עונג השבת והמצוות | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

זהירה בת יחיא רפואה שלמה מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

תצא בריאה ושלמה ותזכה לאריכות ימים ושנים,

ושרמת החמצן והפחמן דו חמצני ותקינים אמן.

רפואה שלמה מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל לאברהם בן נדרה,

שיוצא מבית החולים בריא ושלם,

ויזכה לאריכות ימים ושנים ללא כאבים ומחושים מהרה אמן.

הרב שמעון משה אחי רחמים השם יזכה אותו לכל טובה וברכה אם כל המשפחה והילדים יזכו לגדול בתורה ויראת שמיים בריאות ולא תצא תקלה מתחת ידיו

עובדי שופר

תרמו נציב יום שהציבור יתחזק בתפילת שמונה עשרה בברכת בוני ירושלים

יש לך בן להתפלל על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות על ידי ארמי לא סרשה יימח שמו וזכרו אמן

רפואה שלמה מהרה ליאיר בן חנה בתוך שאר חולה עמו ישראל מהרה אמן

ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מחלליה מות יומת

כל המצוות שציוונו הקדוש ברוך הוא

אינן אלא לענג בהן את הבריות

ואי אפשר לנו לתאר כלל

את שפע העונג והעידון שיש בהן.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים

שכר מצווה בה היא עלמא ליקה

קידוש של ל'ט

זאת אומרת

אין שכר בעולם הזה על המצוות

הרי שכל התענוגות

שבכל חללו של עולם

על כל המוני הברואים ביצורים

ועל כל מאורות השמיים וצבאותיהם

אין בהן כדי סיפוק שכר

אפילו למצווה אחת בלבד

זאת אומרת

כשאומרים חכמים

שבהיא עלמא ליקה אגרא

לשכר מצווה, מה הם אומרים?

שלא נותנים שכר?

לא,

הם מתכוונים לומר שאם יתנו לך את כל העידונים ואת כל התענוגות

שנמצאים בכל העולמות בעליונים ובתחתונים

לא יספיקו ליתן שכר על מצווה אחת.

ואפילו גן עדן,

שהקדוש ברוך הוא הניח בו את האדם הראשון,

שהעידונים שכלולים בו,

כפי שמתארים חכמים זיכרונם לברכה,

היו למעלה מכל מושגנו,

גם הוא אין בו כדי לשלם שכר בשביל מצווה אחת.

ולמה?

שבכל מצווה יש עונג כזה שאין לו גבול ואין לו שיעור,

וכל תענוגות תבל אינם כלום לגביו.

העונג הזה הוא לא בא כשכר למצווה,

אלא הוא עצם המציאות של המצווה.

כי גם המצווה

אינה ציווי בלבד.

אלא מציאות ממש.

מה הכוונה?

הכתוב אומר בכל העם

רואים את הקולות.

לא שומעים את הקולות,

רואים ממש

כמו דבר במציאות.

ולכן אנו בני ישראל נעשה ונשמע.

מה הקדוש ברוך הוא אמר על זה?

מי גילה רז זה לבנאי

שמלאכי השרת משתמשים בו,

שהקדימו נעשה לנשמע.

וזאת למה?

משום שראו במצוות

מציאות ממש

שיש בה עשייה.

לפי זה אין הפלא שאמרו נעשה ונשמע.

כי אחרי שהגיעו למושגים כאלה שראו את הקולות,

כלומר את מציאות המצוות,

והגיעו לעונג הבלתי-ישוער שהוא למעלה מכל תענוגי ועידוני העולם,

ישתוקקו עוד לשמוע נעשה,

אנחנו מרגישים את המצוות בבחינת נעשה וישתוקקו לשמוע עוד ולהשיג יותר.

אז רוצים ונשמע,

כי הם שומעים

ורואים את הקולות,

ואז משיגים תענוגי השם בלתי סופיים.

ואם כל המצוות כך,

על אחת כמה וכמה מצוות שבת,

שהיא שקולה כנגד כל המצוות.

מה עיקר מצוותה של השבת?

היא העונג.

כדברי הכתוב ישעיה נח,

וקראת לשבת עונג.

השבת היא מציאות של מקור עונג אינסופי.

ואפילו קדושת השבת

פירושה מציאות של עונג לרבות

התענוגים הגשמיים.

שהרי התורה צוותה זכור את יום השבת לקדשו.

מה אמרו חכמים זיכרונן ברכה זוכריהו על היין.

כלומר שהעונג של שתיית היין מהווה קדושת שבת.

עכשיו, כל זה מדובר במצוות שמציאותן היא כל כך מענגת.

כשאדם זוכה לעשות מצוות עם הכוונה האמיתית לשם שמיים,

זה עילוי ועונג שאין כדוגמתו.

לא יודע כמה מרגישים את זה,

כי אנשים עושים את זה כי צריך.

אבל אם בן אדם מבין את מה שאמרנו כעת,

אז מכל זכות ומצווה שנופלת בחלקו,

זה הרי זה כמוצא שלל רב.

אז אם אדם ימצא עכשיו מיליון דולר ברחוב,

ברור לנו כמה שמחה תהיה לו.

ואם אדם מבין שאין ערך בכל העולמות כולם, כי

בהיה עלמא ליקה אגרא, אין אפשרות לשלם.

אפילו הגן עדן לא מספיק בשביל מצווה.

רק באריכות הנצח.

אז זאת אומרת,

אדם שמרגיש את זה,

אז שש אני על אמרתך כמוצא שלל רב.

זכות שנופלת לאדם לעשות מצווה,

ואדם יכול להרים ולהרים מצוות לאין שיעור.

אז מכאן אנחנו לומדים שגם עבירה

היא לא אזהרה בלבד.

כמו שמצווה זה לא רק ציווי,

אני מצווה אתכם, תעשו ככה.

אלא עצם המצווה היא מציאות של עונג.

ככה עבירה היא לא רק אזהרה,

אלא היא מציאות

שמונעת את התענוגות של האדם.

עבירה מהווה מחיצה שגודרת את האדם מלהשיג מציאות של עונג אינסופי.

ואין אסון גדול מזה,

כי היא שוללת מן האדם תענוגות עליונים, נצחיים,

שהם למעלה למעלה מכל מעדני תבל.

לפי זה נמצא שהעונשים

שבאים כדי לכפר על העבירות,

מטרתם להסיר

את הגורם המונע את האדם מלהתענג על השם בתענוגים נפלאים כאלה,

וזה רק לטובתו ולאושרו.

ועכשיו נשמע דוגמה מדהימה,

תזכרו אותה תמיד.

כבר היו רבן שמעון בן גמליאן,

ברבי ישמעאל יוצאין להרג.

אמר לרבן שמעון,

לרבי ישמעאל,

רבי,

יצא ליבי שאיני יודע על מה אני נהרג.

אמר לו רבי ישמעאל,

מימיך

לא בא אדם אצלך לדין

או לשאלה

בשהיתו,

עד שהיה גומר כוסך,

עד שהיית גומר כוסך,

או עד שהיית נועל סנדלך,

או עד שהיית עוטף את הלידך.

ואמרה תורה אם ענו תענה אותו,

אחד עינוי מרובה

ואחד עינוי מועט.

אמר לו ניחמתני.

אז רבן שמעון בן גמליאל שאל את רבי ישמעאל על מה אנחנו יוצאים להיהרג עשרת הרוגי מלכות.

אמר לו רבי תגיד לי

אני רוצה לדעת למה, למה אני נהרג.

אז הוא אמר לו תגיד לי פעם מישהו בא אליך לשאול שאלה לדין?

מתי השהית אותו?

שאית אותו.

מה זה עד שתגמור את הכוס? אתה שותה ואתה אומר תמתין

עד שהוא שותה.

או עד שנועל את הסנדל.

זאת אומרת הוא לא יכול לצאת יחר.

עד שהוא נועל את הסנדל, מה, כמה זמן זה?

או עד שהיית עוטף את הלידך, הוא מתעטף במצווה.

והתורה אמרה

אם ענו תענה אותו.

וזה לא משנה אם זה עינוי מרובה או עינוי מועט.

אז מה הוא אמר לו?

ניחמת אני.

עכשיו אני יודע על מה אני רוצה להרג.

ואבוד רבי נתן

ל״ח מופיע שם בנוסח אחר קצת.

אמר רבן שמעון בן גמליאל רבי ישמעאל אוי לנו

שאנו נהרגים כמחללי שבתות

וכעובדי כוכבים

כמגלי עריות

ושופכי דמים.

זאת אומרת על מה אנחנו יוצאים להרג?

אנחנו הולכים להרג עכשיו כמו אלה

מחללי שבת, עובדי כוכבים,

מגלי עריות, צופכי דמים. על מה?

כאילו מה עשינו?

אז רואים שרבן שמעון בן גמליאל

לא דאג כלל על שהוא יוצא להרג.

הדאגה הייתה

על מה?

איזה עבירה חמורה הוא עבר שבגללה הוא יוצא להרג.

והיא תמנע ממנו

את התענוגים העליונים הנצחיים

אשר ייסורי המוות אינם כלום לגבם.

אבל אחרי שרבי ישמעאל אמר לו שיכול להיות

שהוא התחייב על עבירה קלה

ועונש ההריגה בא לכפר עליה,

אמר לו, ניחמתני,

שמח מאוד,

וראה בייסורי המוות עושר גדול,

כי על ידי זה ימורק עוונו ויזכה לתענוג,

להתענג על השם

בתענוגים מופלאים, בלתי סופיים.

זאת אומרת, אם המוות יסיר ממנו עכשיו את המחיצה

בינו לבין הקדוש ברוך הוא,

אין לו אושר יותר גדול מזה.

זה כמו שאדם, להבדיל,

יש לו גידול,

וכדי שהוא ימשיך לחיות צריך להסיר את הגידול.

זה ניתוח מסובך וכולי.

אבל ודאי שהאדם הזה שמבין שאם לא יעשה את הניתוח הוא ימות,

הוא שמח שסוף סוף מתי יהיה הניתוח?

כדי שהוא יתפטר מזה,

הוא יוכל להמשיך לחיות.

אז זה כרוך בצער, כרוך בפחד, בהחלמה, בייסורים, בכל מיני דברים,

אבל עדיף לו.

בוודאי שהוא ישמח בזה יותר מאשר המיטה.

ואם בכל העבירות כך,

ואנחנו מדברים פה על שיהוי בלבד.

אז מי שנכשל בחילול שבת, רחמנא לצלן,

אז ודאי שנמנע ממנו העונג המופלא של מצווה זו שהוא שקול כנגד כל תענוגות התורה כולה.

ואם תימצא דרך שיכופר לו עוון הזה,

הרי נעשה ראוי לאותו התענוג הנצחי,

ואין עושר יותר גדול מזה.

אז עכשיו אנחנו מבינים, כשהתורה אומרת, מחלליה מות יומת,

אם אדם עושה מהשבת חולין

ומחלל אותה,

אז זה בכלל לא עונש,

זה לטובתו של האדם.

כי המיטה מכפרת,

והוא יהיה זכאי לעונג האינסופי לנצח נצחים.

כל זה מדובר במי שמחלל פעם אחת.

מה יהיה עם אלה שמחללים בקבוע?

אז זאת אומרת, מצד אחד רואים

מה גודל השמירה, ושמרתם את השבת כי קודש היא,

ואין עונג כמו העונג של שבת.

זה מעין עולם הבא פה.

תלוי כל אחד לפי הרמה וההכנה שלו לקראת השבת.

אבל אדם מנוטרל

מכל מחשבת חולין

בשבת קודש.

אין חובות, אין צרות, אין איסורים, אין דאגות, אין שום דבר.

אין אפילו שאלת צרכים בשבת.

למה לא מתפללים שמונה עשרה?

למה רק ברכה אחת?

שלוש ראשונות, שלוש אחרונות,

ואחת

מקדש השבת.

למה אין? אתה חונן לאדם דעת, זה נקרא שאלת צרכים.

השבת, לא שואלים בה שאלת צרכים.

הכל מזומן בשבת.

הכל מושלם בשבת.

כאילו כל מלאכתך עשויה.

יש לך חיבור עם האלוקים.

חמדת ימים אותו קראת.

לא נתתו

לעובדי אלילים וכו'.

אותי ביני וביניכם, אומר הקדוש ברוך הוא,

אומות העולם רואים שאני לקחתי אתכם לחלקי ועשיתי אות ביני וביניכם.

אדם שזוכה להיות מחובר עם השבת לקדוש ברוך הוא,

פה בעולם הזה זה עונג, מחכים כל השבוע מתי תגיע השבת הקדושה.

מה זה שבת בעולם העליון?

אפילו תרשעים מהגיהנום מוציאים לחופש.

גיהנום פוסקת בשבת בגיהנום.

חוץ ממי שלא שמר שבת אף פעם.

מי שלא שמר הוא מתגחלל.

הופך להיות גחלים לאט לאט. מתגחלל.

אז זאת אומרת קדושת השבת כל כך גדולה,

בעונג כל כך, ופה זה אפס אפסים

לעומת מה שצפוי לאדם.

אבל גם העונש בצדה

מחללה מות יומת.

ולמה זה? כדי לתקן אותו

ולהסיר את החסימות והמחיצות שהוא יצר על ידי זה שהוא עשה את העבירה.

אז מצוות זה מציאות ועבירות זה מציאות וזה לא רק אזהרות וציוויים.

והעונג שיש בעשיית מצווה, כשעושים אותה באמת,

זה לאין שאות.

הרב שטיינמן, זכר צדיק ברכה, היה אומר כל פעם,

אנשים לא יודעים מה זה ערך של מצווה.

אחרי שהוא היה אצלי בביתי,

בבני הבית שלו שהתנגדו שהוא יבוא אליי.

אבל הוא התעקש וברח להם והגיע.

אז כאילו,

שאלו מה עד כדי כך, כאילו, למי הוא הלך ככה?

אמר להם, אם הייתם יודעים מה זה ערך של מצווה אחת,

היהודי הזה,

גברא דמרא סייע, הקדוש ברוך הוא מסייע לו במה שהוא עושה.

אני רוצה ללכת

אליו,

רוצה גם כן זכויות.

אז זאת אומרת,

אנשים לא יודעים ערכה של מצווה.

והנה עכשיו שמענו קצת

בשביל להבין

שמציאות המצווה זה עונג שאין כדוגמתו.

עכשיו אנחנו יושבים פה ושומעים דברי תורה,

ויש כאלה מאזינים לנו,

ואנשים לא מבינים מה הערך של מה שהם עושים.

אנשים אחרים עכשיו שומעים על כדורגל,

יש אחרים שומעים את המטומטמים שהם ממשיכים לדבר, מחוסנים, לא מחוסנים.

יש וירוס, אין וירוס,

כל הקשקושים של כל הרמאים, השקרנים והנוכלים,

וכל הזמן הם סופגים שקר, שקר, שקר, מאנשים טמאים ורעים,

ושקרנים ומתוגמלים.

ואיך אתם יכולים להיות מחוברים לזה?

במקום להיות מחוברים למצוות, לעבודת השם,

שיש על זה שכר בעולם הזה ולעולם הבא,

אנשים מבזבזים את חייהם בשביל

קבוצה של פוקרים שעושים כרצונם ולוקחים עם שלם

ומעבירים אותו סקציות,

ומחלקים את העם הזה סלקציות גם.

לא יאומן כי יסופח.

יש מחוסנים ויש לא מחוסנים,

יש מחוסלים ויש לא רוצים להתחסל.

וככה מייצרים איבה

ומריבה

בין משפחות,

בפירוד,

הפרד ומשול וכולי.

עכשיו ביבי דיקי

משוגע גמור.

אנחנו הראשונים שיצאנו מהקורונה, הוא אומר.

התחלואה גוברת, אומרים במטרד הבריאות,

התמותה גוברת,

והוא אומר אנחנו הראשונים שיצאנו.

למה? כי תכף בחירות, הוא צריך להגיד שהוא עשה משהו.

חיסל את כולם,

ואין תוצאות.

החיסולים רק הגבירו את המתים.

אז מה הוא יעשה?

מה הוא יבוא עם זה לבחירות ויגיד שהוא הרג יותר מהעם?

וגם הוא הפחית את מספר המצביעים שלו.

אז מה הוא יעשה? אז הוא אומר, יצאנו.

זהו, יצאנו. העולם צוחק עליו הטיפש הזה.

אבל מה לעשות?

יש לו עדר, כמו שיש לדור עדר.

גם לו יש עדר.

ואלה המנהיגים.

זו עיזה עיוורת שמוליכה את כולם לתהום.

המשך יבוא.