ריח הקטורת עד היכן? | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציבי יום:

אריאל בן אלכסנדר סימן טוב וברנו (barno) ורבקה בת רות יזכו לזרע בר קיימא לגדול ולגדל תלמידי חכמים בתורה ומעשים טובים וגאולה ברחמים אמן.

עדן בן שרה, רפואה שלמה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים בנפש ובגוף, תשובה שלמה ואמיתית, זיווג הגון, ימצא חן בעיני אלוקים ואדם, יזכה עם כל משפחתו וישראל לגאולה ברחמים, לראות פני משיח, ולזכות להביא קורבנות תודה לבית המקדש מהרה אמן.

יוסף בן פורטונה ומשפחתו יזכו לחזרה בתשובה שלמה ואמיתית בדרך קפ"ז, ובריאות איתנה ושלום בית וזיווגים הגונים, פרנסה בשפע ושמחה אמיתית, לראות פני משיח ובניין אריאל יחד עם כל ישראל מהרה אמן.

לע"נ כלנית בת פורטונה מזל בתוך כל נשמות עם ישראל אמן אמן.

"וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לה'" (שמות ל' ל"ז) הגמרא ביומא ל"ט עשרה פרסאות מיריחו עד ירושלים, כל פרסה זה ארבע קילומטר, ארבעים קילומטר מיריחו עד ירושלים, נשים אשר ביריחו אינן צריכות להתבשם מריח הקטורת.

ריח הקטורת היה מתפשט מירושלים מבית המקדש ארבעים קילומטר עד יריחו, ונשים לא היו צריכות להתבשם, מריח הקטורת. אז עכשיו צריך להתבונן, אם ריח הקטורת שהוא עניין טבעי גשמי היה הכח שלו חזק כל כך שהגיע עד 10 פרסאות, ופעל באופן כזה שלא יצטרכו להתבשם שם ביריחו, אז עד כמה יוכל לבשם למרחוק ריח רוחני שאין גבול לכוחו. אם הגשמי מגיע עד מרחק כזה, אז הרוחני עד איפה מגיע. והנה בעת שהיה המשכן בתוך המחנה, "לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם" (שמות כ"ט מ"ו) שזה שיא הרוחניות, שיא הרוחניות, שכינה שורה בתוך המשכן! אז כמה חזק היה הכוח שיש בריח הזה ללכת לבשם למרחוק, אז כמה היה כוחו לאלה שנמצאים קרוב!

ובכל זאת חטאו ישראל. ולא הועיל להם לפי ערכם הריח החזק הזה לעמוד נגד החטא, כמו שדיברנו אתמול. ועתה ישתומם הנלבב בעל הלבב על עוצם כח החטא, ועצמותיו תרעדנה כשיראה מי בעל המלחמה שכנגדו ומה כוחו – השטן בכבודו ובעצמו. אתם רואים מה הוא עושה בעולם ומה הוא עושה בישראל היום. כי עז ונורא מאוד הוא, ומזה יתבונן עוד מה גדול כח חטא במקום שאין את הבושם הזה. זה כשהיו ליד המשכן וחטאו. מי שבכלל אין לו קרבה לזה, אז בקל שבקל הוא נכשל.

ומה גם אם הוא נמצא במקום עיפוש וסרחון כמו שאמרנו אתמול, שכבר החטא בעצמותו, והוא עולז מתוך העבירות שלו, שזה כבר מציאותו. אז מה נגיד? מי יכול להכיל זאת? מכל זה נבין איך לימוד המוסר מוסיף כוח בלימוד. בלי מוסר שנבין את זה ונתבונן לא נדע אפילו ממה להיזהר, אדם לא יתעורר אפילו, הוא יכול להיות בתוך הבוץ ולחשוב שהוא נמצא בשווייץ. כי חכמת המוסר מלמדת את האדם איך לרדת לתכונת העניינים, שזה המבוא ללימוד. המבוא הגדול ללימוד זה לימוד והתבוננות במוסר, זה מיישר ומזכך את השכל מכל היצר הרע ותכסיסיו.

וְעַצְמוּ מִסָּפֵּר רום ערך יקרת חבורות המחזיקות בתורה ומוסר גם יחד. כמה שלא נספר וכמה שלא נאמר, עצמו מספר, מלספר את רום ערך יקרת חבורות כמו הכנישתא שמחזיקות בתורה ומוסר גם יחד. וזה עניין נפלא להבין כמה הוא ישר לימוד המוסר, מזכך ומיישר את השכל והחכמה. ורק בישרות ורק בזַכּוּת אדם יכול לדרוש ולחקור, אבל אם אין לו את המבוא הזה איך יבוא לפנימיות הדבר?

אז זאת אומרת, ראינו שבכוח הקטורת להגיע למרחקים, וזה הקטורת הגשמית. אז השראת השכינה בתוך המשכן והקטורת ובקרבתו, ובכל אופן חטאו, אז רואים מה כוחו של היצר הרע. ומי שרחוק משם, על אחת כמה וכמה. ומי שנמצא בתוך הבוץ בכלל... הסיכוי היחיד שלו זה ללמוד מוסר. והמוסר יכול לפרק לו את כל התכסיסים של היצר הרע ולהביא אותו להיכנס פנימה לקיום התורה כמו שצריך בדרך ישרה.

עוד הערה בעניין הקטורת, מירושלים עד יריחו עשר פרסאות, ארבעים קילומטר. ולא היו נשים צריכות להתבשם בגלל ריח הקטורת שהגיע לשם. אז זה פלא כי יפזר עניין הקטורת עשר פרסאות סביב ירושלים. אז מכל צד עשר פרסאות, לא רק ליריחו. וזה עשרים פרסאות, שמונים קילומטר מצד לצד ושמונים קילומטר מצד לצד.

והריח מגיע בסיבוב ככה לכל המקומות האלה, וזה ריח טבעי. כי אם זה היה מחמת הקדושה, אז לא היו מרגישים אותו בחוש, אלא רק בשכל, אם זה היה רוחני. אבל זה היה ריח טבעי, ולכן לא היו צריכות להתבשם.

והתלמוד מספר לנו כי מלבד ריח הקדושה של הקטורת שלא מרגישים, רק השכל מבין ומרגיש, היה כח בקטורת באופן טבעי שאנשים הרגישו את זה בחוש. והתורה כיוונה את המידה שדווקא במידה הזאת, "במתכונתה", במתכונתה זה במניין, בכמות, כמה צריך לשים בדיוק מכל אחד מאחד עשר הסממנים. במידה הזאת היה את הכוח להריח 40 פרסאות בסיבוב ירושלים. ומזה נבין כי בחכמת הטבע, היו יודעים חכמי התלמוד לכוון את הברייתא דפיטום הקטורת שבמידה הזאת מתפזר הריח החזק באופן נפלא זה. ומזה נבין שכל דבריהם הכל הכל בצמצום נפלא, ומשוער כחוט השערה וכדאי לתת תשוקה בדבריהם. כל מילה של חכמים, כל פרט, יש לו חשיבות אדירה, צריך להשתוקק לכל מילה שלהם, להתבונן בה. אז זאת אומרת, הם ידעו בדיוק את המתכונת, את המניין, את הסכום, בשביל להגיע למרחקים כאלה באופן טבעי עם הקטורת.

ועוד בעניין הקטורת, רואים כמה גדול כח המחשבה, ובפרט הכוונה לשם שמים, כי בזה נכלל הכל. רוחניות המחשבה ועמל העיון לבוא לתכונת הדברים. רוחניות המחשבה ועמל העיון שאדם עומל עומל להבין את הדברים בכל סוגיא וסוגיא שהוא לומד, כדי לבוא לתכונת הדברים, כעניין שאמרו בברכות ו' 'אגרא דשמעתא סברא', השכר של השמועה, של ההלכה, של הלימוד שאתה לומד, זה הסברא שיוצאת לך מזה, שאתה הופך להיות מעיֵין גדול, ואתה נכנס לפני ולפנים. המחשבה, רוחניות המחשבה ועמל העיון לבוא לתכונת הדברים.

הביאור הוא: כמו שיש גשמיות ורוחניות בענייני העולם הזה, אכילה ושתייה זה גשמיות, ריח זה רוחניות של גשמיות. הריח, צמח שמדיף ריח הוא גשמי. אבל מציאות הריח היא רוחנית, היא לא גשמית. זה לא כמו שאתה אוכל דבר גשמי, שותה דבר גשמי. ריח זה רוחני.

אז בגשמיות יש גם גשמיות וגם רוחניות. כמו שאמרנו, אכילה ושתייה זה החלק הגשמי ממש, והחלק הרוחני זה הריח לדוגמא, מהגשמיות עצמה. כך יש בתורה גם כן גשמיות ורוחניות. המצוות הן כמו גשמיוּת ביחס לתורה עצמה. המצוות הן מעשיות, אני עושה מצווה, מניח תפילין מתעטף בציצית, זה מצוות שאני עושה הן גשמיות, כנגד התורה שהיא רוחנית. כמו שאומר הירושלמי 'כל המצוות אינן שוות לדבר אחד מן התורה', כל המצוות אינן שוות לדבר אחד מן התורה. כי התורה היא רוחנית ביחס למצוות כולן.

נמצא כי ברוחניות, יש גשמיות ורוחניות, כל המצוות אפילו שהן רוחניות ללא תכלית, אבל עם כל זה התורה היא בתכלית הרוחניות יותר, עד שכל המצוות אינן שוות לדבר אחד מן התורה. והנה אגרא דשמעתא סברא, פירוש צריך להתעמל, לעמול, להבין צורתא דשמעתא. וכשאתה עמל ומעיין זה עוד יותר רוחני. והכוונה של שם שמים הוא יותר רוחני. יש אדם שלומד מלמעלה, יש כאלה בכלל לומדים דף היומי בשביל לצאת ידי חובה שהם עשו שיעור. אבל יש אנשים שרוצים ללמוד להבין עד תכונת הדברים. והכוונה לשם שמים הוא יותר רוחני, כי הוא אוצרו של הקב"ה. זה היראת שמים, שמזה יוצא יראת שמים.

ומעתה, אם קטורת, רוחניות של גשמיות, נדפה ריחה כל כך, אמרנו שריח זה רוחני, וממה הוא יצא? מהגשמי, מהסממנים של הקטורת. אז אם הקטורת שהיא רוחניות של הגשמיות נדף ריחה כל כך עד שאמרו שהיא התפשטה ארבעים פרסה על ארבעים פרסה, אז הרוחניות דרוחניות שזה התורה, ועמל התורה שזה עוד יותר, זה רוחניות דרוחניות דרוחניות, 3 פעמים, על רוחניות דרוחניות דהיינו לשם שמים – עוד יותר!

ובזה יש להבין בפשיטות כי כל מעלה של אדם, לבד ממה שהוא נהנה ממנה, כל העולם נהנים ממנה. כמו שהשמש יש לה מעלה, מה המעלה שלה? שהיא מפיצה אור גדול. אבל מהמעלה שיש לשמש, מעלה אחת להפיץ אור, כל העולם נהנה, וזה מעלה של השמש, כמו כן המעלות שיש באדם, והקטורת גם כן יש לה מעלה של ריח, ונתבשמו ממנה 40 פרסאות על 40 פרסאות, מכל שכן מריח של מחשבה של מצווה! זאת אומרת, אם אדם חושב אפילו על מצוה לעשותה, כבר, כבר הקב"ה מציל אותו מכל סכנה, ולא מבשרים אותו בשמועה רעה, וכולי וכולי, דברים נפלאים רק ממחשבה, ומכל שכן אם הוא יעשה מעשה, כמה הוא מהנה את עצמו ואת העולם כולו, הוא מתעלה והעולם מתעלה איתו.

ואם הוא עוסק בתורה? וואי וואי וואי! ואם הוא מעיין בתורה, וואי וואי וואי וואי וואי! ואם זה ביראת שמים ולשם שמים – וואי וואי וואי. ואז העולם מתבשם ממנו! זה לא שהוא עושה מצווה, אנחנו אומרים פה שיעור, נכון? אז זה מצווה ללמוד תורה. אנחנו לומדים תורה, לומדים עכשיו מוסר. אבל זה יוצא הריח ומתפרסם מתפרסם בכל העולם! ואנשים מתבשמים מזה, ומשנים את דרכיהם וחוזרים בתשובה, וכולי וכולי.

אז כל פעולה של אדם יכולה להגיע לכל העולם כולו! וגם אם לא הגיע, זה פועל בכל העולמות כלפי מעלה, וזה מוריד שפע כלפי מטה. אז זאת אומרת, אדם צריך לדעת אם כח הקטורת הגיע כל כך למרחוק שזה רוחניות של הגשמיות, אז רוחניות דרוחניות, או רוחניות דרוחניות דרוחניות כמו שלמדנו – על אחת כמה וכמה.

ורואים את התוצאות וההשלכות של מי שפועל באמת באופן כזה, לאן מגיע ריחו.

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים: 0722-604-910