בחינת הלבבות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בחינת הלבבות

תנא רבנן

זימנה חדה

הווה אזיל רבי יוחנן למחמא לרבי שמעון

והווה רבי יוסף אזיל עימה

אמר לרבי יוסף, לרבי יוחנן

לאן את אזיל?

אמר לרבי שמעון

אמר לרבי יוסף,

למרי פלוגתא דילך את אזיל למחמא?

אמר שמעון מיניה דרבי שמעון לשם שמיים כמפליג

וכך הוא חביבותא דליבאי

אשתכחת

שנו רבותינו. פעם אחת

הלך רבי יוחנן

לראות את פניו של רבי שמעון

רבי יוסף היה הולך איתו, מתלווה אליו

ושאל אותו לאן אתה הולך?

אז הוא אמר לו לראות את פניו של רבי שמעון

אמר לו ואתה הולך לבעל מחלוקת שלך?

אתה הולך לראות את בעל המחלוקת שלך?

אמר

שמע אמינא שרבי שמעון לשם שמיים היה חולק,

אחרת לא היה הולך אליו.

וכך הוא חביבותא דליבא אישתך אדבה, וכל כך הרבה חביבות הלב

הייתה מצויה בו ברבי שמעון וכן ברבי יוחנן.

מה עולה לפנינו מסיפור זה?

הסיפור הזה צריך לשמש לנו הוראה והדרכה,

כי זוהי תמונה מובהקת של אהבת האמת.

אנשים אין להם מושג מה זה אהבת אמת.

כל אחד יש לו את האמת שלו, מה שנראה לו זה האמת.

אבל יש אמת אבסולוטית, זה התורה.

שם בודקים מה זה אמת, מה זה לא אמת.

אבל פה רואים

תמונה מובהקת של אהבת האמת,

אהבת התורה ואהבת החוכמה,

שזה עולה מכל החשבונות האישיים.

לאנשים יש חשבונות אישיים, אינטרסים.

מה פירוש?

אם הוא אוהב מישהו, נגיד,

אז הוא יצדד בו,

בגלל שהוא אוהב אותו, על חשבון השני.

למה? כי יש לו אינטרס לשמור על קשר עם פלוני-אלמוני,

ולא נעים לו, והוא חייב לו, ואני לא יודע מה, אז הוא מוכן לעקם גם את האמת ולהאמין,

ולראות את הדברים כמו שהוא רוצה לראות אותם.

ואיפה האמת?

איפה הבחינה האמיתית, לבחון כל דבר,

לגופו של עניין, בלי להתחשב?

מה,

אם באים ואומרים לך שהבן שלך נתן סטירה לילד,

אז אתה ישר אומר, לא יכול להיות, לא יכול להיות.

מי אמר שלא?

תשאל את הילד, תברר, תשאל עדין, תברר.

תדע.

אז מה אם הוא הילד שלך?

אז מה, הוא לא יכול לתת סטירה לבן של השכן?

מי אמר שלא?

אה, אבל אתה אוהב את הבן שלך, ישר אתה מגונן עליו. ישר אתה, תחשוב,

תראה את הדברים.

אבל פה רואים אהבת האמת,

אהבת התורה ואהבת החוכמה,

שהיא עולה מעל לכל חשבונות אישיים.

מעל לכל חשבונות אישיים.

רבי יוחנן, אף על פי שהיה רבי שמעון

בר פלוגתא שלו,

לא שם לב לנטיות הטבע שמפריעות לבקשת החוכמה.

על פי הטבע, אה, הוא חולק עליי? אה, הוא לא מסכים איתי? אה, זה?

לא רוצה לשמוע אותו, לא רוצה לדעת ממנו,

לא מעניין אותי. לא,

לא.

מתעלם מעל כל נטיות הטבע,

כי נטיות הטבע מפריעות לבקשת החוכמה.

מפריעות לבקשת החוכמה.

כל כך השתוקק רבי יוחנן

לשמוע חוכמה וסודות עליונים מרבי שמעון,

עד שלא התחשב בשום נטיות אנוכיות.

הוא העדיף את החוכמה מעל הכול.

כל זמן שאני יכול ללמוד,

להשכיל, להבין,

ולרבי שמעון יש מה למכור,

אני הולך אליו, אני הולך לשמוע, אני הולך ללמוד.

אז יש בינינו מחלוקת, אנחנו לא...

אני סובר כך, הוא סובר כך, זכותו של כל אדם לסבור משהו, בלימוד כל אחד יכול.

כל אחד קיבל חלק אחר בהר סיני.

זה אומר בחום, זה אומר בחום, מה קרה?

מחלוקת הלל ושמיים, מחלוקת שם שמיים, מה הבעיה?

אבל...

לא, רוב האנשים טיפשים.

למה?

הם הולכים אחרי הנטיות הטבעיות. ברגע שוברים את הכנים, טח, טיח, טח,

וזהו, נגמר, מססיקים מסקנות.

אתה יודע מה? לא רוצה לשמוע, לא רוצה לדעת, לא רוצה כלום. שלום, ביי ביי.

במקרה שפרסמנו באחרונה, היו כמה מקרים, זה לא מקרה אחד.

אותו זוג מאוס שהחליט,

בגלל שהוא הפסיד את האינטרסים הכלכליים שלו פה,

אז הוא התחיל לדבר ולצלצל לאנשים ולנשים.

אז יש אישה טיפשה מהרצליה שצלצלה ומדברת,

מדברת, מדברת, איך אתם לא שומעים את הצד השני, את הזוג המאוס, איך אתם לא זה, איך אתם עושים מסקנות וזה. אז מה אם הרב אמר?

אז אתם צריכים להאמין שמה שהוא אמר זה נכון, וזה פה ושם.

ואני אומרת לכם שהדרך שלו פסולה, וזו אישה שהייתה כל הזמן כותבת שבחים והכול, וזה, וברכות לילדים,

ולהצלחה בעסק, וכל מיני דברים, ובעלה בא להתייעץ,

ויושב איתי עד שעה מאוחרת בלילה, ונותן להם עצות,

והכול, והכול טוב, יפה, ופתאום מוכרת אותי בלילה.

מה קרה?

למה את חושבת שאני לא שמעתי את הצד השני?

אני לא רק שמעתי את הצד השני, אני שמעתי הקלטות של הצד השני, שהוא מדבר עם הצד השלישי.

וגם ראיתי את האס.אם.אסים שהוא התכתב עם נשים.

אז למה אומרים שאני לא שומע, ואני מסיק מסקנות?

ככה סתם, ואני מאמין לאנשים.

אני לא מאמין לאנשים, אף פעם לא מאמין לאנשים.

אני בודק ובוחן והכול וגם שותק וגם לא דיברתי

עד שהם הגזימו,

כשכבר הגזימו ומספר האנשים היה גדול,

אז רמזתי על המרשעת ההיא.

אבל לפני כן לא דיברתי מאומה, שתקתי,

כמו עם יוסי מצרחי,

שנתיים שתקתי אפילו כשידעתי שהוא דיבר נגדי.

רק כששאל אותי אופיר בנבנישתי שהוא העוזר שלו בארץ ובחו״ל

והוא אמר עכשיו שיפתחו שערי הגיהנום,

כמו שאמר ריבו,

שיפתחו שערי הגיהנום, הם אחראים על הגיהנום כי הם שייכים לסדרה האחרונה.

אז הוא אמר שכך וכך וכך.

נו,

אז גם שתקתי עד שהוא בא שתול, כאילו הוא שואל, מה אתה חושב

על הרב מסרחי?

אז אמרתי לו, בדיוק, אז פתחתי.

אני בחור מאוד מאוד מתון, סבלן, שותק,

תראו את אילן קרייזי, כמה מדבר שנה שנה מוציא להג,

להג ועדים ועדים ועדים ומדבר, ופצצות אטום ומימן ומה לא,

עבר את קים קון אל,

את כולם עבר, צפון קוריאה חרטא בשבילו,

וכל יום מוריד את הסרטים, מעלה את הסרטים,

מעלה את המכונית, מוריד את המכונית, לקחו לו את המכונית,

עושה פה זאת בבית משפט, שהוא חולה נפש, לוקח כדורים,

מתעלף בפני השופט, כאילו, איזה הצגות, משהו.

מסתובב וקורץ לחבר'ה, אה, עבדתי על השופט,

איזה טמבל, לא יאומן כי יסופר,

לא יאומן כי יסופר.

איי, איי, איי, איי, ואתמול שלח לו אחד איזה סרטון,

שצילמו אותו כאילו בבית משפט וכולי,

והוא לא יודע שזה אחד מהאנשים שלו שתול,

וזה ששלח לו לא יודע שאני יודע שזה הוא,

כי הוא בעלה של האי מהרצליה,

בעלי החנות שמוכרים לעובדים סנדוויצ'ים וכולי,

והם מוכרים את זה גם בלי בדיקות כראוי, כפי שהעיד בפניי,

ומאכילים גם שקצים ורמסים.

חבר'ה טובים.

אז אני יודע הכול, גם מה שאתם חושבים שאני לא יודע,

אבל אני בודק,

בודק ועושה בדיקות ומברר את הדברים,

והכול בסדר.

ויש את ההקלטות,

ואם נרצה נשמיע,

ואז תתבזו לעיני כולם.

אני לא עשיתי לכם את זה עדיין, אבל אתם מבזים אותי ככה מאחורי הקלעים ומדברים.

אבל אמרו לך, גברת הרצליה,

אמרו לך, תצלצלי לרב, תטעני את הטענות.

אמרו לגברת השנייה, תצלצלי לרב, תגידי את הטענות.

אמרו לזוג,

תלכו להרצאה,

תתנצלו.

הזדמנות, אם אתם באמת מבקשים את האמת ורוצים להתנצל.

לא, לא, לא הולכים להתנצל.

לא הולכים להתנצל. אז איזה מין סליחה?

איזה בקשת סליחה? איזה חרטה?

זה לא חרטה, זה חרטה.

אבל פה רואים שרבי יוחנן הולך לבר פלוגתא שלו,

כי יש ללמוד תורה ממנו. מי ילמד אתכם תורה, יא סתומים?

מי ילמד אתכם?

מאיפה תלמדו? מהשקר תלמדו?

מאיפה תלמדו?

מהזוג המאוס.

הם ילמדו אתכם תורה.

א', ב', הם לא יודעים.

אשתו שלה מאוס.

כשאני יצאתי נגד רונית בראש על מעשיה הקלוקלים,

אז היא אמרה, מה פתאום, אם זכת הרבים?

וחוץ מזה אני דומה לה.

איזה שטותניקית.

לא יאומן כי יסופר.

ויש עוד כמה דברים ספר עליהם. מדי פעם, מדי פעם, נזכיר.

אבל גם בצד השני מתגלה לפנינו החוכמה הטהורה של רבי שמעון.

האור התמיר של תנא אלוהי זה,

מביא בר פלוגתא לבוא לפניו.

גם הוא מסכים שיבוא בר הפלוגתא שלו,

יבוא לפניו, וילמד אותו גם.

את מה שיש לו.

ליבו האהוב של רבי שמעון משפיע אהבה לכל מי שבא אליו,

ואינו מתחשב בשום פגיעה אישית.

זרם האהבה מצוי בליבו של רבי שמעון אינו יודע מחיצות.

ולא רק המסכימים לחוכמתו ולאישיותו נוהרים להימצא עמו,

אלא אפילו בר פלוגתא אלא אפילו בר פלוגתא איננו נפגע וחש אהבה.

דבר זה מעיר על מעלתו המופלגה של רבי שמעון,

שמעיין האהבה שלו לא נתייבש וכולם דולים ממנו.

אבל פה יש הבדל קטן.

הבר פלוגתא של רבי שמעון היה רבי יוחנן,

אבל הוא לא הלך והרים טלפונים לכולם ואמר, ראית איך הוא מדבר, איך הוא עושה, איך הוא סברה שלו, בכלל זה לא סברות וזהו, הוא לא חירבש.

ביניהם היה דיון,

הסתדרו, לא הסתדרו, לא משנה, ממשיכים, מה קרה?

מותר לך לחשוב א', ב', ג', ד', מה זה קשור לחוכמה?

ממשיכים ללמוד.

אבל לא, אלה חותכים, חותכים, ישר חותכים,

חותכים,

יואו.

אם נגיד הם הבינו שמשהו לא בסדר, נגיד שהם הבינו שמשהו לא נראה להם,

אפילו שלא דיברו איתי מילה,

ואני גם לא דיברתי איתה מילה עם אף אחד מכל אלה.

לא דיברו איתי, רק דיברו עליי,

ואני לא דיברתי עליהם עד שדיברו יותר מדי.

אבל

מה הקשר?

אם אתם נגיד מצאתם איזה משהו קטן שיש לכם עליו שאלה,

הרי ידונו אתכם בשמיים בדיוק אותו דבר.

אה,

אם יש במאן דהוא אחרי ארבעים שנה איזו שאלה שצצה,

אז זה כבר סיבה לדבר עליו ולהגיד עליו כך וכך?

אז מה איתכם אתם?

אפשר אצלכם לא למצוא דבר אחד, לא שתיים.

כל יום, כמה?

כל יום, כמה?

מה יהיה דינכם? אתם יודעים מה ידונו אתכם?

אתם יודעים מה עונש לפי מה שדנתם.

מספיק רק לפי מה שדנתם.

וואי, וואי, וואי, מה מחכה להם? מה מחכה להם?

לכן אמרו, הביא דן את כל האדם לקו זכות ובצדק תשפוט עמיתיך,

ובפרט במי שהוא אדם שיודעים שהוא נחשב אצל הקדוש ברוך הוא משהו.

משהו נחשב.

איך?

איך מעיזים? כתוב פה בזוהר הקדוש,

שפעם אחת החכמים נתנו לאיזה אחד מהחכמים מקום לטעות.

יכלו לתקן לפני שהוא יטעה,

אבל נהנו לראות שהוא טועה.

איזה עונש קיבלו.

להכניס בגיהינום למשך שעה וחצי רק על הדבר הזה, אחרי ארבעים יום של נידוי.

לא אמרו כלום.

רק ידעו שהוא הולך לטעות ושאירו אותו.

ואל ישמחו חבריי בי.

תפילת רבי נחוניה בן הקנק כשנכנסים לבית המדרש, שלא ישמחו בתקלתי.

יש כאלה שלומדים מחכים שלשני תהיה תקלה,

שיהיה לא טעות, איך הם מבסוטים.

אה, אה, אני עכשיו, הוא טעה, זהו.

הוא טעה, זהו.

מבסוט, איך הוא מבסוט.

אז רבי נחוניה בן הקנק היה מתפלל שלא ישמחו בי חבריי

בתקלה שלי, שאני לא אהיה מכשול להם.

ריבונו של עולם, תשמור אותי.

שהם לא ייכשלו בגללי, אני אטעה,

והם ייכשלו בגללי.

הם ילגלגו עליי, הם ישמחו בזה,

הם יענשו,

אבל אני לא רוצה שהם יענשו. אז תשמור אותי מתקלה.

שאני לא אהיה המתקיל,

שאני לא אגרום להם לתקלה. אתם שומעים?

יש אנשים נהנים מזה שאפשר למצוא איזה דופי במישהו.

אה, איך הם מבסוטים.

ועל זה נאמר המתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא.

אין לו חלק לעולם הבא.

ריבי שמעון,

אור התמיר,

תנא אלוהי,

מסכים שבר-הפלוגתא שלו יבוא אליו.

ליבו האהוב של רבי שמעון משפיע אהבה לכל מי שבא אליו, אינו מתחשב בשום פגיעה אישית.

זרם אהבה המצוי בליבו של רבי שמעון אינו יודע מחיצות.

ולא רק המסכימים לחוכמתו ולאישיותו נוהרים להימצא עמו,

אלא אפילו בר-פלוגתא שלו איננו נפגע

מחש אהבה.

ודבר זה מעיר על מעלתו המופלגה

של רבי שמעון,

שמעיין האהבה שלו לא נתייבש וכולם דולים ממנו.

אה,

חוקי הטבע מאשרים כי העדים היוצאים

מפיות שני אנשים אוהבים

מתחברים יחד באוויר.

כותב בעל שפתי צדיק

אהרן הכהן

אוהב שלום

ורודף שלום.

בהשפעתו

אהבו כל ישראל איש את רעהו,

ומן העדים

שעלו מפיות שישים ריבו ישראל

נתחברו יחדיו ונוצרו ענני כבוד.

ענני כבוד נוצרו מהעדים של האהבה שהייתה בין ישראל לישראל בזכות אהרן הכהן.

השפעת אהרן הייתה כבירה.

בליבו היה אוצר של אהבה שנתפזר בכל מחנות ישראל.

להבות של אהבה יצאו מליבו

ונכנסו בליבות שישים ריבו ישראל.

נתחברו ונעשו לב אחד,

והם ענני הכבוד שהאירו בזכות.

אז רואים,

כשיש אהבה זה משפיע,

זה עושה ענני כבוד, זה מחבר, זה עושה רושם בעולם,

השפעות טובות.

ויכול להיות שבן אדם אחד

שיש לו אהבה גדולה מאוד יכול לחבר הרבה

לבבות בעם ישראל ולקשור אותם אחד אל השני.

בפסוק, בפרשת מקץ, כתוב, ויכר יוסף את אחיו,

והם לא הכירוהו.

הוא הכיר אותם,

הם לא הכירוהו.

כותב אור החיים הקדוש,

הגם שהוא הכירם

לצד שניחם בחתימת זקן,

הם היו מזוקנים, מבוגרים, הוא עדיין היה צעיר.

ומטבע האנושי,

כאשר תוליד הידיעה בלב אחד מהשניים,

גם בלב השני התעורר בחינת הזיכרון.

זאת אומרת,

כשנולד אצלך הידיעה, הנה הוא הכיר אותם.

ברגע שהוא מכיר אותם,

ונולדת הידיעה בלב אחד מהשניים,

אז גם בלב של השני התעורר בחינת הזיכרון.

אה, כן, כן, כן, נכון, נכון, נכון, מתעורר בחינת הזיכרון.

כי הלבבות יגידו סודות נעלמים.

כמו שאמרו חכמים, כמיים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם.

אז זאת אומרת, לב מרגיש לב,

וגם עובר,

הדברים עוברים, בלי לדבר.

עוברים הדברים.

ההרגשים,

הידיעות, עוברים.

קלטתי, קלטתי.

מה קלטת?

מה, יש לך אנטנה?

אה,

קלטתי.

וידקדקו בעיניים,

במצח,

בדיבור,

והידיעה הולכת וגודלת

עד שישלים הבחון.

רגע, רגע.

מסתכל עליו.

אה, עכשיו אני נזכר.

כן, כן, כן.

מה הוא עשה?

אומר אור החיים הקדוש, מה הוא עשה?

מדקדקים בעיניים,

ובמצח,

ובדיבור.

כן, כן, הצליל הזה, כן, אני נזכר, כן, כן, כן, כן, כן.

ואז הידיעה הולכת וגודלת עד שישלים הבחון. מה שהיה צריך להשיג,

השיג.

אז זה בדרך כלל קורה בין שניים

שנפגשים ומדברים,

ואחד מעורר את השני על דבר שכוח,

ומעורר אצלו, מעורר, עד שהוא נזכר. כן, כן, כן, כן, כן.

משניהם מתחברים וזוכרים את המקרה והמעשה, והכול בסדר.

אף על פי כן מודיע כתוב,

ויקר יוסף את אחיו,

והם לא הכירו. זה נגד הטבע, כאילו.

אם הוא הכיר אותם,

איך הם לא מכירים אותו?

אתם יודעים איך זה? תשמעו דבר מדהים, מדהים, מדהים, מדהים.

הטעם לצד ראותו ברום המעלות,

והחליטו הבחינה,

הרחיקו מלבם מחשוב דבר זה.

מה קרה?

הם ראו אותו ברום המעלות, משנה למלך.

אם הוא

שולט על כל מצרים,

כשראו אותו ברום המעלות,

החליטו הבחינה. זאת אומרת, זה לא ייתכן

והרחיקו מלבם חשוב בדבר הזה. מה יכול להיות

שאח שלנו נמכר לעבד והיום הוא זה האיש שעומד מולנו והוא היום שולט על כל העולם כולו?

הרחיקו לדבר, לא יכול להיות.

אלמלא זה,

היו מכירים אותו גם כן.

אז מצד

הטבע שלהם, הקנאה שהייתה להם,

המלוך ימלוך עלינו אם משול ימשול בנו?

המשול ימשול בנו אם מלוך ימלוך עלינו? מה?

מה?

איך?

אנחנו נשתחווה לו?

אנחנו הגדולים נשתחווה לו?

זה לעולם לא יהיה, לעולם!

אז גם כשהם עומדים מולו, הוא כבר מכיר אותם, די, כבר מתוודעים, כבר מבינים.

לא, לא מכירים. למה לא מכירים?

לא יהיה תוכן, לא יהיה תוכן שזה הוא,

לא יכול להיות שזה הוא, לא יכול להיות.

החליטו הבחינה,

זהו.

אתם מבינים?

יש לאדם מידות פחותות,

אז הן לא מאפשרות לו אפילו להכיר באמת שעומדת מולו ברור, ברור, ברור.

לא יכול.

לא יכול להיות. זה לא יכול להיות שזה נכון, וזה לא יכול להיות שהוא צודק,

וזה לא יכול להיות שזה ככה,

וזה לא יכול להיות שזה ככה, כי זה ככה וככה. למה זה ככה וככה? בגלל שאתה עקום.

כי אתה לא רוצה להודות, אתה לא רוצה להסכים, אתה לא יכול, כי אתה עם מידות פחותות ומושחתות.

בספר הישר לרבנו תם בשערי ממזן

האהבה תתחבר משני חלקים

האחד ממידת האוהב

והשני ממידות האהוב

וכפי טעם מידת האוהב כן יהיה תוקף אהבתו

במידות הטובות אשר באוהבו.

אז כפי טעם מידת האוהב

כך יהיה תוקף אהבתו במידות הטובות אשר באוהבו.

זאת אומרת,

מידות האוהב

הן מתחברות למידות

של האהוב.

זה

עושה חיבור.

הרמב״ן בספר האמון

נווה ביטחון דף ל״ג אומר הנפש עשאה הקדוש ברוך הוא בפירוד בפירוד

אתם יודעים שהאדם הוא נקרא פלאג

ויקרא את שמם אדם

שמם אדם

אדם וחווה

זוג

שניהם ביחד

זה כל אחד פלאג נשמה

פלאג

ויקרא את שמם אדם, שניהם ביחד זה אדם אחד

זאת אומרת

הנפש עשה הקדוש ברוך הוא בפירוד וחילקה לשני חלקים

ושמה חלק האחד בגוף הזה והחלק השני בגוף אחר

ובהתחבר זה עם זה תתעורר אהבה קדמונית

דהיינו של הנפש המושלמת

והיו לבשר אחד

וכן מובא בזוהר הקדוש פרשת שלח

דף קסח

כאן מתקרבין

נשמתה דא עמדה

עבדי איבין

ונפקא נהורה מנאיהו והתעבדו סרגין

האחרים אומרים שרגין

ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין

לפניי הזוהר

אני אקדים קצת לפני כן

באים המלאכים ואומרים לרבי שמעון בר יוחאי

אלמלא אתה בר יוחאי

לא היה נמסר לנו רשות לגלות לך

ואני קורא את התרגום ישר

שעל ידי איחוד הנשמות של העולם העליון

נעשים פירות ותולדות

הפירות והתולדות זה עוד נשמות

יותר מהתולדות שנעשים בייחוד איש ואישה בעולם הזה

כשאיש ואישה מתייחדים בעולם הזה, מביאים נשמות לעולם

אז שמה בעולם העליון, בזיווג העליון

בייחוד הנשמות של העולם העליון נעשים פירות ותולדות,

היינו נשמות יותר מתולדות שנעשים בייחוד איש ואישה בעולם הזה שפה הם מולידים

גופים גשמיים

כי בייחוד העליון זה נעשה על ידי תשוקת הנשמות

כשהנשמות משתוקקות זו לזו, אין שם גופים

אז הם מולידים עוד נשמות בתשוקה, אתם שומעים?

על ידי תשוקה,

אהבה, חיבה ורעות

יכולים להוליד נשמות, יכולים להוליד נשמות,

אתם לא מאמינים.

וכשמתדבקות הנשמות זו עם זו,

הן עושות פירות ותולדות

ויוצאים מהן אורות ונעשים נרות.

מה זה נרות? נר השם,

נשמת אדם.

ואלה הן הנשמות של הגרים שמתגיירים.

הגרים שמתגיירים זה בזכות אותן אהבות ותשוקות של הנשמות.

וכל אלה הנשמות נכנסות להיכל הראשון בגן עדן תחתון,

ששם מקום נשמות הגרים.

וכשמתגייר גר אחד,

פורחת נשמה אחת

מאותו ההיכל,

ונכנסת תחת כנפי השכינה,

והיא נושקת אותה מחמת חביבות,

כי היא תולדה

של נשמות הצדיקים.

מי הוליד את הגר הזה?

נשמות הצדיקים הולידו אותו.

אם לא, לא היה נברא הגר הזה.

נשמות הצדיקים עשו אותו.

והשכינה שולחת אותה לגוף של אותו הגר,

ושוכנת בו

ומאותו הזמן נקרא גר צדק,

כיוון שקיבל נשמה מן המלכות הנקראת צדק.

וזהו הסוד של פרי צדיק עץ חיים.

פרי צדיק, הפירות של צדיק עץ חיים.

כמו שעץ החיים מוציא נשמות,

ככה צדיק.

התולדות שלו זה שהוא עושה נשמות.

ואחרי זה גר צדק עוד יכול לדבר נגד מי שהוליד אותו.

בימי הגאון,

רבי חיים מבולוז'ין, זכר צדיק לברכה, קרא פעם

שקצב אחד קצף על רב העיר

שהטריף את הבהמה שלו.

רב העיר בדק, בחן ואמר טרפה.

מתוך הכעס

חשב הקצב מזימה להרוג את הרב.

להרוג את הרב. אתם רואים מה הם מסוגלים, אלה הקצבים האלה, השוחטים והזה?

יום אחד הודיע לרב בעורמה שהוא צריך לשחוט באימה

כדי שהרב יבוא אליו והוא יהיה עם הסכין מוכן.

וכיוון שבית השחיטה מחוץ לעיר,

יצאו הרב הקצב מחוץ לתחום.

באמצע הדרך שלף הקצב את הסכין להרוג את הרב.

כשראה הרב שקלטה אליו הרעב מאת הקצב,

התחיל להתחנן בפניו על חייו

ללא הועיל.

משראה כך הרב,

התחיל להרהר בליבו במעלות הקצב,

תוך כדי הרהוריו במעלות הקצב,

ומתוך התעוררות מרובה של אהבה כלפי הקצב,

נפל הקצב על פני הרב ובדמעות רבות נשק לו וביקש את סליחתו.

כמה אם הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם.

אבל יש כאלה שאפילו שאתה רעיף עליהם אהבה, הם כל כך מושחתים שזה לא פוגע בכלל.

אתה מרעיף עליהם אהבה, משקיע בהם, נותן להם כספים, מחתן אותם,

עוזר להם, הכול,

והם אגואיסטים, חושבים רק על עצמם.

וכל מה שאתה מרעיף אהבה,

לא פועל מאומה.

זה מראה כמה השחתה יכולה להיות באנשים.

רבי חנין יאמר רק השיא אומר, עושו הקודש ברוך הוא זכו את ישראל לפי כך.

הרבו לעם תאורו ומשמאל שנאמור אדם עבד סלמען צדקו יחדיל תאורו ויעדיל.