המלחמה ביצר הרע באלול | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום רפואה שלמה במהרה ברמח איברים ושסה גידים

ליוחי בן אסתר ובנימין

שהקדוש ברוך הוא יהפוך לבבו לתשובה שלמה אמיתית

ושזכות זיכוי הרבים תעמוד לו למשפחתו לעד אמן

שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם

אל יארח לבבכם

אל תיראו.

רש״י אומר על אויביכם

אין אלו אחיכם

שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם.

זאת אומרת שמע ישראל אתם קרבים היום

למלחמה על אויביכם שהם לא אחיכם ואין רחמים שם.

אל יארח לבבכם

ארבע אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי אומות העולם עושים

מגיפים בתריסיהם

כדי להקישן זה בזה כדי להשמיע קול, להפחיד

ורומסים בסוסיהם

ומצהילין אותם וצווחין בקולם ותוקעין בשופרות.

כל זה ליצור הרתעה, פחד, נאומה וכו'.

וזה התכסיסים שמשתמשים בהם האויבים.

שלמה המלך מזהיר מכל משמר נצור ליבך כי ממנו תוצאות חיים.

הכל תלוי בלב.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

העיניים הולכות אחרי הלב

וכן האוזניים,

ברמח איברים.

ועל כן הדגישה התורה שלא יארך ללבבכם

בשעה שאתם קרבים למלחמה, כי הכל תלוי בלב.

אם יש לאדם פחד בלב, גמרנו, הוא אבוד.

ואם כלפי מלחמה קטנה נאמר כך,

כשנלחמים נגד אויבים,

זו מלחמה קטנה.

על אחת כמה וכמה במה שנוגע למלחמה של יצר הרעש, שהיא המלחמה הגדולה והתמידית

שמתחדשת עלינו חדשים לבקרים.

מוכרח לחזק את ליבו ולהיות לבן חיל.

אם התורה מלמדת אותנו כמה צריך לדעת

לחזק את הלב שלא יירך

בשעת מלחמה, שיש פחד אמיתי, אפשר למות, אפשר למות.

אומרת התורה, אל יירך לבבכם.

זאת אומרת, צריך לחזק את הלב בביטחון, בשם וכל מה שצריך.

אז זה במלחמה קטנה.

מה עם מלחמת היצר, שהיא המלחמה הגדולה?

והנה, בקשר לשמירת הגוף,

כמה שהאדם שומר את כל האיברים,

אינו מספיק לה לשמירה שדרושה ללב.

אם יחלש איזה איבר מאיבריו,

ניתן לעלות ארוחה.

אבל אם הלב חולה, זה בנפשו הדבר.

לכן, ברגע שהלב חש ברע,

מיד מזמינים נתן

במהירות

וגדול שברופאים לטפל, להציל את חייו.

וידוע שיש דברים שהם מזיקים ללב,

כגון שומן מן החי,

שאדם אוכל בשר מעובד וכולי.

אז כבר ידוע שזה סותם

את העורקים, וזה גורם נזק,

ויכול להיות בלתי הפיך.

גורם להתקפות לב,

אבל מאידך יש דברים שהם טובים ומועילים ללב.

אז צריך לשמור על הלב.

מכל משמר נצור ליבך, כי ממנו תוצאות חיים.

אדם נפגע ביד, ברגל, באיזשהו איבר,

נו, יש לזה טיפול, אפשר, גם אפשר לחיות בלי זה, כמו שאומרים.

אבל בלי לב, אוי ואבוי, נגמר.

אז כמו חיל הרוחניות,

שעם כל הזהירות והזריזות שדרוש כדי לקיים את המצוות של האיברים,

כבר כתב רבנו חיים ויטל,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

שלמרות שאין מצווה בתורה על מידות הגונות,

הרי המידות הן יסוד ובסיס לכל התורה כולה.

בלעדן אין שום אפשרות לקיים תרייג מצוות.

זאת אומרת, אין לנו את כל המידות בתורה, ואומרים ככה צריך לנהוג במידה זו וזו וזו וזו.

אבל זה פשוט.

זה פשוט בגלל, בגלל

שהמידות הן הבסיס והיסוד שעל ידן מבצעים את כל המצוות.

וכן האמונה שהיא מושרשת בלב,

בלעדיה לא שייך מצוות כלל. אז מה אתה מקיים?

אם אתה לא מאמין,

אז איזה מצווה? מי המצווה?

אם אתה לא מאמין, אז מי המצווה? אז אתה לא עושה מצווה.

אתה יכול לעשות מעשים שדומים לאנשים שעושים מצוות, אבל זה לא מצווה.

מצווה זה רק בא עם אמונה, אם אתה מאמין.

ואיפה האמונה שוכנת? בלב.

כמו שאמר הקדוש ברוך הוא,

קודם כל קבלו מלכותי,

ואחר כך אגזור עליכם גזרות.

אבל אם אדם לא קיבל עול מלכות שמיים ולא מכיר בבורא,

אז מה אתה מקיים? איזה מצוות? איזה גזרות אתה מקיים?

ואם תקיים זה בגלל שהוא מלך?

בגלל שהוא ציווה?

כמו כן, ישנם דברים שהם טובים ללב הרוחני.

מה טוב ללב הרוחני?

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בראתי יצר הרע. איפה משכנו?

על פתחי הלב.

הוא יושב שמה ומנסה לסכל כל דבר שאתה רוצה לעשות.

להטיל מון בקודשים.

אז מה אמרו חכמים? בראתי יצר הרע, אבל בראתי לו תורת טבלין.

היות והיצר יושב בין שני מפתחות הלב,

רק בכוח התורה הקדושה אפשר לדחות אותו משם.

התורה שורפת אותו,

מפוצצת אותו.

זהו. לכן הוא לא רוצה להניח אנשים שילמדו תורה.

אתה רוצה לעשות מצוות? תעשה, אין בעיה. אבל תורה לא.

כי תורה זה אור, מצווה זה נר.

הוא יודע בדיוק

מה הקושי.

והנה ברחמיו הרבים הקים לנו הקדוש ברוך הוא בכל תקופה

אנשים שהם אנשי רוח,

חקיקי לב,

שהם מנצחים על מלחמת היצר.

וככל אשר יאמרו אלינו,

נעשה,

כדי לטהר ליבנו

מכל שמץ ושיג.

כמו שאומר המסילת ישרים על דברי הגמרא.

אומרת הגמרא, על כן יאמרו המושלים בואו חשבון

מאלה המושלים ביצרם.

והם אומרים לנו, בואו חשבון.

בואו ונעשה חשבונו של עולם.

בכבוד.

תגיד לי, שכר מצווה כנגד הפסדה?

והפסד עבירה כנגד שכרה?

בואו נראה מה משתלם.

לעשות מצוות או עבירות?

ולמה מדמה את זה המסילת ישרים? למה צריך ללכת לאנשים האלה שהם שולטים ביצרם?

אלה שהם מושלים ביצרם?

למה צריך ללכת אליהם?

אומר המסילת ישרים, זה כמו משחק השרים שיש בו שבילים רבים.

ורק אלה שיצאו מן הסבך, יודעים לנכון את הדרך, מסוגלים להדריך את האחרים.

זאת אומרת,

נקרא גן המבוכה.

המלכים היו אוהבים לעשות כל מיני משחקים.

אז הוא כבר עושה גן.

אז הוא עושה בו הרבה שבילים.

ובשבילים האלה אתה נכנס בצד אחד,

ואחר כך יש בלבול גדול מאוד. הולך לכאן וגם הולך לכאן והולך ישר וחוזר אחורה והולך ככה ונכנס ככה והולך ככה וככה. בקיצור, איזה ריבוע ענק כזה גדול על דונמים.

ואתה צריך להתפתל.

עכשיו, אם אתה לא יודע את הדרך, אתה הולך לפה ומגיע, נסתם.

חוזר בחזרה, מנסה מפה, נסתם.

זאת אומרת, אתה יכול לאבד שעות וימים ולא תצא משם,

לא תכיר את הדרך

ולא תוכל לצאת.

כמו ג'ונגל,

סבוך מאוד.

אבל אם יש מישהו

שכבר עבר את הדרך

והוא נמצא על בימה

והוא רואה איפה אתה,

הוא רואה שאתה בכלל לא בכיוון.

לא יותר קל להגיד לו, סליחה,

אתה משם רואה, כן,

אני בכיוון, לא בכיוון, לאן ללכת?

הוא ידריך אותך, הוא יגיד לך, תלך לכאן, תפנה שם, תלך לזה ותצצל.

ככה אדם מסובך עם היצר הרעש שלו, לא יודע מה לעשות.

מצד אחד הוא רוצה ככה, מצד אחד הוא רוצה ככה.

יש אחד, לדוגמה, יודע, צריך לבוא לסליחות, אבל מה קרה?

הוא אומר, באתי עייף, נשפכתי על המיטה.

נהיה נוזל.

נשפך על המיטה עם הבגדים, עם הנעליים, עם הכול.

מה זה נשפכת על המיטה?

לפני שנשפכת,

היית שם שעון, היית אומר שיעירו אותך, היית עושה משהו או זה. מה זה נשפכת?

נשפכת מרצון. ידעת שאם אתה נשפך,

אז נשפך זה לא מתעורר.

אז היצר הרע קורא לזה נשפכתי.

נו, וזה פותר אותו?

נשפכתי.

אדם יגיד מראש השנה, נשפכתי, לא קמתי לתפילת שחרית.

נשפכתי.

נו,

תגיד בעבודה כל יום.

אתה עומד בבנק, קופאי.

היום לא בא קופאי, מה קרה? אין כסף. למה אין כסף? הוא נשפך.

אתמול הוא נשפך, הגיע הביתה, נשפך.

נשפכו אותו מהבנק, יאללה, רוח.

מה זה?

אז ליצר יש תכסיסים ולא לומדים. יש אנשים שמלמדים אותם, חוזרים ומסבירים להם, נותנים להם דוגמאות, וחוזרים... לא עוזר, לא עוזר.

לאדם יש תירוץ, יש לו יצר רע חביב.

היצר רע שלו מאוד חביב איתו.

הוא אומר לו, אין, אתה לא יכול.

אתה חייב להשפך. אם אתה לא תשפך, אתה יכול למות.

הלב שלך כבר דופק יותר מדי, אתה עלול למות.

אתה חייב להשפך.

אין מה לעשות.

ככה זה עובד.

אז מה עושים?

על כן יאמרו המושלים,

בואו חשבון איזה מושלים, שמושלים כבר ביצרן,

הם יכולים להדריך את אלה שעוד לא מושלים ביצרן ולכוון אותם.

שאלו לחוכמה, חוטא, מה עונשו?

אמרה להם, חטאים, תרדף רעה.

שאלו לקדוש ברוך הוא, חוטא, מה עונשו?

אמר להם, יעשה תשובה ויתכפר לו.

זה שאומר הכתוב, טוב וישר אדוני,

על כן יורה חטאים בדרך.

אה, הקדוש ברוך הוא מראה מה הדרך.

הוא לא רוצה שאנשים ייפסדו מן העולם.

אז הוא יורה את הדרך.

הנה התבוננות נפלאה,

שלא רק דרך התורה פותחת לפנינו דרך כבושה,

ככתוב, דרכיה, דרכי נועם,

אלא אפילו לחוטא.

אם הוא עושה תשובה,

שוב פותח לו הקדוש ברוך הוא דרך סלולה של תשובה ונותן לו מבוא לצאת,

והוא בעצמו מורה לו את הדרך.

לא יאומן כי יסופר.

אני, כשחזרתי בתשובה,

בלי הדרכה,

לא רב,

ולא ישיבה,

ואף אחד לא הדריך אותי.

רק ברגע שרציתי, משהבנתי מה שכתוב, שיביתי יושב נגדי תמין,

מאותו רגע הקדוש ברוך הוא הוביל אותי בידיים שלו לאן שהגעתי.

יורה חטאים בדרך, בלי הדרכה של שום בשר ודם, שום אדם.

שום אדם.

ולעלות ככה במסילה עולה בית כל,

בלי אף אחד זה נגד הטבע.

אבל זה מה שכתוב, שהקדוש ברוך הוא טוב וישר,

והוא רוצה שכל החטאים

יחזרו רק בתשובה.

ואם הם חוזרים בתשובה אמיתית,

הוא מוביל אותם בעצמו אישית.

אולם החוטש נשאר במרדו,

לא רק שהוא דורך בדרך לא דרך,

כמו שכתוב, העוזבים אורחות יושר

ללכת בדרכי חושך,

כמו חיימוב אליהו

וכמו זיתון הגדול,

אלא שמעשיו המכוערים רודפים אותו כל הזמן,

וזהו שהחוכמה ענתה על כאלה חטאים תרדף רעה.

שהשכל מחייב

שמה שהרשע מקלקל יתנקם בו וירדוף אותו תמיד,

אם לא שיעשה תשובה

ויזכה לסיעתא דשמיא.

אבל תשובה צריכה להיות כבר מעלייתא.

אפילו שכתב הגאון רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק ורכה,

של מלחמת היצר אין סדר,

ואין ביטחון,

ורק להתחזק בלימוד המוסר,

בהתפעלות ותפילה, בהשתפכות הנפש.

בכל זאת, כלל אחד ישנו לא לנטוש את המערכה.

כמו שכתוב במשנה, מעמידים זקיפין לפניהם ומאחריהם.

וכל המבקש לחזור,

הרשות בידו לקפח את שוקיו,

שתחילת נישא נפילה.

אסור להסיח דעת מהמלחמה נטושה בקרבו,

משום שבנפשו הדבר.

המשנה אומרת שבזמן מלחמה מעמידים זקיפין,

דהיינו חיילים,

לפני המערכה ואחרי המערכה.

למה?

כי מי שמבקש לחזור לברוח, לערוק מן המלחמה,

הרשות בידם לקפח את שוקיו,

לחתוך לו את השוקיים.

אין דבר כזה לנוס במלחמה. פן ירח,

לבב אחיו.

אדם כזה יכול להחליש את כל המערכה.

אז מותר,

בצהל

החוק אומר שאם אדם עורק באמצע מלחמה,

יכולים לירות בו.

זאת אומרת, להטיל

מורך לב,

מורך לב

בלב החיילים,

זאת בעיה חמורה.

לכן אסור להסיח דעת מן המלחמה נטושה גם בקרבנו.

אנחנו לקחנו רק את המלחמה הפיזית,

כדוגמה ומשל,

למלחמה שלנו בתוך הלב נגד יצרנו הרע.

אז זאת אומרת, אסור להסיח דעת מהמלחמה נטושה,

משום שבנפשנו הדבר.

הרי הוא אלוף העולם, הוא ברגע יכול לחסל בן אדם יצר לרע.

אם השם לא עוזר לנו,

אז אנחנו לא יכולים להתמודד איתו.

וגם עלינו להשכיל לטיב המלחמה,

שלא יחשוב מה בכך אם אני לא אתאמץ כל כך.

יש אדם מרגיע את עצמו,

הוא אומר, לא, אני לא חייב להיות יותר מדי.

אני לא חייב להיות מהצדיקים כל כך.

אני עם הבינונים.

מה, בינונים לא טוב?

בינונים גם טוב.

טעות גדולה ומרה זאת בידו.

שהרי התורה מזהירה, אתם קרבים למלחמה על אויביכם,

ואין רחמים במלחמה.

אין רחמים במלחמה.

כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו השם בידיך ושבית השביו. רק אם אתה תצא למלחמה נגד היצר הרע וחילותיו, לכן זה נקרא אויביך.

רק אם אתה תצא ונתנו השם בידיך.

אבל אם אתה תחכה עד שהוא יתקוף ועד שזה,

אתה תעבוד.

ולכן העיר החסיד חובת הלבבות

שהשונא הגדול שיש לו בעולם

זה היצר הנסוך

בכוחות הנפש.

הוא רוצה לשרש את האדם משני העולמות, להוציא אותו,

לעקור אותו מן השורש, גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא.

על כן, אל תצפה לשום חמלה מהשונא המושבע הזה,

אלא תדע נאמנה,

אם לא תתאמץ להתגבר עליו,

הוא יפיל אותך מטה מטה, חס ושלום.

אחרי שמתברר לנו שאכן אנחנו נתונים במלחמת חורמה,

אז עלולים ליפול ברוחנו ולחשוב מה כוחנו לעמוד נגד שונא אדיר כזה שהרבה סרים למשמעתו

והולכים בעצתו.

על זה באה התורה ומחזקת אותנו.

אל ירח לבבכם,

אל תתפעלו מתכסיסי המלחמה.

אני חייב להשתפך, אם לא, אני לא אחיה עד הפעם.

שום תכסיס שהוא יגיד לכם, אל תשמעו לו.

לא רעש ולא הלמולה ולא מהומה שמקימה האויב כמו במלחמה,

משום שהכל זה אחיזת עיניים.

בבחינת תשת חושך

ויהי לילה.

הרי הצררה ניסה לעבוד על הישנים.

והאמת שהיה לו גם תירוץ תורני.

הוא אמר לי, תשמע, אמרו לך במפורש שאתה לא חייב להתפלל בכלל.

אז למה אתה צריך לקום להתפלל אחרי שאתה בא בלילה מאוחר מהרצאות

וכולי וכולי, ואתה כל היום

טרוד במצוות וזה, אז למה אתה צריך לקום? אז אתה לא תתפלל, מה קרה? ואם תתפלל בבית יחיד, נגיד, נו, יותר מאוחר וזה, למה אתה צריך לקום להתפלל?

כן, אבל ברוך השם, לא פספסתי תפילות,

והתפללתי כל ימי חיי, מאז שאני מכיר את עצמי, חוזר בתשובה.

טוב,

אבל יום אחד אמרתי, למה שאני לא אקום בנץ?

אה, קשה, איך אתה תקום בנץ? אתה בא באחת, שתיים,

עד שאתה מתארגן, עד שזה, שלוש.

אחר כך אתה צריך לקום לפעמים בחמש, לפעמים בארבע וחצי.

אז מה תישן, ומחר יום עמוס, ואחר כך עוד פעם מרצה, ואחר כך עוד פעם... איך אתה תחזיק מעמד?

החלטתי.

במאה שנים רבות כבר, ברוך השם, אני קם בנץ.

מה קרה לי?

מה, מה קרה? איפה כל ההפחדות? אתה לא תחזיק מעמד, אתה זה... איפה זה נעלם? לאן זה הלך?

מה, והייתי קם בבוקר לתפילה בשטיבל,

ומרגיש עייף, מה זה עייף?

וישנתי, לא רע, לא רע, ביחס להיום,

והייתי עייף.

היום ישנתי רק שעה, לדוגמה.

והנה, יודעים אנשים שסימסתי בשעה שלוש, וכו' וכו'.

אז מה, מה קרה?

אני נראה עייף?

לא נראה עייף.

איך זה יכול להיות?

הכל יכול להיות.

הפחדות של היצר הרע מתמוטט.

אין לך כוח, אתה לא תוכל להחזיק מעמד.

אין, אין.

כל שטויות תשת חושך, ביהי לילה.

כל אלה שאמרנו עכשיו,

באמת אין לו שליטה ליצר הרע המדמיין

מול אור השכל.

וכל אחיזתו זה רק לבלבל את האדם

ולא לתת לו לחשוב.

לדחוף אותו ישר לעשות מה שהוא אומר בלי חשיבה.

עכשיו, כל מה שלמדנו עכשיו זה חשבונות של יראת שמיים

לכל ימות השנה.

ככה צריך שאדם ילמד מוסר וידע לא להתבלבל מצו הרע, לדעת מה תורה מחייבת, שיש לו כוחות עליונים.

והאדם

שידע שהוא בבחינת מלאך,

לא אדם, הוא בבחינת מלאך. השאלה אם הוא רוצה להגיע לפונקציה הזאת או שהוא לא רוצה.

אבל זה חשבונות לכל ימות השנה.

אבל עכשיו אנחנו באלול,

בימים נוראים,

והחיוב גדול עוד יותר עכשיו להתעורר בתשובה ולהתבונן על כל דרכינו.

וכתב הרמב״ם בהלקו תשובה,

דברים כדורבנות.

וזה לשונו.

אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב,

רמז יש בו.

כלומר,

עורו עורו ישנים משינתכם ונרדמים משפיכתכם, אמת תרדמתכם,

וחפשו במעשיכם,

וחזרו בתשובה,

וזכרו בוראכם,

אלו השוכחים את האמת

בהבלי הזמן,

ושוגים כל שנתם

בהבל וריק,

אשר לא יועיל ולא יציל.

הביטו לנפשותיכם.

והיטיבו דרכיכם ומעל אליכם,

ויעזוב כל אחד מכם

דרכו הרעה,

ומחשבתו אשר לא טובה.

עד כאן לשונו

של הרמב״ם, מה מרמז השופר. לכן בסוף התפילה, בחודש אלול, תוקעים בשופר להזכיר לכולם שצריך לחזור בתשובה עם כל מה שהוא אמר.

על מה שם הרמב״ם את עיקר הדגש?

על ששוכחים את האמת

מחמת טרדות הזמן,

כי עוסקים בהבל וריק.

ברוך השם שפה יש מסגרת,

שהמסגרת הזאת...

שומרת

על רוב שעות היום שבן אדם לא שוגה בהבל וריק.

אחרי המסגרת אני לא יודע מה קורה, אבל בתוך המסגרת המצב טוב וסביר.

אבל נכון,

בחודש אלול צריך מאמצים יותר, סליחות, זה נתקע בשעות הלא מתאימות כל כך,

אבל מה לעשות?

לפני המשפט הגדול, כדאי להתארגן, כדאי להתכונן.

אחרי זה זה כבר מאוחר, אם אתה מפספס ולא הכנת צידה לדרך והסברים וטענות ותשובה ובחיקת עוונות

וכל מה שצריך,

אז אתה תהיה בבעיה.

נו, אז מה לעשות?

תמיד,

גם במרוץ שרצים, רצים, רצים, רצים, רצים, אבל לקראת הסיום, לפני החבל שצריך לחתוך,

מגבירים את כל הכוחות, אבל בהתחלה יהיה יותר קל.

עכשיו בסוף כבר אין כוחות.

לא, תראו כל הספורטאים.

ברגע האחרון עוד יותר

לחתוך את החבל.

מה, זה לא נכון?

זה בהתחלה תיתן ספרינט, ובסוף תגיע ככה, בסדר.

לא.

אז אם הם יכולים לעשות את זה,

למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה? ואנחנו לא בריצה.

אתה יכול ברגיעה, בלי לרוץ, בלי לרוץ.

רק עם הראש, עם הראש,

לעבוד עם הראש נכון וטוב,

לסדר את הכול ולבוא לקו הסיום באשר הוא שם.

צדיק,

בעל תשובה, נחתם לחיים טובים ושלום.

אמן.

רבי חנניהו אמר הנשיאו אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא זכאות ישראל,

לפי כוח ארבע עולם תורם וסוד שנאמור אדונו וסלמה עצמכו יגדל תורו יעדי.