים לחלקן לעניים לצורך פסח

נשאלת השאלה, לכאורה אין קשר בין שני הדינים

מדוע כתב הרמום את דינו בו״ב החיבור

שועלין בלקות הפסח קודם לפסח שלושים יום ומנהג לקנות חיתים לחלקן לעניים לצורך פסח

מה קשור זה לזה?

למה הוא מחבר אותם?

אומר הרב יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, כשהגרמנים כבשו את פולין מצד זה והרוסים מצד זה

מתבצר מקום בגיהנום בליטא החופשית שהוקמה בתווך

והמוני בני ישיבות מצאו מקלט בעיר וילנה

רציתי להיכנס לגאון רבי חיים עויזר, זכר צדיק וברכה

ומקורבו הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי, זכר צדיק וברכה, קבע לי תור

למחרת

ב-11 בבוקר.

כל הלילה

לא ישנתי מרוב התרגשות

ושיננתי את סוגיות מסכת יבמות שיהיו שגורים על פי.

אם ישאלני לא אגמגם

אלא אומר לו מיד

חמש עשרה נשים פותרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום וכולי וכולי.

הגעתי במועד ומצאתי כשלושים איש ממתינים לתורם,

כל אחד ושאת צרותיו.

לפתע נפתחה הדלת והרב מישקובסקי קרא לי להיכנס.

התרגשותי גאתה, עמדתי לפני רבם של ישראל.

הייתי בטוח שהשאלה הראשונה תהיה

מה אתה לומד,

והשאלה השנייה מה חידשת,

והשלישית מה עוד חידשת.

במקום זה הוא שאל שלוש שאלות אבל אחרות.

הראשונה,

מתי קיבלת לאחרונה מכתב מההורים?

אני הייתי כבר חצי שנה, נותק הקשר.

הם נשארו בצד הרוסי ואנחנו ברחנו לליטא מהצד הגרמני.

שאלה שנייה,

האם יש לך שמיכה?

על מקום שינה לא שאל,

לרבים לא היה.

ישנו על ספסלי בית המדרש אבל בלי שמיכה

ועלולים לכפול למוות.

עניתי שיש לי.

נחה דעתו.

שאלה שלישית,

אפשר לראות את נעליך?

התבייש לי.

אבל לא הייתה ברירה.

הרמתי את המכנס המתולה

ונעליי נראו במלוא הדרן.

בנובהרדוק היו אומרים

על הנעליים של הבחורים

כולם אהובים,

כולם ברורים וכולם פותחים את פיהם.

מיד נתן לי כסף לקנות זוג נעליים

ואמר כאן ביתך

הוא פתוח עבורך 24 שעות ביממה.

ואני כששמעתי,

במקום לשמוח התחלתי לבכות מהתרגשות.

הרגשתי

שמישהו אכפת לו ממני.

לא חקר

על צרותיהן וצרות צרותיהן של היבמות,

אלא מה שעניין אותו זה צרותיי וצרות צרותיי שלי.

כאלה הם גדולי ישראל.

זה מה שרומז הרמו,

זכר צדיק לברכה,

שואלים בהלקות הפסח קודם לפסח 30 יום,

טוב, יפה,

אבל קודם תראו שיהיה לעניים מה לאכול.

אז צריך לדאוג לקמחא דפסחא,

לכל היהודים, שלא יהיו רעבים.

כידוע,

כבר אמרנו את זה בשם הזוהר הקדוש,

שאצל הקדוש ברוך הוא יש מושג כזה שנקרא שברי כלים.

מי אלה השברי כלים? אלו העניים.

הם כלים שבורים.

אתה תשב על שולחן מרווח עם כל מה שצריך,

והוא יישב מסכן, אין לו כלום.

ואיך הוא יסתכל על הילדים, על האישה, אין לו שום דבר.

אז קורא לזה הקדוש ברוך הוא שברי כלים.

וחובה על כל יהודי,

בימים טובים בפרט,

לתת לעניים שיהיה להם לאכול,

ואם צריך גם בגדים,

לדאוג להם.

אחרת הקדוש ברוך הוא אומר את הפסוק שאמר הנביא,

וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם.

שזה חגים שלכם ולא של כולם.

אתם דואגים שבחגים לכם יהיה.

ומצטבר לכם מהאכילה פרש,

מה שמופרש אחר כך, זה יהיה על פניכם.

אז כתוב שאדם נטמן באדמה, אחרי שלושה מתבקעת קריסו, וכל הפרש נופל על פניו.

במי נאמר? באלה.

ומביא הזוהר שם את המעשה שאפילו על זה נידון אברהם אבינו בעקידה,

בגלל שהשטן בא בשעה שהוא עמד על כל גדולי הדור בזמן הברית,

אז הוא היה שם עם יצחק והסתובב,

והוא עמד על הפתח,

והוא לא קרא לו.

ישר עלה קטרקץ לקדוש ברוך הוא אומר, ראית?

אברהם אבינו,

אתה אומר שהוא עמוד החסד וזה, ופה, תראה,

אני עומד שם בפתח, לא קרא לי איפה להיכנס.

והוא התחזה לעני,

והוא לא קרא לו.

אמר לו, איפה יש עוד אחד כמו אברהם? אמר, לא, לא משנה, בסוף, בסוף, הוא לא קרא לי.

לא קרא לי, עמד וקטרק, קטרק,

ויהי אחר הדברים האלה,

עקדה.

אז זאת אומרת,

מהעקדה מה נגרם? ששרה אימנו נפטרה.

בקיצור, כל ההשתלשלות הייתה בגלל חוסר שימת לב שהיה עוד מישהו שהוא לא הבחין בו, אברהם אבינו.

עד כדי כך הקפדה,

שאדם ישים לב וכו'.

ידוע שביתו של רבי עקיבא נצלה.

ביום חתונתה נאמר לאביה שהיא תמות.

וזהו, ככה ראה רבי עקיבא. הוא לא ידע איך, מה, אבל הוא ראה.

ואחרי כן,

אחרי הלילה,

הוא בא אליה והיא חיה.

אז הוא נדהם.

מה קרה?

שאל אותה מה קרה.

אז היא אומרת שהגישו לה את הסעודה בזמן החתונה לאכול, ואז היא ראתה עני,

שאין לו מה לאכול, ונתנה לו את המנה שלה.

והוא אכל עני.

ואז היא באה לחדר,

והיא הוציאה את ההינומה שהייתה לה,

והיא תקעה אותה בקיר עם הסיכה,

וזהו.

ובבוקר, כשבאו להוציא את ההינומה, נמשך את הנחש.

צדקה תציל ממוות.

בזכות הצדקה שהיא עשתה בלילה,

היא נצלה ונשארה בחיים, נתבטלה גזירה.

אז זאת אומרת, קמחא דפסחא

זו חובה.

אבל בעניין הזה של שואלים ודורשים בפה,

כתוב שואלים ודורשים.

כששואלים ודורשים בעלקות הפסח,

זה בפה.

ויש מנהג לקנות

חיתים

לעניים, זה בפועל.

בפועל.

שואלים ודורשים בפה,

ולקנות, זה בפועל.

כי שמעתי אומרים

שפעם היו מנשקים ספר תורה בפה,

וצדקה נתנו ביד.

היום מנשקים ספר תורה בהושטת יד,

וצדקה נותנים בפה.

מבטיחים ודיים.

הנודמים

נהיים שבעים מהבטחות,

והעניים לבטח אינם שבעים מהן.

אז זאת אומרת, צריך לראות שבאמת כל אחד ישתדל כפי כוחו לעשות.

נשאלת השאלה,

מדוע דווקא חיתים ומדוע דווקא לצורך פסח.

מנהג לקנות חיתים לחלקם לעניים לצורך פסח. למה דווקא חיתים

ולמה דווקא לצורך פסח?

משום שבפסח נידונים על התבואה,

כמו שכתוב בראש השנה טזן.

אז תקנו שלפני הדין

נראה ונוכיח שאנו מודעים לכך.

שגם התבואה של העניים מופקדת בידינו.

את העני עמך.

אז זאת אומרת, אדם צריך לדעת שיש חוב גדול שאדם ייתן

גם לעניים.

עכשיו אנחנו נאמר איזה משהו.

פעמים אנחנו נצטרכים לחזור על דברים שאמרנו,

אבל מה לעשות?

כל שנה זה מחזור, חוזרים

על הדברים וכו'.

האם יש תועלת בזה או אין תועלת בזה?

אז בואו נראה.

חזקיה המלך היה צדיק גדול.

הוא היה בעל רוח הקודש,

וראוי היה להיות מלך המשיח.

כמו שכתוב בסנהדרין, צדיק ד'.

בחלה חזקיהו,

וישעיה הנביא בא לומר לו בשם ה' צב לביתך כי מת אתה ולא תחיה.

מדוע?

משום שהוא לא נשא אישה.

לא קיים מצוות פרו ורבו.

התנצל

שהוא לא עשה את זה במרד ובמעל.

להפך,

הוא התכוון לכבוד שמיים,

כי ראה ברוח הקודש

שיצאו ממנו בנים שאינם ראויים.

אז ענה לו הנביא מה לך בסתרים של הקדוש ברוך הוא?

עליך מותר לעשות את שלך.

אמר לו אתה יודע מה? תן לי את ביתך לאישה.

אולי תגרום זכותי וזכותך.

ויצאו ממני בנים ראויים.

הבריא מחוליו

ונשא את בת ישעיהו הנביא.

ונולדו לו מנשה ורב שקה.

יום אחד הרקים אותם על כתפיו לאביאם לבית המדרש.

אמר אחד מהם,

ראוי ראשו של אבא לצלות עליו דגים.

אמר השני,

ראוי הוא להקריב עליו לעבודה זרה.

לקח את שניהם, חבטם בקרקע.

רב שקה מת,

במנשה חי.

קרע על עצמו וכלאי כליו רעים.

כלומר זה שהיה כלאי במצווה זו, כלאי זה מלשון עני.

כלומר זה שהיה כלאי במצווה זו ולא נשא אישה עד שנשא את בת ישעיהו לא הועילו ויצאו ממנו בנים רעים.

ככה מפרש הבן יהווידע

על ברכות יוד.

אז זאת אומרת, לא עזר גם שהבת של ישעיה הנביא התחתנה איתו,

וכמו שהוא ראה ברוח הקודש,

הוא ראה שיצאו ממנו בנים לא מהוגנים,

ואלה השניים, מנשה ורב שקה.

טוב,

מה קרה עם מנשה שנותר בחיים?

לא היה מלך רשע,

ביהודה יותר גרוע ממנו,

הוא היה יותר גרוע מירבעם בן נבט.

הוא הכניס צלם להיכל.

הוא הרג את ישעיהו הסבא שלו.

הסבא שאמר,

חזקיה הנביא,

בעדי כף שדר החמנה, למה לך?

מה אתה מתעסק בנסתרות של השם? אתה תעשה מה שאתה צריך.

אותו סבא שהוא נתן את הבת שלו לחזקיה הנביא,

הנכד שלו קם והרג אותו.

צדק, אה?

צדק חזקיה שיהיו בנים לא מוגנים.

הרג את הסבא ישעיהו,

ומילא את ירושלים דם,

פה לפה.

לבסוף,

נלכד ביד צבא מלך אשור,

ושמו בדוד נחושת נקוב,

והציתו תחתיו את האש. אתם יודעים מה זה לעמוד על נחושת?

והאש מחממת, זה מתחמם מאוד מהר,

וצריך לקפוץ עם יבלות,

דרגה אחת, דרגה שתיים, דרגה שלוש.

טר, טר.

לא נעים, נכון?

וכיוון שראה שצרתו צרה,

לא הניח עבודת כוכבים שלא הזכיר אותה, שתבוא להציל אותו. אז הוא התחיל לצעוק, קורא לכל עבודה זרה שהוא עבד,

ומבקש ממנה שתבוא להציל אותו.

וכיוון שלא הוחיל לו כלום,

אמר, זכור אני שהיה אבי מקריא אותי את הפסוק הזה, כשהוא היה קטן, גרסא דינקותא.

בצר לך הומצאוך כל הדברים האלה,

ושבת עד אדוני אלוהיך,

ושמעת בקולו,

כי אל רחום אדוני אלוהיך,

לא ירפך ולא ישחיתך.

ואז הוא פנה לקדוש ברוך הוא, אמר, אם תענני,

אני חוזר בתשובה.

ואם לא, כל הפייש אבין.

חס ושלום אתה והעבודה זה לא אותו דבר.

במצב כזה, להגיד כזה דבר,

איזה חוצפה, איזו עזות פנים.

ומה?

הקדוש ברוך הוא רוצה להושיעו,

והיה מלאכים מתנגדים.

חס ושלום, לתת לאחד כזה.

הקדוש ברוך הוא חותר חתירה מתחת כיסא הכבוד,

ומחזיר אותו למלכותו.

הוא מלך 55 שנה.

22 היה רשע גדול,

חזר בתשובה מהדוד.

ב-33 שנים היה חוזר בתשובה, חוזר למלכותו.

הקדוש ברוך הוא הטיס אותו מהדוד.

אתם שומעים דבר כזה?

אז מה לומדים מכאן?

גם כשידע חזקיה המלך ברוח הקודש מי יהיה מנשה,

מי יהיה מנשה, הוא ידע.

עד כאן הוא צדק, נכון?

ונוכח שכליו רעים,

שהילדים שיצאו ממנו יהיו רעים,

ושהוא יהיה כל כך רחוק מעולמו של אבא שלו,

שגרם שכל ישראל ידעו את כל התורה כולה.

הוא ראוי להיות מלך המשיח, חזקיה המלך.

לא חדל ללמד אותו בהיותו קטן,

והקריא ושינן לו, והקריא ושינן, והקריא ושינן.

ואכן,

הרשיע מכל שהיו לפניו.

חטא וחטיא.

היה רע לשמיים ורע לבריות.

אבל כעבור עשרות שנים,

בעת צרה ומצוקה,

נזכר בפסוק שהקריא אותו האביב, בצר לך ומצאוך,

ונתפס בפסוק הזה, ושב בתשובה,

ומלך כמלך כשר במשך 33 שנה.

היום הוא ראש הישיבה של בעלי תשובה בעולם האמת.

נו,

אז זה מלמד אותנו שצריך לחזור ולשנן גם דברים הידועים.

לך תדע מתי זה יעזור, כי לא תמיד זה עוזר בפעם הראשונה, לא תמיד אנשים עושים בפעם הראשונה.

אבל הדברים, צריך להשריש אותם מאוד מאוד.

באמת,

צדק ישעיה הנביא, בכל אופן,

שאמר לו, בהדי קו שדרך המנה, למה לך? מה אתה נכנס לחשבונות של הקדוש ברוך הוא ולמסתרים שלו?

למה אתה נכנס לזה בכלל? אתה תעשה מה שצובה, תפרו ורבו,

תקיים את זה. מה זה עניינך? מה יצא ממך? יצא מהוגנים? לא מהוגנים.

אבל הוא אמר, ברוח הקודש, אני ראיתי.

נו,

אז איך הוא לא ראה ברוח הקודש שמנשה,

הבן שלו יחזור בסוף בתשובה,

מי יש 33 שנה מלך כשר?

מתרצים,

כיוון שמעלת התשובה היא למעלה מרוח הקודש,

ואי אפשר להשיג אותה ברוח הקודש.

לכן הוא ראה עד איפה שרוח הקודש מאפשרת.

אבל המעלה של התשובה היא כל כך גבוהה, שלא ניתנת להשגה ברוח הקודש. לכן את הספא הוא לא ראה.

אבל הוא לא ויתר.

כל זמן שהוא עוד קטן ולא רשע,

כמה שאפשר להחדיר,

כתוב ספילה כתורה.

כמו שלשור נותנים את האבוס, מכניסים לו.

כל זמן שעוד אפשר להכניס לילד,

צריך להכניס ספילה כתורה.

אחר כך, לך תדע מה יהיה, לאן ילך, מה מו.

אבל הגרסא דיאנקותא שהצלחת להחדיר,

מי יודע איפה היא תפעל.

אז אנחנו כל פעם מפמפמים ואומרים וכולי.

לא תמיד זה נתפס בפעם הראשונה, אולי בפעם העשירית.

מכל מקום, קמחא דפסחא

חובה ליתן בשביל שהקדוש ברוך הוא לא יכעס עלינו שבשעה שאנחנו יושבים ביום טוב,

ואולי יש לנו, אולי אין,

אבל אנחנו צריכים לדאוג לאחרים.

אז אם אדם יכול לזמן על שולחנו כל דכפין יתה ויכול,

כל מי שרעב יבוא ויאכל,

או לדאוג שיהיה להם ולא יחסר.

אז לכן צריך לתת קמחא דפסחא

ולעניים אמיתיים, ובפרט לומדי תורה,

כדי לסעוד אותם ולעזור להם, כדי שיוכלו לשמוח ככל ישראל.

זאת השמחה הכי גדולה

אצל הקדוש ברוך הוא,

שאדם עוזר לבנים שלו לשברי הכלים ולא מפקיר אותם.

שאפילו אברהם אבינו נתפס בזה שהוא היה עמוד החסד,

עמוד החסד שאפילו עובדי עבודה זרה משתחווים לאבק רגליהם,

הוא היה מאכיל אותם לשונות בחרדן.

אבל אם יש פספוס, אפילו פעם אחת זה מספיק לשטן נקטרין.

לא כדאי לתפס אצלו,

הוא לא מוותר.

אם לאברהם אבינו הוא לא ויתר,

אז תארו לכם מה זה סתם בן אדם.

נו, כל אחד ישתדל,

וגם אם אין לו מה לתת,

יכול לתרים אחרים כדי שיוכלו לתת.

יחשב לו שהוא גם נותן בזה שהוא מזכה את הרבים,

כי גדול המעשה יותר מן העושה.

ואנחנו גם נשתדל מאוד לתת

גם מצות, גם ביגוד, כמו שיש פה כידוע,

ושאנשים ישמחו בחג ושלא יחסר בעזרת השם עד כמה שאפשר.

ברוכים תהיו.

רבי חנניהו בן הגשי אומר עושו הקדוש ברוך הוא זו כל ישראל.

לפי כוח רבונו תרו ומשווד.

שנאמר אדונו וסלמנו וסלמנו וגדיל תרו ויעדיר.