לאורם נלך - חלק א' - "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ"

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

להצלחה

של הקמפיין

נתרמתר

על ידי משפחת

לסרי,

שלום,

אשתו וילדיו,

השם יזכה אותם לכל טובה וברכה, בריאות והצלחה,

עשירות מרובה,

ויפתח ליבם בתלמוד תורתו,

ויתברכו בכלל הברכות הכתובות בתורה, במשנה, בגמרא ובזוהר הקדוש, אמן.

לאורם נלך,

לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך.

בפרשת שופטים

אנחנו מתוודעים

לאחד הציוויים המלווים את חיינו על כל צעד ושעל,

הציווי לשמוע לדברי חכמים,

לסור למשמעתם באופן מוחלט,

ולא לסטות מדבריהם

כחוט השערה.

על פי התורה אשר יורוך,

בעל המשפט אשר יאמרו לך תעשה,

לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.

חכמי התורה שבכל דור ודור

יורדים לסוף דעתה של תורה,

ממשיכים את האור המופלא הטמון בה,

והם

היחידים המוסמכים

לקבוע את פירוש התורה ולהורות לנו את הדרך נלך בה.

בספר החינוך

מצוות תצו,

תצו,

מבאר מצוות לא תסור,

מסבירה לנו שדעות בני אדם חלוקות זו מזו,

ואם

ההכרעה לא הייתה מסורה לחכמי ישראל

בכל דור ודור,

לא היה קיים לתורה חלילה קיום.

זאת אומרת,

אם כל אחד היה דן מעצמו ומחליט מה שהוא מבין,

הייתה נעשית התורה הזאת תורות רבות

ולא היה קיום לתורה.

וכך הוא אומר,

לפי שדעות בני אדם חלוקים זה מזה,

לא השתוו לעולם

הרבה דעות בדברים,

וידע

אדון הכל ברוך הוא,

שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם,

איש כפי שכלו

יפרש כל אחד מהם דברי תורה כפי סברתו,

וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות,

ותעשה התורה ככמה תורות.

על כן,

אלוהינו,

שהוא אדון כל החוכמות,

השלים תורתנו,

תורת אמת,

עם המצווה הזאת,

שציוונו להתנהג בה

על פי הפירוש האמיתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום,

ובכל דור ודור

גם כן

נשמע לחכמים הנמצאים

שקיבלו דבריהם

ושתו מים מספריהם,

זאת אומרת ששימשו תלמידי חכמים

ויגעו

כמה יגיעות בימים ובלילות

להבין עומק מיליהם

ופליאות דעותיהם,

ועם ההסכמה הזאת

נכוון אל דרך האמת בידיעת התורה,

וזולת זה,

אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל.

ועוד הוא מוסיף,

ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצווה

אמרו זיכרונם לברכה

בספרי

דברים יז יא

לא תסור ממנו ימין ושמאל.

אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל,

ועל שמאל שהוא ימין,

לא תסור ממצוותם.

כלומר,

שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים,

אין ראוי לנו לחלוק עליהם.

אבל נעשה כטעותיו

וטוב לסבול את החוץ.

אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד

ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו שבזה יהיה חורבן הדת

וחילוק לב העם

והפסד האומה לגמרי.

ומפני עניינים אלה

נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל

ונצטוו גם כן שיהיו לעולם

הכת

מועטת מן החכמים כפופה לכת המרובין.

זה מה שתורו אומרת

שצריך ללכת אחרי הרוב.

על פי זה פירש החינוך

את המעשה המובא בגמרא,

בבא מציאה נט,

מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בדין תנורו של עכנאי,

שכאשר לא נטו חכמי ישראל

אחר האותות והמופתים

ונמנעו מלקבל את דעתו של רבי אליעזר,

אייך הקדוש ברוך הוא כביכול ואמר נצחוני בניי נצחוני בניי.

אז למי שלא ידע מהמעשה הזה לא אתם בטח אתם יודעים

אז אלה שישמעו אותנו, שיראו במה מדובר, מה המעשה.

תנורו של עכנאי, עכנאי זה שם של נחש.

הוא תנור הבנוי חוליות-חוליות

באופן שמזכיר את גופו של הנחש.

ובאותו יום

נחלקו רבי אליעזר וחכמים,

האם יש לטמא או לטהר אותו באופנים מסוימים?

והגמרא מספרת,

רבי אליעזר עמד יחיד בדעתו כנגד כל החכמים,

ככל שניסה לשכנע בצדקת דרכו,

לא עלה דבר בידו.

אומרת הגמרא,

תנא,

באותו יום השיב רבי אליעזר

כל תשובות שבעולם

ולא קיבלו הן ממנו.

אמר להם, אם הלכה כמותי,

חרוב זה יוכיח.

נעקר חרוב

ממקומו מהמה.

נס, מופת.

אמרו לו, אין מביאין ראייה מן החרוב.

חזר ואמר להם,

אם הלכה כמותי אמת המים תוכיחו

הוכיח

עזרו אמת המים לאחוריהם

זאת אומרת, מים בדרך כלל

נוזלים כלפי מטה

והוא גרם שהמים יעלו נגד הטבע למעלה בלי משאבה.

מה אמרו לו?

אין מביאים ראיה מאמת המים.

עזר ואמר להם

אם הלכה כמותי

כותלי בית המדרש יוכיחו.

היטו כותלי בית המדרש ליפול.

בזכות רבי יהושע הם לא נפלו לגמרי אז עמדו ככה

חצי חצי.

אמרו לו אין מביאים ראיה מכותלי בית המדרש.

עזר ואמר להם, אם הלכה כמותי

מן השמיים יוכיחו.

יצאה בת קול ואמרה

מה לכם אצל רבי אליעזר

שהלכה כמותו בכל מקום?

מה זה בכל מקום? גם בשמיים.

לא רק בארץ, גם בשמיים הלכה כמותו.

עמד רבי יהושע על רגליו

ואמר

לא בשמיימי

מה זה לא בשמיימי?

אמר רבי ירמיה כבר ניתנה תורה מהר סיני

אין אנו משגיחין בבת קול

וכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות

זאת אומרת

ההכרעה ניתנה ביד הרוב

אפילו אם המיעוט צודק

והרוב אומר אחרת הולכים על פי הרוב

הם לא עשו לו דווקא

הם לא ירדו לסוף דעתו עם כל מה שהוא אמר

הם לא הסכימו השמיים מעידים שהוא צודק הוא האמת והוא האמת לאמיתה

אבל חכמים

לא ירדו לסוף דעתו

ולא הסכימו והם היו הרוב

הוא היחיד

בכל המופתים

השמיים מעידים

לא בשמיים יהיו

הרי רבים להטות זה הפסק של התורה

לכן נדחו דבריו של רבי אליעזר

מצאו רבי נתן לאליהו הנביא.

אמר לו,

מה עשה קודשא בריכו באותה שעה?

הרי תמיד כשלומדים תורה, הקדוש ברוך הוא לומד כנגד הלומדים.

מה עשה?

אמר לו,

הרי הוא צוחק ואומר,

נצחוני בניי, נצחוני בניי.

מה פירוש?

האמת עם רבי אליעזר.

אני יודע שהוא צודק, אבל הם נצחוני, כי הם באו מכוח התורה, ובתורה שלי אני כתבתי שאחרי רבים להטעות.

אז יוצא שכביכול נצחוני בניי, נצחוני בניי.

אז מצד אחד רואים שהסכימו מן השמיים עם רבי אליעזר.

מצד שני רואים שהקדוש ברוך הוא נהנה בניצחונם של החכמים על סברת הבית דין של מעלה.

הכיצד?

משום שהקדוש ברוך הוא נתן את ההכרעה ביד חכמי ישראל,

והכל מסור בידם לטמא או לטהר.

זה רצונו של מקום,

שהחכמים יפסקו לפי דעתם ולא לפי מה שפוסקים בבית דין של מעלה.

יותר מזה, מה שפוסקים למטה מחייב למעלה.

אז רואים פה שלאורם נלך ולא נסור מדבריהם

גדולי התורה בכל הדורות,

המובהקים ביותר כמובן,

לא כל אחד שנושא שם רב

אפילו חזר בתשובה אתמול,

ואנשים שלא שימשו חכמים ולא השקיעו את כל ימי חייהם וכולי וכולי.

קשקוש בגרוש.

עוד נעיין במקורות נוספים בתורה הקדושה, בכתובים ובדברי חכמים,

זיכרונם לברכה,

מה החשיבות של אמונת חכמים?

הנביא יחזקאל,

ג' יז',

בן אדם,

צופן את עתיך לבית ישראל

ושמעת מפי דבר

והזהרת אותם ממני.

המלבי מפרש

הנביא החכם נמשל לצופה,

עומד בראש מגדל.

נושא עיניו ומתבונן לכל חבר,

כשמבחין בצר באויב

המתקרב אל העיר.

העיר מתריע ומעורר את בני העיר.

באותה מידה

עומד הצדיק

כצופה

בין בני העם,

ראייתו זכה,

נמשכת למרחוק

ומסוגל להתריע בפני בני עמו על סכנות רוחניות

שאיש מלבדו אינו מבחין בהן.

זה אומר המלבים.

הגאון רבי יחזקאל אברמסקי

זכר צדיק לברכה

הוסיף באור נפלא

נדמיין לעצמנו מצב

שהצופה בראש המגדל

מתריע שגדודי חיילי אויב עושים דרכם אל העיר מרחוק

ובני העיר

העומדים על הארץ מתנגדים לדבריו

כמו שהיה עם התצפיתניות.

צופות הן היו וראו והתריעו ואמרו וזלזלו בהן

בשעת מעשה גם

ומרוב שהן הזהירו עוד אמרו שישפטו אותן על זה

תפסיקו לבלבל את המוח

למה הקונספציה אומרת שזה לא ייתכן

אלא אם כן אפשרו זאת

ובני העיר אומרים לצופה

שהוא מדבר דברי הבל וכזב

ומה הראיה?

הם אומרים אנחנו לא מבחינים בכלום

הוא על המגדל רואה אותם באים הם נמצאים למטה בטח הם לא רואים

מה הם מביאים ראיה שהוא טועה כי הם לא רואים למטה

אז בשביל מה שמו את הצופה למעלה?

בשביל מה יש את הצפיתניות?

בשביל להגיד להם שמה שהם רואות זה לא נכון?

לא יאומן כי סופר

אז בוודאי שזה שטות והם עוד ממשיכים לכהן בתפקיד צריך לזרוק אותם

במהירות האפשרית

הם לא רואים, שמים תצפיתניות ולא מתייחסים למה שהם אומרים

והצופה רואה לפניו הכל פרוס לו כעל כף היד

ודאי שאין טעם להתעלם מהאזהרה הנכוחה של הצופה

גם אם אלף אלפים באמ״ן, בשב״כ, ב-8200,

כמה שאתם לא רוצים,

יטענו אחרת מהצופה,

עדיין

ראייתו של הצופה חשובה ומכריעה לאין ערוך.

אותו דבר אומר הרב אברהמסקי,

שיבואו אלף אנשים

והתנגדו לדברי חכם

מחכמי הדור

שעומד ומתריע על סכנה צפויה שמתרגשת לבוא על העם,

שטות נוראה זו להתעלם,

והם אומרים אנחנו לא רואים שום דבר.

כשצהל הכחיש

שיש מנהרות בצפון,

אני התרעתי ואמרתי

שלא רק יש, אלא גם משאיות עוברות שם,

ג'יפים.

ובסוף גילו.

ועוד דוגמאות רבות שאתם שמעתם, יודעים.

אבל מה לעשות, ככה זה.

לא רוצים לשמוע,

מכחישים,

אפילו שיש כבר מציאות ורואים,

עדיין מטפשים ומתעקשים

על קונספציות אוויליות.

הפלסטינים

בכל ארגוני הטרור אומרים,

באמנה

שכל מטרתה לחסל את כל היהודים עד האחרון שבהם.

הם אומרים במפורש.

הם לא חוזרים בהם מזה, הם לא מכסים את זה, הם לא מתביישים בזה.

הם אומרים את זה בגלוי.

ועדיין יש טמבלים שמאלנים שאומרים

שצריך לעשות שלום עכשיו,

וצריך לשים אותם

לשמור בעזה.

לא יאומן, ולהפסיק את המלחמה גם.

לא יאומן כי סופר.

איך יכול להיות דבר כזה?

אלא אם כן, הם ממומנים מהאיחוד האירופי.

גרמניה ואחרות משלמות כסף שיגידו את הדברים.

והם שליחים

של השטן.

ולא אכפת להם מהעם היהודי.

הם דואגים לפלסטינים.

וזה שומעים כל יום בחדשות.

לא בערוצי התבהלה כמובן,

אבל

ככה העם הזה מידרדר,

בדיוק כמו שהיה בחורבן בית שני וכולי, אלפיים שנה זה ככה.

מחלוקת,

שני צדדים, שלושה צדדים, ארבעה צדדים, זה לא נגמר, לא נגמר,

עד שיקבלו מכה,

מעמיד עליהם מלך שגזירתו כהמן,

אמינאי אומר שהוא רוצה לשלוח עלינו עד 2030 פצצת אטום,

וזה כתוב בנביא שתיפול פצצת אטום, פה הקראנו את זה ביחזקאל.

אבל לא מבינים, כשלא מבינים מקבלים מכות,

ואם אומרים שזה באקראי, בקרי,

אז השם אומר, אני אוסיף לכם שבע,

כל פעם שבע, שביעיות.

ועדיין לא מבינים.

לא בכדי נקרא העם הזה עם קשה עורף.

אז זאת אומרת,

באים חכמי הדורות שראו מרחוק,

הרי כל מה שכתוב במסכת סוטה,

כל מה שיהיה בעקבותא דמשיכא, הכל התקיים.

הם אמרו את זה אלפיים שנה לפני, לא לפני שנה-שנתיים,

שניתחו את המצב ואמרו.

הם אמרו כבר לפני אלפיים שנה מה יהיה, והכל בדיוק בדיוק בדיוק מתקיים.

ואומרים שיהיה גוג ומגוג,

וגם העולם מדבר על זה,

וכתוב שרק תורה וגבילות חסדים יצילו.

וגם זה לא כולם מבינים.

טוב,

מי שלא מבין, יבין בדרך ש...

יסבירו לו מן השמיים.

איך אמרו לנו בצבא?

מי שלא מבין מהראש,

מבין מהרגליים.

אז קדימה,

תתחיל להקיף את המחנה עד שנגיד לך להפסיק.

ואז הוא רץ, רץ, רץ, רץ, בסוף הוא מבין.

אז מה כדאי? כדאי דרך הראש, לא דרך הרגליים.

עלינו לדעת

כי בפרט בענייני השקפה הטהורה,

הדרכה והכוונה בעבודת הבורא,

אנחנו צריכים להטות אוזן להוראה של גדולי הדורות,

הרועים והמנהיגים האמיתיים,

ולא נסתוד מדבריהם כמלוא נימה.

אם לא נימה, נימה זה סערה.

ולומדים את זה מהמשל המופלא שהביא הרמחן הקדוש במסילת ישרים בגן המבוכה.

מנהג היה אצל המלכים

שהיו נוטעים עצים,

מסיחים בצפיפות,

ויוצרים ביניהם שבילים מפותלים,

והגן היה בנוי כמבוך מפותל,

הסיחים והעצים גבוהים מקומת אדם,

חלק מן השבילים

סתומים

דהיינו אתה מגיע סתום.

צריך לחזור בחזרה ולחפש את הדרך לצאת מן המבוך.

חלק הובילו החוצה.

ורק שביל אחד,

שהוא דומה לכל שאר השבילים,

מוביל

אל אקסדרה שעומדת באמצע הגן.

באי הגן נכנסים,

מסתבכים,

מאבדים את הדרך בשבילים המפותלים וצריכים להגיע לאמצע,

למגדל הגבוה,

וכך היו משתעשעים בעלי הגנים.

זה נקרא גן המבוכה.

כמו שיש קובייה הונגרית,

יש גן המבוכה.

כותב הרמחל הקדוש,

ההולך בין השבילים,

הוא לא יכול לראות ולדעת

איפה השביל האמיתי שיוליך אותו אל אקסדרה,

והוא לא יודע איזה כוזבים.

כולם שווים.

בעיניים נראים כולם אותו דבר.

וזה היה מבלבל את הצועד בהם.

וקשה לו להגיע

אל האמצע של הגן.

מי יכול בכל זאת

לסייע לאדם שמסובך בין השבילים?

אומר הרמחל,

העומד כבר על האקסדרה,

על המרפסת הגבוהה.

הוא צופה מלמעלה על השבילים למטה.

הוא רואה מה אמיתי ומה כוזב.

והוא יכול להזהיר את ההולכים ולומר,

זה השביל לחובו.

מי שירצה ויאמין לו.

יגיע צ'יק צ'אק ליעד.

מי שלא ירצה להאמין לו,

ודאי יישאר עובד ולא יגיע אליו.

מה הנמשל?

פשוט וברור.

גן המבוכה

זה הגן שנטע יצר רע בליבו של אדם,

לבלבל אותו,

לסבך לו את החיים,

להטעות אותו במידות מגונות וביצרים שליליים.

ומי מכל הבלבלה הזאת יוכל למצוא את הדרך בשביל החיים לעמוד על הדרך הנכונה?

אומר הרמחל, מי שעדיין לא משל ביצרו,

הוא עדיין מבולבל בתוך השבילים,

ולא יוכל להבחין ביניהם.

הוא לא יודע איזה דרך ישכון אור.

מי יכול להבחין?

המושלים ביצרם,

אלה שכבר הגיעו לאכסדרה,

ויצאו מהשבילים המבלבלים,

וראו את הדרכים בבירור.

הם יכולים גם לייעץ למי שירצה לשמוע,

ואליהם צריכים אנו להאמין.

משה רבנו הפציר ביתרו

שימשיך ללכת איתם.

באחת מהטענות שהוא אמר לו,

והית לנו לעיניים.

מה זה והית לנו לעיניים? חסר לכל ישראל עיניים?

רק ליתרו יש עיניים.

מה זה והית לנו לעיניים?

אלא יתרו היה עובד עבודה זרה,

ובקיא בכל סוגי עבודה זרה.

בישראל הולכים בדרך ונתקלים בכל מיני

גורמים כאלה ואחרים שהעולם כולו עבד עבודה זרה,

ויכולים להיכשל. לכן התורה הזהירה מאוד מאוד עשרות פעמים להיזהר

מעבודה זרה.

כי עשו אותם יפה וכולי. ראיתם פעם

בעבר שלכם בטח

איך נראים

מנזרים ואיך נראים כנסיות וכמה זהב וכמה זה ופסלים וזה?

יש אנשים שמתפתים אחרי דברים כאלה,

וטקסים כאלה וכאלה.

אז אומר משה רבנו ליתרו אתה תהיה לנו לעיניי אומר רבנו יואל מסטמר זכר צדיק וברכה

היות

ואתה בעל תשובה

התגיירת וזרקת ובישרת בעבודה זרה בעטת בה וזרקת והשלחת אותה

ואתה יודע מה טיבה

ואיך היא משפיעה והכול לכן תלך אתה לפנינו

והיית לנו לעיניים להזהירנו.

גם משה היה יכול לדעת אבל הוא היה צריך כאילו להתעסק בדכלוך

של מה צריך

אם יש אחת שכבר בישר בה

בעט בה ביזה אותה

הוא כבר לא מושפע

אז אצלו זה עושה

כי

אז בן אדם שהיה פעם חילוני

ואחר כך חזר בתשובה ממש

הוא ודאי יכול להדריך את החילוני

איך לעבור צד

למה הוא מכיר את כל השטויות שלהם

הוא יודע גם איפה הוא נמצא עכשיו ומהי האמת

הוא יודע להסביר אותה

ואז בקלות הוא יכול להעביר אנשים מהצד ההוא

לצד האמיתי

וחכמי ישראל שהם יודעים

על פי התורה הכל בכל מכל כול

אז ודאי שהם מורי הדרך האמיתיים שיכולים להורות

אבל במקומות

שהם לא נחשפו להם

צריך את הבעלי תשובה שחזרו באמת

כי הם יודעים את כל הניואנסים האלה הקטנים שבקטנים

איך לשחרר את האנשים מהם

אז זה נקרא גן המבוכה

שאנשים נמצאים עם יצר הרע כל החיים כמעט בגן הזה

זה ממש גן, הם ממשים תענוגים, תענוגים, העולם הזה תענוגים

והם מבסוטים עם הטיולים האלה והזה אבל הם לא מגיעים לתכלס

הם לא מגיעים למקום שאליו בעצם הם נכנסו במטרה להגיע לאנשהו

ויש אנשים 70-80 שנה עדיין מסתובבים בגן המבוכה

ולא יודעים איך לצאת

ויש כאלה כבר אתה אומר לו והוא אומר אתה יודע מה תאמין לי אם הייתי

סבא, כשאני הייתי צעיר, הייתי חוזר, אבל עכשיו אני כבר סבא,

אני כבר אין לי כוח לשנות את ההרגלים ואת הכל ואת הכל.

אז הוא הולך לגיהינום עם הרגלים טובים,

וכן, אין לו בעיה עם זה.

כמה אנשים טיפשים.

אומר המדרש

דור הולך ודור בא,

והארץ לעולם עומדת.

יהיה בעיניך דור שבא

כדור שהלך.

שלא תאמר,

אילו היה רבי עקיבא קיים,

הייתי קורא לפניו.

אילו היו רבי זירה ורבי יוחנן קיימים,

הייתי שונה לפניהם.

אלא דור שבא בימיך,

וחכם שבימיך,

כדור שהלך

בחכמים הראשונים שהיו לפניך.

זאת אומרת,

אתה לא יכול להתרפק על העבר ולהגיד שהיום

אין בנמצא שום דבר לגמרי.

נכון, לא כל הרבנים שמכירים הם שייכים לפוליטיקה,

והמפורסמים זה הפוליטיקאים,

וזה הבעיה, זה מה שהציבור מכיר, הוא חושב שאלה הרבנים.

אבל הרבנים האמיתיים אלה הנסתרים,

שהציבור לא נחשף אליהם, יושבים ושוקדים בתורה יומם ולילה,

והם כותבים ספרים,

ולאורם הולכים באמת, עולם התורה הולך לאורם,

אבל הציבור הרחב לא מכיר אותם. אולי שמע שמות, גם אלה ששמעו הרב קנייבסקי,

אז שמעו יותר הרב קנייבסקי בענייני תרופות ורפואות וברכות.

כמה למדו את הספרים שלו בכלל?

לא מעניין אותם בכלל, לא אומרים, יש צדיק, אני הולך לבקש ברכה וזהו, אבל לא למדו שום דבר מה שהוא אומר.

לא מעניין אותם.

מעניין אותם אם יש איזה סגולות או משהו, וזהו.

על החשיבות של כפיפות

לדברי חכמים והתועלת המרובה,

שמפיק מי שנדבק בצדיקי הדור,

אנחנו יכולים לעמוד מהאיגרת של הגאון הצדיק רבי שטרואל סלנטר, זכר צדיק וברכה,

ששלח לבנו.

ושם כתוב

הנה בני,

כתבת לי שאתה מקורב לרב הגאון

רבי נפתלי אמסטרדם,

שליטה אז,

ומאוד שמח ליבי מזה,

כידוע לך.

וכבר כתבתי לך מזאת,

להתדבק לאיש צדיק אמיתי ולעשות הכל על פיו.

מה שכתבת,

שאחר כך אתה עושה כפי שכלך,

מזה יש לי עוגמת נפש רבה.

וכאן עובר רבי ישראל סלנטר להגדרה מופלאה,

מה כוחו של צדיק הדור.

כי צריך להבין

ששכל הצדיק הוא אור גדול המביט אלף פרסאות למרחוק,

ואור שכלנו מביט רק סביבנו.

ודי למבין.

ויכול לומר

לאיש הנוסע לביתו

לא תיסע בדרך זו,

אף כי מתחילה היא דרך טובה וישרה.

אבל כאשר תעבור בעשר פרסאות,

תהיה מוכרח לחזור כי יש שם מים.

כך

הוא ראיית הצדיק למרחוק.

הוא חכם הרואה את הנולד

וסתירת זקנים, בניין.

אם הזקנים החכמים סותרים את מה שבדעתך,

וזה נראה לך שזה לא הגיוני מה שהם אומרים, זה לא ייתכן,

תדע לך שהסתירה שהם סותרים את הדברים שאתה חושב,

זה הבניין.

אז ככה מסביר רבי ישראל לבן שלו.

אין לך מה להשתמש בשכל שלך.

כשיש לידך שכל של צדיק אמיתי,

תתבטל.

ואל בינתך אל תשען.

הגמרא בפסחים מ' ב'

מספרת,

רב מתנה דרש בעיר פפוניה קודם חג הפסח

ולימד הלכות הקשורות

לאפיית המצות.

בין ההלכות שהוא לימד

אישה לא תלוש אלא

במים שלנו

מה הוא התכוון?

אישה לא תלוש במצות

אלא במים שלנו במשך לילה שלם בהצטננות.

מים שלנו,

לשון שינה,

שעבר עליהם זמן נינה.

מים שלנו, לא שלנו,

שלנו.

אז הוא אמר את הלשון הזאת.

למחרת הוא יוצא בבוקר לבית הכנסת,

הוא נדהם.

כל בני העיר עומדים בתור עם כלים ריקים בידיים, ממתינים לרב שיצא ויספק להם את המים שלו.

כי מה הוא אמר להם?

הוא אמר להם, אישה לא תלוש אלא במים שלנו. ככה הם הבינו, במים שלנו. אז הם אמרו, בסדר.

חיכו לו עם כלים

בשביל שייתן מהמים שלו, כמו שהוא אמר.

ככה הם הבינו.

ביקשו מהרב, תן לנו מים.

מרב מתנא העמיד אותם על טעותם.

אני אמרתי ללוש במים שלנו לינת לילה.

בשביל מה מספרת לנו הגמרא מעשה זה?

היא רוצה לפרסם שאנשי פפוניה היו בורים מעמי ארצות?

שהם לא הבינו הלכה פשוטה וטעו כולם כאיש אחד?

אבננזר אומר בדיוק הפוך.

הגמרא מלמדת את השבח של בני פפוניה,

שהייתה להם אמונת חכמים באופן נפלא.

ברגע שהוא אמר שיקחו מים שלו,

לא, כאילו, לפי הבנתם.

איך יכול להיות שמכל בני העיר לא היה מישהו שאמר,

אה,

הרב נהיה חמדן?

יש מים מלא בכל מקום, הוא רוצה שיקחו רק ממנו.

מה זה?

מה זה?

זה עושק.

מה, הוא מנצל את זה שהוא הרב?

אף אחד לא אמר כזה.

וכולם עמדו עם כלים מוכנים לעמוד בתור ולשלם על המים שלו?

וואי, וואי, וואי.

אז אף אחד לא חשב שהוא מתעשר על חשבונם,

ולא חשבו לכך לרגע,

והאמינו באמונה תמימה,

והתייצבו בפתח,

בתמימות ובפשטות.

זה שבח שרוצה הגמרא לפרסם.

בשו״ת דברי יציב,

יורד יעה סימן יד',

הוא מבאר,

בני פפוניה הבינו שהם לא מבינים

את סדר אפיית המצות.

לא מבינים.

לא התחכמו.

לא ערערו.

אלא באו בהכנעה לרב מתנא, שייתן להם את המים שלו.

בטח המים שלו הם כשרים לאפייה.

אז לכן, אם הוא אומר שרק שלו, אז בטח שלו זה המים הכי כשרים.

ומסיים.

הדברי יציב.

ובעוונותינו הרבים.

זה קלקול דורנו.

שמחשיבים את חוכמת האומות

יתר מאמיתות תורתנו הקדושה,

ועוזבים מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים.

וחלקת יעקב ספר של הרב שנציריך זכר צדיק וברכה

אבא, לא הבן שנפטר לא מזמן.

שם הוא אומר שהקדוש ברוך הוא בוכה במסתרים

מפני גיבה.

מה פירוש?

מפני שנתלה גאוותן של ישראל וניתנה לאומות העולם.

מה פירוש? במקום שבני ישראל

השתבחו ברב הגדול,

ברב הצדיק,

ברב ה...

הם משתבחים כשיש אחד, הפרופסור אמר לי,

הדוקטור אמר לי.

ניתלה גאווה מחכמים וניתנה לגויים, כאילו טמבלים האלה,

שלא מאמינים בכלום ולא יודעים כלום.

והקדוש ברוך הוא בוכה כביכול במסתרים,

גם מסתרים תבכי נפשי, מפני גיבה,

שניתלה גאוותן של ישראל וניתנה לאומות העולם.

הייתה הנהגה נאה

בידיהם של באי בית המדרש של חסידי סלונים בעיירה ברנוביץ'.

שנים לפני החורבן

האדמו״ר בעל ברכת אברהם

הנהיג ביד חסידיו

אין להותיר אורחים ועניים ללא קורת גג לראשם.

אין דבר כזה.

בשבתות ובימים טובים

כל בעלי הבתים היו מחויבים ליטול חלק במשימה

ולאסוף אל בתיהם את האורחים העניים

לשלוש סעודות

ולינת לילה.

זה חוק ולא יעבור, הוא הנהיג אצל כל החסידים שלו.

כדי לעמוד על קיומה מלא של ההנהגה הזו

היה האדמו״ר בעל הברכת אברהם

נותר בעצמו בבית המדרש ויוצא אחרון.

רק כאשר היה נוכח

שאיש מלבדו לא נותר בבית המדרש

והעניים נאספו

אל בתי אנשי העיירה,

עזב את בית המדרש ועלה לביתו.

ליד שבת אחד

אספו את כל העניים שהיו

ונותרו בבית המדרש אנשים בודדים,

האדמו״ר,

חסיד ועני.

הביט האדמו״ר בחיבה על החסיד ואמר לו בזה הלשון

אורח זה מוטל על כתפיך.

החסיד מיד התנער ממקומו, רץ אל העני,

הזמין אותו בשמחה לסעוד על שולחנו.

העני מתכונן להתלוות אל החסיד,

והחסיד מתכופף ארצה,

כורע ברך

ומניף את העני על כתפיו.

מה אתה עושה? הזדעזע העני.

למה אתה מרים אותי כך?

לא שמעת מה אמר הרבי?

הלא הוא אמר במפורש שאתה מוטל על הכתפיים שלי.

לא, לא, מנפנף העני ברגליו.

הוא התכוון שהמחסור שלי יהיה מוטל עליך,

לא שאני בעצמי אשב על כתפיך.

החסיד לא מוכן לשמוע.

פוסק בחדות, תקשיב.

אני לא מתכוון לסור מדברי הרבי,

אפילו כחוט הסערה.

אם הרבי אמר שאתה תהיה על הכתפיים שלי,

אין לך ואין לי שום ברירה.

בעיצומה של השבת,

נדהמים תושבי ברנוביץ' לראות את החסיד,

שלא היה צעיר

מהלך בחדווה ברחובות העיירה

ונושא החרכבות על כתפיו, עני אלמוני,

עד לביתו, כי כך ציווה הרבי.

אמונת חכמים.

לאורם נלך.

אז זאת אומרת,

מה עדיף, אדם פיקח שמבין שהוא טעה?

או חסיד כזה שלמרות שהוא טועה בהבנת הרבי,

אבל הוא מקיים במאה אחוז את מה שהוא שמע.

מה עדיף?

הרי עם כל הפלפולים,

כתוב בזמן שהיה

האינקוויזיציה,

והתחילו להוציא.

להורג

יהודים שלא הסכימו להתנצר ועינו אותם בעינויים איומים ונוראיים.

מי מסרו את נפשם?

אנשים כאלה הפשוטים.

אלה היו מוכנים למות ומתו,

מתו על קידוש השם בלי שום בעיה.

מי לא?

החכמים, המלומדים, הפיקחים שעשו לומדס, כל מיני פלפולים והכול,

והם נקראו אנוסי ספרד, כאילו, שאנסו אותם לזה וזה וזה.

מרן לימד עליהם זכות, אבל

רואים

מי בסוף עמד

ומי לא.

עכשיו, כשיגיע לפני בן אדם ניסיון,

יהרג ולא יעבור.

יהרג ולא יעבור.

אם זה בעבודה זרה, אם זה בגילוי עריות ואם זה בשפיכות דמים.

והוא צריך למסור את הנפש.

אין ברירה, כתוב יהרג ולא יעבור.

רק אנשים מאמינים כאלה יכולים למסור את הנפש של קיימת המצווה הגדולה הזאת ולהגיע אצל רבי עקיבא וחבריו.

האחרים יעשו פלפולים, למה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה זה.

ולמדנו בשיעורי התפילה בבוקר

כמה אנשים פשוטים ועמי ארצות והכל שבתמימות שלהם,

בתמימות שלהם,

אבל בגלל שהם באמת, בפנימיות שלהם הם עם השם,

אבל הם מסכנים, תמימים, לא למדו.

כשהיו טועים בתפילה היו מושעים.

את העיר, עיירה, את הארץ, את הכל, את הנשים העקרות, את ה... מה לא?

והכל מהטעויות שלהם.

והקדוש ברוך הוא מעדיף את אלה מהמתפלפלים וכו' וכו'.

כי אלה ישרים פלס.

נכון, יכול להיות שהם טועים, נכון,

אבל הכוונה שלהם לשמיים נקייה.

אין להם צד עצמי.

זה מעלה אחרת לגמרי.

ואם אתה זוכה להיות גם פיקח ונבון,

וגם ישר ופלס,

על אחת כמה וכמה.

טוב, זה חלק א',

תכף יהיה חלק ב'.

מודה לכם על ההקשבה בינתיים.