האם דוד המלך מיצה את עצמו? | הרב אמנון יצחק

האם דוד המלך מיצה את עצמו?

"וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם" וכולי (שמות ל"ד ו')

ארך אפיים לרשעים ולצדיקים, אומרת הגמרא בסנהדרין קי"א. אמנם ארך אפיים לרשעים שלא לענשם לאלתר, נַיְחא. אבל מהו ארך אפיים לצדיקים? וכי מה יש לקב"ה כלפי הצדיקים? איזו טענה או תביעה יש עליהם שהקב"ה צריך לכבוש ולהאריך אפו עליהם? שאלה פשוטה. רשעים הם רשעים, צריך לתת להם עונש, אז הקב"ה מאריך אפו ונותן להם זמן, לא מעניש מיד, אולי יחזרו בתשובה בינתיים. אבל צדיקים ארך אפיים? מה עשו? איזה טענה ותביעה יש לקב"ה כלפיהם שהוא צריך לכבוש ולהאריך את אפו עליהם?

התירוץ הוא כי התביעה שהקב"ה תובע מהצדיקים היא על שלא ניצלו את הכשרונות שהטביע בהם, ואפילו שכבר מיצו את הכשרונות הללו, מיצו, מה זה מיצו? זה כמו לקחת את התמצית של התמצית, אתה לוקח לימון וממצה ממנו את כללל המיץ, זהו, אפילו שהם כבר מיצו את הכשרונות הללו, אבל הרבה הרבה עוד נשאר בתוכם מן הסגולות שטרם באו לידי מיצוי. כי אילו ניצלו הכל, היו משיגים התעלות הרבה יותר. והקב"ה שהוא קובע להם את התפקיד שלהם בעולם הזה, הוא היודע להעריך עד כמה לא השכילו להגיע למה שהם יכולים להגיע. ועם כל זאת הקב"ה מתנהג ברחמים, ומאריך אפו גם להם לצדיקים.

לכאורה, ארך אפיים של הקב"ה כלפי הצדיקים הוא יותר רחמים מאשר לרשעים. כי הצדיקים אם הם מתעלים עוד יותר, הרי ההשפעה שלהם היא על כל העולם כולו, רשע עושה עוונות וזה ופה ושם הוא משפיע, אבל לא כמו צדיק, צדיק בהבל פיו יכול לעשות ולעורר ולפעול דברים גדולים. אז זאת אומרת, להיות ארך אפיים אדם שלא מנצל את הכוחות שניתנו לו, זה טענה יותר גדולה כאילו.

'וכן אמר הקב"ה לדוד', מביא לנו דוגמה עכשיו מדוד המלך! 'דוד בני', תנא דבי אליהו אומר, 'דוד בני, אתה עשית רצוני', זה טוב או לא טוב? אה? טוב או לא טוב? אם הקב"ה אומר לאדם 'דוד בני', לא סתם דוד, זה 'דוד בני', 'אתה עשית רצוני ולא עשית כל רצוני!' יה-בה-ביי. יה-בה-ביי. להגיד את זה בדרשה.

אף על פי שדוד אמר שכל אבר ואבר שלא קילס לקב"ה, כל אבר ואבר שלא שיבח את הקב"ה, "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ" (תהלים ל"ה י'), כל עצמותיי, לא נשאר אבר בגופו של דוד המלך שלא קילס לקב"ה. בכל קרביו את שם קדשו הוא קילס בכל כלי הנפש, ואמר שירות ותשבחות. מכל מקום הקב"ה שהכל לפניו נגלה, יודע כי עוד נשאר בנפשו שלא בא לידי גילוי ולא יצא החוצה בעולם הזה. אתם שומעים? אז כמה שאתה חושבים שאתם עושים ואין לכם זמן ואתם זה וזה וזה וזה, איפה אתם ואיפה דוד, ואיפה דוד ואיפה כל רצונו של הקב"ה ממנו. אז לפחות אתם תוכלו להגיד שלא היה לכם זמן. זה טוב מאוד זה, הלוואי וכל אחד יוכל להגיד שלא היה לו זמן לשום דבר חוץ מלעסוק בתורה ובחסדים.

עכשיו כתוב ביבמות ס"ב אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף. כל אדם בטרם נוצר קבעו לו בשמים אורות שעליו להביאם לידי גילוי כאן בעולם הזה. על האדם להוציא מן הגנוז בתוכו וכל מה שנאצר בו, זאת אומרת הכל אצור כבר בתוכו, כל היכולות והכוחות והאפשרויות, הכל כבר אצור בו, אדם צריך להביא את זה אל מחוץ לגופו ונפשו. להוציא את זה אל הפועל. אבל יש כאלה שאוצר האורות שלהם, שהם קיבלו מהשמים, נשאר סגור וחתום בתוככי נפשם. לא התחילו לפתוח אותו. וכמו שבא, כך יצא מן העולם. "אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא" (שמות כ"א ג'). או שרק חלק מהאוצר הזה הוציא לפועל, אבל לא מיצה את הכל. ועל זה אנחנו מתפללים "ותן חלקנו בתורתך", מה זה תן חלקנו? כל החלק שה' נטע בנו, שזה חלקנו בתורתך, אנחנו מבקשים ותן חלקנו, שנוכל להוציא את זה לפועל, שנזכה לנצל את כל האור שהוענק וניתן לנו, כי לכל אחד יש חלק בתורה הקדושה.

ובמסכת סנהדרין ס"ח כשחלה רבי אלעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו. תקשיבו דבר מדהים איום ונורא. סנהדרין ס"ח כשחלה רבי אלעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו. נטל שתי זרועותיו והניחן על ליבו. אמר אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין. רש"י מסביר מה הוא אמר, כשגוללין ספר תורה והכתב מכוסה כך תתעלם ותתכסה תורה שבלבי כשאמות. זאת אומרת, אצל האשכנזים יש את העמודים, גלילים, שגוללים את הספר תורה. אז הוא שם את שתי הידיים שלו על ליבו כאילו סגרו עכשיו את הספר תורה, הוא הולך למות, אז עכשיו הוא אומר שהידיים שלו, שתי זרועותיו הניחן על ליבו, אמר אוי לכם שתי זרועותיי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין, ורש"י אומר כשגוללין את הספר תורה והכתב מכוסה, ככה תתעלם ותתכסה התורה שבלבי כשאמות לפי שלא שמשוני ולמדו ממני. התלמידים לא ניצלו אותו ולא מיצו ממנו את כל תורתו. לא באו ללמוד אצלו, ומתו במיתות משונות רחמנא ליצלן, בטרם הזמן, בגלל שהם לא מיצו את עצמם, וגם הוא טוען על עצמו, הם לא באו, והם לא שימשוני ולא למדו ממני, וכל התורה שיש בלבי עכשיו הולכת להתכסות, ולא יצא הכל לפועל.

וכך יש לכל אחד ואחד לדאוג על ספר הנפש שלו, שהוא כספר תורה שנגלל ונשאר מכוסה. לכל אחד יש את "תן חלקנו בתורתך", אז אם הוא לא מיצה את זה, אז זה כמו ספר תורה שנגלל ומכוסה, וכשיכסו אותו בעפר, לא יצא אל הפועל.

ככה פחד רבן יוחנן בן זכאי כשראה את התלמידים התחיל בוכה, 'איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, או גן עדן או גיהנום' (ברכות כ"ח:), אז אומרים חכמי המוסר למה הוא בכה דווקא כשהם נכנסו? הרי הוא קיים את כל התורה כולה, והוא ידע את כל החכמות! אלא כשהוא ראה את התלמידים הוא פחד 'אולי לא לימדתי אותם מספיק!', לא מיציתי את כל היכולות שלי להעניק להם את הלימודים, שיהיה להם את כל מה שאני יכול לתת. ועל זה יעמידו אותו בדין, 'למה לא לימדת אותם יותר? למה גם לא זה ולא זה ולא זה ולא...', מה יגיד? אז הוא כבר לא יודע באיזה דרך יוליכו אותו. ואנשים בכלל לא פוחדים, 'אני? מסודר בעולם הבא!'.

מובא בספר ערבי נחל בריש פרשת ויקהל שכמה מיני רוחניוּת ניתנה באדם בתחילת יצירתו, והם בו בכח ולא בפועל. זאת אומרת, הוא צריך להוציא את זה מן הכח אל הפועל. עכשיו בידו להטותם לכל מקום שירצה. יכול לקחת את הכוחות לכיוון להתעשר, להיות סוחר, להיות עסקן, להיות כך וכך, יכול לקחת את עצמו לתורה, להיות צדיק, להיות פרוש, להיות חסיד. יכול לקחת את עצמו, את הכח לאן שהוא רוצה. ושם מְהַפֵּך חלק אחד מהם לקדושה, אז נברא מזה מלאך קדוש שהוא החלק מנשמתו שיצא לפועל ומיד הוא פורח למעלה. זאת אומרת, אתה עכשיו עושה מצווה, המצווה יוצרת מלאך, המלאך הזה יוצא ממך ועולה למעלה. זאת אומרת, המצווה הזאת כבר קיימת לנצח, גמרנו, קיים, יצרת עכשיו מציאות רוחנית שהיא ממתינה לך למעלה. ואם לא, נעשה מזה חלק מן הסיטרא אחרא חס ושלום. מלאך משחית נוצר מהעבירה או מביטולה, ועולה למעלה ממתין לך, שחור משחור. וכל זמן שהנשמה מלובשת בתוך הגוף, אין אדם מרגיש זאת שהוא מוליד מלאכים, שנוצרים כל הזמן כוחות רוחניים שיצאו לפועל, או לטוב או למוטב. אבל אחרי פטירתו במקום שהניח כל ימיו את חלקי נשמתו, שם ימצאם.

זאת אומרת, אדם יגיע יהיה בהלם. פתאום הוא יראה או מיליונים מלאכים לבנים שלמים, או מיליונים שחורים, או דומינו גם וגם, או מלאכים פיסחים, עיוורים, גידמים, כל מיני, מצוות שלא נעשו בשלמות, ככה נבראים המלאכים, ואז כל העבר שהיה, זה יהיה ההווה שלו. איך שהוא מגיע לשם, זה אתה! עכשיו אתה לא יכול להתכחש, אין סיפורים. מה אתה רוצה להגיד, שקיימת מצוות? הנה! מה אתה אומר, לא עשית עבירות? הנה! ומדברים, 'אני נבראתי ביום פלוני שעה פלונית במצווה פלונית', וכל אחד מעיד, 'אני אני, אני הנברא, אני אני. מה עשית? זה אני! זה אני, אל תספר סיפורים, זה אני.' איפה תלך? איפה תברח? זה המציאות. ואדם יגיע לשם. כל רגע, אומר הערבי נחל, כל רגע בחייך נפרד חלק רוחני ממך. כל רגע, כל רגע, או טוב או לא טוב או טוב או לא טוב או טוב או לא טוב. אם עובר עליך רגע שהוא לא מנוצל, יוצא לך איזה מלאך טומטום כזה, לא זכר לא נקבה לא זה, וזה מחכה לך שמה, אתה מבין, כמה גלמים כאלה שאתה תסביר מה היה שמה, מה קרה שמה, אתה מבין. זה המציאות, זה המציאות, כי הכל ניטע בנו, חיי עולם נטע בתוכנו, הכל נמצא בפנים, בכח, ואנחנו צריכים להוציא את זה החוצה, ולנצל את כל הכוחות.

אז אם דוד המלך, אמר לו הקב"ה 'בני עשית רצוני אבל לא כל רצוני', יה-בה-ביי, אז מה אנחנו נעשה? אין ברירה, אתה לא יכול להתייאש, ולהגיד 'אז אם ככה אז מה?', ואם תתייאש מה תעשה? אז תייצר שחורים, אין בעיה, יחכו לך. איתם אתה לא יכול להתווכח. אז זאת אומרת, אין עצה אלא לנצל את כל הכוחות, גברים ונשים, לנצל את כל הכוחות, להשקיע הכל ברוחניות. סגרו את הטמבלוויזיות, ואת החדשות, לשמוע את הרשעים האלה זה להקיא. רמאים, שקרנים, נוכלים. שום דבר, רק מחוברים לקב"ה לתורה ולמצוות חסדים כל הזמן, אתם עוברים את זה בקלי קלות. וזה הזכויות שיעניקו לעם ישראל את הגאולה. צריך עד שיכלו כל כל הנשמות שבגוף, כל הנשמות שבגוף. אז כל הרוחניות גם, חוץ מהנשמות שצריכות לרדת, גם כל הרוחניות שבגוף אנחנו צריכים להוציא. וזה עבודה.

אז דוד המלך שמענו שלא מיצה את הכל. זה לא אומר שמצבו לא טוב, אבל הקב"ה ציפה ממנו ליותר, ואפשר שהיה פועל בעולמות עוד, וגם בעולמות העליונים, ואפשר היה להחיש אולי את הגאולה יותר מוקדם. מי יודע מה אנשים אוצרים, כי זה, אם זה לא מספיק אז צריכים לבוא אחרים, ואז יש גלגולי נשמות או ניצוצי נשמות או עיבורי נשמות, בשביל להמשיך את ההשלמה, מה שהם מחסרים צריכים לרדת ולהשלים. אז לכן רואים שיש בדורות אחרי זה גלגולי נשמות, ניצוצות ועיבורים וכולי שמטרתם להשלים, או לתקן, תלוי. להשלים זה בעיבור, לתקן זה בגלגול. אז לכן יהודים יקרים כדאי להשתדל עד הסוף, עד הסוף, עד כלות הכוחות. יהי רצון ואמן.

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים: 0722-604-910