שרה לא יולדת. מדוע? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום בן ציון בן יחיא,

רפואה שלמה, תשובה שלמה,

הזכה ממתנת אוצר חינם לכל ברכות התורה,

בסייעתא דשמיא, אמן.

ושרי אשת אברהם לא ילדה לו,

בלה שפחה מצרית ושמה הגר.

הפסוק לא מסתפק

לומר ותיקח שרי את הגר המצרית שפחתה ותיתן אותה לאברהם אישה,

לאברהם אישה, לא לאישה.

לא מסתפק.

אלא מעריך לומר ושרי אשת אברהם.

זה דבר ידוע.

אלא מה?

רוצה להקדים ולומר,

אשת חיל מי ימצא ברחוק מפנינים מכרע.

אומרים חכמים, זה מדובר על שרה.

ומה אומר הפסוק?

אשת חיל מי ימצא?

מי יכול למצוא אישה כשרה,

מושלמת,

בכל המעלות?

שהרי זה דבר יקר ולא בנמצא בן הקן.

ודמי ממכרה רב ורחוק

למעלה ממחיר דמי ממכר הפנינים היקרות.

זאת אומרת, להשיג אישה כזאת זה בשווי נעלה הרבה יותר מהמון פנינים יקרות.

אשת חיל מי ימצא זו שרה?

ונשאלת השאלה,

למה כתוב ורחוק מפנינים מכרע ולא מכירה?

מדברים על פנינים, על שווי, על ערך.

אז תגיד מכירה, למה אומר מכרע ורחוק מפנינים מכרע?

מה זה מכרע?

הם הולכים למכור אותה?

אומר רבי אבא בר כהנא,

מכרע הכוונה עיבורה,

להתעבר, רחוק מפנינים עיבורה.

להשיג פנינים יקרות הרבה יותר קל ממה ששרה אימנו תתעבר.

מאיפה לומדים שמכרע זה עניין עיבור?

כתוב ביחזקאל תוז

מכורותייך ומולדותייך מארץ הקנעני.

אז מכורותייך

זה המקום שבו נוצרת כעובר ברחם אימך לפני שנולדת.

אז מכרע,

גם האמור כאן בשרה, הוא עיבור.

ושהעיבור וההיריון של שרה צדקת

רחוק וקשה מלהגיע יותר ממה שקשה להשיג פנינים יקרות.

אתם יודעים שפנינים צריכים לדלות ממעמקי הים.

שם הן נמצאות.

ואילו הגר,

המצרית,

השפחה,

מתעברת בלי קושי

בפעם הראשונה.

ושרה צדקת

מחפשת פתרון לבדידותה מבלי בנים

בשפחתה המצרית.

אז לכן הקדימה כתוב להדגיש את הצער

והקושי

של הניסיון של שרה אימנו

והביטחון שלה בשם.

לכן מקדים הפסוק ואומר,

ושרה אשת אברהם,

וכי אנחנו לא יודעים,

לא ילדה לו,

ולה שפחה מצרית

ושמה הגר.

ואמר אשת אברהם, לא ילדה לו,

להדגיש

שגם אברהם אבינו היה עומד בניסיון של חסרון בנים.

עכשיו תשמעו נתון מדהים שאני לא יודע כמה ידעו אותו.

אברהם היה גדול מנחור אחיו בשנה אחת.

נחור

היה גדול מהרן אחיו

הקטן שבבני תרא,

שנה אחת.

נמצא לפי חשבון זה

שאברהם גדול מהרן אחיו בשנתיים.

והכתוב אומר,

ויקח אברהם בן אחור להם נשים.

אברהם בן אחור הם אחיו.

לקחו להם נשים.

שם אשת אברהם

שרי בשם אשת נחור מלכה.

בת הרן,

אבי מלכה ואבי עסקה.

להרן היו שתי בנות,

מלכה הגדולה ועסקה הקטנה. מי זאת עסקה? זו שרה.

להרן היו שתי בנות,

מלכה

ושני אחיו התחתנו עם בנותיו.

אברהם לקח את שרי ונחור לקח את מלכה.

בת אחיו.

וקושר את הלקיחה של הנשים

של שניהם

ואומר על מלכה שהיא בת הרן,

ועל הרן, שהוא אבי מלכה ואבי עסקה, לומר לך

ששתי הנשים הללו של אברהם ושל נחור, שתיהן היו אחיות הבנות של הרן.

עכשיו,

אומר ביצחק יסקה זו שרה

והיא אשת אברהם.

וכתוב, תקשיבו טוב,

ויפול אברהם על פניו ויצחק

ויאמר בלבו

הלבן מאה שנה יוולד,

ואם שרה הבת תשעים שנה תלד,

אז בכמה קשיש אברהם אבינו משרה

עשר שנים? וכמה הוא קשיש מאביה?

שנתיים.

אז מה יוצא לפי זה שביום שהיה אברהם בן עשר שנים

נולדה שרה?

כי ההפרש ביניהם

עשר שנים.

ואבא שלה, בן כמה היה?

בן שמונה שנים.

ומילכה אשת נחור

היא האחות הגדולה של עסקה,

של שרה.

והיא מוזכרת לפניה בין הבנות, כמו שכתוב, אבי מילכה,

ואחר כך כתוב, ואבי עסקה.

תחסיר עכשיו מהשנים של הרן

שנתיים מיום שהוליד את עסקה

עד יום שנתעברה אשתו ממנו את מילכה.

שנתיים.

שנה לעיבור של מילכה

ושנה לעיבור של עסקה.

כן?

לוקח שנה של עיבור, נכון?

שנה ושנה תורידו.

אז בן כמה הוא הוליד?

בן שש!

בן שש שנים.

האח הקטן של אברהם מוליד,

ואברהם אינו מוליד עד גיל מאה.

מוזיקה שאין?

מה זה?

מבהיל הרעיון.

טוב,

עכשיו יש דיון

ושרי אשת אברהם לא ילדה לו ולה שפחה

ושמה אגר.

מעריך הפסוק לומר שהיא אשת אברהם

ומעריך הפסוק לומר שהיא לא ילדה לו.

לא ילדה, אז למי היא לא ילדה?

לא ילדה, זה ברור. לא, למה צריך להגיד לא?

ולמה צריך להגיד שהיא אשת אברהם?

אז רבי יהודה ורבי נחמיה,

הם חולקים בדרשה של הכתוב הזה.

רבי יהודה אומר,

למה הוסיף הכתוב ואמר לו ילדה לא?

לומר שלאברהם היא לא ילדה,

אבל אם הייתה נישאת למישהו אחר, הייתה מולידה.

בגלל שאברהם, היה עליו גזירה שהוא לא יוליד,

אז סידרו לו במזל גם אישה שהיא לא תוליד בגללו, אבל

זה אומר

רבי יהודה.

רבי נחמיה אומר,

לא,

גם על שרה נגזר הניסיון הזה.

הקב'ה מנשאת הצדיקים

והיא התנסתה כמו אברהם,

והיא לא הייתה ראויה לא ללדת לו וגם לא לאחר.

אבל מה שכתוב לא ילדה לא,

כמו הדרשה שאמר רבי יהודה קודם,

שהנישואים לאברהם מנעו ממנה ללדת,

אבל תסמיך גם לתיבה הבאה.

מה כתוב בתיבה הבאה?

כתוב ושרה אשת אברהם לא ילדה לו ולה.

כתוב

ושרה אשת אברהם לא ילדה לו, ולה שפחה ושמה הגר.

לא, לא, תסמיך.

אומר לו רבי נחמיה תסמיך ושרה אשת אברהם לא ילדה לו ולה.

לא רק לו בגללו, גם לה.

אז זאת אומרת,

ולה שפחה מצרית

ושמה הגר.

השפחה הזאת הייתה שלה.

של שרה בלבד.

ומכאן אנחנו לומדים

שהיא הייתה שפחת מלוג.

דהיינו, יש מושג שנקרא נכסי מלוג.

שנכסי האישה

שיש לבעל,

בהם רק זכות

לאכול פירות.

והגוף נשאר של האישה.

זאת אומרת, השפחה

היא שייכת לשרה,

אבל הפירות,

כל מה שהיא עושה,

הן לבעל.

אבל עץ עצם, בעיקר גופה של השפחה,

שייך לשרה.

לכן אברהם חייב

במזונותיה של אותה שפחה,

שהרי הוא אכל מפירות מעשי ידיה,

ולא רשאי למכור אותה.

לא רשאי.

כדין נכסי מלוג,

שהגוף אינו שלו,

לכן היא נקראת שפחתה של האישה ולה שפחה.

מה זה מלוג?

שואל המדרש.

בעום קומי ריש לקיש.

התלמידים שאלו מלפני ריש לקיש,

מהו דתנא עבדי מלוג?

מה הטעם לכינוי הזה שרבנו במשנה אומר עבדי מלוג?

עבדים שגופם הוא של האישה,

ואין הבעל אוכל בהם אלא פירות מעשי ידיהם.

אמר לאון

כמדתמה מלוג מלוג.

כמו שאתה אומר,

כשאתה מצווה לתלוש שערות של ראש בהמה שחוטה,

או את העוף השחוט אחרי חריכתו באש,

או אחרי חליטה במים רותחים,

אומרים מלוג מלוג. מה זה מלוג מלוג? תלוש, תלוש.

זאת אומרת, ככה נכסים

לרשות הבעל רק לחלוב חלבם ולתלוש צמרם,

לשחוט ולתלוש את הרווחים,

אבל לא לאכול לשלוט בקרן עצמה, בגוף של השפחה.

זה נקרא נכסי מלוג, תלוש תלוש.

אתה רק לוקח

מה שפירות ממנה,

אבל אתה לא לוקח את עצם הדבר.

טוב,

בשפחה הזאת, הגר, איך נהייתה השפחה

של שרה? מאיפה היא הגיעה אליה?

היא באה אליה במתנה אחרי הנישואים.

אמר רבי שמעון בר יוחאי,

הגר,

ביתו של פרעה הייתה.

והיא הייתה אחת מן השפחות

שנתן פרעה מלך מצרים במתנה לשרה בשעה שהוא לקח אותה לביתו והוא העניק לה מתנות.

בין המתנות הוא נתן לה שפחות, ואחת מהן זה ביתו.

כיוון שראה פרעה כל אותם המעשים הנפלאים והמופתים שנעשו לשרה בביתו,

באותו הלילה שהייתה בביתו,

מה קרה באותו לילה?

הוא חשב שהוא יכול.

כתוב, וינגע השם את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברהם.

שרה אומרת בפה למלאך, איך לה, איך לה, אוכבות, אוכבות, מה שהיא אומרת, על דבר שרי.

והוא ראה את הניסים הגדולים שנעשו,

נטל את ביתו ונתן אותה

ביחד עם כל המתנות שנתן לה בתחילה, שיהיו שלה.

ואמר לה אברהם, הרי אשתך

וכל שטרות ומתנות עימה.

כך מובא בפרקי דרימי לעזר.

ואף את ביתו שלח,

ואמר,

מוטב שתהא ביתי שפחה בבית זה של אברהם,

ולא גבירה בבית אחר,

שהייתי משיא אותה

לבין מלך.

עדיף שתהיה שפחה שמה,

ולא נשואה למלך.

זה שכתוב בלה,

שפחה מצרית

ושמה אגר לה,

היא שייכת לשרה.

אבל לגבי אחרים,

היא ראויה להיות גבירה מצרית.

למה?

לכן כתוב בלה,

דווקא היא שפחה.

עכשיו,

מה זה השם הגר? מאיפה בא השם הגר?

אתם מבינים מאיפה השם הגר?

מה השם הגר?

צירוף המילים

האגריך

זה שכרך.

אגר זה שכר,

הגר. אגר זה אגר, שכריך. זה השכר שלך.

זאת אומרת,

נתן אותה פרעה לשרה בשכר שציערה באותו הלילה.

עכשיו, אם אתם חושבים שזה היה רק עם הגר,

לא.

לא רק ביתו של פרעה, מלך מצרים, באה להיות שפחה בבית אברהם על ידי שרה אשתו,

גם ביתו של אבימלך, מלך פלישתים,

גם הוא נתן אותה לשרה.

כי גם הוא ראה ניסים שנעשו לשרה בביתו.

כי גם הוא

לקח את שרה לביתו.

וגם שם עשה לה הקדוש ברוך הוא ניסים,

כמו שנאמר שם.

כי עצור עצר אדוני בעד כל רחם

לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם.

ניסים גדולים נעשו שם.

מה עשה?

נטל את ביתו ונתן אותה לאברהם.

אמר,

מוטב תהא ביתי שפחה בבית הזה של אברהם,

ולא גבירה בבית אחר.

על זה נאמר במזמור תהילים,

מ.ה.

פסוק יו״ד

בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל ימיניך בכתם אופיר.

ביקרותיך.

בנות מלכים זה בנות של מלכים, פרעה ואבימלך.

פרעה מלך מצרים ואבימלך פלשתים.

מה זה ביקרותיך?

הם ניתנו לך לשפחות לעשות לך שירות וצורך לכבודך, לייקר אותך.

נצבה שגל ימיניך, זאת הגבירה שלך, שרה, אמנו שעומדת לימינך.

וכתם אופיר בתכשיטי זהב הבא מארץ אופיר, שהזהב יקר מאוד.

מה תאמר שרי אל אברהם? היננה עצרני אדוני מלדת.

מה היא אומרת?

היננה.

מה זה היננה?

אמרה שרה,

ידעת נא מהיכן היא סיבתי.

אני יודעת מה הסיבה,

למה אני לא יולדת.

הסיבה הנכונה שאני לא יולדת

זה לא כמו שאומרים לי,

כמיע היא צריכה,

היא מוס היא צריכה,

אלא היננה עצרני אדוני מלדת.

לא כמו אלה שאומרים לי, את צריכה כמיע,

תלכי תחפשי לך כמיע שרשום בו איזה סגולה עטוף וקשור,

כמו המחריטים שנותנים.

לא,

גם לא הימוס,

לא ריפוי,

בדרך טבעית.

בתימנית אומרים ייהמס הוא,

לוחצים אותו ככה, עושים לו מסאז' כזה וכולי.

לא, לא הימוס, לא ריפוי,

בדרך טבעית אני צריכה, לא, לא.

אלא הנה זה,

עצרני אדוני מלדת.

הסיבה היא, היננה,

מה זה? זו הסיבה,

עצרני אדוני מלדת, והישועה שלי זה רק מה שם, זה לא, לא תלוי בדרכי הטבע בכלל, בכלל.

אז מה היא אומרת בינתיים?

בונה אל שפחתי,

אולי אבנה ממנה.

אולי אני אזכה לעמיד בן.

מכאן הם למדו החכמים, כל מי שאין לו בן, כאילו הוא מת, כאילו הוא הרוס.

למה?

שאין לו לאדם שהריד בין החיים אחרי מותו,

אלא על ידי בנים שהשאיר אחריו. ואם לא לאדם המשך, אין לו המשך

לכל מה שבניו פעל בעולם.

אם הבנים לא ממשיכים אחריו במפעליו,

כאילו מת.

יש אנשים שיש להם בנים,

אבל הם לא בנים, הם ילדים.

הם נולדו לו, אבל הם לא בנים, הם לא בניין,

הם לא ממשיכים אותו.

הם ילדים.

הוליד אותם וזהו.

אבל בנים, היא רוצה להיבנות,

שיהיה המשך, שמישהו ימשיך את אברהם אבינו.

ועל זה נאמר במפורש כאילו מת, כמו שנאמר בדברי רחל אל יעקב, שהייתה עקרה, ותאמר רחל אל יעקב.

הבה לי בנים,

ואם אין,

מתה אנוכי.

הרי כשאין בנים חשובה כמתה

וגם כאילו הרוס.

מהמקרא הזה שלפנינו, מדברי שרה לומדים,

כשהיא אומרת אולי ייבנה ממנה,

אז פירושו אין בונים אלא דבר שהוא הרוס.

אני אדוני בניתי הנהרסות.

זאת אומרת, לפני כן זה נחשב שאדם הרוס.

כמו שאומרים שאדם שלא נשא אישה, הוא נקרא פלג.

למה? הוא חצי.

הוא לא אדם שלם.

וישמע אברהם לכל שרי,

ורבי יוסי אמר לכל רוח הקודש.

זאת אומרת, הוא שומע לשרה, ולא לשרה, אלא לכל רוח הקודש ממנה,

כי אברהם היה תפל לשרה בנביאות,

ורוח הקודש נקראת

קול.

כמו שכתוב בדברי שמואל הנביא אל שאול המלך, ותשמע לכל דברי השם.

זאת אומרת, כולם שומעים בקולו של המלך,

בקולו, אבל המלך שומע לכל דברי הנביא ברוח הקודש.

ותיקח שרה יש את אברהם

את הגר המצרית שפחתה,

ותיתן אותה לאברהם.

מה זה בתיקח?

לא לוקחים אדם חי.

זה לא לקיחה, זה לא בעל חי.

בתיקח זה רק בדברים.

דומם לוקחים, בתיקח קח את התיק, קח את הזה ככה, אבל בן אדם לא לוקחים.

אם כתוב לקיחה באדם, זה רק בדברים,

על ידי שכנועים.

לקחה אותה בדברים של ריצוי ופיוס.

ולא כשפחה

שהיא נמסרת לאדון בעל כורחה,

אלא כאישה שניתנת לאיש מרצונה ודעתה.

ומה ריצתה אותה? מה אמרה לה?

אשרייך שאת מידבקת לגוף הקדוש הזה.

זאת אומרת, כמו שכתוב, קחו עמכם דברים ושוהו אל השם וכו'.

מקץ עשר שנים נשבת אברהם בארץ כנען,

רבי עמי בשם ריש לקיש

אומר מנין תננן נשא אישה ושהה עימה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי להיבטל מפרייה ורבייה,

אלא יוציא ויישא אישה אחרת.

מאיפה? מקץ עשר שנים לשבט אברהם בארץ כנען.

עדה אמרת אין ישיבת חוץ לארץ עולה מן המניין.

זאת אומרת,

החשבון הוא שאם עשר שנים היה בלי להוליד,

צריך לקיים מצוות פרייה ורבייה.

אז או שהוא מוסיף אישה על אשתו, או שהוא מגרש ולוקח אישה אחרת.

אבל ישיבת חוץ לארץ היא לא מהמניין. הוא כבר היה נשוי הרבה שנים, עשרות שנים,

והיא לא ילדה.

למה זה לא נחשב?

כי אם הוא נמצא בחוץ לארץ,

יכול להיות שיש עליו גזירת גלות.

בגלל גזירת גלות,

אז הוא עקור והיא עקורה.

אבל אחרי שהוא הגיע לארץ ישראל, זה כבר לא גזירת גלות, זה כבר לא יולד בגלל

סיבה לכאורה, לכאורה טבעית.

או גזירה אחרת, אבל

אם הוא נמצא בארץ ישראל ולא ילד וכו',

מפה שאם מישהו יש לו בעיה בעקרות בחוץ לארץ,

אפשר

לעלות לארץ ישראל, ואז לנסות עשר שנים עם יולדים או לא וכו'.

ויבוא אל הגר

בתהר

ישר

רבי לוי בר חייטא אמר מביאה ראשונה נתעברה.

וידוע,

אמר רבי אלעזר לעולם אין האישה מתעברת מביאה ראשונה.

אבל כתוב עתה, הרי נא שתי בנות לוט מאביהן, והרי זה היה כל אחת בחרב ראשון, והן היו

בנות שמורות.

למה?

הוא אמר בעצמו, איננה לשתי בנות אשר לא ידעו איש.

הוא הסכים להוציא אותן,

והן לא רצו אנשי סדום,

אז הן היו בתולות.

אז איך זה שהן הרו מביאה ראשונה?

אז הוא אומר,

אמר רבי תנחומה, שלטו בעצמן והוציאו ערוותן והתעברו מביאה שנייה.

מה שמעכב זה הבתולים,

והם הסירו אותם בעצמן טרם,

ואז

כתוב כאן שהם שלטו בעצמן.

זאת אומרת, זה כאבים,

והם עשו את זה כדי להתעבר מביאה ראשונה. למה?

בגלל שהן לא יודעות, אם יהיה עוד צ'אנס

להיות עם האבא,

חמלות.

לכן הם שיקרו אותו קצת

ורצו להעמיד זרע כשר, כי הם חשבו שכל העולם נשרף,

אין אנשים בעולם,

אז לא יהיה המשך.

הם התכוונו לשם שמים.

התכוונו לשם שמים.

אמר רבי חנינה בן פזי,

הקוצין הללו אינם לא מתנגשים ולא נזרעים מעליהם, הם יוצאים ומתדברים ועולים.

החיתים הללו, כמה צער וכמה יגיעה עד שלא יעלו.

זאת אומרת,

קוצים אף אחד לא זורע אותם,

אתה לא יכול לנקש אותם. איך שאתה מנקש אותם, אחרי כמה ימים עוד פעם הם חוזרים בחזרה.

בלי שום בעיה, כל הזמן צומחים, כל הזמן צומחים.

תראו בשדות, בדרכים, בכל מקום.

אבל חיתים,

כמה צריך לחרוש ולזרוע והשקיה וכו', עד שזה צומח לך.

למה זה?

אז מסביר, למה נתעקרו האימהות?

למה כל אלה שהם בכלל לא צדיקים, טראח, טריך, טריך, מביאים ילדים,

והצדיקים והצדיקות עקורים? למה זה?

רבי לוי משם רבי שלעד כפר תמרתה

ורבי חלבו

בשם רבי יוחנן.

אומר הקדוש ברוך הוא, מתאבה לתפילתן

ומתאבה לשיחתן,

שנאמר יונתי בחגבי הסלע.

יונתי בחגבי,

למה הכרתי אתכם? למה אתם הייתם עקורים?

הראיני את מראייך,

השמיעיני את קולך. זאת אומרת, אני רוצה לראות את המעשים שלכם הטובים

ואת הקולות של התפילות שלכם שאתם מתפללים לפניי.

רבי עזריה, משום רבי יוחנן בר פפא, אומר כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנויין.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא שומר לצדיקים

את הנשים הרבה שנים יפות

שיישארו בנויין.

למה?

כי ברגע שאישה הרה היא כביכול מתקערת ממה שהייתה קודם.

לכן פעם-פעם

היו לוקחים שתי נשים, אחת להיריון

ואחת רק לבנים,

כמו עדה בצילה,

נשות למך.

אז אחת הייתה בצילו תמיד, ואחת הייתה לעידוי, להתעבר,

כן?

עדיה זה לשון עיבור, עדה.

יש אומרים הפוך מסיבות אחרות, לא משנה.

בכל אופן,

אז השם שומר אותם הרבה זמן בשביל שיהיו בנויין.

ורבי הונא משם רבי חייא בר אבא,

כדי שיצאו רוב השנים בלא שעבוד.

זאת אומרת,

ככל שהוא הרחיק

את הלידות,

אז הוא קיצר את השעבוד.

למה?

כתוב, העבדום עינו אותם 400 שנה.

זאת אומרת, עם ישראל, צאצאיו של אברהם, צריכים להתענות ולהשתעבד.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? דחה את הלידות.

וממתי החשיב את הגלות?

מלידת יצחק.

אז כמה שהוא ידחה את הלידה מיצחק והלאה,

כל אחד שילד יותר מאוחר,

אז זה יצמצם את הזמן שעם ישראל במצרים ישתעבדו.

וכמה הם היו במצרים בסוף?

210 בפועל.

וכמה הם השתעבדו? 86 שנה.

אז זאת אומרת, זה היה לצורך הצמצום.

זה סברה נוספת.

ורבי אונה ורבי אבון בשם רבי מאיר אמר, כדי שייהנו בעליהן מהן,

שכל זמן שאישה מקבלת עוברין היא מתכערת ומתעזבת,

שכל תשעים שנה שלא ילדה עשרה הייתה כמו כלה בתוך חופתה.

יפהפייה.

כתוב ששרה אמנו, היה לה יופי כמו חווה אמנו.

והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה. כולם, הייתה להם שמחה לבוא לראות אותה, היו רואים את היופי שלה, היו באות,

כל הזמן שואלות בשלומה של שרה.

ומה הייתה אומרת שרה?

צאו ושאלו בשלומה של עלובה.

מי זאת עלובה?

הגר. למה?

היא עכשיו התעברה,

אז היא כבר לא עומדת על יופייה הראשון.

אתם יודעים, נשים בעיר היום מתנפחות וכל מיני דברים.

בקיצור,

כבר לא נראתה, לכו תשאלו בה, כאילו,

אתם באים ומשמחים אותי, אבל היא צריכה יותר את השמחה, אז תלכו אליה.

ומה הייתה הגר אומרת להם?

שרי גברתי,

אין סתרה כגילויה.

נראית צדקת.

ואינה צדקת.

אילו הייתה צדקת,

ראו כמה שנים שהיא לא נתעברה.

ואני בלילה אחד נתעברתי.

אתם שומעים דבר כזה?

היא שולחת אליה שינחמו אותה, שידברו, שישאלו בשלומה והכול,

ומה היא עונה?

איי, איי, איי.

איי, איי.

וכתוב פה, ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה.

הגר ראתה שהיא הרתה מביאה ראשונה,

הקלה בכבוד שרי גבירתה לחשוב עליה מחשבות אבן

ולהרהר על צדקותה.

ולכן אמרה שרי,

ותאמר שרי אל אברהם חמא שיא עליך.

שרי אומרת בליבה,

עמדה ענה מעשיו ומתן, עם זאת אני נושאת ונותנת?

הלוואי מעשיו ומתן עם מרה.

הלוואי ואני אסע ואתן

עם אדונה, עם בעלה, עם אברהם, כאילו.

כי זאת השפחה כפוית טובה,

נבחרת מדעת להתבונן, להבין דרכי השם.

אז אני אסע ואתן איתה להתווכח איתה על היבלתה.

הלוואי ואמצא חן ניסה וליתן בוויכוח זה עם אדונה אברהם

מדוע לא הוכיח אותה על דבריה ועל מעשיה.

מחר נמשיך

ונראה מה היה הסיפור עם החמאס

הזה שהיה לה

לשרה אימנו,

ואם היא צדקה בזה או לא צדקה בזה, המשך יבוא.

רבי חנניהו מרגשי אומר, עושה כדוש ברוך הוא זוכר אישראל לפי כוך,

ירבו לעם תורה ומשמות שנה,

יאמור אדונו בסלמה על סבגו ירדיל תורה ויעדיל.