הזהירות בלשם שמים | הרב אמנון יצחק

הזהירות בלשם שמים

"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (שמות ל"א י"ג)

אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תידחה מפניה. בשעה שה' ציווה   על בניית המשכן, אז הוא אומר "אך את שבתותיי תשמורו" אף על פי שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תידחה מפניה. רש"י זכרונו לברכה.

זאת אומרת, ייתכן שיעסוק אדם במצווה גדולה כמו בניין בית המקדש, ועל אותה שעה יהיו צריכים להזהיר אותו שלא יחלל את השבת. "בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ" בדרכיי לעשות מצווה, שם "טָמְנוּ פַח לִי" (תהלים קמ"ב ד'). זאת אומרת, " בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי". זאת אומרת אדם הולך לעשות מצווה, מצווה גדולה, ושמה טמון לו פח, הוא בסכנה גדולה לעבור על התורה כולה, צריך להיזהר איפה שנמצאים בזמן המצוות. למה?

המסילת ישרים פרק י' כותב מידת הנקיות היא היות האדם נקי, לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר. לפעמים הלב מתיר כל מיני הוראות היתר, והנה ודאי מלאכה רבה היא לאדם להגיע לשלמות המידה הזאת להיות נקי, נקיות. כי העבירות הניכרות והידועות קלות להישמר מהן, כיוון שרעתן גלויה. אך הדקדוק המצטרך לנקיות, לדקדק כדי להגיע לנקיות, זה קשה יותר, כי הוראת היתר מכסה על החטא. כאילו יש לו במה להיתלות, יש לו הבנה ככה, הסברה לו אומרת ככה, במקרה כזה זה ככה, ודאי שזה לא ככה וכן ככה, והלב שלו מורה לו הוראת היתר. שמה הסכנה גדולה מאוד. זאת אומרת בדברים ברורים וניכרים אין בעיה, יודעים מה רעתם. אבל בדברים שיש הוראת היתר שמה הסכנה, להגיע לדקדוק הנקיות זה הכוונה שמה, בפנימיות של הלב, במקום של הוראת היתר.

וזה מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה בעבודה זרה י"ח עבירות שאדם דש בעקביו סובבות אותו בשעת הדין. עבירות שאדם דש בעקביו זה לא עבירות קלות, זה עבירות גדולות וחמורות, רק הוראת ההיתר מכסה עליהן. וכיוון שכל הקושי הרי הוא במקום הוראת היתר, שהוא בא במקום שיש הוראת היתר, אם כן מה לנו סכנה יותר גדולה משעה שאדם עושה מצווה? שהרי המצווה זה הוראת ההיתר הכי גדולה! 'אני עוסק במצווה עכשיו, מה פירוש? איזה שאלה יש פה?'

ורבי ישראל סלנטר זכרונו לחיי העולם הבא חידש לנו שיש נגיעות של צדקוּת, נגיעות של צדקות. ובאמת הרי נגיעה זו היא הנגיעה הכי גדולה והכי מסוכנת. למשל חנווני פשוט, הוא יודע שהוא פשוט, הוא יודע שמעשיו פשוטים, כשהוא נכנס לחנות הוא יודע שהוא חוטא כל היום בעסקיו, בהונאה וכדומה. הוא יודע שהוא לא אומר בדיוק את האמת לגבי המוצרים, זה טרי, זה לא טרי, זה ככה, זה כן ככה, לגבי המחירים, לגבי פה. בחטאים גדולים הוא לא יודע שום היתר, ואין הסכנה גדולה כל כך. הוא לא יכול להיכשל בדברים גרועים, כי הוא יודע, זה אסור לגמרי. כי העבירות הניכרות והידועות קלות להישמר מהן, כמו שאמר המסילת ישרים.

אבל אם הוא ייגש לעשות איזה מצווה אז כל העבירות נעשות מצוות בעיניו, ובקל יעבור על כל התורה כולה. נגיד שעכשיו הוא צריך להכין איזה משלוח למישהו שצריך אותו דחוף כי הוא יוצא לחו"ל, נגיד. מצווה, להזדרז, שאדם ייצא, ולא יתעכב ולא יפסיד את הטיסה, ויוכל לצאת עם מה שצריך, ונגיד שזה מצות כשרות מיוחדות לחוץ לארץ. ואז באים אנשים מפצירים בו לזה ופה ושם, ואז הוא יכול לפגוע בהם, 'אתה לא רואה מה שאני עושה!' לשפוך את דמו, כי הוא עסוק במצווה, מכין מצות לחוץ לארץ וזה. אז יש לו הוראת היתר כאילו, 'אני במצווה, מה אתה מפריע לי במצווה?' ובדרך המצווה הוא עושה עבירות חמורות שיכול לשפוך דמים ולעשות דברים איומים ונוראיים.

רבי ישראל סלנטר היה אומר כשאדם הולך לשמוע איזה מגיד, לשמוע איזו דרשה, להחיות את הנפש, שמעו ותחי נפשכם, יכול להחריב בדרכו את כל העולם. יזיק ויחבול במרוצתו, כי הוא רץ לשמוע את המגיד! הוא הולך לפספס את השיעור! ואז הוא לא רואה בדרך. כמו אצל החסידים כשהולכים לרבי, טאח-טיח, דחיפות מרפקים וכולי. בשעה שאותו אדם עצמו יודע היטב איך שאסור לחבול בחברו. מה, הוא לא יודע? הוא יודע! אבל עכשיו הצדקוּת, עכשיו הוא צדיק בדרך לצדקות, זה גורם לו וזה מתיר לו כבר את כל התורה כולה, ואדם כזה אין סכנה כסכנתו בדרך לעשיית המצווה. יש אנשים שהולכים לעשות סוכה, זה מצווה או לא מצווה? אבל הם גוזלים את הסכך, או שחוטפים לאחרים, או כל מיני דברים.

וכל מה שהמצווה יותר גדולה, הסכנה גדולה יותר. לדוגמה, עכשיו יש מצווה פיקוח נפש להציל את היהודים מהקורונה. אז בזכות המצווה הזאת מחסלים אותם. אומרים להם ללכת להתחסן. למה? כי ככה אמרו המבינים, מי זה המבינים? כל אלה שהם מטעם המדינה, עובדי ציבור שמקבלים כסף ומשכורת על זה, ומאוימים שלא להגיד אחרת. מה יגידו עכשיו אותם רבנים כשמנכ"ל פייזר אומר שישראל היא המעבדה העולמית? הוא אומר בקולו הגרמני הזה שזה המעבדה העולמית, ואתם העכברים של הזה. אז מה יגידו הרבנים האלה עכשיו? ושהוא בעצמו גם לא מתחסן, הוא לא מתחסן, כי הוא בריא, הוא בן 59, הוא בריא, 'אני לא צריך'. למה אחרים שהם בריאים צריכים? למה ביבי דוחף להם בכח והוא רוצה מקטן ועד גדול? מה יגידו הרבנים האלה על כל הדברים האלה שנודעו? מתי הוא הודיע את זה? אחרי הצום שהתעננו. הוא גילה את זה בטעות. ביבי בטח הרים לו טלפון, אתה עכשיו מאשים אותי פה בהריגה של יהודים, ועשיתי אותם עכברים, ואתה הודעת את זה. למרות שביבי בעצמו אמר את זה בגאווה ובגאון בדאבוס, הוא אמר את זה שָמַּה שְמַה שהוא עשה בשביל ישראל עם החיסונים זה פחות חשוב כמו שהוא עשה בשביל העולם כולו, ברמז לא במפורש, 'כי היהודים מפגרים פה לא מבינים כלום'. הוא סומך על זה שהם מפגרים והם כבר מורעלים דרך החיסונים והקוקה קולה וכל השאר שידוע.

אז מה יגידו? אז הם עושים מצווה רבה! פיקוח נפש! הם אפילו מכנים בשמות, 'רוצחים', ו'אל תתפללו', ו'אל תכניסו אותם' ו'אל זה'. הם לא יודעים שהם פשוט עושים מה שאני ביקשתי, שלא להתפלל בציבור שיש אוכלי נבלות וטרפות. והקב"ה סידר את הכל מן השמים. בשביל להכשיר את הדור הזה לקראת הגאולה, צריך להבליט את כל מה שהם לא עשו כשהסברתי להם מה צריך לעשות. כתוב במגילה "וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי" (ט' כ"ט). למה כתוב היהודי? לא היו עוד יהודים בשושן? היו, כתוב שהיו יהודים בשושן. כי הוא היה נשמר ממאכלות אסורות, והוא הזהיר אותם מהסעודה של אחשוורוש, ולא שמעו לו. זה נקרא היהודי, מי שנשמר ממאכלות אסורות. מי נשמר ממאכלות אסורות? כולם אוכלים נבלות וטרפות. לכן חוסמים להם את הפה. להראות להם, אתם מכניסים דברים, אשמרה לפי מחסום, צריך לשים מחסום, לזכור לפני שאתה מוציא דברי תורה מהפה, תסתכל מה אתה מכניס לתוך המעיים, לפני, שלא ייצא בטומאה. פה דובר נבלוֺת, פה דובר נבלה, נבלוּת.

ובכן, כל מה שהמצווה יותר גדולה, אז הסכנה גדולה יותר, וצריך דקדוק יותר גדול ועצום. ייתכן שאדם ירביץ תורה ברבים, ויעסוק כל היום במצוות, וגם בלכתך בדרך, וגם בשכבך ובקומך, ורק במצוות הוא עסוק. אבל הוא יהיה בבחינת עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. כי כל התורה הותרה לו. עובר על לשון הרע ורכילות וכדומה. למה? כי הוא מדמה שהוא עוסק במצוות. ואדם פשוט וחילוני הרי הוא קדוש, קדוש בתכלית הקדושה לעומת אדם כזה.

אז מי ששמע את השיר על איציק מבין על מה אני מדבר. שמה מתבררים הדברים, שמאחורי הגלימה, איזה בנאדם עומד מאחורי זה, לא יאומן כי יסופר. והוא מתיר היתרים ודברים, ולא צריך לבדוק, ולא צריך זה, והבן איש חי עושה שבבניקים, ודברים איומים ונוראיים, לא יאומן כי יסופר. כל זה מאחורי מסווה הגלימה. אז אומר הסבא מסלבודקה שאדם פשוט וחילוני הרי הוא קדוש בתכלית הקדושה לעומת אדם כזה.

אז זהירות בשעה זו צריכה שתהיה עצומה עד מאוד, כי אין סכנה כסכנתו. כיוון שהמצווה הרי היא כל כך גדולה, בשעה שעסקו ישראל בבניין המשכן, אז ה' מצריך להזהיר אותם שלא לחלל שבת. שמעתם? בשעה שלא היו עוסקים במצווה, לא הוצרכו לאזהרה כזו. אבל כשתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, אז היזהרו מאוד מאוד שלא תחללו את השבת.

מי שמתבונן בעין פקוחה בדרכי החיים יראה שעיקר הזהירות שצריך אדם להיזהר הוא מאלה שעוסקים במצוות. אדם פשוט אינו מסוכן כל כך, כי אין היזקו מצוי. לדוגמה פירר, שהיה ידוע ומפורסם כאדם שעוזר לאנשים, מתברר שהבנאדם מקבל אתנן, והאתנן הזה גורם לו להמליץ לזה ולא לזה. ועכשיו מכר את כל היהודים רחמנא ליצלן, 47 אלף רופאים ומדענים אומרים הפוך ממנו, והוא המומחה הגדול, והוא עומד כנגד כולם והוא מסביר למה הוא החליט, התנצלויות של הבלה, שאני יכול להפריך אותן רק מהווירוס טי.וי. לא יאומן כי יסופר. ואתה אומר שהחיסון הוא טוב, מה תגיד עכשיו שמנכ"ל פייזר אומר שאתה עכבר מעבדה? וכל אלה שלחת אותם להיות עכברים? מה תגיד עכשיו עם כל התיאוריות שלך והבלבולים? לא יאומן כי יסופר.

עיקר ההיזק הוא דווקא באלה שעוסקים במצוות ולשם שמים. שמה הסכנה גדולה מאוד, שמתוך הוראת היתר של חסידותו יוכל לירד לחיים של אדם אחר. ממש ממש כמו עכשיו. לדרוס על גופו ונפשו בפסיעות גסות, בלי שירגיש כלל, ובפרט הרבנים מטעם שהם לא יכולים לעבור על דברי המדינה, והם צריכים לעשות מה שאומרים להם בדיוק. כי הלא הוא עושה את הכל לשם שמים. במצב כזה הוא משוחד ועיוור לדחות את כל התורה.

כמה נאותים דברי הגאון רבי ישראל סלנטר זכרונו לחיי העולם הבא שהיה מתבטא על זה בצחות לשונו "כל מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים". משנה באבות ה'. כשאנשים פשוטים ניצים, אז מתפשרים ביניהם בנקל. מתקוטטים קצת, אחרי זמן כל דבר יבוא על מקומו בשלום. מחלוקת לשם שמים? אויש! סופה להתקיים. מחלוקת כזאת לא תשקע, כיוון שהיא לשם שמים. ובלשם שמים הדברים יגעים מאוד, כי הנגיעה גדולה, זה נגיעה לשם שמים, היא עצומה מאוד, עד שכל התורה נעשית היתר במצב כזה.

והוא אומר הסבא מסלבודקה יכולים אנחנו להעיד לדאבוננו על חורבנות שנעשו במחלוקת שהיא לשם שמים. האם ישנם אמצעים שלא יהיו כשרים במחלוקת בין שני רבנים? תראו רק את משפחת יוסף איך ביניהם הם חולקים, שנאת עולם. לא יאומן. אחים. לא יאומן. בין שני רבנים אחרים, תראו את איציק ומזוז, תראו את איציק ועמר, תראו זה וזה, לא יאומן כי יסופר מה שהולך שם. הלא הותרו שם גם מלשינות ורכילות וכדומה, כמו שראינו את דודי מלשין על אחיו משה בטמבלוויזיה, לא יאומן כי יסופר. דברים שגם אדם פשוט יודע ומכיר בגריעותם. וכל זה אינו אלא משום שהמחלוקת כאילו היא לשם שמים.

היודע ומכיר מעט קורות המוסר, איך התחיל והתפתח המוסר בראשית התפתחותו, יודע מעט מעיקרי היסודות והכוונות של הלימוד הזה שאנחנו לומדים עכשיו, והוא יבין את המאמר הזה. כדאי ללמוד על תולדות המוסר, מאז שהתחיל רבי ישראל סלנטר, העברתי על זה כמה שיעורים. והנה הדברים גלויים ופשוטים מאוד, אבל בלי לימוד מוסר לא נוכל לעמוד על הדברים האלה, כמו שלמדנו עכשיו. שבמקום שיש מצוות ומצוות גדולות יותר, שם הסכנות גדולות יותר לעקור את התורה ממש, בשם הלשם שמים. אם כן היזהרו.

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב, כא).

לשמיעת שיעור זה ושיעורים נוספים: 0722-604-910