השם פתח פתח לתשובה לישראל | הרב אמנון יצחק

נציב יום: רפואה שלמה לשפריר בן אורה, אמן!! 

"וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ" (שמות לב יא) 

הובא במדרש "וַיְחַל מֹשֶׁה", אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בר יוחאי: "פֵתח של תשובה פַתח לו הקב"ה בסיני למשה". בהר סיני הקב"ה פַתח פֵתח למשה בשביל שתהה תשובה לעם ישראל. "בשעה שבני ישראל עשו את העגל היה משה מפייס את האלוקים ולא היה שומע לו. 

אמר לו: "אפשר שלא נעשה בהם מידת הדין על שביטלו את הדיבור?!" ה' אומר למשה איך אפשר שמידת הדין תשתוק? הם ביטלו את הדיבור "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ ג) 

אמר משה: "ריבון העולמים! ככה אמרת בסיני "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ כ) אלוקיכם לא נאמר, לי אמרת! שמא להם אמרת?!" 

קשה להבין: מה העניין הזה של פֵתח שפַתח לו הקב"ה בזה שפנה ואמר "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" בלשון יחיד ולא בלשון רבים, ובמה הוקל חטאם בזה שאמר להם הקב"ה בלשון הזאת "אֱלֹהֶיךָ" האם באמת לא הבינו שגם להם נאמר הדיבור של "אָנֹכִי"? הלא מובן שנאמר כלפי כל כלל ישראל! אז איזה פֵתח של תשובה היה לכם בשביל כך מקום לטעות? ואם היה אומר להם הקב"ה "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיכם" אז הם לא היו עושים את העגל? כיוון שהם ראו שהוא בושש עשו את העגל! מה זה בגלל המילה פה מילה שם! ואם כן מדוע לא אמר להם כך? זאת אומרת אם זה היה אומר להם "אלוקיכם" זה היה מונע מהם, אז למה לא אמר להם כך? ולא היו טועים ולא משחיתים בעגל אם זה היה מועיל! 

נראה לבאר את דברי יעקב אבינו עם לבן שהתנה עמו "בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (בראשית כט יח) רש"י ז"ל מביא פירוש הדברים על פי המדרש: "אומר לו בְּרָחֵל ולא בלאה כן, אנחנו מדברים על רחל, אני עובד שבע שנים ברחל, רחל שמעת? ר ח ל לא לאה. בִּתְּךָ אבל! למה? שלא תביא לי אחרת מן השוק 

ותגיד: "סיכמנו על רחל הנה רחל מה? לא דיברנו על 'איזה רחל'!" 

- לא! מדובר על רָחֵל בִּתְּךָ. 

הַקְּטַנָּה!! מה זה הַקְּטַנָּה? כמה קטנות יש לו? אחת, אז למה צריך להגיד הַקְּטַנָּה מי עוד יש? לא, הוא פוחד שלבן יעשה החלפת שמות, "מי שברך אבותינו..." ויחליף את לאה ברחל ורחל בלאה וזהו, אז הַקְּטַנָּה הפכה להיות לאה! ורחל הפכה להיות הגדולה, אז הוא סוגר אותו בכל מצב "בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" ותמוה מאוד הדבר! מה ראה יעקב אבינו להתנות את כל התנאים האלה עם לבן? וכי יש מקום לטעות בכוונה של יעקב אבינו גם בלי כל התנאים האלה? מה, כשאני אומר: "אני רוצה את הבת שלך רחל", מה יש לטעות מה צריך לפרש באופן כזה שלא יהיה מקום לספק? 

הרי הכל יודעים שעל רחל הבת הַקְּטַנָּה הוא מתכוון, ובעבורה הוא עבד שבע שנים, ועליה היתה דעתו, אז איך יכול לבוא לבן לטעות ולהתבלבל? אם נאמר שיעקב הכיר בלבן שהוא רמאי, הוא חשש שמא יתן לו אחרת, אז מה יועילו כל התנאים? רמאי זה רמאי! אז מה יועילו כל התנאים? 

אדם סוגר הסכם הרמטי הכל לא משאיר מקום לשום דבר שניתן לפרש אחרת, אבל מי שרמאי לא עושה כלום. כמו הרב שולביץ לקח שלוש מאות אלף (300,000) בשביל למכור דיסק של 'החברותא' ורמאי! כל פעם 

- 'עוד שבוע עוד שבוע אני אביא את הכסף אני אביא את הכסף' 

למה? כי הוא מכר את זה וחילק את זה ועשה עם מה שהוא רוצה אחרי שהוא מכר את הזכויות הקניניות, ו.. כן וכן וכן ואחר כך עשה שטרות, אחרי שנים עשה שטרות 

אמר: "שיפרע כל חודש!" ככה וככה וככה, הכל חריט, ויש הוצל"פ (הוצאה לפועל) כבר, והוא הולך להוצל"פ ורוצה לבטל 

ואומר: "לא! זה סתם אני נתתי להם רק בשביל וזה..." 

רמאי! יכול להתחרות עם לבן בלי שום בעיה, והוא מפרש את הגמרא - לא מתבייש! אסור לקרוא בספרים שלו האיש הזה רמאי! איך אפשר לעשות דבר כזה? אתה מתחייב את עושק אנשים אתה לוקח להם את הכסף?! עושה מה שאתה רוצה זה תלמיד חכם?! זקן וכובע וחליפה! בושה וחרפה. 

זאת אומרת מה חשב יעקב אבינו, מה הוא חושב? אם לבן רמאי מה יועיל? והרי באמת הוא עשה את התנאים, ואחרי כל התנאים הוא רימה אותו! 

- "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כט כו) מה, אני אמרתי שאני לא אתן? בטח אני אתן! אבל לא עכשיו, קודם זאת..." 

איי איי איי איי רמאי! רמאי. ואם חשב שאינו רמאי כל כך, גם בלי התנאים לא היה יכול להחליף ברחל אחרת מן השוק או בלאה אם הוא לא כל כך רמאי, אז הוא לא עד כדי כך יעשה ויחליף וכו' אז למה היה צריך את כל התנאים? אלא האמת היא, שיעקב הכיר את כוחות האדם, ידע שמידות האדם מתחלקות לכמה מדרגות, וכי נקל לו לאדם לשקר אפילו שהוא יודע שהכל מבינים שהוא משקר, אבל בכל זאת לא יכול להעיז פניו כשיש לו איזה תחבולה שבדבריו לא יהיה ניכר שהוא משקר. 

בכל זאת הוא יכול להעיז פניו מתי? 

לשקר שקר גמור קשה למצוא רמאים כמו שולביץ קשה! לשקר בעזות מצח בפנים כשאתה יודע שאתה לא מתכוון, שנים! יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום... הוא לא נלאה לספר סיפורים וקשקושים והכל, 

- 'והביאו לי ויביאו לי והבטיחו לי וזה כבר וזה נמצא ואני כבר בא... וזה וכבר כאן וזה יגיע וזה ככה....' 

והכל חריט חריט... 

אבל אם יש לאדם איזה אמתלה קטנה להגיד איזה משהו אז זהו הוא כבר יכול לשקר, יש במה להיתלות. ואע"פ שהוא יודע שהוא לא יכול להטעות איש, בכל זאת יש לו איזה פתחון פה, להגיד "לא אני שמחתי עליו הוא לא בא בבבה בבבה במבמבבה. 

מחריט שולביץ בושה וחרפה! 

אבל כשגם אין לו גם פתחון פה, אז אינו יכול להעיז פניו, 'אין החי יכול להכחיש את החי', אבל כנראה יש כאלה שרואים את כולם מתים, אז הם יכולים להכחיש. אבל כשגם אין לו גם פתחון פה אז אינו יכול להעיז פניו ואין לו כח לשקר, לכן נזהר יעקב אבינו והתנה את כל התנאים האלה, למנוע מלבן את כל התירוצים של הדברים, שלא יהיה לו פתחון פה גם לגבי עצמו, שלא יוכל לטעון שהוא לא משקר, ואולי, אולי אודות לכך לא יכול להעיז פניו אז לכן הוא סגר אותו. אבל כח השקר של לבן היה כמו של שולביץ, היה יותר עמוק ויותר מושחת! עד שלא הועיל לו כל זה וסוף סוף רימהו. 

והנה לא רק שקשה לו לאדם, ואין בכוחו להעיז כל כך, במקום שאי אפשר לו לתרץ דיבורו, אלא באמת אינה דומה מידת ההשחתה והעומק של שורש השקר אצל האדם בשעה שיש לו איזה צד להסביר דבריו גם לעצמו ולפתות את עצמו שאינו משקר כל כך, ואף לעניין הרושם שנעשה באדם, גם כן אינו דומה הרושם שעושה השקר בשעה שיוצא במלוא מידת החטא שנמצא בו, כי הרושם הנעשה על הנפש הוא יותר עמוק ומביא חסרון בנפשו של עושה עבירה מכפי שהוא יוצא באופן שיש לו לאדם פתחון פה לרמות את עצמו ולתרץ את דיבורו שאין השקר כל כך גלוי. זאת אומרת שקרן מוחלט זה פגם בנפש גרוע ביותר והשחתה עמוקה שורשית. שקרן מדופלם שיש לו קצת תרוץ אחיזה לומר שהוא התכוון שלא הבינו אותו וזה.. והוא אמר ככה והתכוון ככה 

- 'ולא הבנת אותי...' 

וכל הקשקושים... זה פחות השחתה בנפש, כי יש איזה מקום אחיזה להיתלות. אבל אדם שאומר שקר ברור וגס ככה בפנים! זה השחתה נפשית רוחנית גרועה ביותר!! בזה נוכל להבין מה שמצינו אצל יעקב אבינו, שהיה חפץ לקבל את הברכות מיעקב אבינו על פי הוראת אימו רבקה, והיה מוכרח לרמות את אביו על פי ציוויה על פי הנבואה, והיה צריך להתייצב לפני אביו יצחק כאילו הוא עשיו בנו, ולא היתה לו שום עצה אחרת לקבל את הברכות בלי שיעמוד מול אביו ויקבל את הברכות שהיה חייב לקבל אותם, בכל זאת כששאל אותו אביו: "מי אתה?" 

אז הוא ענה לו: "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" (בראשית כז יט)

רש"י אומר מדברי המדרש: "אָנֹכִי" הוא המביא, "ועֵשָׂו" הוא "בְּכֹרֶךָ" זאת אומרת אָנֹכִי אני הבאתי לך את גדיי העיזים זה אָנֹכִי, עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, לא אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, אָנֹכִי זה אָנֹכִי, ועשו הוא בְּכֹרֶךָ, זאת אומרת הוא לא יכול להוציא דבר שקר מפיו! לכן הוא גם לא שינה את קולו "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז כב) אמא שלו הכריחה אותו ללבוש את בגדי החמודות שהם שעירים, אבל הוא? הוא מצד עצמו הוא לא יכול לשקר, "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" (מיכה ז כ) אז הַקֹּל נשאר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. הוא לא רצה להוציא דבר שקר מפיו. 

אע"פ שעיקר השקר הוא בזה שהוא מרמה את אביו, ואביו לא הבין מדבריו שהוא בנו עשו, אבל בכל זאת מכיון שהוא היה מוכרח לשקר, אז חיפש עצות; לא להוציא שקר מוחלט מהפה כי זה פגם מאוד גדול בנפש, וראה לפרש את הדברים בלשון שאפשר יהיה לתרץ את עצמו שאינו שקר מוחלט, כי לא רצה להגעיל את נפשו בדבר שקר במלוא מידתו, וכל כמה שאפשר להקל את החטא של השקר אז הוא עשה זאת. 

עכשיו יובן לנו מה שפתחנו דברי המדרש בעניין חטא העגל: באמת היה גלוי לפני הקב"ה שעם ישראל יעברו על הדיבור "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" והם יעשו עגל. ידע ה' מלִּפְנֵי. אבל גם ידוע היה לקב"ה שאם יעברו על הדיבור אחרי שהם ישמעו בפירוש "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אז כבר אי אפשר יהיה לעבור על מידת הדין ולהציל אותם, כי זה יהיה שקר גמור!! 

אתם לא תכלו לטעון: "מה, אתה דיברת איתנו? אנחנו שמענו "ה' אֱלֹהֶיך!" אז זאת אומרת... אבל אם היה אומר "ה' אֱלֹהֵיכֶם "! זה שקר גמור שאתם שתגידו 'שלא הבנתם!' ואז לא תוכל מידת הדין לשתוק ויהיה חייב לגבות מהם את מלוא המחיר, אבל נתן להם פֵתח בכוונה שיהיה מקום לתשובה שלא יהיה שקר גמור שלא יכלו, שיהיה להם משהו לתרץ, 

לכן השתמש שזה משה רבנו כלפי הבורא: "שמא אתה אליהם דיברת? אלי דיברת, אמרת לי אָנֹכִי, זה הפתח שהשאיר לו הקב"ה למשה לתשובה של עם ישראל, שלא יהיה שקר גמור גס, אלא שיהיה להם במה להתלות... איי איי איי כי על פי החוק שקבע הקב"ה במערכת הבריאה נסדרו כל העניינים בגבולים ידועים, וגם מידת הרחמים נמצאת בבריאה גם היא נמצאת במשפט ידוע וקבוע, ולא יכול להתפרק ולהתפרש לאין גבול במידת הרחמים. וידוע היה לפני ה' יתברך, כי כשלא יהיה להם פתחון פה לומר: 'שלא להם נאמר הדיבור', אז העבירה תהיה במרד! ולא יהיה כח במידת הרחמים לשכך את מידת הדין. 

ולכן הקב"ה צופה מראש את הדברים שלא יבואו לידי זה, לכן פַתח פֵתח תשובה למשה שינצלו ממידת הדין, וראה הקב"ה מחשבה תחילה כדי להקטין אצל בני ישראל את חטא העגל, שלא אמר "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" אמר "אֲנִי ה' אֱלֹהֶיך" 

שתמצא בעדם זכות ופתחון פה לומר: "שהדיבור לא היה להם, כי אם למשה!". 

בזה ניתן כח למידת הרחמים להתגבר על מידת הדין ושינצלו מכליון, וכשהזכיר משה את הזכות הזאת

ענה לו ה' ואמר: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד כ). 

יש עוד שקרן אחד גדול, מכחיש שאין כדוגמתו, קוראים לו רוקנבי (רון קובי) ראש העיר של טבריה. אז בעימות שהיה לי איתו אצל גיא לרר בצינור. 

אז הוא אומר לי: "שאני איראני, טהרני, חושך וכו', צריך לתת לאנשים שבת להינפש!" 

ככה הוא אומר - בור ועם הארץ! אפילו פסוק הוא לא יודע, 

אבל, הוא אומר: "מי שאומר ככה בשבת 'אי אפשר ללכת בטיילת ולעשות שמה על המנגל ולקנות ולסעוד!' - זה איראני טהרני!" 

אז אני הזכרתי כמה פעמים, שסבא של אמא שלו היה אב בית דין בטבריה. אתם יודעים מה שלחו לי עכשיו? אתם לא תאמינו! הסבא הזה היה איראני טהרני!! אבל מהגרועים ביותר לפי שיטתו. בעיתון החרות ב-15 במאי 1961, "חילול ה' בהר ציון" בהיותי בחג השבועות אשתקד בירושלים ביקרתי בהר ציון, ונדהמתי לראות את גודל חילול החג שם על ידי אנשים הבאים מתוך רצון טוב לומר שם תהילים, אך חושבים לתומם כי למען דבר חשוב כזה לומר תהילים על קברו של דוד המלך עליו השלום מותר לחלל את היום טוב לנסוע לשם במכונית, לקנות שם גלידה וכל מיני מאכל ומשתה, לנגן בכלי שיר וכדומה והדברים האסורים ביום טוב. 

ועד כמה שמחיתי בדברי נועם, אך היה לשוא, רגזתי ושקטתי ואין נחת, כי במה נחשב קולו של יחיד בתוך המון חוגג ומשולהב כזה? ושנה זו חל ערב החג בשבת, והשאלה הזו תחמיר עוד יותר שהתווסף גם חילול שבת ביד רמה במקום קדוש זה ואוי לאותה בושה!" 

אז הוא אומר כבר מראש: "יש איפה להתריע בתקלה זו מבעוד מועד לבטל לגמרי את הביקורים האלה של המון בלתי מרוסן שמתוך חסרון ידיעה מדמה בנפשו שהוא עושה כאן פולחן קדוש. החובה על כל אלה שבידם למחות! ובפרט אלה שבהם תלוי הדבר והמכשלה זו תחת ידם, לעקור מן השורש את המנהג ששכרו יוצא בהפסדו מרובה לאין שיעור, כי הקולר תלוי בצווארם לפי ההלכה!". 

חתום: קובי מכלוף טבריה. 

אז זאת אומרת זה קוּבי קובי, קובי מכלוף זה הסבא, אתם שומעים דבר כזה? אז גם הוא איראני טהרני, ככה התכוונת שכל מי שזה... אז מי, מי הלא בסדר הוא או אתה? תשמע מה הוא אומר עליך "הצוואר תלוי בצווארך" זה במי שיש למחות ולא מוחה, מי שמחטיא את הרבים - רחמנא לצלן! מה יהיה דינו. 

ולכן יצא שיר עכשיו חדש שמגדיר בדיוק את כל המעשים של רון קובי "רוקנבי", ומצווה להפיצו ברבים, וזה יהיה בראש מצעד הפזמונים. 

משמיעים את השיר...

זה רק דגדוג קל וקטן לפני ההרצאה בטבריה (רוקנבי אכל אותה, 03-03-2019)...

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".