אדם דיין לעצמו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום,

שרה בת יוכבד,

תחזור למוטב מהרה בתשובה אמיתית שלמה,

לא תתקרב לגויים,

תמצא חן בעיני השם יתברך,

תשמור על קדושתה,

תזכה להתחתן עם בן תורה ירא שמיים בעיתו בזמנו, אמן.

שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך.

הגמרא ביבמות כ' ט',

לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת בין ירחותיו

וגיהינום פתוחה לו מתחתיו.

הגאון רבי ישראל סלנטר, זיכרונו לחיי העולם הבאה, אמר

לאו דווקא דיין,

אלא כל אדם

שעושה דין עצמו,

עליו לשים לב

ולאחוז באמצעים של דיין,

שיראה כאילו חרב מונחת בין ירחותיו

בגיהינום פתוחה לו תחתיו.

איך אדם דיין?

לא צריך הסמכה.

עצם זה שאתה כל רגע מחליט מה עושים.

אז אתה צריך לדעת מה אתה מחליט, אם זה על פי תורה או לא, ואם מה שאתה עושה זה כראוי או לא כראוי.

אז בחודש אלול

צריך האדם להתעורר ביותר

לעשות ולהרבות במעשים טובים,

כי זהו עיקר התשובה,

לעשות ולהרבות במעשים טובים.

ויש לו להיזהר

שמעשיו לא יהיו מכוח הרגל,

כמצוות אנשים מלומדה,

אלא כל פעולותיו תהיינה מתוך חשבון נפש.

וכן מובא בפרקי דרבי לעזר, פרק מ״ג.

כתב

מרן הגאון רבי ישראל סלנטר,

וזה לשונו

מה תהיה הסיבה הראשונה שיתעורר אדם לפקח על מעשיו,

ולהתבונן במוסר בחודש אלול.

ריבותינו הקדמונים, נשמתם עדן,

חרדו על הדבר,

סמכו

על פרקי דרבי אליעזר,

והתקינו לתקוע שופר באלול,

כמו שאנחנו תוקעים בסוף התפילה.

וזו הייתה הסיבה הראשונה

לעורר את האדם משנתו ומהבלי טרדותיו לפקח על מעשיו.

כמאמר הכתוב,

אם ייתקע שופר בעיר

ועם לא יחרדו,

זאת אומרת, צריכה תקיעת השופר להחריד את הלבבות,

שאדם ידע שמכריזים ומודיעים לו שעוד מעט מגיע יום הדין,

ואם עכשיו לא נתעורר,

אז אנחנו בבעיה אמיתית. זאת אומרת, לא נעשה תשובה, חלילה, עד שנגיע ליום הדין, לצאת ממנו על הצד הטוב ביותר.

הרמב״ם כתב,

אף על פי שתקיעת שופר גזירת הכתוב,

רמז יש בו.

כלומר, עורו ישנים משינתכם ונרדמים,

עקיצו מתרדמתכם

וחפשו במעשיכם

וחזרו בתשובה

וזכרו בוראכם.

מפני עניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים

ולעסוק במצוות

מראש השנה ועד יום הכיפורים יותר מכל השנה.

כמו שאומרים,

עכשיו אוספים אוספים מהר כל מה שרק אפשר כדי להרבות בזכויות לפני יום הדין.

אבל בעוונות הרבים,

חוש השמיעה נאבד ולא מתעוררים מכל השופר,

אז מוכרחים לתקנה של ריבותינו ללמוד מוסר

על ידי זה מתעוררים לצאת מן ההרגל

וכך טבע מסילת ישרים בהקדמתו

הייתכן שיגע ויעמול שכלנו בחקירות

אשר לא נתחייבנו בהם

ומה שחייבים אנו לבורא בחובה רבה נעזוב את זה להרגל

ונניחהו למצוות אנשים מלומדה?

והנה כל היום אדם עושה את עבודתו

ברוח חיים,

במרץ רב,

אבל כשהוא מגיע למילי דשמיא, מתקרר,

מאבד את חוש השמיעה

ולא מתעורר מן השופר

ולא תטמאו בהם

ונטמאתם בם

מאכלות אסורות

אמרו חכמים זיכרונם רכה, אדם מטמא עצמו מעט

מטמאין אותו הרבה

והתקדישתם הייתם קדושים

אדם מקדש עצמו מעט

מקדישין אותו הרבה

לכן אנחנו מוכרחים להזדקק

לכעין קולו של השופר

וזהו לימוד המוסר.

כי תפקיד השופר לעורר אותנו.

ואם הוא לא מעורר,

שומעים ולא מתעוררים,

אז המוסר זה עוד העצה האחרונה שלנו להתעורר.

וצריך לקרוא מוסר בקול עצב ובשפתיים לוהטות, כמו שאומרים בישראל.

וכך צריך

לעסוק בלימוד מוסר,

כדי שעבודתנו,

עבודת הקודש, תהיה מתוך התלהבות

ולא הרגל מצוות אנשים מלומדה,

שעל זה יש חרון אף מן השמיים.

כאילו אתה לוקח

את עבודת השם

ככה בחפיף.

אבל דברים שאתה עושה לענייניך,

אתה מדקדק בהם,

עושה אותם על הצד הטוב,

לא עושה אותם בחוסר תשומת לב.

כל דבר שאתה עושה בחיי היום-יום, שזה ענייניך האישיים,

אתה לא מזלזל בהם.

אתה עושה אותם בתשומת לב.

למה שמגיעים לעבודת השם, עושים את זה בחטף, בהרגל,

מצוות אנשים מלומדה.

אז אדם צריך להיות דיין,

לא רק מה שנאמר בדיין, שלמד דיינות,

אלא כל אדם דיין.

צריך לראות שחרב מונחת בין ירחותיו,

ואם החרב נמצאת בין הירחיים,

אז בקל אתה יכול להתדקר.

תזוזה אחת ימינה ושמאלה, לא כהוגן, לא כראוי,

טח, אתה נדקר.

וגם שגיהינום פתוחה תחת רגליך.

אם אתה לא דן דין אמת,

אתה מעוות את הדין ישר לגיהינום.

למה?

אתה פסקת, הפך התורה, לא עשית נכון.

זה דיין בסתם.

אבל רבי ישראל אומר, כל אחד דיין.

עובדה,

שאתה לא כל דבר מצלצל לדיין ושואל אותו,

אני אעשה ככה או לא אעשה ככה?

אתה מחליט, כל היום אתה מחליט.

אתה מחליט כן, לא,

מותר, אסור,

טובל כלים,

זכוכית, צריך ברכה, לא צריך ברכה, ככה, תלוי, כל אחד מה.

יש כאלה חושבים שזה רק ברזל או תכלת או אני יודע מה.

כל מיני דינים שהם ממציאים, זוכר ככה, שכח ככה.

אז אדם צריך לדעת

שאתה דיין,

ודנים את הדיין, כמו שאמרנו.

אז לכן, בתשומת לב, ולהתעורר,

ואם השופר לא עשה את זה הבוקר, אולי דברי המוסר האלה יעשו משהו לפחות ליום אחד.

מחר צריך עוד פעם מוסר מחדש,

וכל יום, שעה לפחות, מוסר, מוסר, מוסר, מוסר.

הדבר היחידי שיכול לייסר את הבן אדם

ולעורר אותו

ולהאיר את עיניו,

זה מה שהמוסר מפלח אותנו.

והוא מראה לנו בדיוק איפה הנקודות

שיצר הרע עובד עלינו,

משגיח אותנו,

ונותן לנו לחיות באשליות שאנחנו בסדר.

אז זאת העצה לה הבוקר,

ונקווה שתשתמשו בה.

רבי חנין יאמר רגשי, הוא אומר,

עשו הקדוש ברוך הוא זה קודש ישראל.

לפיכוח

ירבו עולם תורה ומסורת,

שנעם אר אדם חופש למען סדגו יגדיל

תורו

ויאדיר