מצוות אנשים מלומדה | ר' הראל דנוך

- - - לא מוגה! - - - 

ברשות כבוד הרב וברשות

הקהל,

נאמר את המאמר האחרון בספר במדבר תקף מ״ם מחוכמת המצפון.

כתוב בפסוק ורשתם את הארץ והשבתם בה כי לכם נתתי את הארץ.

כשמגיעים לבין המצרים כאילו מסע כבד הוטל עלינו כדי לקשר אותנו באורח חיינו עם העבר הרחוק זה אלפיים שנה.

קשה להתחבר עם מה שהיה מלפני אלפיים שנה.

אמנם מזכירים אנו מספר פעמים ביום את חורבן ציון וירושלים ומבקשים בתפילה ובברכת המזון שייבנה בית המקדש במהרה בימינו.

אך יש לערער.

האם כל זה נכנס במערכת דאגותינו היומיומיות?

האם ציפייתנו לישועה כפי אמירתנו?

ישועתך קיווינו כל היום?

האם באמת מישהו מתכוון,

אפילו שהוא אומר את זה כמה שלוש פעמים ביום בתפילה ובברכת המזון,

ועוד כמה פעמים,

האם באמת הוא מתכוון לזה כשהוא אומר את זה? שהוא מחכה לבית המקדש?

מסופר על החפץ חיים רבי ישראל מאיר הכהן,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

שהתכונן כל יום לביאת המשיח בלימוד קודשים,

בלימוד סדר קודשים,

לדעת סדר עבודתו בקודש,

בדיוק בתור כהן בבית המקדש,

וכן בכל הנהגתו כמוכן ומזומן לקבלת פני המשיח בכל עת ובכל שעה.

ולנו נראה שהוא סוג אחר, סוג אדם אחר, הוא לומד סדר שאין לו,

סדר שיהיה רק בעימות המשיח,

שיהיה מוכן,

בתור כהן.

ובשבילנו הוא נראה סוג אדם אחר, רחוק ממציאות החיים,

רחוק ממציאות החיים.

למה? כי אנחנו התרגלנו כבר למצב כזה,

שנאמר על מצב כזה בפסוק, ויפתו בפיהם ובלשונם יחזבו לו,

ובליבם לא נכון עמו,

כאילו אנחנו רק עושים הכל בפה.

הלב, הפה והלב לא שווים.

מבקשים אנו יום יום בפינו יתגדל ויתקדש שמי רבה,

בעגלה ובזמן קריב.

ובנוסח ספרד אף מוסיפים ויצמח פורקנה ויקרב משיחה.

ברגע של אמת, נחשוב כמה רחוקה הבקשה כולה מהגיון ליבנו ותשוקת נפשנו.

הרמב״ם פוסק בהלכות מלכים שכל מי שאינו מאמין בביאת המשיח,

או מי שאינו מחכה לביאתו,

לא בשאר נביאים הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו הוא כופר.

זה לנו עד כמה רחוקים אנו מהרגשת החורבן

וחוסר ציפייה לבניין המקדש.

ככה נשללת מאיתנו התקווה והביטה.

נכון למלך המשיח בכל עת שיבוא.

ונדוני לנו ככופרים חלילה בתורה ובמשה רבנו.

שערי התורה עידה עליו שנאמר ושב אדוני אלוהיך את שבותך.

חיים לא לפי עדות התורה הם בגדר כפירה.

כמה באמת אנשים באמת מחכים,

אנשים בעלי ממון, בעלי עושר,

לא באמת מחכים למשיח.

שיחכה עוד קצת, שיהיה.

אף אחד לא מחכה באמת.

לא כולם, כן?

מהם הסיבות ושורשי הדברים של חוסר הרגש והתאמת תפילתנו לשאיפתנו בחיים?

מה הסיבה לזה שאנחנו לא שואפים לזה?

אומר הרב פה, אין זה כי אם אי שימת לב ומחשבה לדברים הפנימיים והרגשיים.

זה בסך הכל בלי לשים לב לדברים פנימיים ומחשבה פנימית ורגש.

ושואל, אז דבר כזה יכול להיות?

כתוב בפסוק בישעיה,

ותהי ראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

לכן הנני אוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא.

החטא הוא פלא,

אך העונש על החטא פלא פלאימו.

מה הכוונה?

הרגל ושגרה על הכל שולטים,

זה אם כל חטאת, שיש הרגל בעבירות

הזיעם של כל החטאים.

כמו הליראה שהיא מצווה לבבית והרגשת הנפש,

וכן כל מצוות הלב והרגשות הנעשות מתוך הרגל בלי חידוש,

נענשים עליהם כפליים.

הרגל עבירה מקטין את החט במובן המרידה,

שהרי לא מתכוונים למרוד בו,

אך מכפיל את העבירה.

הטומאה מטמטמת את המוח והרגש,

ומרחיקה אותו מלדאוג לחטאה ולעשות תשובה,

כי הנה עשה החט כיתר, אדם מתרגל לחט

ונהיה כמו מצוות אנשים.

זה נהיה חט ונהיה דבר כאילו רגיל, ועליו נענשים כפליים.

ורבנו יונה אומר בשערי תשובה בשער ג',

הוא מסביר מדוע חמור המלבין פני חברו ברבים יותר מרוצח.

כי המלבין פני חברו אינו מכיר את גודל חטאו,

ואין נפשו מראה לו על עוונו כמו רוצח.

הוא לא מרגיש כזה כמו רוצח,

כשאדם רוצח והוא יודע שעכשיו הוא איבד מישהו מפה,

אז זה לא כמו אחד שמלבין פני חברו.

על כן רחוק הוא מתשובה,

ואין לו חלק לעולם הבא.

בהתאם לזה אי לזאת חטא מלומדה מטיל ספק גדול על חלקנו בעולם הבא,

בעולם הבא חלילה.

זאת אומרת כשאדם עושה חטא מלומדה,

אז הוא לא יכול להתבונן לחזור בתשובה,

כמו מלבין פני חברו.

לעומת זה הרגל מצווה,

מהפכת הזכויות ומעשי המצוות לעבירות.

הרגל מצווה

מרגיל לעצמו ומשנה לעצמו יום-יום מה שלימדו אותו, כל דבר, מה שלימדו אותו, בלי תוספת טעם ורגש במצווה.

וזה נקרא מצוות אנשים, לא מצוות השם מלומדה.

והייתי אומר שזה בגדר דבר השם בזה,

שזה כבר מצוות אנשים ואפילו לא מלומדה.

כי היצורים כולם נבראו לכבוד השם יתברך,

והוא שלח ידו לעשות התמורה וההפך.

לחלל את שם קדשו בעשותו ממצוות עבירות.

לסור מדרך זו אין מציאות ואפשרות אלא על ידי לימוד המוסר.

והמאור שבו החזירנו למוטב בעזרת השם.

אז רואים מפה שאדם חייב ללמוד מוסר.

בלי מוסר הוא מתרגל לעשות הכול בלי טעם ורגש,

ורק במוסר אנחנו יכולים ללמוד את הרגש

ואת הטעמים והכול. אפשר לעשות מצוות לכתחילה,

לכתחילה, וכמו שצייר לכם, כל הרגש והכוונה.

אמן.